הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י’ אייר תש"ע

 

אחת הפרשיות שיש בה הרבה מצוות. מדרש – 60 מצוות.
כשם שיום הכיפורים מכפר, כך פטירתם של צדיקים – נדב ואביהו – מכפר.
א’ בניסן – יום בו הוקם המשכן, בו מתו בניו של אהרון הכהן נדב ואביהו – נאמרו בו 8 פרשיות – פרשת כהנים, פרשת לוויים, פרשת טמאים, פרשת שילוח טמאים (שילוח מהמחנה מצורעים וזבים), פרשת אחרי מות (ענייני עבודת הכהן ביום הכיפורים), פרשת שתויי יין, פרשת בהעלותך (הדלקת הנרות), פרשת פרה אדומה (הציווי לקחת פרה אדומה וממנה מטהרים מטומאת מת).
מתוך ה-8 שהגמרא מונה במסכת גיטין – 6 בעבודת המשכן. שידעו הכהנים את עבודתם. 2 לא קשורים למשכן – פרשת פרה אדומה ויום הכיפורים. למה נצטוו על פרה אדומה? רש"י – לפי שלמחרת, ב’ בניסן, היתה הפרה האדומה הראשונה, לפיכך יש ליידע הכהנים על כך. למה על יום הכיפורים צריך ליידע הכהנים? יש 6 חודשים עד אז. למה צריך לצוות את הכהנים על עניין עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים? רש"י – משום שבניו של אהרון מתו על כניסה שלא לצורך, מזהירים את הכהן הגדול שהוא לא רשאי לבוא מתי שהוא רוצה לקודש הקודשים, אלא רק אחת לשנה. לכן צריך להגיד להם באותו יום של הקמת המשכן.
 
בפרשת שמיני דיברנו על נושא נדב ואביהו, והרחבנו בדברי האורח חיים הקדוש – שגם שהיו מרגישים במיתתם, לא נמנעו לקרוב למתיקות עד כלות נפשם. מחיבת הקודש ואהבת הבורא לא יכלו להתנתק, אף שידעו שימותו. הם לא יכלו להתאפק מלחוש את החווייה הרוחנית של קרבת הבורא, שכבר הרגישו אותה בעלותם אל ההר.
היתה כאן התפרצות אהבה עצומה, זה האש זרה, ואף שידעו שימותו לא יכלו להימנע.
לכן מזהירה התורה את אהרון הכהן באותו יום על יום הכיפורים.
אנטיגנוס איש סוכו (קיבל משמעון הצדיק) היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא כעבדים שמשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. בסיום המשנה הוא אומר: ויהי מורא שמיים עליכם. עיקר העבודה היא באהבת ה’, אבל זה נגמר במורא שמים. שואל הרמב"ם והרבנו יונה בפירוש המשניות – למה הסיום הזה? רמב"ם: יש פחד גדול, שאדם שעובד מאהבה מרגיש עצמו קרוב מידי, מרגיש קרבה עצומה. הוא לא שם לב שהוא נמצא לפני מלך. לכן מזהיר אנטיגנוס איש סוכו מפני הסכנה שלא יאבדו הבלמים מרוב אהבה.
אף שקראני לעבוד מאהבה, לא פטרני לעבוד מיראה.
 
הזכרנו שבבית שני היו 300 כהנים בפחות מ-300 שנה. היו 4 כהנים ששימשו יותר משנה אחת. האחרים לא יצאו לאחר שנכנסו ביום הכיפורים. הם הבינו מה זה חיבת הקודש.
מדרש: בשנה שמת שמעון הצדיק (80 שנה היה כהן גדול), חזר בתום העבודה הביתה, היתה שמחה גדולה כשחזר הכהן הגדול הביתה, רבבות היו מלווים אותו בשירה וריקודים, והוא הודיע לאשתו ובניו: בשנה זו אני מסתלק מן העולם. שאלו אותו מנין לך? מדרש: בכל שנה ושנה היה זקן לבוש ומעוטף לבנים נכנס איתי ויוצא, והשנה נכנס ולא יצא איתי. בגמרא כתוב אחרת: נכנס לבוש שחורים ויצא לבוש שחורים.
אנחנו לא מבינים את זה. אבל המדרש שואל: מי זה הלבוש לבנים? אין לאדם להיות באוהל מועד. אמר – הקב"ה בכבודו ובעצמו נכנס ויוצא עם שמעון הצדיק. והרי כהן גדול הוא בן אדם, אז איך הוא נכנס לקודש הקודשים? המדרש עונה שביום הכיפורים הכהן הגדול אינו אדם אלא מלאך. אותו שמעון הצדיק שהקב"ה נכנס ויוצא איתו, אומר לתלמידו אנטיגנוס איש סוכו – אני יודע מה זה לעבוד מאהבה, אבל יהי מורא שמים עליכם – היזהרו שלא לאבד את הבלמים, שימו מורא שמיים עליכם.
ביום שהכהן הגדול אינו אדם אלא מרגיש כמלאך, מרוב קירבה לקב"ה, הוא מזהיר על מורא שמיים.
במשך חוכמה, פרשת שמיני, מביא פסוק מספר קהלת: טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו.
כשישבתי שבעה על אימי, אמר יהודי פירוש מאוד יפה על פסוק זה. שמן צף מעל כל המשקים. לכן נמשלו ישראל לשמן. אם אתה רוצה להעלימו, הדרך היחידה היא לשים אותו באדמה. נשפך שמן על הכביש – שופכים חול. מבטלים את השמן. אומר שלמה המלך – טוב שם משמן טוב. זה ההבדל בין שמו של אדם מהשמן. אדם יכול להעלים את שמו 90 שנה, אבל אחרי מותו כולם מדברים ואומרים איזה אדם היה הוא. שמו צף. שמן כששמים עליו חול נעלם. אבל שמו של אדם, כששמים אותו בחול מתחיל לצוף.
על הפסוק הזה אומרים חז"ל – טוב שמם של חנניה מישאל ועזריה מהשמן שנמשחו בו נדב ואביהו. נדב ואביהו נמשחו בשמן המשחה. חנניה מישאל ועזריה נכנסו לכבשן האש. אלו נכנסו להקטיר קטורת ויצאו שרופים, ואלו נכנסו לכבשן האש ויצאו בשלום.
משך חכמה – גם על ידי חנניה מישאל ועזריה נתקדש שם שמים וגם ע"י נדב ואביהו. יש הבדל עצום.
בשעה שחנניה מישאל ועזריה הוכנסו לכבשן האש ע"י נבוכדנצר, הקב"ה אומר ליחזקאל לחיות את המתים בבקעת דורה. באו העצמות וטפחו על פניו של נבוכדנצר. הוא היה לוקח עצמות אדם ועושה מהם כלי בית. כף, כוס… כשהחיה יחזקאת את המתים כל הסכו"ם נעלם מהבית של נבוכדנצר.
הוא התחיל לומר שבחים לקב"ה. אותותיו כמה גדולים, מופתיו כמה חזקים, מלכותו מלכות כל עולמים.
יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע, כי אלמלא בא מלאך וסוטרו על פיו, היה עוקף את דוד המלך בשירתו.
הדברים לא כפשוטם, כי לא יתכן שיעקוף את שירתו של דוד המלך שחלקה נאמרה בנבואה.
כשקיבל סטירה הפסיק לשיר. יש אדם ששר רק כשהקב"ה בסדר איתו. דוד המלך לא הפסיק לשיר עם כל המכות שחטף. לכן נתנו מכה לנבוכדנצר, שיפיק לשיר.
משך חכמה בפרשת שמיני – יותר טוב השם של חנניה מישאל ועזריה, שנכנסו לכבשן האש, ויצא מזה קידוש ה’ שאין כמוהו בעולם – יותר טוב משמן שנמשחו בו נדב ואביהו. נבוכדנצר התחיל לשיר שירים מיראת הרוממות שהיתה מהמופת של חנניה מישאל ועזריה. ואילו מנדב ואביהו יצא יראת העונש. כולם פחדו אם אנשים כאלו מתו מעבודת ה’. העובד מאהבה יכול לחטוא. העובד מיראה לא חוטא.
לכן בגלל שהוסיפו אהבה על אהבתם (תורת כהנים), רצו להתקרב לקב"ה, לכן מורה הקב"ה לכהן הגדול ביום הכיפורים שהוא נכנס איתו והוא כבר לא אדם ביום הכיפורים, אבל צריך להיזהר לא להתקרב יותר מידי ולשמור על מורא מפני הקב"ה.
 
אנו 5 חודשים לפני יום הכיפורים, וצריך כבר לעבוד על זה. פרשה זו מכינה אותנו. שנזכה לראות כוהנים בעבודתם ולחזות מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו מקודש הקודשים.
ביום הכיפורים הכהן הגדול מתוודה 3 פעמים. בפעם הראשונה, בזאת יבוא אהרון אל הקודש בפר בן בקר – על הפר הזה הוא מתוודה. הנוסח שקבעו חכמים: חטאתי, עוויתי, פשעתי. אנא ה’ כפר לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי ועוויתי ופשעתי לפניך אני וביתי… כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם.
והכהנים והעם בעזרה כשהיו שומעים את השם הגדול יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחווים.
3 פעמים עושה זאת הכהן. אחרי הפר שלו עובר לגורל על השעירים. מטיל גורלות – 1 לה’ ו-1 לעזאזל. אחרי כן חוזר לפר שלו, ומתוודה שוב באותו נוסח על הפר. רק מוסיף גם על כל הכהנים – ובני אהרון עם קדושיך.
למה רק בווידוי השני? אחרי שמכפר על עצמו, אח"כ מכפר על העם. מזה לומדים הלכה למעשה, שמי שעושה כפרות עם תרנגולת – אם מסובב לבני ביתו קודם שיעשה לעצמו ואח"כ לבני ביתו.
לכן בפעם הנוספת מתוודה עבור אחיו הכהנים.
אשה יכולה לעשות כפרה לגבר? צריכה לעשות לעצמה ואח"כ לגבר (אם לא יכול לעשות לעצמו). כנראה שכן.
וידוי שלישי – על השעיר לעזאזל.
רד"ק – הושע, על הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" – לומדים שמהשעיר המשתלח שעיקר העבודה ביום הכיפורים היא הווידוי. השעיר המשתלח מתרסק לחלוטין. נשאר לעם ישראל רק הווידוי של הכהן הגדול. קורבן לא מועיל בלי וידוי. שום קרבן לא הוקרב ממנו על המזבח, רק הווידוי.
רמב"ם, הלכות תשובה: כל מצוות שבתורה, בין עשה ובין לא תעשה, אם עבר על אחת מהן בין בזדון ובין בשגגה, חייב להתוודות וידוי דברים לפני הקב"ה. כיצד מתוודים? אנא ה’, חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי על מעשי, ולעולם איני חוזר לדבר הזה. וכל המרבה להתוודות ולהאריך בעניין זה הרי זה משובח.
יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל יחיד ולרבים. לפיכך חייבים כולם לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים. ומצווה שיתוודה קודם שיאכל, ואף על פי שהתוודה קודם שאכל, חוזר ומתוודה בליל יום כיפור.
מתוודים 10 כיפורים ביוה"כ. 4 ביום, 2 בלילה. כנגד 10 פעמים שהכהן הגדול מזכיר את השם המפורש ביוה"כ. בכל וידוי מזכיר 3 פעמים. אנא ה’, אנא בה’, לפני ה’ תטהרו. ובכל פעם היו נופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.יש האומרים שהם כנגד 10 הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, ואנו רוצים לעורר את זכותו של אברהם אבינו, שיכפרו על העבירות שעברו בניו על 10 הדברות.
זה כנגד 10 פעמים שמקדש הכהן הגדול את ידיו ורגליו, ויש שאומרים שזה כנגד היום העשירי בחודש תשרי.
סדר הווידוי בנוי על סדר א"ב. למה?
בן איש חי: תפילה שמסודרת בסדר א"ב מקובלת ביותר, היות שכל העולם נברא בשביל כ"ב אותיות התורה, לכן טוב להגיד הוידוי בכ"ב האותיות. היות שהאדם פגם בתורה שנכתבה בכ"ב האותיות, לכן הוידוי על סדר הא"ב.
בסיום סדר הוידוי אנו אומרים 2 פסוקים בהם מסתיים הוידוי. פסוק אחד הוא חלק מפסוק מאיוב: סרו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שווה לנו. פסוק שני – מספר נחמיה: ואתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.
הוידוי זה דבר שמשה רבינו, כששמע מפי הקב"ה שעם ישראל יכול להתוודות ביום הכיפורים, חיבר את מזמור לתודה. מזמור על הוידוי. תודה שנתת לנו אפשרות להתוודות.
בעץ יוסף, בביאור בספר אוצר התפילות, מביא פסיקתא: הפסוק הזה, ואתה צדיק על כל הבא עלינו… יש לאומרו בכוונה ובהכנעה גדולה. שכן איתא בפסיקתא: אמר הקב"ה למלאכי השרת, בואו ותראו כמה עם ישראל צדיקים. שאני פעלתי בעולם הזה צרות וייסורים, והם לא בועטים בהם, אלא עוד קוראים לעצמם רשעים ולי אומרים צדיק, שנאמר ואתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.
גמרו וידוי וכולם צועקים: ריבונו של עולם, אתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו!
אם אנו רוצים לתאר את הפסוק הזה, איך היינו נותנים לו תואר – צידוק הדין. כמו דיין האמת. אני מודה שאתה דיין האמת. אם עשית משהו זה מגיע לי.
 
נחזור 2 פרשיות אחורה – כשמתו נדב ואביהו מבשר משה לאהרון את הבשורה. נדב ואביהו מתו. דע שהקב"ה דיבר לאמור בקרוב י אקדש. הייתי בטוח שנמות או אני או אתה, ועכשיו אני רואה שהם גדולים מאיתנו.
וידום אהרון. אהרון שתק.
לא בכה ולא התאבל. התנחם בקידוש ה’ שהתקיים במותם (ספורנו). וידום מופיע פעמיים בתנ"ך (ספורנו) – גם בפסוק "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". לא כתוב והחריש אהרון, כתוב וידום. חפץ חיים – הוא היה כמו דומם. כשפוגעים בעץ, בבע"ח – מיד רואים שינוי. אבן כשפוגעים בה לא רואים שינוי על האבן. אהרון נהיה דומם. איך הוא מסוגל להיות דומם כששני בניו מתים? שאף אחד לא יתנסה. אבל בחז"ל כתוב שאהרון היה בשמחה (בעל צרור המור), כי מיד אחרי כן דיבר הקב"ה אל אהרון "יין ושכר אל תשת". אין השכינה שרויה אלא מתוך שמחה. אם הקב"ה דיבר איתו סימן שהיה בשמחה. לא רק שהיה כמו דומם ולא זז, אלא שהיה בשמחה. לא היה בטראומה. יש אנשים שכשמודיעים להם על אסון, במקום לבכות צוחקים. אולי הוא היה בהלם? בעל צרור המור מעיד שלא היה בהלם, אלא שמח. איך מגיעים לזה?
הרב מבריסק, בא אליו אחד מתושבי עירו, שעובד כשכיר אצל אחד מעשירי בריסק, וקיבל מכתב בטלגרמה שהספינה בה שלח הון רב טבעה בלי ביטוח, ורוב עושרו הלך. השכיר שאל את הרב – איך מודיעים לו, שלא יקבל התקף לב? הרב מבריסק אמר לו שישאיר פה את המכתב ויקרא אותו לרב. העשיר בא לרב וראה אותו מתעמק במסכת ברכות. הרב אמר שהוא מתעמק על המשנה שאומרת שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטוב, ועוד בשמחה, ולא מבין איך זה ייתכן? איך אפשר לברך דיין האמת באותה שמחה כמו שבירכת כשנולד.
העשיר היה מלא התלהבות, ואמר – יהודי שיודע שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובתו, ושהוא אבא רחמן, ומה שהוא עושה זה טוב, איך לא יברך בשמחה? הכל בשמחה, ואין שום בעיה. הרב מתקשה לחינם.
הרב מבריסק אמר שהוא צודק, ונתן לו לקרוא את המכתב. נפל והתעלף. שכב בבי"ח, ואחרי שבוע בא אליו הרב מבריסק, ורצה הסבר – אם כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, איך איבדת אוויר? כנראה לטב עביד זה אצל השני, ולא אצלך. שאל היהודי, אז מה הפירוש שחייב אדם לברך? אמר הרב: כמה שאדם מתאמץ לעשות זאת, עדיין הוא חייב, עדיין לא הגיע למצב של השמחה שהוא חייב בה. זה מפעל חיים.
למה הכוונה בדברים אלו?
 
נעמוד על דברי חז"ל בפרשת שמיני – בשעה שמשה רבינו נכנס לאהרון לבשר לו הבשורה, היה מפייסו. אמר לו שמסיני נאמר לו שאתה עתיד לקדש את הבית הזה. אהרון בהתחלה חשב איזה עבירה היתה לי ולילדים שלי, שהם מתו, ואז הסביר לו משה שהוא ידע שהבית עתיד להתקדש באדם גדול. ואם בבניך נתקדש הבית הם גדולים ממך. כיוון ששמע כך אהרון, הצדיק עליו את הדין בשתיקה. זה היה צידוק הדין. צידוק הדין של אהרון היה בשתיקתו. מדרש: ולמודים הם הצדיקים שמצדיקים עליהם את הדין. הם מפורסמים בכך שהם יודעים להצדיק את הדין. אברהם אבינו צידק עליו את הדין באומרו: אנוכי עפר ואפר. יעקב אבינו צידק הדין: קטונתי מכל החסדים. דוד המלך צידק הדין – הבאישו נמקו חבורותי מפני איוולתי. משמע – אני לא בסדר.
מלבי"ם – להצדיק דין שמיים יש 3 אופנים: והשקף על שפלות האדם העובד וגדלות הבורא הנעבד. מי אני שבכלל אדבר אל הבורא. זה צידוק הדין של אברהם אבינו – ואנוכי עפר ואפר, מי אני שאדבר עם הבורא?
דרך שנייה – אדם אומר: רבש"ע, כמה טובות עשית איתי, אז אני יכול להתלונן על משהו? קטונתי מכל החסדים.
דרך שלישית – עשיתי עבירות, ומגיע לי.
אהרון מודה בכל 3 האופנים – לא רק שעשית איתי חסדים, ולא רק שאני לא ראוי, גם עשיתי עבירות ומגיע לי.
אסופת מערכות – נכתב ע"י התלמידים של הרב גולדריך – בונה יסוד נפלא.
צידוק הדין – כשיש דין יש צידוק הדין. אילו אברהם אבינו היה חוזר מהעקידה ובא הביתה ואומרים לו אשתך מתה, הוא אומר: אנוכי עפר ואפר. חשבתי שאגיע הביתה ואספר לשרה, והנה אין עם מי לדבר, אין אשה.
אילו יעקב אבינו מביאים לו הכתונת של יוסף ואומרים לו הכר נא כתונת בנך – והוא אומר קטונתי מכל החסדים – אני מודה לך שהשארת אותי עם 11 בנים – זה צידוק הדין.
אברהם אבינו מגיע לסדום ומתחנן אולי יש 10 צדיקים, אולי 5 צדיקים, ואומר אני עפר ואפר – מה זה צידוק הדין?
גמרא מזעזעת על התנא האלוקי חנינא בן תרדיון שנכנס לכלא יחד עם רבי אלעזר בן פרקש – אומר לו אשריך שנכנסת על דבר אחד ואני על 5 דברים. וחנינא בן תרדיון אומר אני אמות על הדבר האחד, ואתה תשתחרר. אני עסקתי רק בתורה ואין לי שום דבר אחר. הייתי צריך לעשות הרבה יותר ולא עשיתי מספיק.
הכניסו אותו לבית המשפט של רומא, ודנו אותו ואת אשתו להריגה והבת שלו להושיבה בקובעת. ולמה דנו אותו למוות? כי אמר שם של מ"ב באותיותיו ועושה בהן כרצונו (בורא אנשים בספר יצירה). מדובר בתנא, והגמרא הרי אומרת שמי שהוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב. אבל הוא עשה זאת כדי ללמוד, ומותר. אבל בפרהסיא אסור, והוא עשה זאת בפרהסיא. ואשתו לא מחתה בו ולכן מתה. והבת דקדקה בפסיעותיה – שמעה שגדולי רומא אומרים שפסיעותיה נאות, והתחילה ללכת עוד יותר יפה.
אמר רבי חנינא בן תרדיון: הצור תמים פעלו. אמרה אשתו אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. גם הבת אמרה.
אמר רבי – צא וראה איך הם מצדיקים את הדין. הולכים להרוג אותם והם מצדיקים הדין.
 
יאשיה מלך ישראל – שולח אליו פרעה נכה ורוצה לעבור דרך ארצו, לא כדי להילחם, רק כדי לעבור. אומר לו – לא תעבור. הפסוק הבטיח שלא תעבור חרב בארצנו. הוא היה צריך לשאול את הנביא ירמיהו, והוא היה אומר לו שעוד לא הגיע הזמן לכך. פרעה נכה נכנס וניקבו רק את המלך 300 חיצים. שכב גוסס ומלמל. הנביא ירמיהו התכופף והקשיב (אולי בגלל הצער אומר מילים שאסור להגיד), ושמע: צדיק הוא ה’ כי פיו מריתי. זה נקרא צידוק הדין. מודה שהיה צריך לשאול את הנביא.
אז מה שייך צידוק הדין כשבאים לבקש על סדום?
 
אדם מתחתן, מצא זיווגו, אחרי שנה נולד בן זכר, אח"כ עוד בן, אח"כ בנות. יש אדם שממשיך בכולל ואחר יוצא לעבוד. ב"ה יש לו אשה ויש לו דירה והוא משלם קצת משכנתא, כל הילדים בריאים ב"ה. שנתיים ישב בכולל והלך לעבוד, מצא עבודה נהדרת, 8,000 שקל נטו כל חודש. + רכב מהעבודה + דלקן. קם כל בוקר בחמש לדף היומי, אח"כ שחרית, אוכל משהו ונוסע לעבודה. מה יכול להיות יותר טוב. אחה"צ חוזר הביתה אוכל והולך לנוח, בערב יש דף היומי, אח"כ שיעור על הרמב"ם, והולך הביתה 3 שעות שיעור ביום, שחרית מנחה וערבית, ב"ה. ב"ה מקבל העלאה מהבוס, אות העובד המצטיין, בונוס – טיול לחו"ל, עם אשתו, שבוע לפני הענן הוולקאני. הכל בסדר 15 שנה.
פעם אחת משהו לא עובד, חורק. מה שאתם רוצים. צמצומים, בעיות בשלום בית, או שפתאום יש בעיה בביה"ס, אחרי שכל השנים לא היה מבזבז יותר מדקה על כל 6 הילדים בביה"ס.
הוא חוזר הביתה ושואל: 17 שנה הכל עובד בסדר, מה התלבשת עלי פתאום? לא נהייתי יותר גרוע, לא נהייתי יותר טוב, אותו מסלול, אותו דבר, מה אתה רוצה ממני? חסר לך על מי להתלבש? תראה את השכן ממול, לא קם אפילו ב-8, לא תמיד הולך להתפלל, משלים מניין עם האנשים שבתמונה בסלון, לא נדבר איזה עבודה יש לו… למה אתה מתלבש עלי, שב-5 אני על הרגליים? מה קרה עם הילדים שהיו פרחים? אני רוצה לדעת.
עושה חשבון נפש ואומר: הצור תמים פועלו וכל דרכיו משפט. כנראה חטאתי בגלגולים קודמים. זה לא מעכשיו…
רבי צדוק הכהן מלובלין: על מה אתה בא בתלונות? הוא חייב לך משהו? ה’ נתן וה’ לקח – אומרים חז"ל במדרש תחילת פרשת קדושים – לא כתוב ה’ לקח ואלוקים לקח – אותו מידת הרחמים נתן ולקח. במידת הרחמים שנתן כתוב ה’ נתן, וכשלקח כתוב וה’ לקח – וה’ זה הוא ובית דינו. הוא נתן לבד, כי לא רצה שמלאך יגיד שלא מגיע לך. כשהוא לוקח הוא מתייעץ עם בית הדין, שאם איזה מלאך יסנגר הוא לא ייקח. הכל במידת הרחמים, אז למה אדם מתלונן ושואל למה?
יש אדם כשהוא מקבל מהבורא הוא אומר: מה שנתת זה שלי. הבריאות, האשה, הילדים, האוטו והדירה זה שלי. למה אתה לוקח את שלי? נתת לי אז זה שלי. כאן נמצא הטעות לכל המבט של האדם.
יש אדם ששואל יותר מזה – הולך אדם ברח’ ר"ע, חוצה ברבי טרפון, מגיע סמיטריילר, לא רואה אותו, שם ברגע האחרון ברקס, נגע בו בחליפה. מהפחד הוא נפל על הרצפה. רואה שהכל עובד, הנהג חוור, הכל בסדר, אתה בטוח? הנהג המסכן בשלילה על תנאי, רק זה היה חסר לו… האיש שואל אם הוא צריך לברך הגומל? נניח שעונים לו שצריך. כמה זמן האירוע הזה יחזיק לו בראש? כמה יחשוב על המשאית הזו? מכסימום שבוע. כל יום הוא עובר שם, בסוף יתרגל. יום אחד הוא עובר ברחוב ושואל: רבש"ע, אתה זוכר ששלחת משאית בטון, למה הבהלת אותי? אם מגיע לי עונש שייכנס בי, אשב עם גבס, אקח פיצויים ואחתן את הילדים. אם לא מגיע, אז למה אתה מפחיד אותי?
אברהם אבינו אמר: אנוכי עפר ואפר, למה? למה לא ג’וק ושבלול? מדרש: אנוכי עפר – אם הייתי נתפס ע"י 4 המלכים היו עושים ממני עפר. אם הייתי נשרף באור כשדים הייתי אפר. אני עפר ואפר. רבי צדוק הכהן: זה נקרא צידוק הדין. מתי אדם אומר למה אתה מעניש אותי? כשהוא מרגיש שהכל נתנו לו, ועכשיו נותנים לו. אם אדם יודע ששום דבר לא נתנו לו ושום דבר לא שלו, לא לקחו לו כלום.
אברהם אבינו אומר, לפני שאני מבקש על סדום, תודה רבה שאני בכלל יכול לדבר. לפי התוכנית הייתי צריך מזמן להיות מתחת לאדמה, שרוף ככבשן. זה שאני עומד על הרגליים זה לא מגיע לי. אתה מיטיב איתי, ולא מגיע לי. אני עפר, אפר, כלום, איך אתה מרחם עלי כל כך הרבה? למה הוא אומר בצורה זו? זה אדם שיודע ששום דבר לא מגיע לו, כי הוא קם בבוקר מרחמיו של הקב"ה, פרנסה זה מרחמים, ילדים זה מרחמים. אז תגיד תודה. ואני ברוב חסדך אבוא ביתך. אתה עושה איתי חסד שאני הולך לביה"כ.
יעקב אבינו – קטונתי מכל החסדים. נתת לי 4 נשים, 12 שבטים. כמה אתה מיטיב איתי, כמה אני חייב לך. אני חייב להודות לך, לפני שאני מבקש משהו.
אילו אדם היה יודע שכל מה שיש לו אין לו, הוא לא היה בא ומתלונן.
השכן מבקש לשאול ממני מקדח, נותן לו, ואחרי שבוע מבקש חזרה את המקדח, והוא שואל: מה פתאום? ורק כשאני אומר לו שזה שלי, הוא מסכים. אם אדם יודע שהכל מושאל לו ולא שלו – הוא לא מתלונן…
 
בשביל להגיד צידוק הדין לא צריך למות. איך מגיעים ל"ויידום אהרון" – גם דומם וגם שמח, כשמתו ילדיו.
איך יכול להיות דבר כזה?
כשאדם מרגיש שזה שלו ולקחו לו, מתחיל להתלונן. אדם שיודע שזה לא שלו, קיבל בפיקדון – לא מתלונן.
וידום אהרון. מכאן שהצדיקים מצדיקים עליהם את הדין.
צריך ללמוד איך אהרון אברהם יעקב ודוד חיו את חייהם, והצדיקו את הדין.
לא מגיע לי שתעיר אותי בבוקר. תודה שהערת אותי. על מה הוא מתלונן כשכואב לו הראש? הראש לא שלך. כל האיברים האחרים לא כואבים, תודה רבה על כל מה שלא כואב. יעקב אבינו אומר: קטונתי מכל החסדים.
איך מגיעים לזה?
מדרש על הפסוק שכל בעל שר לאשתו בליל שבת: אשת חייל מי ימצא. אמרו, מעשה היה ברבי מאיר, היה יושב בבית המדרש בשבת בשעת מנחה ודורש, ומתו שני בניו. אמם ראתה זאת, הניחתם על המיטה ופרשה סדין עליהם. חיכתה שבעלה יבוא מביה"כ. במוצ"ש חזר מבית המדרש, ושואל היכן שני בני? רוצה לעשות הבדלה. אמרה לו – בטח הלכו לבית המדרש. אמר לה: לא ראיתי אותם בבית המדרש. איפה הם? אמרה – אין מה לדאוג. הלכו לאן שהוא. הביאה לו לעשות הבדלה. יושב ולומד, לא רגוע. היכן שני בני. אמרה לו – מה אתה בלחץ, בטח הלכו לחברים. תאכל מלווה מלכה. נתנה לו לאכול. אחרי שבירך, אמרה לו: יש לי לשאול אותך שאלה. כשלא היית בבית בא אדם שנתן לי פיקדון. עכשיו רוצה לקחת בחזרה, לתת לו בחזרה? מה השאלה, וודאי שתתני לו. אם כך לקחה אותו והראתה לו את הבנים בעליית הגג במיטה. ראה את שני בניו מתים והתחיל בוכה, בני בני, רבי רבי, בני בדרך ארץ ורבי שהייתם מאירים פני בתורתם. אמרה אשתו: רבי מאיר, לא כך אמרת לי, שצריכים להחזיר הפיקדון לרבו? שנאמר ה’ נתן וה’ לקח. הוא בא לקחת את הפיקדון בחזרה. נתיישבה דעתו ואמר עליה אשת חייל.
פה כתוב היסוד של רבי צדוק הכהן – בן אדם צריך לדעת שהכל מה שקיבל מהקב"ה זה פיקדון. הכל פיקדון. בעל הפיקדון אומר במקום 7,000 מעכשיו 5,000. נתתי לך עד עכשיו 7,000, עכשיו אני לוקח 2,000 חזרה, תשמח שנשאר לך 5,000. אין לך סיבה להתלונן. לקחתי אבר אחד בחזרה, תשמח שנשארו שאר האיברים.
איך חיים בזה? איך מגיעים לזה? בגדלות הבורא בקטנות האדם. אם אתה מבין שהכל הוא נותן לך ברחמים לעומת העבירות שאתה עושה, ה’ נתן וה’ לקח – הכל ברחמים.
 
פרשת יום הכיפורים, למה דחוף עכשיו להגיד? היות שאהרון ישב בשקט – ביום הכיפורים אתה מתוודה על המשפחה שלך ואחיך הכהנים ועל כלל ישראל על השעיר המשתלח – ואומר חטאנו עווינו – בזכות שאמר 10 פעמים שם המפורש, אנו אומרים 10 פעמים וידוי. מזמור לתודה על הוידוי – כמה צריך להודות על הוידוי.
תגיד את הוידוי בכוונה גדולה, כמה ה’ צדיק ומרחם עליך. כל העבודה ביום כיפור זה הוידוי של האדם, כמה טובות אתה מיטיב איתנו לעומת העבירות שלנו. צידוק הדין לא צריך למות בשביל זה. אבותינו חיו בשביל זה.
מה נהדר היה מראה כהן גדול.
 

 

 

תגיות: , , , ,