הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י"ג אב תש"ע שבת נחמו

 

פרשת ואתחנן יוצאת תמיד לאחר ט’ באב.
משה רבנו התפלל לקב"ה כמניין ואתחנן ומבקש להיכנס לא"י.
בזמן שביהמ"ק היה קיים הקורבנות היו מקרבים את עם ישראל לאביהם שבשמים, לכן הקורבן נקרא קורבן, שמקרב את האדם, לאחר שהעבירה גורמת לו ריחוק וניתוק.
אמנם היום אין ביהמ"ק ואין אפשרות להביא קורבנות, אבל הבחינה של נשלמה פרים שפתינו – ע"י התפילות יש קרבה מעין קורבן.
נושא התפילה רחב מאוד בפרשה, אבל לא נעסוק בו היום, אלא בנושא שנקרא ישר.
חומש דברים נקרא ספר הישר.
אנו נמצאים 60 יום לפני יוה"כ, ובו ברוב העדות עבודת יוה"כ נפתחת בפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". זה פסוק מאוד מיוחד בעבודת האדם בעוה"ז, וכדי להגיע לתיקון עצמו חייב האדם להגיע למצב של ישרות. במהלך השנה האדם מעקם את עצמו (דור עקש ופתלתול), והימים הללו עלינו לעבוד כדי להגיע לישרי לב שמחה. עפ"י ספרי החסידות, החל מט"ו באב, 45 יום לפני ראש השנה, נוהגים לאחל איש לרעהו כתיבה וחתימה טובה.
גמרא מסכת עבודה זרה: ויאמר ללמד יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר (שמואל ב’ פרק א’). מהו ספר הישר? זה ספר אברהם, יצחק ויעקב, שנקראו ישרים. הגמרא אומרת שספרבראשית נקרא ספר הישר, כי עוסק באבות הקדושים, שנקראו ישרים. את השם הזה נתן להם בלעם. הרשע רצה לחיות כמו בהמה, אבל רצה למות כמו הקדושים: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו".
פירוש נוסף בגמרא: זה ספר משנה תורה. חומש דברים. ולמה נקרא ספר הישר? דכתיב בו ועשית הישר והטוב בעיני ה’ (פרשת ואתחנן, פרק ו’ פס’ י"ב). פירוש שלישי: זה ספר שופטים, כי בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. 3 דעות בגמרא במס’ ע"ז.
 
שואל המהרש"א: האם בשביל פסוק אחד קוראים לכל הספר "ספר הישר"? מילא, בראשית עוסק כולו באבות הקדושים, אבל בדברים זה רק פסוק אחד. "ועשית הישר והטוב".
להעצמת השאלה, אם המילה הישר נותנת את שם הספר, אז גם חומש שמות צריך להיקרא בשם ספר הישר, כי גם בו יש פסוק עם מילה זו, בפרשת בשלח: "אם שמוע תשמע בקול ה’ אלקיך והישר בעיניו תעשה… כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך".
הבן יהוידע מתרץ: מילה אחת לא נותנת שם של ספר. ספר שמות לא ייקרא בשם "ספר הישר". למה חומש דברים כן? כי בחומש דברים כמה וכמה פעמים חוזרת התורה על עניין זה: "ועשית הישר והטוב בעיני ה’", "כי תעשה הישר בעיני ה’".
 
אנו רוצים לעמוד על שאלת המהרש"א. המהרש"א מתרץ: בכל מקום שהגמרא מדברת מעניין הציווי של לפנים משורת הדין, מביאה את הפסוק "ועשית את הישר והטוב", כי פסוק אחד לפני כן אומרת התורה "שמור תשמרון את מצוות ה’ אלוקיכם ועדותיו…", כלומר מדברת על כלל המצוות שהאדם חייב בהן, ובפסוק שלאחר מכן "ועשית הישר והטוב", כי אינו בכלל המצוות, אבל עליך לנהוג לפנים משורת הדין, חוץ מהמצוות שכתובות בפסוק ה’. כי הנהגה של לפנים משורת הדין רצויה בעיני ה’, אע"פ שלא ציווה על כך.
 
הרמב"ן אומר יסוד: ועשית הישר והטוב בעיני ה’. על דרך הפשט – ישמרו מצוות ה’ ועדותיו וחוקיו, ותכוון בעשייתם לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד, ולמען ייטב לך – וזו הבטחה, שאם תתנהג בהנהגה של לעשות הטוב בעיני ה’, הקב"ה מבטיח שהוא ייטיב לך. "כי ה’ ייטיב לטובים וישרים בליבותם". מדרש: אמרו זו לפנים משורת הדין, כי מלכתחילה אמר שתשמור חוקותיו אשר ציווך, ועתה יאמר, גם באשר לא ציווך. וזה עניין גדול, כי אי אפשר לכתוב בתורה את כל ההלכות וההנהגות, ומשא ומתן במסחר והלכות שכנים. התורה כתבה כללים, ומהם תלמד קו מנחה.
אומר הרמב"ן: אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה: לא תלך רכיל, לא תיקום ולא תיטור, לא תעמוד על דם רעך, לא תקלל חרש, מפני שיבה תקום וכו’, זה מלמד שבדרך כלל תעשה הטוב והישר בכל דבר, וייכנס לפשרה ולפנים משורת הדין.
התורה כתבה הנהגות שבין אדם לחברו. אם כתוב מפני שיבה תקום, תלמד מזה שתרחש כבוד לישיש, לזה שקנה חכמה. אלו כללים, ומכאן תלמד הנהגות שרוצה הקב"ה. מכאן לומדת הגמרא, שכשאדם מוכר שטח, אז השכן שלו הוא הראשון שזכאי לקנות את השטח (במחיר השוק). כשאדם מוכר דירה, זכות הקנייה קודמת למי שגר לידו. למה לא? זה נהנה וזה לא חסר. את זה לומדים מלפנים משורת הדין..
כשאדם נושא ונותן באמונה, אנשים משבחים אותו: אשרי אביו שלימדו תורה. זה קידוש ה’. זה הנהגה של הישר והטוב.
 
חת"ם סופר: כל זכותנו על ארץ ישראל היא בזכות הנהגת לפנים משורת הדין, הנהגת הישרות בעבודת ה’.
ועשית הישר והטוב בעיני ה’ למען ייטב לך, ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה’ לאבותיך. למה התורה מייחדת את עניין הישר והטוב לירושת הארץ? כי זכותנו על א"י היא רק בהיותנו נוהגים בהנהגה של לפנים משורת הדין. כי ישראל זה חיבור של שתי מילים: ישר א-ל. הארץ הזו נועדה להיות מקומם של אנשים ישרים.
כשאומרים קורבנות, לפני קבלת עול מלכות שמים, אומרים: קראת את שמו ישראל וישורון. שני השמות הללו משורש י.ש.ר. משלי פרק ב’: כי ישרים ישכנו ארץ. הארץ הזו נועדה לישרים.
חת"ם סופר: אפילו יהיה אדם צדיק ומקיים כל המצוות בדיוק, אבל עומד על שלו ומעמיד דבריו על שורת הדין, מאחר שאינו עובר בזה על מצווה מפורשת, אינו זוכה לרשת את הארץ. זכותנו על א"י הוא רק בהיותנו במידת המוותרים. וכן, בגמרא בבבא מציעא: לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא נכנסו לוותר לפנים משורת הדין. כל אחד תבע אתהדין ולא היה מוכן לוותר. אז גם הקב"ה לא היה מוכן לוותר.
 
רמב"ן בפרשת וזאת הברכה: ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. רמז על השם הנשגב שיהיה למלך ישראל בהיותם ישרים. כולנו מתכוננים כבר לראה"ש, בו אנו ממליכים את הקב"ה על עצמנו. אומר הרמב"ן: אם אינך ישר אין המלכה. ויהי בישורון מלך – אם נתנהג בישרות, אז הקב"ה הוא מלך, כי צדיק וישר הוא. הוא דורש שימליכו אותו אנשים שנקראו ישרים. אין השראת שכינה על אנשים לא ישרים.
שלמה המלך בקהלת, פרק ז’ כ"ט: עשה האלוקים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים. כשנבראה האשה החלו חשבונות של החטא. מפרש רש"י: האדם כשלעצמו הוא ישר.
הרמח"ל כתב ספר מסילת ישרים, שהגאון מוילנא אמר שאין בו מילה אחת מיותרת. יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה, שיתברר אצל האדם מה חובתו בעולמו. הוא לא כותב יסוד הישרות, אלא יסוד החסידות.
בסיום הספר הוא אומר שלא יכול היה בספר להקיף את כל חוקי החסידות. יסוד הספר חסידות, אבל הספר נקרא מסילת ישרים. כי כדי להגיע למושג של ישרים צריך להיות חסידים. התכלית של כל סולם הערכים של רבי פנחס בין יאיר היא להגיע למושג של להיות ישרים.
הקב"ה הוא הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. הקב"ה נוהג בהנהגה שנקראת ישר. אחרי פסוק זה כתוב: שיחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול. ברגע שעם ישראל משחתים והולכים בדרך עקש ופתלתול, אנו לא בניו של מקום. אנו מאבדים את התואר בנים. אי אפשר להיות בניו של הקב"ה בלי להיות ישר, כי הנהגתו ישרה והוא תובע ישרות.
אור החיים בבאור "צדיק וישר הוא": מצד אחד ברא הקב"ה את העולם במשפט (במשפט יעמיד ארץ), ומצד שני יש י"ג מידות של רחמים. אלא זה הסדר, בתחילה מעמיד המשפט על תילו, וכשבא להשתלם מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים. קודם צדיק על קו הדין, ואח"כ ישר – הנהגה של לפנים משורת הדין. קודם כל הוא דן, ואחרי כן נכנסת מידת הישר, שתובעת להתנהג לפנים משורת הדין.
אדם מאבד את התואר בן, אם הוא לא ישר.
 
עפ"י זה נוכל להבין מדוע אנו פותחים את תפילת יוה"כ בפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".
אחד הדברים העיקריים שאדם רוצה לזכות בדין בראה"ש, הוא להגיע לתואר בנים. אחרי תקיעת שופר אומרים: אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחמי אב על בנים. ואם כעבדים עינינו אליך תלויות.
אבשלום רודף אחר דוד אביו להרגו, וכשהוא מת, דוד לא שמח אלא צועק 8 פעמים "בני". 7 פעמים כדי להוציאו מ-7 מדורי גיהנום, ופעם אחת כדי להביאו לחיי עוה"ב.
בכל דיני "בא במחתרת", נאמר שאם ברור כשמש שהוא בא להרוג אותך, אז הבא להרגך השכם להורגו.
אם הבן בא במחתרת, מותר לאב להרוג אותו. אבל אם האב בא במחתרת, אסור לבן להרגו, כי אבא לא הורג את בנו. זה יסוד רחמי אב על הבן.
אנו רוצים את הנהגת בנים, ההנהגה המיוחדת שמנהיג הקב"ה את עמו. אתה רוצה לזכות בתואר בנים? רמב"ן: אם תהיה ישר תהיה בן.
 
הרמח"ל שקורא לספרו מסילת ישרים, ובספר ירמיהו כתוב שהלב של האדם הוא עקום, לא נבראו רעמים אלא ליישר עקמומיות שבלב – אז האדם צריך ליישר את עצמו. זה העבודה לפני ראה"ש.
אם האדם היה נמצא כל היום מול הקב"ה, הוא לא היה חוטא. מלאכים לא חוטאים. רמח"ל בספר עץ החיים: כמה שעות ביום האדם חושב על ה’? הוא כל הזמן חושב על העסקים שלו (אם הפלאפון לא מעסיק אותו), אז למה לא יחשוב שעה אחת ביום מחשבה אחת של אמת – למה בא לעולם, מה מבקש ממנו הקב"ה ומה יהיה בסוף ענייניו. זה התרופה הטובה ביותר נגד היצר, היא קלה ופעולתה גדולה ופריה רב. שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת, פנוי מכל מחשבות, לחשוב רק על העניין הזה. ויבקש בלבבו.
אם אתה רוצה לדעת עבודת ה’, תשב ותתבונן מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק בהם ה’, וכך תגיע למעלה הרוחנית.
 
ספר שם דרך להגאון רבי שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון. 5 כרכים על התורה, ועוד כרך על מעמד הר סיני, ועוד כרך שנקרא "הישר והטוב", על הנהגות הישר והטוב. ספר נפלא. רוב הספר בנוי על הרמב"ן, והוא בונה יסודות נפלאים, שהקב"ה הטמין בתורה איתותים שנלמד מהם מה זה נקרא ישר. מה התורה תובעת מאיתנו לעשות הטוב והישר בעיני ה’.
בבראשית – "ויפח באפיו נשמת חיים". רש"י: הקב"ה ברא את האדם מן העליונים ומן התחתונים, כדי שלא להפיל קנאה ותחרות במעשה בראשית. ביום הראשון נבראו שמים וארץ, אז יש שוויון ביניהם. ביום השני נברא רקיע לעליונים, ובשלישי יבשה לתחתונים, אז שוב יש איזון. ברביעי מאורות לעליונים ובחמישי ישרצו המים לתחתונים. אז עכשיו בשישי צריך לברוא גם לעליונים וגם לתחתונים, שלא יהיה מצב שהשמים מקבלים יותר מהארץ או הארץ יותר מהשמים, ותהיה קנאה.
הקנאה, התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. אסור לאדם לקנא. האדם הגדול ביותר קנאה מוציאה אותו מן העולם. לאדם אסור ליצור קנאה. כשהקב"ה ברא חלק מהעליונים וחלק מהתחתונים כדי שבבריאה לא תהיה קנאה, זה מסר שלא תיצור קנאה בין בני אדם. לעולם לא יעדיף אדם בן בין הבנים, כדי שלא יגרום קנאה.
זה הנהגה של "ועשית הישר והטוב".
 
הקב"ה רצה בתחילת הבריאה שיהיו 2 מאורות. אז הירח אמר שאי אפשר ששני מלכים ישמשו בכתר אחד. אז הקב"ה אמר לו להקטין את עצמו. למה הקב"ה ברא כוכבים? חז"ל: לאחר שמיעט הלבנה, הירבה שכרה להפיס דעתה. יש מליוני טריליוני כוכבים, כדי להפיס דעתה של הלבנה. למה צריך להפיס דעתה אם הגיע לה עונש? כי יש כאן מסר של "ועשית הישר והטוב".
יכול אדם להביע ביקורת. מותר לו. גם בתוך הבית. גם לאשה מותר להביע ביקורת על הבעל, ולבעל על האשה. בד"כ ביקורת מסתיימת באווירה לא נעימה. אתה נמצא במצב שמיעטת כבודה של האשה, אז אל תישאר במצב זה, תפייס אותה, תרבה בכוכבים. תביא פרחים ביום שישי. זה לא סותר את העובדה שהשמעת ביקורת נכונה.
כשאתה אומר לאשה – יש לך בעיה, תתמודדי. מותר לך לדבר כך לאשה, אבל הקב"ה מלמד שצריך לפייס אותה, אסור להישאר במצב של עונש, של מריבה. זה הנהגה של "ועשית הישר והטוב בעיני ה’".
 
רמב"ן: בפרשת נח אומר הקב"ה לנח, שמכל הבהמות הטמאות יבואו לתיבה שניים-שניים. ואילו לגבי הבהמות הטהורות, לא כתוב שבאו לתיבה שבעה-שבעה, אלא שנוח יקח לו שבעה-שבעה. למה שהן לא יבואו? כי צריך לשחוט את הטהורות, זו מצווה, אז זה לא בא בקלות, וצריך לעבוד עליה.
סיבה שנייה – מכל זוגות הבהמות שבאות שניים-שניים ייצאו כל מין החיות בכל העולם. כל העולם יתרבה מכך. השבעה-שבעה הולכים כולם לקורבן. אז זה לא ישרות שאתה הולך לשחוט אותם, והם יבואו מעצמם. הישרות היא שאתה תביא אותם בעצמך ולא תנצל את זה שהם ממילא באים מעצמם.
זה "ועשית הישר והטוב".
בפרשת נשא, במנחת סוטה, כתוב שהבעל מביא את האשה אל הכהן והוא זה שמביא את קורבן הסוטה. למה הוא מביא את הקורבן אם היא זו שחשודה שסטתה? רמב"ן: היות ומנחת הקנאות הוא להזכיר עוונה, אין זה ראוי שתביא משלה. זה לא יפה שאם אתה חושד באשתך שסטתה, אתה אומר לה שתביא את החומרים שיבדקו אותה. אם אתה חושד באדם, אם אתה הולך להעניש אדם – אתה תביא את החומרים של זה. זו הישרות.
 
רבנו ניסים גאון אומר יסוד נפלא בעניין "ועשית הישר והטוב": הקב"ה השחית את דור המבול ולא נשאר מהם זכר, פרט לנוח, אשתו ושלושת בניו ושלוש נשותיהם, ועוג מלך הבשן. למה? כי הם גזלו אחד מהשני. דור אנוש בנו מגדל כדי למרוד בקב"ה, ולא קרה להם כלום. הקב"ה בלבל את שפתם והם התפזרו. למה שגזלו אחד מהשני זה יותר חמור? בגלל שהיתה ביניהם אחדות – שפה אחת ודברים אחדים – אז אפילו שהם עובדי ע"ז, בגלל שהם מאוחדים הם מצליחים
עפ"י יסוד זה, שואל רבנו ניסים גאון: באנשי סדום הקב"ה הפך את סדום, זרע גופרית ואש מן השמים, וסדום ועמורה הלכו מן העולם. למה? כי אנשי סדום לא נתנו צדקה. שואלים כל המפרשים: אז מה? איפה יש ב-7 מצוות בני נוח מצווה לתת צדקה? אין מצווה כזו. עם ישראל מצווה, ולא בני נוח.
רבנו ניסים גאון בהקדמה למסכת ברכות: כל המצוות שתלויים בסברא ובאמדתא דליבא, הכל מתחייבים בהם מהיום שברא הקב"ה אדם מן הארץ. כלומר, דברים שהשכל הישר של האדם אומר לעשותם, לא צריך ציווי של הבורא. כשאתה רואה אדם רעב לא צריך ציווי של הבורא לתת לו אוכל. אם אתה רואה אדם פצוע ברחוב, ההיגיון אומר שתגיש לו סיוע ולא צריך ציווי על זה. ההיגיון והלב והנורמלי מצווים זאת. גם גוי מבין את זה.
 
הרמב"ן, מפסוקים בפרשת וירא: הקב"ה שולח 2 מלאכים לסדום. לוט מכניס אותם הביתה ומארח אותם. המלאכים אמרו ללוט שיוציא את כל המשפחה שלו מהעיר לפני ההפיכה. מי נתן למלאך אישור לזה? הרי הוא נשלח להציל את לוט בלבד, לא את כל המשפחה. מלאך לא משנה שום דבר ממה שהקב"ה מצווה אותו. מלאך נקרא עושה דברו, שומע מה שאומרים לו ואין לו רשות לשנות ימין ושמאל.
כשהקב"ה אמר למשה רבנו שהוא שולח מלאך שיילך לפניהם, משה רבנו אמר: רק לא מלאך. כי מלאך לא יכול לשנות ממה שהצטווה. אין לו שיקול דעת והוא אינו יכול לשנות.
גמרא: כשהמלאכים מפחדים מהקב"ה יוצא מהם זעה. כל בוקר נבראים מלאכים חדשים ונשרפים באותו יום, כי הם פותחים בשיר בלי רשות. "וקרא זה אל זה ואמר" – רק אם הם מקבלים רשות הם יכולים לשיר.
אז איך המלאך שינה משליחותו להציל את לוט? מי התיר לו להציל את כל המשפחה?
רמב"ן: וברור שהמלאכים יודעים דעת עליון בזה, וייתכן היה זה לכבוד האכסניה, כי דרך מוסר לשלוחים להציל את בעה"ב וכל אשר לו. כמו ששלוחי יהושע הצילו את כל משפחת רחב. קושרים חוט שני, וכל מי שבבית יינצל.
כלומר אם הקב"ה אומר למלאך להציל את לוט, לא ייתכן רק להציל אדם אחד, כי ישרות היא לפנים משורת הדין, וברור שהקב"ה לא מתכוון להציל רק את לוט, אלא מתכוון להציל את לוט ואת כל משפחתו, כי זה "ועשית הישר והטוב", זה הנהגה שטבע הקב"ה בבריאה – ישרות, הנהגה שלפנים משורת הדין.
 
הרב ברוידא בספרו: אמר רבי שמעון בן גמליאל, כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
רחל אחזה בשתיקה. יעקב היה מוכן לעבוד 7 שנים בשביל רחל, ולא רצה להתחתן עם עשו. יעקב היה משגר לרחל מתנות, כמו שחתן משגר לכלה. לבן היה לוקח את המתנות, משנה את הפתק ושולח ללאה. ורחל רואה, שכל המתנות שהיא מקבלת עוברים ללאה, והיא יושבת ושותקת. (יעקב שואל אותה איך היה המתנה? היא עונה לו: יפה מאוד, נהניתי מאוד…).
מדרש רבא, פרשת וירא, נ"ו אות ד’: בשעה שהלך יצחק לעקדה, אמר לו השטן – בן העלובה, אתה יודע שאביך הולך לשחוט אותך? אמר לו יצחק: אני הולך על מנת כן, כדי למות. אמר לו השטן – ומה עם כל הבגדים שאמא שלך תפרה לך? הכל הולך לישמעאל ולא איכפת לך?
לא מובן. אם יצחק אומר שהוא מוכן למות, מה הוא טוען שישמעאל ייקח את חפציו? אם הוא מת מה איכפת לו מי לוקח? התשובה היא שאדם מוכן למות, אבל לא מוכן שאף אחד ייקח לו את הדברים…
כשהולכים למלחמת מצווה משחררים את האיש שבנה בית, ארס אשה, נטע כרם – כדי שלא ייקח אותם איש אחר. למה צריך את התוספת "ואיש אחר ייקח"? כי בן אדם מוכן ללכת למלחמה ולמות, אבל אם הוא ישמע שמישהו אחר לקח לו את הג’קוזי – זה לא. מידת הקנאה שאדם מקנא יותר גרועה מהמוות.
רחל מקבלת דברים מחתנה והכל הולך לאחותה, והיא יושבת בשקט. זו המידה שלה – ורחל שותקת. לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. הנהגה כזו התורה מספרת לך עליה, שתלמד לא להגיב, מלהגיב רק מפסידים. זו הנהגה של ישרות שהקב"ה תובע.
 
לאה הרתה בילד השביעי, לשפחות יש כ"א 2 ילדים, ורחל עדיין מצפה לילדים. אמרה לאה לעצמה, אם זה בן זכר, אחותי תהיה פחותה מן השפחות, כי היא תלד רק ילד אחד, והשפחות 2. התפללה לאה לקב"ה (אפילו שזה היה אחרי 40 יום) שזו תהיה בת. היא נקראה דינה, כי לאה עשתה דין לעצמה. בכל לדה של בן כתוב ותהר ותלד. אצל דינה כתוב: אחר ילדה בת. כי הבשר זה היה בן שהפך לבת, והלידה היתה בת.
לכאורה לאה יכולה לומר: מה זה אחריות שלי שילדתי בן? בעיה של הקב"ה עם רחל. התורה מלמדת מה זה ועשית הישר והטוב, שאחות צריכה לדאוג לאחותה שלא תהיה פחותה מן השפחות, ומוכנה לוותר על שבט שלם.
היא הפסידה מהוויתור? היא קיבלה עוד שבט. מהלידה הזו נולדה את דינה, דינה נלקחה לבית שכם בן חמור, ונולדה אוסנת שנלקחה למצרים ויוסף לקח אותה לאשה. נולדו לה מנשה ואפרים ויעקב אבינו הכניס אותם למניין השבטים (כראובן ושמעון יהיו לי). היא הפסידה שבט אחד וקיבלה 2 בחזרה. כי אם אדם נוהג בוותרנות, זה מביא רק תועלת. משבט אחד נהיה לה שניים.
 
עד כה דיברנו על בני אדם. ניכנס לתורת "ועשית הישר והטוב".
התורה מצווה לקחת דם של חיה ועוף ולכסות בעפר. מה עניין כיסוי הדם בחיה ובעוף?
רמב"ן: לפני דור המבול אסור היה לאכול בשר, כי מה אשמה הבהמה שאתה רוצה לאכול? היא צריכה להקריב את חייה בשביל זה? ולמה קיבלנו רשות לאכול בשר- נוח טיפל בחיות וקיים אותם, ולכן ניתן לו הרשות לאכול בשר כי בזכותו הם התקיימו. ועם כל זה, לא ניתן להם רשות בנפש. אסור להם לאכול את הנפש – זה הדם.
אור החיים: ולמה ציווה לכסות את דמו? כי דמו של בע"ח זה הנפש שלו, ומן המוסר לנהוג בו כבוד, כמו שציווה הקב"ה לקבור בן אדם משום כבודו, שלא יתבזה ויירקב. יושבים סנהדרין של 23, כמו משפט האדם, כדי לפסוק על בהמה למוות. כי הותר לשחוט בהמה רק בשביל בשרה. זה כדי שנעריך כמה הקב"ה מייקר כל בע"ח. ומזה נלמד מה זה "ועשית הישר והטוב". אם כך נוהג הקב"ה בכבודה של בהמה ושל חיה, כמה אנו מצווים לנהוג בכבודו של אדם!
 
דעת זקנים מבעלי התוספות: מאחר שהכלב מוסר נפשו על הכבשים וכשבא הזאב לטרפם הוא נלחם עם הזאב כדי לגרשו, אל תהיה כפוי טובה כלפיו, ואם יש לך טריפה תשליך אותה לכלב, כי עד כה הוא שמר עליה.
אם כך חייבים הכרת הטוב לכלב ששומר על הצאן, כמה חייבים הכרת הטוב לאדם ששומר לך על הבניין?
התורה אוסרת לחרוש בשור וחמור יחדיו. 3 סיבות – הסיבה הקבלית היא שיש שם 2 תכונות של ישמעאל ועשו. בפירוש הפשט של הקבלה, אחת הדמויות החקוקות בכסא הכבוד הוא השור, שהוא מלך לבהמות, אז לא יתכן לחבר אותו עם חמור. במקום אחר כתוב שלא ייתכן לחבר חמור שיש לו פחות כוחות עם שור שיש לו כוחות של שור, שסוחב בעוצמה. השור יכעס שהוא סוחב הכל והחמור בקושי זז. פירוש נוסף – לא לחבר אותם ביחד, כי השור מעלה גרה והחמור לא, אז החמור חושב שהשור כל הזמן מקבל אוכל, כי הוא כל הזמן אוכל.
אומר ספר החינוך: ומכאן ייקח חכם לב מוסר, שלא למנות שני אנשים בדבר כלשהו, שרחוקים בטבעם, כמו צדיק ורשע, נקלה ונכבד. אם בבע"ח הקפידה התורה, כל שכן בבני אדם. אם אתה שם 2 פקידות בחדר אחד, שאחת עובדת בקצב והשנייה איטית – החינוך אומר לא לשים אותן בחדר אחד. זה גורם קנאה, ואפילו לבע"ח אסור לעשות את זה.
 
גם באילנות התורה דורשת להתנהג בישרות, לא רק בבע"ח. אסור להשחית עץ למאכל בזמן מלחמה. כי הוא נותן פרות שאתה אוכל, אז אסור להשחית אותו אפילו בשעת מלחמה. אל תנצל את המצב שהעץ לא יכול לברוח. העץ רואה גרזן ולא יכול לעשות כלום. אל תנצל את זה ותרים עליו גרזן.
כי תראה קן ציפור, שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך. אל תנצל את הרגשות של האמא, שיושבת על הביצים ולא מסוגלת להינתק מילדיה, כי זה נוטע בך אכזריות. לנצל את רחמי האם על בניה, כדי לקחת ממנה את הגוזלים – זה דור עקש ופתלתול, זו אכזריות.
גם כשאתה צר על עיר, אל תסגור אותם מכל הכיוונים, אלא רק מ-3 כיוונים, ותתן להם כיוון אחד כדי לברוח.
החת"ם סופר כותב שכל זכותנו על ארץ ישראל היא בהיותנו ישרים, שהתורה אומרת "ועשית את הישר והטוב בעיני ה’ למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה’ לאבותיך.
מעדני שמואל: אם הרמב"ן כותב שבמסגרת "ועשית הישר והטוב" נכנס גם דיבורו בנחת עם הבריות, שהקב"ה רוצה שבכל דבר נהיה ישרים – אז כאשר הקב"ה אומר למשה ואהרון לדבר עם הסלע, והם הכו אותו, לכן הם לא ייכנסו לארץ. כל הכניסה לא"י היסוד שלה זה לנהוג הישר והטוב, ומשה ואהרון חטאו במידתם ולא קידשו שם שמים כמו שהקב"ה אמר, לא זכו להיכנס לארץ ישראל.
 
גמרא: לא חרבה ירושלים, אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין. הקב"ה רוצה פשרה, ותרנות. הוא לא פוגע באדם שמוותר לשני. עוד לא קרה מעולם שאדם ויתר והפסיד מכך. כל מי שוויתר רק הרוויח, רק זכה. זה היסוד שרוצה הקב"ה.
אם אנו רוצים הנהגה של בנים בימי הרחמים הבאים עלינו לטובה, ושנוכל להגיד ולישרי לב שמחה, צריך ליישר את הלב. לקראת ההמלכה בראש השנה, שכולנו נצעק "המלך" – זה בתנאי שנהיה ישרים. בנים זה מי שהולך בדרך ישרה, ואם אינכם ישרים אינכם בנים ואינכם ראויים להמליך.
דרך כל איש ישר בעיניו – מה שאדם עושה הוא בטוח שזה בסדר. אבל כל אחד, כשהוא נמצא עם הציבור אבל כל אחד לעצמו, יכול לבחון את עצמו אם הלב שלו ישר או לא.
ניתנו לנו פחות מ-30 יום עד לתקיעת השופר הראשונה, עד ר"ח אלול, היום הגדול של "אני לדודי ודודי לי". לכן ההכנה היא ליישר את דרכנו, את אורחותנו.
זו הפרשה של ה’ ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים. ננהג בכל דבר ודבר בהנהגה של לפנים משורת הדין. אם חרב ביהמ"ק השני בגלל שלא עשו לפנים משורת הדין – אזי אם ננהג "ועשית הישר והטוב" בהנהגה של לפנים משורת הדין, נזכה עוד השנה, לאחר 1942 שנה של חורבן הבית, לגאולה השלמה במהרה בימינו.
 

תגיות: , , , ,