- פארות - https://porot.co.il -

שלח לך

הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ"ג סיון תש"ע

 

המרגלים נשלחו בכ"ט בסיוון, יום ד’. 3 ימים לפני שבת. המדרש מדבר על איסור לצאת בספינה 3 ימים לפני שבת.
 
אין בעיה בשליחת המרגלים, הרי גם יהושע שלח מרגלים. למה? אם הקב"ה אומר שהארץ טובה מאוד?
יתרה מזאת, משה רבינו שלח לרגל את יזער ובנותיה, לאחר חטא המרגלים.
אז זה לא שאסור לרגל את ארץ ישראל.
באופן עקרוני שולחים 1-2 אנשים, לא 12. למה שלחו 12?
יסוד שליחת נציג מכל שבט ושבט הוא כדי לתפוס אחיזה בארץ (תרגום יונתן בן עוזיאל), שכל שבט יראה איפה יותר טוב לו – ליד הנמל, בהרים, וכד’. והתחזקתם – כל אחד יתפוס נחלה בחלק שלו.
אם שלחו כדי לברר באיזה איזור בארץ, אז מה הבעיה בשליחת המרגלים? למה הקב"ה הקפיד?
 
הקב"ה הקפיד בגלל מילה אחת, שאסור היה להם להגיד. רמב"ם – אפס כי עז העם היושב בארץ… את המילה אפס אסור היה להוציא מהפה, על כך ההקפדה עליהם.
אפס פירושו – חסר סיכוי לכבוש את המקום. זה אסור לומר. אסור לומר אין סיכוי, זה לא התפקיד של המרגל להחליט. זה מחליט הקבינט, המרגל צריך רק לתת דין וחשבון מה הוא ראה. לא לחוות דעה על הסיכוי.
בגלל זה נפלו המרגלים – במילה אפס.
 
העקידת יצחק: משל למה הדבר דומה, לאדם שאומר לשליח שלו ראיתי בחלון ראווה בד יפה, לך תראה את טיבו. השליח חוזר ומדווח 90% כותנה 10% פוליאסטר, ציורים כאלה וכאלה, ומחיר למטר. זה תפקידו. אבל אם הוא נותן דין וחשבון כנ"ל אבל אומר: דורשים עליו מחיר מופרז – זה לא נכון. אל תחליט אם זה יקר מידי. זה תשאיר לבעל הבית להחליט.
חוות הדעת של המרגלים היתה החטא, לא בשביל זה נשלחו, ועל כך הקפידה. הם חטאו בשליחות שנשלחו אליה.
 
מי שיסתכל בחז"ל גמרא במסכת סוטה, ימצא שאותם מרגלים דיברו לא רק על א"י, אלא גם אמרו משפט שמשתמע ממנו כפירה: כי חזק הוא ממנו. רש"י: כביכול כלפי המקום אמרו, אפילו בעה"ב לא יכול להוציא כליו משם. כלומר שגם הבורא לא יכול להתגבר על המפלצות שיש שם.
לכאורה באמת היה על מה לפחד. הענק תלמי נקרא בשמו כי בכל מקום שהיה הולך היה עושה תלמים… כאלו מפלצות, באמת מפחידות מאוד.
הם נכנסים לא"י ורואים פירות שמעולם לא ראו. 12 מרגלים נכנסו לישון בקליפה של חצי רימון, כמו במערה. בת הענק הרימה את הקליפה וזרקה אותה, והמרגלים עפו. לכן אמרו ונהי כחגבים בעיניהם.
אשכול הענבים – לפי חזו"א 13 טון, לפי הגר"ח נאה – 9.5 טון. האשכול הספיק להם ליין לכל ה-40 שנה במדבר.
אז לא פלא שהם חשבו שאי אפשר להתגבר על המפלצות הללו.
 
גמרא בסוטה: לא רק שאמרו שאי אפשר להתגבר עליהם, הם גם זרקו אבנים כלפי מעלה. בן יהוידע: כביכול כדי להעביר מסר לקב"ה, שהם רוצים להיכנס לא"י, לבנות את ביהמ"ק, אבל לא יכולים להיכנס לא"י, לכן קח אבנים ותבנה את ביהמ"ק. מסר אחר – אבן קשה לזרוק למעלה, אבל ליפול היא נופלת מהר. כל זמן שאנו במדבר אנו מחוברים אליך, דבוקים בך (מן יורד וכו’), נכנסים לארץ ישראל מתנתקים ממך, כמו אבן שנופלת.
 
מדרשי חז"ל (תנחומא, רבא, גמרא): גזר הקב"ה באותו הלילה שייחרבו שני בתי המקדש בט’ באב, ועם ישראל יגלה ויתפזר ברחבי העולם.
מותם של מתי מדבר היה פעם בשנה, בליל ט’ באב. 15,000 כל שנה. בשנה האחרונה לא מתו. בט"ו באב נוכחו בכך, ולכן נהיה ליום טוב.
 
אנו רוצים להיכנס לעומק העניין של חטא המרגלים.
גמרא: לא נגזר גזר דינם של אבותינו במדבר אלא על לשון הרע. לומדים כמה חמור חטא לשון הרע, מכך שהמרגלים הוציאו לשון הרע על עצים ואבנים ונענשו כך, על אחת כמה וכמה המספר לשון הרע על בני אדם.
הרעיון של העבירה חמור מאוד, הגמרא מתארת שמי שמדבר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, מגדיל עוונו עד השמיים, שקול כנגד ג’ עבירות חמורות. אבל באף מקום לא כתוב שמי שמספר לשון הרע חייב מיתה – לא בשום צורת מיתה. זה שקול כנגד ג’ עבירות אבל לא אחת מ-ג’ עבירות.
אז למה הרגו את כל האנשים על לשון הרע?
ממתי אסור לדבר לשון הרע על עצים ואבנים? אסור להגיד על מדינה שהיא לא טובה? אסור לדבר על דומם לשון הרע? יש חובת הכרת הטוב לדומם, אבל אין איסור לדבר על דומם לשון הרע.
רש"י: למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? השאלה מוזרה, הרי זה היה יום למחרת, כך היה הסדר. אבל רש"י טוען שהסיבה היא שמרגלים לא לקחו מוסר ממרים. אבל למה שיקחו מוסר? הרי הם דיברו על עצים ואבנים. ולמה לומדים מבני אדם על אבנים? מאבנים לומדים על בני אדם, ולא מבני אדם על אבנים.
 
הרב סורוצקין, אזניים לתורה: א"י זה לא עצים ואבנים. תורכיה, רוסיה זה עצים ואבנים, למרות שהקב"ה ברא גם אותן. אבל א"י זה דבר חי. היא נמתחת כמו עור של צבי. היא מקיאה, אין ארץ שמקיאה. היא חיה ונושמת, היא שובתת בשמיטה, היא קדושה – מנשקים את עפרה, היא פלטרין של מלך, וכשמדברים על ארמונו של המלך זה כמו לדבר על המלך בעצמו, ולא עצים ואבנים.
לא כן עבדי משה – כשאתה מדבר על משה, אתה מדבר עלי. הוא עבד של מלך מלך. אז אם על משה אסור לדבר, כי זה כמו לדבר על הקב"ה, אז ארץ שלמה של הקב"ה על אחת כמה וכמה.
 
מרים קיבלה צרעת, לא מתה. היא דיברה לשון הרע וקיבלה צרעת. אז המרגלים היו צריכים להבין שהם יקבלו צרעת. הם לא יכלו לדעת שמקבלים עונש מוות.
מצאנו שעונש המרגלים ארך 39 שנים. 585,000 איש מתו. למה לא הרג אותם הקב"ה מיד? אם יש עונש מוות אז צריך למות מיד, יביא עליהם מגיפה וימותו מיד, כמו שהמרגלים מתו מיד. אם הקב"ה היה הורג אותם מיד, עם ישראל (גברים עד גיל 20 ומעל 60, ונשים) היה נכנס מיד ע"י משה לא"י והיינו זוכים לביהמ"ק. משה רבינו ביקש שהעונש יימשך על פני 40 שנה. למה?
 
הטור: אלו הימים שמתענים בהם מן התורה, והמתענה לא יאכל ולא ישתה עד הערב. משנ"ב: תענית צדיקים.
ב-1 בניסן מתו בני אהרון. בי’ בניסן מתה מרים. בכ"ו בניסן מת יהושע בן נון. בכ"ז בסיוון נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה בחיקו. בי"ח באב כבה נר מערבי. וכמובן ימי חורבן בית המקדש.
בי"ז באלול מתו מוציאי דיבת הארץ במדבר. ביום הזה מתענים. על מה ולמה?
בית יוסף שואל: מה פתאום משכו אותם עד 17 בחודש אלול ולא הרגו אותם באותה לילה?
העונש שקיבלו שיצאה לשונם עד הטבור והיו תולעים יוצאים ונכנסים. כי א"י נקראת טבור העולם, מרכז העולם. היא מעניינת את כל העולם יותר מכל העולם. לכן הלשון השתרבבה עד טבורם. תולעת כל כוחה בפה, לכן יצאו להם תולעים מלשונם עד טבורם.
אז למה משכו את מותם 40 יום עד י"ז באלול?
בעל ההפלאה: מ-ט’ באב עד י"ז באלול יש 40 יום, ונתנו 40 יום כדי לחזור בתשובה.
מר"ח אלול עד י’ בתשרי – 40 יום. 40 יום ירד המבול. המושג של תשובה זה 40 יום.
הבית יוסף שואל – על מה התענית? היה צריך להיות יום שמחה, באבוד רשעים רינה. רשעים שבגללם מתו 600,000 איש, זה טוב שמתו, אז למה להתענות. מתענים על מות אהרון הכהן, מרים הנביאה, נדב ואביהוא.
תשובת הבית יוסף: אנו מתאבלים בגלל שלא זכו שתשובתם התקבלה. אנו מצטערים שלא זכו לכפרה.
הב"ח: לא בגלל שתשובתם לא התקבלה, אלא כדי שיהיה סימן לדורות, שישימו אל ליבם העוון הגדול ששמעו לקול רשעים, ולא יחזרו לעשות כמעשה הרשעים. כלומר אנו מתענים כדי לזכור מה קרה עם האנשים שדיברו לשון הרע, ונלמד מזה.
 
לאחר ההקדמה, נלך לנדבך נוסף.
עפ"י מה שכותב הבית יוסף, שהם רשעים גמורים, מביא הרמ"א בשולחן ערוך את דברי השל"ה: המרגלים היו צדיקים, ולכן אנו מתענים.
יש גמרא במסכת מגילה, דף כ"ג ע"ב: כל דבר שבקדושה צריך 10. פחות מ-10 לא קוראים בתורה, לא מפטירים בנביא, כהנים לא נושאים את ידיהם.. כדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. היבדלו מתוך העדה הרעה – נאמר בקורח. אז איך לומדים מכך שצריך 10? הרי היו שם 250. גמרא: לומדים ממרגלים עדה עדה. תוך תוך לומדים מקורח ועדה עדה לומדים ממרגלים, שהיו 10.
 
גמרא בסנהדרין: אדם מצווה למסור הנפש על ג’ עבירות, ובשעת הגזירה – על כל שרוך ושרוך. אבל רק בעשרה. יוצא שמהמרגלים לומדים שצריך למסור נפש על קידוש ה’ ודווקא ב-10.
רבנו בחיי: חס וחלילה שנלמד מהמרגלים על קידוש ה’. לומדים תוך תוך מאחי יוסף. אחי יוסף 10, באו לשבור בתוך הבאים למצרים.
 
אגרות משה: הרב משה פיינשטיין נשאל שאלה, אם מותר בשעת הדחק לצרף מחללי שבת בפרהסיא למניין. לא כתוב כמה כשרים יש וכמה מצרפים. לא מדובר על לעלות לתורה אלא לצרף למניין.
התשובה – מצרפים אותם למניין. מותר. הראייה – מאיפה מביאים חז"ל שכדי לעשות מניין צריך 10? גמרא מסכת מגילה, ונקדשתי בתוך בני ישראל. ולומדים תוך תוך מקורח ועדה עדה לומדים ממרגלים. והמרגלים היו כופרים בעיקר! אז אם מצרפים כופרים בעיקר למניין, זו ראיה שברור שמותר לצרפם למניין. יש ראיה גם מקורח, שגם הם לא היו בדיוק צדיקים…
 
אגרות משה ח"ג, אור החיים סימן י"ד: יהודי שואל את הרב משה פיינשטיין שאלה (השאלה לא כתובה, היא נלמדת מהתשובה). היהודי שאל כנראה איך אתה מוכיח מ-10 המרגלים שהיו כופרים, אולי מביאים ראיה מהמרגלים אחרי שהם חזרו בתשובה? הרי קבעו תענית לפטירתם של המרגלים, סימן שהם צדיקים.
תשובת הגאון – חז"ל אומרים תוך תוך ועדה עדה ממרגלים. הלשון של הפסוק: עד מתי לעדה הרעה הזאת. כלומר בזמן הרוע שלהם, ולא בזמן התשובה שלהם. אז מה פתאום אחרי שחזרו בתשובה? והבית יוסף קובע שהיו רשעים וצריך היה לעשות יום חג על שמתו. מדובר ברשעים שאמרו שהענקים חזקים יותר מהקב"ה. כפרו ביכולת הקב"ה, וגם הדיחו והסיתו את ישראל לכפור ביכולת הקב"ה. הם לא רק כופרים אלא גם מסיתים ומדיחים. ואם הם יכולים להיות מניין, אפשר לצרף כל רשע למניין (לא לכתחילה, אבל בשעת הדחק).
מחללי שבת בפרהסיא – ביום כיפור הם באים לבית הכנסת, אבל שבת הם מחללים. אז הם לא כופרים להכעיס, אלא כתינוקות שנשבו. מי שנוסע בשבת אסור לתת לו עלייה לתורה.
 
תמיד היה לי קשה – משה רבינו שמלמד זכות על עם ישראל, נושא דגל הרחמים, אפילו בחטא העגל. ואילו בחטא המרגלים אין מילה של בקשת רחמים. הבקשה היחידה שהוא מבקש זה לא לחסל אותם בבת אחת, אלא לפרוש על 40 שנה. מדוע לא מבקש רחמים? רבי משה פיינשטיין: אין טוענים למסית ומדיח.
חז"ל לומדים זאת מהנחש. הקב"ה לא שאל את הנחש למה עשית את זה. הוא שאל את חווה למה, אבל לא את הנחש. אז משה רבינו לא לימד זכות כי הם מסיתים ומדיחים.
הם גרמו לעם ישראל לאבד את האמונה בקב"ה שהוציא אותם מארץ מצרים.
משה רבינו אומר: גם בי התאנף ה’. אבל הוא לא מת בגלל המרגלים, אלא בגלל חטא מריבה. אלא שאם עם ישראל היו מאמינים, הקב"ה לא היה אומר לדבר אל הסלע. הקב"ה אמר לדבר אל הסלע כדי לחזק את האמונה. בגלל שמשה רבינו הכה ולא דיבר, נגזר שלא ייכנס לא"י. אם לא היו מדברים לשון הרע, היו נכנסים לא"י ולא היה חטא מי מריבה, ולכן בגללם משה מת.
 
סטורנו בפרשת מרגלים: למה תשובת המרגלים לא התקבלה? הרי כתוב שבכו בלילה ושבו בתשובה. אבל כתוב: ולא שמע ה’ לקולכם. למה לא, אם יהודי רוצה לחזור בתשובה, ובוכה, ושערי דמעות לא ננעלו. למה לא קיבל ה’ את תשובתם? כי היה עוון של חילול ה’, ועל עוון של חילול ה’ לא מועילה תשובה.
גמרא במסכת יומא, דף ט"ו: שמעת 4 חילוקי כפרה, עבר אדם על מצוות עשה ועשה תשובה, מוחלים לו מיד. עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. עבר על 4 מיתות בית דין, על כריתות, ועשה תשובה – תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורים מכפרים. אבל מי שיש בידו חילול ה’ אין כוח לתשובה וליוה"כ ולכל ייסורי העולם הזה למרק, אלא כולם תולים, ומיתה מכפרת. כדי לכפר על חילול ה’ צריך את ייסורי העוה"ב. כי בחילול ה’ אין "בלי כוונה". אין שוגג בחילול ה’.
גמרא במסכת קידושין: לא רק שאין שוגג גם אין הקפה על חילול ה’. נפרעים ממנו מיד, על המקום.
ילקוט שמעוני בספר יחזקאל: הקב"ה מחל על עבודה זרה, ולא מחל על חילול ה’. אין לו מחילה.
למה? מה יש בחילול ה’?
 
היסוד של חילול ה’ מופיע בברייתא האחרונה במסכת אבות. כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו.
המטרה שהקב"ה ברא אותנו היא לכבוד שמיים. ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו. זו המטרה האחת. שנביא כבוד לקב"ה. יוצא שכל נברא יש לו תפקיד, לגרום לריבוי כבוד שמיים.
כך נוכל להבין ירושלמי במסכת בבא מציעא פרק ה’: אין מצווה יותר חשובה מאשר לימוד תורה. כל חפציך לא ישוו בה. הגאון מוילנא: מילה אחת של לימוד תורה כנגד כל תרי"ג מצוות. ותלמוד תורה כנגד כולם. זה השיא שאדם מצווה לעשות. זה השיא שלאדם יש אפשרות לקיים מצווה של תלמוד תורה.
כאשר מונח על כף המאזניים תלמוד תורה מול חילול ה’ או מול כבוד ה’, הירושלמי מחדש חידוש.
רבי שמעון בן שטח היה עובד בפשתן. זו העבודה הכי קשה ומפרכת בחקלאות. התלמידים אמרו לו שזה לא מתאים, זה עבודה קשה מדי, לכן יקנו לו חמור והוא יעבוד בהובלות, זה יותר קל. הסכים וקנו חמור מישמעאלי, והחמור היה מלוכלך. הוריד להם את מחיר הניקיון. הכניסו אותו לתחנת דלק והוא התנקה. יצא חמור לבן, אפילו לא ידעו את צבעו מרוב לכלוך. על האוכף של החמור יש אבן מבריקה. הלכו לצורף שיאמוד את האבן. רצה לקנות אותה במליון דולר. רצו לר’ שמעון בן שטח וסיפרו לו שהתעשר. אפילו הובלות לא צריך. יכול לשבת וללמוד תורה. אבל רבי שמעון בן שטח שאל אם הגוי ידע על כך, ואם לא, אז להחזיר לו. אבל הם למדו ממנו שגזל הגוי אסור וטעות הגוי מותרת. ענה הרב שהוא לא מעוניין להתעשר, אלא מעוניין להחזיר אבידה לבעליה.
החזירו את האבידה לגוי, והוא אמר: ברוך אלוקי רבי שמעון בן שטח.
על כף המאזניים עומד שגוי יגיד ברוך אלוקים או לימוד התורה של הרב. מה יותר חשוב. אבל רבי שמעון בן שטח רוצה שיצא כבוד מגוי, כי זה שווה כנגד הכל, כי "טוב יצר כבוד לשמו" (ברכת יוצר המאורות).
 
בירושלמי מופיע עוד סיפור: רבי שמואל בן סוסרטי מוצא ארגז של תכשיטי המלכה ברחוב (יש שם כתר עם יהלומים, תכשיטים לא רגילים. גם יש חותמת המלכות) ולוקח הביתה. למחרת רואה שלטים שיש פרס למי שמצא את קופסת התכשיטים של המלכה ויחזיר בתוך 30 יום. אבל אם לא יחזיר עד 30 יום וימצאו בידו את התכשיטים, אחת דתו למות (זה כתוב בכוכבית, למטה).
חלפו 30 יום ואף אחד לא החזיר. עכשיו הצבא מחפש אצל האזרחים. יש הודעות אזהרה ערב לפני כן. רבי שמואל מתעלם. אחרי שבועיים-שלושה שכבר החיילים מחפשים, הולך לארמון ומחזיר התכשיטים. מכניסים אותו למלכה והיא בודקת שאכן כל התכשיטים נמצאים. המלכה שואלת אם הוא לא ראה את המודעות. הוא אמר שידע על העונש, אבל לא החזיר, כי הוא לא צריך כסף, ולא מפחד מהמלכה, הוא החזיר כי הקב"ה ציווה על היהודי להחזיר אבידה. אם היה מחזיר בזמן המלכה היתה חושבת שהוא רוצה כסף או מפחד. והוא רוצה שהמלכה תדע שהוא החזיר בגלל המצווה. אמרה המלכה: ברוך אלוקי היהודים.
אבל אם היתה המלכה הורגת אותו? מותר לו לשחק בחייו? מי התיר לו?
אנו לא יודעים את התשובה, אבל יודעים שרבי שמואל בן סוסרטי מלמד אותנו יסוד, שכדאי למסור את הנפש כדי שגוי יגיד ברוך אלוקי היהודים. כי הקב"ה ברא אותנו כדי שנקדש שם שמים.
 
מסופר על אדם שמכר עצמו לכנסיה. אביו נפטר והוא נשאר בלי פיקוח. סבו היה רב קהילה חשוב, והנכד גדל כפרחח, הסתבך בחובות, והעולם התחתון בעקבותיו, מאיימים על חייו. הוא ראה מודעה שדרוש איש ניקיון בכנסיה. הציע עצמו וקיבל העבודה, בתנאי שיקבל הלוואה בגודל חובותיו ובתמורה יעבוד בשבילו 50 שנה. בחור בן 20 עובד בכנסייה עבודת שירות, לא עבודה זרה. אבל איך הוא ייראה בעוד 50 שנה? הוא יהיה בכלל יהודי? סביר שלא. וגם אם כן, איך הוא ייראה… גם אם הוא לא יתחתן עם גויה.
בסוף פרשת בהר התורה אומרת: אחרי ממכר גאולה תהיה לו. מישהו יגאל אותו. התורה מסבירה איך גואלים אותו, איך עושים את החשבון עם הכומר שקנה אותו, לפי השנים שנמכר להן. זה לא ברור?
היהודים עשו מגבית חרום ואספו לו כסף. הצליחו לאסוף רק 25,000 דולר. רק חצי מהמחיר. אחד מהם אומר: תביאו מכתב מהרב, שהחליטו להקדים את היובל ב-25 שנה. ואז יאמר לכומר שהמכירה היתה בטעות, כי היובל הוקדם, אז מחזירים לו חצי מהסכום, ומשחררים אותו מיד.
רש"י: גאולה תהיה לו מיד. ובגוי שתחת ידך הכתוב מדבר – גוי שאת שולט עליו – ואף על פי כן לא תבוא עליו בעקיפין מפני חילול ה’.
יש פה יהודי שעובד בכנסיה, אל מול לשקר את הכומר – אז אסור, כדי שלא יהיה חילול ה’, כדי שלא יגיד הגוי שהיהודים משקרים. עדיף שהיהודי יישאר בכנסיה.
לומדים מה גודל עוון חילול ה’, ולמה הקב"ה העניש אותם במוות מיידי. כי על חילול ה’ לא נותנים הקפה, אלא משלמים מיד.
אז למה נמשך 40 שנה?
משה ביקש – כדי שלא יאמרו הגויים שהקב"ה לא יכול להביא את העם לא"י. הגויים יגידו שהקב"ה יכול נגד פרעה, נגד מלך אחד, אבל לא יכול כנגד 31 מלכים, אז הורג אותם במדבר.
משה ביקש כדי שלא יהיה חילול ה’. הוא לא מבקש על העבירה, אלא שלא יהיה מכך חילול ה’.
 
מדרש: מהו שיפרוש אדם בספינה 3 ימים לפני השבת? אין חביב לפני הקב"ה כשליח היוצא לעשות שליחותו ומוסר נפשו עליה.
השליחות שלנו היא להביא כבוד שמיים. אין חביב משליח שיצא לעשות שליחות ומסר נפשו עליה.
יהי רצון לקדש שם שמים, ויתרבה על ידינו כבוד שמים, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.