הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע ל’ סיון תשע”א

 

פרשת השבוע חוקת עוסקת בתחילתה בפרה אדומה. הקב”ה מצווה לקחת פרה אדומה תמימה אשר לא עלה עליה עול. מתי נאמרה פרשה זו של פרה אדומה? גיטין ס’: בראש חודש ניסן, בשנה השנייה, ביום חנוכת המשכן. 8 פרשיות נאמרו ביום חנוכת המשכן – פרשת כהנים, לויים, טמאים, שילוח טמאים, אחרי מות, שתויי יין, נרות ופרה אדומה. ממילא פרשה זו נאמרה למשה רבנו בר”ח ניסן. רש”י: למחרת היום, ב’ בניסן, עשה משה רבנו את הפרה הראשונה האדומה.

אע”פ שפרשה זו נאמרה למשה רבנו בר”ח ניסן, כולנו יודעים דברי רש”י בפרשת משפטים – כאשר עם ישראל הגיעו למרה ולא היו מים לעדה לשתות והם הלינו למשה מה נשתה, הקב”ה נתן במרה לעם ישראל כמה וכמה מצוות. סנהדרין נ”ו ע”ב: במרה נצטוו ישראל על 7 מצוות בני נוח, שבת, דינים וכיבוד אב ואם. סה”כ 10 מצוות נצטוו במרה. רש”י כותב שניתן להם 7 מצוות בני נוח, שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה ודינים. רש”י מוסיף פרה אדומה, כי במצוות שציווה הקב”ה נאמר שם שם להם חוק ומשפט. ואם נאמר חוק, זו מצווה שהיא חוק – פרה אדומה.

 

פרה אדומה מסמלת החוקיות במצוות התורה. יש הרבה מצוות שהן חוקים, שעטנז, אכילת חזיר, חליצת יבמה, אבל הסמל למצוות שנקראו בשם חוקים זה פרה אדומה. זה הסמל של כולם.

מצוות פרה אדומה נצטוו בר”ח ניסן זה מובן. היו אנשים שנטמאו בטומאתם של נדב ואביהו, אז לאחר פטירתם מצווה הקב”ה על פרה אדומה. מה העניין לצוות על פרה אדומה במרה, עוד לפני מעמד הר סיני? שבת יקיימו לפני כן, כיבוד אב ואם יקיימו לפני כן. אבל פרה אדומה צריך להזות באוהל מועד, ועדיין אין אוהל מועד במרה. אז מה העניין?

כמה תשובות נאמרו בדבר. היות וזה היה הכנה למתן תורה, והקב”ה רצה שנקיים המצוות כי אנו מבינים את טעמי המצוות, אלא כי כך ציווה הקב”ה, כמו בפרה אדומה. לכן כהקדמה לקבלת התורה מצווה הקב”ה על פרה אדומה, ללמד שאנו מקיימים מצוות התורה כי כך הקב”ה אמר.

קורח עשה קל וחומר בטעמי המצוות, וזו היתה נפילתו. הוא אמר אם חוט אחד של תכלת מזכיר כסא הכבוד, אם כך אדם שאינו חוטא – טלית שכולה תכלת – לא צריך חוט כדי להזכיר לו.

הקל וחומר שעשה בטעמה של מצווה. אבל זה לא טעמה של המצווה. טעמה של המצווה הוא כי הקב”ה ציווה לשים ציצית על הבגד. אדם שלא זוכר את מצוות התורה גם הוא צריך ללבוש ציצית, כי כך ציווה הקב”ה.

ראינו שאנשים שגרים מול הים רואים אותו כל היום, לא זוכרים את הקב”ה, אלא רוצים לשכוח אותו. הטייסים שטסים כל היום בשמיים ורואים כל היום תכלת, אתה לא רואה שהם צדיקים גדולים. אז רואים שלא הצבע של התכלת מזכיר את הקב”ה. זכות המצווה שיש בציצית היא המזכירה.

הקב”ה אומר חוקה חקקתי, גזירה גזרתי. את טעמי המצוות אתה מקיים כי הקב”ה ציווה לקיים המצוות.

 

ספר מרגליות הים, אומר שהקב”ה ציווה במרה על פרה אדומה, כי שם התחנה האחרונה שהיה מעיין מים חיים. וכדי להשתמש באפר פרה אדומה צריך מים חיים, לכן ציווה הקב”ה במרה על פרה אדומה, כדי שייקחו איתם מים חיים למדבר. לכן נאמרה פרה אדומה רק לאחר שנמתקו המים. רמב”ם: אסור לקחת לאפר פרה אדומה מים ממי מעיינות שהם מרים.

 

אנו רוצים להתחיל נושא, ולהרחיב בו, ולעמוד על דברי מדרש, ולהעמיק במבט חדש שעומד עליו המלבי”ם בפרשת השבוע. לפני כן נקדים הקדמות שמהוות הכנה לתשתית שהמלבי”ם מתכוון אליה.

מדרש תנחומא: בשעה שעלה משה רבנו למרום שמע קולו של הקב”ה יושב ועוסק בפרה אדומה. משה עלה למרום 3 פעמים, וזו לא היתה הפעם הראשונה. ומצא את הקב”ה עוסק בפרה אדומה, ואומר: אליעזר בני (אליעזר בן הורקנוס) אומר עגלה ערופה בת שנתה, פרה בת שתיים.

שאל משה את הקב”ה: עליונים ותחתונים שלך ואתה אומר מימרות בשם בשר ודם? הוא לא נולד עדיין ואמר, מה העניין שהקב”ה אומר הלכה בשם אומרה? אדם צריך לומר הלכה בשם אומרה כדי שלא יהיה גנב וכדי שיביא גאולה לעולם. למה הקב”ה צריך לומר הלכה בשם אומרה?

כביכול הקב”ה לא עונה לו בכלל. הוא אומר: צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשה אדומה ולומר עגלה בת שנתה פרה בת שתיים. אמר משה: יהי רצון שיהא זה מחלצי. הוא מבקש שרבי אליעזר בן הורקנוס יהיה מצאצאיו. הקב”ה מקבל הבקשה. התורה מונה את בניו של משה רבינו, שם האחד גרשום ושם האחד אליעזר. היה צריך לומר שם השני אליעזר. אבל כתוב האחד כי זה האחד המפורסם, רבי אליעזר בן הורקנוס שביקש משה רבנו שיהיה מחלציו והקב”ה נענה.

פסיקתא רבתי י”ד: בשעה שעלה משה למרום מצא לקב”ה עוסק בפרה אדומה. שאל למה אתה מתעסק בזה, והקב”ה ענה אינני עוסק אלא בטהרתם של ישראל. הקב”ה בחר לעסוק בפרה אדומה דווקא, כי עוסקת בטהרתם של ישראל.

 

למקרא הדברים עולות כמה שאלות. רבי אליעזר הוא בעל המימרה הראשונה בש”ס – מאימתי קורין שמע בערבית. אם הקב”ה כה מייקר את אליעזר שיפתח במימרה זו, למה בפרשת פרה אדומה?

הצל”ח בביאורו בתחילת מס’ ברכות: למה רבי הקדוש פתח את המשנה בדברי רבי אליעזר, בגלל כבודו של משה שביקש שרבי אליעזר יהיה מצאצאיו. פלא מופלא.

 

שאלה נוספת: זו לא פעם ראשונה שעלה משה למרום. מקרה זה לא קרה בפעם הראשונה, כי אז פגש משה את רבי עקיבא. בפעם הראשונה משה מצא את הקב”ה קושר כתרים לאותיות. אמר הקב”ה למשה שעתיד להיות אדם בשם עקיבא בן יוסף שעתיד לדרוש על תג ותג תילי תילים של הלכות. ביקש משה שיראה לו אותו, והראה לו אותו דורש בישיבה של מעלה, ומשה לא הבין את דבריו. תלמיד אחד שאל מניין לומדים זאת, ורבי עקיבא אמר שזו הלכה למשה מסיני. חזר משה לקב”ה ואמר: יש לך אדם כזה, ואתה נותן את התורה על ידי? ענה לו הקב”ה: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אתה נחשב לאבי התורה שבכתב, ורבי עקיבא לאבי התורה שבע”פ.

השאלה היא למה משה לא ביקש שרבי עקיבא יהיה מצאצאיו. אמנם הוא לא יכול לבקש את רבי עקיבא בגלל שהוא גר. רבי עקיבא היה גוי בזמן מתן תורה. אבל משה לא ראה שהוא גר.

 

שאלה נוספת: במשנה כתוב – רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתיים, וחכמים אומרים עגלה בת שתיים פרה בת שלוש והלכה כמותם. למה הקב”ה לא גמר ללמוד את המשנה? הקב”ה פוסק כרבי אליעזר, אלא שהלכה כחכמים. אז איך הקב”ה מצטט הלכה כרבי אליעזר, למרות שלא נפסק להלכה כשיטתו? למה הקב”ה לא מצטט את שיטת חכמים, לשיטתו היא אינה קיימת בכלל?

 

שאלה נוספת – ויקחו אליך, מה זה אליך? אמר הקב”ה למשה: לך אני מגלה טעמה של פרה, לאחרים חוקה. מלבדך אף אחד לא יידע טעמה של פרה אדומה.

אנו רוצים להבין למה משה ביקש שרבי אליעזר יהיה מצאצאיו.

 

הפתיחה לפרקי דרבי אליעזר היא סיפורו של רבי אליעזר בן הורקנוס. הוא כתב את המדרש פרקי דרבי אליעזר, שני הפרקים הראשונים הם סיפור חייו.

הורקנוס היה עשיר והיו לו שדות רבים והעמיד את בניו לחרוש בעמל כפיים. האדמה היתה קשה מאוד, והאב בא לבדוק את עבודת בניו ורואה את בנו אליעזר בוכה, וחשב שהוא בוכה בגלל שחורש באדמה קשה והעביר אותו לאדמה יותר קלה. שוב מצאו בוכה, ושאל למה הוא בוכה, ואמר לו שהוא רוצה ללמוד תורה. אמר לו שבגיל 28 זה מאוחר מידי. שייקח אשה ויוליד בנים ויולכים ללמוד בבית הספר. הוא יפרנסם ומה שילמדו ייזקף לזכותו.

רבי אליעזר צם שבועיים ולא טעם כלום, אלא לקיום מינימלי של גופו, עד שנגלה אליו אליהו זכור לטוב. בד”כ אם אדם לא אוכל שבועיים מגיע אליו מלאך המוות, וכאן הגיע באופן חריג אליהו הנביא. שאל אותו למה הוא בוכה, ואמר לו שיעלה לרבי יוחנן בן זכאי בירושלים, כדי ללמוד אצלו תורה.

לקח תרמיל ועלה לירושלים לישיבה. התיישב אצל רבי יוחנן בן זכאי ובכה ואמר לרב שהוא רוצה ללמוד תורה ולא הגיד לו בן מי הוא. שאל הרב מה הוא יודע ללמוד, וענה לו לא כלום, לא יודע כלום. שאל אותו אם יודע קריאת שמע או ברכת המזון, או תפילת עמידה ואמר שאינו יודע. הוא צריך לעמוד ליד הש”צ כדי שיוציאו ידי חובה, וכן צריך מי שיוציאו ידי חובה בברכת המזון או פסוק שמע ישראל.

רבי יוחנן בן זכאי לימד אותו את 3 דברים אלו. לא לקח בחור מהישיבה שילמד אותו, אלא לימדו בעצמו. אחרי שלמד את 3 הדברים, ישב ובכה, מפני שמבקש ללמוד תורה. אמר לו רבי יוחנן שילמד 2 הלכות ביום ראשון, יחזור עליהן כל השבוע, ובשבוע הבא ייבחן עליהם. בשבוע הבא בא למבחן אחרי שחזר 8 ימים על 2 ההלכות, ולא טעם כלום, וריח פיו עלה לפני רבי יוחנן בן זכאי. הוא נבהל מהריח הרע ואמר לו לשבת בסוף ולדבר משם. בכה אליעזר בן הורקנוס בגלל שהרחיקו כאילו הוא מוכה שחין. בירכו רבי יוחנן, שכשם שעלה ריח פיו לפניו, יבואו ימים שייצאו מפיו כאלו דברים שכולם ירצו לבוא ולשמוע אותו.

 

בתנחומא הישן בפרשת לך לך יש תיאור צבעוני יותר לריח שיצא לרבי אליעזר בן הורקנוס מהפה. הוא למד בישיבה עם התלמידים והם לא יכלו לשבת לידו מפאת הריח במשך השבוע שחזר על ההלכות שלמד. ולא אמרו לו כלום. כשראה רבי יוחנן בן זכאי שריח פיו לא בא משום דבר, ואמר לתלמידים לבדוק מה הוא אוכל שיוצא ממנו ריח כה רע. מסתבר שלקח חדר אצל אשה שמשכירה חדרים, וחיפשו את חדרו אצל האשה ושאלו אותה איזה חפצים יש לו. הביאה להם את השק של רבי אליעזר, ומצאו בו עפר, שהיה מוצץ אותו.

באבות דרבי נתן פרק ו’ כתוב שחיפש מה לאכול, ומצא אבן רטובה ומצץ אותה, ויש אומרים גללי בקר מצא ואכלם. זה רבי אליעזר בן הורקנוס בתחילת דרכו. במקום אחר כתוב שמצא גזוזות של אדמה ואכלם עד שנעשה פיו ריח רע. כל הגירסאות הללו רלוונטיות לנו בהמשך.

 

שאל רבי יוחנן בן זכאי את רבי אליעזר בן מי הוא, ואמר לו בנו של הורקנוס. הזמינו לאכול אצלו בצהריים, ואמר לו שאכל היום. כבר ראינו מה אכל.

 

יום אחד היה שמחה אצל רבי יוחנן בן זכאי וישבו בסעודה כל עשירי המדינה. הגיעה כרכרתו של הורקנוס, למרות שלא הוזמן ולא ידע שיש סעודה. מסתבר שבניו של הורקנוס התלוננו שהם עובדים כמו חמורים ואחיהם יושב בירושלים במזגן ואוכל קוטג’. ביקשו שינשלו מרכושו. אמר שייסע לרבי יוחנן בן זכאי וישאלו מה לעשות. הוא הגיע ביום ההילולא, ורבי יוחנן ביקש מאליעזר שידבר דברי תורה. זה היה 3-4 שנים אחרי שהגיע לירושלים.

רבי אליעזר הושב במזרח, וכובד בדיבור. היה יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה. עכשיו מבינים מה משה רבנו מחפש אצלו. הצורה של הדיבור והעברת התורה של רבי אליעזר הורקנוס היו כצורה של משה.

אחרי שסיים לדבר נשקו על ראשו רבי יוחנן בן זכאי, ואמר אשרי אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציו. שאל הורקנוס על מי הוא מדבר כך? אמרו לו שעל בנו, ושאל אין לו אבא? למה אברהם, יצחק ויעקב ולא הורקנוס? רבי אליעזר הבין שאביו עומד על רגליו ונבהל, וביקשו שיישב כי לא יכול לומר דברי תורה אם אביו עומד.

אמר לו אביו שבא כדי לנדותו מנכסיו ולא ידע שהוא יושב פה. ואחרי שראה מה נהיה ממנו, ייתן לו את כל נכסיו וינשל את שאר בניו. אמר רבי אליעזר שמילא כוס דמעות בפני הקב”ה. לקב”ה לא חסר נדל”ן לתת לו, ואם היה מבקש מהקב”ה כסף היה יכול לתת לו. אבל מילא כוסות דמעות וביקש מהקב”ה רק תורה בלבד.

רבי שלום שבדרון אומר, שגם בצ’ק אנו כותבים 500 ש”ח בלבד, עם קו ארוך עד סוף הצ’ק, שאף אחד לא יוסיף תוספת בצ’ק. גם כאן ביקש רבי אליעזר תורה בלבד. שחס וחלילה לא תהיה שום תוספת.

 

אני רוצה להעמיק לאור דברי הרב וייספוגל זצ”ל, משגיח בישיבת לייקווד בארה”ב.

הוא שואל שאלה נפלאה: במשנה באבות פרק ב’, מונה רבי יוחנן בן זכאי את 5 התלמידים הקרובים ביותר שהיו לו והראשון בהם רבי אליעזר בן הורקנוס. המיוחד שבו – בור סוד שאינו מאבד טיפה. מה יש לשבח אדם שהוא בור סוד שאינו מאבד טיפה? זו הרי מתנת שמיים. זה כמו לשבח מישהו על שהוא 2 מטר גובה. זה לא משהו שצריך לעמול על זה. מה יש לשבח אדם שנולד עם תכונה מסוימת?

איך אפשר לשבח אדם שבגיל 28 לא יודע קריאת שמע? איזה בור סוד זה? הוא בור מלא חורים, מסננת, מה שמכניסים לו יוצא החוצה. איזה בור סוד שאינו מאבד טיפה?

למה אליהו הנביא הפיל בעצה שלו את רבי אליעזר בן הורקנוס? עומד אדם שלא יודע ברכת המזון וקריאת שמע, ואליהו אומר לו ללמוד בישיבה של רבי יוחנן בן זכאי. זה מקום מתאים למישהו שאינו יודע קרוא וכתוב? זה כמו אחד שלא יודע כלום, ורוצה לחזור בתשובה, ושולחים אותו לישיבת בריסק, פונוביץ’ וכד’. אחד שלא יודע כלום צריך לשלוח למוסד לבעלי תשובה שיודעים לטפל באחד כזה.

 

הרב וייספוגל עונה: אליהו הנביא מגלה כאן סוד נפלא. מתי פגשת לאחרונה בחור בן 28 בוכה? או שאיבד חבילת כסף, או שקרה לו אסון, אשתו ברחה ממנו. גבר בן 28 שבוכה זה צריך להיות טרגדיה. פעם אחת אביו פוגשו בוכה, מעביר אותו לקרקע שנייה, בוכה. פוגשו אליהו הנביא שבועיים לא אוכל, בוכה. נכנס לרבי יוחנן ובוכה, גמר ללמדו ברכת המזון וקריאת שמע, בוכה. אחרי שגומר ללמדו 2 הלכות, בוכה. מה קרה? למה בוכה כל הזמן?

אליהו הנביא מגלה כאן סוד נורא. אם רואים בחור בן 28 שכך בוכה כדי ללמוד תורה, זה המתכון להיות תנא בישראל. אדם מסוגל כך לבכות מהרצון ללמוד תורה, הוא יהיה תנא, הוא צריך ישר לישיבת רבי יוחנן בן זכאי.

 

אחרי הקדמה זו, נוכל בע”ה להתחיל נושא נוסף, ממנו נגיע לדברי המלבי”ם.

בבא מציעא נ”ט ע”ב שורה אחרונה (גם בברכות י”ט): חתכו חוליות ונתן חול בן חוליה לחוליה, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים. תנור שהיה טמא, עשוי מחרס ונטמא, ותקנתו בשבירתו, אין לו תקנה אחרת. אדם לקח תנור, שאסור להשתמש בו כי נטמא, וחתך ל-4 חוליות, וכך איבדו את הדין של כלי, דיבק אותן בעפר ביניהן, והשאלה האם זה עדיין כלי חרס, או שזה שדיבק אותן בחול ביניהן זה כלי אדמה שאינם מקבלים טומאה.

רבי אליעזר אומר, שברגע שחתך את החוליות ודיבקן בעפר, מרגע זה התבטל הדין הקודם של התנור, ומעתה זה תנור שעשוי מעפר וגללים ומקבל מהות חדשה. חכמים אומרים שכיוון שאלו אותן חוליות, הדין של כלי חרס לא נעקר ונשאר אותו כלי.

רש”י ותוספות: התנור נקרא תנורו של עכנאי. יש כאלה שאומרים שזה שם היצרן, ויש שאומרים בגלל שחתכו לחוליות עגולות כמו שהנחש הולך בעגול.

אמר רבי אליעזר: אם הלכה כמותי חרוב יוכיח. החרוב חזר לאחוריו 100 אמה (יש אומרים 400 אמה). אמרו לו שאין מביאים ראייה מהחרוב. אמר אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח. אמרו לו שאין מביאים ראייה מאמת המים. אמר שכתלי בית המדרש יוכיחו, והם נטו ליפול, ורבי יהושע גער בהם שהם מתערבים בהתנצחות של תלמידי חכמים בהלכה, והם עצרו בגלל כבודו של רבי יהושע, ונשארו נוטים בגלל כבודו של רבי אליעזר.

אמר רבי אליעזר: אם הלכה כמותי, מן השמיים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה, מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. הקב”ה מכריז הלכה כרבי אליעזר. עמד רבי יהושע ואמר לא בשמיים היא. מאז שניתנה תורה שכתוב בה אחרי רבים להטות, אנו הרבים והלכה כמותנו. פגש רבי נתן את אליהו הנביא ושאלו מה עשה הקב”ה בזמן הוויכוח בין החכמים, וענה לו שחייך ואמר ניצחוני בני.

 

למה השתמש בחרובים, אמת המים, קירות בית המדרש ובת קול, יש הרבה דעות. חרוב הכוונה איש ששמו חרוב, רבי חנינא בן דוסא, שניזון בקו חרובים מערב שבת עד ערב שבת. אמרו לו שלא יעזור רבי חנינא, כי אנו הרוב. אמת המים זה רבי אלעזר בן ערך, שהוא כמעיין המתגבר. כתלי בית המדרש הכוונה שהתלמידים יחזרו בהם מההלכה ויפסקו כמוהו. ביקש רבי יהושע, שתלמידים שכבר פסקו שלא יחזרו בהם. מפני כבודו של רבי יהושע לא חזרו בהם. זה שיטת המהר”ם שיף בביאור הסוגיה.

בתורת חיים כתוב שרצה להראות מה העניין של החרוב והמים בבית המדרש, שכל מה שיש בבית המדרש מתקיים אצלו. חרוב ואמת המיים מתקיימים אצלו, וגם כתלי בית המדרש מקיימים את האדם. כל מה שמקיים את האדם סוברים כמוהו.

לשיטה אחרת, חרוב פירותיו מבשילים אחרי עשרות שנים. אמר להם שהם תלמידים שעדיין לא בשלים להוציא פירות. אמת המים זה סמל של תורה, שאדם הולך ממקום גבוה למקום נמוך. תורה הולכת במי שמנמיך את עצמו. המים חזרו לאחוריהם להראות להם שהם בעלי גאווה. כתלי בית המדרש מוכיחים שכל הלימוד שלהם אינו אלא כדי לקנטר. הגאון מוילנא אומר, שבחרוב הוא טוען שהוא אוכל מינימום שבמינימום, קו חרובים, וגם אמת המים זה סימן לענווה, וכתלי בית המדרש זה סימן לעצמו, שמתקיימים בו כל הפרמטרים, ולכן הלכה כמותו, ולא עוד, אלא שגם משמיים יוכיחו.

 

המלבי”ם שואל שאלה עצומה. הקב”ה פוסק הלכה כרבי אליעזר בפרה אדומה, חכמים חולקים והלכה כחכמים. הקב”ה פוסק הלכה כרבי אליעזר בתנורו של עכנאי, בת קול יוצאת להגנתו, והלכה כרבי יהושע וחכמים. איך ייתכן שבשני המקומות שהקב”ה יוצא להגנת רבי אליעזר, החכמים נגד רבי אליעזר והלכה כמותם?

עירובין י”ג: 3 שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הלכה כמו מי. אחרי 3 שנים של ויכוחים אמרה בת קול: אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל. מתווכחים 3 שנים ובת קול אומרת ששניהם צודקים אבל ההלכה כבית הלל. אז איך זה מסתדר? כי בית הלל היו נוחים יותר ועלובים, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי, ומקדימים דברי בית שמאי ואח”כ אומרים דברי בית הלל.

תורת חיים שואל על מה נחלקו 3 שנים, וכותב שהמחלוקת היתה אם אחרי רבים להטות זה בכמות או באיכות. בית הלל היו רוב אנשים, ובית שמאי היו רוב בחידוד ובשכל (יבמות י”ד). אז האם הכוונה של התורה באחרי רבים, רבים בכמות או רבים בשכל, כלומר שהולכים לפי גדולי הדור. וההלכה כבית הלל, הכמות קובעת.

נשאלת השאלה, מה יוצאת בת קול ואומרת אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל בגלל שהם נוחים ועלובים? ממתי פוסקים הלכה לפי מי שהוא נוח ועלוב? האם פוסקים הלכה כי הרב הזה סימפטי, או כי הוא תלמיד חכם שיודע ללמוד? הגמרא מביאה ראייה שהם נוחים ועלובים כי מקדימים דברי בית שמאי. הראיה: שנינו, מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית, בית שמאי פוסלים ובית הלל מכשירים. אמרו בית הלל לבית שמאי, לא כך היה, מעשה שהלכו זקני בית שמאי ובית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורני, ומצאוהו יושב ראשו רובו בסוכה, ושולחנו בבית. אמרו בית שמאי, משם ראייה? אם נהג כך לא קיים מצוות סוכה מימיו.

אז בית הלל מקדימים את בית שמאי גם בסיפור דברים. לא רק בהלכה תמיד הם מקדימים את בית שמאי. אבל הגמרא מביאה ראיה מאדם שאכל בסוכה כששולחנו בתוך הבית שבית שמאי פוסלים ובית הלל מכשירים. דווקא כאן ההלכה כבית שמאי, אז מה הראיה?

 

שאלה נוספת, של המלבי”ם – ביצה ט”ז: שמאי הזקן היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת. מצא בהמה נאה, היה אומר זו לשבת, למחרת מצא נאה ממנה, היה אומר זו לשבת. בית הלל לא נוהג כך אלא מידה אחרת היתה לו. כל מעשיו לשם שמיים, שנאמר ברוך ה’ יום יום. מה המחלוקת כאן בין בית שמאי לבית הלל?

חגיגה י”ב: בית שמאי אומרים שמיים נבראו תחילה (והראייה: בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ), בית הלל אומרים הארץ נבראה תחילה (שנאמר ביום עשות אלוקים ארץ ושמיים). מה זה משנה מי נברא תחילה?

 

ניכנס לרעיון נוסף שיסביר לנו על מה מדבר המלבי”ם.

המלבי”ם כותב שכל עניין פרה אדומה מסמל לאדם דרך בעבודת ה’, של ביטול האדם באופן מוחלט לעבודת ה’. מצווה הקב”ה לקחת פרה אדומה תמימה, לשרוף אותה, את עורה ובשרה ופרשה – הכל, עד שנהפך לאפר. זאת אומרת לקחת את כל החיים הגשמיים של האדם, שהם חיי בהמה, אדומה זה החומר שבחומר (אדמו”ר מסלונים), לשרוף הכל ולהפוך לאפר.

הקב”ה ברא את האדם גוף ונשמה, שאין קשר ביניהם פרט לכך שהם גרים בדירה אחת. מאז חטא אדם הראשון נתערב הגוף בנשמה, ומעכשיו בכל חלק מחלקי הגוף יש חלקיקי נשמה. לכן כל זמן שהגוף לא מתכלה באדמה הנשמה לא מגיעה לתיקונה.

שבת קנ”ב ע”ב: עד מתי המת שומע מה מדברים עליו. דעה  ראשונה – עד מתי שמכסים אותו עם הגולל, הכיסוי הראשון שבקבר. דעה שנייה – עד שיתעכל הבשר. שכל זמן שהבשר קיים יש בו חלקי נשמה ששומעים. במסכת ברכות דנה הגמרא בשתי נשמות שדיברו בערב ראה”ש, ואמרה נשמה אחת לחברתה נשמע מה הקב”ה פוסק, והשנייה אמרה שאינה יכולה לצאת כי קבורה במחצלת של קנים. מה הבעיה במחצלת של קנים? הבעיה היא שהבשר שלה לא מתעכל כאשר קבורה במחצלת קנים, ואז לא יכולה לצאת כי עדיין היא נמצאת כאן. התהליך שאדם מתנתק מכאן מסתיים כשמתכלה הבשר והוא הופך להיות אפר, אין יותר בן אדם.

לוקחים פרה אדומה תמימה שאין בה מום ושורפים אותה. הפרה מסמלת את הגוף, הוא חזק ועצום כי כוח החיים ממלא אותו, שעל זה מורה כוח האדמימות. וישרוף אותו לאפר עד שייפרד ממנו כל כוח הנפש, כי האפר אין בו טומאה. (מי שירצה יעיין שם, יש שם 7-8 דפים נפלאים במלבי”ם ביאורים על פרה אדומה).

 

כותב המלבי”ם יסוד נפלא – בית שמאי ובית הלל חלקו ביניהם מחלוקת אם אדם צריך להפריש עצמו מחיי העולם הזה לגמרי בעבודת ה’, או להשתמש בחיי העולם הזה לעבודת ה’. שמאי אומר שתפקידו של אדם להתנתק, להינזר מחיי העוה”ז. לכן שמאי היה אומר על כל מה שראה זו לשבת, הכוונה כשנגיע ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, לעולם הבא אחרי 120. שמאי היה רומז שהכל לשבת, לעולם הבא, ובעולם הזה אתה בא להינזר. הלל אומרים ברוך ה’ יום יום, שתפקידנו לאכול בעולם הזה ולקיים מה שאדם צריך לגופו. זו חובת אדם.

ממילא נוכל להבין מה המחלוקת של בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים שמיים נבראו תחילה, הכל לשמיים כי שם התפקיד שלנו. שמאי זה מלשון שם, תפקידו להיות כל הזמן שם. כל התפקיד של האדם להיות שמיים. בית הלל אומרים שהארץ נבראה תחילה, התפקיד של האדם להיות כאן ולקדש כאן את החומר. לעשות מהארץ שמיים, לקחת את הארציות ולרומם אותה. 

לכן לפי בית שמאי מי שראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית לא יוצא ידי חובה. כי האדם חייב להיות בדירת עראי, ולדעת שנמצא כאן רק בעראי. מי שאומר נכון, אני בעראי, אבל משאיר השולחן מחוץ לסוכה – הוא נוסע לחופשה, שוכח שנמצא בעולם עראי, משקיע השקעות ל-2000 שנה – לא קיים תפקידו בעוה”ז, כי תפקידו הוא ששולחנו וראשו ורובו בדירת עראי. בית הלל אומרים לא, אם ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית, יצא ידי חובה. ראשו ורובו צריך להיות בדירת עראי, אבל שולחנו יכול להיות מחוץ לסוכה.

 

אני רוצה להיכנס לנושא נוסף, עם תוספת לדברי המלבי”ם.

המלבי”ם כותב שעפ”י שיטת בית שמאי תפקיד האדם להתנתק מהחומר. הכל לשבת, ושום דבר לא כאן. כשיטת שמאי הלך משה רבנו – לחם לא אכל, מים לא שתה, ופירש מן האישה. הוא אבי שיטת שמאי, זו שיטתו. כך נהג ועפ”י ציווי הקב”ה גם פירש מאשתו. אם זו שיטתו של שמאי, נוכל להבין למה התלהב משה רבנו מרבי אליעזר. רבי אליעזר שמוטי היה – היה שייך לבית שמאי. לכן כשרואה משה רבנו את רבי אליעזר שאומר עגלה בת שנתה פרה בת שתיים, אומר יהי רצון שיהיה מחלצי, כי הולך בדרך שלי. רבי אליעזר הוא הסמל של ההתנקות מהעולם הזה. חרוב יוכיח, אמת המים תוכיח, כתלי בית המדרש יוכיחו – אוכל חרובים ושותה מים ופרוש מחיי העולם הזה, הבית שלו הוא בית המדרש. עוד הוכחה – הקב”ה יוכיח, כי פרוש כמו משה רבנו.  משה רבנו אבי השיטה של פרישות מהחומר.

בוא ותראה כמה משה רבנו שייך לבית שמאי. איך יכול הקב”ה לומר לו עמוד עימדי, תהיה פרוש – הרי לא קיים מצוות פרייה ורבייה, למשה רבנו היו רק 2 בנים, גרשום ואליעזר, ואילו מצוות פרייה ורבייה זה בן ובת. הוא רץ אחר חצי מצווה אז איך הקב”ה יכול לומר לו עמוד עמדי?

אז יבדיל משה 3 ערים מזרח השמש. משה רבנו לוקח ארונו של יוסף ורוצה לקיים מצוות, והקב”ה אומר לו עמוד עמדי. משה רבנו פוסק כבית שמאי, (יבמות) שמצוות פריה ורביה מתקיימת ב-2 בנים. אז אם הקב”ה אומר לו עמוד עמדי, הלכה כמי שפוסק שמצוות פריה ורביה ב-2 בנים. אז גם הקב”ה פוסק לפי בית שמאי. אם הקב”ה פוסק כבית שמאי, אז אומר – עגלה בת שנתה, פרה בת שנתיים. הקב”ה לא ממשיך את המשנה, כשיטת חכמים, כי פוסק כבית שמאי. לכן אם למשה יש 2 בנים יצא ידי חובת המצווה. לכן רוצה משה שיהיה רבי אליעזר מחלציו, כי הולך בשיטה שלו.

לכן לא ביקש את רבי עקיבא, כי שייך לבית הלל. הוא לא יכול להיות מחלציו, כי הוא שיטת בית הלל שאסור היה לו לפרוש מאשתו.

לכן כתוב ויקחו אליך, לך אני מגלה טעמה של פרה. להבין טעמה של פרה יכול אדם שהגיע לדרגת אפר. מי שהגיע לדרגה ששורף הכל והפך עצמו לאפר, הוא יודע טעמה של פרה. אדם אחר לא יכול להבין את טעמה של פרה, פירוק החומר לגמרי. שלמה המלך לא יכול להבין טעמה של פרה, כי הוא מלך שנשוי לאלף נשים. בשביל להבין טעמה של פרה צריך ביטול ופרישות כמשה רבנו.

 

לפיכך נוכל להבין את המחלוקת בתנור של עכנאי. אומר המלבי”ם: חכמים ורבי אליעזר לא חלקו רק בתנורו של עכנאי, אלא באדם שהתחמם בעבירה כמו בתנור ונכנס בו ארס של עכנאי. האם אדם כזה יגיע לתיקון בעולם הזה? אומר רבי אליעזר, אני הראייה שאפשר לתקן בעוה”ז, חתכתי עצמי לחוליות והכנסתי ביניהן חול. שברתי את גופי בעבודת ה’ והכנסתי בגופי חול. מי שמכניס חול בין חוליה לחוליה תנורו טהור, כי הופך להיות אדמה. חכמים אומרים שלא כל אחד יכול לעשות כן, התיקון הוא רק לעתיד לבוא, כשאדם יעבור את הזיכוך של הגיהנום. שם התיקון השלם, וכאן לא שייך לפרק לגמרי. הקב”ה פוסק כרבי אליעזר, ומודיע כך בבת קול. אבל רבי יהושע אומר שאחרי שניתנה התורה לישראל, אין פוסקים כבית שמאי, כי לא כל אדם יכול להיות כבית שמאי בלי קשר לעולם הזה. רק מעטים יכולים לעמוד בזה. הלכה נפסקה כשיטת בית הלל כי רוב האנשים לא יכולים לעמוד במשא של פירוק החומר כשיטת בית שמאי.

 

מגלה עמוקות: בשעה שמשה רבנו מקבל על עצמו השליחות לגאול את ישראל, הוא אומר לקב”ה שאינו יכול לדבר בפני פרעה, כי הוא פרוש ואינו קשור לעניינים של פרעה, של מלכויות. לכן הקב”ה מביא לו תוספת, את בית הלל. הוא יהיה לך לפה – ר”ת הילל. אהרון הכהן יהיה פה למשה וידבר במקומו.

הפרשה פותחת – ויקחו אליך פרה אדומה, זה משה רבנו שפרוש מהחומר והפך לאפר פרה אדומה. הפרשה מסתיימת בסילוקו של אהרון הכהן, הוא הלל.

חיד”א: לעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי. אבות: איזו מחלוקת לשם שמיים שסופה להתקיים, מחלוקת בית הלל ובית שמאי. כאן בעולם הזה הלכה כבית הלל. אבל סופה, כשיגיע משיח צדקנו, הלכה כבית שמאי, כי הקב”ה פוסק כבית שמאי. שיטתו של הקב”ה להיות פרושים מן החומר.

 

רבים מתענים ביום שישי זה ערב שבת פרשת חוקת, תענית יחיד. בגלל שריפת הקרונות שקרתה בערב שבת פרשת חוקת, שכתוב שהפרשה גורמת.

בעשרה ימים הסתלקו השבוע מן העולם 305 שנים של תורה, מתוכם 200 שנה של הרבצת תורה. הרב קופלמן באנגליה, בשוויץ, הרב שטיין שנפטר בארה”ב, והגאון רבי יהודה מיכל ליפקוביץ מבני ברק. שלושתם 305 שנים. כל אחד הרביץ תורה כ-70 שנה, ביחד כ-200 שנה.

חשבתי לעצמי מה העניין שהקב”ה לקח אותם בבת אחת? לפעמים הקב”ה לוקח אותם במקום מסוים, כדי לעורר קבוצה מסוימת. לוקח בישראל כי רוצה שהעם בישראל יבין משהו. אבל הקב”ה לקח ב-3 יבשות, שאף אחד לא יגיד שלא ידע. לקח בארה”ב, באירופה ובאסיה. הקב”ה מנענע את העולם בכל מקום. 3 גדולי עולם מרביצי תורה, 200 שנה של הרבצת תורה ורבבות תלמידים, הכל בשבוע אחד.

הקב”ה רוצה משהו מאיתנו, אינני יודע מה. אבל אף אחד לא יכול לסגור עיניים ולסתום האוזניים ולאטום את הלב מלראות שמשהו מתרחש כאן.

הפרשה של פרה אדומה היא חוקה חקקתי, גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה. כשהקב”ה רוצה להביא אסונות לעולם, לפעמים הוא לוקח צדיקים כדי לכפר על עוון הדור ולהצילו. תארו לעצמכם איזה אסון היה צריך לבוא אם לוקחים 3 צדיקים בבת אחת.

 

מחר ר”ח תמוז. יזכנו הקב”ה שיחדש עלינו החודש הזה לטובה וברכה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.

להאזנה בקובץ אודיו 

 

תגיות: , , ,