הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י"ד תמוז תש"ע 

 

השבת נקרא פרשת בלק, שעוסקת בדמותו של אדם אחד. 100 פסוקים כמעט מקדישה התורה לדמותו של בלעם, 1 מתוך 7 הנביאים שהעמיד הקב"ה לאומות העולם. זו הפרשה היחידה שנקראת ע"ש גוי, נוכרי. יתרו לכולי עלמא התגייר בסופו של דבר, זכה לקדש שם שמים בצורה נפלאה ומגיע לו שכר מיוחד. אבל בלק גוי, מלך על מואב, שבכלל לא הגיעה לו המלוכה והוא נבחר באקראי, זכה לפרשה שלמה בתורה על שמו. אפילו לאברהם אבינו, ליצחק וליעקב אין פרשות על שמם. רק שרה זכתה.
נעמוד על עניין בלעם – בלעם היה הבבא של אומות העולם. היו באים להתיעץ איתו על כל דבר ועניין.
במעמד מתן תורה היה רעש גדול, ונקבצו כולם אצל בלעם בן בעור, ושאלו אם בא מבול לעולם? ענה שהקב"ה לא מביא עוד מבול, ולא משחית כל בשר. אלא חמדה טובה יש לו בבית גנזיו, שהיתה גנוזה אצלו 974 דורות לפני בריאת העולם, והוא נותנה לבניו. וכולם ענו: ה’ יברך את עמו בשלום.
הכתובת לדעת מה קורה בעולם היה בלעם.
בלעם ואביו – בעור, איוב ושלושת רעיו – אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי – כולם היו נביאים של אומות העולם.
למה נתן הקב"ה לאומות העולם נביא? רש"י: השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר שאילו היה להם נביא היו חוזרים למוטב. בלעם הרשע היה שווה מצד כוחות הטומאה לכוחות הקדושה של משה רבינו. לא קם עוד נביא בישראל, אבל באומות העולם קם.
בלעם עקר ופרץ את הגידור בעריות של אומות העולם.
 
גמרא במס’ ברכות דף י"ב: בקשו לקבוע פרשת בלק לקריאת שמע. אילו היינו זוכים היינו זוכים לקרוא פסוקים מפרשה זו מדי יום ביומו. אבל כדי לא להטריח את הציבור יתר על המידה בתפילה ארוכה מידי, צמצמו את הפסוקים. אבל בכל מקרה מזכירים את בלעם ובלק מדי יום ביומו.
למה רצו להוסיף פסוקים אלו? כדי שיהיה העניין של בשכבך ובקומך (כרע שכב כארי).
כל יום פותחים את התפילה ב"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (אשכנזים. חלק מעדות ספרד אומרים. יש שאומרים זאת כשנכנסים לבית הכנסת ובשבת משנים ל"ואני ברוב חסדך אבוא היכלך").
הנביא מצווה אותנו "עמי זכור נא", לזכור מה היה עם בלעם ובלק, ובאמירת "מה טובו אהליך יעקב" אנו זוכרים מה רצה בלעם לעשות לנו. מברכתו של אותו רשע אתה למד מה רצה לקלל, שהרי הפך הקב"ה את הקללה לברכה.
בני עדות המזרח שלא אומרים פסוק זה, יש להם בסיום הספירה 10 זכירות (לאשכנז יש 6 זכירות), ובהן הם מקיימים את הציווי "עמי זכור נא" שמצווה הנביא, באמירת זכירות אלו.
 
יש פסוק שעוד 80 יום כולם יגידו יחד, בראש השנה, בתפילת המוסף. נאמר פסוק מברכתו של בלעם. סדר המלכויות, הזכרונות והשופרות מחולק ל-3 פסוקים מהתורה, 3 מהנביאים ו-3 מהכתובים.
"לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה’ אלקיו עמו ותרועת מלך בו".
למה מזכירים במלכויות את בלעם הרשע? את הברכה שיצאה מפיו?
ספר תפארת יהונתן בשם מגלה עמוקות: כל הסיפור עם בלק ובלעם קרה בסוף חודש אלול. השליחים ביקשו מבלעם לקלל את עם ישראל, והוא אמר להם שזה לא הזמן, אלא ב-א’ דראש השנה, כי אז נידונים בני ישראל וניתן רשות לשטן לקטרג. אז אפשר להשמיע ביום זה דברי קטרוג על ישראל ולקללם.
כיוון שהוא ראה שישראל תוקעים בשופר בראש השנה, אין רשות לשטן לקטרג. "ותרועת מלך בו". אז הוא דחה את השליחים יום יום עד יום הכיפורים. אבל כל אותם ימים הקב"ה לא כעס – "צדקת ה’ עשה" – החסד הגדול של הקב"ה שלא זעם בכל יום (בכל יום זועם הקב"ה), לכן נקבעו ימים אלו לימי רחמים – בין ראה"ש ליוה"כ. כיוון שהקב"ה סילק מידת הדין כדי לא לכעוס כדי שלא יוכל בלעם לקלל.
לכן אומרים את הפסוק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל…
פסוק זה משבח את אהבת הקב"ה לכנסת ישראל. כמה שבלעם רוצה לקלל הוא לא יכול, כי הקב"ה לא מוכן להסתכל על עוונות ישראל. ה’ אלקיו עמו ותרועת מלך בו.
על פסוק זה אומרים חז"ל במדרש: לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. תנחומא: בשעה שהיו ראויים להתקלל לא נתקללו. היו ראויים להתקלל בשעה שבא יעקב לקבל הברכות מאביו ועונה לאביו "אנוכי עשו בכורך". לא די שיצחק לא קילל אותו אלא גם אמר לו "גם ברוך יהיה". לכן בלעם לא יכול לקלל את יעקב, כי יעקב מבורך מפי יצחק.
בחטא העגל (שאומר העם לעגל אלה אלהיך ישראל) לא רק שהקב"ה לא כועס על ישראל ולא משמיד אותם ולא זז מחיבתם. חז"ל: נתנו לעגל לאכול מן המן. במקום שהקב"ה יסגור להם את השיבר – נחמיה: "אף כי עשו להם פסל מסיכה… אתה ברחמיך הרבים לא מנעת מהם". אז בלעם אומר: איך אני יכול לקלל אותם?
 
נצטווינו לזכור מה יעץ בלק ומה ענה בלעם, בגלל שלא ידענו בכלל שקרה דבר כזה.
חת"ם סופר בתשובה אחרונה ביורה דעה סימן שי"ו: בבא בתרא – משה כתב ספרו ופרשת בלעם. מה פירוש? פרשת בלעם בתוך הספר, למה היא בפני עצמה? כי כל דבר שכתוב בתורה מאדם הראשון, יש עדים. אדם העביר לשם, שם העביר ליעקב אבינו, שהעביר לקהת, לעמרם, למשה. יש עדים, כולם ראו. מעמד הר סיני 60 ריבוא ראו. אין האבות מנחילים שקר לבניהם. רק דבר אחד אין עליו עדים – פרשת בלעם ובלק. זה כתב משה מפי הבורא בלי שאף אחד ידע על הדבר הזה. אף אחד לא ידע שבלק שכר את בלעם, שהקים 7 מזבחות וניסה לקלל והקב"ה לא נתן לו. גם משה לא ידע שבלעם יודע לכוון מתי הקב"ה כועס, אבל לא מצליח לקלל.
על זה צווח הנביא ואומר: "עמי זכור נא, למען דעת צדקות ה’"! כמה הקב"ה אוהב אתכם – כמה צדקה עשה איתך הקב"ה שבאותם ימים הוא לא כעס.
בכל צרה עם ישראל התפללו וצמו. כאן אף אחד לא ידע ולא התפלל וביקש.
 
בלק אומר: ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר.
אור החיים הקדוש: זה שקר וכזב. לא היה לבלעם שום כוח של ברכה. הכוונה שמה שבלעם מברך כבר היה מבורך קודם. לא יתכן שיש לו כוח ברכה, כי יש לו עין רעה, ונפש רחבה ורוח גבוהה. זה נגד גמרא מפורשת במסכת סוטה: טוב עין הוא יבורך – כלומר יברך. כוח של ברכה ניתן רק למי שיש לו עין טובה.
בלק זכה להיבחר למלך מואב בזכות בלעם. היו 3 מועמדים ולא היה לו סיכוי לזכות. הוא בא לבלעם ושאל אם כדאי לו כשאין לו שום סיכוי. אמר לו בלעם שהוא ייבחר, ושהוא לא צריך אפילו לפרסם כלום, רק מינימום. ואכן ביום הבחירות פתאום היו דיבורים רעים על המועמדים האחרים, וכברירת מחדל נבחר בלק פתאום.
איך פתאום הוא נבחר? כי בלעם הבטיח לו… לכן הוא אמר על בלעם: ידעתי, את אשר תברך מבורך.
ברכתו של בלעם כמו ברכה היוצאת מפי חמור. כמו שחמור יברך וזה יתקיים כך מתקיים ברכה של בלעם…
אז איך הוא אומר: ידעתי את אשר תברך מבורך?
בלעם היה חוזה בכוכבים. איצטגניני פרעה אמרו שהם רואים שמושיעם של ישראל ילקה במים. לכן גזר פרעה לזרוק כל הזכרים למים. האיצטגנינים ראו כל מיני דברים, כמו דם המילה. לא ידעו בדיוק מה זה, אבל ראו.
בלעם ראה בכוכבים שבלק הולך להיות מלך, לכן הוא "עשה לו ברכה". לכן חשב בלק שנבחר בגלל ברכת בלעם.
כך היה "מברך" בלעם את כולם – לפי מה שראה בכוכבים. וכך כולם פרסמו שהוא מברך…
לכן אומר אור החיים הקדוש שאין לו שום כוח של ברכה, כי הוא היה צר עין. כוח של קללה כן היה לו, כי הוא ידע לקטרג. ומשום שידע את הרגע שהקב"ה זועם בכל יום. הגמרא אומרת שהקב"ה זועם רגע אחד בכל יום.
 
הרב דסלר, ח"א עמ’ 236: איך יכול להיות שבסוף הפרשה מצליח בלעם הרשע להחטיא את עם ישראל בזנות, בזמן שעם ישראל יוצא ממצרים אחרי 210 שנים של עבודת פרך כשהוא גדור בעריות?
איתא בספרים הקדושים, העולם מאוזן בדין ורחמים. הקב"ה ביקש לברוא העולם במידת הדין, וראה שאינו מתקיים וצירף מידת הרחמים. כל היום הקב"ה במידת הרחמים אבל דקה אחת מפעיל את מידת הדין. מידת הדין נועדה לאנשים שלא יתמשכו אחר התענוגות והבלי העולם הזה. כשאדם שומע מידת הדין – שומע על אסונות שקרו – הוא נבהל וזה בולם אותו מעבירות.
באותם ימים שניסה בלעם לקלל את ישראל, לא כעס הקב"ה ולא היתה מידת הדין, היה רק רחמים, רק חסד, שפע, ואת זה ניצל בלעם והחטיא את עם ישראל בעריות!
 
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, פרשת קרח – פי הארץ, פרשת חוקת – פי הבאר, פרשת בלק – פי האתון. פעם הקדשתי 3 שיעורים לחמורים שבתורה, אחד מהם על אתונו של בלעם.
האתון הזו, על הבוקר, כשבלעם קיבל רשות ללכת (ולהגיד רק מה שהקב"ה ירשה לו להגיד), והוא חובש את אתונו (כאילו הוא כמו אברהם אבינו…) ויוצא לדרך. האתון נתקלת במלאך ה’ ונוטה מהמסלול לכיוון השדה. בלעם הכניס לה מכות והיא חזרה לשדה. עכשיו הגיעו למשעול כרמים, גדר מזה וגדר מזה. אז האתון ראתה את המלאך ונלחצה לקיר. בשלב הבא מגיעים לאיזה מעבר צר מאוד, שאי אפשר לנטות ימין ושמאל, מכאן קיר ומכאן קיר, אז האתון ראתה את המלאך והתיישבה.
ואז פתחה האתון פיה והתלוננה על שהוכתה 3 פעמים. האשה המוכה הראשונה בהיסטוריה. היא לא רגילה לזה, אז היא שואלת מדוע. בלעם עונה: כי זה לא מתאים לך ההתנהגות שלך.
למה אחרי 3 פעמים פתחה האתון את פיה? למה פעם אחת היא יורדת בשדה, פעם במשעול הכרמים ופעם בדרך שאין לנטות ימין ושמאל.
כתוב במדרש שבכוונה הוריד הקב"ה את המלאך שידרדר אותה ב-3 מקומות – שדה, משעול כרמים ודרך שאין לנטות ימין ושמאל. מדרש אגדה בתנחומא – סימני אבות הם. לרמז לו שהאבות מגינים על ישראל, כדי שלא ירצה לקללם. אברהם אבינו – שדה, יצחק – משעול הכרמים, יעקב – דרך שאין לנטות ימין ושמאל.
איפה זה רמוז?
למה המלאך ניצב לפני האתון 3 פעמים לפני שנגלה לבלעם? סימנים של אבות. בפעם הראשונה היה רווח מכאן ומכאן, לכן נטתה האתון מן הדרך. במשעול הכרמים היא יכלה לעבור לצד אחד. במקום השלישי אין דרך לנטות ימין ושמאל. מה הסימנים האלו? אילו ביקש לקלל בניו של אברהם יש לו מכאן ומכאן – ישמעאל מצד אחד ובני קטורה מצד שני. במקום השני יש רק צד אחד לקלל – זה עשו. אבל המקום השלישי אלו בני יעקב, שלא נמצאו פסולת בבניו.
רש"י: למה אמרה האתון "למה זה הכיתני זה 3 רגלים" ולא אמרה פעמים? כדי לרמוז לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת 3 רגלים. לא יילך לך. מפרשי המדרש מנסים להבין, מה זה לעקור אומה שחוגגת 3 רגלים.
מה רצה בלעם הרשע ולמה מיקד כל מחשבתו לעניין של 3 רגלים.
 
המדרש מסביר, שהשדה רומזת לחג הסוכות – אוספים את כל היבול מהשדה, ועל כך שמחת הסוכות. משעול הכרמים רומז לפסח. שותים בו 4 כוסות. מקום צר שאין לנטות – חג השבועות, שקיבלנו את התורה, אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד.
אומה שמחזיקה את העולם ב-3 עמודים: תורה, עבודה וגמילות חסדים. גמילות חסדים – שדה, שעיקר חסדיו של האדם בשדה, שמפריש תרומות ומעשרות. העבודה – משעול הכרמים, ודרך שאין לנטות – תורה.
עם ישראל נצטווה בחג 3 רגלים, ייראה כל זכורך, כשם שבא לראות כך בא להיראות. הקב"ה רוצה לראות אותם 3 פעמים בשנה, אז בלעם יצליח לעקור אותם?
 
מעין בית השואבה, להרב שווב: גמרא במס’ סוטה, אם יש בית כנסת אחד רחוק ואחד קרוב, מצווה ללכת לביה"כ הרחוק יותר. אין כזה עניין בשום מצווה, רק בביה"כ. למה? כל עניין מצוות ההליכה יונקת ממצוות העלייה לרגל. שמחתי באומרים לי בית ה’ נלך. מה יפו פעמייך בנעלים בת נביא – זה עלייה לרגל (שיר השירים). ההליכה זה הביטוי של העלייה לרגל. בתי כנסת ובתי מדרש זה מקדש מעט, וכמו שיש מצווה של עלייה לרגל לבית המקדש, כך יש מצווה של הליכה לבתי הכנסת ולבתי המדרש.
האומה הזו מקבלת שכר על כל פסיעה ופסיעה, אז אתה דורש ממני שאעבור עבירה ואקבל עונש על כל פסיעה ופסיעה?
 
רעיון נוסף, שמופיע בספר שירת דוד: מצווה ראשונה שנצטוו בני ישראל היא החודש הזה לכם ראש חודשים. מהי המצווה הזו. אמרו מלאכי השרת לקב"ה: אימתי אתה עושה את המועדות? מאז שהקב"ה נתן את מצוות ראש חודש, בני ישראל קובעים מתי מקדשים את החודש. כל קביעת המועדים נובע מכך שעם ישראל קיבל כוח לקדש את החודש.
ירושלמי: ילדה שאיבדה בתוליה עד גיל 3, בתוליה חוזרים. אם חסר יום אחד בתוליה לא חוזרים, אבל אם החליטו בית דין לעבר את השנה – בתוליה חוזרים. עד כדי כך יש השפעה מכך שאנו קובעים את המועדים!
אז עם ישראל קובעים לקב"ה מתי הרגלים. אז בלעם הרשע רוצה לעקור את 3 הרגלים.
 
פרי מגדים: כתוב במדרש שכשרצה בלעם להשמיד את ישראל, אמר לו הקב"ה: מי יקיים את תורתי? הרי כל האומות לא הסכימו, רק כנסת ישראל. אמר לו בלעם: אני אקבל את התורה ואשפיע על אומות העולם שיקיימו את התורה. אז האתון אומרת לו: מצווה אחת של 3 רגלים אתה לא יכול לקיים, אז איך אתה יכול לקיים את התורה? בלעם היה שתום עין, ולכן לא יכול לראות. לכן רצה לעקור את המצווה של 3 רגלים כדי שיוכל לקיים כל התורה כולה חוץ מ-3 רגלים.
 
רבותינו עומדים על מצוות 3 רגלים כביטוי מיוחד לאהבת כנסת ישראל את הבורא והבורא את כנסת ישראל.
איך מצווה כזו שאנשים עוזבים בתיהם לכמה שבועות למצוות עלייה לרגל. פעם לקח כמה ימים להגיע לירושלים, אפילו שבוע או שבועיים ממרחק. הוא ואשתו כולם עולים לירושלים. כל טבריה, כל צפת, כולם עולים, מליונים.
עיר שלמה נטושה. אמנם יש מצלמות, אבל מה יעשו שמירה כהלכה, אם אפילו שוטרים אין? אין למי לצלצל, כולם בירושלים. אבל הקב"ה אומר: ולא יחמוד איש את ארצך בבואך להראות את פני ה’ אלקיך 3 פעמים בשנה.
נבות הישראלי, אחאב חמד את כרמו, ובסוף הרג את נבות. מדרש ילקוט שמעוני: איך יכול להיות שחמד את הכרם, אם כתוב "לא יחמוד איש"? כי נבות נענש בגלל שהיה לו קול יפה, והיה עולה לירושלים בחגים, והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע את קולו, ופעם אחת לא עלה, כי היה צרוד. ובגלל זה איבד את חייו, כי לא עלה לירושלים לכבד את הקב"ה מגרונו. פעם אחת לא עלה – וכבר חמדו את השדה שלו.
מצווה זו מבטאת את האהבה לבורא. הקב"ה מחזיר אהבה ב-3 הרגלים. 3 פעמים בשנה מרימים את הפרוכת של קודש הקודשים ומראים לכל כנסת ישראל את 2 הכרובים, להראות חיבתכם בפני המקום. 3 פעמים בשנה מוציאים את לחם הפנים כדי להראות שהוא חם. זה מראה את האהבה הגדולה של הקב"ה.
את זה רצה בלעם לנתק, את מצוות 3 הרגלים שמבטאת את קרבת ואהבת הבורא ועם ישראל.
 
הרבי מסוכוטשוב: כתוב במפרשים שבלעם רצה לעקור מתוכנו את 3 הרגלים. מה מציק לו 3 הרגלים? למה לא מזוזה?
משנה באבות – לבלעם הרשע 3 מידות רעות: עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה. שרשי המידות שמוציאות את האדם מן העולם – קנאה, תאווה וכבוד. שבי שמואל: עין רעה יסוד הקנאה, רוח גבוהה יסוד הכבוד, ונפש רחבה יסוד התאווה. וכנגדם שורשי 3 עבירות. עין רעה, יסוד הקנאה מביא שפיכות דמים (קין). רוח גבוהה כבוד, יסוד עבודה זרה (ירבעם בן נבט). נפש רחבה תאווה – גילוי עריות.
תורה, עבודה וגמילות חסדים. תורה כנגד כבוד. עבודה כנגד תאווה, וגמילות חסדים כנגד הקנאה. ישראל ביישנים (הפך התאווה), רחמנים (הפך הכבוד) וגומלי חסדים (הפך הקנאה).
פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק (השופר שנלקח מעגלו של יצחק), סוכות כנגד יעקב (שנסע סוכותה).
אברהם אבינו מייצג את הענווה – עין טובה. גם את האמונה. פסח זה חג האמונה וחג הענווה – אוכלים מצה דקה שלא מתנפחת, יסוד הענווה, אין בה שאור שהוא יסוד הגאווה. מצה נקראת לחם האמונה בזוהר. פסח זה חגו של אברהם אבינו – מכניסים אורחים. יציאת מצרים – כולם נמשכים מעבודה זרה ועובדים את עבודת ה’.
יסוד האמונה מנתק את האדם מרוח גבוהה ומהכבוד, וכך הוא מתנתק מעבודה זרה.
חג השבועות כנגד התאווה. כל מה שנחרד עם ישראל בהר סיני זה מהשופר שתקע הקב"ה. יצחק מסמל את הגבורה ואת הפחד (פחד יצחק). מהפחד שפחדה רבקה מיצחק אבינו היא מעולם לא פנתה אליו, אלא דיברה איתו רק כשהוא פנה אליה. שבועות זה פחד, זה מסלק את התאווה. פחד מונע לעשות עבירות.
חג הסוכות כנגד יעקב אבינו. מסמל התנתקות מענייני העולם הזה. כנגד הקנאה. אדם מקנא כשרואה את השני צומח ופורח. אבל כשכולם יושבים בצילא דמהימנותא, על מזרון דק עם חתולים מהחצר – כולם מאוחדים ואין קנאה. לכן לוקחים 4 מינים שמסמלים את כל העדות וכל הסוגים בעם ישראל שמתאגדים ביחד. קנאה יוצרת פירוד, הסוכה מאחדת.
פסח מסלק מעניין הגאווה, חג השבועות מעניין התאווה, וחג הסוכות מקנאה. זה אברהם, יצחק ויעקב.
בלעם הרשע רוצה לקלל את ישראל ולנתקם מהקב"ה. איך מנתקים? ע"י עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. איך מגיעים לכך? קנאה, תאווה וכבוד. איך מגיעים לכך? עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה.
מברכותיו של בלעם יודעים מה רצה לקלל. אדם שרוצה לקוץ את האילן, אם אינו יודע מקצץ את כל הענפים ומתייגע, אבל הפיקח מגלה את השורשים וקוצץ. בלעם רצה לקצץ את השורשים – מראש צורים (אלו האבות). השורשים זה אברהם יצחק ויעקב. אברהם היפך כבוד, יצחק היפך תאווה, יעקב היפך קנאה. שלשתם רמוזים ב-3 הרגלים. אם בלעם רוצה לעקור את זכות ההגנה שלהם על העבירות, שיעקור את 3 הרגלים ואין מה שמגן על עם ישראל.
 
אם זה מה שרצה בלעם הרשע, לעקור את 3 הרגלים – גמרא במסכת פסחים: כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה. רש"י במקום: לא רק בחגים, אלא אפילו המבזה את חול המועד. אם עובדים בחול המועד כשזה לא אוכל נפש, זה ביטול המועדות וזה כאילו עובד עבודה זרה.
ספר כותנות אור: כמה שעות עבדו בני ישראל את העגל? גמרא: 6 שעות. בושש משה – בא 6. ב-6 שעות של היום הגיע משה רבינו ונעצרה עבירת העגל. כדי לעקור את העגל שהיה 6 שעות צריך לבטלו ב-60 (בן יהוידע). אז צריך 360 שעות של דביקות בקב"ה כדי לבטל את הדביקות בעגל.
כדי לבטל העגל ב-60 צריך 360 שעות. זה 7 ימים של פסח, יום של שבועות (8), 7 ימים של סוכות (15 יום). היום השמיני של סוכות הוא רגל בפני עצמו שלא שייך ל-3 הרגלים. 15 יום כפול 24 שעות = 360 שעות. אז אם מקיימים את מצוות הרגלים שהם 360 שעות, כך מבטלים ב-60 את חטא העגל, שהיה 6 שעות.
הבן יהוידע: לכן זה המושג של הרגלים. לכן כל המבזה את המועדות, כולל חול המועד, כאילו עובד עבודה זרה. כי כל מה שנתן הקב"ה 360 שעות של מועדים זה כדי לבטל את חטא העגל. ואם מבטלים את המועדות מחזירים חזרה את חטא העגל. חול המועד בכלל ה-360 שעות לכן גם חול המועד כלול באיסור לבזות.
 
אם 3 הרגלים הם 360 שעות שבא לבטא חטא העגל ב-60, בלעם לא מצליח לקלל, ויכול לקלל רק אם יצליח לעורר מחדש את חטא העגל. וישת אל המדבר פניו – רש"י: כתרגומו. וישת אל המדבר פניו – רוצה לעורר את חטא העגל. אבל מועדי ה’ מכפרים על "אלה אלהיך ישראל". אז צריך לעקור 3 רגלים ואז מעוררים מחדש את חטא העגל. (בן יהוידע, וספר כותנות אור).
 
ביום שלישי השבוע, אם לא יבוא המשיח, נתחיל את ימי האבילות על חורבן הבית. 21 ימים ברציפות נוהגים מנהגי אבילות, זה עולה בהדרגה, 3 שבועות, ראש חודש, שבוע שחל בו.
בשנה מעוברת, הפרשה שקוראים לפני 17 בתמוז היא פרשת פנחס. בשנה לא מעוברת קוראים פרשת בלק. 104 פסוקים בלי שום מצווה. כמעט 100 פסוקים עוסקים בבלעם ובלק. הפרשה נקראת בלק, לא בלעם.
למה זכה בלק הגוי?
ממנו יוצאת שלשלת המשיח. בשכר 42 קורבנות שהקריב על המזבח יצאה ממנו רות המואביה. מבקש בלק מבלעם שיקלל, לא בגלל שהוא מפחד, אלא הוא לא רוצה שמהם יצא המשיח. כל העוצמה שלו באה ממני (כי עצום הוא ממני), אם תקלל אותם לא יהיה להם משיח כי כל העוצמה באה ממני. לכן בלק רוצה לקלל.
בלעם מסביר איך יבוא המשיח ואיך כל הגאולה תבוא. הכל מצוי בתרגום יונתן בן עוזיאל. הכל טמון בתוך הברכות של בלעם.
 
פרשת בלק פותחת את ימי האבילות, אבל גם בה טמון סדר הגאולה.
בלק נמצא בכל החתונות של השבוע, בגלל הזכות שממנו יוצאת שושלת המשיח.
כולנו תפילה לקב"ה, מלך רחמן רחם עלינו… ככתוב בתורתך 3 פעמים בשנה ייראה כל זכורך. יהי רצון שיתקיים במהרה בימינו.
 
 

 

תגיות: , , , ,