הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע א’ אדר א’ תשע"א

  

בשבתות הקרובות נעסוק בנושא המשכן. 4.5 פרשות בתורה עוסקות במשכן – תרומה, תצווה, מחצית מפרשת כי תיסע, ויקהל פקודי.
נקדים הקדמה על מחלוקת חז"ל – האם הציווי על מלאכת המשכן הגיע רק בגלל חטא העגל ומבלעדיו לא היה ציווי על המשכן, או שגם בלי חטא העגל היה ציווי על המשכן.
רש"י פרשת כי תשא, פרק ל"א פסוק י"ח: ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו בהר סיני שני לוחות העדות – לוחות אלה כתובים באצבע אלוקים. אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן. בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו במצוות המשכן והוקם בר"ח ניסן.
אם כך, מביא רש"י שהציווי על עשיית המשכן בא רק אחר חטא העגל. גם אלה שסוברים שהיו מצטווים על המשכן גם בלי חטא העגל מודים שהציווי על הקמת המשכן בא למחרת יום הכיפורים. אבל השאלה אם זה בא בעקבות חטא העגל או גם בלעדיו היינו מצטווים על הקמת המשכן.
מדרש תנחומא פרשת תרומה, אות ח’: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אימתי נאמרה פרשת המשכן למשה? ביום הכיפורים עצמו. אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל, הרי פרשת תרומה קוראים השבת ורק בעוד שבועיים כי תשא, אמר רבי יהודה ברבי שלום אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר נעו מעגלותיה לא תדע – מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשיותיה. ביום הכיפורים נאמר למשה ועשו לי מקדש, שכן עלה משה ב-ו’ בסיוון ועשה 40 יום ולילה וחזר ב-י"ז בתמוז. אח"כ עלה לעוד 40 יום ואח"כ עוד 40 יום – 120 יום. ביום הכיפורים התכפר להם על חטא העגל, ובו ביום אמר להם הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שיידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות שהוא עדות לכל באי העולם. אמר הקב"ה יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שבחטא העגל.
יוצא עפ"י הכתוב כאן שעניין המשכן בא לכפר על חטא העגל. הבאנו גם שיטת המדרש וגם שיטת רש"י שמביא שיטות הראשונים שסוברים שכל זה בעקבות חטא העגל.
במדרשי חז"ל במדבר רבא: תנאים עשה הקב"ה עם ישראל, שאינו מוציאם ממצרים עד שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם. הקב"ה התנה עם ישראל עוד במצרים, לפני שהיה חטא העגל, שהם יוצאים ממצרים על תנאי שהם עושים לו משכן. ויידעו כי אני ה’ אלקיכם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשוכני בתוכם – על מנת לשוכני בתוכם. המטרה היתה לצאת ממצרים ולעשות משכן.
אותו דבר מופיע במדרש על הפסוק ויהי ביום השמיני: רב אמר, דבר שלא היה משנברא העולם ועד עכשיו נעשה באותו היום. משנברא העולם ועד אותה שעה לא שרתה שכינה בתחתונים. היום השמיני הכוונה לשמיני במילואים, לתחילת העבודה בביהמ"ק. עד אז לא היתה השראת שכינה. רבי שמעון בר יוחאי אמר, דבר שהיה, פסק וחזר לכמות שהוא. היתה פעם השראת שכינה בתחתונים, ופסק וחזר ביום השמיני. מתי זה היה – מתחילת בריאת העולם שרתה שכינה בתחתונים, כמו שנאמר וישמעו את קול אלוקים מתהלך בגן. אלא כיוון שחטא אדם הראשון נסתלקה השכינה ושוב לא ירדה עד שהוקם המשכן. זה היה ל-3 שעות. וכאן מדובר שהקב"ה שהה למטה. כלומר זה דבר שהיה ופסק ימים רבים.
משמע במדרש זה, שכל עניין יציאת מצרים היה למטרת השראת השכינה.
אותם דברים נמצאים גם באבן עזרא וגם רבנו בחיי, פרשת תצווה פרק כ"ט פס’ מ"ו: ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים וידעו כי אני ה’ אלקיכם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם – וידעו, הטעם שאז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם, וזו הכוונה בפסוק תעבדון את האלוקים על ההר הזה. אותו דבר מביא רבנו בחיי, כי ההוצאה היתה על מנת לשוכני בתוכם. כי לולא כן לא הוציאם, וזה יורה כי השכינה בישראל צורך גבוה הוא. וכן מצאתי במדרש תהילים על הפסוק "בצאת ישראל ממצרים" אמר רבי יהושע בן לוי בזכות המשכן נגאלו בני ישראל ממצרים.
אז אין קשר לחטא העגל, שבגלל חטא העגל נצטוו על עשיית המשכן. הקב"ה רצה מלכתחילה שיהיה משכן, והוא הוציא אותנו ממצרים על מנת שנעשה משכן.
 
במדרש רבא בבראשית רבה, וגם במדבר רבא פרשה י"ג אות ו’: אמר רב שמואל בר אבא, כתוב ביום הראשון שהקריב נחשון בן עמינדב קורבן "המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב". מהו היום הראשון? מהיום שהקב"ה ברא את העולם רצה שיהיה לו משכן בתחתונים. כתיב ביום הראשון ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. לא יום ראשון, אלא יום אחד. היה צריך לומר ביום השני יום שניים, וביום השלישי יום שלושה. למה אמר שני ושלישי? כי עד שהקב"ה היה יחיד בעולמו, לכן נקרא בשם אחד כי הוא היה אז לבד, ביום השני כבר נבראו מלאכים. אבל עד שהיה יחיד בעולמו נצטווה לדור עם בריותיו בתחתונים ולא עשה כן, אבל כיוון שהוקם המשכן והשרה בו הקב"ה את שכינתו ובאו הנשיאים להקריב, אמר הקב"ה ביום זה נברא העולם. לכן כתוב שהקריב ביום הראשון, כי זה ההשלמה של היום הראשון. שם נאמר יום אחד, וכאן נאמר יום ראשון כי היתה השלמה לבריאה.
מדרש רבא פרשה י"ג אות א’: הקב"ה היה מתהלך בגן, אבל לאחר חטא אדם הראשון סילק את שכינתו, וככל שהדורות חטאו יותר כך העלה הקב"ה את שכינתו יותר גבוה. לאחר חטא אדם הראשון העלה מן התחתונים לרקיע הראשון, לאחר חטא קין לרקיע השני, דור השלישי לרקיע השלישי, דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לשישי, חטאו מצרים – לרקיע השביעי. וכנגדם עמדו 7 צדיקים וכל אחד הוריד שכינה מרקיע לרקיע. אברהם מהשביעי לשישי, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה. ומשה הוא זה שהורידה מהעליונים חזרה לתחתונים, וזה השראת השכינה.
עד כאן דברי חז"ל לגבי בניית המשכן. בתנא דבי אליהו בפרק י"ז תמצאו נוסח נוסף: כיוון שקיבלו ישראל מלכות שמים בשמחה, ואמרו כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע, מיד אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כלומר סדר הפרשיות מדוקדק: אחרי מעמד הר סיני נעשה ונשמע בסוף פרשת משפטים, מיד אחרי זה ציווי עשיית המשכן. אותם דברים תמצאו ברמב"ם: וסוד המשכן שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו ונסתר, וכמו שנאמר שם וישכון כבוד ה’ על הר סיני, כן כתוב במשכן – וכבוד ה’ מלא את המשכן.
זאת אומרת יש מחלוקת בין חז"ל אם הציווי על עשיית המשכן בא עוד במצרים ועל מנת כן הוציא אותנו ממצרים, או שבא אחרי מעמד הר סיני, שתהא השראת השכינה מעין מעמד הר סיני, או שהציווי בא בגין חטא העגל. לכל אחד מההסברים יש קו ומהלך משלו.
היום נרצה לעסוק בנקודה אחת שקשורה לבניית המשכן. כשנגיע לפרשת כי תשא, שם מדובר על העגל, נסביר מה בעשיית המשכן מכפר על חטא העגל.
קודם אנו רוצים לדבר על הנושא שקשור לבניית המשכן.
 
יערות דבש מביא מדרש שאינו בידינו, לא מצאתי אותו לא ברבא לא בתנחומא ולא בשמעוני. על היום הראשון בבריאה, שכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. דורש זאת המדרש לגבי המשכן בשני המקדשות. ויהי ערב זה משכן שעשה משה, ויהי בוקר זה מקדש שעשה שלמה, יום אחד זה בניין עזרא. אבל לעתיד לבוא, על בית המקדש השלישי נאמר והיה ביום ההוא לא יום ולא לילה. זה בניין שלעתיד ייבנה במהרה בימינו אמן. תפארת יונתן על ההפטרה מביא מדרש כזה, ואומר שעניין המשכן זה ויהי ערב, והמקדש שעשה שלמה זה ויהי בוקר.
אנו רוצים לעסוק בעניין המקדש והמכנה המשותף שלו לגבי פריט שקשור גם למקדש וגם למשכן. ידוע שהקב"ה ציווה להביא 15 פריטים לעשיית המשכן (ברש"י כתוב 13, אבל חז"ל מונים 15. רבותינו דנים אם מחברים את העורות ביחד, אם השמן נכנס או לא. לרבנו בחיי יש מאמר שלם על 15 פריטים). אומרת התורה: וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם – זהב וכסף ונחושת, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים, ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים, שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן. רבנו בחיי אומר שהחלוקה היא 3 מיני מתכות ו-3 מיני צמר. 3 המתכות זה זהב, כסף ונחושת. מיני הצמר הם תכלת, ארגמן ועיזים. המדרש תנחומא, כשמדבר על 3 סוגי המתכות, מדבר שהם כנגד 3 גלויות שהקב"ה מראשית הבריאה קבע שהם עתידים לבוא לעולם לפני ביאת משיח. גלות רביעית זו גלות אדום, בה אנו נמצאים היום. מדרש תנחומא בפרשה באות ז’: וזאת התרומה אשר תקחו, זהב כנגד מלכות בבל. בחלום של נבוכדנצאר הוא ראה דמות מפלצתית שראשה מזהב, ודניאל פתר לו שהכוונה למלכות בבל. ידיים וחזה בצורת כסף, כנגד מלכות מדי, אגן בצורת נחושת כנגד מלכות יוון. רגליים מברזל וחרס כנגד מלכות אדום.
זהב כנגד מלכות בבל, כסף כנגד מלכות מדי, נחושת כנגד מלכות יוון. מה נגד מלכות אדום? אין ברזל. אומרת התורה: עורות אילים מאדמים כנגד מלכות אדום.
לפני שנתקדם נאמר יסוד נפלא מהשם משמואל על מדרש זה: כמו שחז"ל עושים הקבלה בין 4 סוגי המתכות לבין המלכויות, יש במדרשי חז"ל בפרשת שמיני ש-4 בעלי החיים שיש להם סימן טהרה אחד הם גם כנגד המלכויות. בפרשת ראה מצרפת התורה 3 בע"ח בפסוק אחד – גמל, שפן וארנבת, ובע"ח נוסף בפסוק אחר – חזיר. גמל ושפן וארנבת מעלי גירה ופרסה לא הפריסו, טמאים הם לכם. יש להם רק סימן טהרה אחד. החזיר מפריס פרסה ולא מעלה גרה. החילוק פשוט – 3 עם סימן טהרה אחד, והחזיר עם סימן טהרה הפוך. עשו היה שואל את אביו כל מיני שאלות, דומה לחזיר – כי מראה טלפיו ואומר ראו טהור אני. עשו נמשל לחזיר.
אם כן נוכל להבין – 3 גלויות של גמל שפן וארנבת, הן כנגד בבל, מדי ויוון. החזיר הוא כנגד אדום. גמרא במסכת מגילה: אשתו של תלמי המלך קראו לה ארנבת, ואחד הדברים ששינו חכמי ישראל, 72 הזקנים שכינס תלמי לתרגם את התורה, והם שינו 13 דברים, כגון במקום ארנבת כתבו צעירת רגליים בגלל שמה של תלמי המלך שהיה ארנבת.
3 בע"ח סימן הטהרה שלהם פנימי. הפנימיות שלהם בסדר, רק בחיצוניות אין להם סימן טהרה. אז התיר הקב"ה להכניס את 3 המתכות שכנגדם למשכן. החזיר סימן הטהרה חיצוני, והפנימיות שלו לא טובה, אז הקב"ה לא מרשה להכניס את עשו פנימה, הוא נמצא בעורות אילים מאדמים שעוטפים את המשכן רק מבחוץ, כמו שסימן הטהרה של החזיר חיצוני. עד כאן דברי השם משמואל.
 
היינו רוצים להיכנס קצת לעומק העניין של אדום, ולחברו לנושא של בניית בית המקדש. השבת זה ראש חודש אדר, אז לא מפטירים בהפטרה הרגילה, שיש בה פסוקים בספר מלכים שעוסקים בבניית בית המקדש של שלמה. אנו רוצים לעסוק בפסוק אחד בהפטרה הקשור לעניין של המשכן שעשה משה, וממנו להגיע ליסוד הקשור לימים אלה.
הקב"ה לא מרשה להשתמש בברזל לא במשכן ולא במקדש. כי בפתרון החלום של דניאל לנבוכדנצאר, הרגליים העשויות מברזל מסמלות את אדום. הקב"ה לא רוצה שנכניס את אדום לבית המקדש. למה?
לפני שנסביר מה אומרים חז"ל, נקדים דברי הכלי יקר: זהב כנגד מלכות בבל, כסף כנגד מדי, נחושת כנגד יוון ועורות אילים מאדמים כנגד אדום, ובהמשך אומר המדרש שמן למאור זה מלך המשיח, שנאמר מצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. למה לא נאמר שמן למאור כנגד מלך המשיח, אלא זה מלך המשיח. למה לא כתוב זהב זה בבל, כסף זה מדי, אלא כתוב כנגד?
שאלה נוספת – למה הקב"ה היה צריך להראות לנבוכדנצאר את כל 4 הגלויות העתידות לבוא לעולם? הכלי יקר אומר שזה נועד עבורנו, לא עבור נבוכדנצאר. גמרא במסכת מגילה דף י"ג: אמר ריש לקיש, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול על גנזי המלך שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקלי המן. כמעט אלף שנים עוד לפני שהמן גזר את גזרתו, כבר אמר הקב"ה להביא שקלים למשכן ולבית המקדש, כהגנה נגד שקליו שעתיד לשקול על גנזי המלך. מה מונח כאן?
התשובה פשוטה – הקב"ה רצה ללמד אותנו שהיות שהכל גלוי וידוע לפניו, והוא מספק לנו הגנה מכל תוכניות האויבים, והיות ונבוכדנצר ומדי ויוון רוצים להשמיד את ישראל, הקב"ה מקדים את השקלים שלנו כדי שיגנו מפני המן. תביאו זהב למשכן וזה יגן בפני בבל, כסף יגן בפני מדי, נחושת בפני יוון ועורות אילים להגן נגד אדום.
מדרש שמות רבא פרשה ל"ה: למה אין ברזל בעשיית המשכן? לכאורה ברזל היה מתכת יותר חזקה. רש"י בפרשת יתרו: אסור להשתמש בברזל על המזבח, כי לא בדין שיונף המקצר על המאריך. המזבח נועד להאריך חיי אדם והברזל נועד לקצר חיי אדם. לכן אסור להשתמש בברזל לעשיית המזבח.
אבל למה אסור בכל הכלים למשכן להשתמש בברזל? מדרש רבא שמות רבא פרשה ל"ה אות ה’: ברזל אין כתיב כאן, לא במשכן ולא במקדש, לפי שנמשלו בו אדום (בחלום של נבוכדנצאר), שהחריבו את בית המקדש. ללמדך שמכל המלכויות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבוא, חוץ מאדום. מה מיוחד באדום? גם בבל החריבו את בית המקדש, אז למה מותר להשתמש בזהב? כי בבל החריבה את בית המקדש אבל לא קעקעו את היסודות. אדום עקרו גם את היסודות של בית המקדש, שנאמר ערו ערו עד היסוד בה. יש להרוס ויש לעקור גם את היסודות. מי שעקר את יסודות בית המקדש הקב"ה לא רוצה ממנו זכר לא במשכן ולא במקדש. וגם לעתיד לבוא, שיבוא מלך המשיח, ונראה שזה יהיה בקרוב ממש, עתידים כל המלכויות להביא דורון למלך המשיח. הראשונה היא מצרים, ומלך המשיח לא רוצה לקבל מהם, כי הטביעו את ישראל ביאור, והקב"ה אומר להם שייקח מהם, כי הם היו אכסניה לבניו במצרים. פרעה נתן אכסניה לאחי יוסף בארץ גושן. אחריהם מביאים כוש, כי אם קיבלו ממצרים אז יקבלו גם מהם, כי הם לא עשו צורות. אח"כ מביאים כל המלכויות. אדום מגיע אחרון כי הוא בטוח שממנו יקבלו, כי הוא המשפחה של עם ישראל, בניגוד לכל המלכויות האחרות. ודאי שאם הוא אח של יעקב יקבלו ממנו דורונות. אבל הקב"ה אומר למלך המשיח שלא יקבל ממנו, כי הוא עקר את יסודות בית המקדש.
 
לא רק שבמשכן לא היה ברזל, גם במקדש. בהפטרה של פרשת תרומה אומר הנביא (מלכים א’, ו’ פס’ ז’): והבית בהיבנותו אבן שלמה משא נבנה, ומקבות והגרזן קול כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. לא השתמשו בברזל בבניית בית המקדש.
 
לפני שנתקדם, מצאתי דבר נפלא במגלה עמוקות בביאור לפרשת אתחנן. הוא עומד על שאלה בהפטרה שלנו, שמופיע שבוני מקדש שלמה היו 150,000 איש. רק בעבודות החיצוניות של סבלות וחציבה בלבד. ויהי לשלמה 70,000 נושאי סבל ו-80,000 חוצב בהר. יש למגלה עמוקות 252 פירושים על המילה אעברנה, ובפירוש ה-150 הוא שואל למה דווקא 150,000 איש שעבדו בשביל מקדש שלמה. כתוב שכולם היו גרים, כי היות ושלמה המלך נהיה מלך כולם רצו להתגייר. חז"ל במסכת יבמות שואלים איך קיבלו אותם, כי לא מקבלים גרים במלכות דוד ושלמה. תוספות דן בזה.
שלמה המלך ידע שבית המקדש יהיה קיים 410 שנה. כתית למאור, דורשים חז"ל שהמנורה שהיתה בבית המקדש היתה במניין כתית – 410 בבית ראשון ו-420 בבית שני. 150,000 לחלק ל-410 התוצאה בדיוק 365. כלומר 410 שנים זה 150,000 יום. לקח שלמה המלך לכל יום שעתיד בית המקדש להיות בנוי פועל אחד. וזה רמז דוד המלך במזמור בתהילים: גם ציפור מצאה בית (בית – כינוי לבית המקדש), ודרור (בית המקדש יעמוד בגימטריה של דרור, 410) קן לה (קן = 150 – 150,000 יום). וזה מה שנאמר: ועוף השמים יוליך את הקול. ועוף – ו’ ע’ ו-ו’ פ’ – 70,000 סבלים ו-80,000 חוצבים בהר – עוף השמיים יוליך את הקול שביהמ"ק עתיד להיחרב עוד 410 שנים.
הקב"ה החריב את בית המקדש הראשון בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. מושג עבודה זרה מתפעל את המידה שנקרא "אל קנא". שאלו במס’ ע"ז למה הקב"ה מקנא בעבודה זרה – משל לאדם שלקח אשה נוספת על אשתו, זה יביא לו קנאה בבית, לכן כשמביאים עבודה זרה זה מתפעל את המידה של אל קנא. רחל אמרה לקב"ה מפני מה קנאת לצרתך, אני הכנסתי צרתי לביתי ולא קנאתי.
המילה קנא גימטריה 150. בחלוף 150,000 יום, היות והכניסו עבודה זרה לבית המקדש, הסיר הקב"ה שכינתו משם ואז בא נבוכנצאר והחריב את ביהמ"ק. מה המידה של אל קנא? זו אותה מידה שנאמר על הקב"ה – ונקה לא ינקה. בתחילת המילים "ונקה" ו"ינקה" יש ו’ה’ ו-י’ה’. באמצע יש ק’נ’. זה אומר שהקב"ה השרה שכינתו 150,000 יום בביהמ"ק הראשון, אבל אחרי שהשתמשו בעבודה זרה, והקב"ה הפעיל מידת אל קנא, הוא הפעיל מידה של ונקה לא ינקה. על זה נאמר במשנה אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. עד כאן המגלה עמוקות.
 
לאור זאת אנו רוצים לשאול שאלה: שלמה המלך לא השתמש בברזל בבניית בית המקדש. והבית בהיבנותו אבן שלמה משא נבנה, ומקבות והגרזן קול כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. 10 פסוקים קודם לכן כתוב שהיו 80,000 חוצבים בהר. איך חוצבים בהר? חציבה בהר זה בברזל. אז איך אפשר לומר שלא נשמע בבית בהיבנותו גרזן וקול כלי ברזל? הגמרא מביאה מחלוקת: רב נחמיה אמר שלא נשמע בבית בהיבנותו, כלומר אסור היה להשתמש בברזל רק בתוך בניין בית המקדש, ואין בעיה לחצוב בהר. הסבלים סחבו את האבנים מההר לשטח בית המקדש, בו לא השתמשו בברזל. רב יהודה אמר שלא נשמע שום כלי ברזל בכלל, ולחציבת ההרים השתמשו בשמיר. משנה באבות: 10 דברים נבראו בערב שבת בין השמשות – פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, ענן, המטה והשמיר, הכתב והמכתב והלוחות. השמיר הוא סוג של תולעת, שרץ, שכתוב בחז"ל וגם בתוספתא שהיה עולה לראש ההר, יורד עד למטה ובוקע ההר לשניים.
לכל הדעות השתמשו בשמיר לגבי אבני האפוד והחושן. בפרשת שבוע הבא נלמד שצריך לחרוט בפיתוחי החותם באופן שלא ייצא שום פירור מהאבן. הוליכו את השמיר והוא פשוט פתח את האבן בלי שום נסורת. לשיטת רבי יהודה בגמרא, השתמשו בשמיר גם לגבי חציבה. אז לשם מה צריך 80,000 איש חוצבים? מה שאומר רב יהודה שהשתמשו בברזל בהר, זה לגבי הבית שבנה שלמה המלך לעצמו, ואילו לבית המקדש השתמשו בשמיר.
איפה היה השמיר? גמרא במס’ גיטין בדף ס"ח עמ’ ב’: כאשר שלמה היה צריך את השמיר, הוא שלח להביא את אשמדאי ראש השדים, וציווה עליו שיגלה איפה נמצא השמיר. וגילה לו שנמצא אצל שר של ים, שהפקידו אצל תרנגול הבר הוא הדוכיפת. שמו על קן הדוכיפת זכוכית, והוא לא יכול לתת אוכל לגוזלים, אז הביא את השמיר כדי לבקוע את הזכוכית, הבהילו אותו והוא הפיל את השמיר מפיו.
כתוב בחז"ל ורד"ק מביא במלכים וגם ילקוט שמעוני במלכים: השמיר היה צפון בגן עדן, והנשר הוא שהביאו לשלמה המלך. מלכים א’ ה’ פס’ י"ג: וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא מן הקיר, וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים. שלמה המלך ידע שפת העופות והחיות. מדרש בילקוט שמעוני מלכים סימן קפ"ב: מה דיבר על העוף – שאלו היכן השמיר קבוע, והלך הנשר והביאו מגן העדן. וזה אחד הדברים שהקב"ה השליט דבר רך על הקשה – השמיר שהוא רך שולט על האבן הקשה.
 
תפארת יונתן בביאור להפטרה וכן ביערות דבש, שואלים שאלה. יש פסוק שמופיע בדברי הימים א’, כ"ב פס’ י"ד: והנה בעוניי הכינותי לבית ה’ זהב כיכרים מאה אלף וכסף אלף אלפים כיכרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי. כתוב בפסוק שדוד המלך בעוניו הכין זהב וכסף ונחושת וברזל אין משקל. אם כתוב שלא השתמשו בברזל, למה הוא מכין ברזל?
וכן מופיע בדברי הימים א’ כ"ט פס’ ו’: ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל ושרי האלפים והמאות… לעבודת בית האלוקים זהב כיכרים עשרת אלפים… וברזל מאה אלף כיכר. אם אסור להשתמש בברזל, עפ"י שיטת רב יהודה, לשם מה צריך כל כך הרבה ברזל? דוד המלך הכין הרבה ברזל, הוא לא ידע שאסור להשתמש בברזל?
 
כדי להבין, יש מאמר חז"ל בילקוט שמעוני אות קפ"ו שמביא רש"י בספר מלכים: שלמה המלך לא השתמש בשום דבר ממה שהכין דוד המלך לבית המקדש. הוא לקח את הכסף והזהב והכלים שהכין דוד המלך ונתן אותם באוצרות בית ה’. מכל מה שאביו הכין, שקראנו קודם בדברי הימים, שלמה המלך לא רצה להשתמש בכלום. יש דורשים אותו לגנאי בשל כך ויש שדורשים אותו לשבח. יש אומרים שדוד המלך ביקש מהקב"ה שלא ישתמשו בשום דבר ממה ששם לבית המקדש, כי לקח הכל ממה שנלחם מלחמות ואסף שלל, והוא רואה שעתיד בית המקדש להיחרב, ואז יאמרו אומות העולם שהקב"ה בא נקמה בעם ישראל כי לקח להם שלל במלחמות. אבל אם לא ייקחו מזה כלום לבית המקדש, לא יוכלו להגיד כך.
ויש דורשים לגנאי. אקדים אקדמה למה שכותב היערות דבש בחלק א’ דרוש ב’ לט’ טבת. הוא מדבר על חורבן בית המקדש, ויש לו שם רעיון נפלא. הקב"ה אומר לדוד המלך שהוא לא יבנה את בית המקדש, כי "דמים לרוב שפכת" (פסוק בדברי הימים). האם הוא שפך דם מעצמו? המשמעות הפשוטה שאנו מבינים שהוא לחם מלחמות ונשפך שם דם אומות העולם. כתוב בחז"ל שדוד המלך לא עשה שום צעד בלי לשאול באורים ותומים, והקב"ה אחרי כל מלחמה אמר לו שכל הקורבנות שנפלו במלחמה חשובים לפניו כאילו הקריב קורבנות. אז למה יש טענה כלפיו? לא זו הטענה. יש מדרש בילקוט שמעוני מגילת רות אות תר"ג, על הפסוק בדברי הימים "ואני בעוניי הכינותי לבית ה’" – הכין זהב כיכרים 100,000, וכסף ונחושת. זה עני שיש לו כל כך הרבה כסף? כשהרג דוד את גוליית השליכו עליו בנות ישראל את כל הכסף והזהב. הוא חזר עטור ניצחון וזרקו עליו תכשיטים. הוא לקח את כל התכשיטים והקדיש הכל לבניין בית המקדש. הוא התמנה למלך ובימיו היה רעב. שלוש שנים היה רעב (ילקוט שמעוני מלכים קפ"ו) – על שבא רעב בימי דוד 3 שנים, וכמה תשבריות היו לו לדוד צבורים מכסף וזהב, והיה צריך להוציאם ולהחיות בהם נפשות, ולא עשה כן. אמר לו הקב"ה: בני מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו הבניין? חייך, אין שלמה נצרך מהם כלום. זאת אומרת לא השתמשו בכסף שהכין דוד המלך כי צבר את זה במקום לתת את זה לעניים והקב"ה לא רצה להשתמש בזה. למה הכוונה דמים לרוב שפכת? היות שאמר לעם ישראל שבאו אליו אחרי עלות השחר ואמרו עמך ישראל צריכים פרנסה, אמר להם לכו התפרנסו זה מזה, אמרו לו אין הבור מתמלא מחולייתו ואין הקומץ משביע את הארי, אמר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד. היות ושלח אותם להילחם ובעקבות זאת מתו אנשים – זה הכוונה דמים לרוב שפכת. למה לא נתת לעם ישראל מהאוצרות ששמת לבניין בית המקדש. לכן לא רצה הקב"ה להשתמש. שלמה המלך שם בצד כל מה שהכין דוד המלך. אבל למה הכין ברזל? אם מותר להשתמש בברזל זה מובן, אבל אם אסור להשתמש בברזל, בשביל מה הכין דוד המלך ברזל?
לכאורה, עד דוד המלך אסור היה להשתמש בגדרי קדושה בברזל. לכן מובן למה במשכן לא השתמשו בברזל. ברזל היה מאוס אצל הקב"ה עד היום בו ניצח דוד המלך את גוליית. הלכות ברית מילה יורה דעה סימן רס"א – אע"פ שמותר למול גם בזכוכית וגם בצור, מכל מקום מצווה מן המובחר למול בברזל. למה? מדרש בש"ך על התורה, על הפסוק "ותיקח ציפורה צור", גם בספר יהושע כתוב שמל את בני ישראל בחרבות צורים, ולא בסכין. כשהגיע דוד המלך לגוליית ורצה להרגו ראה שהוא מעוטר בברזל מלמעלה עד למטה, לקח 5 חלוקי אבנים (כנגד שמע ישראל, כנגד 5 חומשי תורה) ויצא לדרך עם מקל. אמר לו גוליית: הכלב אנוכי שאתה בא אלי עם מקל? ענה לו דוד: היום הזה יסגירך ה’ בידי והכיתיך והסירותי ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחיית הארץ וידעו כל הארץ כי יש אלוקים בישראל. אמר דוד המלך לברזל – אם תיבקע בפניו ותאשר לאבן שאני זורק להיכנס לראשו של גוליית, אני מבטיח לך שאכניס אותך לקדושה. הברזל שמע לקול דוד. יש מחלוקת בחז"ל איך זה קרה.
יוצא שעד דוד המלך אסור היה להשתמש בברזל בקדושה. גם ציפורה וגם יהושע מלו בצורים. דוד המלך הראשון שהכניס את הברזל לקדושה. לכן מובן למה הכין כל כך הרבה ברזל לבניין בית המקדש. הוא הכשיר את הברזל להיכנס. אז למה לא השתמשו בברזל שהכין? שואל תפארת יהונתן.
 
כדי להבין מה מונח ביסוד הזה, אני רוצה להבין עוד רעיון אחד. שואל תפארת יהונתן שאלה נפלאה: הפסוק שמדבר על כך ששלמה המלך לא השתמש בברזל הוא "והבית בהיבנותו אבן שלמה משא נבנה ומקבות והגרזן קול כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו". חז"ל אומרים שמכאן הראיה שעתיד בית המקדש להיחרב. עתיד הקב"ה להסיע את האבנים מכאן. אז למה הנביא מחבר את 2 הדברים ביחד? המקור לחורבן הבית הוא בעניין של מקבות והגרזן קול כלי ברזל. מה הקשר? למה מחברים את שניהם ביחד באותו פסוק?
עוד שאלה אחת – שאלתו של אהבת יונתן: גמרא במס’ מועד קטן בדף ט’, שעוסקת באין מערבים שמחה בשמחה. הגמרא דנה שאסור להינשא במועד, כי כתוב ושמחת בחגך (ולא באשתך). מביאה הגמרא ראיה לכך משלמה המלך, שחגג את חנוכת בית המקדש בתחילת חודש תשרי, החגיגה נמשכה במשך 7 ימים ובאותה שנה לא התענו ביום הכיפורים, בשמחה שהיתה 7 ימים סביב בניית בית המקדש. מזה לומדים שאין מערבים שמחה בשמחה. שלמה המלך השבית את העם ממלאכתו 7 ימים לפני חג הסוכות כדי לשמוח בבניין בית המקדש. יכול היה לעשות את החנוכה בחג הסוכות ולחבר את השמחות, מכאן שאין מערבים שמחה בשמחה.
שואלת הגמרא – אין מערבים שמחה בשמחה זה אם לא מתכננים שיצא הרגל בשמחה, אבל אם במקרה יוצא בחג אז ודאי שמערבים שמחה בשמחה. למשל אם בניין בית המקדש היה מסתיים בחג הסוכות, מותר היה לעשות זאת בחג הסוכות, אז אולי היה צריך שלמה המלך לשייר קצת מבניין בית המקדש, לעשות את הפיניש בחג הסוכות, והיה מרוויח לחגוג אותם 7 ימי החג בחג הסוכות. אומרת הגמרא שלא משיירים, גומרים עד הסוף. אבל לפחות שישיירו את הקליא עורב – בסיום ההיכל היו עושים בשיפוע שפיצים מברזל, מחודים של סכינים חדים ומסמרים (רש"י במסכת מנחות) כדי שהעורבים לא יקננו על בית המקדש כי זה עוף טמא, לכן קוראים לזה קליא עורב. אז היו משאירים לפחות אותו בסוף ויסיימו איתו את בית המקדש. אבל זה לא נחשב תוספת, אלא חלק מבניין בית המקדש, כי נכלל במידות בניין בית המקדש.
תוספות במנחות דף ק"ז (גם בשבת דף צ’ וערכין דף ו’): מהגמרא במס’ מועד קטן משמע שבבית המקדש שבנה שלמה היה קליא עורב. בבית ראשון לא היה קליא עורב, כי בגלל קדושת השראת השכינה העורבים לא העזו להתקרב לבית המקדש. בבית שני היו חסרים 5 דברים, אז באו העורבים. ושמא תחילה עשה שלמה קליא עורב, כי לא ידע אם תהיה השראת השכינה, ואחרי שראה שהעורבים לא מתקרבים כמה ימים, הסיר אותה. תפארת יונתן לא מבין אם אסור ברזל איך הוא שם ברזל, אפילו לימים ספורים? אם אסור ברזל, כי לפי לשון המדרש אינו בדין שיונף המחבל על המתקן (לשון רש"י: אינו בדין שיונף המקצר על המאריך), אז מה פתאום משתמש שלמה המלך בעניין של קליא עורב?
יסוד נפלא שאומר רבי יהונתן אייבשיץ: והבית בהבנותו אבן שלמה משא נבנה – אומרים חז"ל משא נבנה, עתיד בית המקדש להיחרב. למה זה מחובר עם "ומקבות והגרזן"? הקשר ביניהם – גמרא מס’ סוטה דף ט’: בכל מה שבנה משה רבנו ובכל מה שבנה דוד המלך לא אחזה בהם יד אדם. במשכן שבנה משה רבנו, ובחלוף 400 שנה בנו את בית המקדש, ושלמה המלך הכניס כל מה שבנה משה רבנו במחילות תחת בית המקדש. כי יד אדם לא אחזה במה שבנה משה רבנו. אור החיים הקדוש בפרשת דברים, עושה מזה מאמר שלם, רעיון כביר, לגבי הפסוק שאמר משה רבנו לעם ישראל "גם בי התאנף ה’ למענכם". אמר משה, שהקב"ה יודע שאם ייכנס לארץ ישראל הוא יבנה את בית המקדש, והוא לא ייחרב לעולם, כי כל מה שמשה רבנו בנה יישאר לנצח. ואז אם הקב"ה ירצה לבוא נקמה בעם ישראל, הוא יתנקם בהם ולא בבית המקדש. מה שהחריב הקב"ה את בית המקדש כי שפך חמתו על עצים ואבנים ולא כילה חמתו בבני ישראל. למען עם ישראל לא הרשה הקב"ה למשה להיכנס לארץ ישראל, כדי שלא יבנה את בית המקדש שלא ייחרב.
זאת הסיבה ששני דברים אלו נשארו קיימים לנצח – המשכן שבנה משה נכנס במחילות תחת בית המקדש, והשערים שבנה דוד המלך – כתוב באיכה: טבעו בארץ שעריה – הקב"ה הטביע שערי דוד המלך כי יד אדם לא יכולה לאחוז בהם.
אילו דוד המלך היה בונה את בית המקדש, לא היה נחרב והיה נשאר לנצח. ואז אין בעיה להשתמש בברזל. הקב"ה לא מרשה להשתמש בברזל כי רומז לאדום שהחריבה בית המקדש עד היסוד. אין בדין שיונף המחבל על המתקן. כמו שאומר רש"י לגבי המזבח – אינו בדין שיונף המקצר על המאריך. אבל אם דוד המלך היה בונה את בית המקדש הוא היה נשאר קיים לנצח, אז אין בעיה להשתמש בברזל. אז דוד המלך הכין ברזל לבניית בית המקדש, כי הוא חשב שהוא בונה את בית המקדש, ולכן אמר לעם לתרום, ותרמו 100,000 כיכרים של ברזל.
ברגע שהקב"ה אומר לדוד המלך שלא יבנה את בית המקדש, בונה אותו שלמה המלך, והוא רואה שבית המקדש עתיד להיחרב, ודרור קן לה – אחרי 410 שנים בגימטריה של 150,000, כנגדם לקח 80,000 חוצבים בהר ו-70,000 סבלים כנגד 150,000 יום שהם 410 שנים. אז הוא ידע שבית המקדש ייחרב. בגלל שהוא ידע שבית המקדש ייחרב, עתידים האבנים לנסוע מכאן, אז אסור להשתמש בברזל, לכן נאמר בפסוק: והגרזן וקול כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. אם בית המקדש היה נשאר לנצח מותר להשתמש בברזל, אבל אם נחרב אסור ברזל.
אומר רבי יהונתן: דע לך ששלמה המלך סיים את בית המקדש אחרי 7 שנים. היתה לו הרגשה שהוא יישאר קיים לנצח. הוא קיבל רמז לכך. שהקב"ה היה כל כך מרוצה מבניין בית המקדש, שהמקדש היה מוכן כבר בחודש אייר, והקב"ה אמר לדחות אותו לחודש תשרי, ירח האיתנים. אז שלמה המלך הרגיש שבית המקדש יישאר קיים לנצח. לכן רצה לשים רמז לזה – לשים קליא עורב על הגג, שעשוי מברזל. אם משתמשים בברזל זה סימן שבית המקדש לא ייחרב. אז למה הוריד אחרי יומיים, ככתוב בתוספות? כי ביום שחנך את בית המקדש, כתוב בויקרא רבא, הוא התחתן באותו לילה עם בת פרעה, ומשום כך נשאר לישון אחרי 4 שעות, ואמו העירה אותו (או ירבעם בן נבט או שבט אפרים). אמר הקב"ה לשלמה – ביום שאתה חונך את בית המקדש אתה נושא את בתיה בת פרעה? אם כך אני מסיר את השכינה מהבית הזה והוא עתיד להיחרב. אז שלמה קיבל שהקב"ה כעס עליו שהתחתן עם בת פרעה, ולכן החריב את בית המקדש. כשקיבל המידע הזה, מיהר להוריד את הקליא עורב, כי שם אותו רק לסימן שבית המקדש לא ייחרב.
 
עפ"י זה ארצה לומר יסוד מהרגשתי. כתוב בחז"ל שהרצח הראשון בבריאה היה בגלל בית המקדש, עפ"י דעה של רבי יהושע דסכנין. מדרש בראשית רבה פרק כ"ב: קין והבל רבו על חלוקת העולם, וחילקו ביניהם קרקעות לקין ומטלטלין להבל. לכן קין הביא מפרי האדמה, כי הנדל"ן היה שלו, והבל הביא מבכורות הצאן. אחרי כן אמר קין להבל שיפרח באוויר או שישלם אגרה על הקרקעות ששייכים לקין. אמר הבל לקין שיוריד את בגדיו או שישלם אגרה. רבו ביניהם עד שקין קם והרג את אחיו. לפי דעה שנייה רבו לגבי העניין של התאומה היתרה שנולדה עם הבל. קין אמר שהוא הבכור והתאומה הזו שלו, והבל אמר שנולדה איתו ולכן שייכת לו. לפי דעה שלישית, של רבי יהושע דסכנון, היו רבים על כך שכל אחד טען שבתחומו ייבנה בית המקדש. שנאמר: ציון שדה תיחרש. ויהי בהיותם בשדה – הם רבו על עסקי שדה.
איך הרג קין את הבל? יש כמה דעות בחז"ל: עם מקל (קנה), או עם אבן, שנאמר איש הרגתי לפצעי – דבר שהוא עושה פצעים. דעה שלישית – התבונן קין מהיכן שחט אביו את הפר (הקורבן שהקריב אדם הראשון), ומשם הרגו באמצעות צור. לא היה עדיין ברזל בעולם. היצרן הראשון של הברזל בעולם היה תובל קין. דרך אגב, זה השם הראשון בתורה שמופיע כפול – תובל קין. רש"י: הוא קין, הוא המשיך את קין. אמנם הוא בן של למך, אבל המשיך את העבודה של קין, ושכלל אותה. קין לא ידע להרוג, או מקלות או אבנים או שחיטה. תובל קין רצה לעשות את זה סטרילי, הוא היצרן הראשון של כלי נשק – לוטש כל נחושת וברזל. הוא ייצר ברזל להרג.
הברזל ניתן במתנה לאדום, כך אומרת התורה, כאשר יצחק אבינו מברך את עשו הוא מברכו: על חרבך תחיה. החרב ניתנה במתנה לעשו, לאדום. כששמעון ולוי אחי דינה השתמשו בחרב כדי להרוג את תושבי שכם, נוזף בהם יעקב אבינו: שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכורותיהם. לקחתם את האומנות של עשו בידיים. איך יהודי מחזיק ביד חרב, הולך והורג? זו אומנות של עשו, שלא קשורה לעם ישראל. אז איך ישראל הורגים? רבנו בחיי כותב שבברכה של יהודה יש כל האותיות חוץ מהאות ז’, כי יהודה עתיד להיות מלך, ואמר לו יעקב אבינו שלא ישתמש בכלי זין. מלכות ישראל משתמשת בכוח אחר לגמרי. אין לכוח שנקרא כלי זין להיכנס לעם ישראל. התשב"ץ כותב שבכל שיר שנועד להגן על אדם מפני צרות – יושב בסתר – לא נמצאת האות ז’, כי כל האומרו ניצול מכלי זין. כלי זין ניתנו לעשו ואינם שייכים לעם ישראל. עם ישראל משתמש בחרב מסוג אחר. אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי – בצלותי ובעותי. החרב שלנו היא הלשון. כוח התפילה כמוה כחרב ביד האויבים. כמו שלהם יש חרבות, ואנו מבינים איך היא הורגת, אפשר לנעוץ אותה, אותו דבר התפילה כמוה כחרב, יכולה להרוג, לפעול בדיוק כמו שפועלת חרב. זה הכוח שביד ישראל.
בית המקדש נקרא תל תלפיות – תל שכל פיות עולים לשם. זה מרכז החרבות של העולם. אומר הקב"ה, במקום של תפילה, אין מקום לחרב להיכנס, כי החרב של היהודי הוא רק צלותי ובעותי – רק תפילה היא חרב של אדם. זה היסוד שרוצה הקב"ה.
בית המקדש הראשון חרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אמר הקב"ה שהוא בנה את בית המקדש ללא ברזל, כי זה מסמל שפיכות דמים, אז אם שופכים דמים לא צריך את בית המקדש. בית שני חרב בגלל שנאת חינם. חז"ל אומרים שהיו דוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם. הלשון יכולה להרוג אנשים. אנו יודעים מה הכוח שיש בידי הלשון.
 
אם אלו פני הדברים, נכנסנו היום בסיעתא דשמיא לחודש אדר, שמרבים בשמחה, וחודש זה מסמל את עניין התפילה, כמו שאמרה אסתר המלכה: וצומו עלי ואל תאכלו ותשתו 3 ימים. בכוח התפילה הצליחו לבטל את גזירת המן. זה כוח החרב. אני לא יודע להסביר, אבל כל מי שיש לו עיני בשר ויודע להסתכל ויכול לשמוע, מבין שמשהו מתרחש בעולם. העולם כמרקחה. נרצה או לא נרצה, אי אפשר לומר לא ראיתי ולא שמעתי ולא ידעתי. המדינה השכנה לנו גועשת ורועשת, כדברי הנביא ישעיהו י"ט פס’ ב’: וצחצחתי מצרים במצרים, ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו, עיר בעיר וממלכה בממלכה. כך זה מתחיל, מצרים אחד בתוך השני, איש ברעהו – זה מתחיל.
אנו לא יכולים לומר שרק מחיר הדלק מעניין אותנו. כי הקב"ה מדבר אלינו. מלכות אדום היא האחרונה שלפני ביאת משיח. החזיר מופיע בפני עצמו בפסוק, ושמו נקרא חזיר, כי עתיד להחזיר את הכתר למלך המשיח. מלכות אדום כפי שקיבלנו, המלכות האחרונה של אדום זו מלכות ארה"ב. גם היא עברה מהפך, לפני שנתיים עלה כושי לשלטון, זה חלק ממהפכה שהעבדים מובילים אותה. הכל זה גלגל אחד.
משנכנס חודש אחד – אפשר כבר מאדר ראשון – מרבים בשמחה. אבל שמחה זו יכולה לבוא ע"י שניקח את הכוח שנקרא חרב, נתפלל לקב"ה, החודש הזה הוא חודש של הכנה לקראת חודש ניסן, שבו נאמר שעתידים ישראל להיגאל, שנתכונן כולנו לקראת בואו של משיח במהרה בימינו אמן ואמן.
 

תגיות: , , , ,