הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י"ז אייר תש"ע

 

פרשה שיש בה 63 מצוות. תורת כהנים.
פותחת בקדושת הכהנים. ממשיכה בפרשת המועדות.
פרשת המועדות:
לאחר חג הפסח התורה מדברת על מצוות קורבן העומר הנעשה ב-16 בחודש ניסן. היו מביאים 3 סאים שעורים מן התבואה החדשה ומנפים מזה ב-13 נפות ומקריבין מתוך זה עישרון אחד.
קורבן העומר היה נעשה בקול רעש גדול. והיה מתיר לאכול מן התבואה החדשה. לפני הקרבתו אסור היה לאכול חטים, שעורים וכל מיני דגן מן התבואה החדשה. ולחם וצרי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה.
זה קורבן העומר המבדיל בין תבואה ישנה לחדשה.
מיום זה מתחילים לספור 50 יום. חג השבועות אין לו תאריך. יכול לחול ב-ה’ בסיוון, ו’ בסיוון וז’ בסיוון. הוא חל 50 יום מיום הקרבת העומר. תלוי אם איר או סיון חסר או מלא או שניהם חסרים או מלאים.
בחג השבועות מביאים קורבן 2 הלחם. מובא גם הוא מן התבואה החדשה, ומגיע עם הרבה קורבנות ביחד. הוא מתיר להביא לבית המקדש מן התבואה החדשה למנחות. קורבן העומר לא התיר להביא מן התבואה החדשה. קורבן חג השבועות נקרא 2 הלחם ועצרת.
הפסח זמן תבואה הוא. עצרת זמן פירות האילן. הבאת 2 הלחם בעצרת מברכת את פרות האילן והבאת קורבן הפסח מברכת את התבואה (גמרא מס’ ראה"ש).
החג הבא ראש השנה. בחודש תשרי יש 4 מועדים. ראה"ש, יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת. בין חג השבועות לראש השנה נכנס פסוק: ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך… לעני ולגר תעזוב אותם אני ה’ אלקיכם. מה קשור הפסוק הזה לפה? לקט שכחה ופאה מה קשור למועדות?
רש"י חש בזה ומסביר. לחייב האדם שלא השאיר פאה ב-2 לאוים.
בשבת שעברה בפרשת קדושים כבר קראנו על מצוות לקט, שכחה ופאה. למה חוזרים על כך? כדי לחייב ב-2 לאוים. אבל למה באמצע פרשת המועדות?
 
לפני שנדבר על מצווה זו, נקדים הקדמה.
הקב"ה משבח את כנסת ישראל בזכות מצוה זו של לקט שכחה ופאה. "מה יפית ומה נעמת" – חז"ל מביאים כמה דימויים על מה הקב"ה משבח אותנו – מה יפית בתרומות ומעשרות ומה נעמת במצוות השדה.
חז"ל מזהירים מאוד אנשים שלא מקיימים מצוה זו. משלי: אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה’ יריב ריבם… מדרש: אם הוא דל, מה יש לגזול ממנו? אין מה לגזול. הכתוב מדבר במתנות עניים, שלא יגזול אדם מהעני את מתנותיו שמגיעות לו. כי די לעני בדלותו. הקב"ה נתן לו לקט שכחה ופאה, זה שלו, ואסור לך לגנוב ממנו. רבי נתן: דבר בא לעולם בעוון לקט שכחה ופאה.
מעשה באשה שהיתה גרה בסמיכות לבעל שדה, ושלחה 2 בניה לגבות מתנות עניים. ולא הניחם בעל השדה להיכנס. האשה חכתה לבנים שיביאו אוכל, והבנים חיכו שאולי האמא תביא ממקום אחר. ראו שאף אחד לא הביא, הניחו ראשיהם בין ברכם ומתו שלשתם ביום אחד. הקב"ה אמר: חייכם אף אני אגבה נפשותיכם.
ה’ יריב ריבם – הקב"ה מייצג את העניים בדיון. תיזהר מאי מתן מתנות עניים.
כלי יקר: למה פרשת לקט שכחה ופאה נכנסה באמצע? למה רק לקט שכחה ופאה ולא פרט ועוללות, כמו שכתוב בפרשת קדושים.
הקב"ה רצה לתת מצווה בכל צעד ושעל שאנו עושים בחיים. ילד קטן שאל את הגאון רבי זלמן אוירבעך: (רבי חנניא בן עקשיא תמיד גורם לאנשים לחייך, כי נגמר השיעור…) אם רצה הקב"ה לזכות את ישראל למה הרבה תורה ומצוות? למה 613, שיצמצם כדי שנוכל להתגבר על זה. אם הרבה אנו חייבים לעבור עליהן. ענה הרב במשל: אבא רוצה לתת לילדים טופי. אומר: כל מי שישמע מה אני אומר נותן לו טופי. מתחיל לתת הרבה הוראות, כי רוצה לגמור את הטופי (אבל לא סתם, תמורת טובה). הקב"ה אוהב אותנו, יודע שאנו מתלבשים, אז הוא רוצה להגיד לנו איך להתלבש, כדי לשלם לנו. איך לנעול, איך לשרוך. על כל פעולה תקבל שכר. רצה הקב"ה לזכות את ישראל (בשכר), לכן נתן הרבה מצוות.
מדרש רבא: כל פעולה שאדם עושה יש לו ציווי. בכל פעולה יש מצווה. משך חוכמה: יכול אדם להגיד אם זו המטרה, שבכל פעולה תהיה לי מצווה, אז אם לקחו מהשדה שלי קורבן עומר וקורבן 2 הלחם, אז כבר עשו בשדה שלי מצוות, ואין צורך ביותר. ועונה: לא, זה לא מספיק. פרט ועוללות אין לא בפסח ולא בחג השבועות לכן התורה חוזרת רק על לקט שכחה ופאה.
אוזניים לתורה להרב סורוצקין: פרשת לקט שכחה ופאה מקדימה את ראה"ש. בראה"ש עומדים לדון את האדם, ואחת הזכויות שזוכה אדם בדין היא הצדקה. לכן לפני יום הזיכרון הוא כותב לקט שכחה ופאה, זה המקור שצריך לתת צדקה לפני ראש השנה. תשובה צריך לעשות לפני יום הדין, תפילה בוודאי. ההוכחה שצריך גם צדקה היא מצווה זו לפני ראש השנה.
גמרא במסכת ברכות דף י"ח: מעשה בחסיד שהקניטתו אשתו בשנת בצורת, שנתן דינר לעני ערב ראש השנה. האשה שאלה: מה תעשה בצום גדליה, לאחר ראה"ש? בגלל המריבה, החליט החסיד שלא יחזור הביתה לישון בראה"ש. הלך לישון בבית קברות, ושמע 2 רוחות מספרות. אחת אמרה, שנה טובה, בואי נסייר בשמיים ונשמע איזה פסקי דין נשמעים (מחצות מתחילים להישמע פסקי דין). דיווחו על פס"ד ראשון: מי שיזרע לאחר החגים מכת ברד תשבור את כל החיטים. שמח החסיד. אחרי החגים כולם הלכו לזרוע והוא נשאר בכולל. כולם זירזו אותו, והוא אמר שקיבל על עצמו ללמוד עד חנוכה. כולם זרעו, חיכו לגשם, וברד שבר את כל היבול. אחרי חנוכה הוא זרע את החיטה וחיכה לגשם. ירד לו גשם ברכה. אחרי כמה חודשים עלתה הקמה, תבואה נפלאה. קצר לפני פסח ומכר ונהיה עשיר. בשנה הבאה לקח גם את אשתו לישון בבית הקברות.
מה שנוגע לעניינו זה רעיון מפי ר’ מתתיהו סלומון: למה החסיד הזה קיבל את כל התבואה של כל האיזור, אם כל האיזור היה בצורת? מפני שאם העני החסיד הזה נתן את הפרוטה היחידה שהיתה לו בבית לעני, אומר הקב"ה אני נותן השנה את כל החיטה שיש לי בשבילו, מידה כנגד מידה.
לכן לקט שכחה ופאה בא לפני ראה"ש, לומר לנו אם אתה רוצה לדעת מי יהיה עני או עשיר, תן לקט שכחה ופאה ביד נדיבה, כי בראה"ש הקב"ה בודק איך אתה מתנהג עם עני, מידה כנגד מידה.
הרוקח וגם ספר ליקוטים וגם ספרו של הרב חיים קנייבסקי: חג השבועות הוא היום בו נולד ונפטר דוד המלך. הוא נולד בזכות לקט שכחה ופאה. בגלל זה רות באה לשדה ושם הכיר אותה בועז ושאל למי הנערה הזו, וזה הביא לכך שהתחתן איתה. לכן הקב"ה מסמיך את המצווה לחג השבועות, שבו נולד ונסתלק דוד המלך.
תעזב – עזב אותיות בעז.
לכן הפרשה באה אחרי חג השבועות, זמן הקציר, ורומז לדוד המלך בן רות שנולד בשבועות.
 
ספר יגל יעקב פרשת אמור. (אותם דברים בספר מעין בית השואבה של הרב שווב).
למה נכנסה פרשה זו בין חג השבועות לראה"ש?
ללמדך שכל נושא לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלה עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב קורבנות בתוכו.
מי שנותן 100 מליון דולר לקופת העיר לא נחשב כאילו בנה בית המקדש. אבל אם השאיר כמה שיבולים ושכח כמה עומרים בשדה, כאילו בנה בית המקדש והקריב קורבנות. שואל ספר יגל יעקב, אז מה? מה הסיבה להכניס זאת בין חג השבועות לראה"ש? למה לא לפני פסח או אחרי סוכות.
הרי תורת כהנים שואל למה נכתבה מצווה זו בין פסח וחג השבועות מחד, וראה"ש יוה"כ וסוכות מאידך. אז מה התשובה בכך שנחשב כאילו בנה את בית המקדש? וכן, למה רק בלקט שכחה ופאה יש עניין הצדקה?
שאלה נוספת: ביום רביעי חגגנו פסח שני. לא זכינו לחוג לפי כל הדינים. רק דבר אחד זכינו – שלא אמרנו תחנון. לא זכינו להקריב קרבן. בליל הסדר יש ברכה שמסכמת עניין ההגדה לפני שאוכלים מצה – ברכת גואל ישראל.
כן ה’ אלקינו יגיענו לרגלים ומועדים אחרים הבאים עלינו לשלום. מה הכוונה אחרים? לשבועות ולסוכות? מה זה "מועדים ורגלים אחרים"?
כשיבוא משיח צדקנו בקרוב, נקבל 4 חגים חדשים: 17 בתמוז, 9 באב, ג’ תשרי ו-10 בטבת. (אומר הנביא זכריה). אז לאחר שבועות נכנסים 2 חגים חדשים. החגים החדשים שנקבל, הקב"ה רצה מלכתחילה שיהיו חגים, ואיבדנו אותם בגלל חטא העגל וחטא המרגלים. מדרש: הקב"ה ביקש בכל חודש בקיץ מניסן עד תשרי שיהיה חג. בניסן פסח, באייר פסח שני, בסיון עצרת, בתמוז רצה לתת מועד גדול ועשו העגל ובטל תמוז אב ואלול.
מפרשי המדרש: 17 בתמוז היה אמור להיות ראש השנה, מתן לוחות ראשונים. יוה"כ היה אמור להיות 9 באב. הראיה – זה צום מדרבנן שמתענים בו בכל חומרות יום הכיפורים. מתחיל מהערב ויש 5 עינויים של יוה"כ. אם היינו זוכים סוכות היה באלול ובתשרי היה לנו שמיני עצרת. כיוון שעשו העגל, העביר הקב"ה את כל המועדים לתשרי, וקיבלנו 4 מועדים בתשרי.
כשיבוא המשיח, יהיה חג ב-17 בתמוז וב-9 באב. כשאתה יושב בליל הסדר אתה מבקש מהקב"ה כמו שנתת לנו הלילה לאכול מצה ומרור, כן תתן לנו למועדים ורגלים אחרים הבאים עלינו לשלום בלילה הזה. בלילה שיוצא ליל הסדר יוצא תשעה באב וגם 17 בתמוז! לכן אומרים "לרגלים אחרים" ולא הכוונה לשבועות ולסוכות, אלא לתשעה באב ו-17 בתמוז.
בא הקב"ה ונותן לקט שכחה ופאה בין שבועות לראה"ש. אומר הספר יגל יעקב, בשם המגלה עמוקות: ישנה גמרא במסכת פסחים, האומרת: אברהם אבינו קרא לביהמ"ק הר, יצחק קרא לו שדה ויעקב קרא לו בית. לכו נעלה אל הר ה’, אל בית אלוקי יעקב. לא כאברהם ויצחק. אלא כיעקב שקרא לו בית. המשך חכמה בפרשת וישלח: אברהם קרא לו הר, זה בית ראשון שנחרב. יצחק קרא לו שדה, זה בית שני שנחרב. בית שלישי שקרא לו יעקב בית, יישאר לנצח.
מגלה עמוקות: בית ראשון אין שום זכר. נחרב לחלוטין. בית שני שנקרא שדה, יש זכר, הכותל המערבי. למה השאיר הקב"ה את הכותל המערבי? כי הבית השני נקרא שדה, והיות שהקב"ה ציווה בשדה להשאיר פאה, אז בציון שדה תיחרש הוא השאיר פאה, הכותל המערבי!
אז לאחר חג השבועות מצווה הקב"ה מצוות פאה. מה זה מצוות פאה? זה שהוא יבנה מחדש את הפאה שהשאיר בשדה, הכותל המערבי. אז אחרי חג השבועות נכנסת מצוות פאה, כי בזכות מצווה זו נולד דוד המלך המשיח, שבתקופתו ייבנה בית המקדש השלישי. השארתי פאה בשדה, תזכור את הפאה בשדה וייבנה לך ביהמ"ק.
זה מרגלית של מיליון דולר!
 
חידה: איך יכולה להיות מצווה שיהודי מבקש עזרה, באופן שהקב"ה לא מרשה לך לעזור לו? לקט שכחה ופאה אסור לבעל הבית לעזור לעני.
מצוות עזוב תעזוב עימו – יהודי נפל, החמור קרס. התורה מצווה לעזור לו. בפרשה שלנו התורה אומרת "לעני ולגר תעזוב אותם". רש"י: אם בא עני שאומר שקשה לו להתכופף ומבקש עזרה, אסור לעזור לו. אסור להסתובב באיזור שיש לקט שכחה ופאה. מי שציווה להשאיר ציווה לא לעזור. למה אסור לבעל השדה לעזור לעני להתכופף? צריך לעזוב וללכת מפה.
גמרא במסכת שבת דף כ"ג: הגמרא דנה לגבי חשד, מה קורה לאדם שיש לו בית שמתפרס על 2 רחובות, איפה ידליק נרות חנוכה? ברחוב השני יחשבו שהוא לא מדליק, אז מפני החשד הוא מדליק בשני מקומות. הגמרא דנה אם יש מושג של חדש. אמר רבי שמעון, בשביל 4 דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף השדה. כשלאדם יש 100 דונם בשדה, וכל יום הוא קוצר 10 דונם, ז"א הקציר יימשך 10 ימים. התורה אומרת, תמיד תשאיר את הפאה בסוף השדה. אם התורה תתיר להשאיר באמצע או בצד תמיד תוכל לברוח מהעניין. כולם יודעים מתי תסיים את הקציר, ואז אתה משאיר את הפאה. אם הוא לא יצווה להשאיר בסוף, הוא יכריז באמצע היום על השדה שטח סגור, ויקרא לחבר’ה שלו שיבוא ולקצור את הפאה. מפני ביטול הזמן של העניים, שלא יחכו כל ימי הקציר, אלא יבואו רק בסוף. מפני החשד, שלא יחשבו שהוא לא מניח פאה, כי ידעו שרק בסוף הוא יניח.
רמב"ם: כל מתנות עניים אין טובת הנאה לבעלים, אלא עניים נוטלים בעל כרחם של בעלים. תרומות ומעשרות התורם יכול לתת לקרובים שלו. לקט שכחה ופאה אין שליטה. יכול לבוא עני עם מרצדס, ולא תוכל לומר לו לא לקחת. אסור לך להגיד כלום. אתה לא מתערב מי לוקח.
 
מה זו המצווה לקט שכחה ופאה ובמה היא שונה מכל מצוות צדקה.
גר שבא להתגייר, שואלים אותו מה ראית שבאת להתגייר? בשביל מה אתה צריך את זה, חסר לך צרות? מסבירים לו שעם ישראל מושפל בין הגויים, מנסים לשכנע. אם מתעקש, אומרים לו המצוות ועוון לקט שכחה ופאה. מה העניין? כמה זה עולה? למה זה אמור להבהיל אותו?
גמרא וביאור רש"י: גוי הורג את השני על פחות משווה פרוטה. ב-7 מצוות בני נוח על כל אחת מהמצוות נהרג הגוי. יש להם מעט מצוות, אבל על כ"א מהן הם נהרגים. גוי נהרג על פחות משווה פרוטה. אז גוי שרואה מישהו שנכנס לשדה וגונב שיבולים מהשדה, הגוי יכול להרוג אותו. אז אם הגוי מתגייר, מסבירים לו שלא יוכל להרוג אנשים שנכנסים לשדה לקחת לקט שכחה ופאה. שייזהר.
הסבר יותר עמוק –
מדרש: יעקב אבינו ראה את שרו של יוון, מדי, אדום עולה, ופחד שאדום עולה ולא יורד. הקב"ה אמר שהוא יוריד אותו. בסוף המדרש: ירמיהו פרק ו’ – כי אעשה כלה בכל הגויים. אומות העולם שמכלים שדותיהם אעשה כלה, את ישראל לא אכלה, כי לא מכלים שדותיהם. אומות העולם שמכסחים את כל השדה, הקב"ה יכסח אותם. עם ישראל שמשאיר לקט שכחה ופאה, הקב"ה לא יחסל אותו.
למה לקט שכחה ופאה? מה יש במצווה הזו?
גמרא מס’ ראה"ש דף ל"ב: מנין שאומרים מלכויות בראה"ש? בלקט שכחה ופאה כתוב לעני ולגר תעזוב אותם, אני ה’ אלקיכם. גם בחודש השביעי כתוב אני ה’ אלקיכם. אז תגיד מלכויות בחודש השביעי. יש במצווה זו קבלת עול מלכות שמים. אדם עובד בשדה שלו, והקב"ה אומר לו להשאיר פאה וללכת מפה. אפילו בשמיטה אומר הקב"ה שהכל הפקר, ומותר לבעה"ב להיכנס לשדה שלו. בפאה אסור לבעה"ב להיכנס לשדה שלו. העני והגר הם בעלי הבית של השדה שלו, ובעה"ב יושב מרחוק ורואה איך אנשים אחרים מנהלים לו את השדה.
ברגע שהקב"ה אומר לו לעזוב והוא עזב את המקום, הוא קיבל על עצמו עול מלכות שמים. בזה שאדם עוזב את השדה הוא מקבל עול מלכות שמים.
לכן אומרים זאת לגר. אחת המצוות היא קבלת עול מלכות שמים, המתבטאת בכך שהוא צריך לעזוב את השדה.
 
אנו חיים היום שיש מפעלים והייטק, ופעם רוב האנשים עבדו בחקלאות. המשך חכמה שואל: לדעתי ראש השנה צריך להיות בחודש ניסן. בקיץ כל חקלאי עובד עד כלות הנשמה. מתי מפסיקים לעבוד? אחרי ראה"ש, זורעים ומחכים לגשם. בחורף לא עושים כלום, הולכים לכולל בעלי בית. בז’ בחשוון גומר לזרוע והולך לכולל, לומד 5 חודשים. הגוי שותה בירה 5 חודשים, ישן ומחכה שיגדל התבואה והפירות. אומר המשך חכמה: אם ראה"ש היה מגיע בר"ח ניסן, היהודי מלא מצוות כרימון והגוי מלא עבירות. הקב"ה עושה ראה"ש אחרי הקיץ, אחרי שגם היהודים והגויים עבדו כמו חמורים, ליהודים לא היה זמן למצוות ולגויים לא היה זמן לעבירות.
משך חכמה: אם תקיים מצוות לקט שכחה ופאה, אתה מסודר לכל השנה. אסור לך להגיד למי אתה נותן לקט שכחה ופאה, אז בראה"ש אתה מבקש מהקב"ה חיים, בזכות שהוא נותן לכולם בשדה בלי לבדוק אם מגיע להם. לכן שהקב"ה יתן לכל מי שבא לבקש, בלי לבדוק אם מגיע לו. לגוי מותר להרוג את הבאים לשדה, לכן הקב"ה צריך להרוג אותו בראה"ש.
 
רמב"ם – על המשנה רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל. הרמב"ם שואל למה נתן כ"כ הרבה מצוות ולא צמצם? יסוד מזעזע הבונה על גמרא מס’ עבודה זרה דף י"ח: רבי חנינא בן תרדיון, שדיברנו על צידוק הדין שלו, שואל אותו רבי יוסי בן קסמא, רבו, אתה לא יודע מיהם הרומאים הללו, ואתה יושב ומקהיל קהילות ברבים עם ספר תורה? איך אתה עושה את זה? עונה לו רבי חנינא: מן השמיים ירחמו. רבי יוסי בן קסמא אומר: אסור לאדם לסכן את חייו בשביל זה. ישרפו אותך עם ספר התורה. אומר רבי חנינא: מה אני לחיי העולם הבא? רבי יוסי בן קסמא: האם עשית מעשה טוב? כן. רבי חנינא בן תרדיון היה גזבר צדקה. היה לו שקית של כסף שלו, שהכין לסעודת הפורים, ושקית של כסף צדקה. בטעות נתן לעניים את כספו שלו, שמיועד לפורים. במקום להחליף עם שקית הצדקה, הקדיש הכל לעניים. אומר רבי בן קסמא: מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי. הלוואי שאשב לידך בגן עדן. למה? אם אדם נתן עוד כמה לירות לצדקה, זה יותר גדול מלהפיץ תורה בסיכון חיים? הוא מקיים עוד מצוות. רמב"ם: רבי יוסי בן קסמא אמר שכדי לזכות לחיי עוה"ב אדם צריך מצווה אחת נקייה בלי שום סרך של מחשבה אחרת פרט להקב"ה. אם אתה מרביץ תורה, אתה נהנה מזה. זה לא נקי. יש לך מעשה אחד נקי? אם יש לך אחד אתה מסודר.
90 שנה, 613 מצוות, אולי תהיה אחת נקייה.
אנו פה כבר 50 שנה, עוד 50, אולי יפול אחד נקי. כך אומר הרמב"ם. אתה יושב ואומר, רגע, באמת, אולי יפול אחד נקי… אני מרגיע את עצמי שהרמב"ם מתכוון לעולם הבא בדרגים הכי גבוהים. הרי המשנה אומרת שלכל ישראל יש חלק בעוה"ב, בלי תנאים. אני לא בטוח שאני צודק.
אם הרמב"ם צודק שצריך אחד נקי, צריך לדעת איך זוכים בו.
מאוד קשה לקיים מצווה אחת נקייה. אבל יש מצווה אחת שהיא נקייה. לקט שכחה ופאה. מצווה נקייה.
שכחה וודאי נקי. אתה מקיים את המצווה אם שכחת. אם אתה מקיים את המצווה ששכחת, זה לא לשם כבוד. מה הכבוד, שיש לך אלצהיימר? אי אפשר לזרוק חבילה, זה לא שכחה. זה להיזכר אח"כ ששכחת. מעשה בחסיד אחד ששכח עומרים בשדה, ונזכר, ואמר לבנו: בוא נלך לירושלים להקריב קרבן, כי זכינו במצוות שכחה.
מצוות לקט ופאה יכולה להיות נקייה אם מקיימים אותה כראוי. אם בעל השדה הולך משם ולא יודע מי לוקח ובא אחרי כמה ימים ורואה הכל חתוך, זו מצווה נקייה. הוא לא יודע למי נתן ולמי לקח.
זו מצוה נקייה. אסור אפילו לעזור לעני. אסור להסתובב בשטח.
כדאי לקנות כמה דונמים בבית חלקיה ולקיים לקט שכחה ופאה. אם בכלל באים עניים כרגע לשדה. אסור לנו לארגן עניים, אבל נדאג שיקיימו את המצווה הזו.
יכול להיות שבמצוות צדקה, שהוא שם את הצדקה בתיבה בקופת העיר, ולא מבקש גם ברכות של רבנים ולא מבקש גם קבלה שהוא מקבל חזרה 35% – אף אחד לא יודע למי הוא שם ומתי הוא שם ומי שם – יכול להיות שזו מצווה נקייה.
 
בספר מלכים א’ פרק ה’ שולח שלמה המלך שליח לחירם מלך צור לבקש עזרה לבנות את בית המקדש. דוד אבי לא יכול לבנות בית לשם ה’, לא כי הוא היה עם דם על הידיים, אלא מפני שהיו לו מלא מלחמות ולא יכול להתפנות לבית המקדש. זה פשוטם של דברים.
אבל האם לא יכול דוד המלך למנות מישהו שיבנה את בית המקדש?
שלמה המלך יכול לבנות כי אין לו אויבים. למה?
מלבי"ם: כל הקובע מקום לתפילתו, אויביו נופלים תחתיו. אם דוד המלך היה בונה את ביהמ"ק הוא היה ממגר את כל האויבים. אז יש לו אינטרס לבנות את בית המקדש. אז יש לו מחשבה זרה מלבד בניית בית המקדש לשם ה’. שהוא ינצח את אויביו ע"י בניית ביהמ"ק. אבל לשלמה המלך אין אויבים, אז הוא יכול לבנות לשם ה’, כי אין לי אינטרס זר.
ז"א כדי לבנות את בית המקדש, צריך "לי", ויקחו לי תרומה, לי – לשמי. צריך מחשבה נקייה, בלי מחשבה נוספת. שלמה יכול לבנות, כי אין לו אויבים ואין לו מחשבה נוספת.
רב אבימי בן יוסף: למה נכנסה פרשת לקט שכחה ופאה בין פסח ושבועות מחד גיסא לבין ראה"ש וסוכות?
שכל הנותן לקט שכחה ופאה כראוי כאילו בנה ביהמ"ק והקריב קרבנות. כי אם הוא מקיים את זה כראוי, אין לו שום טובת הנאה ועושה זאת כולו לשם ה’, כאילו בנה ביהמ"ק והקריב קורבנות. זו המצווה היחידה שאפשר לעשות אותה נקייה. לכן זה נכנס באמצע, כי מיד אחרי שבועות מגיעים הימים שיהיו ימים טובים לאחר ביאת המשיח – 17 בתמוז ו-9 באב, בזכות שנעשה מצוות נקיות לשם ה’.
 
כשתגיע למצוות לקט שכחה ופאה, תזכור היטב שבזכות מצוות הפאה בשדה של הקב"ה, הכותל המערבי, תוכל להגיע למועדים והרגלים האחרים – 9 באב ו-17 בתמוז.
שנזכה לבנות ביהמ"ק ולהקריב קורבנות בתוכו במהרה בימינו אמן.