הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע ט”ז סיון תשע”א

 

פרשת השבוע שלח פותחת בפסוק: וידבר ה’ אל משה לאמור, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, איש אחד איש אחד למטה אבותיו… כולם אנשים ראשי בני ישראל המה”.

רש”י: שלח לך לדעתך, אני אינני מצווה לך, אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, ומשה נמלך בשכינה, אמר הקב”ה אני אמרתי להם שהיא טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה.

ז”א רש”י מסביר שהעם דרש מרגלים, משה שאל את הקב”ה והוא ענה אני אמרתי שהארץ הזו טובה. אם רוצים לשלוח מרגלים, תשלחו. וזה מה שכתוב כאן – שלח לך אנשים ויתורו, זה אחרי שעם ישראל ביקשו מרגלים. הקב”ה נעתר לבקשה, ואמר שאם אתה רוצה, תשלח.

 

בספר מושב זקנים לבעלי התוספות (וגם ברבנו בחיי ובכלי יקר), כתוב שהיתה גירסה מעניינת ברש”י, כמו שכתוב באברהם אבינו שלח לך להנאתך ולטובתך, היתה גירסה ברש”י “שלח לך אנשים”. לכאורה, המילה לך מיותרת. מה זה שלח לך? זה שייך למשה רבנו השליחות הזו? רש”י: שלח לך להנאתך ולטובתך. כל התועלת בשליחת המרגלים תהיה עבורך להנאתך ולטובתך, כי בזכות זה חי משה רבנו עוד 40 שנה, ואם לא היו המרגלים נשלחים ומוציאים דיבת הארץ רעה, היה משה מת מיד.

 

רש”י: למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? כי דיברה סרה באחיה, והרשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.

לכאורה זה סדרם הכרונולוגי של האירועים, אבל אם רש”י שואל למה נסמכה, פירוש הדבר שזה לא הסדר.

שפתי חכמים: קורח היה לפני מרגלים.

כדי להבין צריך ללמוד את הימים בהם נסע עם ישראל ממקום למקום, ואז הכל מתבהר בטוב טעם ודעת.

מרים דיברה על משה רבנו, ולקתה, ורשעים אלו ראו מה קרה לה ולא לקחו מוסר. ספר ילקוט מעם לועז, מפרש באופן נפלא את התאריכים בהם זזו, החל מיום כ’ באייר, הוא היום בו נעלה הענן והתחילו ללכת. הלכו 3 ימים, ובכ”ב באייר עצרו וביקשו לאכול בשר. הקב”ה אמר שיאכלו בשר חודש ימים עד שיצא מאפם.

30 יום אכלו בשר, עד כ”ב בסיון. באותו יום אמר הקב”ה למשה לבחור 70 זקנים. משה רצה שישאו איתו במשא העם הזה. משה עשה בחירות, כי לקח 6 מכל שבט ו-70 לא מתחלק שווה בשווה. הוא כתב על 70 פתקים זקן, ו-2 פתקים נשארו ריקים. אלו שיקחו אותם לא ייבחרו. שניים בכלל לא הלכו להוציא את הפתק. אלדד ומידד היו צריכים להיות זקנים אז הם קיבלו נבואה, והתנבאו במחנה שמשה רבנו ימות ויהושע יכניס את העם לארץ ישראל. הבשורה הזו היתה חצי יום לפני שהיו אמורים להיכנס לארץ ישראל.

אם הלכו 3 ימים בכל יום מהלך של 3 ימים, והמרחק מהר סיני עד ארץ ישראל הוא 11 יום (פרשת דברים), הם נמצאים חצי יום לפני הכניסה לארץ ישראל.

גרשום מקבל כאן בשורה מרה כפול שתיים – הוא שומע שאביו ימות ולא ייכנס לארץ ישראל, ושהוא לא יירש את אביו, אלא יהושע יירש את תפקידו. הוא רץ לאביו לספר על המתנבאים. ציפורה שמעה ואמרה שאם הם נביאים אז מסכנות נשותיהן. מרים שמעה ואמרה שגם היא ואהרון אחיה נביאים ואינם צריכים לנהוג פרישות. ולא ידעה מרים שהקב”ה אמר למשה רבנו “ואתה עמוד עימדי”.

כלומר מרים דיברה במשה לשון הרע בכ”ב בסיוון. 7 ימים קיבלה צרעת והיתה סגורה, עד כ”ט בסיוון. בתקופה זו היה חטאו של קורח. כל העם חיכה 7 ימים עד שמרים תצא מההסגר. כשיצאה בכ”ט בסיוון, שלחו את המרגלים. 40 יום אח”כ הם חזרו, בט’ באב.

אז התביעה על המרגלים היתה כפולה, שהרי באותו יום שנשלחו ויצאו לדרכם השתחררה מרים מההסגר. היא היתה בהסגר בגלל שדיברה לשון הרע, ובכל זאת לא לקחו מוסר.

 

כל המפרשים שואלים למה משה התפלל על יהושע ולא על כלב שהוא גיסו? יש הרבה פירושים – אם כלב הוא בעלה של מרים, אין חשש שהוא ידבר לשון הרע אחרי שאשתו היתה בהסגר שבוע ימים והשתחררה באותו יום. אז לא צריך להתפלל עליו, כי הוא היחיד שסבל מזה מלבד אשתו.

 

רבותינו אומרים שהתביעה על המרגלים הרבה יותר חמורה. לפני פסח דיברנו שהתורה מדגישה בפרשת כי תצא, שחטא מרים היה בדרך בצאתכם ממצרים. אחרי התפילה כתוב זכור את אשר עשה ה’ אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים. שואלים כל המפרשים למה התורה מזכירה איפה זה היה? את הזכירה של חטא העגל לא אומרים עם ציון המקום שזה קרה. רק “זכור את אשר הקצפת את ה’ אלקיך במדבר”. למה כאן הדגש הוא על בדרך בצאתך ממצרים?

 

דיברנו לפני חג הפסח, שכל הירידה למצרים היתה בגלל חטאי הלשון. שפת אמת מדבר על כך בהגדה של פסח: הקב”ה אמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שזרעו יהיה גר בארץ לא להם. אבל גם ארץ ישראל לא להם, כל זמן שיצחק נרדף ע”י פלישתים והם סתמו לו בארות בלי שהיה לו יכולת להתמודד איתם, זה ארץ לא להם. מונים 400 שנה מיום הולדת יצחק. כשיצחק נולד, אברהם היה בארץ ישראל. אם מונים את ארץ לא להם מיום הולדת יצחק, אז ארץ לא להם זה ארץ ישראל.

בשביל זה לא צריך לרדת למצרים, אפשר להישאר בארץ ישראל ולהיות בארץ לא להם. למה יורדים למצרים? אנוס על פי הדיבור. העם היה לקוי בחטאי הלשון ולכן צריך לתקן זאת במצרים. כי מלך מצרים נקרא פרעה = פה רע, ושם מתקנים זאת. הוא גם נקרא בשם כלב (ואתא כלבא ונשך לשונרא), כי כלבים מלקקים דם, כמו שאמר אליהו לאיזבל, שהכלבים ילוקו את דמם. אז כלב יש לו בחינה של מלקק דם. פרעה היה רוחץ כל יום בדמם של 300 ילדים כי היה מצורע בגלל חטאי הלשון, ולכן קיבל את התואר כלב. פסחים קי”ח: כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים. איפה? אצל פרעה שנקרא בשם כלב.

אומר הקב”ה למשה רבנו, איך תדע שנגאלו מחטאי הלשון? כשיצאו ממצרים תראה שאף כלב לא יחרוץ לשון לכל בני ישראל. אם אף כלב לא ינבח, זה סימן שנגאלו מחטאי הלשון.

 

יוצא שמרים היתה הראשונה שדברה לשון הרע מאז יצאו ממצרים. חלפו שנה וחודשיים מיציאת מצרים. בכ”ב בסיוון היא דיברה לשון הרע. לכן אומר הקב”ה זכור אשר עשה ה’ אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים, הרי כל מה שיצאנו ממצרים זה בגלל חטאי הלשון. איך היא מדברת לשון הרע עכשיו אחרי גלות כל כך קשה?

למה נסמכה פרשת מרים לפרשת מרגלים? הרי קודם צריך לבוא קורח לפי הסדר.

למה יצאנו מארץ ישראל? אפשר היה לעשות את הגלות הזו בארץ ישראל. וירד מצריימה אנוס על פי הדיבור, הכל בגלל חטאי הלשון. אז איך יכול להיות שהמרגלים לא למדו מוסר, איך הם לא למדו שכל מה שגלינו מישראל זה בגלל חטאי הלשון. אפילו מרים הנביאה אחותו הגדולה של משה רבנו שגידלה אותו על ברכיה, ועצם הולדתו היתה בזכותה, כי החזירה את אביו לאמו – הקב”ה לא ויתר לה וסגר אותה 7 ימים מחוץ למחנה, על חטא הלשון.

 

המרגלים ראו ולא לקחו מוסר. כל מה שיצאנו מארץ ישראל זה בגלל חטאי הלשון. אז איך יתכן שהחטא הראשון שעושים בארץ ישראל זה חטא הלשון?

 

אני רוצה לפתוח נושא שקשור לנסכים, חלה וציצית. אלה 3 המצוות הנמצאות כאן בפרשה. למה נסמכו פרשת נסכים ופרשת חלה ופרשת ציצית לפרשת מרגלים?

שפת אמת בפרשת השבוע מבהיר נפלא את הדברים. קודם צריך להבין מה היה בחטא המרגלים, שהיו אנשים לא פשוטים. רש”י בפרשת דברים: ואקח מכם מן הברורים שבכם והמסולתים שבכם. ברורים בחוכמה ומסולתים במעשים. כולם אנשים, ראשי ישראל המה. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות.

רמב”ם: סדר המרגלים לא על פי סדר לידתם אלא עפ”י סדר חשיבותם. למטה ראובן שמוע בן זכור, למטה שמעון שפט בן חורי, למטה יהודה כלב בן יפונה, למטה יששכר יגאל בן יוסף. כל הארבעה האלה לפני יהושע בן נון שירש ההנהגה ממשה רבנו, והם חשובים יותר ממנו.

איך יתכן שאנשים כאלה מדברים סרה בארץ ישראל, וגם מוציאים דברי כפירה מפיהם? אומרים בפיהם: כי חזק הוא ממנו. כביכול אפילו בעל הבית לא יכול להוציא כליו משם (סוטה).

ודאי שהם לא אנשים פשוטים, כי נפסקה הלכה בשולחן ערוך ובטור, שביום 17 באלול מתענים, שבו מתו המרגלים. על קורח ועדתו לא פוסקים תענית. איך יכול להיות שמתענים? באבוד רשעים רינה. הרי זה צריך להיות יום שמחה שהם מתו. שמא לא זכו שתשובתם תתקבל, לכן אנו מתענים. למה? פירוש הדבר שהאנשים הללו היו גדולים. אמנם היתה להם נפילה שמחייבת תשובה, אבל אין ספק שהם לא היו אנשים פשוטים. אם נפסק להלכה שביום שהסתלקו צריך להתענות, מדובר באנשים מרוממים מאוד.

 

בספר אמונת עיתך שמים על המשקל 10 ניסיונות שניסו אבותינו את הקב”ה במדבר, מול 10 ניסיונות שניסה את אברהם אבינו. ההקבלה מאוד מעניינת. הקב”ה ניסה את אברהם אבינו בניסיון האחרון היה העקדה, והניסיון האחרון שנתנסו ישראל במדבר הוא המרגלים, והוא שווה ערך לניסיון העקדה של אברהם אבינו.

אחרי ניסיון העקדה, כתוב “עקב אשר שמע אברהם בקולי”, ובלשון זה משבח הקב”ה את כלב שעמד בניסיון – “ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עימו”. זאת אומרת, הניסיון של כלב לעמוד מול 10 מרגלים ולהתמודד מולם, היה שווה ערך לניסיון העקדה.

אחרי 10 ניסיונות של אברהם אבינו, כתוב עקב אשר שמעת בקולי. ואילו עם ישראל אחרי 10 ניסיונות כתוב שלא שמעו בקול ה’. יש משוואה בין הניסיון של אברהם אבינו בעקידה, לניסיון שהיה למרגלים בכניסה לארץ ישראל.

 

אני רוצה לומר יסוד שכתוב בבעל התניא. וגם רוב מפרשי החסידות – הבעש”ט, נתיבות שלום מסלונים, חתם סופר – כולם הולכים באותו קו, וכדי להבינו נקדים הקדמה.

עם ישראל היה במדבר במצב הכי מרומם שהיה יכול להיות. המשוואה הכי ברורה לעניין זה היא ההרגשה שלנו ביום כיפור. בתפילת הנעילה כל יהודי נמצא בשיא הרוחני שאפשר. במקום הזה היו ישראל 40 שנה במדבר.

משה רבנו מדבר על ענני הכבוד, ואומר “כי אתה ה’ בקרב העם הזה… ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה”. אז מה עושים העננים? משה רואה את הקב”ה בענני הכבוד. כלומר הם נשאו את המשא שראו את הקב”ה בחוש מול העיניים.

לא רק זה. הגמרא שואלת: כתוב “המאכילך מן במדבר למען ענותך”. איזה עינויים היה במן? יש מחלוקת. אחד אומר שאין לו פת בסלו זה עינויים, והשני אומר שהוא לא רואה את האוכל בעיניו, וזה עינוי.

 

שמעתי אימרה שהיא כנראה בדיחה, אבל נכונה. על הפסוק “ויענך וירעיבך ויאכילך את המן”. יהודי גדול שאל מה פירוש הדבר? איפה היה רעב? מי שאין לו פת בסלו זה עינוי, אי ראיית המזון זה עינוי. אבל איפה יש וירעיבך? אלא יהודי שחטא אם לא עשה תשובה באותו לילה, למחרת בבוקר לא היה מן ליד הדלת. הצדיקים ירד המן ליד ביתם, ורחוקים היו צריכים ללכת מרחק יותר גדול. אז יהודי ידע כל בוקר באיזה מצב רוחני הוא נמצא. אם חטא יהודי בלילה, וטרם עשה תשובה, בבוקרהמן לא יהיה ליד הדלת, אלא יהיה כמו של פשוטי העם, מחוץ לג’ מחנות. לא מתאים לו להצטרף לפשוטי העם, אז הוא מחליט לצום. הוא אומר לאשתו שחלם חלום נורא, וצריך לעשות תענית חלום. שואלת האשה איך נדע שהקב”ה רוצה שתעשה תענית חלום? הוא אומר לה שנדע בבוקר, אם לא יהיה מן ליד הדלת סימן שצריך לעשות תענית חלום. אז אנשים עשו תעניות כי ידעו שבבוקר לא יהיה להם מן.

 

והיה להם גם הבאר של מרים. ושלושת הדברים האלה נתנו לעם ישראל להיות דבוקים בהקב”ה 24 שעות. משה רבנו מוסר שיעור מהבוקר עד הלילה. יושבים 70 זקנים, יהושע בן נון, אהרון הכהן, בניו, איזו אווירה מרוממת. עם ישראל לא רצה להתנתק מהמצב הזה, שבו עם ישראל דבוק בהקב”ה.

 

הבעש”ט הולך בקו הרבה יותר קיצוני, ואומר שמה שהמרגלים דיברו סרה על ארץ ישראל, היה מחלוקת בין יהושע וכלב לבין עשרת המרגלים, אם בארץ הזו יש סיכוי לאנשים פשוטים לא להתדרדר מבחינה רוחנית, או שכולם מתדרדרים פה. עשרת המרגלים אמרו, שהארץ הזו בנויה הכל בגדול, כל הפירות גדולים, ולכן אין לאנשים קטנים מה לחפש שם, היא מיועדת רק לאנשים גדולים. הראיה – 40 יום שהו המרגלים בארץ ישראל וחזרו בדרגה רוחנית נמוכה יותר. הארץ הזו אוכלת יושביה, היא מושכת לארציות ובארץ הזו כולנו נתדרדר.

ענו יהושע וכלב: טובה הארץ מאוד, עלה נעלה. כלומר נוכל גם להתעלות בארץ, לא רק שלא מתדרדרים. היא אינה מיועדת רק לאנשים גדולים, גם אנשים נמוכים יכולים להתרומם בה. זו היתה המחלוקת. בעל התניא: עם ישראל והמרגלים באו בטענה שהם לא רוצים להתדרדר ברוחניות, הם דבוקים בהקב”ה במדבר ולא מוכנים להתדרדר. הם מעדיפים להישאר בהנהגה הרוחנית שבמדבר ולא להיכנס לארץ ישראל בגלל סכנת ההתדרדרות.

 

היסוד מופיע במדרש רבה בפרשת קדושים: “כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל” – משל לתרנגולת. התרנגולת הזו, כשאפרוחיה בוקעים מהביצה, היא דוגרת עליהם, וכשהם עומדים על הרגליים היא מחממת אותם בכנפיים. היא מכשירה אותם ללכת לחפש אוכל וכשהיא רואה שהם עצמאיים ומוכשרים ללכת לבד, אם אחד מהם חוזר לאמא לבקש עזרה, היא מכה אותו בראשו ואומרת לו לך, תעדור לבד ותחפש את האוכל. זה המשל.

הנמשל – כשהיו עם ישראל במדבר 40 שנה, היה המן יורד להם, והשלו מצוי להם, וענני הכבוד מקיפים אותם ועמוד ענן מסיע לפניהם. כיוון שנכנסו לארץ אמר להם משה שכל אחד ייקח מכוש ומעדר ויחפור בורות, כדי להקים את ארץ ישראל ע”י נטיעת אילנות, עצים.

כלומר עם ישראל היה במדבר, הקב”ה סכך עליהם וחימם אותם. כשראה שמסוגלים לעמוד בכוחות עצמם, אמר להם שהם כבר מוכשרים ללכת לארץ ישראל, ואין עוד טעם ללכת להתחמם במדבר.

 

דרשות בית ישי כותב משל יפה, ואני רוצה להעמיק בו.

היום ב”ה כשאשה צעירה יולדת בלידה ראשונה, כל בני המשפחה באים להשתתף בשמחה בחדר לידה. 5 דקות אחרי הלידה כולם שם, גם הסבא רבא וגם החותן והחותנת. כולם באים לראות למי דומה הנולד. כולם שולפים פלאפון ועושים תמונות. שיראו אם האוזן דומה לסבא דוד או לסבתא ברכה. שמחה גדולה. היחיד שצורח זה התינוק. כל המבוגרים מחייכים מאוזן לאוזן. אם התינוק היה יכול לדבר, היה אומר למה אתם צוחקים ממני? מה מצחיק פה? הוציאו אדם מגן עדן ושלחו אותו לגיהנום, אז על מה מחייכים?

התינוק היה בגן עדן. הוא קיבל אוכל ישר מהבטן, כמו מן. היה לו שתיה לתוך הגוף ממה שהאם שתתה, כמו בארה של מרים. היה לו הקב”ה, כי יש לו מלאך שמלמדו כל התורה כולה, ונר דלוק על ראשו ורואה מסוף העולם ועד סופו. ברחם האם יש מן, באר וענני כבוד ותורה מפי משה רבנו. פתאום בא מלאך ונותן פליק והוא שוכח את כל התורה. ואח”כ מושכים אותו החוצה, וכולם צוחקים והוא בטראומה. הוא לא צודק בטענתו? למה צוחקים?

אז נענה לו שהוא לא היה אמור להישאר בבטן 90 שנה. תפקידו לא להישאר ברחם, אלא ב-9 חודשים הוא מוכשר ליציאה מהבטן.

 

ארץ ישראל נקראת טבור העולם. המרגלים היו צריכים ללמוד מהטבור, שהתינוק יוצא מהרחם הוא לא נשאר שם. הטבור מסמל לאדם שמגיע יום שחותכים לו את הקשר עם אמא, כשהוא מוכן. כשנכנסים לארץ ישראל הקב”ה אומר די, אתם כבר מוכנים, זה לא מספיק להיות תחת הכנפיים של התרנגולת שתחמם אתכם. התכלית היא שתיכנסו לארץ ישראל, אל תפחדו שתדרדרו שם, אמרתי שהארץ טובה. אני לוקח אחריות שלא תתדרדרו.

המחלוקת בין יהושע בן נון וכלב בן יפונה לבין 10 המרגלים, היה אם אפשר להתרומם ולהתעלות בארץ הזו, או להתדרדר. אמרו ה-10 אנו ההוכחה, ירדנו ל-40 יום לארץ ישראל וחזרנו מדורדרים. רק אנשים כמו יהושע בן נון, משרת משה, רק אנשים גדולים, כמו כלב בן יפונה ששיכל בן בחטא העגל, חור שעמד בפני כל האנשים ומת, רק הם יכולים להיכנס. זו ארץ לאנשים גדולים בלבד.

 

כעת נוכל להבין מה זה נסכים, חלה וציצית. מיד אחרי חטא המרגלים עוסקת התורה ב-3 המצוות.

 

מה זה מצוות נסכים? רש”י: קיבלנו אותה כבשורה, כי עם ישראל היה שבור. בישר להם שייכנסו לארץ. והיה זה נחמה, כי היו ישראל נואשים, במצב של ייאוש, מי יודע אם בסוף 40 שנה עוד מישהו יעשה חטא ואז יצטרכו להישאר עוד 40 שנה וזה לא ייגמר. הקב”ה ניחם אותם שייכנסו לארץ בסוף 40 שנה. זו היתה הבשורה של מצוות הנסכים.

ספורנו: מצוות נסכים באה לתקן מה שהיה בחטא המרגלים. כשאברהם אבינו הקריב קורבן לא הביא מנחה ונסכים. כשנוח הביא קורבן לא היו נסכים וגם כשהבל הביא קורבן לא היו נסכים.

מתי פעם ראשונה שהתחדש שצריכים להביא נסכים לקורבנות? אחרי חטא העגל. כיוון שחטאו ישראל במרגלים, עכשיו חייבים להביא נסכים גם בקורבן יחיד.

תירוץ נוסף, למה נכנס פה עניין הנסכים: מיד לאחר שהמרגלים הביאו את אשכול הענבים היתה אפשרות לצוותם על נסכים. כי מאיפה היה יין במדבר 40 שנה? בארה של מרים לא הוציא יין. 3 דעות יש במדרש (שיר השירים פרשה ד’ אות י”ג): שלחייך פרדס רימונים. רבי יוחנן אמר שהבאר העלה מיני זרעונים ואילנות, וכיוון שמתה מרים ופסק הבאר, לא מקום זרע ותאנה וגפן. איך יכול להיות במדבר מקום זרע ותאנה וגפן? מוכרח להיות שהבאר הוציאה תאנה וגפן.

היו קונים יין מתגרי אומות העולם, שהרי לא נאסר עדיין סתם יינו. רב לוי אמר, מהאשכול שהביאו המרגלים עשו יין 40 שנה. זה טוב מהשנה השנייה ב-ט’ באב, ומאיפה היה יין במדבר שנה וחצי קודם לכן? הביאו יין ממצרים והשתמשו בו עד שהמרגלים הביאו נסכים.

יוצא שנסמכה פרשת נסכים לפרשת מרגלים, כי הם הביאו אשכול ענבים ואפשר לעשות יין, אז הקב”ה ציווה על נסכים. כך אומרים חלק מהמפרשים.

 

בספר בת קודש של הגאון רבי ברוך דב פוברסקי כתוב יסוד מעניין. נקדים הקדמה לדבריו.

תנא דבי אליהו: מסופר שהקב”ה ציווה להביא נסכים לקורבנות, והיתה מריבה גדולה בין ישראל לגרים. אמר הקב”ה למשה, על מה הם רבים? אמר משה, רבש”ע אתה יודע. אמר לו: ולא כך אמרתי לך, וכי יגור איתך גר, חוקה אחת לכם ולגר הגר איתכם?

ישועות יעקב: הויכוח היה שכתוב בפרשת נסכים כל האזרח, ועם ישראל אמר האזרח רק מי שהוא יהודי ולא גר שנתגייר. אמר הקב”ה שכתב מיד אחרי כן שגם גרים מביאים נסכים. הקב”ה גילה לאברהם אבינו שבזכות נסכים שבקורבנות יזכו עם ישראל לירושה בארץ ישראל. והיות שהגרים אין להם נחלה בארץ ישראל, יכול להיות שלא רצה לקבל מהם נסכים בשל כך. והקב”ה אמר לו קבל מהם נסכים למרות שאין להם נחלה.

ספר בת קודש: הנסכים לא היה אצל אברהם, לא נוח ולא הבל. אחרי שחטאו בחטא העגל הגיע נסכים בקורבנות ציבור, ואחרי חטא המרגלים הגיע נסכים בקורבנות יחיד. אחרי שחטאו הגיעה תוספת של מצוות. מכאן לומדים שלא מספיק שאדם עושה תשובה על העבירה שחטא, אלא צריך גם להוסיף על עצמו עול מצוות כדי למלא את החלל שפגם.

מנחה ונסכים מייפים את הקורבן. ייפוי המצוות שייך רק למי שמחבב מצוות. עם ישראל מחבב מצוות. ברכות: ישראל מחמירים על עצמם בברכת המזון עד כזית וכביצה, אף על פי שכתוב בתורה ואכלת ושבעת ובירכת. הם מחפשים להדר במצוות. הגויים לא מחפשים להדר אלא לברוח מהמצוות. כשהם מבקשים מהקב”ה מצווה אחת, הקב”ה מורה להם לקיים מצוות סוכה, וברגע שמוציא חמה מנרתיקה הם נותנים בעיטה ושמחים שנפטרו מהמצווה. מי שמזלזל במצוות כגוי לא יזכה להביא נסכים, כי נסכים בא ליפות את הקורבן. אמר הקב”ה, היות ונתגיירו, קבלו מהם נסכים.

זו התשובה למה נסמכה פרשת נסכים לפרשת המרגלים.

 

נעבור להפרשת חלה. זה נושא רחב מאוד. בשבוע הבא יש 24 מתנות כהונה ובהן עניין הפרשת חלה, אז אולי נעסוק בזה בהרחבה בשבוע הבא.

מפרישים חלה גם היום מדרבנן. מקילו מאתיים נוהגים להפריש בלי ברכה. ועם ברכה הספרדים מפרישים מ‑1.500 קילו, והאשכנזים מברכים רק מ-2.250 קילו, ובגלל שהקמחים של היום קלים מ-2.5 קילו. ויש המברכים רק מ-2.750 קילו. בלי ברכה מפרישים כבר מ-1.2 קילו.

נפסק בשו”ע יורה דעה שכ”ב, שהפרשת חלה נוהג גם בחו”ל. תרומות ומעשרות לא נוהג בחו”ל. כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל. מה המיוחד בחלה יותר מהפרשת תרומות ומעשרות?

 

דבר נוסף, בספר אזניים לתורה של הרב סורוצקין: בכל אומה ולשון הממשל או המלכות נוהגים להוזיל מחירי התבואה, באמצעות סובסידיות או אמצעים אחרים, כדי להקל על החקלאים למכור את התבואה במינימום מחיר. הם גובים את כספם במוצרי מותרות שמייבאים מחו”ל וכד’. אבל כשזה מגיע ללחם אין מיסים על הלחם, ואפילו נותנים סובסידיות, הממשלה עוד משלמת כסף. לפני כמה שנים כל פעם שהלחם עלה הממשלה הוסיפה לחקלאים סובסידיות.

התורה הקדושה אומרת שהדבר היחיד שהקב”ה רוצה תוספת זה בחיטה. הווי אומר אם יש לי מטע רימונים ולקחתי 8 טון רימונים, הפרשתי תרומות ומעשרות, ואח”כ סחטתי ועשיתי מיץ מהרימונים, אז לא צריך להפריש תרומות ומעשרות על המיץ כי הוא חלק מהרימונים. אבל התורה אומרת – לא. הפרשת תרומות ומעשרות מהחיטה, ואח”כ אם תיקח 5 קילו חיטה ותטחן אותם, ועושה עיסה מהקמח, יש מס חדש. חוץ מזה שהפרשת תרומות ומעשרות, יש אגרה נוספת – הפרשת חלה. למה? מי שעושה יין שזה משקה לעשירים, לוקחים ממנו גם אגרה על הענבים וגם אגרה על היין. אבל לחם זה מאכל עניים בסיסי, אז למה יש אגרה נוספת?

מקדש הלוי להרב וינר: מתחייבים בהפרשת חלה מן העיסה, כלומר רק אחרי שהקמח התערבב במים. למה נותנים לכהן בצק ולא לחם?

 

ספר החינוך מצווה שפ”ה (הפרשת חלה): משורשי המצווה לפי שחיותו של אדם במזונות, ורוב העולם יחיו בלחם. המאכל הבסיסי לכולם הוא לחם. פעם ראיתי שמובא בשם החסיד יעבץ, שהמאכל היחיד שאדם יאכלו כל חייו ולא נמאס לו, הוא לחם. הקב”ה נתן חן בלחם שהוא אף פעם לא נמאס. אם יתנו לאדם חודש ימים ברבורים, שזה הטופ שבטופ, ייצא מאפו ויהיה לו לזרא. יוצא שאם אדם יאכל ברבורים שנה שלמה לא יחזיק מעמד, אבל לחם תמיד טוב אפילו 90 שנה. זה בגלל שהקב”ה נתן חן מיוחד בלחם כי הוא עיקר חיותו של האדם. כמו שאוויר ומים הם עיקר חיותו של האדם, גם לחם הוא הבסיס. אלו שלושת הבסיסים.

כיוון שהלחם הוא הבסיס של האדם, אז הקב”ה לא מבקש להפריש חלה כשזה קמח, אלא רק לפני שעומדים לאכול ממנו. הקב”ה רוצה לתת ברכה נוספת לגוף במזון לנפש. אוזניים לתורה: הקב”ה מבטיח שמי שמפריש תרומות ומעשרות תהיה לו ברכה, והוא מרשה גם לנסות אותו – ובחנוני נא בזאת. הוא מרשה לבחון אותו, אם לא יקבלו בחזרה הפרשת מעשרות.

אם אתם מפרישים תרומות ומעשרות בשדה, יש ברכה בשדה. אבל כשאתם הולכים לאכול לחם, הקב”ה נותן ברכה אל תוך הגוף, לכן צריך להפריש מהעיסה חלה. הקב”ה לא רוצה להעשיר מהמעשרות שלנו, אלא לתת לנו ברכה. הקב”ה נותן 2 ברכות בלחם.

גמרא: ראשית עריסותיהם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. המפריש הפרשת חלה מביא לביתו ברכה. ואם לא – הפקדתי עליכם בהלה, השחפת והקדחת (שבת ל”ב ע”ב). אל תקרי בהלה אלא בחלה. מי שלא מפריש חלה מביא על עצמו את כל הקללות. 7 מיני פורענויות באים לעולם, ושלא ליטול את החלה, רעה של כליה באה לעולם.

 

כעת נוכל להבין פסוקים בדברי הנביא שרומז עליהם הספורנו. הקב”ה שולח את אליהו הנביא לאחר 3 שנים שלא היה גשם ועם ישראל היה ברעב עצום. אליהו נשלח לאשה בצרפתה אשר בצידון ומבקש ממנה משהו לאכול. האלמנה אומרת חי ה’ אלוקיך אם יש לי מעוג, אם לא קצת קמח בכד ומעט שמן בצפחת. אני מבעירה עצים, עושה עוגה כסעודה אחרונה שלי ושל הבן שלי, כי אנו עומדים להיפרד מהעולם.

אומר לה אליהו, בסדר, תקחי את השמן והקמח ותאפי, אבל תני לי עוגה קטנה בראשונה, ולך ולבנך באחרונה. הדגש הוא שקודם יקבל אליהו עוגה ראשונה. הסיבה היא שאליהו רוצה להציף אותה בברכה. אם הוא יקבל בראשונה כל הברכות יבואו. מצודות: משום שאליהו הנביא היה כהן וביקש ממנה שתפריש לו חלה וע”י כך תקבל ברכה. אחרי שנתנה לה העוגה אמר לה: כה אמר ה’, כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר.

הקב”ה אומר ליהודי, אני רוצה לתת לך ברכה, רק תכין כלים. אם תתן לי בראשונה, אני משפיע עליך ברכה. חינוך: בלחם יש מס כפול כי הקב”ה רוצה לתת ברכה כפולה. להביא ברכה אל ביתך ע”י הפרשת חלה.

 

אז יש נסכים ויש הפרשת חלה, ולאחריה מצוות ציצית. לא אחזור על דברים שאמרנו בשנים עברו.

שפת אמת: למה 3 המצוות הללו מחוברות יחד? מה אמרו האנשים במדבר, היה לנו מן כל יום ליד הדלת וידענו איפה אנו נמצאים מבחינה רוחנית, ואם אתה מרוצה מאיתנו. אם המן ליד הדלת או מחוץ למחנה או מחוץ לכל המחנות, במקום של העבריינים. כל יום היה בארה של מרים, כל יום ראינו את הענן עין בעין. ראינו אותך יום יום. עכשיו נכנסים לארץ ישראל, איזו ירידה רוחנית!

ענה הקב”ה שיתן לנו 3 מצוות, נסכים, חלה וציצית, כנגד 3 הדברים שאיבדו בכניסה לארץ ישראל – נסכים במקום באר מרים, הפרשת חלה במקום המן, עננים ציצית עם תכלת. אמרתם שאתם מתדרדרים כי אין לנו מן, באר וענן, תקבלו 3 מצוות במקום מה שהיה לכם במדבר.

 

כעת נבין את דברי הגאון מנחם זמבה הי”ד: במצוות הביכורים בפרשת כי תבוא, נצטווינו להביא ביכורים משבעת המינים. אבל מי שמדקדק בדברי רש”י והמשנה במסכת ביכורים: יורד אדם לתוך שדהו, ורואה תאנה שביכרה, רימון שביכר, אשכול שביכר, קושר עליו גמי ואומר הרי זה ביכורים. המשנה נעצרה בשלוש דוגמאות. למה אין תמרים, זיתים?  הדגש של המשנה על 3 אלה, כי 3 מינים אלו הביאו המרגלים להוציא דיבת הארץ רעה. היות ודיברו סרה בשלושת הפירות הללו, מדגישה המשנה שלושה מינים אלו. הם דיברו כנגד פירות ארץ ישראל, שפירותיה משונים, אז דווקא על מינים אלה מצווה הקב”ה להביא ביכורים. תטרחו ותלכו עד ירושלים, תשימו את הביכורים על השור, תטיילו איתו בכל רחבי ארץ ישראל, כל הדרך היו שרים שירים, החליל מכה לפניהם, היו לנים ברחובה של עיר, תראו את הפירות, השבח של ארץ ישראל. מזה נלמד לשבח ולפאר את פירות ארץ ישראל.

נסיים ברעיון נפלא מספר לחם שמיים: הקב”ה מצווה אותנו להביא הפרשת חלה – מראשית עריסותיכם תתנו לה’ תרומה לדורותיכם. המגיד מקוזניץ’ כותב שהכוונה לעריסה של תינוק. צריך להפריש את העריסה של התינוק לקב”ה. אמו של רבי יהושע בן חנניה לקחה את עריסתו ושמה אותו.

חלה – 8 ימי מילה, 30 ימי פדיון הבן ובן 5 למקרא – זה הפרשת חלה. איך שהילד נולד מיד מקיימים בו מצוות.

ספר לחם שמים אומר, ראשית עריסותיכם זה לאו דווקא התינוק. כל יהודי יש לו ראשית העריסה שלו כל לילה לפני שהולך לישון. מיטת האדם נקראת עריסה. אדם צריך לדעת שאת ראשית העריסה שלו בלילה הוא צריך להפריש לקב”ה. לפני שהולכים לישון, יש לקרוא קריאת שמע. צריך לדעת, שיש אנשים שנרדמים ברגע ששמים את הראש על המיטה, ויש שמתהפכים הרבה זמן עד שנרדמים.

אבל אדם מהסוג שנרדם מיד, לא מספיק לתת את ראשית עריסתו. לכן אומרים לאדם אחרי שינה, אתה נראה אפוי. כי זה ראשית עריסותיכם, כל אחד בבחינת חלה. כשיש שינה מלאה, אומרים שהוא ישן כמו ביגלה עם שומשום, כי זה ראשית עריסותיכם.

ראשית עריסותיכם תרימו חלה. אתה הולך לישון, חוץ מזה שתקרא קריאת שמע על המיטה, שמי שיודע שיירדם מיד צריך להגיד קריאת שמע בעמידה בסלון. אבל חוץ מזה תיקח איתך מדרש, משניות, הלכה למיטה. אל תלך לישון לפני שתפריש חלה להקב”ה את ראשית עריסותיכם.

 

בהלכה כתוב שאדם קם בבוקר משנתו צריך להתגבר כמו אריה. רבי אליהו לופיאן: אדם יכול לקום בבוקר כאריה רק אם בערב הלך לישון כמו אריה. אם הוא הולך לישון כמו כלב, הוא גם יקום כך. כדי לקום כארי צריך ללכת לישון כארי. שיר השירים: על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. אדם לפני שהוא הולך לישון, על מה אתה חושב בשתי דקות לפני שאתה נרדם? שם אני יודע מה אתה מבקש ומשתוקק. זה ראשית עריסותיכם, מה במחשבות שלך בשעות אלה.

באה פרשה זו ומלמדת אותנו שעם ישראל פחד שיתנתק מהקב”ה כשמתנתקים מהמן, הבאר, העננים. והקב”ה אומר שאפשר כאן בעולם הזה, כאן בארץ ישראל לעבוד את הקב”ה. המרגלים אמרו שהארץ רק לאנשים גדולים, והראיה אנו באנו והתדרדרנו. והקב”ה אומר לא, אני אמרתי לכם שהארץ טובה מאוד. אומרים יהושע וכלב: עלה נעלה, בארץ הזו אפשר להתעלות, וירשנו אותה. טובה הארץ מאוד מאוד. הארץ הזו מעולה למי שמעוניין להתעלות ברוחניות.

 

יזכנו הקב”ה שכל אחד ואחד יזכה להתעורר בזכות הפרשה הזו, ונזכה בקרוב ממש מתוך שבחה של ארץ ישראל לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן.

להאזנה בקובץ אודיו

תגיות: , , ,