הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ"ד אייר תש"ע

 

מסיימים פרשת הכהנים.
ספרי המוסר: ההכנה של 49 הימים הם כנגד מ"ח העניינים שהתורה נקנית בהם. ביום האחרון חוזרים על כל מ"ח הקניינים.
לב טוב – מ"ח הקניינים שהתורה נקנית בהם. היום הל"ג הוא ל"ג בעומר, ואח"כ מתחיל טו"ב.
פרשת בחוקותי – קללות. הגמרא קושרת לחג השבועות.
גמרא: עזרא תיקן להם לישראל שהיו קוראים קללות שבתורת כהנים קודם לעצרת. אמר אביי מפני ריש לקיש: בכדי שתכלה שנה וקללותיה.
בתקופת עזרא היו מסיימים התורה אחת ל-3 שנים ולא אחת לשנה. אף פעם פרשת בחוקותי לא היתה צמודה לחג השבועות וכי תבוא צמוד לראה"ש. היו מוציאים ספר תורה נוסף שבועיים לפני חג השבועות שתהיה שבת אחת חוצצת בין החג לבין הקללות, וכן שבועיים לפני ראה"ש כדי שתהיה שבת אחת חוצצת בין הקללות לבין ראה"ש.
בסיום השנה שייך לומר תכלה שנה וקללותיה. קללות שבתורת כהנים מדוע לפני עצרת? האם עצרת היא ראה"ש?
גמרא ראה"ש דף מ"ז: בעצרת נידונים על פירות האילן, וזה מימד של ראה"ש.
השנה מחולקת ל-4 מועדים בהם העולם נידון. פסח – תבואה, עצרת – פירות האילן, סוכות – על המים, ראה"ש כל העולם נידון.
אם לפני כל מועד צריך לקרוא קללות אז לפני פסח גם צריך להוציא ספר תורה (לפני סוכות לא, כי אין שבת חוצצת.
למה לפני ראה"ש 98 קללות ולפני עצרת רק 49 קללות?
של"ה ספר שני לוחות הברית, בשם ספר תולעת יעקב (קבלה): כי היום הקדוש הזה הוא יומא דדינא (חג השבועות). וכמו שבראה"ש רצה הקב"ה להשגיח ולדרוש מעשי בני אדם, הוא יום הבריאה הראשונה בחידוש העולם (ביום א’ דראש השנה נברא אדם הראשון, חטא ונידון ונקבע שביום א’ בתשרי יידונו כל הבריות בעולם), כן רצה ביום מתן תורה שהוא מורה על חידוש העולם, להשגיח ולדרוש על מעשי העולם ולדונו על פירות האילן.
הקב"ה רצה לדון את העולם ביום שנתן את התורה. העולם נידון ביום זה על התורה.
ביום א’ בתשרי נידונים על הדברים הכתובים בפיוט של ר’ אמנון ממגנצה. בחג השבועות יש יום דין רוחני לאדם. הקב"ה יושב עם פמליה שלו ודן אותו הדין מהבחינה הרוחנית. מי ישלו ומי יתייסר לגבי חיים רוחניים, מי יזכה לחדש חידושים מתוך שלווה ומי מתוך ייסורים. מי יחיה ומי ימות במימד של חיים רוחניים.
יש מי שיושב בשיעור ולא טוב לו. הולך כי אשתו שולחת אותו לשיעור. אין לו חיים. הוא מחכה לסיום השיעור.
באותו שיעור יש מי שחי ויש מי שמת.
אז מה פירוש שנידונים על פירות האילן? האילן שנקרא עץ חיים – התורה. עץ חיים היא למחזיקים בה. המצוות שהאדם לומד הם הפירות של האילן.
עגלה ערופה על נפטר – מנעו ממנו לעשות פירות, כלומר מצוות.
 
לפני ראה"ש יש 30 ימי הכנה. לפני ראה"ש של ו’ בסיון יש 49 ימי הכנה.
עזרא הסופר תיקן לקרוא קללות שבתורת כהנים. 49 קללות קוראים בשבת זו שלפני חג העצרת.
רמב"ן: התוכחות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה הן כנגד 2 בתי מקדש. תורת כהנים כנגד בית ראשון, משנה תורה כנגד בית שני.
בית ראשון – שנתגלה עוונם נתגלה קיצם. בית שני שלא נתגלה עוונם (שנאת חינם) לא נתגלה קיצם.
בסוף הקללות בתורת כהנים הקב"ה אומר שהוא יזכור את עם ישראל. בסוף הקללות במשנה תורה אין סיום של תקווה. חוזרים למצרים, לגלות.
בית שני עד היום, כמעט 2000 שנה עוד לא נושענו. חוזרים חזרה לתהליך של תחילת עם ישראל, מצרים. שום תקווה לא מופיעה.
 
ננסה להבין מה מונח בקריאת התוכחות לפני עצרת.
גמרא מסכת שבת דף ל"א: רשב"י היה במערה 12 שנה ופגש אנשים עובדים. היתכן שאנשים עוזבים חיי עולם בשביל חיי שעה? יצאה בת קול ואמרה: להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו ל-12 חודשים (משפט רשעים בגהנום י"ב חודש).
רש"י: והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר, אף הנידונים בו במשמע. כוונת רש"י למשנה במס’ עדויות פרק ב’ משנה י’: מסכת עדויות נשנתה כשהודח רבן גמליאל מנשיאותו (לא הניח להיכנס לבית המדרש והניח שומר בפתח כשהדיחוהו נוספו 400 ספסלים לבית המדרש ושנו מסכת עדויות). משפט דור המבול 12 חודש (המבול התחיל בי"ז במרחשוון והסתיים שנה אחרי כן בכ"ז במרחשוון). משפט איוב 12 חודש. משפט המצרים במצרים 12 חודש. משפט גוג ומגוג לעתיד לבוא – ימותו במשך 12 חודשים. משפט רשעים בגהנום י"ב חודש. שנאמר והיה מדי חודש בחודשו.
רבי יוחנן בן לוריא אומר: מפסח עד עצרת, שנאמר מדי שבת בשבתו. כלומר 7 שבועות משפט הרשעים בגהנום.
כמו שמפסיקים לומר קדיש בחודש ה-12 (יש אומרים שמפסיקים ב-11 ולא אומרים ב-12, כדי שלא יאמרו שהנפטר היה רשע, ויש שמפסיקים שבוע וחוזרים להתפלל, כלומר לא מתפללים 12 חודשים מלאים).
לפי רבי יוחנן בן לוריא 6 שבועות אומרים קדיש, ושבוע אחד מפסיקים.
המשנה הזו מבשרת שיש 2 מערכות של ראה"ש. אחת של מדי חודש בחודשו, ואחת של מדי שבת בשבתו.
ו’ בסיוון זו סיום המערכת של 7 שבועות.
עפ"י זה מסבירים מדוע תלמידי ר"ע מתו בין פסח לעצרת, כי זו תקופה של 7 שבועות של יום הדין על התורה. המחזור של שנה זה לגבי חיים גשמיים. המערכת של 7 שבועות זה לגבי חיים רוחניים של האדם. הדין של תלמידי ר"ע היה דין רוחני, ולכן היה בין פסח לעצרת.
ממילא יש 2 מערכות של ימי ראה"ש – א’ תשרי שבו נדון מי יחיה ומי ימות מבחינה גשמית, וראה"ש של ו’ בסיון בו נידון מי יחיה ומי ימות מבחינה רוחנית – לא רק הוא, אלא גם בניו אחריו.
עד כאן ההקדמה.
 
אם בחוקותי תלכו. רש"י: שתהיו עמלים בתורה. תורת כהנים: אם בחוקותי תלכו מלמד שהמקום מתאווה שיהיו ישראל עמלים בתורה. כביכול לקב"ה יש תאווה שעם ישראל יהיו עמלים בתורה.
אדם מתאווה כי חסר לו. איך יכול להיות שהקב"ה מתאווה? כתוב גם שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים (גמרא מס’ ברכות).
זה חידוש עצום – שתהיו עמלים בתורה. יש תרי"ג מצוות. אין בשום מצווה ציווי לעמול על המצווה. אמנם לפום צערא אגרא, תקבל שכר לפי הצער, אבל אין מצווה לעמול ולהיות יגע על המצווה. אין מצווה לעמול כדי לקיים מצוות מצה. אם אדם רוצה להזיע ולעמול – זה מכפר על עבירה, ויקבל שכר על כך. אבל אין מצווה לעמול. מותר לקנות קילו מצות מהודרות וחסל.
המצווה היחידה שמצווה לעמול בה זה לימוד תורה. בתורה, בשונה משאר המצוות, העמל הוא קיום המצווה. בשאר המצוות אם עמלת ולא יצא כלום, לא קיימת את המצווה. אם התאמצת יומיים להביא אתרוג ולא הצלחת להשיג, לא תקבל שכר על המצווה, כי לא קיימת אותה.
לימוד תורה מי שעמל – מקבל שכר על העמל, לא על הלימוד. מה משלמים על העמל?
רבי נחוניה בן הקנה היה מודה: מודה אני לפניך ששמת אותי בין יושבי בית המדרש ולא בין יושבי קרנות. שאני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר.
שכיר לא מקבל שכר? מה זה "הם עמלים ואינם מקבלים שכר"? החפץ חיים: הוא מקבל שכר, אבל לא לפי העמל. אם שכיר עמל פי כמה, יקבל אותו משכורת. משלמים על הייצור, לא על העמל. אם ייצרת תקבל שכר. אם לא – לא משנה כמה עמלת.
הם עמלים ומקבלים שכר על התוצר, לא על העמל. אנחנו עמלים ומקבלים שכר על העמל. גם אם לא קלט את הסוגיה למרות ששבר את הראש, יקבל שכר. מה הספקת? לשבור את הראש בלי להבין. תקבל שכר בלי להבין, בלי קשר לתוצאה.
הקב"ה מתאווה שיהיו עמלים בתורה. יש לו גאווה לראות את עם ישראל עמלים בתורה.
 
ספרי על פסוק בפרשת האזינו "יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי": משה אומר לישראל, שמא אתם יודעים כמה הצטערתי בשביל לקבל את התורה? נכנסתי בין האריות והשרפים. נתתי נפשי עליה, נתתי דמי עליה, וכשם שלמדתי אותה בצער, כך תהיו אתם לומדים אותה בצער.
הוא עבר בין שרפים וחיות, מה הצער הגדול? אומר משה רבנו: טוב לי כי עוניתי. איזה עינויים הוא עבר?
מדרש: 40 יום ו-40 לילה היה משה רבינו במרום 3 פעמים. לחם לא אכל ומים לא שתה ולא ישן. מנין שלא ישן? משל למלך שאמר לשר האוצר שייכנס למחסנים וימלא בשק כמה כסף שהוא רוצה. מרוב שמחה הוא לא אוכל ולא שותה ולא ישן. עכשיו זה לא הזמן לאכול ולשתות ולישון. עכשיו ממלאים את השק בסחורה.
אז מה זה "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך"? איזה עינויים?
כל 40 יום שהיה משה במרום היה לומד תורה ושוכח. כל מה שלמד מהבוקר עד הלילה, שכח בלילה. 39 יום… כשנשלמו 40 יום שאל משה את רבש"ע – הרי באו 40 יום ואני לא יודע דבר, לא זוכר שום דבר. מה עשה הקב"ה? משהשלים 40 יום נתן לו התורה במתנה, "ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו".
אז בשביל מה צריך את כל הטרטור הזה? הייסורים הללו? אומר משה רבינו: טוב לי כי עוניתי. עברתי עינויים בשמיים, למדתי מפי השכינה ושכחתי, 39 יום לא זוכר, יורד למטה בלי כלום… ביום ה-40 קיבל במתנה.
כמו שעובר אחרי 40 יום נקרא עובר, כך משה קנה לעצמו ב-40 יום בית קיבול כדי לקבל את התורה.
ספר המאור שואל: מביא מדרש משיר השירים – אמר רבי יהודה, בשעה ששמעו ישראל אנוכי ה’ אלקיך נקבע תלמוד תורה בליבם, והיום למדים ולא משכחים. ברגע שהתחיל משה לדבר איתם היו לומדים ושוכחים.
אמרו למשה: אתה בשר ודם, תבקש מהקב"ה שיתגלה פעם נוספת, כי כל מה שהוא מלמד נכנס בראש. אז איך יכול להיות שמה שדיבר עם משה לא נכנס לו בראש, אם לבני ישראל זה נכנס ונחקק?
אלמלא נשתברו לוחות ראשונות שהם מעשה אלקים היו לומדים את התורה ולא משכחים. אז איך יכול להיות שדווקא משה שכח? זו שאלת ספר המאור שבתורה.
 
כדי להבין עד כמה חמור הנושא של עמלה של תורה, נראה 2 גמרות: את תרגום התורה כתב אונקולוס הגר. תרגום של נביאים כתב יונתן בן עוזיאל (גדול תלמידי הלל הזקן). בשעה שתרגם את הנביאים נזדעדעה ארץ ישראל. אמר יונתן בן עוזיאל שעשה לכבוד הקב"ה שלא ירבו מחלוקות בישראל.
רצה יונתן בן עוזיאל לתרגם גם כתובים – איוב, שיר השירים, דניאל וכו’. יצאה בת קול ואמרה לו: דייך. אוי ואבוי לך אם תמשיך. למה נביאים כן וכתובים לא? כי בספר דניאל מופיע סוד מתי בא משיח, ואם היו מתרגמים היה מתגלה הסוד. לכן הקב"ה אסר על יונתן בן עוזיאל לתרגם את הכתובים.
על מה נזדעזעה א"י? על נביאים שתרגמו אותם. למה לא הזדעזעה שעה שאונקולוס הגר תרגם את התורה? מה קרה בנביאים?
מצאנו בש"ס פעם נוספת שנזדעזעה א"י 400 פרסה. כשצרו מלכי חשמונאים זה על זה (אונקולוס ואריסטובולס), היו מעלים 2 כבשים למעלה תמורת ארגזי דינרים. כשהעלו להם חזיר במקום כבשים ונעץ חזיר ציפרניו בחומה, נזדעזעה א"י 400 פרסה. וגם כשתורגמו הנביאים נזדעזעה א"י.
זו המשוואה? חזיר מול תרגום הנביא? מה הדמיון בכלל?
כותב התוספות רי"ד: למה הזדעזעה א"י כשתרגם את הנביא? גמרא במס’ נדרים: אלמלא חטאו ישראל בעגל, היה הקב"ה נותן להם 5 חומשי תורה וספר יהושע בלבד, ומזה היו לומדים כל התורה כולה. היות שחטאו בעגל, הוסיף הקב"ה על זה. הוסיף נביאים וכתובים, שיהיו יגעים בתורה. כשיונתן בן עוזיאל תרגם את הנביא, הוא הוריד את היגיעה בתורה! הכל הוקל עליהם. הקב"ה חפץ שיהיו יגעים בתורה, שכל המהלך של התורה יהיה מתוך יגיעה.
אותה גמרא, בסוף העמוד: יהושע נלחם ביריחו ומגיע אליו מלאך בלילה, ואומר לו שהוא שר צבא ה’. אמש ביטלתם תמיד של בין ערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. באתי על התורה. מיד "וילן שם יהושע בתוך העמק" – לן בעומקה של הלכה.
יהושע בן נון לן בעומקה של הלכה. תורת חיים: ומה עשה יהושע בן נון לפני שהמלאך הגיע? קרא עיתון? ישב ולמד. אבל לא בעומקה של הלכה. זה היה לימוד בלי יגיעה. המלאך אומר לו: אתה שיכול להתייגע, ורק לומד תורה בלי יגיעה, אתה ביטלת תורה. אם אתה לומד בכל היגיעה שאתה יכול להתייגע, עבורך זה ביטול תורה.
אם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. ביטול תורה מול עמל תורה. כלומר מי שיכול לעמול ולא עמל, בשבילו זה ביטול תורה.
רעמות לאוויל חוכמות. תן לו דבר תורה, קנית אותו.
אמר רבי יוחנן: הכתוב מדבר בכיכר תלוי באוויר של בית. בן אדם נכנס לבי"כ ורואה לחמניה תלויה בתקרה. איך מורידים את זה? מה עושים בפסח? גם אם שמים כסא לא מגיעים לתקרה. החכם אומר לו: מה אתה חושב, איך זה הגיע לשם? כמו שזה הגיע לשם, כך מגיעים להוריד את זה.
הטפש אומר מי יכול ללמוד תורה? והפיקח אומר: שילמד 2 הלכות היום ו-2 מחר עד שילמד כל התורה כולה.
בעל בית אומר לפועלים למלא סל עם חורים במים מהנהר, ולהעבירם לגיגית. הטפש אומר: וכי אפשר למלא סל עם חורים במים? אפילו בנטלה אפשר למלא, אבל לא בסל עם חורים. החכם אומר: הוא אמר שהוא משלם לפי שעה, אז מה איכפת לך? השעון עובד, ואתה מרוויח. מה איכפת לך חורים?
המדרש מדבר ב-2 אנשים שונים. נכנס אדם, יוצא לפנסיה מוקדמת בגיל 50, אומר, מה אתחיל עכשיו ללמוד? גם אם אלמד כל היום, אני לא אהיה הגאון רבי חיים קנייבסקי. אין סיכוי, אז בשביל מה להתחיל? הרי צריך לדעת את כל התורה כולה. אם הייתי מתחיל בגיל 5, הייתי יכול. אבל בגיל 50 מה אצליח ללמוד?
החכם עונה לו: הגאון רבי חיים קנייבסקי גם התחיל, משנה אחת ועוד אחת ועוד אחת עד שהגיע. אז מה אם לא תגיע, הרי אם לא תתחיל וודאי לא תגיע, אז תתחיל.
המשל השני מדבר על אדם סתום, שלא מבין מה הרב מדבר. אז בשביל מה להתחיל בשביל מה שיבוא לשיעור? לא מבין ארמית, סל מלא חורים. נכנס באוזן ויוצא מיד מהשנייה. החכם עונה לו: בעל הבית רוצה שתמלא סל עם החורים, כך הוא ברא אותך עם חורים בשכל. זה מה שהוא רוצה.
 
עפ"י זה נוכל להבין יסוד נפלא שמופיע בתנא דבי אליהו על הפסוק "לא נפלית היא ממך".
יום אחד הולך אליהו הנביא ברחוב ופוגש אדם ריק ממצוות שעושה צחוק מאליהו הנביא ולועג לו. אומר לו אליהו הנביא: תצחק, אבל מה תענה ליום הדין? משנה אחת אתה לא יודע. אתה בן 50, מה תענה כשישאלו אותך למה לא למדת? עונה לו הריקא, יש לי תשובה מוכנה, יש לי תעודות שאין לי שכל. לא למדתי כי אין שכל.
(ילד בא לאבא עם תעודה הכל בלתי מספיק, מלבד בזמרה טוב מאוד. האבא לא עשה לו כלום על הבלתי מספיק, אבל שם לו סטירה על הטוב מאוד – אם הכל בלתי מספיק אתה עוד מסוגל לשיר?)
שואל אליהו הנביא: מה מעשיך? אני דייג. ובשביל לדוג יש לך שכל? צריך שכל בשביל לדוג? צריך חוט לולאה ותולעים. זה בסה"כ דגים. לא פיזיקה. אז איך זה שיש דייגים שמצליחים יותר מאחרים? כולם זורקים חכה, ואף אחד לא יודע כמה דגים ישיג. אדם צריך לעשות פעולה אחת – לזרוק את החכה. מכאן ואילך אין לו שליטה, ואת התוצאה מכוון הבורא. הדייג לא יכול לעשות שום דבר מלבד לזרוק חכה ולחכות. אז מה תענה ליום הדין? אין לך שכל ללמוד? גם לתפוס דגים לא צריך שכל, צריך רק לזרוק חכה. אתה תבוא לשיעור, וזה לא עסק שלך אם אתה מבין או לא. אתה נדרש לבוא לשיעור. כמוך כולם באים עם תירוצים שתורה הם לא מבינים, אבל בעסקים הם מבינים מצוין. במה שרוצים מבינים טוב מאוד. בשביל הדברים שלו הוא מומחה הכי גדול.
אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה (נוסח אשכנז). תהפוך את התורה לעסק.
 
משה רבינו התייגע 40 יום, ובסוף הקב"ה נתן לו מציאה. על העמל הוא זכה במציאה.
אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. העמל מביא תוצאות של מציאה בסוף.
 
גמרא: מי האיש החכם ויבן את זאת אשר דיבר ה’ אליו ויגיד על מה אבדה הארץ (ירמיהו) – על עוזבם את תורתי. על אשר לא בירכו בתורה תחילה.
מה פירוש? התחילו ללמוד בלי ברכות השחר? לא. רבנו יונה: לא מדובר שלא למדו, אלא למדו, אבל היה דבר נסתר שרק הקב"ה ידע. שלא בירכו בתורה תחילה פירוש שהתורה לא היתה חשובה בעיניהם כל כך שלא היה ראוי לברך עליה.
איך הגמרא יכולה להגיד שביהמ"ק הראשון חרב משום שלא בירכו בתורה תחילה, אם כתוב שחרב בגלל עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים? כל המפרשים אומרים אותו יסוד: כל זמן שישראל היו עוסקים בתורה ביגיעה ולא מזלזלים בה, התורה היתה מגינה עליהם (תורה מגנא ומצלא). ברגע שהחלו לזלזל בתורה התורה לא הגנה עליהם ואז נפקדו על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. מנין לומדים זאת? (גמרא במס’ ברכות).
והמלך דוד זקן בא בימים, ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. למה היה קר לו? גמרא: בגלל שזלזל בבגדים, בשעה שרדף אחרי שאול ורצה להראות לו שיכול להרגו ניגש לכנף בגדו והוריד את הכנף, ביטל אותו ממצוות ציצית. הוא זלזל בבגדים, אז הבגדים לא מחממים אותו.
כל זמן שעם ישראל לא זלזלו בתורה היא הגנה עליהם. ברגע שמזלזלים בתורה היא כבר לא מגנה.
 
אם כך, שהתורת כהנים והקללות שבה זה כנגד בית ראשון. בית ראשון נחרב בגלל שלא בירכו בתורה תחילה, זלזלו בה. אומר עזרא הסופר, תוציא ספר תורה לפני חג השבועות ותקרא קללות של פרשת כהנים בחוקותי. למה לא פרשת כי תבוא? כי פרשת בחוקותי זה קללות שהולכות על בית ראשון, שחרב בגלל שזלזלו בתורה. עומדים להתייצב לדין על עניין הלימוד תורה שלנו ושל זרענו. לכן תוציא ספר תורה ותקרא קללות של פרשת כהנים, אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. ואם לא כך אז מתחילות הקללות.
יום הדין של ו’ בסיון הקב"ה דן כמה כל אחד יקבל את חלקו בתורה. אנו חיים בדור שרחמנא לצלן כ"כ הרבה פיתויים ונסיונות שהילדים עוברים בתקופת התקשורת והתפתחות כל פלאי הטכנולוגיה שהפילה כ"כ הרבה חללים בקרב בני תורה. יום הדין של תורה שחל בו’ סיון – כגודל ההכנה – אדם מתפלל שיזכה ללמוד, ללמד, שלא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו, שלילדים יהיה טעם בלימוד תורה ולבנות טעם בלימוד ההלכות, הפירות שלנו עומדים לדין, ננצל אותו שנתפלל שהתורה לא תמוש מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו.
 

 

 

תגיות: , , , ,