הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י"ז אייר תשע"א

 

אנו מסיימים בס"ד את חומש תורת כהנים בפרשת בחוקותי.
השנה היא שנה מעוברת מיוחדת, וייחודה שבשבת לפני חג השבועות לא נקרא פרשת במדבר אלא פרשת נשא. המיוחד בכך הוא כי בתקופת עזרא הסופר (מגילה ל"א), תיקן לישראל שיהיו קוראים קללות בתורת כהנים קודם לעצרת וקללות במשנה תורה קודם ראה"ש, כדי שתכלה שנה וקללותיה. בתקופת עזרא הסופר היו מסיימים התורה אחת לשלוש שנים, אז לא היה חייב להיות שפרשת בחוקותי יוצאת לפני עצרת. אז היו מוציאים במיוחד ספר תורה וקוראים את הקללות במשנה תורה קודם ראה"ש והקללות בתורת כהנים קודם לעצרת.
עכשיו שקוראים את ספר התורה במעגל שנתי, זה יוצא בדיוק כמו שתיקן עזרא הסופר, אבל לא מסמיכים את קריאת הקללות לחג, אלא שבת אחת לפני כן, שתהיה שבת אחת חוצצת בין הקללות לבין החג. וזו שבת פרשת במדבר. השנה לפני שבועות יש 2 שבתות – גם במדבר וגם נשא. לכן נקרא השבת את הקללות אבל לא משום התקנות של עזרא הסופר, כי השנה זה לא בסמיכות.
דיברנו על כך שיש קהילות כגון סלוניקי, ברצלונה ותוניס, שהחל מפרשת משפטים מחלקים את הפרשה לשניים, כדי להסמיך פרשת מצורע לפסח ואת במדבר לחג השבועות. אנו לא נוהגים כך, קראנו פרשת אחרי מות לפני פסח ופרשת נשא לפני שבועות.
 
היום נתמקד על עניין הקללות שנמצאות בפרשת בחוקותי, יש בה 49 קללות, הן באות בכפולות של 7. ויספתי לייסר אתכם 7 כחטאתיכם. לפני כן נקדים כמה הקדמות.
הקללות מתחילות בו’ ומסתיימות בה’, כדברי המדרש, בשינוי מהברכות שמא’ עד ת’. הברכות מתחילות ב"אם בחוקותי תלכו", ומסתיימות במילה קוממיות. מא’ עד ת’, וכוללות כל סדר הא"ב. הקללות לעומתן מתחילות בו’ ומסתיימות במילה משה, בה’. ללמדך שהברכות הן מא’ עד ת’, והקללות מה’ עד ו’. אדם שיתקן עצמו ברגע אחד הקב"ה הופך את הברכה לקללה, רק צריך להקדים ה’ לפני ו’ וזה הופך להיות כסדר.
עיקר הברכות באות על עמל התורה, ועיקר הקללות באות על אי עמל התורה. רש"י: אם לא תשמעו לי, להיות עמלים בתורה. למה עמל התורה כל כך חשוב? למה לא מספיק שאדם לומד ואינו עמל? משמע שיש מצווה מיוחדת בעמל. דיברנו שיעור שלם על עמל התורה בעבר.
 
אני רוצה לעמוד על הקללות שלב אחר שלב, עם דברי רש"י הקדושים.
ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה – רש"י: להיות עמלים בתורה לדעת מדרש חכמים. התורה שבכתב הם דברים ברורים, עיקר העמל זה מדרש חכמים, מה שחכמינו מלמדים אותנו. תלמוד בבלי זה התלמוד הקשה, עיקר העמל הוא התורה שבע"פ. אם לא תעמלו בתורה גם לא תלמדו, ואז גם לא תעשו כי לא תדעו מה לשעות. השלב הבא – ימאס באחרים העושים. ומשפטי תגאל נפשכם – שונא את החכמים. וחוץ מזה, לבלתי עשות את כל מצוותי – כופר שלא ציוויתים. להפרכם את בריתי – כאן הוא מגיע לכפירה בעיקר.
הרי 7 עבירות שאחת גוררת את השניה: לא למד, לא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים מעשות, כופר במצוות, כופר בעיקר. הדרך למסלול הוא 7 מדרגות של נפילה.
לכן הקללות באות גם בכפולות של 7. מידה כנגד מידה. ההתדרדרות היא 7 והעונשים בכפולות של 7. אלה 49 קללות שנמצאות כאן בפרשה.
 
רמב"ן: האדם לא בועט בתחילה במצוות שהוא מבין. ההתדרדרות מתחילה במאיסה בחוקים. הוא אומר שהוא לא מבין מה מפריע לבורא שנלך בצמר ופשתים יחדיו, מה העניין בפרה אדומה. הוא מואס בחוקים. אחרי זה הוא מגיע ל"ואת משפטי תגעל נפשכם". אין בעיה במשפט, האדם מעוניין במשפטי הגניבה, הגזל וכו’. זה מצוות שכליות שהאדם מעוניין בהן. ספורנו: המשפט לא מגעיל אותו, אבל הוא לא רוצה לקיים מצוות, אז בהתחלה הוא מואס בחוקים, אח"כ עובר למשפטים, ואח"כ למצוות.
סנהדרין ס"ג: יודעים שהיו ישראל שאין בעבודה זרה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. הקב"ה לא מרשה עריות, אז מי שרוצה עריות הולך לעבודה זרה שמרשה עריות. וגם כאן, הוא רוצה לנער מעצמו את המצוות, אז הוא מתחיל עם החוקים, אח"כ מלגלג על המשפטים, למרות שלא מתכוון ללגלג עליהם, כי הוא כן רוצה אותם, אבל מטרתו להוריד מעצמו את עול המצוות.
 
לומדים כאן יסוד נפלא בדרכו של היצר הרע. הוא נתפס לדברים קטנים, ומכאן מדרדר את האדם שלב אחר שלב.
לפני שניכנס להסבר העניין, נבין קודם את העניין של ההתדרדרות של 7.
סוכה: היצר הרע יש לו 7 שמות. הם 7 כוחות של היצר הרע שבהם הוא מחטיא את האדם. כל שם מאפיין דרך מיוחדת שלו. כלומר היצר הרע עובד על 7. מה-7 מתחיל מהלך של תקומה, שנאמר 7 יפול צדיק וקם. אחרי 7 אין 8, מכאן הגלגל יכול רק להסתובב לתקומה. 7 זה הכי למטה.
גמרא בברכות ד’ ע"ב מדברת על מעוף המלאכים. לכל מלאך יש שיטת מעוף אחרת. מיכאל באחת, גבריאל ב-2, אליהו ב-4, והשטן ב-8, ובשעת מגפה באחת. למה זה מעניין אותנו איך הם עפים? הרב סורוצקין בספר אזניים לתורה: כל מלאך הוא ממונה. מיכאל ממונה לבשר בשורות טובות, וגם נקרא סנגורם של ישראל.
אגב, ישנן קהילות בארה"ב שכל צ’ק שהם נותנים לצדקה הוא ע"ס 101. אם הוא רוצה לתת 500, הוא נותן 5 צ’קים של 100. אם רוצה לתת 1000, תולש 10 צ’קים של 101. 101 זה מיכאל. מיכאל זה השר שמבשר טוב, הקב"ה שולחו רק לדברים טובים. הקב"ה מעולם לא הבטיח טובה למישהו וחזר בו, אם הוא מבשר טובה הוא מקיים. לכן מיכאל לא נקרא לחזור בחזרה, כי הקב"ה לא חוזר בו משליחותו של מיכאל.
לעומת זאת גבריאל שייך למידת הגבורה. הקב"ה שולח אותו ויכול לעצור אותו ולהחזיר אותו חזרה, אם האדם עשה תשובה. לכן גבריאל בשתיים, כי צריך לעשות חניית ביניים לראות אם קוראים לו לחזור. אליהו בארבע, זה שייך ל-4 לשונות של גאולה.
השטן ב-8. למה? עפ"י הפסוק בפרשה ההסבר פשוט. בבא בתרא: השטן הוא היצר הרע הוא מלאך המוות, יורד ומחטיא, עולה ומקטרג. אותו מלאך עושה את 2 התפקידים. הוא יורד למטה לדרדר את האדם, עולה למעלה לקטרג עליו ואח"כ מקבל רשות ליטול נשמה. לכן הוא ב-8 – הוא יורד לדרדר אותך 7 פעמים, ואחרי השלב השביעי עולה לקבל רשות ליטול נשמה.
לכן דוד המלך היה מהלל את הקב"ה 7 פעמים ביום, שהצילו מהיצר הרע שמחטיא את האדם ב-7 מדרגות. זה המקור למנהג בהרבה קהילות שכשנפרדים מהנפטר מקיפים אותו 7 הקפות (תימנים, קהילות ירושלים), זה התנתקות מהיצר הרע שנעשה ע"י הידרדרות האדם ב-7 שלבים.
 
רש"י כותב ש-7 העבירות, האחת גוררת את השנייה. יש כאן כלל ברזל, אם התחלת בעבירה היא לא תיעצר, אלא אם כן עשית תשובה, ואז העבירה מתבטלת. מי שלא עשה תשובה, והעבירה נמצאת בחלל האוויר, 7 עבירות האחת גוררת את השנייה עד השביעית.
משנה במסכת אבות שנקרא השבת – בני עדות אשכנז קוראים מסכת אבות עד סוף השנה, בני ספרד קוראים 6 שבתות מפסח ועד עצרת. המאירי שואל למה התורה פותחת ב: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" וכו’. למה במסכת אבות ולא במסכת ברכות, בה מתחילים את התורה שבע"פ? פרקי אבות זה בסדר נזיקין. מה עכשיו נזכרים איך התקבלה התורה? (גם רבנו עובדיה מברטנורא שואל זאת).
אומר המאירי יסוד נפלא: אין מסכת ב-6 סדרי משנה שלא בנויה על מצווה בתורה. ברכות הולכת על בשכבך ובקומך, קריאת שמע. ממתי קוראים קריאת שמע בערבית. מסכת שבת באה על שבת. עירובין באה על מצוות עירובין. פסח – יש מסכת פסחים. סוכות – סוכה. יום הכיפורים – יומא. יום טוב – ביצה. ראש השנה – מסכת ראש השנה. מצוות התלויות בארץ, תרומות ומעשרות. אין סתם משנה בלי שום מצווה.
המשניות היחידות שלא עוסקות במצווה הן פרקי אבות. לא עוסקים במצווה ולא נלמדים בגזירה שווה. אבות זה מה שקיבלנו מאבותינו בכל דור ודור. המשנה הזו מדברת על הנהגות טובות, ולא על מצווה. אז אולי חכמים בדו את זה מליבם? לכן אומרים חז"ל כל מה שתקרא כאן זה הלכה למשה מסיני. לכל דבר יש מקור בתורה.
 
רש"י אומר שהעבירות אחת גוררת את השנייה עד השביעית. אבות ד’: בן עזאי אומר, הווה רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה. יהודי תמיד רץ – או רץ למצווה או בורח מעבירה. אין מצב אחר. שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.
כבר בפרשת קדושים מציין רש"י רעיון זה. הוא מדבר על פסוק "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תישבעו בשמי לשקר וחיללת את שם אלוקיך, אני ה’". תורת כהנים: אם גנבת סופך לכחש, אם כיחשת סופך לשקר, אם שיקרת סופך להישבע לשקר. אין גנב שאינו שקרן. הוא לא מודה בגניבתו.
יהודי בא לבן איש חי ואמר שיש לו מחלה, שהוא גונב בכל מקום. לא הולך 4 אמות בלי נטילת ידיים… ולא מצליח להיגמל. שם את הידיים מאחורה, עושה כל מה שאפשר ולא מצליח. אמר לו בן איש חי שיבטיח לו בתקיעת כף שלא ישקר, ואז גם לא יגנוב. הבטיח לו. כשנכנס לחנות הראשונה, לקח משהו שמצא חן בעיני. שאלו אותו מה זה? הוא רצה לומר שלקח כדי למדוד, אבל הבטיח שלא לשקר. כדי להימנע משקר חייבים להימנע מלגנוב.
 
פרשת קדושים: לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך, לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך. רש"י בפרשת שופטים: כי יהיה איש שונא לרעהו, וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת. ע"י שנאתו בא לידי וארב לו, מכאן אמרו – עבר אדם על מצווה קלה, סופו לעבור על עבירה חמורה. הוא התחיל עם לאו של לא תשנא, והתדרדר עד שפיכות דמים.
פרשת כי תצא: כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע. הוא התחתן עם אשה ושונא אותה, לא רוצה לתת לה גט כדי לא לתת לה כתובה ומזונות. וגם בשוק השידוכים עדיף להיות אלמן מגרוש, לכן מעדיף להרוג את אשתו. תופר לה תיק, שוכר עדי שקר וממציא שזינתה כדי שיהרגוה. עבירה גוררת עבירה, אם אתה רוצה להתגרש, למה צריך לשנוא אותה? אפשר להתגרש יפה.
מדרש ברבא בתחילת שיר השירים: זוג מצידון שבלבנון היו נשואים 10 שנים ללא ילדים ורצו להתגרש. אמר להם רבי שמעון בר יוחאי, תתגרשו אבל בשמחה, כשם שהתחתנתם בשמחה. הזמינו אולם, ובמקום מקודשת יגיד מגורשת. לפני שנפרדים, אמר הבעל לאשתו, תלכי הביתה ומה שאת מוצאת בבית שמוצא חן בעינייך, תקחי. האשה אמרה למלצרים לתת לו הרבה יין, שלא ישלוט במעשיו. בסוף השמחה, לקחו אותו הביתה, והאשה אמרה לסבלים להעביר אותו לבית הוריה. בבוקר הוא מתעורר ולא מבין לאן הגיע. הרי התגרשו אתמול. אשתו אמרה לו, שמכל מה שחיפשה בבית היה שם רק דבר טוב אחד, אותו, אז היא לקחה אותו. אמר רבי שמעון בר יוחאי, תתחתנו בחזרה ותיפקדו.
אם אשה אומרת לבעלה אין לי חפץ בבית הזה טוב ממך אלא אתה, הם נפקדים – אם אנו נגיד לקב"ה אין לנו חפץ בעולם חוץ ממך, אין ספק שייבנה בית המקדש.
וכאן אדם שונא את אשתו ורוצה להרוג אותה. עבירה גוררת עבירה.
 
כי תצא: בן סורר ומורה, אינו חייב עד שיגנוב ויאכל בשר וישתה חצי לוג יין, שנאמר זולל וסובא, ונהרג על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד על פרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ולא חייב. וברור שיחטא, כי מי שגונב בשר ושותה יין הוא כמו מסומם, ואין מצב שלא ירצח אנשים.
 
אור יחזקאל, לרבי יחזקאל לוינשטיין: מקלל אביו ואמו מות יומת, מכה אביו ואמו מות יומת. המקלל מיתתו בסקילה והמכה מיתתו בחנק. חנק פחות קשה מסקילה, שהיא המוות החמור ביותר שיש. אז למה אם מכה את אביו מכה שמוציאה דם הורגים בחנק ואם מקלל הורגים במיתה קשה יותר? איך יתכן שהקללה קשה מהמכה?
הסבא מקלם: לקלל הורים זה לא דבר נדיר, להכותם זה נדיר. החמירה התורה בדבר שקל יותר מאשר הדבר החמור, כי זה נחשב קל בעיני בני האדם.
רבנו יונה בשערי תשובה עיקר י"ג: אל תסתכל על עבירות קלות כעל דבר קטן, אלא תסתכל במי שהזהיר על העבירות האלה. חובת הלבבות בשער התשובה: אין קטנה בעבירות עם ההתמדה. כשמתמידים היא נהיית דבר גדול. סוכה נ"ב: יצר הרע תחילתו כחוט של עכביש, ולבסוף נעשה חזק כעבותות העגלה.
 
אני רוצה לעמוד על כמה יסודות בתנ"ך ובש"ס. אנו נמצאים 3 שבועות לפני חג השבועות. ברוב הקהילות קוראים בחג זה מגילת רות, העוסקת ברות המואביה, ממנה יצאה שושלת בית דוד, לכן קוראים בשבועות כי דוד המלך נולד בשבועות, וכן התורה תחילתה חסד וסופה חסד וגם המגילה הזו כולה חסד.
המגילה מספרת על 3 גברים ואשה שעזבו את ארץ ישראל והלכו למואב. איש מבית לחם יהודה, הוא ואשתו ושני בניו. בבא בתרא צ"א: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור ופרנסיו היו. הם היו עשירים גדולים וכל פרנסת הדור היתה על כתפיהם. רש"י: צדיקי הדור. הם עזבו את ארץ ישראל כיוון שבאו שנות רעב, ואלימלך חשש שיתרושש אם יצטרך לפרנס את כל העם. אף על פי שהתורה מבטיחה שלעולם אין אדם מעני מן הצדקה.
כתובות: רבי יוחנן בן זכאי מצא את בתו של נקדימון בן גוריון מלקטת זרעונים בגללי בהמות, ושאל איפה כל הכסף שכתב לה אביה בכתובה, ואמרה שהכסף הלך לאבדון, למרות שאביה היה בעל צדקה עצום, כיוון שלא נתן צדקה כמה שהיה צריך לתת. גיטין: אם רואה אדם שנכסיו מתמוטטים, יתן לצדקה. משל לכבשה שצריכה לעבור בנהר אבל תשקע מהכובד של הצמר, לכן מגלחים את הצמר כדי שתוכל לעבור. אם תזרוק את הכסף לצדקה, תעבור את המשבר.
 
אלימלך נוסע למואב, למרות שאין שם שום יהודי. אפילו בית חב"ד אין. פותח במסחר, ואיבד את כל ממונו. מהצער נפטר, ונשארה נעמי עם שני בניה, ונאלצת לשוטט ברחובות ולבקש אוכל. אשתו של פרנס הדור, האדם שהחזיק את כל ארץ ישראל בצדקה. עגלון מלך מואב מציע להם את שתי בנותיו לנשים. ערפה ורות לא התגיירו. לא גיירון ולא הטבילון, כי גם אם היו מגיירים אותן היה אסור להתחתן איתן, כי עוד לא היתה ההלכה שעמונית ומואבית מותרת. הם נקראו מחלון וכליון, שעשו גופם חולין ונתחייבו כליה למקום. מדרש רבא: כליון שכלה מן העולם, מחלון שנמחה מהעולם. מהרש"א: כיוון שנשאו גויות. משבצות זהב: מי שמתחתן עם גויה נעשה כל גופו חולין, כי אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
בספרי הקבלה יש שמחלון וכליון הם גלגולים של ער ואונן.
החיד"א, רבי דוד אזולאי: אם היית שואל את אלימלך חודש לפני שעזב את הארץ, אם נראה לו שהבנים שלו יתחתנו עם גויות, הבנות של עגלון מלך מואב, הוא לא היה מאמין. אבל הוא עזב את ארץ ישראל, עבירה אחת, סגר את השיבר הכלכלי, עבירה מספר שתיים, עד שלבסוף התחתנו בניו עם גויות. ללמד עד כמה עבירה גוררת עבירה.
 
ספר אמרי שמים, פרשת בראשית: כאשר הנחש מפתה את חווה לאכול מעץ הדעת, זה לא נגמר פה. מיד לאחר מכן אמרה: הנחש השיאני ואוכל. מכאן שבא הנחש על חווה והטיל בה זוהמה. עבירה גוררת עבירה. היא הלכה לתת גם לאדם הראשון לאכול, כי אמרה אם אני מתה, שימות גם הוא איתי יחד. כלומר מתחילת התורה עבירה גוררת עבירה.
קין התקנא בהבל כי קורבנו התקבל וקורבנו שלו לא התקבל. לא מיד הלך להרוג אותו. כתוב ויאמר קין. תרגום יונתן בן עוזיאל: הוא מכין לעצמו אליבי, למה מותר להרגו. אמר לאחיו: אין דין ואין דיין, אין שכר טוב, ואין עונש. הכל הפקר. ואז הרג אותו. אם הכל מותר אפשר להרוג.
 
ירבעם בן נבט, הרמב"ם לוקח אותו כנגטיב למשה רבינו. סנהדרין ק"א: היה לומד את חומש תורת כהנים ב-103 אופנים. היו לו 103 דרכים לבאר את תורת כהנים. כשהיה מדבר דברי תורה היו כל חכמי ישראל לפניו כעשבי השדה. הוא ואחיה השילוני היו לבדם בשדה, וחידשו דברים בתורה שלא שמעתם אוזן מעולם. ירבעם בן נבט החליט לפלג את עם ישראל לשניים, ועשרה שבטים הלכו איתו. ביקשו מרחבעם בן שלמה שהתמנה במקום אביו, להוריד מלחץ המיסים. הוא התייעץ עם הזקנים והם המליצו לו להסכים, שאל את הצעירים והם אמרו לו להיכנס בהם. הוא שמע לעצתם והודיע: אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים.
ירבעם בן נבט החליט שזה הזמן לפלג את העם, והקים מלכות עם 10 שבטים. כשהגיע הרגל, אמר לעצמו – אם אתיר להם לעלות לרגל לירושלים, אמצא את רחבעם בן שלמה יושב בעזרה, כי רק מלכי בית דוד, משבט יהודה, יושבים בעזרה. יגידו שאני לא מלך. לכן סגר את הדרכים לירושלים, והקים 2 עגלים בבית דן ובבית אל, ואמר להקריב להם קורבנות ולא צריך לעלות לירושלים.
הנשמה של ירבעם בן נבט היתה כל כך חשובה לקב"ה עד שביקשו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. זו פעם ראשונה שהקב"ה מבקש כך מאדם. גסות הרוח, גאווה היתה בו, ולכן חטא.
הגמרא שואלת למה נענש ירבעם בן נבט? ועונה: מפני מה זכה למלכות, מפני שהוכיח את שלמה, ונענש מפני שהוכיחו ברבים. רש"י: דוד המלך פתח את השערים לירושלים כדי שכולם ייכנסו, ושלמה סגר כי רצה לגבות ארנונה מהנכנסים, וירבעם בן נבט הוכיח אותו, וזה בסדר, אבל עשה זאת ברבים. דעה שנייה הקים בשערים את הבת של פרעה, שכולם ייתנו לה כבוד, וירבעם הוכיח אותו.
למה הגמרא שואלת מפני מה נענש? הרי הקים עגלים וסגר הדרכים לירושלים. אבל הגמרא רוצה לדעת מאיפה התחילה ההתדרדרות. זה לא התחיל מהעגלים. העבירה הקלה שגררה את העבירות הגדולות, זה שהוא ביזה אותו ברבים. זה תחילת המרד שלו במלכות, וכתוצאה מזה הגיע ההמשך.
 
מנשה גם הוא מלך שאין לו חלק לעולם הבא. זו נשמה כל כך גרועה, שחזקיה המלך לא רצה להתחתן ולהביא את הנשמה הזו לעולם. הנביא ישעיהו בן אמוץ אמר לו שהוא צריך להתחתן, ולא להתערב בשיקולים של הקב"ה איזה נשמות הוא רוצה להביא לעולם. הוא ביקש שיתן לו את בתו לאשה, והתפלל לקב"ה שהאריך את חייו ב-15 שנה, ונולדו לו 2 ילדים. האחד רבשקה והשני מנשה.
רבשקה מת צעיר, יום אחד ישב על הכתף של אביו, ודפק לאביו על הראש, ואמר לו שהראש שלו מתאים להקריב לעבודה זרה. הוריד אותו מהכתף ומת.
מנשה היה בן 14 כשנפטר חזקיה, והיה למלך. לא היה אדם שהרשיע כמוהו. את כל ירושלים מילא דם מפה לפה. הוא הרג את סבא שלו, הנביא ישעיהו בן אמוץ, ששקול כנגד כל ישעיהו. הנביא התחבא בתוך עץ, ומנשה חתך את העץ וחתך את הנביא בתוך הפה והרג אותו.
הוא הקים פסל של 4 פרצופים, לקח כל יום 1000 אנשים שידחפו את הפסל מהנגריה לעזרה בבית המקדש. אחרי שגמרו לגרור אותו היה הורג את כולם. הכניס את הפסל לעזרה ואמר לקב"ה שמכל כיוון הוא יראה את הפסל שלו. הוא הוציא ספר תורה וחתך את כל שמות ה’ מתוכו.
שואלת הגמרא איך התחיל מנשה המלך להתדרדר? על מה השאלה? הרי אבא שלו כבר ראה ברוח הקודש שהוא יהיה כזה. אבל הגמרא מספרת שהוא התחיל לדרוש דרשות של דופי, היה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומלגלג ומדלג על פסוקים ואמר שאמרם משה שלא לצורך. אמר: למה התורה כותבת שתמנה היתה פילגש של אליפז? את מי זה מעניין? למה כתוב וילך ראובן בימי קציר חיטים ויטע דודאים בשדה, מה זה משנה מתי זה היה? היה עושה צחוק מפסוקי התורה.
אבל ראובן הלך והביא לאמו דודאים בימי קציר חיטים, כדי ללמד שהוא נזהר מהגזל, והלך רק אחרי שכולם גמרו לקצור. וזה הגיע עד כדי כך שבני גד ובני ראובן כל כך נזהרו מהגזל, שביקשו נחלה בעבר הירדן, שחס וחלילה לא יהיה עז אחת שתיקח משדה לא שלהם. ומנשה צוחק על כך. חז"ל אומרים שכתוב שתמנה היתה פילגש, ללמדך כמה נזהרו בכבודם של אברהם, יצחק ויעקב, עד שהיתה מוכנה להיות פילגש של אליפז רק כדי להידבק בזרעם. ומנשה צוחק על פסוקים בתורה. השלב הבא זה להקים פסלים, לרצוח אנשים ולגזור ספר תורה. אין עבירה שלא תגרור אחריה עבירה.
 
מדרש בתנחומא ויקרא אות ו’: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. לא ייצר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא נפתח לו פתח לעבירה במזיד. ולא ישמח אדם על מצווה שבאה לידו, אלא על מצוות רבות שיבואו אחריה.
אדם לא מתפעל מעבירה בשוגג, אבל תדע שאם אתה לא עושה תשובה על העבירה בשוגג, העבירה הבאה תהיה במזיד. וכן אדם לא מתפעל ממצווה קטנה, שהעביר זקן את הכביש, אבל מצווה זו יכולה להביא בעקבותיה מצווה הרבה יותר גדולה.
האדמור מטצ’ורקוב ניגש לרבי מאיר שפירא מלובלין בזמן חנוכת ישיבת חכמי לובלין, ושאל איך זכה לחולל את הדף היומי. מה המצווה הקודמת שעשה, שזכה להגיע לעניין של הדף היומי.
 
הגאון רבי חיים שמואלביץ אומר יסוד נפלא:
בספר מלכים לאחר ששלמה הומלך למלך, הגיעה לשלמה שאלה קשה. משפט שלמה הידוע. באו 2 נשים שגרות בבית אחד, האחת ילדה והשנייה ילדה 3 ימים לאחר מכן. אחת מהן מחצה את בנה בלילה, לקחה את הבן של השנייה ושמה במקומו את הבן המת שלה. אני מזדעדע, אשה מתעוררת ורואה שבנה לא חי, באופן אינסטינקטיבי היא צריכה לצעוק, לזעוק, להזמין הצלה. ופה אשה רואה שהבן לא מתעורר, יורדת בשקט, לוקחת את הילד ועושה החלפה בין התינוקות. ברוגע, בלי צעקות. בבוקר מתעוררת האם השנייה ורואה שזה לא הילד שלה, התינוק המת בידיה. רואה את הבן שלה בידיים של האם השנייה.
הולכות לשלמה המלך ואומרות לו: ואקום בבוקר להיניק את בני והנה מת, ואתבונן אליו בבוקר והנה לא בני אשר ילדתי. ותאמר האשה לא כי בני החי ובנך המת, וזאת אומרת, לא כי בנך המת ובני החי. ויאמר המלך: זאת אומרת בני החי ובנך המת, וזאת אומרת לא, בנך המת ובני החי. למה הוא חוזר על דבריהן?
המלך מצווה לגזור את הילד לשניים בחרב, ולתת כל חצי לכל אחת. אחת האמהות העדיפה שיתנו את הילד לשניה, ובלבד שלא יהרגו אותו. והשנייה אמרה, גם לי גם לך לא יהיה, גזורו. מקודם היא היתה מוכנה לגדל ילד שלא שלה כל החיים, ולטפח אותו ולהשקיע בו, עם המון רצון להיטיב ללא גבול. איך היא גונבת מהחברה שלה את התינוק? זו לא שאלה. הרצון שלה להיטיב גובר על הצער שיהיה לחברתה. ואז, אחרי כן, היא מוכנה שיחתכו אותו. מה זה?
מאיפה ידע שלמה מי האמא? הוא חזר על דבריהן, הראשונה אומרת קודם בני החי ובנך המת, כי היא מדגישה את הבן החי. והשנייה אומרת קודם בנך המת, כי לה חשוב המת. כאן טמונה הנקודה שהן הסגירו את עצמן.
מה היה קורה אם גם האם השנייה היתה מתנגדת להרוג את הילד? מה היה עושה שלמה? אלא שלמה ידע שכאן תהיה נפילה של האם שגנבה את הילד, כי יש כלל – עבירה גוררת עבירה. אם גנבת ילד אתה גם תרצח אותו. אין מושג כזה של עבירה שלא תגרור עבירה חמורה יותר.
 
אם אלה פני הדברים, נלך בעוד נקודה אחת, ונסיים.
כולנו מכירים דברי גמרא מפורסמת מאוד במסכת עבודה זרה בדף י"ח: תנו רבנן, כשחלה רבי יוסי בן קסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. זה היה חוליו האחרון של רבי יוסי בן קסמא. שאל אותו רבי יוסי בן קסמא: אתה יודע שמלכות רומא נשלחה משמים להחריב את בית המקדש, וכבר שרפו את בית המקדש, ועדיין הם בשיא תוקפם, ואתה מלמד תורה ברבים למרות כל הגזירות שאסור ללמד תורה? ענה לו: מן השמים ירחמו. ענה לו: אני אומר לך דברים של טעם – אתה מסתכן, אומר שהרומאים יקפצו ואתה תלמד תורה על אפם וחמתם. אין עניין למסור את הנפש על הדבר הזה, אתה מסכן 500 איש שמשתתפים בשיעור. אני תמה אם לא ישרפו אותך ואת ספר התורה באש. וכך אכן היה. כך נהרג רבי חנינא בן תרדיון, שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות.
שאל רבי חנינא בן תרדיון את רבו: מה אני לחיי העולם הבא? למה הוא חשב שאין לו עולם הבא? והרי נאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. למה יש לו ספק? ענה לו רבו: כלום מעשה בא לידך? ענה לו: כן, מעות של פורים התחלפו לי בצדקה. הוא היה גזבר צדקה, והיה לו ארנק של צדקה בכיס אחד, ובבוקר הוציא כסף מהכספומט 2000 ש"ח ושם בכיס השני. חילק לעניים צדקה וגילה שנתן מתוך הכסף שהוציא מהכספומט. אז למה לא לקח 2000 ש"ח מקופת הצדקה והחליף? כי אמר לעצמו, אם הקב"ה סיבב שהכסף שהיה שלי יילך לצדקה, אני לא מחליף. חילק גם את הכסף של הצדקה לעניים. אמר לו רבו: מעשה כזה, מחלקך יהיה חלקי. הלוואי שאשב לידך בגן עדן. מה קרה? בסה"כ נתן 2000 ש"ח לצדקה.
הרמב"ם חוגג על הגמרא הזו. הוא מוכיח ממנה שהכניסה לעולם הבא היא רק אם יש מעשה אחד נקי בלי שום סרך של מחשבה אחרת. רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. למה נותן הרבה ולא קצת, הרי בהרבה וודאי ייכשלו, לכן עדיף פחות, שיוכלו לשמור. אבל הקב"ה רצה לזכות את ישראל, ולכן הרבה מצוות, שב-70 שנה אולי תיפול אחת נקייה מה-613. זה אומר שמאוד קשה להשיג מצווה אחת נקייה. לכן רבי יוסי בן קסמא מתפעל מהמצווה הזו, הנקייה, שאף אחד לא יודע עליה.
 
רבי אברהם מסלונים: רבי יוסי בן קסמא נזף ברבי חנינא בן תרדיון, על זה שמקהיל קהילות ברבים, ואמר שהוא מסכן את האנשים. הרומאים יהרגו את כולם כשיראו אותם. שילמד תורה אבל לא בפרהסיא. שואל רבי חנינא אם על השיעורים הללו יהיה לו עולם הבא או גיהנום. אם אתה אומר שאסור לעשות את זה, אז מחכה לי גיהנום. ממחר הוא לא עושה את זה יותר, כי הרב אמר אסור, אבל מה עם מה שעשה עד עכשיו? ענה רבי יוסי בן קסמא: עבירה גוררת עבירה ומצווה גוררת מצווה. האם אחרי השיעור עשית עבירה או מצווה. סיפר לו על המצווה שעשה אחרי השיעור, עם הצדקה. אם כך זה שלימד תורה ברבים היה מצווה גדולה.
 
ספר דודאי יעקב, בשם שו"ת גבעת הלבונה: כי תצא למלחמה על אויביך וראית בשביה אשת יפת תואר. אומרים חז"ל – כנגד אויביך. איך יכול להיות שאדם יוצא למלחמה ורואה אשת יפת תואר, שממנה בא בן סורר ומורה? הרי למלחמה יוצאים הצדיקים, כי כל הירא ורך הלבב חוזר הביתה. איך יכול להיות שהצדיקים הולכים לאשת יפת תואר? הרי זה יצר הרע, שהתורה מכירה בו בשעת מלחמה. יש הבטחה של התורה שממנה הוא יקבל בן סורר ומורה. איך זה מסתדר עם צדיקים?
התשובה: כנגד אויביך. אם האדם היוצא למלחמה בוטח בקב"ה, לא היתה מגיעה אשת יפת תואר. באה התורה ללמד שאם יצאה אשת יפת תואר, זה סימן שהיציאה למלחמה לא היתה נקיה, ושם נקודת התורפה.
 
אנו מסיימים בס"ד את חומש תורת כהנים. אם מצווה גוררת מצווה, קראנו בתורה פרשת תורת כהנים, עסקנו בכל דיני הקורבנות. שהמצווה של לימוד התורה של חומש תורת כהנים, תגרור אחריה את המצווה שיזכנו הקב"ה לבנות בית המקדש במהרה בימינו אמן.

להאזנה בקובץ אודיו

תגיות: , , ,