הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ”ה טבת תשע”א

 

מה נוח הצדיק מבקש סימן – קשת בענן – אז אל תתפלא שגם פרעה רוצה סימן. חזקיהו הצדיק ביקש סימן והקב”ה החזיר את השמש אחורנית. ר’ חנינא בן דוסא: אם צדיקים מבקשים סימן, אז פרעה הרשע על אחת כמה וכמה.
משה ואהרון הגיעו לארמון פרעה. בדרך לארמון היו 2 אריות (לפי המדרש – 400), הממונה התיר אותם מהשרשרת כדי שיטרפו אותם, והם רצו בשמחה לעבר משה ואהרון והלכו אחריהם כמו כלבים.
הזקיף הודיע לפרעה, ופרעה נבהל מהשמועה. שואל אותם: מה אתם רוצים? הם עונים: ה’ אלקי העברים שלחנו לאמר לך לשלח את העם. פרעה אומר להם תבואו מחר, וקורא לבלעם לקבינט חירום. בלעם טוען שהוא ינצח אותם בכישוף.
הם באים למחרת, ויש תרגילי כישוף. חרטומי מצרים מנסים להראות שהסימנים שלהם הם סתם כישוף.
המדרשים מתארים סיפורים שלמים של סימנים ואותות ומופתים, ופרעה לא מתרגש. טוען שהאותות לא חכמה.
משה ואהרון מגיעים לארמון פרעה, והאריות רצו בשמחה לעברם, ופרעה רואה את זה ומתעלם.
בפתח הארמון היה תלוי תמונתו של פרעה, והמשקוף היה נמוך בגובה מטר, וכולם היו חייבים להתכופף בפני התמונה. משה רבנו היה גבוה 10 אמות. 2 אנשים שנכנסו לארמונו של פרעה, המשקוף התרומם בפניהם, כדי שלא ישתחוו – יעקב אבינו ומשה רבנו. פרעה רואה שהמשקוף מתרומם, והוא שואל: מי אתם. הוא לא מכיר אותם?
הוא לא מסכים לשחרר.
מכת דם – אהרון מכה במטה את היאור וכל היאור, וכל מה שהיה במהות של מים במצרים נהיה דם.
מי שרצה לשתות מים יכול היה רק לרכוש מהיהודים. זו המכה שהביאה על ישראל עשירות.
היחיד שלא סבל היה פרעה, כי הוא גידל את משה רבנו בביתו. אז בבית שלו היו מים.
פרעה מאמין ביאור, וכל מצרים מסריחה, האלוהים של פרעה מסריח.
חז”ל: מכת דם הצליחו גם החרטומים לעשות.
חולף שבוע, הוא לא קורא למשה ואהרון, ולא איכפת לו ממצרים, העיקר שבבית שלו יש מים.
מכת צפרדע – גם החרטומים הצליחו להעלות צפרדעים על ארץ מצרים. אבל לא צפרדעים קופצות, אלא בלי רוח חיים. במכה הזו פרעה משנה כיוון ומבקש רחמים ממשה ואהרון: העתירו אל ה’ ויסר הצפרדעים ממנו, ואשלח את העם. ממכת הצפרדעים הוא סבל. חז”ל: הם באו במעיים של פרעה.
מכת כינים – כולם מתגרדים. החרטומים אומרים שמכת כינים זה אצבע אלוקים, כי הם לא מצליחים לעשות, אין להם שליטה על מה שהוא פחות משעורה.
למה לא התחיל הקב”ה במכת כינים, אם זה מה שהחרטומים לא יכולים לעשות? הרב פלאם: מעשה באדם שהיה צייר וגר בכפר של 25 אנשים, הם לא מבינים בתמונות. אם הוא רוצה להתפרנס, הוא צריך למכור בעיר. באו 1500 איש וקנו 20 תמונות. אבל אם הוא רוצה פרסום עולמי, הוא צריך להגיע לפריז, למרכז האומנות של העולם, ללובר, שם יש מומחים לציור. אם שם יגידו לו המומחים שהוא צייר מומחה, זה הוכחה.
אם הקב”ה היה עושה את הנס בארץ שאף אחד לא יודע בה כישוף, אז הם לא היו מבינים בזה. אבל דווקא במצרים שנטלה 9 קבים של כישוף, במצרים שהיתה מרכז החוכמה והכישוף של העולם (נאמר: ותרב חכמת שלמה מכל חוכמת מצרים), המומחים – ידעו להכיר בנס. המטרה של הניסים היתה שיכירו בקב”ה וידעו שאין עוד מלבדו. אם המומחים של מצרים אומרים שכינים זה אצבע אלוקים, זה מודיע לכל מצרים שאין כמו הקב”ה.
במכת דם פרעה לא מבקש ממשה שיפסיק את המכה. במכת צפרדע הוא מבקש שיעתירו לה’. מכת כינים הוא לא מבקש. במכת ערוב הקב”ה שולח את כל בעלי החיים למצרים עם האדמה והאקלים המיוחד להם, הדוב בא עם היער כדי שיהיה לו ביטחון לתקוף – מיד פרעה קורא למשה ואהרון והוא מוכן שישראל יזבחו להקב”ה, אבל במקום, ולא מחוץ לארץ. משה לא מסכים, כי אי אפשר לזבוח במצרים את תועבת מצרים. למה הוא אמר רק 3 ימים, ושיקר, זה נושא לשיחה בפני עצמו.
אבל השאלה של אור החיים למה בכינים הוא לא ביקש ובערוב הוא ביקש.
אח”כ הגיע דבר, כל הבהמות מתו, ורק לבני ישראל לא מתה שום בהמה, אפילו הזקנות שבבהמות. כל השבוע הבהמות של בני ישראל לא מתו. ושוב פרעה לא שולח לקרוא למשה ולבקש שיתפללו. אם הוא צריך בהמות הוא יקנה מישראל.
שחין כולם מתגרדים, והוא לא שולח לקרוא למשה. לא איכפת לו.
מגיעה מכת ברד, הוא שולח לקרוא למשה מהר. חטאתי הפעם, ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים – הפעם הראשונה שהוא מזכיר שהוא לא בסדר. פתאום אשמנו בגדנו. הוא מבקש שיתפללו לאלוקים שיפסיק את הברד.
אור החיים: למה פעם כן ופעם לא? מה הקריטריון של פרעה לבקש שייקחו ממנו את הצרה?
בשבוע הבא, בפרשת בוא, מכת ארבה. במכה זו מבקש פרעה: הסירו מעלי את המוות הזה. למה ארבה זה מוות?
בעל הטורים: המכה היחידה שלא עבדה בשבת היתה מכת הארבה. כל מכה היתה 7 ימים כולל שבת. אבל ארבה היתה רק 6 ימים. בשבת שבת הארבה. במכה הזו נגמר לפרעה כל האוכל ואין לו יותר מה לאכול. במכת דם הלכו הדגים. במכת דבר מתו כל הבהמות. הברד הרס את כל הצומח, אבל לא שבר את הכוסמת. הארבה אכל את כל העשב. אז אוכלים ארבה. ברגע שהמכה נגמרה לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים (כולל קופסאות השימורים) ואז קורא פרעה למשה.
מכת חושך – לא קורא להם. הוא עוד מאיים עליו שיהרוג אותו אם יבוא פעם נוספת. אם הוא יכול להרוג אותו למה הוא לא הורג אותו עכשיו?
אור החיים: פרעה, בשעה שהוא לא הרגיש שהוא הולך למות, הוא לא קרא למשה. רק כשהרגיש שהוא נמצא בסכנת חיים. במכת דם היו לו מים, במכת צפרדע הצפרדעים היו בקיבה שלו ולא איפשרו לו לאכול, הוא פחד למות. במכת כינים רק התגרדו. במכת ערוב יש סכנת חיים מהחיות הטורפות, אפילו מי שהסתגר בחדר אטום, הסילונית פתחה את הדלתות ונכנסה, אז פרעה פחד על חייו. במכת שחין רק מתגרדים. במכת הברד עם הקולות והברקים פחד פרעה שמצרים תיהפך כמו סדום ועמורה. במכת ארבה נגמר כל האוכל. במכת חושך הוא לא הרגיש סכנת חיים. במכת הבכורות הוא פחד על חייו.
המהר”ל: התורה זה ספר הוראות. אנו מצווים לזכור את יציאת מצרים, מזכירים אותה פעמיים ביום בקריאת שמע ועוד 10 פעמים לפחות בתפילה. שבת, חגים, ציצית, טלית – הכל זה מצרים. יסוד האמונה זה יציאת מצרים.
המכות שהכה הקב”ה את מצרים זה סיפורים יפים, אבל מה זה בא ללמד אותנו?
רבי לייב חסמן, בספר אור יהל חלק א’: אם כאנשים פרטיים, למשל אנגלים, שגריר אנגליה במצרים, יושב במצרים, לא חוטף מכות כי הוא לא מצרי אבל רואה מה שקורה. שואל מה קורה ואומרים לו ששני אנשים אחראיים על זה, ופרעה לא מוכן להיכנע למרות שכולם סובלים. אדם כזה היה אומר לפרעה: אתה לא נורמלי, עם שלם סובל בגלל השטויות שלך, שחרר אותם ל-3 ימים שיקריבו קורבנות, למה העקשנות? למה הטירוף?
אם יגידו לנו שבכל אדם יש פרעה קטן בתוכו, איזה לא נורמלי שנמצא בתוכו. גמרא במסכת קידושין דף כ’ דנה לגבי הסדר של פרשת בהר, שמתחילה באיסור עבודת האדמה בשביעית, סחר בפירות שביעית, אח”כ מכירת שדות, בתים, אדם שמוכר עצמו לעבד – הגמרא שואלת למה הסדר הזה של הפרשה. אדם סוחר בפירות שביעית שהם הפקר, התורה אומרת לו שהוא יאבד את רכושו, והוא אכן מאבד את רכושו אבל טוען שאין קשר למכירת פירות השביעית, אלא לכך שלא השקיע כסף במניה הנכונה בבורסה, ומלבד זה יש לו נדל”ן, אז יש לו עדיין הכנסה. אומרים לו להשקיע בקרקע להפשרה, לוקח הלוואה, משעבד את רכושו, וקונה את הקרקע להפשרה, אבל הממשלה התחלפה והוועדה לא אישרה הפשרה. אז הוא הפסיד את כספו לא בגלל שהוא סחר בפירות שביעית. הוא מגיע עד לכך שמוכר את בניו ואת עצמו, ועדיין מכחיש.
בכל אדם יש משוגע כזה, שמכחיש את מה שאומרים לו, ונתלה בדעות כוזבות.
כשאדם נמצא בצרה, הוא אומר: אם אני יוצא זכאי, אני הופך לצדיק ושומר כל המצוות, רק שהקב”ה יוציא אותו מהסבך. הוא יוצא מהסבך ולא מקיים הבטחתו. אדם לא מתעורר מניסים. ניסים לא מעוררים אף אדם.
כאשר 800 נביאי הבעל והאשרה מקריבים קורבנות בהר הכרמל, עומד חיאל בית האלי, שיהושע אמר לו שאם יבנה את יריחו בנו הבכור ימות כשיתחיל לבנות ואחריו כל שאר בניו, כשבנו הצעיר ימות בסוף הבנייה. הבכור מת, אומרים לו שיהושע אמר שהוא ימות, אבל הוא טוען שזה בגלל שפעת מקסיקו. אחרי שקבר את אחרון בניו הוא בטוח שהוא מת מתאונת דרכים ולא בגלל מה שאמר יהושע. קורה. אין קשר ליריחו.
מגיע אליהו הנביא לנחם אותו, ויושב שם אחאב מלך ישראל ששואל – האם הילדים מתו בגלל יריחו? אליהו אומר בוודאי. שואל אחאב – אז למה הקב”ה אמר שאם יעבדו עבודה זרה לא יהיה גשם, ויש גשם למרות שהוא עובד עבודה זרה? אליהו אומר שבגלל שהוא מנצל את רחמיו של הקב”ה, יהיה בצורת 3 שנים.
אליהו לוקח 2 פרים תאומים, ואומר לנביאי הבעל לבחור. הפר שהם בחרו לא רוצה ללכת. 800 איש מושכים אותו והוא לא מסכים. הפר מתווכח עם אליהו, ואליהו מנסה לשכנע אותו שגם הוא יקדש שם שמים. אליהו נאלץ למסור בידיו את הפר, כי הוא לא הסכים ללכת. הפרים הם גלגול של דתן ואבירם. אבירם היה אביר יותר, ולא רצה ללכת לעבוד עבודה זרה. הם הגיעו לתיקונם בקידוש ה’ הזה.
נביאי הבעל לא מתרשמים מהתנגדותו של הפר, ושמים אותו על המזבח. קוראים וצועקים וכלום לא קורה.
אליהו הנביא קורא לה’: ענני ה’ ענני – ענני שתרד אש מהשמים, וענני שלא יאמרו מעשי כשפים.
הם רואים שהאש יורדת מהשמים, שחיאל בית האלי מת, ואף אחד לא משתנה. מניסים אף אחד לא משתנה.
הקב”ה אומר לירבעם בן נבט – חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נהלך בגן עדן.
מדרש תנחומא: כשהקריב ירבעם בן נבט לעבודה זרה הקב”ה לא שיתק אותו, אבל כשהרים יד על הנביא הקב”ה שיתק את ידו. לאחר שחזרה ידו לעצמה, הוא ממשיך לעבוד עבודה זרה. הוא לא השתנה, למרות שראה איך הנביא שולט על היד שלו. גם פרעה לא השתנה. פרעה זה לא משהו בלעדי.
ממעשי ניסים אנשים לא משתנים.
גמרא מס’ סנהדרין: שואל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא – למה שומרים שבת, במה היא מיוחדת? שואל רבי עקיבא – במה אתה מיוחד? למה מכבדים אותך? עונה הרשע: הקיסר ציווה שיכבדו אותי. עונה ר”ע: הקב”ה ציווה שיכבדו את השבת. ומי אומר שזו שבת? יש ראיות – יש נהר שנקרא סמבטיון שלא עובד בשבת. אף נשמה לא יורדת באוב בשבת.
טורנוסרופוס הוריד את אביו באוב כל ימי השבוע, ובשבת לא הצליח. ביום ראשון שאל את אביו למה לא בא בשבת, והסביר לו שכולם נחים בשבת. טען – אבל אינך יהודי. ענה: כל השבוע אנו נידונים, בשבת איננו נידונים.
אז הוא ראה שרבי עקיבא צודק, אבל לא התגייר.
הרב ברוודה: מגילת אסתר – וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ. מה זה קשור לניסים של מגילת אסתר אם הוא העלה מיסים או הוריד מיסים? זה קשור לספר התקציב, לא למגילת אסתר.
עונה הרב ברוודה: כתוב בגאון מווילנה על הפסוק “והנחה למדינות עשה” – אחשרוורוש עשה הנחה, זה נס, כי פרסי עושה הנחה. למה פתאום הוא עשה הנחה? כי הוא לקח את אסתר המלכה, ולא ידע מאיזה עם היא. היא טוענת שהיא לא יודעת מאיזה עם היא, היא אסופית. הוא רוצה לגלות מאיזה עם היא, עושה לכולם הנחה ומקבל מכתבי תודה מכולם. הוא חיכה למכתב שיודה לו גם על המיסים וגם על שלקח את בת העם שלהם לאשה.
המגילה מלאה ניסים. בסיומה, אחרי 12 שנה ממלכותו של המלך, במקום לעשות סיכום ולהתבונן על כל מה שהתרחש, מה שיש לו בראש זה שהוא הפסיד הרבה כסף מכל הסיפור, עשה הנחה במיסים, ועכשיו צריך להעלות אותם בחזרה.
ישנם יהודים שיעברו הרבה ניסים, אבל כל מה שיעניין אותם זה כמה כסף הם הפסידו.
כשבלעם הולך לקלל הקב”ה מתרה בו שלא יילך, אבל הוא רוצה לקלל אז הוא הולך. רואה ניסים עם האתון, וממשיך ללכת. עושה מזבחות בכל מקום. אבל הקב”ה לא מאפשר לו לקלל, ובלק זורק אותו בלי כבוד. וכל אחד חוזר למקומו. כולם התפזרו לבתיהם. למה כותבת זאת התורה? כדי להגיד שאחרי שראו את כל המופתים, הולכים הביתה כאילו לא קרה כלום.
כי לא יעזור שום דבר. אם אדם רואה בעיניים וזה לא נכנס לתוך הלב – לא יעזור שום דבר.
נראה כיצד גדולי ישראל מסתכלים על מה שקורה להם.
מס’ בבא בתרא: רב פפא עלה בסולם, מגיע לשליבה שנשברה והוא נפל עד למטה. הוא עומד על הרצפה וברוך ה’ לא קרה לו כלום. מה הוא צריך לעשות? הגומל, סעודת הודאה בשבת. כולם מרוצים.
אבל רב פפא אומר – רגע, נפלתי מהסולם, נשארתי חי – למה הקב”ה רצה להרוג אותי? מי נופל מסולם? או מחללי שבתות או עובדי עבודה זרה. על זה הורגים בסקילה. הקב”ה ריחם עלי אבל רמז לי.
זה מבט של תנאים. יש לקב”ה שפה. קרה משהו, הקב”ה קרא לו. הוא פשפש במעשיו ולא מצא. אמרו לו – יתכן שאתה מעלים עיניך מהצדקה, והמעלים עיניו מהצדקה כמו עובד עבודה זרה. האדם עשה חשבון עם עצמו.
יש אנשים שאם הם יפלו מהסולם, הם יחשבו איך עושים מזה כסף. מזמין נטלי, מעמיד פנים שהוא לא יכול לזוז, ומקבל ביטוח. פרנסה גם לו וגם לעו”ד. וגם דורש מהחנות שמכרה לו את הסולם את האחריות.
רב פפא בודק את עצמו, למה הקב”ה רצה להרוג אותו.
יוחנן בן זכאי רואה בזמן החורבן, אשה יהודיה אוספת שעורים מהגללים, בתו של נקדימון בן גוריון, אחד מעשירי ירושלים. קיבלה אלפי דינרי זהב לכתובתה, איפה הכסף? היא עונה שאביה לא נתן צדקה, ולכן אבד כספו. לא בגלל שהשקיע במניה הלא נכונה. היא יודעת לקרוא את המפה. אבא שלה הפסיד את כסף כי לא נתן צדקה. כי בגמרא כתוב שמי שנותן צדקה לא מעני.
איגרת הרמב”ם: פרעה הוא היצר הרע. הוא סמל היצר הרע.
יש אדם שצריך לעבור מדבר, שטח של 5 ק”מ עם אריות ודובים וליסטים. סכנת נפשות – אז אומרים לו לתת לאשתו גט לפני שיוצא לדרך. לפני שמגיע מתפלל לקב”ה ומבטיח לו שאם יעבור את הסכנה הזו, הוא יקדים לשמור שבת ויאחר לצאת ממנה, יקבע עיתים לתורה וייתן 20 אחוז צדקה מהכנסתו. הולך בדרך ורואה רק ציפורים, מתחרט וטוען שנדר יותר מידי. פתאום מגיע אריה, ואז הוא מתחרט שהתחרט.
רמב”ם: כשאדם נמצא במצוקה הוא מוכן להבטיח הכל. אבל כשהצרה הולכת, הוא שוכח מהכל.
רבי לייב חסמן: מניסים אנשים לא משתנים. לכל אדם בלב יש פרעה קטן, שאחרי הצרה הוא שוכח מה שהבטיח.
אנו עומדים בפרשת מברכים חודש שבט. דיברתי עם קרוב משפחה בארה”ב, שלא יכול לפתוח את הדלת בגלל שיש 60 ס”מ שלג בחוץ. טלפן לאחד השכנים כדי שיבוא עם גרזן ויפתח לו את הדלת. 60 ס”מ זה הגובה של פרעה.
ואצלנו אין טיפת גשם.
ראש חודש שבט ביום חמישי, והיו רק יומיים גשם. פרומו, ניסיון אם העננים עובדים.
גשם מוריד שפע לעולם. שפע רוחני ושפע גשמי. יום ירידת גשמים כיום תחיית המתים. ואין ענן בשטח.
גמרא: גשמים פוסקים כי אנשים מבטיחים צדקה ולא מקיימים.
נשיאים ורוח וגשם אין. אני לא יודע מה הסיבה לעצירת הגשמים, אבל אני יודע שזה לא החור באוזון. בכל העולם יורד גשם ושלג, ורק אצלנו לא יורד. הקב”ה מדבר אלינו – ועצר את השמים ולא יהיה מטר.
אבל האדם אומר – יש לי מים בברז, אז מה איכפת לי מה קורה?
שלא נהיה כמו פרעה. הקב”ה מדבר אלינו.
ימים של שובב”ים, שכל אחד יתחזק במה שצריך, ונזכה שהחודש הזה שנברך אותו בשבת יהיה לששון ולשמחה ולביאת גואל צדק במהרה אמן.