הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י"א טבת תשע"א

 

23 שנה אחר פטירת יוסף נפטר לוי.
77 שנים אחרי פטירת יעקב אבינו התחיל השעבוד. למה רש"י אומר שמיד לאחר פטירתו החל השעבוד?
רבי אליהו מזרחי: התחילו להשתעבד בהם קצת, בפה רך, עם הטבות.
לא מצאתי במה התחיל השעבוד. בכתבי רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, כתוב שברגע שנפטר יעקב פרעה החל להתייחס ליוסף אחרת. בסוף הפרשה, לאחר פטירת יעקב אבינו, מבקש יוסף הצדיק מפרעה לאפשר לו לעלות לקבור את אביו בארץ ישראל. עפ"י תשובת פרעה אומר רש"י: אם לא שהשביע אותך, לא הייתי נותן לך, אבל ירא אני מהשבועה, שאם אעבור עליה, תעבור אתה על השבועה שהשבעתי אותך שלא תספר שאני לא יודע 70 לשון. כלומר ברגע שמת יעקב השתנה היחס של פרעה אל יוסף, והוא כבר לא בעל הבית, אלא רק בגלל השבועה התיר לו ללכת.
 
בסוף הפרשה מופיע מסע הקבורה של יעקב אבינו לא"י. 70 יום בכו אותו במצרים, ואח"כ יצאו להלוויה.
הכלי יקר שואל כמה שאלות מה קרה בגורן האטד. הם הגיעו למקום שיש בו גורן מוקף קוצים. זה נקרא גורן האטד. ובמה זה שונה משאר גרנות? הכנעני ראה את האבל בגורן האטד. ולפני גורן האטד לא ראו את אבל?
הכלי יקר מביא תוספתא במסכת סוטה, שברגע שיעקב אבינו הסתלק החל רעב. חזר הרעב שהיה לפני שהגיע יעקב אבינו. פרעה חלם 7 שנים, והיו רק שנתיים והגיע יעקב, אז חסר 5 שנים, והן חזרו לאחר שנפטר יעקב.
רעב לא מרגישים ברגע הראשון. חלפו הימים, וכשהגיעו עם ההלוויה לגורן שמוקף קוצים, כלומר אין מעבר לגורן. מתי סוגרים גורן? כשיש רעב ואנשים ייחפשו אוכל בגרנות. כאשר הם ראו בגורן האטד שהחל רעב, התברר להם שבמצרים החל רעב. וזה היה האבל הכבד במצרים, בגלל הרעב.
3 ימים אחרי שברח יעקב מבית לבן, ראו רועי לבן שאין בבאר מים. כשהגיע יעקב לחרן היתה אבן על פי הבאר כי לא היו מים, וכיסו את האבן שאי אפשר יהיה לגנוב מים. ברגע שהגיע יעקב אבינו המים עלו לקראתו ונהיה שפע. לכן אנשי חרן שיתפו פעולה עם לבן ברמאות של יעקב, כדי שלא יילך משם ואז ייגמרו המים. כאשר ראו שפתאום נגמרו המים, הבין לבן שיעקב ברח.
 
בדרך כלל כשיש שובע כלכלי, יש אווירה טובה בין אנשים. אבל כשיש רעב כולם עם פנים זעופות אחד לשני. אולי לזה התכוונו חז"ל שברגע שנפטר יעקב החל השעבוד. כי החל הרעב, הפנים נהיו זועפות, ואנשים הפסיקו להתייחס לעם ישראל בחיבה ובאהבה.
 
ויחי יעקב במצרים 17 שנה. רבי הקדוש היה חי בציפורי 17 שנה והיה קורא על עצמו ויחי יעקב במצרים 17 שנה. מה הקשר? מה המשוואה?
דיברנו בפרשת תולדות, הזכרנו את דברי בעל המגלה עמוקות, שרבנו הקדוש נקרא רבי יהודה הנשיא ר"ת נשמתו של יעקב אבינו. אנטונינוס היה שורש נשמתו של עשו. אומר רבי הקדוש, שהוא גר בציפורי 17 שנה, מעין יעקב אבינו, שהיה גר במצרים ולא היה שם רעב. כל 13 השנים שסבל רבי הקדוש יסורים בציפורי, לא הפילה אשה עוברה. כמו שיעקב הביא שפע לעולם כך גם רבי הקדוש הביא שפע לעולם בציפורי (משך חכמה).
גמרא כתובות דף ק"ג: רבי הקדוש היה מגיע לאחר פטירתו כל ליל שבת הביתה לעשות קידוש. כמה שנים. עד שנכנסה שכנה הביתה והתחילה לדבר, והשפחה אמרה שקט, רבי עושה קידוש. מאותו רגע הוא הפסיק לבוא.
למה רבי הגיע כל ליל שבת לעשות קידוש? למה תנאים אחרים לא באו לעשות קידוש? גמרא תענית: יעקב אבינו לא מת. הסימן הוא שהגלגול של נשמתו, רבנו הקדוש, היה מגיע לעשות קידוש כל ליל שבת לאחר פטירתו.
5 סדרים למד יעקב אבינו עם יוסף. יוצא שיעקב אבינו הוא הראשון שלמד משנה. לכן רבי הקדוש כתב את המשנה. למה הוא פתח בכיצד קוראים שמע בערבית ולא בכיצד מברכים? כיוון שהוא גלגולו של יעקב אבינו, שתיקן תפילת ערבית.
 
יש רעיון נוסף, כדי להתחבר ל-10 בטבת, וכדי להבין מה פירוש תחילת השעבוד.
יעקב אבינו לפני שירד למצרים שלח את יהודה לפניו גושנה, להקים לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה. בשביל מה? מה דחוף? בעוד כמה זמן ירד יהודה איתם ויקים בית תלמוד. זה לא לוקח הרבה זמן.
ספר סוכת דוד: היסוד הזה של לשלוח את יהודה לפניו גושנה, הסיבה היא שכל תחילת פעולה של אדם צריכה להיעשות בקדושה. של"ה הקדוש בפרשת ויגש: כל דבר שאתה עושה בראשונה, תפתח בדבר של קדושה. לדוגמא, כשאדם קונה דירה, מחפש דירה, אל תחפש קודם איפה הנוף, אלא איפה הסוכה. איפה הפינה שאתה יכול לשבת ללמוד. כשפותחים דבר – פותחים אותו בקדושה.
החפץ חיים: מאימתי קוראים את שמע בערבית? משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם בקדושה. למה אתה לא אומר את השעה? אז הגמרא מלמדת שכל דבר שאתה עונה למישהו, תקשור את זה בקדושה. מתי יוצא אוטובוס? רבע שעה לפני תפילת מנחה בבי"כ הגדול.
כל דבר שבתחילה אם הוא נעשה בקדושה – השורש של הדבר פורח נכון.
 
בפרשת השבוע שעבר למדנו עוד רעיון. יעקב אבינו בדרכו למצרים עובר דרך באר שבע. היה בחברון, עובר דרך באר שבע, ועושה תחנה. הוא נסע בעגלות של פרעה רק מבאר שבע. מחברון עד באר שבע הוא לא נסע בעגלות של פרעה, כי זו נסיעה פרטית, ואותה הוא עושה בכרכרות שלו. מה יש בבאר שבע? אבא וסבא שלו קבורים בחברון. אדם הראשון קבור בחברון, מה יש לחפש בבאר שבע?
רש"י בפרשת תרומה, על הפסוק "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים". מה זה הקרשים? הקרשים המפורסמים שהביא יעקב אבינו מארץ ישראל למצרים, נטע אותם במצרים והשקה אותם, וציווה לבניו שלא ישכחו לקחת את הארזים הללו כשהם יוצאים ממצרים, כי מהם יבנו את המשכן. יעקב אבינו הכין את הקרשים הללו עוד לפני שחשבו על המשכן. כשירדו ב-70 נפש הוא כבר לוקח איתו קרשים.
אבני שוהם ואבני מילואים – מאיפה היה במשכן? הנשיאים הביאו. מאיפה הביאו את האבנים? מכסה תחש על המשכן, מאיפה יביאו תחש? יהיה במדבר. אז למה יעקב חושב שלא יהיו עצי שיטים במדבר? למה צריך לסחוב מבאר שבע למצרים, להשקות 17 שנה, לצוות לילדים להמשיך לגדל אותם, לכרות אותם ולחתוך לקרשים ולסחוב למדבר? מי שיביא תחש ואבנים יביא גם עצי שיטים.
התשובה בחז"ל – שעומדים לעולמי עולמים. הקרשים הללו שהביא יעקב מארץ ישראל לעולם לא יכלו, לא תאחז בהם תולעת ולא יבלו. הם עומדים לנצח ולא יהיה בהם שום בלאי.
תנא דבי אליהו: משום שעשאום כשרים. יעקב אבינו ירד לבאר שבע להביא עצי שיטים. שהלך יעקב אבינו לביתו של אברהם אבינו, שם נטע אשל, תחתיו אירח את המלאכים וכל האנשים שבאו לביתו. סוד העצים הללו שאברהם נטע אותם בקדושה ובטהרה. את העצים הללו לוקחים למשכן. אם היסודות של המשכן באים מהעצים של אברהם אבינו, העצים יהיו עומדים לעולמי עולמים ושום תולעת לא תאחז בהם.
 
גמרא במסכת בבא מציע: רבי חנינא אמר לרב חיא – אם תשתכח חס ושלום התורה אוכל להחזירה בכוח פלפולי. רבי חיא זרע פשתן, מהגבעולים עשה רשתות, פרש במקומות הפקר, וצד צבאים, ושחט ונתן בשרם לעניים, ואת העור שרטט לקלף וכתב 5 חומשי תורה. כל מי שלמד תורה מהספרים של רבי חיא, לא שכח אותה לעולם. מאיפה הוא ידע שמי שילמד מספריו לא ישכח את התורה?
את הסוד הזה הוא למד מיעקב אבינו שלקח את עצי השיטים מהאשל של אברהם אבינו. אמר רבי חיא – אם אני אתחיל הכל מהתחלה מנקודת האפס, כל מי שילמד בספרים הללו תורה זו תהיה תורה נצחית.
 
לאחר שלמדנו כמה חשובה נקודת הראשית, נאזכר עניין מפרשת כי תבוא:
כל דבר שהוא ראשית הקב"ה מעוניין בו. בראשית ברא אלוקים – בשביל ישראל שנקראו ראשית, וגם בשביל ביכורים שנקראו ראשית, בשביל מעשרות (ראשית דגנך), ובשביל חלה (ראשית עריסותיכם). הבן הבכור, פטר חמור – כל דבר שהוא ראשית הקב"ה מעוניין בו.
על פי זה ברור למה הקדיש יהושע בן נון את העיר יריחו קודש לה’, ואמר שמי שיבנה אותה בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. הוא הבין שאם הקב"ה רוצה הפרשת חלה והבן הראשון וביכורים ופטר חמור – ניתן לו את העיר הראשונה שנכבשה. בפיוט שחיבר יהושע בן נון – עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית – היוצר שרוצה בראשית. זו המתנה שנתן יהושע לקב"ה.
רמב"ם על פסוק בפרשת שופטים: כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי ה’. הקב"ה רוצה שאת כל הראשית יתנו לכהנים.
5 תלמידים היו לרבי יוחנן בן זכאי, והוא מנה את שבחם. את רבי יהושע בן חנניה הוא שיבח: אשרי יולדתו. איזה שבח זה, לשבח את אמו? האמא גילתה את היסוד, ברגע שהוא נולד הביאה את עריסתו לבית המדרש כדי שאוזניו ישמעו דברי תורה. מזה נעשה רבי יהושע בן חנניה הגדול. השבח הוא לאם שהשכילה להביאו מראשית.
רבי נתן גשטטנר זצ"ל חיבר ספר דברי עמרם – הוציא לעילוי נשמת אביו. בסוף הספר יש סיפורים על האב. בין הסיפורים נמצא כך: רב אליקים קופל, שהיה בן עירו של אביו, והיה אורח בבית אביו כשנולד הבן. וכשהגיעה המיילדת האורח אמר למיילדת שלא תגיד מילה כשהילד ייוולד, אלא תתן מכה על החלון. וברגע שנתנה מכה על החלון, אמר האב: שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד. כדי שהאוזניים של התינוק ישמעו בפעם הראשונה שמע ישראל (ולא איזה גבות יפות יש לו ואיך הוא דומה לדודה…)
 
מסכת נדרים: ברית מילה שקול כנגד כל תרי"ג מצוות. כי זו המצווה הראשונה שניתנה לאברהם אבינו והיא המצווה הראשונה שמקיים אדם בגופו. יסוד הראשית.
נוח נטע כרם. עשה עצמו חולין. למה התחיל בכרם? התחיל בפעולה לא טובה, ולכן נמשכו מזה מעשים שלא ייעשו. כי מעט מהקלקול בהתחלה יהיה הרבה קלקול בסוף.
גמרא שבת: במרה נצטוו על שבת. עמלק בא כי דתן ואבירם יצאו ללקוט בשבת הראשונה לאחר הציווי. כיוון שפגעו בשבת הראשונה, בא עמלק שנקרא ראשית גויים, להילחם במי שפגע בשבת הראשונה.
בפרשת בהעלותך דיברו מרים ואהרון במשה. הקב"ה אמר להם שהוא מדבר עם משה פה אל פה ולא בחידות. למה הצטרעה מרים ולא אהרון? כי היא היתה הראשונה שדיברה. היא פתחה בעבירה לכן היא קיבלה העונש.
רבנו בחיי בפרשת וישב: אדם צריך להיזהר ממילה שהוא מוציא מהפה, שלא יוציא תחילה מילה רעה.
4 פתחו באף ונסתלקו מהעולם. הנחש פתח ב: אף כי, המן אמר: אף לא הביאה אסתר. מי שפותח באף, במילה רעה, סופו יהיה רע.
 
יום ג’ בתשרי שנהרג גדליה בן אחיקם. י’ בטבת סמך נבוכדנצאר הרשע על ירושלים והביאה במצור. ב-י"ז בתמוז 5 דברים קרו, וגם בט’ באב: נגזר על ישראל שלא ייכנסו לארץ.
כל הצומות אם חלו בשבת נדחים לאחר השבת. האבודרהם כותב שכל הצומות נדחים חוץ מי’ בטבת. הוא לא חל לעולם בשבת, אבל לפעמים חל ביום שישי ומתענים בו ביום שישי. אפילו אם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו. כי נאמר בו בעצם היום הזה, כמו יום הכיפורים.
יום ו’ תענית י’ בטבת. מי שרוצה לקום ב-4 וחצי בבוקר לאכול משהו (4.55 זה עלות השחר), צריך להתנות זאת מראש.
לחם משנה: בי"ז בתמוז הובקעה העיר בחורבן בית שני. בבית ראשון בקיעת החומה היתה בט’ בתמוז. למה מתענים בי"ז? כי חורבן בית שני חמור יותר, כי בית ראשון נחרב ונבנה מחדש.
בי’ בטבת מתענים על שסמך נבוכדנצאר הרשע על ירושלים בבית ראשון. היינו צריכים להתענות בתאריך שסמך ידו על ירושלים בבית שני, שהוא חמור יותר. בכ"ג בניסן החל המצור בבית שני. למה מתענים בי’ בטבת שזה תחילת המצור בבית ראשון? הרי בית שני חמור יותר.
יש הבדל גדול בין כל הצומות לי’ בטבת. כל הצומות יידחו לאחר השבת, כי אין הבדל באיזה יום תצום, העיקר שזה יום באותו החודש, כי העיקר הוא החודש. ואילו בי’ בטבת העיקר הוא היום, כי שם נאמר בעצם היום הזה. היום הוא הקובע.
מדוע סובר אבודרהם שמתענים ביום זה בשבת?
 
יש תירוץ שמצאתי במדרש תנחומא בפרשת תזריע: המדרש מדבר על טובות שעשה הקב"ה לעם ישראל בשעת הגלות. ועוד טובה גדולה עשה עם ישראל, שבי’ בטבת היו אמורים ישראל לגלות מירושלים, והקב"ה המתין להם שנתיים וחצי, עד שנבקעה החומה בי"ז בתמוז ונחרב הבית ב-ט’ באב, ואז יצאו לגלות. שלא יצאו לגלות בקור אלא בחום.
יוצא לפי זה, שבעצם היום שהיה צריך לצאת לגלות היה י’ בטבת, רק שהקב"ה ריחם ודחה את היציאה לגלות. אז אם ביום זה הכל היה צריך לקרות, זה חומרת היום של י’ בטבת, עפ"י התנחומא.
אבל כל מי שמתבונן מה קרה בי’ בטבת, יודע מה שכתוב בילקוט שמעוני באיכה: כשהחל המצור בירושלים לא קרה בירושלים שום דבר. היה בריון שעמד על החומה, וכל האבנים שזרקו הבבלים על ירושלים, הוא תפס בידיו. והרג הרבה מהבבלים. לא קרה שום דבר רע לירושלים. אווירה רגועה ושקטה. אז על מה צמים? מה קרה?
 
עפ"י מה שאמרנו בתחילת השיעור, התשובה פשוטה. מה שקובע זה נקודת ההתחלה. י’ בטבת קשה לישראל יותר מאשר יום חורבן הבית. כי צרה גדולה היתה באותו יום וכל ההתחלות קשות. כיוון שהותרה הרצועה מלמעלה לצור על העיר, אח"כ היתה הדרך כבושה בפני צוררי עמו לעשות כל אשר חפצו.
נקודת ההתחלה קובעת. בעיר לא היה כלום. אבל עם כל זה, העיר היתה במצור.
רבי אליהו לופיאן: משל לדגים בנמל יפו – יוצא דייג עם ספינה גדולה מהחוף אל הים, פורש רשת ענקית ונכנסים בתוכה מאות דגים, מרגישים כלואים אבל עושים סיבוב ומרגישים שהם משוחררים. לא מרגישים רשת. רק אחרי שעתיים וחצי, שהדייג יעלה את הרשת מלמטה הדגים ירגישו.
כשהמצור החל בירושלים סביב סביב, שום דבר לא השתנה, בחנויות מכרו כרגיל. כל התוכניות היו, אבל כולנו היינו ברשת. כעבור שנתיים וחצי, כשהדייג הרים את הרשת, אז הבנו מה קרה בי’ בטבת, שנכלאו ברשת, רק לא הרגישו כלואים.
אם אנו מבינים שי’ בטבת זו נקודת ההתחלה, ולא הרגישו כלום בירושלים ורק אחרי שנתיים וחצי הרגישו, אומר רש"י כיוון שנפטר יעקב אבינו החל השעבוד. גם בירושלים לא הרגישו את השעבוד. רק אחרי שהחל השעבוד הבינו כולם שזה בגלל שנפטר יעקב אבינו. אז עם ישראל החל להיות ברשת של פרעה. אז הוא התחיל לתכנן את התכניות, וההתחלה היא זו שקובעת.
 
חתם סופר: מה חומרת היום של י’ בטבת. תענית של י"ז בתמוז שחל בשבת נדחה לראשון. תענית ט’ באב נדחה לראשון. צום גדליה נדחה לראשון. למה י’ בטבת לא נדחה? כי זה היום שבו הקב"ה יושב עם פמליה שלו למעלה בשמים, מלאכים אלו אומרים בבקשה ריבונו של עולם תבנה את בית הבחירה, תראה כמה חסד יש בעם ישראל, כמה הם אוהבים זה את זה, כמה ארגוני חסד. והמלאכים המקטרגים באים ואומרים תראה את האנשים האלו שמזמינים משטרה לכל אחד שמוציא בלוק. והקב"ה יושב עם הפמליה שלו, שאלו מקטרגים ואלו מסנגרים, ומחליט אם השנה ייבנה בית המקדש.
זה ההבדל בין י’ בטבת לשאר הצומות.
כל הצומות האחרים זה דיון על מה שהיה בעבר. זה לא דוחה שבת. אבל דבר שנידון לעתיד דוחה שבת.
אדם חלם חלום רע בערב שבת, אומרים לו שיתענה בשבת, כי זה עונג שבת שלו. אחרת הוא כל השבת יחשוב מי יודע מה יעשה החלום הזה. מה שמיועד לעתיד, מתענים גם בשבת.
 
כשמדובר בתענית של 26 שעות, מתחיל בכניסת שבת ונגמר במוצ"ש, לא מתענים בשבת. אבל תענית שמתחילה רק מעלות השחר זה לא ביטול שבת, כי בליל שבת עושים קידוש ואוכלים, ואפשר לקום לפני עלות השחר ולאכול, זה לא נקרא ביטולה של שבת, ואפשר להתענות.
 
חת"ם סופר: כיוון שהתחיל המצור על ירושלים, זה היה נקודת ההתחלה וכל ההתחלות קשות, ביום הזה יושב הקב"ה עם פמליה של מעלה ודן אם ייבנה השנה בית המקדש.
 
מחר יום שישי, לא יום של עבודה, יש הרבה זמן. כל אחד יתפוס את עצמו בזמן שיש לו, יקום ב-4 וחצי לשתות קפה, ומ-5 עד 6 ו-10 לפני התפילה, לקרוא תהילים ולבקש מהקב"ה שיחוס עלינו, כמעט 2000 שנה של גלות מבית שני, שישלח לנו משיח צדקנו ונזכה לביאתו במהרה בימינו אמן!

 

 

תגיות: , , , ,