הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ"ב חשון תשע"א  

 

פרשת חיי שרה – והיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה.
ידועים דרשות חז"ל על פסוק זה. אומרים חז"ל שהמילה שנה מופיעה אחרי כל ספרה, כי בת ק’ כבת כ’ לחטא, ובת כ’ כבת ז’ ליופי. שני חיי שרה כולם שווים לטובה. למה חוזרת התורה ואומרת שני חיי שרה? כדי ללמד שכולם שווים לתורה.
חלק מהמפרשים אומרים שהחזרה היא כי אלו היו קצבת ימיה, ולא שהיא מתה בגלל סיבה מסוימת. היא הגיעה ל-127 שנים וסיימה חייה. כי בהמשך כתוב שכאשר היא שמעה את הבשורה מהשטן שיצחק כמעט נשחט, פרחה נשמתה. אז המפרשים אומרים שאלו היו מספר השנים שלה, והיא מתה בדיוק במספר השנים שנקבעו לה.
ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. בקרית ארבע – רש"י: על שם 4 ענקים – אחימן, ששי, תלמי ואביהם. דבר אחר – ע"ש 4 זוגות שנקברו שם: אדם וחווה אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.
רש"י: מאיפה בא אברהם לספוד לשרה? מבאר שבע, כי חזר מהעקדה לבאר שבע, ומשם לחברון. נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, שע"י בשורת העקידה פרחה נשמתה ומתה.
 
כל מי שקורא פסוקים אלה, שואל מה עשתה שרה בחברון? הם גרו בבאר שבע. לעקידה הלך אברהם מבאר שבע. אמנם קודם גרו בחברון, אבל עברו לבאר שבע. אברהם חזר מהעקידה לבאר שבע, ואשתו לא נמצאת בבית. הלכה לחברון. מה היא מחפשת שם? היום אנו נוסעים לחברון כי האבות קבורים שם, אבל למה היא נסעה לחברון?
יש ספר שנקרא שפתי כהן לגורי האר"י, תלמידי האר"י הקדוש, ומצאתי שם מרגלית (כתוב גם בילקוט מעם לועז): ואם תאמר מי הוליכה לחברון? שמעתי כשבא השטן ואמר לה היכן יצחק, אמרה לו הלך עם אביו ללמוד מעשה הקורבן. הלכו להר המוריה, כי שם הקריבו נוח, אדם הראשון. אמר לה השטן: הוא הקורבן. לא האמינה לו. הלכה לענקים שגרו בחברון ואמרה להם: ארוכים אתם ורואים מרחוק, הביטו וראו אם תראו זקן אחד הולך ושלושה נערים איתו. אמרו לה: אנו רואים זקן עוקד בחור על המזבח וסכין בידו. מיד מתה.
השפתי כהן מסביר למה היא מתה בחברון. אברהם מגיע לחברון לקבור אותה, ומחפש מקום קבורה. בפרקי דרבי אליעזר כתוב שכאשר הוא רץ אחרי הפר שברח לו, הוא גילה את מערת המכפלה. הוא היה האדם היחיד הראשון שנכנס למערת המכפלה. הוא מצא את אדם הראשון שוכב על המיטה וחווה לידו, ונר דלוק, והוא התאווה למערת המכפלה. הוא לא ידע איפה קבורים אדם וחווה, והקב"ה סיבב שהפר יברח והוא יזכה לגלות את מקום הקבורה של אדם הראשון.
 
הוא מגיע לבני חת ומבקש שידברו עם עפרון בן צוחר, שהמערה ברשותו, שימכור לו אותה.
כתוב בשפתי כהן לגורי האר"י שהמערה היתה מערת שדים. כל מי שהתקרב למערה ראה מלאך בא אליו עם סכין והולך להרוג אותו. לכן קראו לו צוחר – אותיות רוצח. הקב"ה עשה כך, כדי שלא ייכנסו למערה שקבור בה אדם הראשון ויסחרו בעניין זה. כיוון שכולם פחדו להיכנס, היה שם סגור. איש לא נכנס.
בני חת הסכימו שהוא ייקח את המערה בחינם, אם הוא יכול להסתדר עם השדים… שהאחריות תהיה עליו. גם עפרון מסכים, אבל אח"כ קובע מחיר 400 שקל כסף. עפרון לקח מאברהם את המחיר הכי מופרז שיכול להיות, למרות שהרמב"ם אומר שעפרון קנה את זה ב-400 שקל כסף, ולכן העביר אותה במחיר שקנה.
 
אבל חז"ל אומרים שזה פלא מופלא ה-400 שקל כסף הזה. דבר ראשון עפרון אומר שהוא לא רוצה לקבל 400 שקל ביחד, אלא שאברהם ישקול לו את הכסף אחד אחד. כי אם שוקלים 400 שקלים בבת אחת, צריך להוסיף עוד קצת כדי להכריע את המשקל. כל משקל שאדם שוקל, צריך לתת הכרע על המשקל. זו ההלכה בשו"ע. לכן ביקש עפרון 400 שקל, אחד אחרי השני, כל שקל במשקל נפרד והכרע נוסף על כל שקל.
אם זה לא מספיק – מצאתי בספר באר יוסף למה זה מחיר מופקע. יעקב אבינו קנה מחמור שטח ב-100 קשיטה, כך כתוב בפרשת וישלח. הוא חוזר ממצרים לשכם, וקונה מחמור אבי שכם את השטח. כמה זה 100 קשיטה? מסכת ראה"ש דף כ"ה: אמר רבי עקיבא, כשהלכתי לאפריקי, היו קוראים למעה קשיטה. בתורה כתוב 100 קשיטה, כלומר 100 מעות (דנקי). אז יעקב שילם 100 מעות על שטח שנכנסו בו יעקב, 4 נשים, 11 ילדים, צאן ובקר ומקנה. אולי אדון חמור היה חמור שלא מבין בנדל"ן? מסתבר שהוא מבין בנדל"ן וגם יודע לנצל את יעקב אבינו. כאשר הוא חטף את דינה כתוב שהוא דיבר על לב הנערה, ואמר לה: ראי, אביך בחלקת שדה קטנה כמה ממון בזבז, אם תתחתני איתי כל העיר הזו שלך. כך הוא ניסה לשכנע את דינה שתתחתן איתו. זאת אומרת, שכם בן חמור אמר ש-100 קשיטה זה הרבה כסף על השטח הזה.
100 קשיטה זה 4 שקלים ו-4 מעות. ופה מבקש עפרון על מערת שדים שאף אחד לא נכנס אליה, 400 שקל כסף. הוא ניצל את אברהם אבינו כי יש לו מת שהוא רוצה לקבור דווקא במערת המכפלה. מיד נברר מה היה כל כך חשוב לו לקבור דווקא במערת המכפלה.
 
לפני שניכנס לעניין של חברון, נקודה נוספת. אנו יודעים מפרשת וירא, הקב"ה מבקש מאברהם אבינו קח נא – לשון בקשה, ביקש ממנו שיעמוד בניסיון, שלא יאמרו שהראשונות לא היה בהן ממש. אמר הקב"ה לאברהם, ניסיתיך ב-9 נסיונות ועמדת בהם, בבקשה עמוד בניסיון זה, שלא יאמרו שהראשונות לא היה בהן ממש. אברהם אבינו עומד בניסיון, ומבקש מהקב"ה שיותר לא ינסה אותו, והקב"ה נשבע לו שלא ינסה אותו יותר.
אבל מי שיפתח רבנו יונה בפרקי אבות, במשנה של "10 נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם", שם הוא כותב שהניסיון האחרון הוא קבורת שרה ולא עקדת יצחק. המקור שלו הוא מדרש בפרשת וארא, מדרש רבא שמות רבא פרשה א’: כאשר משה אומר לקב"ה "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה", אמר הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין. איפה האבות הקדושים? כשאמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה, ביקש לקבור את שרה ולא מצא, ונאלץ לקנות בדמים רבים ולא הרהר אחר מידותי. משמע מכאן שצודק רבנו יונה שהניסיון העשירי הוא קבורת שרה.
 
ספר זרע ברך שואל שאלה עצומה. רש"י על הפסוק "גר ותושב אנוכי עמכם": אם תרצו הריני גר, ואם לאו, אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזו. אז מה בכלל קבורת שרה זה ניסיון? הקב"ה אמר במפורש לאברהם אבינו שהארץ הזאת לא תהיה שלו, אלא כשהבנים שלו יבואו לארץ, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה. עד שלא ישלימו את תיקון עוון האמורי, עד שלא יסלקו את 7 העממים, הארץ לא שלו. הבנים יקבלו את הארץ: לך אתננה ולזרעך. לא כתוב לך נתתי. לעתיד לבוא, לזרעך. הראיה שאברהם גם הבין את זה כך, שהארץ לא שלו.
כשרועי אברהם רבו עם רועי לוט שנכנסו לרעות בשדות זרים, אמרו רועי אברהם לרועי לוט: הותר הגזל? כבר אין גזל בעולם, מותר להיכנס לשדות זרים? בן נוח חייב מוות על גזל. תשובתם היתה – כך אמר הקב"ה לאברהם: לזרעך אתן את הארץ. ואברהם אינו מוליד, מחר הוא מת ולוט בן אחיו יורש אותו. אמר להם הקב"ה: כך אמרתי לו? לזרעך נתתי? אמרתי לזרעך אתן, אימתי – כשייעקרו 7 עממים מתוכה. והכנעני והפריזי אז יושב בארץ – כלומר הארץ עדיין לא שלו.
אם כך איזה ניסיון זה? הניסיון אם נתתי לו את המקום והוא צריך לשלם כסף. אבל זה לא שלו, הבטחתי לו לעתיד לבוא שזה יהיה שלו. למה שיהרהר אחר מידותי אם זה לא שלו בכלל?
שאלה זו מצאתי גם בשפתי חכמים. הוא עושה הבדל בין קבורת שרה למה שקרה עם רועי אברהם. בשעה שרועי לוט נכנסו לרעות בשדות זרים, עדיין לא היה לאברהם ילדים, לכן אמרו הרועים של אברהם שכתוב בתורה לזרעך אתן את הארץ הזאת, ועדיין אין לו ילדים, אז הוא לא קיבל אותה עדיין, אז אין לכם מה לרשת. אבל בזמן קניית מערת המכפלה, כשהיה לאברהם אבינו את יצחק, היות ויש לו ילדים הוא כבר התחיל לרשת.
 
ספר זרע ברך: זה התורה באה להדגיש לאברהם אבינו – ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען. דע לך שהארץ הזאת עדיין שייכת לכנענים, והיא לא שלך, עדיין לא ירשת אותה, אז אין לך מה להגיד למה גובים ממני כסף. אז מה הניסיון. וחוץ מזה אברהם אבינו אומר גר ותושב – אם לא תתנו לי אני תושב, אטלנה מן הדין. אבל היא לא שלך. רק כשישלים עוון האמורי היא תהיה שלך, אז מה אתה מאיים?
תשובתו נפלאה, רעיון גאוני. בפרשת לך לך פרק י"ב פס’ ז’, הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו "לזרעך אתן את הארץ הזו". פרק י"ג פסוק ט"ו: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם". בברית בין הבתרים מבטיח לו הקב"ה שוב את ארץ ישראל: "אני ה’ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרישתה". פתאום שואל אברהם שאלה: במה אדע כי אירשנה? הקב"ה כבר אמר לו פעמיים שהוא ייתן את הארץ, אז מה הוא פתאום שואל? כי הפעם הקב"ה אמר לו לרישתה, וזה מיידי. לכן שואל אברהם במה אדע כי אירשנה, הרי כבר פעמיים אמרת שתתן לי את הארץ אבל לא מיד, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה, אז מה פתאום עכשיו אתה מבטיח לי לרישתה? עונה לו הקב"ה – את ארץ ישראל תקבל אחרי שיילכו מפה 7 העממים, אבל אני מבטיח לך מקום קבורה עכשיו, אתה תבוא אל אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה. זה שלך בארץ ישראל כבר עכשיו.
אותו דבר מופיע ביעקב אבינו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך". ילקוט שמעוני: ובלבד שתיקבר עליה. זאת אומרת שהוא מבטיח לו מקום קבורה בארץ ישראל. אמנם ארץ ישראל תינתן לבניו אחריו, אבל מיידית יינתן לו מקום קבורה. לכן אברהם אומר גר ותושב אני עימכם, אני תושב ואטלנה בכוח, כי היא שלי מן הדין. אז הניסיון הוא שהקב"ה הבטיח לו מקום קבורה, והוא לא מוצא מקום קבורה.
 
לאחר הקדמה זו, אנו רוצים להתעמק בנושא, שלא נגמור בשיעור היום. נאמר את הרעיון והיסודות, ובע"ה אולי נרחיב בזה בהמשך.
חז"ל אומרים ש-3 מקומות רכשו האבות הקדושים בכסף בא"י. כל א"י נכבשה בכוח, במלחמות. נלחמו קשה כדי לגרש מכאן את האומות, חוץ מ-3 מקומות. מערת המכפלה, בית המקדש ומקום קבורת יוסף (בראשית רבה פרשה ע"ט). רבנו בחיי סוף פרק כ"ג: למרות שכל ארץ ישראל נכבשה ע"י חרב, 3 מקומות נקנו בכסף – חברון, הר גריזים והר עיבל, והר המוריה. המקום שנקרא שכם, שם נקבר יוסף, זה הר גריזים והר עיבל. גם הרס"ג כותב זאת, בספר חצי שבט המנשה. 3 מקומות נרכשו בכסף – מערת המכפלה מקום פתח גן עדן, גורן ארוונה היבוסי מקום המזבח והמקדש, והר גריזים והר עיבל.
כותב החת"ם סופר, ש-3 המקומות הללו שנרכשו בכסף הם כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים. הר גריזים והר עיבל זה המקום בו נכרתה ברית באלה ובשבועה שעם ישראל יקבל עליו את התורה, זה כנגד עמוד התורה. המקום שנקרא מערת המכפלה זה עבודה של חסד. שם אברהם אבינו קנה. המקום שנקרא בית המקדש, הר המוריה, זה עבודה. אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה כי הוא עמוד החסד. יעקב אבינו הוא עמוד התורה והוא קנה את הר גריזים והר עיבל, שם נכרתה הברית. דוד המלך הוא עמוד העבודה – ואני תפילה – וגם יצחק אבינו נעקד שם על המזבח.
 
במוצאי שבת שעברה, הלכתי לחפש מה פתאום אברהם אבינו שילם 400 שקל כסף עובר לסוחר. הרגיז אותי שהוא אפילו לא מנהל ויכוח עם עפרון החיתי. הוא אומר לו 400, והוא לא אומר לו 200, חצי בשחור, משהו. למה הוא נותן את המחיר? מה זה המחיר שנקרא 400?
השאלה קצת יותר בעומק. כתוב בחז"ל שבעצם אברהם אבינו רצה לתת לעפרון 1000 שקל שקיבל מאבימלך, רק היות הוא ביקש 400 הוא השאיר אצלו 600. לכן כתוב עפרון חסר ו’. אז כיוון שממילא רצה לתת את כל הכסף שקיבל מאבימלך עבור שרה ולא רצה ליהנות ממנו, אז אין לו מה לנהל ויכוח. אם היה אומר לו 600 היה נותן לו 600. אז לכאורה התשובה פשוטה, הוא לא התווכח כי היה לו כסף. מה הוא עשה עם ה-600 האחרים, אולי נתן לצדקה. אז למה לא להתווכח ולתת יותר לצדקה?
יש הרבה תשובות. כתוב אברהם האות השלישית ר’, ועפרון האות השלישית ר’, ואמר לו – 400 שקל כסף בין הר’ שלי לבין הר’ שלך. ועוד תשובה: ביני ובינך – ביני שאני אוהב כסף, ובינך שאתה אוהב את מערת המכפלה.
בעל הטורים: עפרון בגימטריה 400 (חסר ו’). אז הוא רצה גימטריה של השם שלו. נס שלא קראו לו מתושלח…
יש סיפור ידוע על האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל, כשנכנס לבית המדרש הגדול שלו במונרו, עשו שבת לכל העשירים של החסידות. הגבאי עשה הרבה מי שבירך לכל העשירים כדי לחלוב כמה שיותר. אחד התורמים אמר 1000 פעם יואל. גימטריה 47, אז 47,000 דולר. אמר האדמו"ר: לא קוראים לי יואל, קוראים לי יואליש…
בעל הטורים: ורע עין, בגימטריה 400. ועפרון הוא רע עין.
ספר שפתי כהן מגורי האר"י: עפרון שמע ששיעור מקום קבורה אצל יהודי זה 4 אמות. 4 אמות מצלצל 400. כל אמה מאה. זה מה שהוא שמע. וכן נשמה זה גימטריה 400. הגוף יש לו 4 אמות והנשמה יש לה 400 כיסופים, ולזה רמזו חז"ל שאין לקב"ה בעולמו אלא 4 אמות של הלכה בלבד.
 
אחרי זה ניסיתי לחפש איפה מופיע המספר 400. רבנו בחיי בפרשת לך לך (היה כמעט לפני 800 שנה) שואל: עם ישראל ירד למצרים ל-400 שנה. למה 400? הקב"ה אמר לאברהם בברית בין הבתרים "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם 400 שנה". למה 400? פעם נתנו שיעור על האלשייך בנושא למה אברהם לא התווכח איתו על זה. על סדום הוא ביקש, אולי 50, אולי 30, ואילו על בניו הוא אינו מבקש פחות.
רבנו בחיי: המספר הזה תמיד נזכר איפה שיש רע עין. כי זה גימטריה של האות ת’, שמסיימת את הא"ב. וכך עין רעה מכלה את הכל. עפרון החיתי 400. עשו מגיע ליעקב אבינו עם 400 איש איתו, כדי להשביע את עינו של אותו רשע. יש לו עניינים עם עין הרע, אז הוא מגיע עם 400 איש. בראשית רבה פרשה ע"ו: כשדניאל ראה את 4 הדמויות שעולות מן הים, הדמות הרביעית כנגד אדום היא "ועלו עיינין כעינא אנשא בקרנתא". בקרניים היו עיניים של אנשים. זו מלכות הרשעה שהיא מכנסת עין הרע בממונו של אדם.
כלי יקר: למה יש המספר 400, כי עפרון היה רע עין. לכן הורידו לו ו’, כי מי שהוא רע עין אי אפשר לשים לו ו’. ו’ נותנים רק למי שיש לו עין טובה. בפסוק "טוב עין הוא יבורך", אל תקרי יבורך אלא יברך. ו’ נותנים למי שהוא טוב עין. קרי וכתיב שניהם אמת. מי שהוא טוב עין מברך לאחרים בעין יפה.
תמצא ב-4 מקומות את המספר 400. בעפרון, שלקח 400 שקל כסף. אצל אחי יוסף תמצא שירדו למצרים כי עינם היתה רעה באחיהם יוסף הצדיק ונתקנאו בו ונתגלגל וירדו למצרים 400 שנה. אצל עשו שנתקנא ביעקב תמצא 400 איש. ונבל הכרמלי שהיה איש כילי ורע עין, לכן בא אליו דוד המלך עם 400 איש לשלם לו כמידתו.
 
עוד נקודה לפני שנמשיך. לאדמור מאוסטרובצה יש ספר שנקרא אור תורה. הוא מביא רעיון של הגאון מוילנא. שבע פעמים בפרשה תמצא את המילים "קבור מתך". שש פעמים "קבור מתך", ופעם אחת "מתך קבור". אלו הפסוקים: "תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני". "נשיא אלוקים אתה בתוכנו, במבחר קברינו קבור את מתך". "איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך". "אם יש את נפשכם לקבור את מתי". "לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתך". "נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה". "400 שקל כסף ביני ובינך מה היא, ואת מתך קבור". כשמדברים על הכסף קודם המת ואח"כ הקבורה.
במערת המכפלה נקברו אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. מס’ ברכות: צדיקים במיתתם קרויים חיים ורשעים קרויים מתים. אז איך יקויים בצדיקים כי עפר אתה ואל עפר תשוב? שעה אחת לפני תחיית המתים הם יחזרו להיות עפר ויקומו בבת אחת. 6 הצדיקים קרויים חיים, אז קודם הם נקברים ורק אחרי זה ימותו, שעה לפני תחיית המתים. לכן 6 מקומות כתוב קבור את מתך. אבל נקבר שם עוד אחד. מס’ סוטה: בשעה שעשו ניסה למנוע את קבורת יעקב אבינו, הוריד לו חושים בן דן את הראש, והראש התגלגל ונקבר במערה. יוצא שיש שם עוד אחד, רשע שכבר בחייו נקרא מת. לכן "את מתך קבור" זה עשו, שמת לפני הקבורה.
עפרון היה בחור טוב, אמר שעל הצדיקים הוא לא רוצה כסף בכלל, לכבוד הוא לו שהם קבורים אצלו במערה. אבל על עשו הוא רוצה 400 שקל, כי גם הוא רע עין, והגיע עם 400 איש.
 
ניכנס לנושא נוסף, ונחבר הקצוות.
כל מי שיש בו 3 דברים מתלמידיו אבינו – עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה. ו-3 דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. הסמל המרכזי של אברהם אבינו זה עין טובה. מהי עין טובה? רמב"ם: השתתפות במועט. רש"י: אין לו קנאה על חברו וחביב עליו כבוד חברו ככבודו. רבנו יונה: היא מידת הנדיבות, שהיא מידה נאה ומשובחת, וכשישיג הנדיבות ישיג שאר המעלות, כי מחמת רוחב ליבו ועינו באו אליו המעלות, ואדם כזה ראוי לכל מידה טובה. מי שהוא טוב עין זה הבסיס לכל המידות הטובות.
החסיד יעבץ בבאור למשנה בפרק ב’ באבות: עין טובה זה מפרגן. יש אדם שרוצה שלשני יהיה טוב, שיהיה לו בדיוק כמוהו, או קצת פחות. שאדם ירצה שלשני יהיה יותר טוב משלו זה נקרא עין טובה. בפרק ב’ באבות יש המשנה שרבי יוחנן בן זכאי שולח את תלמידיו לראות איזה דרך טובה וישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר בן הורקנוס – עין טובה. מצאנו שעין טובה זה המידה של אברהם אבינו, וגם רבי אליעזר בן הורקנוס אומר שהמידה המרכזית היא עין טובה.
 
לפני כמה שנים דיברנו על המילה שנקראת "הגדול". למי קוראים גדול? לא גדול ביחס לקטן, אלא יש דברים שנקראים "הגדול". בראש ובראשונה זה הקב"ה. אנו אומרים 3 פעמים ביום "הא-ל הגדול הגיבור והנורא". בברכת המזון אומרים "בעבור שמו הגדול". הקב"ה הוא גדול לא ביחס למשהו, אלא זה שמו. למי עוד קוראים גדול – לאברהם אבינו. ספר יהושע: האדם הגדול בענקים. גם לרבי אליעזר הגדול (בן הורקנוס), שבת הגדול, מרדכי היהודי. גם משה רבנו נקרא גדול – כי גדול משה. האשה השונמית – ושם אשה גדולה. (הים הגדול זה ביחס לכינרת, המאור הגדול זה ביחס למאור הקטן. התנינים הגדולים זה ביחס לדולפינים).
שערי אורה: יש עוד דבר שנקרא הגדול – הלל הגדול. פסחים קי"ח: למה נקרא הלל הגדול, כי כתוב שם "הודו לא-ל השמים כי לעולם חסדו, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו". רש"י: את גודלך, מידת טובך. את השם גדול מקבל מי שהוא מיטיב ללא שיעור וללא גבול. בעבור שמו הגדול שאומרים בברכת המזון, כי הוא א-ל זן ומפרנס לכל ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא. זה שמו הגדול. אברהם אבינו מקים בתי תמחוי ומסעדות ונותן לאכול, לכן נקרא גדול. האשה השונמית מכינה כסא ושולחן ומנורה, ונקראת גדול. משה רבנו קיבל פלפולה של תורה ונתן אותה בעינו הטובה לעם ישראל, לכן נקרא גדול (נדרים ל"ח). שבת הגדול זה בשבוע שהקב"ה אומר "ובחנוני נא בזאת", תנו צדקה ותבחנו אותי, וחוץ מזה נותנים קמחא דפסחא לאביונים. מרדכי היהודי משנה למלך אחשוורוש וגדול ליהודים, כי הוא דורש טוב לעמו. השמש נקראת גדולה כי היא נותנת מאורה לירח.
רבי אליעזר בן הורקנוס הוא התנא היחיד שנקרא לכל אורך הדרך בשם "הגדול". לא כי הוא יותר גדול מרבי יוחנן בן זכאי, אלא כי יש לו עין טובה. היא נותנת את השם גדול. החסיד יעבץ: עין טובה זה הרצון לתת לשני את הכל.
 
מדרש בפרשת חוקת (יש נוסח אחד בתנחומא ונוסח אחר ברבה): בשעה שעלה משה למרום מצאו לקב"ה שעוסק בדיני פרה אדומה, ואומר: רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתיים. אמר לו משה – רבש"ע, עליונים ותחתונים שלך ואתה אומר מימרות בשם בשר ודם? אמר הקב"ה – עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ורבי אליעזר שמו… והוא חזר על המשנה ולא ענה לו בעצם.
מס’ מנחות כ"ט: כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה שהוא קושר קשרים לאותיות. אמר לו – עתיד לעמוד אדם אחד בעולמי ועקיבא בן יוסף שמו, ועתיד לדרוש על כל תג ותג תילי תילים של הלכות. משה רבנו ביקש לראות אותו ואת שכרו.
ההלכה לא נפסקה כמו רבי אליעזר, אלא כמו חכמים במשנה, והקב"ה פוסק כמו רבי אליעזר. למה? זו סוגיה נוספת. משה רבנו ביקש שיהיה זה מחלציו, שיהיה נכד שלו. כתוב שליתרו היו שני בנים, שם האחד גרשום ושם האחד אליעזר. למה לא השני? אלא זה האחד המפורסם, רבי אליעזר בן הורקנוס.
למה משה לא מבקש מהקב"ה שיהיה רבי עקיבא מחלציו? משה רבנו לא ידע שהוא היה גר. יש לי השערה למה, אבל לא מצאתי לזה מקור, לכן לא איכנס לזה. אבל הוא מבקש שרבי אליעזר יהיה מחלציו.
הקב"ה רצה להרוג את משה רבנו, כשחזר ממדיין למצרים. "ויהי בדרך במלון ויבקש ה’ המיתו". כי התעסק במלון תחילה במקום במילה. משה רבנו ראה את רבי אליעזר, את כל מה שאמר. רבי אליעזר אמר שמכינים מכשירי מילה בשבת. אנו לא פוסקים כמותו, אבל בזמן רבי אליעזר כך פסקו. שואל תוספות: למה צריך להביא את הכלי? שיביאו את התינוק אל הכלי, ואז לא יעברו עבירה (חי נושא את עצמו). אבל בגלל שייקח הרבה זמן, כי הוא צריך לינוק, ובגלל זריזות בשבת התיר רבי אליעזר לחלל שבת. לכן אמר משה יהי רצון שיהיה זה מחלציו, כי הוא יתקן את מה שעשה משה, שהתמהמה במצוות המילה (ספר אמונת עיתך).
 
ספר זאב יטרף של הרב הוברמן מארה"ב, במערכות על חג השבועות: משה רבנו עלה למרום ומצאו להקב"ה אומר: רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתיים, אמר יהי רצון שיהיה זה מחלצי. מס’ נדרים דף ל"ח: כי משה רבנו הוא טוב עין הוא יבורך. כי היתה לו מידה של עין טובה. הוא היחיד שבירך את ישראל, שנאמר "וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלוקים את בני ישראל". כי הוא טוב עין הוא יבורך – אל תקרי יבורך אלא יברך. הוא יכול לברך, כי הוא קיבל פלפולה של תורה ונתן אותה בעין טובה לישראל.
אז משה רבנו הוא טוב עין, הוא ראה את רבי אליעזר שאמר שהמידה המרכזית שיש לאדם זה עין טובה, אמר יהי רצון שיהיה זה מחלציו.
אפשר להאריך בזה הרבה. המשנה הראשונה בתלמוד הבבלי פותחת ברבי אליעזר. למה דווקא בו? היות ומשה רבנו ביקש שיהיה זה מחלציו, אז רבי פתח את התורה שבע"פ במימרה של אחד מחלציו של משה רבנו, אבי התורה שבכתב.
 
כשחיפשתי את נושא מערת המכפלה והמחיר המופרז ששילם אברהם אבינו, הגעתי לספר ילקוט הראובני, שלושה כרכים של ליקוטים מכל חכמי תורת הקבלה על פרשיות השבוע והנביאים. בפרשת וזאת הברכה כתוב: "ויקבור אותו בגיא מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה". איש אינו יודע איפה משה קבור. למה מול בית פעור? תוספות בסוטה דף י"ד: בכל שנה ושנה, בזמן שחטאו ישראל בבנות מואב, עולה אותו פסל של פעור לקטרג על ישראל, ומשה קם כנגדו וברגע שרואהו יורד למטה. שמשה רבנו שיקעו בקרקע עד חוטמו. וחוזר ונשקע עד למקום ששיקעו משה רבנו.
יוצא שמשה קבור מול בית פעור בגיא, ואף אחד לא יודע, חוץ מרב נחוניא בן הקנה. יש לו ספר קבלה בשם ספר התמונה: 5 זוגות נקברו במערת המכפלה, 3 בנגלה ו-2 בנסתר. בנגלה שהיה הלוויה עם אנשים – אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. ובמסתרים – אדם וחווה, משה וציפורה. איך יכול להיות שמשה קבור במערת המכפלה? הרי כתוב בתורה שלא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. כתוב שהוא קבור בחלקתו של גד. איך אפשר לכתוב שהוא קבור במערת המכפלה? רב נחוניא בן הקנה לא מכיר את הפסוקים הללו בתורה? הוא כותב שמלאכים העבירו אותו.
 
מצאתי בחיד"א, רבי דוד אזולאי בחומת אנך: כתב רבי אליעזר מוורמייזא – מערת שדה המכפלה, ר"ת משה, והמשכיל יבין. אז זה לא רק ספרי קבלה, אלא גם בנגלה.
מצאתי שמביאים ספרי בפרשת וזאת הברכה, על הפסוק "וימת שם משה עבד ה’" – לא קבלה, לא נסתר, לא ספר התמונה: ומחילה יוצאת מקברו של משה לקברי האבות בחברון. יש מערה מהקבר בגיא מול בית פעור, שמביאה עד מערת המכפלה. אז אומר רב נחוניא בן הקנה, משה וציפורה קבורים בחברון. הקב"ה חיבר אותם באמצעות מערה. הקב"ה חפר מערה מחברון עד קברו של משה רבנו. למה משה צריך חיבור אל האבות?
עד היום בצהריים לא היה לי תשובה, היום בצהרים הקב"ה האיר את עיני בדבר שנפל לי פתאום. שמעתי פעם לפני שנים ממישהו דבר, אבל בלי מקור. אני רק יודע שזה כתוב באר"י הקדוש אבל לא יודע איפה.
 
בזוהר הקדוש כתוב שהאבות הקדושים באו לתקן את חטא אדם הראשון. בראשית רבה פרשה י"ד: הקב"ה רצה שאברהם אבינו יהיה הראשון (אל תקרי בהבראם, אלא אברהם), אבל אם היה עושה אותו ראשון והוא יחטא, לא יהיה מי שיתקן. לכן ברא את אברהם אחרי 20 דורות. כתוב בחז"ל שהאבות הקדושים תקנו את חטא אדם הראשון. אברהם אבינו תיקן חלק בשם עבודה זרה, יצחק תיקן חלק בשם שפיכות דמים ויעקב תיקן חלק בשם גילוי עריות. כל אחד במידתו – אברהם חסד, יצחק גבורה ויעקב תפארת.
יעקב השלים את התיקון. בבא בתרא: שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם הראשון, כי הוא השלים את התמונה הזו של גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. דיברנו שאברהם אבינו הושלך לכבשן האש, כי "פסילי אלוהיהם תשרפו באש". לכן הוא גדל בבית תרח שיצר פסילים, כי אברהם אבינו מתקן את עבודה הזרה.
 
אמר לי היהודי – ולא ראיתי מקור, זה באר"י הקדוש – האבות הקדושים כולם גרו בחברון. אברהם אבינו יצא לבאר שבע, אבל רוב חייו בחברון. יצחק גר בחברון. יעקב אבינו היה בחברון, ירד לחרן וחזר לחברון. כולם גרו בחברון. פרשת וישלח פרק ל"ה פס’ כ"ז: "ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון אשר גם שם אברהם ויצחק". אברהם מסיבה מסוימת ברח מחברון לבאר שבע, ואחרי פטירת שרה חזר לחברון. רוב מגוריו בארץ ישראל היה בחברון.
למה כולם גרו בחברון? ירושלים הרבה יותר טוב, עיר הקודש. מה יש בחברון? אומר האר"י הקדוש דבר נורא: האבות הקדושים באו לתקן את חטא האדם הראשון. האדם הראשון גרם לכך שכל בני האדם ימותו. הקב"ה גזר מיתה על האדם בגללו. בעקיפין, אדם הראשון גרם מוות בשגגה לכל הנבראים. יש לו דין רוצח בשגגה. האבות הקדושים צריכים לתקן גם את זה.
כתוב בתורה 3 ערים היו ערי מקלט בארץ ישראל ו-3 בעבר הירדן. כל זמן שאין הערים שבעבר הירדן קולטות, אין הערים שבארץ ישראל קולטות. ערי מקלט בא"י: קדש בגליל בהר נפתלי, שכם בהר אפרים וקרית ארבע היא חברון מהר יהודה. חברון היא עיר מקלט. לכן גרו שם האבות, כי הם צריכים לתקן מה שאדם הראשון גרם לרצח בשגגה. מתקנים הרג בשגגה ע"י גלות לעיר מקלט, וחברון היא עיר מקלט. ולכן יוסף קבור בשכם, כי יוסף השלים את התיקון של אותם האבות הקדושים. לכן את שכם קנו בכסף גם היא.
 
עפ"י דברים אלו נבין – האבות הקדושים באו לתקן מה שאדם הראשון הרג בשגגה ולכן גרו בחברון. משנה במס’ מכות, מהפסוק "אשר נס שמה" – שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו. אז במערה קבורים אברהם וחווה שהרגו בשגגה, אברהם ושרה שתיקנו, יצחק ורבקה שתיקנו ויעקב ולאה שתיקנו. כי חברון היא עיר מקלט ומי שמת בעיר מקלט גם נקבר בה.
כתוב בחז"ל שמשה רבנו לפני שמת היה לו בקשה לקב"ה – להקים עיר מקלט. "אז יבדיל משה 3 ערים בעבר הירדן מזרח השמש". כל זמן שאין ערים בארץ ישראל קולטות, מה אתה מקים ערים בעבר הירדן? כי משה רבנו היה לו גם עניין של רוצח בשגגה. ביום הראשון שיצא לראות בשלום אחיו, ראה מצרי מכה עברי, הרג את המצרי בשם וקברו בחול. לכן יצא לגלות 60 שנה. גם הוא שייך להורג בשגגה, הוא רוצה להיקבר בעיר מקלט. הקב"ה קבר אותו בגיא, אבל חיבר את קברו במחילה עד מערת המכפלה.
זה מה שכותב החיד"א, והמשכיל יבין.
 
לפחות הבנו דבר אחד – מי שיש לו עין טובה זה משה רבנו. אבי העין הטובה זה אברהם אבינו. החיבור של שניהם זה מערת המכפלה.
יהי רצון שנידבק בדרכי אבות, בעין הטובה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
 

להאזנה בקובץ אודיו

תגיות: , , ,