הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ"א תמוז תש"ע

 

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.
פרשת פנחס מעלה על נס את קנאתו של פנחס, שבזכותו ה’ לא השמיד את עם ישראל.
היום נעמוד על נושא המינוי של יהושע במקום משה רבנו.
 
ההקדמה שנצרכת להבנת הדברים –
בהמשך הפרשה, לאחר שהקב"ה מצווה את משה לחלק את הארץ בגורל, כתוב על בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחות מנשה בן יוסף – מחלה, נועה, חגלה, מלכה, תרצה. הם מספרות שאביהן מת במדבר בחטאו ולא היה שייך לעדת קורח (מחלוקת בחז"ל אם היה מהמעפילים או שהיה המקושש) ואין לו בנים. למה יגרע שמו מתוך משפחתו? הבנות באות בטענה שהן רוצות נחלה בארץ ישראל.
רש"י: למה התורה הולכת כל כך אחורה עם הייחוס של צלפחד? הרי נאמר בן מנשה, אז למה בן יוסף?
כי כמו שיוסף הצדיק חיבב את הארץ וביקש שיקברו אותו בשכם, בא"י ולא במצרים, כך גם בנותיו חבבו את הארץ וביקשו נחלה.
ספר סוכת דוד וגם הנצי"ב שואלים: מי אמר ששהן חיבבו את הארץ? אולי הן רצו נדל"ן?
 
הנצי"ב: יש עניין מיוחד שאדם יהיה לו נחלה לאבות. מסופר במלכים שאחאב מלך ישראל חמד את כרמו של נבות היזרעאלי (שלא רצה לעלות לרגל לירושלים). והוא סירב לתת למלך את נחלתו בנימוק: חלילה לי מלתת את נחלת אבותי. רואים מכאן שיש עניין גדול לשמר את נחלת האבות. התורה מספרת שבנות צלפחד ביקשו "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו". ברגע שאשה מתחתנת היא מחליפה שם. אם יש בן הוא משמר את נחלת האב. הן רצו להנציח את שם האב, ולכן ביקשו נחלה.
חז"ל בספרי משבחים את הבקשה ואת העיתוי שלה. כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כל הדור. נוח זכה ליטול שכר כולם. אברהם זכה ליטול שכר כולם. גם בנות צלפחד כך, הן ביקשו נחלה בארץ כשכל עם ישראל מבקש לחזור למצרים – "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", הן אמרו: ידוע לנו שסוף כל עם ישראל להיות בארץ, אז הפרו תורתך – עת לעשות לה’.
וכן אמר הלל: בשעת המפזרים כנס. אם תראה סחורה מצוינת שאין לה קונים, קנה אותה. במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
זה היה בשנה השניה, כשהמרגלים חזרו מארץ ישראל ואמרו שהארץ לא טובה, ואז דתן ואבירם הובילו מהלך של "ניתנה ראש ונשובה מצרימה". אז איך יכול להיות שבנות צלפחד ביקשו בשנה השנייה לצאתם למצרים?
 
הקב"ה מצווה את משה ואת אלעזר בן אהרן הכהן למנות את עם ישראל, לאחר שמתו קרוב ל-200,000 איש במגיפות. רש"י: כמה משפחות שנמנו בחומש בראשית חסרות במניין זה. למשל, אצל בני שמעון חסרה משפחת אוהד. ומשבט בנימין חסרות 5 משפחות, וגם משבט גד חסרה משפחה. איפה הן? תלמוד ירושלמי: משמת אהרון הסתלקו ענני הכבוד ובא הכנעני להילחם בישראל, ועם ישראל פחד וחלק חזרו למצרים. חזרו לאחוריהם 8 מסעות. אהרון מת בר"ח אב, ואז זה היה הזמן שאמרו בני ישראל "ניתנה ראש". בני שבט לוי רדפו אחריהם ונלחמו בהם והרגו 7 משפחות. וגם מבני לוי נפלו ארבע משפחות. ואז אמרו בנות צלפחד שהן רוצות נחלה.
חז"ל: הם נמצאו כבר בנחלת בני גד ובני ראובן, בעבר הירדן. משה צירף חצי שבט המנשה. ואז בנות צלפחד אמרו שהן לא רוצות נחלה בעבר הירדן אלא בארץ ישראל. היה להן יותר נדל"ן בעבר הירדן מאשר בארץ ישראל, אז אם העדיפו את ארץ ישראל אז זה מתוך חיבה, ולא בגלל שרצו נדל"ן.
 
עד כאן ההקדמה לנושא.
מיד אחרי סיפור זה, אומר הקב"ה למשה לעלות להר ולהסתכל על הארץ. גם בפרשת ואתחנן, וגם בפרשת האזינו. פעמיים הקב"ה הודיע לו שיעלה, ובפרשת האזינו הוא עלה.
רש"י: כיוון שהקב"ה אמר נתון תתן להם, אז משה חשב שהקב"ה אמר לו שהוא ינחיל נחלה לבנות צלפחד. אז הוא חשב שהוא נכנס לא"י והותרה הגזירה. אז הקב"ה ענה לו שהגזירה עומדת, והוא לא יכנס לארץ.
משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס להיכל ארמונו. יום אחד הולך הבן עם המלך, נכנס לשער, נכנס לחצר, נכנס לטרקלין אז חושב הבן שאולי יכנס גם להיכל. אבל המלך עונה לו: עד כאן נכנסת, מכאן ואילך אתה אסור להיכנס. משה רבנו חשב שכשהוא קיבל רשות לתת נחלה לבנות צלפחד, ואחרי שנכנס לנחלת בני גד, הוא יקבל רשות להיכנס לארץ ישראל. והקב"ה ענה לו: עד כאן. הנדר לא הותר.
משה רבנו שומע שאין לו סיכוי להיכנס לארץ ישראל. אהרון אחיו הסתלק מן העולם, ומשה רבנו עתיד להסתלק חצי שנה לאחר מכן, בז’ באדר. יש לו בקשה לקב"ה. המקום היחיד בתורה שכתוב "וידבר משה אל ה’".
 
משה מבקש מנהיג לעם ישראל. בבקשה כתוב 4 פעמים אשר. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם. במקום אשר יצא ויבוא ויוציא ויביא.
הקב"ה נענה לבקשה, ואומר לו לקחת את יהושע בן נון.
רש"י מביא 2 מדרשים סותרים. האחד ספרי, השני תנחומא: וידבר משה אל ה’, להודיע שבחן של צדיקים. משה רבנו נמצא בחודשים האחרונים לחייו, אחיו ואחותו נפטרו, והעם עומד להיכנס לארץ, והוא מבקש מהקב"ה שימנה לעם ישראל מנהיג. שהקב"ה יודיע לו מי ינהיג את העם. צדיק במקום להתעסק במשפחתו ובילדיו, ויכין את עצמו להסתלקותו, ראשו עסוק בצרכי הרבים, בצרכי העם.
הוא מסביר לקב"ה איך צריך להיות המנהיג – יפקוד ה’ אלוקי הרוחות לכל בשר – גלוי וידוע לך שלכל אחד מהמליונים יש דעה אחרת, וצריך מישהו שידע לנווט את הכל.
ואח"כ המדרש השני: יפקוד ה’ – כיוון ששמע משה רבנו את פרשת בנות צלפחד, ושהן ביקשו נחלה, הגיע הזמן שיבקש גם הוא בשביל ילדיו. אבל הקב"ה ענה שלא כך עלה במחשבה לפניו. ילדיו לא ינהיגו אחריו, אלא כדאי הוא יהושע, כיוון שהוא שימש את משה ויודע כל מה שאמר. לקיים מה שנאמר: נוצר תאנה יאכל פריה.
שני הפירושים סותרים. האחד טוען שהוא עסוק בצרכי ציבור, והשני טוען שהוא דואג לילדים שלו.
יש מפרשים שלא רואים סתירה. משה רבנו מחפש מנהיג לציבור, והוא מכיר את הציבור וחושב שהבנים שלו הכי מתאימים. אז הוא דואג לציבור ולא לבנים. הוא חושב שהבנים שלו ראו איך הוא מנהיג, ויודעים איך מתנהג מנהיג. אבל מפרשים אחרים רואים סתירה. יש הרבה מקרים שיש הבדלים בין ספרי לבין תנחומא.
 
מדרש רבא וילקוט שמעוני – שם מופיע נוסח אחר לגמרי. משה רבנו רוצה לתת את הנחלה לילדיו. הקב"ה אומר שלא הם ירשו כפי שחשב, אלא יהושע, שהיה משמש אותו הרבה. ובמדרש רבא כתוב שהבנים שלו ישבו להם ולא עסקו בתורה, ואילו יהושע חלק למשה הרבה כבוד ושירת אותו בכל כוחו, ולכן הוא כדאי לשמש את ישראל.
אז איך משה חשב שהמנהיג יהיה אחד שלא עסק בתורה? שמא משה לא ידע שהבנים שלו לא ידע שהבנים שלו לומדים תורה? אלא וודאי שהוא ידע מה עושים בניו, והוא ידע שהם עוסקים בתורה. אבל הקב"ה אומר לו שיחסית ליהושע בן נון זה נקרא שהם לא עסקו בתורה. אז למה חשב משה רבנו שבניו כן ראויים?
עוד שאלה: כתוב ברש"י – שירשו בני את גדולתי. מאימתי חושב משה שההנהגה היא גדולה?
עוד שאלה: אם הבנים לא למדו, אז לפי הקריטריון הזה יהושע כן למד. אבל הקב"ה מעיד שיהושע חלק הרבה כבוד, ושירת בכל כוחו, ולא שהוא עסק בתורה. יהושע סידר ספסלים, פרס מחצלאות, השכים והעריב. אז למה הוא לא אומר לו: בניך לא סידרו ספסלים?
 
מצאתי בעוד 5 מקומות שמשה רבנו ידע בבירור שבניו לא יירשו אותו, אלא יהושע בן נון.
פרשת בהעלותך, משה מבקש לבחור 70 מתוך 72 זקנים. 2 זקנים בכלל לא הגיעו, אלדד ומידד. בשכר זה הם קיבלו נבואה, "משה מת ויהושע מכניס". גרשום בנו שומע זאת לראשונה ומגיד למשה. יהושע אומר למשה שיכלא אותם, ומשה אומר: הלוואי שכולם נביאים. אז משה שמע את הבשורה. גם יהושע שמע.
אם חוזרים אחורה, ל-17 בתמוז, יום שלישי, בו עם ישראל עשה את העגל. למחרת מעמד סיני משה עלה להר וחזר ב-17 בתמוז בצהרים. יום קודם עם ישראל חישב שמשה כבר צריך להגיע אחרי 40 יום. יהושע בן נון ממתין למשה 40 יום למרגלות ההר. ירד לו מן מחוץ למחנה. וב-17 בתמוז העם עשה את העגל, ומשה רבנו ירד מן ההר ויהושע אמר לו – קול ענות גבורה אני שומע. אז משה אומר ליהושע – אתה עתיד להנהיג את העם, ואתה לא מזהה את הקולות? חושב שזה קולות מלחמה? זה קולות של עבודה זרה.
אז כבר ביום שעשו את העגל הוא ידע שיהושע ינהיג אחריו.
אחורה, בפרשת חוקת, הקב"ה אומר למשה ואהרון בהור ההר – יאסף אהרון אל עמיו. קח את אהרון ואלעזר, והעלה אותם אל ההר, והלבש את אלעזר את בגדי אהרון. מה זה שהקב"ה אומר למשה להזמין את אהרון למות? הכוונה – קח אותו בדברים, פייס אותו. אשריך שבניך יורשים אותך, ואני לא אזכה שבני ירשו את תפקידי.
זה היה בר"ח אב, עוד לפני שמשה ביקש "יפקוד ה’ אלקי הרוחות איש על העדה". אז משה יודע שבניו לא ינהיגו.
 
בפרשת יתרו משה הולך עם הצאן של יתרו, וניגש לראות את הסנה. כשהקב"ה קורא לו, משה עונה: הנני.
אברהם היה הראשון שענה הנני. הנני לכהונה, הנני למלכות. והקב"ה ענה לו – קיבלת את שניהם. אברהם אבינו נקרא כהן. וכן נקרא "נשיא אלקים אתה בתוכנו". ואילו למשה, עונה הקב"ה: אל תקרב הלום. לא כהונה ולא מלכות. והכוונה לבניו, כי משה עצמו זכה להיות כהן גדול ב-7 ימי המילואים, וגם זכה להיות מלך, שנאמר "ויהי בישורון מלך". אז כבר ביום הראשון שמשה קיבל את ההנהגה, נאמר לו שהוא יקבל הנהגה, אבל בניו לא יקבלו.
כבר בגיל 80 הוא יודע. וכשהוא יורד מן ההר הוא אומר ליהושע שהוא המנהיג. וכשהוא מלביש את אהרון הוא אומר לו שבניו לא ינהיגו אחריו.
כשיוסף הצדיק מביא ליעקב את בניו לקבל ברכה, הוא שם את הבכור בצד ימין והצעיר בצד שמאל, ויעקב שיכל את ידיו, ואמר: אחיו הקטון יגדל ממנו. שממנו יצא יהושע בן נון שעתיד להנחיל את הארץ.
אז משה רבינו ידע שהמנהיג יבוא מאפרים. אז למה הוא מבקש בשביל בניו?
ומה זה הקריטריון של משכים ומעריב ומסדר ספסלים ופורש מחצלאות? אם החיסרון של הבנים של משה הוא שהם לא עסקו בתורה, למה מוסיפים את הקריטריונים הללו של יהושע, לזה שהוא למד תורה?
 
ספר פנים יפה: משה רבינו ידע שיהושע יותר מתאים מבניו להנהגה. אלא שהוא חשב שגם הוא עצמו לא היה מתאים להיות מנהיג, אלא שהקב"ה נתן לו כוחות מיוחדים כדי שיוכל להנהיג. לכן הוא מבקש מהקב"ה "אל אלוקי הרוחות", שישים כוחות מיוחדים גם על בניו, אף על פי שהם לא מתאימים.
רש"י: היות ומשה רבנו ראה שבנות צלפחד מקבלות נחלה, אז משה ביקש גם לבניו נחלה. מה הקשר? אמר משה: בד"כ בן יורש את האב ולא בת. בנות צלפחד לא נלחמות בשנות הכיבוש. אלא אם במקום בן לוקחים בת, אז זה הזמן לבקש על ילדיו. כי זה בקשה בדיעבד. כמו במקרה של בנות צלפחד.
אבל כאן יש בן – יש יהושע בן נון, אז למה מבקש משה שבניו יירשו?
מגלה עמוקות: משה רבנו רצה לפצל את ההנהגה, שתהיה חלק הנהגה של תורה וחלק הנהגה של המדינה.
כלי יקר: אשר יוציאם ואשר יביאם זה חלוקה בין הנהגה תורנית להנהגה מדינית. משה רבנו רצה שיהושע יקבל את ההנהגה המדינית והבנים שלו את התורנית. אבל הקב"ה אומר שבניו לא עסקו בתורה, אז איך משה חשב שההנהגה התורנית תהיה לבניו?
ומסביר, שכתוב שכוח פלפולה של תורה ניתן למשה רבנו ולבניו, ומשה רבנו נהג טובת עין, ונתן לכל עם ישראל. ביום שמת משה, נשתכחו 1,700 הלכות, והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו. אז באמצעות פלפול אפשר להחזיר את התורה. אז משה אומר שהיות שכוח פלפולה של תורה ניתן לו ולבניו, הם יוכלו להחזיר את התורה לעם ישראל.
 
נכנסנו ביום שלישי לימים שנקראים בין המצרים. 3 שבועות של אבלות על חורבן הבית. גמרא: בית ראשון חרב מפני עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ובית שני מפני שנאת חינם.
הגמרא גם אומרת שבית ראשון נחרב כי לא בירכו בתורה תחילה. הר"ן בשם רבנו יונה: הכוונה שלמדו תורה אבל לא היו עוסקים בה, לא היו מחשיבים אותה לברך עליה בתחילה. על הבוקר האדם מברך על דבר שהוא מעריך ומחשיב. אבל אם הוא לא מעריך ומחשיב אז הוא לא מברך על התורה תחילה.
אבל כתוב שם שכל מי שנכנס לבית הכנסת ולבית המדרש ראה שהם מלאים עד אפס מקום, אז איך יכול להיות שהקב"ה אומר לנביא שהבית חרב "על עוזבם את תורתי"? חז"ל מסבירים שלמדו תורה מהבוקר עד הלילה, אבל לא העריכו את התורה לברך עליה תחילה.
אלשיך הקדוש: אם הגמרא אומרת שבית ראשון חרב בגלל 3 עבירות, אז איך היא אומרת שחרב בגלל שלא בירכו בתורה תחילה? מה הקשר?
משל לאדם שזכה להיבחר להיות הכנר של המלך – משכורת גדולה בשביל עבודה מועטה. המלך לא יכול בלעדיו, לוקח אותו לכל מקום. ואז הציעו אנשים לכנר משכורת פי אלף, כדי שייתן להם מידע מארמון המלך – מי נכנס ויוצא, איזו שמירה יש בארמון. הכנר הסכים להעביר ידיעות לאויב. יום אחד עלו על הריגול ותפסו אותו. הוחלט להרוג אותו בתליה בככר העיר. המלך מבקש מהשופט לקבל דחייה בביצוע, שלא יהיה מיידי, שיידחה עד למועד שייראה לנכון. המלך רוצה למצוא מישהו חלופי ורק אח"כ להרוג אותו. עברו שנתיים, הוא ממשיך לנגן. יום אחד הוא מתחיל לזייף. מתחיל לרעוד, יש לו פרקינסון. המלך מודיע לו שהגיע הזמן להרוג אותו, כי כל זמן שהוא ניגן אז גזר הדין נדחה, אבל כשהוא כבר לא יכול לנגן, גזר הדין הקודם יחול עליו.
אז כל זמן שבירכו בתורה תחילה, התורה מגינה ומצילה. אבל ברגע שלא בירכו בתורה תחילה, עכשיו ייפרעו מהם למפרע על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
 
משה רבנו היה בטוח שילדיו לומדים, וזה נכון, אבל רק הקב"ה יכול לגלות כמה אדם מייקר ומחשיב את התורה. הקב"ה אומר לנביאים "על עזבם תורתי", ורק הוא יכול להעיד על כך. הקב"ה אומר למשה שבניו לא עסקו בתורה. למדו, אבל לא עסקו. יהושע בן נון למד תורה וגם עסק בה, לכן הוא מנהיג.
 
מה זה נקרא לעסוק בתורה?
אחד שיש לו עסק, וכל היום הראש שלו בעסק. גם כשהוא אוכל או מצחצח שיניים. בתפילה הוא צריך ניסים גלויים כדי לא לחשוב על העסק. עובדים בעסק כל הזמן בלי הפסקה. הראש כל הזמן בעסק.
בניו של משה רבנו לא עסקו בתורה, אלא יהושע עסק. הוא השכים והעריב לבית המדרש, הוא פתח והוא סגר את בית הכנסת, הוא שירת את משה, העסק שלו זה התורה, אז הוא מסדר ספסלים, כי אם משה רבנו ייכנס לדבר והספסלים לא מסודרים, זה יבזבז זמן. חבל לו על הזמן, אז הוא מעדיף לסדר מראש את הספסלים.
משה רבנו עלה להר ויהושע בן נון ממתין לו 40 יום מתחת להר. לשם מה? שילך הביתה ויחזור בעוד 39 יום. אלא יהושע נשאר שם, שמא משה יחזור לא לפי המתוכנן, אלא יקדים. אז כדי שלא יחמיץ דקה אחת מלימוד מיהושע, שווה לחכות 40 יום. זה נקרא לעסוק בתורה.
 
עפ"י זה מבינים גמרא במס’ סוכה דף כ"ט: התלמיד המובהק של רבי יוחנן בן זכאי הוא רבי אליעזר בן הורקנוס – בור סוד שאינו מאבד טיפה. הגיע בגיל 28 לישיבה, ונהיה תנא. הוא הגיע לביקור בגליל ושאלו אותו 30 הלכות סוכה, והוא אומר על 18 שיודע ועל 12 שלא שמע. אמרו לו איך זה שתנא לא שמע? ענה: אני לא אומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי. אף פעם לא קדם אותי מישהו בבית המדרש, ולא יצא אחרי מבית המדרש. למה הוא מספר את זה? כי אין מצב שהוא לא שמע את הרב. אבל אולי הוא נרדם בזמן השיעור? אז הוא מעיד שהוא לא ישן אף פעם לא שנת עראי ולא שנת קבע. אין מצב שהוא לא שמע משהו מפיו של רבי יוחנן בן זכאי. אז אם כל מה שהוא אומר הוא שמע, הוא לא אומר דבר שהוא לא שמע.
 
יהושע רבנו היה תמיד במחיצת משה רבנו, ולא החמיץ שנייה.
מעלתו של יהושע רבנו – מעלת המבקש, המשתוקק.
גמרא במסכת נדרים: רבנו הקדוש, רבי, היה לו מנהג שהוא לא מילא פיו שחוק. הוא שמר מנהג זה מיום שהחלים ממחלתו. היה חולה 13 שנה, וכל הימים שהיה חולה, לא מת אדם קודם זמנו ולא היה צורך בגשמים. רבי סבל את כל צרות עם ישראל על כתפיו. כשהחלים קיבל על עצמו שלא למלא פיו שחוק בעולם הזה, כדי לשאת את כל הצרות של עם ישראל.
בר קפרא היה מעוניין להצחיק את רבי, כי למדנו שמי שמצחיק אנשים הוא בן עולם הבא.
רבי עשה חתונה לנכדו. ערב קודם בר קפרא פגש את בתו של רבי ושאל: ראית פעם אחת את אביך רוקד סולו? אמרה: איך אפשר? הוא עמוד היראה. ראית פעם את אמך מוזגת יין? תבואי מחר לחתונה, ואני מארגן הופעה.
בחתונה בר קפרא ניגש לרבי ואומר לו: מה פרוש המילה תועבה? ודחה אותו ולא ענה לו, והתנה שלא יענה עד שאשתו תמזוג לו כוס יין. אחרי שמזגה לו יין, הוא דורש שרבי ירקוד, ורק אז הוא יענה. רבי רוקד, ובר קפרא מסביר לו מה זה תועבה. אח"כ בר קפרא שואל את רבי: אתה יודע מה פרוש המילה זימה? ושוב דוחה אותו עד שאשתו תמזוג כוס יין ורבי ירקוד. אח"כ שואל אותו מה פרוש המילה טבל. ושוב דורש כוס יין וריקוד. 3 פעמים הרקיד אותו. החתן עזב את האולם, כי לא יכול לראות בביזיונו של רבי, שמרקידים אותו באולם לפני כולם.
מניין ידע בר קפרא שהוא יצליח להרקיד את רבי? זה נקרא אדם שמשתוקק לתורה, שהתורה היא עסק שלו. אם אדם יש לו עסק, ומישהו מציע לו איזה עסקה מיוחדת – הוא עוזב הכל והולך להתעסק בביזנס.
אצל רבי התורה זה עסק שלו. הוא אפילו ירקוד בשביל לדעת פירוש של מילה בתורה.
 
הקב"ה אומר שיהושע בן נון שירת הרבה את משה, זה היה העסק שלו, התורה. לכן הוא יזכה להיות מנהיג של עם ישראל. זה סימן למי שעוסק בתורה. לא הסיבה היא שהוא סידר ספסלים. אלא זה הסימן שהוא עסק בתורה.
 
יהושע בן נון לא היה בן תורה, ובני ישראל היו קוראים לו כסיל. ובסוף אומר הקב"ה קח את יהושע בן נון, אשר רוח בו. איך יכל להיבחר אדם שהוא לא בן תורה ונקרא כסיל? חז"ל: אין התורה נקנית בירושה. אדם שמשתוקק, שהתורה היא עסק שלו, יכול לבנות את עצמו מכסיל עד להיות מנהיג של ישראל.
היסוד הזה שנחרב הבית על עוזבם את תורתי – ברגע שהתורה תהפוך להיות חלק מאיתנו, ותהיה עסק שלנו – נזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו.