הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ”ד תשרי תשע”א

 
מתחילים בסיעתא דשמיא את חומש בראשית. הרמב”ם קורא לספר זה ספר היצירה. יש מרבותינו הקוראים לו ספר הישר. נרצה לעסוק בקורבנם של קין והבל, ולפני כן נקדים הקדמה קצרה.
 
לפני שנתחיל כל נושא ספר בראשית, מצאתי בספר לקט שיחות מוסר של הגאון רב אייזיק שר, שם הוא מביא בפתח הספר על פרשיות השבוע קטע נפלא שמופיע בספר חובת הלבבות, בשער חשבון הנפש בפרק ג’, בחלק המתחיל “והארבעה ועשרים”. שם כותב רבנו בחיי: שתשובי נפשך ותתבענה על כל עניין שנתיישב אצלה מענייני ידיעת האלוקים ותורתו, ודברי הראשונים וחידות החכמים וענייני התפילות אשר יגעת מעת נערותך ורוב ימי לימודך וגידולך תחילה. כי צורות העניינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה אינם כצורתם אצל מי שהכרתו חזקה. ננסה להבין למה רבנו בחיי חותר.
בשער חשבון הנפש כותב רבנו בחיי שכאשר אנשים לומדים חומש יש להם שיגרא דלישנא שהם רגילים לו 50 שנה, אותו סיפור של אדם הראשון וקין והבל חוזר על עצמו, וכולם יש להם פחות או יותר מה שהרבה לימד אותם בחדר, וזה נותן לאדם אותה תמונה שהיתה חדורה אצלו במשך שנים. ורבנו בחיי כותב שאסור לעשות זאת. כי כל דבר שאתה לומד מנערותך אינם צורות העניינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה, כאצל מי שהכרתו חזקה. הרי אתה מתקדם עם החיים, ואינך בבגרותך כמו שהיית ילד. וככל שתוסיף הכרת האדם יוסיף בירור בעניינים. על כן אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בליבך בתחילת לימודך מן העניינים המסופקים והסברות העמוקות, אבל ראוי לך להתחיל בחוזק שכלך והכרתך, לעיין בספר תורת האלוקים וספרי נביאיו כמי שלא למד מהם ספר.
רבנו בחיי כותב שכשאתה לוקח חומש אל תסתכל בו כאילו אתה כבר מכיר את הסיפור. אתה מתייחס אליו כאילו אתה כבר יודע אותו ואין מה לחדש לך. אל תסתכל על זה כך, אלא תרגיל עצמך לפרשם ולבארם ולהתבונן במילותם ובלשונם. אל תלמד את הדברים כמו לפני 30 שנה כשהיית בחור או ילד. תפתח את הדברים  מהתחלה כאילו זה נושא חדש, והכל יתברר לך בצורה אחרת. וכן בדברי החכמים והקבלה, שתתבונן בהם ותדינם לזכות, ואל תנוח דעתך על מה שהתברר אצלך בתחילת לימודך. קבע עליו נפשך כמי שמתחיל ללמוד אותו מחדש. ומה שהתברר אצלך תזכרנו ותתיישב בו, ומה שתסתפק בבירורו תחקור עליו מחכמי דורך שלא בדרך החקירה הראשונה, אז יראה לך מסודות התורה וסודות החכמים מה שאי אפשר להשיגו מצד הלימוד שלימדו אותך בתחילת ענייניך.
רבנו בחיי עומד על יסוד הנפילה של האדם שאינו מצליח לרדת לעומקם של דברים כי חגור בשיגרה דלישנא שהיה לו לפני 50 שנה, אז לא נכנס לעומק כי חושב שכבר מבין ויודע. ואל תשיאך הגאווה שתחשוב שהכרתך לא הוסיפה על מה שהיתה מנעוריך. הגאווה שלך יכולה להגיד לך מה כבר יכולים להוסיף לי על מה שלמדתי בחיידר. אני מכיר את הנושא הזה, את הרש”י הזה, הרמב”ם הזה, האור החיים הזה. ושמא מה שעבר בדעתך בעת הנעורים לא יתכן להשתנות אצלך ולהיות נוכרי אצל דעתך – כי זה מפיתויי היצר לך, שיתרשל אותך מעיין ומחקור על אמיתת העניינים, וידמה בעיניך שאתה חכם גמור ולא חסר מאומה.
רבנו בחיי כותב כאן יסוד נפלא, וכל פעם שמתחילים ספר בראשית, מחזור חדש של תורה – תמיד אתה אומר, מה יש להוסיף על מה שדיברנו, הכל אותם נושאים, זה חוזר על עצמו. אבל בכל דבר ודבר יש עומק ועומק לפנים מעומק, ודברים נפלאים שרבותינו מגלים לנו את סודות התורה, וכשאדם לומד כפי שלמד בילדותו זה בעצם מעצת היצר הרע, האומר לך אל תחקור יותר מידי, אין שום חידושים במה שלמדת ואין טעם לחקור בזה.
 
רב אייזיק שר זצ”ל, בספרו, לאחר שמביא את דברי רבנו בחיי, אומר לנו – אסביר לך למה רבנו בחיי מתכוון. ילד בן 5 תגיד לו שיש מלך, מה הוא מבין? הוא מכיר שוטר שיש בעיר, אז הוא חושב שזה אולי שוטר יותר גדול. יותר גבוה, כי השוטר אחראי על הכפר הזה, והמלך על כמה כפרים. אבל כשנהיה גדול יותר, ומגיע לעיר, הוא מבין מה נעשה מעבר לזה, אז יש לו הכרה יותר גדולה. ממילא, ככל שאדם מתבגר יותר, מגיע יותר להבנה בכל דבר ודבר.
אם אומר שלמה המלך במשלי: שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר, והגמרא במס’ שבת דף י”א דורשת: אם יהיו כל הימים דיו והאגמים קולמוסים והשמים יריעות וכל בני האדם לבלרים, אין מספיקין לכתוב חללה של רשות. אין בזה להספיק לכתוב מה יש למלך על הראש. אין לנו מושג מה מונח על הראש למלך שמנהל מלכות. רש”י אומר שצריך שיהיה לו לב לכמה וכמה מדינות וכמה וכמה מלחמות ומשפטים, והכל ביום אחד. את זה אומר שלמה המלך שכיהן כמלך. אז מה ילד מבין במלך, מה בחור מבין במלך ומה מבוגר מבין במלך. ככל שהאדם גבוה יותר הוא מקבל מושגים חדשים. כמובן שראש העיר כבר יותר מבין מה מונח על הראש של המלך. שר בממלכה מבין הרבה יותר מאחריותו של המלך. ככל שהאדם גבוה יותר מבחינת הסמכות שיש לו כך הוא מבין יותר מה מונח לזה שמעליו.
ממילא, כשאנו מתחילים עכשיו ספר בראשית, ספר היצירה, ספר הישר, ספר האבות, אנו מבקשים מהקב”ה בסייעתא דשמיא, שיקויים בנו “גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך”. יש כל כך הרבה דברים נפלאים בתורה הקדושה, שיזכנו לגלות את צפונות האמת הטמונות בה, ויפתח לנו שערי אורה ויזכנו ליום הבשורה, שהקב”ה יגלה את עינינו בסודות הנפלאים שנמצאים בתורה הקדושה.
 
נתחיל היום בע”ה, לעסוק בנקודת התחלה, לפני שניגש לדבר על קין והבל. רש”י הראשון בתורה על הפסוק “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” אומר: אין מקרא זה אומר אלא דרשני. כמו שדרשו רבותינו בשביל התורה שנקראה ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו.
האמת היא שכל מה שמתנהל בעולם, בכל העולם כולו, זה בשביל ישראל ובשביל התורה. אנו לא תמיד רואים זאת בעיני הבשר שלנו, כי אנו אנשים עם ראייה מאוד מצומצמת ולא מסוגלים לראות הכל. אם הקב”ה היה מגלה את עינינו היינו רואים איך כל העולם כולו מסתובב מסביב 2 דברים – בשביל התורה ובשביל ישראל.
בחידושי הגרי”ז מבריסק, הוא מביא דברי גמרא במס’ עבודה זרה דף ב’ עמ’ ב’, שם מסופר שלעתיד לבוא ישב הקב”ה וספר התורה עימו, וידון את כל העמים. וכולם יגידו שמגיע להם שכר, כי כל מה שעשו עשו לצורך עם ישראל. בנו גשרים, כבישים, והכל לצורך ישראל. אמר להם הקב”ה: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם. למה הקב”ה לא אומר להם שקרנים? הרי מדובר באנשים שאומרים שהכל עשו לצורך ישראל, אם זה שקר צריך להגיד להם שקרנים. אבל הוא אומר להם שוטים. התשובה – האמת היא שהם טוענים דבר נכון. כשיבוא המשיח והקב”ה יגלה את האמת האומות יראו שכל מה שעשו היה לצורך ישראל. הרומאים והפרסים יגידו שכל מה שעשו זה לצורך ישראל, זה אמת לאמיתה. אבל כשעשו את זה לא חשבו שזה לצורך ישראל, אלא עשו לצורך עצמם. רק עכשיו כשהתברר האמת לאמיתה הם אומרים שעשו הכל לצורך ישראל. לכן הם לא שקרנים אלא שוטים, שעכשיו הם אומרים שהכל לצורך ישראל, אבל כשעשו חשבו רק על עצמם.
 
עוד 3 דברים נקראו ראשית. בראשית ברא אלוקים, אין ראשית אלא חלה, שנאמר ראשית עריסותיכם. ואין ראשית אלא מעשרות שנאמר ראשית דגנך. ואין ראשית אלא ביכורים שנאמר ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה’ אלקיך. רבותינו למדו מכאן שישנם עוד 3 דברים שעבורם כדאי היה לברוא את העולם: מעשרות, חלה וביכורים. למדנו מכאן יסוד שהקב”ה רוצה את כל הראשית שלנו. הראשית של הביכורים – הפרי הראשון שעל העץ תקשור עליו גמי ותגיד קודש לה’. אתה עושה חלה את הראשית תתן לקב”ה. אתה מכניס את הפירות והחיטה הביתה, את הראשית תפריש מעשרות. הקב”ה רוצה שהבהמה הראשונה תהיה קודש לה’, פטר חמור, להבדיל את הבן הבכור שלנו. כל דבר שהוא ראשית צריך להיות קודש לה’.
 
אנו נמצאים בראשית. אנו נמצאים היום במוצאי הראשית. היום הסתיימו 22 ימים של תחילת השנה שהיו קודש לה’. אלו היו 22 ימי תחילת השנה שנתן לנו הקב”ה את כל 4 המועדים בחודש אחד שנקרא ירח האיתנים, כדי לתת לנו את ראשית השנה, שתחילת השנה נהיה דבוקים בהקב”ה. זה נפתח ב-2 ימי ראש השנה, אח”כ עוד 8 ימי תשובה, יום הכיפורים, 4 ימים שלא מונים בהם עוונות כי כולם עסוקים בהכנות לסוכות, 7 ימי סוכות, 8 עצרת רגל בפני עצמו. אנו נמצאים במוצאי שמיני עצרת – 22 ימים של ראשית השנה.
ולא סתם, אמרו לנו רבותינו את כוח הראשית שנמצא בשנה. אם חז”ל אומרים שבראש השנה אסור לכעוס, כי יש לזה השפעה על כל השנה כולה, ואם חז”ל אומרים לנו לאכול מעדנים וסימנים טובים ביום הראשון של ראש השנה, כי יש לזה משמעות לכל השנה כולה, כי רבותינו מלמדים לנו את סוד הראשית. מי שלמד מכאן הלכה למעשה וגילה את סוד הראשית, כפי שהגמרא במס’ בבא מציעא מדברת על זה, הוא רבי חיא. הוא לקח חופש במרכאות, עזב את הרבצת התורה כדי להעמיד 5 תלמידים שילמדו 5 חומשי תורה ו-6 תלמידים שילמדו 6 סדרי משנה. ממה? הלך וקנה קרקע, וזרע פשתן, ממנו הכין רשתות, אותם פרש ביערות וצד צבאים, ושחטם ונתן הבשר לעניים והכין העורות וכתב ספר תורה ולימד 5 חומשי תורה ל-5 תלמידים ו-6 סדרי משנה ל-6 תלמידים, ובכך גרם שכל מי שלמד בחומשים ובסדרי המשנה האלה, לא שכח את תלמדו.
מה הסוד שמגלה רבי חיא? אם מהראשית של הדבר, שנעשה בראשיתו בקדושה, מי שיעסוק בתורה הזו לא ישכח את תלמודו. למה? הוא לא יכל לקנות עורות שניצודו במקום אחר? לקנות גרגרי פשתן או רשתות? לא. העמל, מראשיתו, מנקודת ההתחלה, היה שלו, עם כוונות של רבי חיא. כי מהראשית הכל קובע.
 
זו גמרא מפורשת במס’ חגיגה. היה תנא רבו של רבי מאיר, אלישע בן אבויה, שרחמנא ליצלן ירד מהדרך. שמו נמחק, הופיעה רק משנה אחת בפרקי אבות בפרק ד’ משמו. והיא מאפיינת מה שקרה אצלו שאחרי שירד מהדרך שמו השתנה ל”אחר”. הוא אומר: הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר מחוק. למה חז”ל בחרו להנציח בזו את אלישע בן אבויה מכל המימרות שאמר? אומר שם רבי עקיבא: טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב אחרית דבר כשראשיתו טובה, ואם ראשיתו לא טובה, אז גם אחריתו לא תצליח. כך אמר אלישע בן אבויה בשם רבי עקיבא. הלומד ילד למה הוא דומה? אם ההתחלה שלו טובה, זה נחרט, זה דיו הכתובה על נייר חדש. הלומד זקן למה הוא דומה? אם ההתחלה שלו לא היתה טובה אלא רק בהמשך, כאילו כתובה על נייר מחוק.
תוספות במס’ חגיגה בדף ט”ו מביא את דברי הירושלמי, שבשעה שנולד אלישע בן אבויה, אביו היה אחד מפרנסי ירושלים והזמין לברית את כל האנשים החשובים, וביניהם רבי אליעזר ורבי יהושע, והם ישבו ועסקו בתורה, והקיפה אותם אש מסביב. אמר להם אבויה: לשרוף את ביתי באתם? עשיתם מדורה כאן. אמרו לו: היינו עוסקים בתורה מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיינו שמחים בלימוד התורה כנתינתה מסיני, מה מסיני ניתנה באש, אף כאן ניתנה באש. אמר להם: אם כך היא כוחה של תורה, אם יתקיים בני, אני מקדישו לתורה. ולפי שלא היתה כוונתו לשמים, לפיכך לא נתקיים בו. היות שמלכתחילה לא הקדיש את הבן לתורה כי הקב”ה ציווה ללמוד תורה, אלא מהסיבה שיש כבוד לתורה, שמי שעוסק בתורה מצליח להוריד אש מהשמיים. זו היתה נקודת הכשל של אלישע בן אבויה, כי ההתחלה שלו לא היתה טובה.
 
בפרשת נוח כתוב: ויחל נוח איש האדמה ויטע כרם. משה רבנו בתחילתו איש מצרי, שנאמר: איש מצרי הצילנו מבין הרועים. ובפרשת וזאת הברכה כתוב: אשר ברך איש האלוקים. הוא התחיל כאיש מצרי וסיים כאיש האלוקים. נוח התחיל כאיש צדיק תמים וסיים באיש האדמה. איפה נקודת הכשל? שכאשר יצא מהתיבה, דבר ראשון נטע כרם. ויחל – נעשה חולין. ההתחלה של משה היתה לדאוג לכלל ישראל. נוח התחיל בתור איש צדיק תמים וסיים בתור איש אדמה.
בתהילים אומר דוד המלך: כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים. מה זה חץ? אדם מותח חץ אל ליבו ואז זורקו. סטייה של ס”מ אחד בהתחלה, יכולה להתפתח רחוק. אם סוטים בחינוך של הילד בס”מ אחד, הוא בכלל יסטה מהמעוף לכיוון אחר לגמרי. אתה אומר מה בסה”כ עשיתי, רק ס”מ. אבל מטוס שסוטה ס”מ אחד מקו התעופה ינחת בברלין במקום ברומא. כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים. תיזהר לא לסטות אלפית המ”מ.
רבותינו בעלי המוסר אמרו לנו שסטייה אחת של ס”מ ביסודות, כל הבניין יהיה עקום. זה השורש של ההתחלה.
הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט”א, מביא רעיון נפלא על הפסוק השני בתורה: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים. חז”ל אומרים שהפסוק מדבר על 4 גלויות. חושך כנגד יוון, שהחשיכו עיניהם של ישראל וציוו עליהם לכתוב על קרן השור “אין לכם חלק באלקי ישראל”. למה דווקא קרן השור? ישנה גמרא שאומרת שהשופר שתוקעים בו בערב שבת לבטל את העם מן המלאכה אינו מוקצה. ישנו שופר שתוקעים בו כדי להגיד לעם שצריך להפסיק לעבוד בערב שבת, והוא אינו מוקצה, כי עומד לגמע בו תינוק. לוקחים את השופר הזה ותינוק שותה מהשופר הזה. רואים מכאן, שתינוקות בעבר היו שותים לא מבקבוקים אלא מקרן של שור, מהצד הרחב היו מכניסים שתיה והתינוק היה שותה מהפיה הצרה. זה מה שעשו היוונים – כתבו לכם על קרן השור “אין לכם חלק באלקי ישראל”. על קרן השור ולא על בטנו, למרות שהיא גדולה יותר, כי היוונים עמדו על נקודת ההתחלה. הם ידעו את סוד נקודת ההתחלה שבכל דבר ודבר, ואמרו שאם כל ילד יהודי ישתה מאותה קרן, עליה יכתבו, כי שם טמונה נקודת ההתחלה.
 
היינו רוצים להקדים הקדמה על ספר בראשית, כי אנו עומדים לדבר על אנשים שאין לנו בהם מושג בשכל שלנו. כמו שהגמרא אומרת: אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא. אם אתה מבין שאדם הראשון היה מלאך, אתה מבין שאין לך הבנה במלאכים. אבל אם אתה חושב שהוא גם בן אדם – אתה חושב שהוא ברמה שלך, אדם הראשון שנברא ע”י הקב”ה, שכל מה שאנו אומרים עליו זה רק מה שחז”ל מרשים לנו להגיד – צריך לדעת להיזהר.
 
אם אנו עומדים להרחיב על קין והבל, צריך לדעת שגם לאחר שקין חטא הקב”ה דיבר איתו. הקב”ה דיבר גם עם אדם הראשון לאחר שחטא. כשמלאכים דיברו עם אנשים חז”ל אומרים שנצטנן דמם – דמם קפא כשמלאך דיבר איתם. וכאן הקב”ה מדבר עם קין לאחר החטא. אז אין לנו הבנה בגדלותו של האיש ומי הוא היה. אבל התורה רוצה שנלמד מה היה בימים שראשית הבריאה, כי נקודת הראשית יש לה מאוד משמעות לגבי ההמשך. היינו רוצים לעמוד על מה שקרה אצל קין והבל.
ישנם בחז”ל דעות רבות מה קרה שם. כמו שחז”ל מרחיבים מאוד מתי קרה חטא קין והבל. האם אדם הראשון, כשחטא, כבר נולדו קין והבל, או שאדם הראשון חטא לפני שנולדו. אני אומר בזהירות רבה, יש מחלוקת בחז”ל האם קין והבל אחים מן האב או אחים רק מן האם. יש דעות בחז”ל שקין בכלל אינו בנו של אדם הראשון. זה דברים מאוד קשים, כפי שכותב רבנו בחיי – לא ללמוד זאת כמו שלמדנו בילדותנו. אם רוצים לפתוח את הנושא צריך לפתוח כאילו בחיים לא למדנו. אם יש לך המושגים של הילדות, אתה לא מבין איך יכול להיות דברים כאלה. אבל אם אתה פותח כאילו מעולם לא הכרת, ורואה שאלות שחז”ל לומדים בזה, אז אתה מבין שהדברים לא פשוטים כמו שאתה מתאר לעצמך.
קודם נראה מה שכתוב בחז”ל בנגלה, בגמרא מס’ סנהדרין דף ל”ח: שעה ראשונה הוצבר עפרו, שעה שניה נעשה גולם. דרך אגב, זה שונה ממה שכותב הר”ן במס’ ראש השנה, מה שהבאנו לפני ראה”ש את סדר בריאת האדם. שעה ראשונה מדובר כאן על יום שישי בשבוע, יום בריאת האדם. שעה שנייה נעשה גולם, שלישית נמתחו איבריו, רביעי נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, שישית קרא שמות, בשביעית נזדווגה לו חווה. הר”ן כותב שבשעה שביעית נפח בו נשמה. בשמינית הם הזדווגו וכבר ילדו באותו יום 2 ילדים. בשעה השמינית של היום הראשון. בתשיעית נצטווה לא לאכול מעץ הדעת, בעשירית סרח, בי”א נידון ובי”ב נטרד והלך לו.
אם כך יוצא, שבשעה השמינית של יום שישי נולדו לאדם הראשון שני ילדים. מי נולד? תוספות אומר שנולד קין ותאומתו. זאת אומרת שביום שבו חטא אדם הראשון, קין ותאומתו כבר היו בחיים. המהרש”א מביא את דברי המזרחי, שביום הראשון נולדו שניים, זה קין והבל. המהרש”א: ונעלם מדברי המזרחי דברי תוספות, שאומר שהבל לא נולד באותו יום, רק קין ותאומתו. הטו”ר בביאורו על התורה כותב שנולדו באמת שניים, הכוונה לקין והבל. במס’ עירובין דף י”ח, אומרת הגמרא שאדם הראשון חציף גדול היה, כיוון שראה שנקנסה עליו מיתה ישב בתענית 130 שנה ופירש מן האשה. שואל המהרש”א, הרי נאמר שבו ביום שנברא האדם נקנסה עליו מיתה, ואחרי זה כתוב שהאדם ידע את חווה ותלד את קין ותוסף ללדת את הבל. אז איך יכול להיות שכתוב שפירש מאשתו ואחרי זה ילדה את הבל? ויש לומר שלידתם היתה בו ביום קודם שחטא, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. כלומר הם נולדו קודם שפירש מאשתו. זאת אומרת שנולדו קין והבל ולא כפי שאמר התוספות, שנולדו קין ותאומתו.
בתנחומא כתוב שקין פירש מאשתו לא אחר החטא, אלא אחרי שנהרג הבל. כיוון שנהרג הבל, אמר אדם: מה אני מוליד בנים והם הולכים למארה. אם כך הוא פרש לאחר שנהרג הבל. מתי הבל נהרג, כאן כבר יש דיון חדש לגמרי – אם נמשך 50 יום, ויש דעה שלקח שנתיים ויש דעה שהיה כעבור 40 שנה. דעות שונות בחז”ל.
בבראשית רבא פרק כ”ב אומר מדרש רבא: באותו יום, שישי בשבוע, נולדו 7 אנשים. קין ותאומתו, הבל ותאומותיו. כלומר נולדו 5 והיו ביום הראשון 7 אנשים. זאת אומרת בלידה הראשונה נולדו 5. באבות דרבי נתן פרק א’ משנה ח’, כתוב שבאותו יום נולדו 4. רבי יהודה בן בתירא אומר שהיו 6. הגאון מוילנא אומר שזה לא מסתדר בשום חשבון. היה צריך להיות קין ותאומתו והבל ותאומותיו. בזוהר כתוב שהם נולדו לאחר החטא, לאחר שגורש אדם הראשון מגן עדן. נגד מה שכתוב בגמרא במס’ סנהדרין, נגד מה שכתוב במדרש.
בויקרא רבא, ומופיע גם בפסיקתא רבתי ובתנחומא בפרשת שמיני, כתוב שקין והבל לא נולדו ביום השישי, אלא מיד לאחר מכן. אני אומר עכשיו בזהירות רבה את המשפט הבא, על פיו מסבירים רבותינו כמה וכמה יסודות. אם זה היה כתוב רק בתורת הקבלה, לא הייתי מתייחס לכך כי אין לי שום שיג ושיח עם תורת הקבלה. אבל גם המפרשים בנגלה במדרשי חז”ל מביאים זאת. בפרקי דרבי אליעזר כתוב בפרק כ”א, שקין בכלל אינו הבן של אדם הראשון: בא אליה רוכב נחש, הכוונה לס”מ, הוא המלאך שנקרא ס-מ-א-ל, ועיברה את קין. הוא האבא של קין. ואח”כ בא אליה אדם ועיברה את הבל. וזהו שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו. מהו ידע? ידע שהיתה כבר מעוברת. זה מדרש, פרקי דרבי אליעזר. רב מישע אמר: נולד קין ותאומתו עמו, ונולד הבל ותאומתו עמו. רבי יוסי אומר קין והבל תאומים היו. רבי צדוק אומר: נכנסה קנאה ושנאה גדולה בליבו של קין על שנתרצית מנחתו של הבל, ולא עוד אלא שהיתה אשתו תאומתו יפה בנשים, אמר אני אהרוג את הבל אחי ואקח את אשתו.
התרגום יהונתן בן עוזיאל אומר על הפסוק: והאדם ידע את חוה אשתו. פירוש: ידע והבין ממה שלא היה דמותו מן התחתונים אלא מן העליונים. קין היה נראה כמו מלאך. לכך ידע אדם הראשון שהמלאך סמאל נתאווה לה ובא עליה וזה מה שאמרה: קניתי איש את ה’. פירוש: עם המלאך. אומר התרגום יהונתן בן עוזיאל, שהאבא של קין בכלל אינו אדם הראשון, אלא המלאך שנקרא ס”מ.
עכשיו התרגום מסביר כמה פסוקים, בלעדיהם אי אפשר להבין מה כתוב שם: כתוב בפסוק “ויחי האדם שלושים ומאת שנה, ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת”. לפני זה חוה לא ילדה בצלמו וכדמותו, כי לא היו דומים לבני אדם בכלל. והבל נהרג ע”י קין, וקין נטרד ולא מתייחסים אליו בספר יחוס האדם. ממתי התחיל להיות דומה לבני האדם? משת ואילך נהיה דומה לאדם הראשון. כך מבאר התרגום שאלה שכל המפרשים עומדים עליה. בספר דברי הימים בפסוק ראשון כתוב: אדם שת אנוש. זהו. שואל התרגום למה לא כתוב קין? הבל מת, אבל למה לא מופיע קין? כי קין לא שייך לאדם הראשון. הוא שייך לס”מ. שת הוא הראשון ששייך לאדם הראשון. דברים שהם פלא עצום.
הדברים הללו מילה במילה כתובים ברבנו בחיי בפרשה שלנו, והוא פותח פתח להבנת הדברים. זה ספר תולדות אדם, שת הוא הראשון ממנו מתחיל ספר תולדות אדם, כי הוא לבדו תולדותיו החשובים, ואף על פי שכבר הגיד הכתוב עד עתה תולדות לקין, לא היו תולדותיו של אדם כי אם תולדות חוה מרוכב נחש, והוא הסמא-ל. ועל תולדות קין כתוב: ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות המה, כי היו בני מלאכים ולא בני אדם הראשון. בן אדם הראשון נחשב הבל ונחשב שת. הבל מת, ממילא נשאר רק שת.
בספר זאב יטרף, פרק י”ח, ספר בראשית, מסביר דברי מדרש פלא עצום לפי זה. במדרש כתוב: ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו – ארבע תשוקות הן. אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר ואל אישך תשוקתך. אין תשוקתו של יצר הרע אלא לקין וחבריו, שנאמר ואליך תשוקתו. אין תשוקתם של גשמים אלא על הארץ, שנאמר פקודת הארץ ותשוקקה, ואין תשוקתו של הקב”ה אלא על ישראל, שנאמר ועלי תשוקתו. מה פירוש אין תשוקתו של יצר הרע אלא לקין וחבריו? למה להבל ולשת ולחבריו אין? אם אתה אומר שקין הוא הבן של הס”מ, אז לזה מתכוון המדרש לומר שאין תשוקתו של היצר הרע אלא עליהם, כי הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות. זה אותו אחד.
 
נקדים עוד נקודה אחת, שהזוהר הקדוש מבאר כל מה שאמרנו עד עכשיו, אלא שבלשונו אומר בביאור אחר לגמרי. הוא רוצה לבאר לנו שלא נחשוב חס וחלילה כמו שרבותינו אומרים לנו, אלא בקו אחר לגמרי: כך שמעתי מרבותי והם שמעו זאת מאליהו הנביא. שלא תחשוב חס וחלילה שזה בן של הס”מ. המלאך הזה הטיל בה זוהמה, והזוהמה הזו התערבה ביחד עם אדם הראשון ומזה נולד קין. הרמ”ק, רבי משה קורדובירו, בפרדס רימונים בשער התמורות בפרק ו’: יידע המעיין כי מה שאמר שהטיל בה זוהמה, אם תחשוב חס וחלילה שהס”מ שימש עימה והטיל בה זוהמה כמשמעו, חס וחלילה, חלילה וחלילה, כי מי נגע ידו בכך וניקה. ודברי הרשב”י הם מים עמוקים ואיש תבונה ידלנה. שלא תחשוב דברים כפשוטם, אלו דברים עמוקים מאוד.
הקדמתי הקדמה זו, כי על פיה אפשר להבין בהמשך כמה יסודות נפלאים שמבארים על פיהם רבותינו מה קרה בקורבן של קין והבל. לכן הקדמה זו נחוצה להבנת מה שקרה אצל קין והבל.
 
ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה’, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. וישע ה’ אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. וייחר לקין מאוד וייפלו פניו. ויאמר ה’ לקין – למה חרה לך, למה נפלו פניך, הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. הרמב”ם מעלה על נס את הקורבנות של קין והבל. הבינו האנשים האלה סוד גדול מהקורבנות והמנחות. קין והבל הבינו את הסוד הגדול המונח בקורבן, וכן נוח. ורבותינו אמרו שגם אדם הראשון הקריב קורבן.
כפי שידוע, הרמב”ם כאן רומז לכל העניין של הקורבנות, שזה עניין בגלל שאנשים עובדים עבודה זרה כדי להקריב, כאן הוא מוכיח שהדברים הללו לא ייתכנו, כי כשאנשים הקריבו עוד לא היתה שום עבודה זרה בעולם, אדם הראשון היה לבד בעולם. הרמב”ם מאוד מקלס את הקורבנות של קין והבל. קין עלה הראשון על תורת הקורבן, והבל למד ממה שעשה קין וחיקה אותו. והבל הביא גם הוא – זה מעשה של חיקוי ולא יוזמה פרטית שלו.
בפרקי דרבי אליעזר כתוב שמי שאמר להם להביא קורבן זה דווקא אדם הראשון. הגיע ליל יום טוב ראשון של פסח, אמר להם אדם לבניו: בליל זה עתידים ישראל להקריב קורבנות ופסחים. הקריבו גם אתם לפני בוראכם. עפ”י מה שכתוב כאן זה היה בליל הסדר, בי”ד בניסן. קין הביא ממותר מאכלו, זרע פשתן, והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר. עפ”י הכתוב כאן, זה לא יוזמה לא של קין ולא של הבל. הרמב”ם נרעש מקין שהוא הראשון שיזם את הקורבנות והבל חיקה אותו, והמדרש הזה אומר שהיוזם הראשון הוא אדם הראשון שאמר להבל ולקין להביא קורבן.
קין הביא פשתן, הוא הירוד מן האדמה. מסכת בבא בתרא: המוכר פירות לחברו ולא צמחו, אפילו זרע פשתן. משמע שזה הדבר הכי גרוע. אפילו זרע פשתן זה לא הוציא. זה הירוד שישנם בפירות האדמה. כותב רבנו בחיי: היה לו להביא ביכורים מפרי האילן, משבעת המינים. אבל הגיד הכתוב פחיתותו וצרות עינו, כי היה איש רע עין. וזה שלא אמר מראשית פרי האדמה, אלא פרי האדמה, כלומר מן הפחות שבכל, וזרע פשתן היה כמו שדרשו חז”ל. על כן קיצר במנחתו שלא היתה רצויה, והאריך במנחתו של הבל הרצויה, וזה שאמר מבכורות הצאן ומחלביהן, כי הבל הביא ביכורים מדבר הראוי לקורבן, וקין הביא פחות שבפירות. וכן דרשו במדרש: משל להבל שאוכל את הבכורות ומשגר למלך את היפות.
כל המפרשים במדרש מביאים למה הביא פשתן, כיוון שלמד מהמילה קורבן, שסופי התיבות של המילה קורבן זה פשתן. קורבן כותבים ק’. קוף. זה האות הראשונה של פשתן. ריש – זה האות השניה של פשתן. בית- זה האות השלישית של פשתן. נון – זה האות הרביעית של פשתן. זה מה שהוא הביא, לפי סופי התיבות של קורבן – פשתן. המקור לזה הוא זוהר בפרשת קדושים.
הקב”ה לא קיבל את מנחת קין, כיוון שהיתה מן הירוד שבאדמה. הוא רצה את מה שהבל הביא. כל המפרשים שואלים למה, הרי קין היה בכור, ועבודת הקורבנות היא בבכורות. כידוע לכולם, עד שהקב”ה לא החליף את הכהנים במקום הבכורות, כפי שכתוב בחטא העגל, עד אז העבודה היתה בבכורות. בכל מקום אחר שלא בכורות הקריבו, מיד שואלים חז”ל מה פתאום הקריבו אם אינם בכורות. אז למה לא התקבל קורבנו של קין, ודווקא הבל שאינו בכור, התקבל קורבנו. אליבא דהתרגום יונתן בן עוזיאל, שקין אינו בנו של אדם הראשון, ממילא הקב”ה לא רצה קורבן של הבן של הס”מ. זה הפירוש שעונים חכמי הקבלה מדוע לא התקבל קורבנו של קין. לא מונים אותו במניין תולדותיו של אדם הראשון.
 
ישנו ספר שנקרא “ולא עוד אלא”, באור על פרקי דרבי אליעזר, ספר מאוד מעניין שכתב רבי אליהו האיתמרי מאיזמיר. אנו מכירים את ספריו שבט מוסר או מדרש תלפיות. שם הוא אומר ביאור יפה מדוע קורבנו של קין לא התקבל וקורבנו של הבל כן התקבל. הוא שואל כמה שאלות לפני שאומר את היסוד שלו. בפרקי דרבי אליעזר כתוב שהיוזם לקורבן הוא אדם הראשון, שהלך ואמר לקין ולהבל שהיום בעוד כמה שנים עם ישראל יצא ממצרים ויביא קורבן פסח, הביאו גם אתם קורבנות. אם אדם הראשון ראה שצריך להביא קורבנות, למה הוא עצמו לא הביא קורבן, שייקח הוא כבש וישחוט אותו. למה הוא אומר לבניו להקריב?
שאלה שנייה – מה פתאום הביא קין פשתן? חז”ל אומרים שלקח סופי תיבות של קורבן, אבל מה מונח בהן? לקחת ממותר מאכלו? ולמה חרה לו על שנתעב מנחתו, הוא גרם לעצמו את הדבר הזה. מה הוא חשב, שיביא פשתן, ממותר מאכלו, והקב”ה יקבל את זה? מה עלה בדעתו?
שאלה אחרונה – היות וקין הביא מנחה שלא התקבלה והבל הביא מנחה שהתקבלה, וקין הרג את הבל – אמר הקב”ה שהוא לא מרשה ללכת עם בגד שעטנז של צמר ופשתים יחדיו, שלא תתערב מנחת חוטא עם מנחת זכאי. דיברנו בעבר על ההספד שהספיד אברהם את שרה אמנו, דרשה צמר ופשתים. זה אחד הדברים שדרש אברהם אבינו, ולכן אמרה לו שרה אמנו גרש את בן האמה הזו.
אומר רבי אליהו הכהן מאיזמיר ביאור יפה: בפרקי דרבי אליעזר פרק כ”ב אומרים חז”ל – רבי ישמעאל אומר, משת עלו ונתייחסו כל הבריות וכל דורות הצדיקים. מקין עלו ונתייחסו כל דורות הרשעים, הפושעים והמורדים שמרדו במקום. שורש כל הרשעים בעולם באים מקין. שורש כל הצדיקים בעולם זה משורשי שת. מה היו הרשעים והמורדים, מה רצה קין? שאמרו אין אנו צריכים לטיפת גשמיך ולא לדעת את דרכך. וזהו שאמרו ויאמרו לא-ל סור ממנו. כתוב כאן דבר נורא: כל הרשעים שהיו בבריאה כולם תוצאות של קין, וכל הצדיקים בעולם תוצאות של שם. גלויי בשר היו הולכים דורות של קין, האנשים והנשים כבהמות. האנשים בדור של קין היו מתהלכים עירומים ברחובות ממש כמו בהמות. זה כתוב גם במדרשי רבא, שזו אחת הסיבות שהחריב הקב”ה את העולם בדורו של נוח.
היות שמקין יצאו אותם רשעים, וחז”ל מסבירים שהרשע שלהם היה שאינם צריכים את גשמי הקב”ה. הקב”ה השאיר את מפתח הגשמים בידו, ואותו דור של קין והרשעים שיצאו ממנו, אמרו לקב”ה שהם לא צריכים את הגשם שלו, לא רוצים אותו ולא את הגשם שלו. מי היו צאצאי קין? זה המצרים. ואף המצריים היו אומרים כן. מצאנו זאת באותיות דרבי עקיבא באות ק’, כתוב שמשה ואהרון באו לפני פרעה, והוא שואל אותם מי זה האלוקים שאתם מייצגים אותו, והם אמרו לו שהוא האלוקים המוריד גשם. אמר להם פרעה שהוא לא צריך את האלוקים המוריד מטר, כי יש לו נילוס, נהר שיוצא מתחת עץ החיים ומימיו מתברכות. הוא לא צריך גשם וטובות של הקב”ה. זה התולדות של קין, שגם הם אמרו שלא צריכים את הגשם של הקב”ה.
רצה אדם הראשון לבחון את קין ואת הבל, מי מהם שייך לכוח הרשעים בבריאה ומי מהם שייך לכוח הצדיקים בבריאה. לכן אמר להם שהיום בעוד כמה אלפי שנים ייצאו בני ישראל ממצרים, שיקריבו קורבן. הוא רצה לבחון איזה קורבן יביאו, ועפ”י הקורבן יבין לאיזה כוחות הם שייכים. מאיפה הוא יודע אם הם שייכים לכוחות הרשעים או כוחות הצדיקים? לכן אדם הראשון לא הקריב קורבן, אלא שלח זאת לילדיו, כי רצה לבחון אותם איפה הם נמצאים, מצד הקדושה או הפכה. לכן גילה להם שעתידים בני ישראל לצאת ממצרים, והמצרים שייכים לכוחות הרשע, נראה איזה קורבן הם יקריבו. אם הוא יקריב קורבן בלב שלם, אין הוא בכלל המורדים בה’, ואם יקריב קורבן שלא טוב, הוא שייך למורדים בה’.
והיות וקין רואה במזלו שהוא עתיד להיות אחד מהמצרים המשעבדים את ישראל, הלך והקריב פשתן. מאיפה ידע שהוא עתיד להיות אחד מהמשעבדים? כי אמר לקב”ה, והיה כל מוצאי יהרגני, ולא עוד, אלא יעמוד אדם אחד ויזכיר את שמך הגדול ויהרגני. קין רואה שיבוא אדם שיגיד את השם המפורש ויהרוג אותו. הזוהר כותב (וגם רבנו בחיי והרקנאטי), שהכוונה היא למשה רבנו שירד לעולם כגלגולו של הבל, שהרג את המצרי שהכה את היהודי, ומשה רבנו הרג אותו בשם. אותו מצרי הוא גלגולו של קין. הוא השתעבד ביהודי וגם הכה אותו. קין היה הגלגול שלו. אומר קין לקב”ה והיה כל מוצאי יהרגני. ולא עוד, אלא יעמוד אדם אחד בארץ ויזכיר את שמך הגדול ויהרגני. זה יהיה משה רבנו במצרים. הוא יהרוג אותי. אם משה במצרים יהרוג אותי, קין מבקש מהקב”ה שיגן עליו. כך מסביר רבי אליהו הכהן מאיזמיר מה קרה באותו לילה של ליל הסדר בימים הראשונים של הבריאה.
אם כך רצה אדם הראשון מי שייך לכוחות הטוב ומי לכוחות הרע. היות וקין הקריב פשתן, והקריב מהפירות הירודים, אמר אדם הראשון: הוא שייך למצרים. למה מי שמקריב פשתן שייך למצרים? בעז”ה נקרא בשבת פסוק בפרשת השבוע: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. ארבעה הראשים זה כנגד ארבעת הגלויות. שם האחד פישון, (רש”י) הוא נילוס מצרים, וע”ש שמימיו עולים ומתברכים ומשקים את הארץ נקרא פישון. דבר אחר, למה קוראים לו פישון, הכוונה לנילוס, כי מגדל פשתן, שנאמר אצל מצרים: ובושו עובדי פשתים. יוצא שבמצרים גדל פשתן, והיות וקין היה שייך לאותם רשעים שאמרו להקב”ה אנו לא רוצים אותך כי אנו לא צריכים גשם, ופרעה אמר למשה רבנו שהם לא צריכים גשם, קין שייך לאותם אנשים, וקין התגלגל באותו מצרי שהשתעבד בעם ישראל, והוא לא רצה שבני ישראל יצאו ממצרים. לכן הביא קורבן שהוא פשתן, כי הפשתן זה מסמל את מצרים, הנהר שנקרא פישון, שהוא הנילוס, ולכן הביא פשתן כדי שעם ישראל לא ייצא לפני הזמן, בליל הסדר. הוא ידע שהקב”ה עתיד להוציאם לפני הזמן, ורצה להמשיך להשתעבד בהם, לכן הביא את הקורבן ששייך למצרים, כדי לחזק את הכוח של המצריים ולא את הכוח של עם ישראל.
אם כך, אמר קין מה לי להביא קורבן על גאולתם של עם ישראל, הרי אני שייך לכוחות של הרע שרוצה להשתעבד בהם. לכן נתעב מנחת קין, כי הבין הקב”ה את כוונתו הרעה ולא רצה לקבלה כי הוא רוצה לגאול את בני ישראל ממצרים. והבל בדיוק להיפך, הביא מבכורות צאנו. למה הביא צאן? כי הבל שייך לעם ישראל שעתיד להיגאל בלילה הזה ולהביא קורבן שה, לכן הביא בכורות צאנו כדי להודות לקב”ה על מה שהבנים עתידים להיגאל בלילה הזה. ולזכירת הדבר הזה, אסר הקב”ה לערב מנחת קין ומנחת הבל. כי קין רצה שישתעבדו ישראל במצרים 400 שנה, בארץ שמגדלת פשתן, לכן הביא קורבן של פשתן, שלא יתערב עם קורבן הבל שהיה שמח ביציאת בני ישראל ממצרים, ורצה שבני ישראל יקריבו במהרה שה, ולכן כבר הקריב שה. אמר הקב”ה: אדרבא, שלא יערב מנחת חוטא עם מנחת זכאי, הכוונה אותו אחד שרצה שעם ישראל יישארו משועבדים במצרים, עם אותו אחד ששמח ביציאת מצרים, ולהקריב את אלוהי מצרים שעובדים לשה. הלך הבל והקריב דווקא צאן כדי להקריב אותה אלוה של מצרים, שהיו עובדים לשה.
עד כאן דבריו הנפלאים של רבי אליהו האיתמרי מאיזמיר, בספרו “ולא עוד אלא”.
 
יש ביאור נוסף על פרקי דרבי אליעזר, שנקרא “פר אחד”. את הביאור הזה כתב רבי חיים פלאג’י, זי”ע. שם הוא כותב דבר נפלא: כשקין הביא את הקורבן, הקב”ה לא קיבל אותו, ואצל הבל: וישע אלוקים אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. כותב חיים פלאג’י, שזה מה שכתוב בפסוק: ויושע ה’ את ישראל מיד מצרים. זה בזכות וישע ה’ אל הבל ואל מנחתו. שם הקב”ה נענה להבל ולמנחתו, הוא שהקריב את השה, ובזכות זה ויושע ה’, בזכות הקורבן שהקריב הבל והקב”ה קיבל, בזכות זה הקב”ה גם הושיע את עם ישראל ויצאנו ממצרים.
עד כאן דברים נפלאים שרבותינו אומרים לנו סביב העניין הזה. עפ”י זה נלך עוד נדבך אחד.
 
בספר זרע ברך הוא מסביר באופן נפלא דבר נוסף. חז”ל אומרים שקין והבל נחלקו ביניהם. ויהי בהיותם בשדה קין הרג את הבל. אגב, חז”ל אומרים שהבל גבר על קין, וקין בא אליו בתחנונים, ואמר לו מה תגיד לאבא שלך אחרי שתהרוג אותי? ואז הבל עזב אותו, ואז קם עליו קין והרג אותו. בכל אופן, על מה הם חלקו ביניהם מביאים חז”ל כמה דברים. אחד – בואו ונחלוק את העולם. נטל אחד קרקעות, נדל”ן, והשני מטלטלין. את הנדל”ן לקח קין. אחד אמר שלם אגרה על שאתה הולך על הקרקע שלי או פרח באוויר. והשני אמר לו חלוץ בגדיך כי הם שלי. מתוך כך קם קין אל הבל והרג אותו. זה מה שכתוב במדרש.
רבי יהושע מסכנין בשם רב לוי טוען ששניהם לקחו קרקעות ומטלטלין, אלא רבו בתחומו של מי ייבנה בית המקדש. שנאמר ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש, שנאמר ציון שדה תיחרש.
רבי יהודה ברעמי אמר: על חווה ראשונה היו מתדיינים. יש דעה בחז”ל שהיו 2 חווה, אחת מתה ואחרת נבראה תחתיה. אבל לא ניכנס לעניין. זה נושא שחשבתי בתחילה לדבר רק עליו אבל אשאיר אותו למועד אחר.
דעה שלישית: אמר רב הונא: תאומה יתרה נולדה עם הבל. קין אמר שהוא הבכור ומגיע לו התאומה הזו, והבל טען שהיא נולדה איתו ושייכת לו. ספר זרע ברך אומר: בפסוק כתוב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד קין, ואח”כ נאמר ותוסף ללדת את הבל. בלידת קין נאמר ותהר ותלד, ואצל הבל לא כתוב הריון. למה לא כתוב ותהר ותלד אצל הבל? ועוד הוא שואל, שהתורה מקדימה את הבל לפני קין בספרה על מעשיהם: ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה. אבל קין הוא הבכור, למה התורה לא מספרת קודם שהוא היה עובד אדמה והבל היה רועה צאן?
 
בספר ברכת אברהם הוא מביא באור נפלא על שאלה זו. שכתוב במדרש שהבל ראה שהקב”ה קילל את האדמה אחרי חטא אדם הראשון ולא רצה לעבוד יותר באדמה, כי זה דבר שמקולל אצל הקב”ה. לשון המדרש אגדה: ויהי הבל רועה צאן, שנתיירא מן הקללה שקילל הקב”ה את האדמה והיה מתעסק ברעיית בהמות. אבל קין לא היה מתיירא מהקב”ה והיה קשה עורף, ואמר אני אהיה עובד אדמה ועבד ולא הניח מפני הגזירה, שלא נאמרה גזירה זו אלא לאביו שחטא. אז היות וקין המשיך לעבוד באדמה למרות שהתקללה ע”י הקב”ה, לכן הקב”ה הקדים את הבל, שהבל הבין שאם הקב”ה קילל את האדמה צריך לפרוש ממנה, והקב”ה היה מרוצה מהתנהגותו ולכן הקדים אותו בפסוק.
ספר זרע ברך שואל למה הקדים הקב”ה את הבל בפני קין, ואומר יסוד נפלא: ישנו רש”י בהולדת יעקב ועשו. בשעה שעשו יצא החוצה, כתוב שידו של יעקב אבינו אחזה ברגלו. הוא החזיק את העקב של יעקב אבינו. וידו אוחזת בעקב עשו. למה הוא החזיק בו ברגל? כי תאומים שנולדים, יש ראשון ליצירה ויש ראשון ליציאה. מי שנוצר ראשון יוצא אחרון. מי שנוצר אחרון יוצא ראשון. כך אומר רש”י. משל לשתי אבנים שאתה מכניס לכוס, האבן שהכנסת ראשונה תצא אחרונה, והאבן שהכנסת אחרונה תצא ראשונה. אמר יעקב אבינו – אם עשו יוצא ראשון, פירוש הדבר שאני נוצרתי ראשון. הוא הבכור ליציאה אבל אני הבכור ליצירה. לא אתן לו לצאת ראשון.
זרע ברך אומר שכך היה עם קין והבל. קין נולד ראשון אבל הבל נוצר ראשון. לא כתוב ותהר ותלד, אלא ואחר ילדה את הבל, כי לא היה כאן הריון, אלא קין והבל נולדו ביחד. אם קין נולד ראשון הוא ראשון ליציאה אבל לא ראשון ליצירה. היות והבל נברא קודם, התורה מקדימה לעסוק בהבל, כי הוא הראשון ליצירה.
אם כך אפשר להבין מה המחלוקת ביניהם – מיהו הבכור האמיתי. האם הוא קין שיצא ראשון או הבל שנוצר ראשון. אם כך, מה פתאום הבל הביא קורבן? אם הוא לא בכור, ומי שצריך להביא קורבן זה הבכורות, למה הבל מביא קורבן? על זה בדיוק נסובה המחלוקת. קין טען שמי שקובע זה הפטר רחם, מי שיוצא ראשון, והבל טען שהוא נוצר ראשון.
מדרש תנחומא בראשית אות ט’: ויאמר קין אל הבל, אמר לו בוא ונחלק את העולם, ואני בכור ונוטל פי שניים. אמר לו הבל, אפשר. אמר לו קין, אם כן אני נוטל על חלקי מקום שנתקבל בו קורבנך. אם אני הבכור אני רוצה את החלק שבו קורבנך התקבל. אמר לו – לא תיטול. זה מקום המקדש, מקום המזבח, והוא אמר לו שאת זה הוא לא מקבל. ועל זה נפלה קטטה ביניהם. שנאמר ויהי בהיותם בשדה, וכתיב ציון שדה תיחרש.
זאת אומרת שהשאלה היתה אם הוא בכור או לא בכור, ומי יעבוד בבית המקדש. כלומר כל המחלוקות שישנן כאן בין קין והבל זה לגבי עבודת הבכורות, מיהו הבכור ומי ראוי לעבוד.
 
אם כך, נמצאנו למדים מה היסוד הגדול שישנו לאדם, שרבותינו מלמדים אותנו מהי נקודת ההתחלה. פתחנו בתחילת השיעור, ונוסיף נקודה נוספת. ישנו ספר נפלא שנקרא חבצלת השרון, שמדבר על ענייני הלכה שקשורים בפרשיות השבוע, ושואל שם למה קורבנו של קין לא התקבל. על פי שאמרנו קודם שקין בכלל בנו של הס”מ, אז הוא לא בכור לאדם אלא בכור לחוה, ואילו הבל הוא בכור לאדם, אז הויכוח ביניהם היה קורבנו של מי יתקבל – מי שהוא בכור לחוה או מי שהוא בכור לאדם. מה שלמדנו מכאן מהו נקודת הראשית.
הקורבן הראשון שהביאו השניים, שיזמו מעצמם, אומר הרמב”ם, או כמו שאומר הפרקי דרבי אליעזר שאדם הראשון אמר להם להקריב. בשעה שקין הביא מן הדבר הירוד, מן הפשתן, קורבנו לא התקבל. הבל שהביא מהדברים הטובים, שידע להבחין ולהביא את החלב לקב”ה, קורבנו התקבל.
אנו נמצאים בסיעתא דשמיא בתחילתה של שנה, ופתחנו ואמרנו שנקודת הראשית היא זו שקובעת. החטא של אדם הראשון שהיה ביום הראשון לבריאה, עד היום השפיע לדורות החטא הזה, עם כל מה שיש, כל מה שהאדם וחוה נענשו, הכל מנקודת הראשית.
אנו מתחילים נקודה חדשה, שנה חדשה, תשע”א, 12 חודשים ועוד 10 ימים של עבודת ה’. השנה יהיה לנו חודש אדר מעובר. יש לנו 12 חודשים לעבוד את ה’, לתת את הראשית לקב”ה. מתחילים את ראשית השנה. יש בני אדם שגמרו את 22 הימים הללו, ואומרים: הגיע הזמן לנוח. יש כאלו שהתחילו כבר מראש חודש אלול לקום ב-3 וחצי בבוקר, בן פורת יוסף. עכשיו רוצים קצת לנוח כמה שבועות, אחרי כזה מין עמל. אדרבא, רבותינו אמרו לנו אתה מתחיל את הראשית, אל תזניח את הזמן של ההתחלה. עכשיו אל תנוח. תן את ההתחלה, הראשית שיהיה אצל הקב”ה.
כשם שהתחלנו בספר בראשית, יזכנו הקב”ה לעבוד אותו באמת ובתמים, ונזכה בעזר ה’ שהתורה לא תמוש מפינו ולא מפי זרענו, ויקויים בנו גל עינינו, שהקב”ה יגלה את עינינו ונזכה בעזר ה’ לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

תגיות: , , , ,