הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע ד’ טבת תשע”א

 
יוסף חשש שאם ישימו את הגביע על החמור, החמור לא יזוז, כמו החמור של רבי יוסי דמן יוקרת, שלא היה זז אם לא היו משלמים בדיוק את השכר שהוסכם. לכן אמר שאם החמור יזוז, זה סימן שהקב”ה מסכים לצעד שלו.
מנשה טען בפני האחים: למה שילמתם רעה תחת טובה? אתם כפויי טובה. הכל עשינו בשבילכם ואתם גונבים גביע. הם טוענים קל וחומר – אם החזרנו לך את הכסף שנתת לנו, איך נגנוב גביע.
האחים כל כך בטוחים שאין אצלם הגביע, שהם מיד מכריעים הכרע דין: מי שיימצא הגביע איתו ימות, ואנו נהיה לעבדים. מנשה מקבל חלקית: רק אחד יהיה עבד, והשאר יהיו נקיים.
למה האחים הציעו שמי שיימצא הגביע אצלו ימות? למה הם לארג’ים כל כך, בשעה שמנשה טוב לב ומציע רק שיהיה עבד? כי השבטים היו בטוחים שמנשה ויוסף גוי, ואם הם גויים אז דנים כמו בני נוח. העובר על 7 מצוות בני נוח דינו מוות. מנשה דן אותם עפ”י דת ישראל, ולפי התורה כתוב שהגנב נמכר לעבד בגניבתו.
 
יוסף טוען לפניהם: מה אתם עושים, אם אתם יודעים שאני אדם שיודע לנחש? זה סיום הפרשה הקודמת.
הפרשה השבוע מתחילה ב”ויגש יהודה”. לאן ניגש? הרי הם עומדים באותה תנוחה כמו בסיום הפרשה הקודמת.
התשובה פשוטה: הוא רוצה להגיד לו משהו באוזן. לכן הוא רוצה להתקרב אליו.
האלשיך לא מבין מה הצעקה של יהודה. הרי כל האחים אמרו שמי שיימצא הגביע בידו ימות, וכולם יהיו עבדים, ויוסף הקל בעונשם. אז למה יהודה בא בטענות? מה היה עושה יהודה אם מנשה היה הורג מיד את בנימין? היה למישהו טענה על כך? הרי כך בדיוק הם אמרו לפני רגע. אז מה יהודה עכשיו מתנפל?
האלשיך: יהודה מבין שהאחים משלמים את מחיר מכירת יוסף. הם מכרו אותו לעבד וצריכים להימכר לעבדים. לכן אם כולם יהיו עבדים זה בסדר, למרות שבנימין לא חטא. כי כשעוקרים קוצים עוקרים גם את הכרוב בערוגה. אבל לקחת את בנימין בנפרד ואת כולם לשחרר – זה כבר סתם, כי הוא היחידי שלא חטא במכירת יוסף.
הגמרא אומרת שבנימין בן יוסף אין לו שום חטא, ומת בעטיו של נחש.
 
חז”ל: ויגש יהודה – נערך לפיוס ולמלחמה.
דבר ראשון הוא אומר, שאם פסקת לפי התורה, שאדם נמכר בגנבתו, אז בתורה כתוב שאדם שאין לו נמכר בגנבתו, ואילו במקרה זה יש לו. התורה מתכוונת שאדם שגונב כי אין לו מה לאכול, אז אין עליו כזה כעס. את הגניבה צריך להחזיר למרות שגנב כדי למלא רעבון נפשו. אבל אין לו, אז מוכרים אותו שיחזיר את הגניבה.
הקב”ה שברא את האדם מה אומר – שאדם יכניס את הגנב אליו הביתה? לכל אדם יש רב בריח על הדלת, שחס וחלילה לא ייכנס אליו גנב. אז הולך בעל ממון, ומכניס גנב אליו הביתה? איזה מין היגיון זה? אלא התורה אמרה שהאדם לא גנב בפועל, אלא גנב כדי למלא רעבון נפשו. אם תשקם אותו, הוא יחזור למסלול. זה אם אין לו. אבל אחד שיש לו כסף והוא גונב, לזה לא יעזור שימכרו אותו לעבד כי הוא לא צריך שיקום. הוא קלפטומן. זה מחלה. אתה הולך להכניס אליך הביתה מחלה? זה בלתי אפשרי.
ועוד אמר יהודה: לא יכול להיות שהוא גנב, כי אף גנב לא מחזיק חבילה בכיס שלו. הוא שם את החבילה בכיס של מישהו אחר בדרך. שיתפסו אותו במקומו. רק כשעוברים את הגבול הוא לוקח את זה חזרה לתיק שלו.
אלו דברי הפיוס. כעת מתחילים דברי המלחמה. יהודה אמר לו שהוא רוצה לדבר איתו דברים קשים.
אזהרה מס’ 1: סבתו של בנימין, פרעה לקח ללילה אחד ולקה בנגעים קשים. אז עזוב את הילד שלא תקבל צרעת.
אזהרה מס’ 2: אמו מתה כי יעקב אמר משפט אחד: מי שיימצא אצלו התרפים לא יחיה. אם הילד הזה לא יחזור לאבא שלו והאבא יגיד עליך משפט אחד – אתה תמות.
אזהרה מס’ 3: שניים מאיתנו, שמעון ולוי, השמידו עיר מעל פני האדמה. העיר שכם נחרבה כששני האחים הללו השמידו את כל תושבי העיר. הם רק שניים, ואנחנו עשרה. שמונה עוד לא התחילו לפעול. אלו עשו את זה בשביל דינה, ואנו נעשה זאת בשביל מי שהאבא שלנו מחבב אותו יותר מכולם, ושעל כתפיו ייבנה בית המקדש.
אחת הסיבות שיהודה רצה לדבר באזני יוסף, זה לומר לו ששניהם יודעים שהגביע זה תירוץ (והוא לא רוצה להגיד את זה באזני כל העבדים מסביב). הרי אדוני שאל את עבדיו היש לכם אב או אח. אז אנו יודעים שהגביע הזה זה תירוץ. אם אתה יודע, בשביל מה שאלת?
יוסף עונה לו: כל האחים יושבים בשקט ולא רוצים להתערב (תנחומא – כשנמצא בשקו של בנימין כל אחד ואחד הפך פניו), אז למה אתה מדבר כל כך הרבה? הגאון מוילנא: קדמא ואזלא זרקא מונח סגול – הקדמתי משום שזרקתי עצמי מעם סגולה אם לא אחזיר את בנימין. אני נותן נפשי על בנימין כי הבטחתי זאת לאבי.
 
הרב זייצ’יק בספר “אור הנפש” מדבר על תורת הנפש של האדם, בנושא של הערבות.
יהודה אומר ליוסף – קח אותי במקום בנימין. לכל דבר אני יותר טוב ממנו. לגבורה, למלחמה, לשמש.
חז”ל: מפני מה זכה יהודה למלכות? מפני הענווה. הוא היה ענו בזה שכינה עצמו עבד למרות שהוא מלך. “ישב נא עבדך תחת הנער”. אבל איזו ענווה זו אם הוא אומר שהוא יותר טוב בכל דבר מבנימין?
פסיקתא רבתי פרק ז’ במדרש רבא: יהודה, בשביל שהשפיל עצמו מפני יוסף בשביל בנימין, שאמר “ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, ועתה ישב נא עבדך תחת הנער”. אמר הקב”ה: אתה השפלת עצמך בפני אחיך הקטן ממך, בשביל אחיך הקטן מהקטן ממך – חייך, כשיוקם המשכן ויבואו השבטים להקריב קורבנות, אין אדם מקריב קורבן ראשון אלא יהודה. נחשון בן עמינדב למטה יהודה.
בעל הטורים: הנשיא היחיד שלא נקרא בשם נשיא הוא נחשון בן עמינדב. לא כתוב נשיא לבני יהודה. היחיד מ-12 השבטים. כי למוד אותו השבט להקטין את עצמו. שנאמר “ישב נא עבדך תחת הנער”.
הרב זייצ’יק: יש תכונה לאדם להציג עצמו כמצליחן, כשהוא רוצה תפקיד. אבל כשרוצים להטיל עליו תפקיד שהוא לא רוצה לקחת, הוא מקטין את עצמו כדי לברוח מהתפקיד. כך זה בכל דבר בעבודת ה’. אחד שרוצה לקבל תפקיד משבח את כוחותיו, ואחד שלא רוצה תפקיד אומר שאין לו כוחות.
כשאדם חתם ערבות ובאים לגבות את הערבות, הוא מסתכל על רשימת הערבים האחרים וטוען שהם עשירים ממנו, והוא סתם קטן. יהודה לא רק שלא רצה לברוח מהערבות, אלא שיבח עצמו שהוא טוב מכולם. זו הענווה הרצויה, שאדם לא יברח מהתפקיד שלו, אלא ישים עצמו במלוא יופיו ותארו כשהוא צריך לקחת תפקיד.
 
בעל ההפלאה בפרשת השבוע שואל שאלה: אמר יוסף ליהודה: למה אתה מדבר, כי אתה ערב. אבל האם אין אפשרות להתיר את השבועה, את הנדר? אפשר בקלות להתיר השבועה. תגיד לאביך שלקחת ערבות על ילד שאינו גנב. והרי הוא לא רק גנב, אלא גנב בן גנבת. שאמו גנבה את התרפים כדי שלבן לא יוכל לרדוף אחר יעקב, ומאותה סיבה לקח בנימין את הגביע, כדי שיוסף לא ירדוף אחר האחים. אם הייתי יודע מראש שהילד גנב, לא הייתי לוקח את הערבות על עצמי.
גמרא נדרים: כשאדם נודר למישהו הוא לא יכול להישאל על הנדר או השבועה, אלא בנוכחות האדם שהוא נדר בשבילו. בנדר שאדם נודר לטובת חברו, אין יכול להתירו אלא בפני חברו.
לכן אמר יהודה אל יוסף – איך אעלה אל אבי. והרי כבר אמר שהוא ערב לאביו. אבל יוסף אמר לו תישאל על הנדר, על השבועה, כדי להפר אותה. ואילו יהודה אמר לו שהוא צריך ללכת לאבא שלו כדי להפר את הנדר.
 
אני רוצה לפתח נושא: מה זה מושג של קבלת ערבות.
מדרש תנחומא: ילמדנו רבנו, איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם. מה השאלה הזו? הרי כל ערב חייב לשלם.
איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם – האומר אלווהו ואני נושא ונותן ביד. ואם הוא רק חתם על שטר ערבות הוא לא חייב לשלם?
יש סוג של הלוואה עם מושג של ערב, מה שאנו קוראים לו ערב – בא אליך שכן שרוצה הלוואה והגמ”ח דורש ערבים. הערבים חותמים, והלווה מקבל הלוואה.
סוג נוסף של הלוואה – אדם בא לבקש ממך הלוואה, ואין לך כסף אבל אתה יודע שלמישהו אחר יש כסף, ואתה מבקש ממנו לתת לו הלוואה ואתה ערב במקומו. זה ערב קבלן.
וסוג שלישי של הלוואה – אתה בעצמך לוקח הלוואה מבעל הממון, ונותן לשני את ההלוואה. זה נשא ונתן ביד.
ברגע שאדם חותם ערבות, בעלי הגמ”ח יכולים להגיע לערבים רק אחרי שמיצו כל האפשרויות לקחת את ההלוואה מהלווה עצמו. אם אין שום אפשרות לקחת ממנו – אפשר לפנות לערבים.
ערב קבלן זה שלמלווה יש אפשרות לפנות למי שהוא רוצה. יכול לפנות ללווה ויכול לפנות ישירות לערב.
בנשא ונתן ביד – לא פונים בכלל אל הלווה, אלא לערב. הלווה לא קשור בכלל. הלווה קיבל ביד מהערב. הערב לווה מהמלווה. זה נשא ונתן ביד. לא פונים בכלל אל הלווה.
 
לכן המדרש מתכוון – איזה ערב שהוא חייב לשלם? איזה ערב הוא זה שאתה פונה לערב לפני שפונים ללווה – שחייב לשלם ראשון לפני שפונים ללווה – זה שנשא ונתן ביד.
ומי היה ערב כזה? זה יהודה. שנאמר: תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך. הלך יעקב ונתן את בנימין ביד של יהודה, אז הוא נקרא ערב שנשא ונתן ביד. ואז אין אפשרות אחרת, רק הוא צריך להחזיר את הערבות.
אומרים חז”ל: תראו מה העוצמה של ערבות מהסוג הזה. חלפו מאות שנים, נכד בנימין הוא שאול, ונכד יהודה הוא דוד. שאול נמצא במצוקה מול גוליית הפלשתי שמחרף ומגדף. אומר ישי אבי דוד לבנו: לך למלחמה ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תיקח. ילקוט שמעוני: אמר ישי לבנו, הגיעה השעה לקיים את הערבות של זקנך יהודה, שערב את בנימין. שנאמר אנוכי יערבנו. תוציא אותו מערבותו. את ערבותם תיקח.
מאות שנים אחרי הערבות נדרש דוד להוציא את יהודה מהערבות שלקח על בנימין.
 
אני רוצה לעמוד על נקודה וממנה להגיע ליסוד נפלא.
בעל ההפלאה אמר שיהודה יכול היה להישאל על הנדר, כי מדובר בגנב. אבל הוא אמר שהוא לא יכול להישאל כי בפני אביו הוא נשבע, ויכול להתיר רק בפניו. נראה מה קרה ל-70 סנהדרין שלא עשו מה שנדרש מהן.
חז”ל: אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך, שעל ידיה נהרגו 70 סנהדרין של צדקיה מלך יהודה.
צדקיה מונה על 5 מלכים ע”י נבוכדנצר: אדום, עמון, מואב, צור וצידון. יום אחד הוא רואה את נבוכדנצר בביתו, כשהוא תולש את אבריה החיים של ארנבת ואוכלם. אכזריות קשה. הוא עשה זאת כדי לקנות בנפשו אכזריות. אמר נבוכדנצר לצדקיה שהוא משביעו שלא יספר זאת לאיש. נשבע צדקיה במזבח הפנימי. אח”כ הגיעו 5 המלכים שהיה ממונה עליהם, וטענו בפני צדקיה שנבוכדנצר לא מתאים להיות מלך, אלא הוא, נכדו של דוד המלך, צריך להיות המלך. צדקיה סיפר להם מה ראה בעיניו שעשה נבוכדנצר. הם סיפרו לנבוכדנצר מה מספר עליו החבר שלו.
אז נבוכדנצר פנה לסנהדרין ודרש שיקראו בפניו את התורה. הגיעו לפרשת נדרים, ושאל אותם אם אדם יכול לחזור מנדר או שבועה. אמרו לו שצריך ללכת לחכם ולהתיר נדרו. הגמרא אומרת שהסנהדרין התירו לצדקיה את שבועתו. למה? אף על פי שאין מתירים שבועה אלא בפניו של המתיר, היות וצדקיה התקשה לעמוד בזה וזה ביטל אותו מעבודת ה’, אז זה כמו דבר מצוה שמותר להתיר שלא בפניו. תשובה שניה, שהוא היה מלך על הסנהדרין וציווה אותם להתיר את השבועה. אז נבוכדנצר הבין שהם התירו את שבועתו והרג אותם.
לפני שמתו, שמו עפר על ראשם כדי לעורר זכותו של אברהם אבינו, לבשו שק כדי לעורר זכותו של יעקב אבינו.
 
יוסף אמר לפרעה על יעקב אביו: אבי השביעני לפני מותו לקחת אותו לקבורה בארץ ישראל. אם אתה רוצה שאפר את השבועה, אפר גם את השבועה שנשבעתי לך, שלא אגלה שאינך יודע את כל הלשונות.
 
מדרש בראשית רבה: מטורנה אחת שאלה את רבי יוסי, כתוב בדברי הימים שיהודה קבר את 2 בניו (ער ואונן), ואת אשתו, וינחם והלך להתחיל את החיים מחדש. אביו, יעקב, קבר ילד אחד והתורה אומרת שהוא מאן להתנחם. אז איך יהודה קבר 2 בנים ואשה והתנחם, וזה קובר אחד ולא מתנחם? ענה רבי יוסי, שמתנחמים על המתים ולא על החיים. היות שיוסף חי, לא התנחם יעקב.
אבל יעקב לא ידע שיוסף חי. אם ידע שהוא חי, אז למה צריך למאן להתנחם? הוא יכול להיות רגוע. אם הוא חשב שהוא מת, מדוע לא התנחם?
יעקב לא סירב לקבל ניחומים בגלל שבנו איננו. אלא הוא כאב כי הוא ידע, שאם יצאו ממנו 12 שבטים יתחיל ההוויה של עם ישראל. כל מה שעשה יוסף עם הגביע, משמעו כך: ג = שלושת אבות, יב = 12 שבטים, ע = 70 נפש. זה ההוויה של עם ישראל. גביע. אז יעקב שראה שיוסף נעלם, הבין שממנו לא יצא עם ישראל.
רבקה היתה צריכה ללדת 12 שבטים. וכשהתרוצצו הבנים בקרבה אמרה: אם כן, למה זה אנוכי. זה גימטריה 12. אך כך מתנהגים שניים איך אביא 12? אבל עשו הרשע עקר לרבקה את רחמה, ומנע ממנה להביא 12 שבטים.
יעקב שם 12 אבנים, ואמר שאם הן מתאחדות לאחת, בידוע שיצא ממנו עם ישראל. בבוקר האבנים הפכו לאחת.
אז עיקר הפחד של יעקב שאם אין 12 שבטים עם ישראל לא יוצא ממנו.
 
אותה שאלה נמצאת בילקוט שמעוני: וימאן להינחם. אמר יעקב אבינו: כמה יגעתי להקים 12 שבטים. כל מעשיו של הקב”ה 12. עכשיו כשהלך יוסף נפרצה ברית 12 השבטים. אבל למה שלא יקח עוד אשה ויוליד עוד ילדים? המדרש אומר שיעקב נשבע ללבן שלא יישא עוד אשה, אפילו אחר מות נשותיו. לבן העיד את הקב”ה בינו לבין יעקב, ויעקב נשבע בפחד אביו יצחק, שהוא לא לוקח עוד אשה.
אז למה הוא לא נשאל על הנדר? הרי למי הוא נשבע, לגוי רמאי. אבל צריך להישאל על השבועה בפניו. ויעקב מעדיף לאבד שבט, ושלא יצא ממנו עם ישראל, ויישב בגהנום – ולא יישאל על השבועה. אז יעקב אבינו המשיך להתאבל, ולא נשאל על השבועה.
לכן שמו הסנהדרין שק כדי לעורר זכויות יעקב אבינו. כי יעקב אבינו לבש שק כי מאן לקבל תנחומים, כי סירב לשאת עוד אשה, כי נשבע ואינו יכול להפר השבועה כי צריך ללכת ללבן ואינו יכול. והסנהדרין שהפרו את השבועה לצדקיה לובשים שק כדי לעורר זכותו של יעקב אבינו.
יהודה אומר שאינו יכול להישאל, כי צריך להישאל רק ליד אביו. יעקב אבינו לא נשאל כי הוא צריך את לבן. ואילו סנהדרין התירו את שבועתו של צדקיה – ולכן מתו.
 
בסוף הפרשה מונים את שמות בני שמעון. אחד מהם שאול בן הכנענית. אבל אמו לא כנענית, היא יהודיה, דינה בת יעקב אבינו. למה בנה נקרא בן הכנענית? היא נבעלה לכנעני נגד רצונה. שכם בן חמור חטף אותה בכוח ובגלל שנחטפה ונעשה בה מעשה כזה, היא תיקרא כנענית?
מדרש בפרשת וישלח – כדי שנבין כמה צריך להיזהר מנדרים: אחד שנודר נדרים ולא משלם, הקב”ה מעביר ביקורת ישירה על פנקסו. כשהלך יעקב לארם נהריים נדר נדר: אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך… והיה ה’ לי לאלוקים – והאבן הזו ששמתי מצבה תהיה בית אלוקים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.
הלך והתעשר, ולא שילם את נדרו. הביא עליו הקב”ה את עשו ולקח את כל ממונו. אם אדם נוהג כדין ומעשר את כספו, מס הכנסה לא ייקח לו. כאשר אנשים נתנו צדקה, המלכות לא נגעה בהם. עשו לקח ממנו כי יעקב הבטיח שיתן מעשרות ולא הפריש, בא עשו ולקח את חלקו.
ועדיין לא הבין את המסר. בא מלאך שרו של עשו ונאבק עימו, ונעשה צולע. הכל בגלל השהיית הנדר. לא הבין את המסר, בא שכם בן חמור ולקח את דינה. וכיוון שעדיין לא הרגיש, באה עליו צרת רחל. שנאמר כל הנודר ולא משלם גורם לאשתו שתמות.
אמר הקב”ה: עד מתי יהיה הצדיק הזה לוקה ולא מרגיש. הריני מודיעו. שיבין על מה הוא מקבל עונשים. אמר לו הקב”ה: קום עלה בית אל ועשה שם מזבח, לאותו מקום שנדרת שם נדר. כשהיית בצרה נדרת נדרים, ושכחת כשבאה עליך רווחה. רואים מכאן מה סבל יעקב אבינו רק מהשהיית הנדר, ולא משאלה או ביטול הנדר.
 
למה קוראים לו שאול בן הכנענית? כי נבעלה לכנעני. אבל זה בן של שמעון עם דינה, אז מה הקשר לכנעני?
שאול בן הכנענית הוא זמרי בן סלוא. שמו לא נקרא על שם שאמו נבעלה לכנעני, אלא על שהביא את הכנענית אל תוך המחנה, ובגללו מתו 24,000 איש. הכל בגלל השהיית הנדר של יעקב. אם היה מקיים מיד את הנדר, עשו לא היה לוקח את רכושו, הוא לא היה צולע, רחל לא היתה מתה בכניסה לארץ ישראל ודינה לא היתה נלקחת לשכם.
אמר רבי יוחנן: 5 שמות לזמרי בן סלוא. כל מה שמתו 24,000 איש הכל בגלל איחור הנדר.
 
אנו נמצאים ביום האחרון של חנוכה, נפרדים מהחג. יהי רצון שהשפעות החג ימשיכו ללוות אותנו בע”ה.
במפרשים אומרים ש”זאת חנוכה” זה סיום מערכת הדינים של כל השנה. סיימנו רבע שנה. נכנסנו לחודש טבת והסתיים הרבעון הראשון של השנה.
חז”ל אומרים, שפרשת ויגש יוצאת בד”כ בימי חנוכה או לאחריהם, כשמסיימים את השנה. ללמד עד כמה אדם צריך לבדוק עצמו אם קיבל עליו קבלות בימים הנוראים. הבטיח הבטחות שקריאת שמע תהיה אחרת.
עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. בראשית השנה אתה מבטיח לקב”ה שהשנה תהיה ה-שנה שעוד לא היתה כמוה. מעכשיו אני הופך לאדם אחר. ואחרית שנה מראה שלא חל שום שינוי.
כשהיית בשעת צרה ידעת לנדור. הגיע זמן הפרעון, שלא תהיה השהיית הנדר.
יעקב אבינו ידע מה קיבל על השהיית הנדר, ולכן הסכים להיות בלי יוסף ולא להתחתן עם עוד אישה, רק כדי לא להישאל על הנדר שנדר ללבן.
 
חסיד ויזניץ’ נסע לאדמו”ר מויזניץ’. בתהילים כתוב: מי יעלה בהר ה’ ומי יקום בהר קדשו? נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשבע למרמה. החסיד חושב לעצמו – לא נשבעתי אף פעם למרמה ולא שלא למרמה. אמר לו האדמו”ר: כל יהודי נשבע, לפני שיורד לעולם הזה, שיהיה צדיק ולא רשע.
 
חודש טבת מאוד לקיתי בו, אומר הפייטן. זה חודש שירד חשכה. בימים ח’, ט’, וי’ בטבת ירדה חשכה לעולם, כי תורגמה התורה ליוונית. אלו ימים שיש בהם יותר חושך מאור. אבל למדנו מחנוכה שתפקידנו להיות מוסיף והולך. גמרנו רבעון של השנה ומתחילים רבעון חדש. שכל אחד יהיה מוסיף והולך. וע”י זה נזכה בעזר ה’ לשמוע קול שופרו של משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
 
 

תגיות: , , , ,