הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ"ב אדר א’ תשע"א 

 

פרשת השבוע ויקהל היא הפרשה הבאה לאחר חטא העגל, פרשת כי תשא. אומרת התורה: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם, אלה הדברים אשר צוה ה’ לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה’, כל העושה בו מלאכה יומת, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
משה רבנו פותח את הציווי על עשיית המשכן באיסור הבערת אש בשבת, ומכאן ואילך מתחיל לצוות את בני ישראל על מלאכת המשכן: זה הדבר אשר ציווה ה’ לאמור, קחו מאתכם תרומה לה’, כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה’. ומשה רבנו מתחיל למנות את התרומות, י"ג הפריטים שניתנו למלאכת המשכן, זהב וכסף ונחושת.
 
דיברנו כבר על המחלוקת בדברי חז"ל, מה היה קורה אלמלא היו עושים חטא העגל. האם גם בלי חטא העגל היינו מצטווים על עשיית המשכן, או שעם ישראל היה ממתין עד הכניסה לארץ ישראל ועשיית המקדש. התנחומא בפרשת תרומה אומר שהפרשיות בסוף חומש שמות אינן כסדרן. הציווי שנאמר למשה רבנו לעשות את המשכן מגיע ביום הכיפורים, ערב ירידתו עם הלוחות השניות. לאחר שמשה רבנו נתבשר בשמים שהקב"ה מוחל על חטא העגל ומוכן להחזיר את השראת השכינה, כתוצאה מכך מצווה הקב"ה את משה לעשות משכן. ז"א שעשיית המשכן היא כתוצאה מחטא העגל. אז למה הסדר הוא תרומה, תצווה, חטא העגל, ויקהל פקודי? הסדר היה צריך להיות קודם כי תשא, חטא העגל, אח"כ תרומה תצווה, זה הציווי שמצווה הקב"ה את משה רבנו, ורק אח"כ ויקהל פקודי, שזה הפרשיות שמצווה משה את בני ישראל. הכלל המפורסם הוא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
רש"י בפרשת כי תשא, פרק ל"א פס’ י"ח כותב על כך שהאמירה לעשות את המשכן היתה ביום הכיפורים. אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הרוחות ורק ביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת החלו בנדבת המשכן והוקדם בר"ח ניסן.
מדרש רבא, ספר במדבר פרשה י"ב אות ו’ (פרשת נשא): תנאי עשה הקב"ה עם ישראל עד שהם במצרים, שאינו מוציאם משם עד שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם. ז"א עוד במצרים אמר הקב"ה לבני ישראל שהתנאי שהם יוצאים ממצרים הוא שיעשו לו משכן. רבנו בחיי בפרשת תצווה מביא מדרש: בזכות המשכן נגאלו ישראל ממצרים. יש מפרשים שמביאים ראיה מדברי מדרש תנחומא, שיעקב אבינו בדרכו למצרים עבר דרך באר שבע לקחת עצי שיטים. כתוב ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים. למה כתוב ה’ הידיעה? זה אותם קרשים שיעקב אבינו ירד לבאר שבע בדרכו למצרים, לקח את ייחורי הארזים שנטע אברהם אבינו, נטע במצרים, וטיפל בהם 17 שנה והזהיר את בניו שיקחו אותם כשיצאו ממצרים.
זאת אומרת שיעקב אבינו כבר ידע שעתיד הקב"ה לצוות את בני ישראל על עשיית המשכן, וכבר ציווה אותם לקחת ארזים. אז אם יעקב אבינו ציווה עוד לפני חטא העגל, עוד לפני שירד למצרים, זאת אומרת שהוא ידע שמראשית הבריאה הקב"ה רוצה שיהיה משכן, שיהיו ארזים, ולכן הוריד למצרים את הארזים. למרות שזו לא ראיה מוכחת, יכול להיות שיעקב אבינו ראה שצריך לעשות משכן אבל לא ידע את הסיבה, וזה לא סותר שזה בא כתוצאה מחטא העגל. אבל יש כאלו שמביאים את זה ראיה.
במדרש במדבר רבא פרשה י"ג אות ו’, אומרים חז"ל שרצונו של הקב"ה מהיום הראשון בבריאה שיהיה לו כאן משכן. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד – למה נאמר יום אחד, ולא נאמר ביום השני יום שניים, או למה לא נאמר ביום הראשון יום ראשון? רש"י עונה שהקב"ה היה יחיד בעולמו כי המלאכים נבראו רק ביום השני. יש עוד תירוצים במדרש – אם אין אף אחד אחריך, אי אפשר לומר ראשון, לכן אמר אחד.
אבל המדרש אומר, שהקב"ה רצה מתחילה להשרות שכינתו בעולם הזה, אז היום בו השלים הקב"ה את הבריאה היה ביום עשיית המשכן, זאת אומרת שהעולם המתין 2450 שנה ליום בו התחילה הבריאה. הראיה, שביום הזה שבו הושלם המשכן, ר"ח ניסן בשנה השניה לצאתם ממצרים, ז"א שנת 2450 לבריאת העולם, נאמר "ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב", שזה היום הראשון שבו הושלם מלאכת העולם הראשונה, זו השלמה ליום הראשון של הבריאה.
הדברים מדוקדקים עם דברי מסכת מגילה: ביום הזה היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ. כי באותו יום בו הושלם מלאכת המשכן, זה היום של השלמת היום הראשון לבריאה. לכן נאמר המקריב ביום הראשון. ועל זה היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ.
רמב"ם בתחילת פרשת תרומה: הקב"ה רצה שעל המשכן תהיה אותה השראת השכינה של מעמד הר סיני, ובעצם המשכן הוא ההמשך של מעמד הר סיני, ולא קשור לחטא העגל. הרמב"ם עושה הקבלות בין מה שהיה במשכן לבין מה שהיה במעמד הר סיני.
 
אנו רוצים ללכת בקו שרש"י מביא בפרשת שבוע שעבר, והתנחומא בפרשת תרומה, שהמשכן נעשה לתיקון חטא העגל. אם המשכן נעשה לתיקון חטא העגל, פרשת ויקהל שהיא תחילת הציווי, כל כולה באה לתקן את חטא העגל. מקור הדברים במדרש שמופיע בתחילת הפרשה. המדרש לוקח פסוקים, מילים שנאמרו בפרשה זו, ומבאר כיצד כל מילה באה לכפר על משהו שהיה בחטא העגל. לדוגמא: תבוא המילה שאמר משה רבנו "אלה הדברים", ותכפר על מה שנאמר בחטא העגל "אלה אלוהיך ישראל". תבוא נתינת זהב התנופה, ותכפר על נתינת זהב לעגל. במדרש שמות רבה נ"א (פרשת פקודי), אמר הקב"ה: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב העגל. אמר הקב"ה, בשעה שעשיתם את העגל החלפתם אותי ב"אלה אלוהיך", עכשיו שעשיתם את המשכן באלה אני מתרצה לכם, שנאמר "אלה פקודי המשכן". כמעט אותו נוסח.
ממשיך המדרש: פרק ל"ה פס’ כ"ב – ויבואו האנשים על הנשים. כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וחומז. רש"י: מדרש רבא שמות רבא פרשה מ"ח אות ו’ – מה כתיב באותה כלכלה, מה היה בחטא העגל? אומר אהרון פרקו נזמי הזהב אשר באזני בניכם ובאזני נשיכם והביאו אלי. הם נתבקשו להביא לעגל נזמים והביאו לכפרת החטא הזה נזמים. זה מה שנאמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וחומז. בנזמים חטאו ובנזמים נתרצו.
ז"א שהדברים שנאמרו בפרשת ויקהל באים לכפרה של חטא העגל. אותו דבר תמצאו בשמות רבא מ"ח, המדרש מביא פס’ בספר ישעיהו פרק נ"ד: הנה אנוכי בראתי חרש נופח באש פחם. פסוק זה מדבר על בצלאל בן אורי בן חורי. חטאו ישראל באש, שנאמר וישליכהו באש ויצא העגל הזה, בא בצלאל ורפא את המכה, שעסק באש כדי לתקן את הכלים למשכן. האש שעסק בצלאל כיפרה על האש שעשו את העגל. וכך ממשיך המדרש פרט אחר פרט.
 
יסוד שעומד עליו הפרדס יוסף, בסוף פרשת פקודי: המשכן החל להיבנות בט"ו בתשרי. שואל הגאון מוילנא למה יושבים בסוכות בט"ו בתשרי שבעת ימים, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוצאתי אותם מארץ מצרים. אבל אפשר לשבת בסוכות בכל חודש, מה יש בט"ו בתשרי? הכי אידיאלי היה לשבת בסוכה בחג הפסח ולאכול מצה. כך זה היה בדיוק כמו במדבר. למה יושבים בט"ו בתשרי?
כותב הגאון מוילנא – רש"י אומר "ויקהל משה" היה למחרת יום הכיפורים. משה יורד מההר ביום הכיפורים, למחרת מבשר לעם ישראל שהקב"ה מוחל על חטא העגל ואומר לעם להביא נדבה למשכן. הם הביאו תרומות שני בקרים, כלומר בי"ב ובי"ג. בי"ד אוסף אותם משה רבנו פעם נוספת ואומר לא להביא יותר, יש יותר מידי. בט"ו בתשרי מסר משה לעוסקים במלאכת המשכן את הדברים, שיוכלו לעבוד. ביום זה חזרו ענני הכבוד. ענני הכבוד, הסתלקו בי"ז בתמוז ביום שעשה אהרון את העגל. שלושה פרנסים טובים נתן הקב"ה לישראל, ושלוש מתנות טובות נתן על ידם – המן בזכותו של משה, המים בזכות מרים והענן בזכות אהרון. ברגע שעשה את העגל נסתלקו העננים עד ט"ו בחודש תשרי, שאז חזרו. היות שחזרו בט"ו בתשרי יושבים בסוכות ביום זה.
שואל פרדס יוסף, כמה זמן לקחה מלאכת המשכן? קצת יותר מחודשיים, בכ"ה בכסלו הסתיימה המלאכה. ממש בנס, אנשים יוצאים ממצרים לאחר עמל כפיים, בלי כלי עבודה, עוסקים בעבודת כפיים עדינה ומצליחים לייצר משכן בחודשיים. באים עם ישראל למשה רבנו ואומרים שהמשכן מוכן. משה שואל את הקב"ה אם להקים את המשכן, ונענה שהכל יישאר בארגזים עד ר"ח ניסן, שבחודש ניסן נולד יצחק אבינו, וכדי שתהיה זכותו של יצחק אבינו ייחנך המשכן בניסן. אז מה הטעם למהר ולעשות את זה אם שלושה חודשים אח"כ זה יהיה סגור בארגזים? גם היה ויכוח בין בצלאל למשה רבנו מה עושים קודם את הכלים או את המשכן. משה אמר לעשות קודם הכלים. בצלאל אמר שקודם עושים משכן ואח"כ מכניסים לתוכו כלים. אבל מה זה משנה אם לא בנו את המשכן? אם לא מקימים את המשכן מה זה משנה מה עושים קודם?
אומר פרדס יוסף – זה שעם ישראל עשה במהירות את המשכן זה לכפרת חטא העגל. היות שהעגל נעשה במהירות, אהרון חשב למשוך זמן ואמר לפרק את הנזמים מהנשים, אבל למחרת בבוקר הכל היה מוכן – אז כדי לכפר על כך נעשה המשכן במהירות. ולכן הקב"ה עיכב את הקמת המשכן, כי כמו שעשו את העגל בלי לשאול אותו, כעת יעשו את המשכן לפי ההוראות שלו, וכך יתכופפו חזרה לציווי הקב"ה. לכן זה שממהרים במלאכת המשכן בא לכפר על מה שמיהרו בחטא העגל.
 
דבר נוסף שגם הוא בא לכפר על חטא העגל, היא המילה "ויקהל משה". מראשית החומש לא נמצאה פרשה הנפתחת במילה ויקהל. חז"ל במדרש לומדים מכאן שהקב"ה אמר למשה עשה לך קהילות גדולות בשבת ודרוש לפניהם את דרשות השבת. למה התורה פותחת במילה ויקהל? אם התורה רוצה לומר שצריך לצוות את כל עם ישראל על המשכן, לא צריך לכתוב ויקהל. גם פרשת קדושים בהקהל נאמרה (רש"י), כי כתוב שם דבר אל כל עדת בני ישראל, כלומר צריך לצוות את כל עם ישראל, וכולם נמצאים שם. לכן אין צורך לכתוב המילה ויקהל.
באר משה מאושרוב אומר תרוץ נפלא: המילה ויקהל גם היא באה לכפר על מה שהיה בחטא העגל. בחטא העגל כתוב וייקהל העם על אהרון, וכדי לכפר על זה בא משה רבנו והקהיל את העם כדי לצוות עליהם הלכות שבת. תבוא קהילת משה ותכפר על קהילת אהרון. המדרש מביא זאת בשוחר טוב בתהילים מזמור כ"ו: שנאתי קהל מרעים. זה עדת קורח שנאמר ויקהל עליהם קורח את כל העדה. זה מה שכתוב וייקהל העם על אהרון. זה הקהל שהקב"ה שונא. איזה קהל הוא אוהב? ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בספר מלכים כתוב אז יקהל שלמה – שלמה אסף כל העם בזמן חנוכת המקדש. זה הקהילה שהקב"ה אוהב.
הבאר משה מאושרוב אומר – מעמד הר סיני נקרא בתורה יום הקהל. מופיע בשלושה מקומות בתורה, שהקב"ה קורא למעמד הר סיני יום הקהל: בפרשת ואתחנן פרק ח’ פסוק י"ט "את הדברים האלה דיבר ה’ אל כל קהלכם מתוך האש", בפרשת עקב פרק ט’ פס’ י’ "ככל הדברים אשר דיבר ה’ בהר מתוך האש ביום הקהל", בפרשת עקב פרק י’ פס’ ד’ "את עשרת הדברים אשר דיבר ה’ אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל". מעמד הר סיני נקרא בתורה יום הקהל. למה הוא נקרא כך? דרך אגב, גם שלמה המלך נקרא בשם קהלת. דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. למה? שהיו דבריו נאמרים בהקהל. כולם היו באים לשמוע מה שאומר שלמה המלך, לכן קוראים לו קהלת, שהצליח להקהיל הרבה אנשים. כשמשה רבנו אוסף את כולם זה נקרא ויקהל משה.
למה נקרא יום מעמד הר סיני יום הקהל? דיברנו בשבוע שעבר, שהחטא העיקרי שהיה בחטא העגל היה חילול ה’. 3000 איש עושים העגל ואומרים אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, וכל העם עומד מן הצד ולא מוחה כלום, וזה היה חילול ה’. אומר הבאר משה: עניין האחדות שהצליח משה ללכד אותם למחרת יום הכיפורים, היה כפרה על חילול ה’ שהיה במעמד שעמדו כל כך הרבה אנשים וראו את הפילוג בעם ישראל ולא עשו כלום.
פסוק בספר משלי: לתאווה יבקש נפרד. אדם שבא לעשות מלחמות יש לו תאוות, הוא מפריד בין הדבקים. ברגע שעם ישראל נקהל להתאחד לעבודת ה’, זה היה התשובה כאיש אחד בלב אחד לכפר על חטא העגל שיצר פילוג בעם ישראל. לכן נאמר ויקהל משה – תבוא הקהילה הזו ותכפר על מה שנעשה בקהילת אהרון, שם העם נקהל כדי להפריד בעם ישראל, בדיוק כמו שעשה קורח. זו ההקהלה שהקב"ה שונא. וזו שהוא אוהב – כאיש אחד בלב אחד, שכולם מאוחדים.
זה מתקשר גם לימי הפורים, להיקהל ולעמוד על נפשם. גם שם היו, כל מה שהמן דרש להשמיד ולהרוג ולאבד כי ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, תיקנו את זה כאשר כולם נקהלו כאיש אחד בלב אחד.
אם כך, גם המילה ויקהל היתה תיקון לחטא העגל.
 
כעת נוכל להבין עכשיו את היסוד. באים המפרשים ושואלים שאלה עצומה – אם כל הפרשה באה לכפר על חטא העגל, למה היא פותחת בעניין השבת? מה קשור עניין השבת לכפרת חטא העגל? ויקהל, נזמים, זהב שבמקדש – כל אלה לכפר על חטא העגל. אבל במה ציווי השבת בא לכפר על חטא העגל?
שאלה נוספת – משה רבנו אומר לעם ישראל קודם כל שבת, ואחרי זה משכן. ואילו בשעה שהקב"ה אומר למשה רבנו על ציווי המשכן, הוא קודם אומר לו משכן ורק אחרי זה שבת. בשבת שעברה קראנו פרשת כי תשא, קראנו על ציווי השבת, ובפרשת תרומה תצווה קראנו על ציווי המשכן. כלומר קודם המשכן ואח"כ שבת. ומשה רבנו מקדים שבת לפני משכן.
ספר חסידים בסימן תקס"ה: אלמד אותך כלל – אם אתה רוצה להגיד למישהו דבר מסוים, ואתה נותן לו יותר מפריט אחד, לעולם תגיד לו את הדבר הכי חשוב אחרון. הראיה – שהקב"ה אומר למשה רבנו קודם משכן ואח"כ שבת. משה רבנו מבין שהשבת חשובה יותר מהמשכן, לכן מקדים שבת למשכן.
כלי יקר טוען שמשה שינה, כי השבת מסמלת את אהבת עם ישראל לקב"ה. מעידים שהקב"ה ברא בששה ימים את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. כל השבת היא עדות על הקב"ה. אז הקב"ה הקדים המשכן לפני שבת כי הוא עדות שמחל הקב"ה לעם ישראל על חטא העגל, לכן נקרא שמו משכן העדות. אז הקב"ה באהבתו לכנסת ישראל הקדים המשכן לפני שבת. ומשה רבנו רצה להראות לקב"ה שאנו אוהבים אותו, ולכן הקדים השבת לפני המשכן.
 
משך חוכמה אומר חידוש הלכתי עצום – לא אכנס לסוגיה ההלכתית, רק אומר מה הוא אומר: זה שהמשכן נאמר לפני חטא העגל, אז הקב"ה אומר משכן ואחרי זה שבת. אלמלא היה חטא העגל, היה מותר לחלל שבת בשביל עשיית המשכן. הראיה – זה שהקב"ה ציווה על השבת רק אחרי המשכן, לומר לך שבניית המשכן דוחה שבת. כמו שלשחוט בשבת מותר, ולהעביר עצים לקורבנות בשבת מותר, ולא רק זה, גם הכשר מצווה כמו קליעת העומר וחבטתו ואפיית שני הלחם מותרים בשבת, אותו דבר היה מותר לבנות משכן בשבת.
אע"פ שרש"י כאן בתחילת פרשת השבוע שלנו כותב: ששת ימים תיעשה מלאכה, למה משה הקדים ציווי השבת לפני המשכן, לומר לך שהשבת אינה נדחית לפני המשכן – כל זה אומר המשך חוכמה רק אחרי חטא העגל, אחרי פרשת כי תשא. לפני פרשת כי תשא ציווה הקב"ה על משכן ורק אחרי זה שבת, לומר לך שבניית המשכן דוחה שבת. אבל אחר חטא העגל, שזה הזמן שמצווה משה רבנו את עם ישראל, השתנה הדין. אחרי חטא העגל השתנה הדין ומעתה המשכן אינו דוחה שבת.
 
ספר זרע ברך אומר רעיון נפלא, גאוני, שנזדקק לו בהמשך, ולכן אקדימו. ספר זרע ברך מביא בפרשת ויקהל עמ’ שמ"ג, בתוך הדברים, רעיון נפלא. כולם יודעים שמזמור שיר ליום השבת אמר אדם הראשון (מדרש רבא בכמה מקומות). בשעה שאדם הראשון פגש את קין ושאל מה נעשה בדינך, ואמר לו עשיתי תשובה ונפטרתי, החל אדם הראשון מטפח על ראשו, אמר לו כך הוא כוחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. זה מדרש שכולם מכירים.
במדרש רבא החלק הבא לא מופיע, אלא מופיע בילקוט שמעוני, מזמור צ"ב בתהילים, אות תתמ"ג, וכמעט אותם דברים תמצאו בפרקי דרבי אליעזר פרק י"ט. רבי שמעון אומר, המזמור הזה אדם הראשון אמרו, לפי שבא יום השבת ונעשה סניגור לאדם לפני הקב"ה. אמר, ריבון העולם, בששת ימי המעשה לא נהרג איש בעולם, ובי אתה מתחיל? זוהי קדושתי? זוהי ברכתי? כך ניצל האדם מדינה של גיהנום בזכותה של שבת. אמרה ליה השבת, ולי אתה אומר המנון? אני ואתה נאמר המנון לקב"ה, טוב להודות לה’.
אדם הראשון נברא בשעה השביעית של היום. בתהליכים. הזמן שנפח בו הקב"ה נשמה היתה בשעה השביעית. בשעה העשירית הוא סרח, בשעה ה-11 הוא נידון, ובשעה ה-12 יצא בדימוס ונכנסה שבת. שבת נכנסה בלי חושך. אין ויהי ערב ויהי בוקר יום שביעי. השמש שזרחה ביום שישי בבוקר המשיכה לזרוח עד מוצאי שבת. 36 שעות זרחה החמה, והחושך הראשון שפגש אדם הראשון היה במוצא"ש. הוא לקח 2 אבנים ושפשפן זו בזו. בערב שבת לא היה חושך, והאור זרח 36 שעות. כנגדן מדליקים 36 נרות בחנוכה (בלי השמשים).
אז השבת נכנסה, ואדם הראשון לא פגש חושך. הקב"ה אמר לאדם הראשון שביום אכלך ממנו מות תמות, והאדם הראשון חושב שהקב"ה יעניש אותו בשבת. השבת סינגרה לפני הקב"ה והקב"ה אמר שבשבת הוא לא יעניש את האדם. שמע האדם שהשבת סנגרה עליו ושר שיר לשבת. אמרה השבת – אני ואתה נשיר לבורא העולם, שנאמר טוב להודות לה’ ולזמר לשמך עליון. שניהם שרו לקב"ה את השיר שאדם הראשון שר לשבת. יוצא שהשבת הגנה על האדם. היא הגנה עליו שלא ימות בשבת, אז הוא לא מת כבר בראשון, שני, שלישי. כי גם הימים האחרים טענו מה שטענה השבת – אם לא הענשת אותו באותו יום, למה אתה מעניש אותו ביום שלי?
זרע ברך אומר שביום ראשון כבר לקח על עצמו האדם תיקון. הוא נכנס למי הגיחון עד שהגיעו המים עד צווארו, ונתענה 7 שבתות ימים עד שנעשה גופו כמין כברה. אמר אדם לפני הקב"ה ריבון כל העולמים, העבר חטאתי מעלי וקבל תשובתי, וילמדו כל הדורות שאתה מקבל את השבים. פשט הקב"ה יד ימינו והעביר חטאתו מעליו, וקיבל תשובתו. זאת אומרת שבזכות שהשבת ניצל אדם הראשון מן החטא. השבת הגנה עליו.
 
בא משה רבנו ועשה אותה פעולה שעשה אדם הראשון. היות והשבת הגנה על אדם הראשון מפני קבלת העונש, לכן הוא שר מזמור שיר ליום השבת, למד משה רבנו שהשבת יש לה כוח להגן בפני חטא אדם הראשון. יש פסוק שאומר הנביא הושע, פרק ו’ – והמה כאדם עברו ברית. חטא העגל כמו אדם הראשון. זה אותו דבר. לפני כמה שנים דיברנו על ההשוואה בין חטא העגל לאדם הראשון, ששניהם חטא שנקרא חטא בחשבון.
אומר הספר זרע ברך, מה זה "והמה כאדם עברו ברית"? משה רבנו למד שחטא העגל וחטא אדם הראשון הם מאותו שורש, אז אותו שורש של תיקון של חטא אדם הראשון יש גם לחטא העגל. מה פירוש "והמה כאדם עברו ברית"? המגלה עמוקות עונה שאדם הראשון חטא בשישי אחה"צ, וגם חטא העגל בשישי אחה"צ. והמה כאדם עברו ברית – השטן מתלבש על האדם ביום שישי אחה"צ. זה גמרא בגיטין, שהשטן מגיע בכניסת שבת, זה נושא בפני עצמו, דיברנו עליו פעם בפרשת חיי שרה, על החיבור בין הגוף והנשמה. שזה זמן שהשטן מתערבב חזק.
חטא אדם הראשון כתוב במפורש שהתרחש בערב שבת. איפה כתוב שחטא העגל היה ביום שישי? שאל הזרע ברך את רבו, המגלה עמוקות, ואמר לו שזה נרמז במה שכתוב "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב". עשב בראשי תיבות "עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו" (גמרא במסכת שבת, שהכוונה לחטא העגל – עלובה כלה שזינתה תחת חופתה), עשב ראשי תיבות עשו שור במדבר, עשב ראשי תיבות בלעם שתום עין, עשב ראשי תיבות עם שני בניו (יאנוס וימברוס שזרקו ועשו את העגל, לפי התנחומא), עשב ראשי תיבות ערב שבת במנחה, ועשב ראשי תיבות שבעה עשר בתמוז. כל אלה ראשי תיבות לאותם דברים.
כך אמר המגלה עמוקות, אבל הוא מחפש מקור לכך. ומצא בחזקוני, בפרשת עקב, דברים פרק ט’ פסוק ט’, אומר משה רבנו "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה" משה רבנו עלה לשמים ביום א’ ז’ בסיון, וחזר כחלוף 40 יום, עד י"ז בתמוז, שנגמרו ביום שישי ערב שבת קודש. זה קרה אחרי חצות היום. בא שש מחצות היום, ולאחר חצות היום היה חטא העגל. אם אומר הושע הנביא "והמה כאדם עברו ברית", כמו שחטא אדם הראשון היה ביום שישי אחר חצות, גם חטא העגל היה ביום שישי אחר חצות.
לפי זה מבינים, אם השבת הגנה על אדם הראשון, שאמרה לקב"ה ביום הזה תעניש אותו? אותי קדשת ואותי ברכת ובי תעניש אותו – הבין משה רבנו שזכותה של השבת להגן עד כדי כך, שאדם הראשון ניצול מהעונש הנורא. אז כמו שהם עשו בשישי אחה"צ, ואדם הראשון ניצל בזכותה שבת, גם עם ישראל שעבר ביום שישי אחה"צ, יינצל בזכותה של שבת. לכן פותח משה רבנו בציווי השבת לפני ציווי המשכן.
איך השבת מכפרת על חטא העגל? כמו שכיפרה על חטא אדם הראשון וניצול מהחטא, כך תכפר השבת על חטא העגל כי פרשת ויקהל כולה באה לכפר על חטא העגל. אלו דברי הזרע ברך.
 
אור החיים הקדוש בפרשה, ואותו רעיון יש גם בחיד"א בספרו חומת אנך – שניהם מביאים גמרא במסכת שבת, שאומרת: כל השומר שבת כהלכתה, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלים לו על כל עוונותיו. הדגש הוא על עבודה זרה כדור אנוש, לא כל עבודה זרה. רמב"ם בהלכות עבודה זרה כותב שדור אנוש עבדו עבודה זרה בשיתוף. לא שהם האמינו שלשמש ולכוכבים יש כוחות, אלא נתנו כבוד למשרתי ה’, כי אם מלך יש לו שרים, צריך לכבד גם את השרים. נתנו כבוד לשמש ולירח, ובשלב מאוחר יותר התחילו להקריב להם קורבנות. זה הטעות של דור אנוש. הלשון של רבותנו בעבודה זרה של דור אנוש היא עבודה זרה בשיתוף.
אותו דבר כאן, עם ישראל לא חשש שהעגל הוא אלוהים, אמנם אמר קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, אבל הם רצו דמות שמקשרת בינם לבין הבורא, לא כפרו בקב"ה וחשבו שהעגל הוא עבודה זרה ויש לו כוחות. אלא היה כאן עבודה זרה בשיתוף. לכן היה ציווי על מלאכת שבת, כדי לכפר על חטא העגל, כי כל השומר שבת כהלכתה, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלים לו על כל עוונותיו.
לא יכול להיות שאדם שומר שבת ומעיד שהקב"ה ברא בששה ימים את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ויינפש, שיאמין שיש איזה כוח אחר מבלעדי הבורא יתברך. זה הכוח שיש בשבת לכפר על חטא העגל.
 
עפ"י הדברים הללו, נוכל להבין יסוד נפלא, שהוא הבניין של השיעור.
במסכת שבת דף צ"ז, ואותו דבר במסכת שבת דף מ"ט, לומדים חז"ל מהמילים האלה "אלה דברים", את ל"ט מלכות שבת. אלה זה 36, דברים זה 2, הדברים זה עוד אחד. מכאן לומדים ל"ט מלאכות שבת שנאסרו. בעל הטורים בפרשה מביא כמה רמזים מאיפה לומדים זאת.
אבות מלאכות 40 חסר אחת. כנגד מי? אמר רב חנינא בר חמא, כנגד עבודות המשכן. במשכן היו 39 מלאכות, וכנגדן נאסרו 39 מלאכות בשבת. רש"י: למה נסמכה פרשת שבת לפרשת המשכן? ללמוד מזה, כמו שבמשכן היו 39 מלאכות שעשו במשכן, מזה תלמד שצריכים להיבדל בשבת מ-39 המלאכות.
באר משה ועוד רבים שואלים שאלה: אלה הדברים אשר ציוה ה’ לעשות – היה צריך להיות כתוב בפרשת כי תשא. הרי הציווי שמצווה הקב"ה את משה רבנו על השבת, מופיע בפרשת כי תשא. כאן משה רבנו חוזר על מה שהקב"ה אמר לו, בפתיחת פרשת ויקהל. למה שם בפרשת כי תשא לא נאמר "אלה הדברים"? שם היה צריך להיות אלה הדברים אשר ציווה ה’ מהם? ל"ט מלאכות. ואז היית צריך ללמוד למה נסמכה שבת לפרשת משכן בצד ההפוך, קודם משכן ואח"כ שבת – כדי ללמדך ל"ט מלאכות. למה ציווי ל"ט מלאכות מופיע כאן בתחילת פרשת ויקהל, ואילו בפרשת כי תשא לא מופיע?
 
שאלה נוספת: במסכת שבת דף ע’, שואלת הגמרא למה יצאה הבערה בפני עצמו מכל ל"ט המלאכות של שבת? לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. כל הל"ט מלאכות לא כתובות בתורה, כתוב אמנם בחריש ובקציר תשבות, אבל כל ל"ט המלאכות, אומרים לך שתסתכל מה היה במשכן, וזה אסור לעשות בשבת. גמרות מסודרות מסכת שבת, כל המלאכות, כל מה שאסור בשבת. הדבר היחיד שיצא הוא מלאכת הבערה. הגמרא שואלת: הבערה בכלל היתה, היא היתה בתוך מכלול הדברים, ולמה יצא? למה הקב"ה כתב את ההבערה בפני עצמה?
מסכת שבת: להקיש ולומר לך, מה הבערה היא אב מלאכה וחייבים עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה חייבים עליה בפני עצמה. זאת אומרת שאם עשה 30 מלאכות בהעלם אחת, הוא חייב על כל אחת ואחת בנפרד. ולמה דווקא הבערה ולא בונה או כל מלאכה אחרת? רבנו בחיי כותב: המלאכה העיקרית שאדם עוסק בה היא בעניין האש. רוב המלאכות נעשות באש, והיות שכך פתח בעניין ההבערה.
אנו ננסה להבין למה פתחו בעניין ההבערה בקו אחר.
 
שאלה נוספת: מדרש תנחומא פרשת ויקהל מפליג בשבחו של בצלאל בן אורי בן חור, ילד בן 13 שקיבל לעשות את מלאכת המשכן. הקב"ה בחר בו בזכות הסבא קדישא שלו חור, שמסר נפשו על העגל. חור מסר נפשו, אז הנכד שלו מקבל לעבוד במשכן. כל פריט ופריט פה קשור לחטא העגל, והמדרש מפליג בשבחו של הילד, וקורא עליו את הפסוק: טוב שם משמן טוב, ויום המוות מיום היוולדו. זהו בצלאל בן אורי בן חור. השם שלו יותר טוב מהשמן שנמשחו בו נדב ואביהוא ומתו. למה? כי זה יום המוות, הם מתו שניהם, והוא יום היוולדו. המדרש מרחיב דברים נפלאים, כל כך תענוג כמה חז"ל משבחים את הילד הזה.
דרך אגב, המפרשים בקוהלת שואלים מה זה "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו"? מה החיבור הזה? הרי טוב שם מכל דבר. הפשט הפשוט הוא שהכוונה לשמן של בשמים, של ריח טוב. הריח מוגבל, והשם של האדם יכול לפרוץ בכל העולם. ריח מריח רק בבית, רק בחנות, הוא לא פורץ למרחקים עצומים. ומה הקשר ליום המוות מיום היוולדו? טוב שם משמן טוב זה נכון, וטוב יום המוות מיום היוולדו גם נכון, אבל מה החיבור ביניהם?
ישנם הרבה אנשים שבמהלך חייהם מעלימים את מעשיהם, ואף אחד לא יודע. ישנם צדיקים שאף אחד לא יודע ממעשיהם, הם יכולים להתענות שנים בשני וחמישי ואף אחד כולל בני ביתם לא יודע. תמיד יש לו תירוצים, והוא מתענה שנים על גבי שנים. או שעושים תיקון חצות ואיש לא יודע. אנשים שמסתירים עצמם. בצעירותי למדתי בבי"ס שהשרת שם היה כל הזמן ממלמל. שאלתי פעם מה הוא אומר, אז אמרו לי שהוא ככה רגיל עוד מהשואה. אחרי זה פגשתי יהודי שסיפר לי שאפשר לבחון את השרת בכל הש"ס. איפה שתשים אצבע בש"ס הוא יגיד לך מה כתוב 10 דפים אחרי זה. הוא כל הזמן חוזר על דפי גמרא בע"פ. איפה יש היום אנשים כאלה? אחד שיודע חצי מסכת שוטנשטיין נהיה הרב הגאון… פעם אנשים כאלו טאטאו בתי ספר ואף אחד לא ידע מהם.
יש סיפור ידוע, אני לא יודע את מקורו, שהרמ"א, רבי משה איסרליש, קבור בקרקא בפולין ליד הגדר. לא בחלקת הרבנים (מאיפה שהוא נקבר, ממילא החלה חלקת הרבנים). למה? כי בעיירה קרקא היה יהודי עשיר מופלג, שלא נתן תרומות, קימץ את ידו, עשיר וקמצן. גם הרמ"א ביקש והוא לא נתן צדקה. אחרי שנפטר לבית עולמו, שאלו את הרמ"א איפה לקבור את הקמצן הזה, אמר להם – ליד הגדר. חלף חודש מיום פטירתו, והגיעו לרמ"א בית התבשיל והכנסת כלה וכל עמותות הצדקה בקרקא, ואמרו שנגמרה הקופה. מה פירוש? 20 שנה הם פועלים ואפילו לא עושים מגבית, ופתאום כולם ביחד נגמר הכסף? הסתבר שהיו מגיעים לעשיר הזה לבקש צדקה, והוא השביע אותם בנקיטת חפץ שאיש לא ידע שהכסף מגיע ממנו, ויקבלו כל מה שצריכים. אחרי שנפטר אין יותר כסף. אמר הרמ"א: את האדם הזה קברתי ליד הגדר? אני מבקש להיקבר לידו. זאת אומרת אדם יכול לנהוג כל החיים במעשי חסד וצדקה ואף אחד לא יודע.
המפרש בקוהלת אומר: טוב שם משמן טוב. כנסת ישראל נמשלה לשמן – יש כמה משלים. מה השמן הזה איפה שתשים אותו תמיד צף למעלה, כך ישראל תמיד למעלה. להעלים שמן אפשר רק ע"י לשפוך עליו חול. אם שופכים עליו מים או נפט זה רק מרבה את השמן. אז אם שמים את השמן באדמה אין יותר שמן, אבל שמו של האדם מתחיל לצוף רק אחרי שמכניסים אותו לאדמה. בדיוק ההיפך מהשמן. לכן שלמה המלך מחבר את שני הדברים.
 
טוב שם משמן טוב זה בצלאל. מה מיוחד בבצלאל? היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. זה דבר שהוא פלא. אם אנו אומרים שהמשכן בא לכפר על חטא העגל, ואלמלא חטא העגל לא היה משכן, אז בשביל מה צריכים אותיות שנבראו בהן שמים וארץ? צריך אותיות שקלקלו בהן בחטא העגל. מה המשכן קשור למעשה שמים וארץ? דבר זה קשה הרבה יותר מדברי מדרש תנחומא בפרשת פקודי: כל יום במלאכת שמים בששת ימי המעשה, נעשו כנגדם פרטים במשכן. ביום הראשון כתוב בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. איך פרש את השמים? נוטה שמים כיריעה. כנגד זה אמר הקב"ה לפרוש על המשכן יריעות. ביום השני כתוב ויהי מבדיל בין מים למים. כנגד זה ציווה לעשות פרוכת שתבדיל בין הקודש לבין קודש הקודשים. ביום השלישי אמר הקב"ה ייקוו המים, וכנגד זה כיור. ביום הרביעי מאורות, וכנגד זה מנורה. ביום השישי נברא האדם, כנגדו יש כהן גדול. כל פריט שיש בששת ימי בראשית, כנגד זה יש עבודת המשכן.
אותה שאלה ששאלנו לגבי בצלאל חוזרת גם כאן. אם המשכן בא שהקב"ה רצה מששת ימי בראשית להשרות שכינתו כאן בעולם הזה, וביום שנחנך המשכן היתה שמחה מלפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ – זה מובן, כי מראשית ימי הבריאה הקב"ה רצה שזה יהיה בצורה זו. אבל אם כל תיקון המשכן בא לכפר על חטא העגל, אז מה שייך העניין שנבראו בו שמים וארץ?
 
כדי להבין אני רוצה לומר יסוד נפלא, שמצאתי בספרו של רבי חיים פרידלנדר, שפתי חיים, יש לו 3 חלקים על המועדים, בסוף חלק ג’ יש 25 דפים על עניין השבת. הוא מביא 2 שורות מתיקוני זוהר מתיקון מ"ח, שבני עדות המזרח אומרים לאחר תפילת שחרית, זה נקרא בראשית המן. זה זוהר מפורסם, והוא מביא על זה רמח"ל, בדעת תבונות סימן קכ"ו: שבת נאסרו ל"ט מלאכות כנגד 39 מלקות, ונאסרו ל"ט מלאכות כנגד 39 קללות. איזה קללות? שנתקלל אדם, חוה, נחש והארץ. עד כאן דברי הזוהר.
הקללות הן 10 של אדם, 10 של האשה, 10 של הנחש, 9 של האדמה. סה"כ 39. הוא לא כותב מהן הקללות, רק שהן ל"ט. המקור לדברים זה פרקי דרבי אליעזר פרק י"ד, שם כתוב שכל אחד נתקלל 9 ומוות. גם שם כמעט לא מוצאים מהן הקללות, אבל המדרש אומר שהקב"ה קילל את האדם, האשה, הנחש והארץ. כל אחד התקלל 9 ומוות, מה ששייך רק על בעלי חיים, אבל על האדמה לא שייך. לכן אצל האדמה נשאר 9. לא 9 ומוות.
מהן הל"ט קללות? בילקוט ראובני בפרשת בראשית, ברד"ל (רבי דוד לוריא) בביאורו על פרקי דרבי אליעזר פרק י"ד בדפוסים החדשים, יש אותן 39 קללות. לבאר אותן זה דבר בפני עצמו, ושייך לפרשת בראשית. הנחש הוא אבי החטאים, נתקלל ב-9 דברים ומוות – קיצץ את רגליו, איררו מכל החיה, מכל הבהמה, פקד עליו שיהיה מפשיט עורו אחת לשבע שנים, יהא סוחב במעיו על הארץ, מאכלו מתהפך לעפר, יש לו מרירות בטעם האוכל, יש לו מוות בפיהו (הורג עם הפה), נתן שנאה בינו לבין האשה, שיהיו בניה רוצצים את ראשו. האשה – עינוי דם נידה, עינוי דם בתולין, עינוי הריון, עינוי לידה, צער גידול בנים, ראשה מכוסה כאבל, אינה מגלחתו אלא לזנות, אזניה מנוקבות כשפחה, אינה נאמרת בעדות. האיש – קיצר כוחו, קיצר קומתו, טומאת זב, טומאת קרי, טומאת תשמיש, זורע חיטים קוצר שעורים, מאכלו עשב הארץ כבהמה, לחמו בדאגה, מזונו בזעה. האדמה – תהא שותה מאליה, לא תקבל גשם אלא תצטרך לקחת מתוך התהומות את המים, תלקה בפירות, תלקה בשידפון, תצמיח קוץ ודרדר, יהיו בה הרים וסלעים, יחפרו בה בני אדם ויחרשוה בכלי ברזל, לא תכסה את הרוגיה, זורעים הרבה ומוציאים כמה, ועתידה לבלות, שנאמר והארץ כבגד תבלה. עד כאן דברי חז"ל. יש האומרים זה מכוון לדברי מדרש בבראשית רבא – 9 פעמים היה רעב בעולם, העשירי יהיה כשיבוא המשיח – לא רעב ללחם ולא צמא למים.
 
מהם ה-39, מה זה המלקות ומה זה השבת, וכל זה נלמד מהמשכן – ננסה עד כמה שאפשר לפשט את הדברים. המקור מופיע בשפתי חיים של רבי חיים פרידלנדר סוף חלק ג’, ברמח"ל בדעת תבונות סימן קכ"ו, בנפש החיים שער א’ פרק ו’ בהגהה גדולה על פני שני עמודים.
אדם הראשון נברא בשעה השביעית של היום, זו השעה שהקב"ה נפח בו נשמה. חטא בשעה העשירית. יש 3 שעות בסה"כ שלא חטא. מה עשה בזמן הזה? מה אכל ומה שתה? מדרש: מלאכים הביאו לו בשר צלוי. הביאו לו מן היין המשומר. הוא אכל ושתה מה שמלאכים הביאו לו. הוא לא עשה שום דבר מבלעדי חשיבה על עבודת ה’. כל מעיינותיו היו לדבר אחד – לעבוד את ה’ ולא להסיר את הדעת רגע אחד ממנו. זה מה שנאמר: לעבדה ולשמרה. זוהר: לעבדה זה מצוות עשה, ולשמרה זה מצוות לא תעשה. התורה לא ניתנה לאדם הראשון, אבל ברמה שלו (אנו לא יודעים בכלל מי זה אדם הראשון) הוא כל הזמן חשב על עבודת ה’. לא היה בו שום דבר של עוון, לכן הוא היה עירום. מה שאדם מלביש עצמו, מכסה את מערומיו זה כתוצאה מהחטא. בלי החטא אין לו שום סיבה להיות מכוסה. למה הבגד נקרא בגד? לשון בגידה. למה כיסה עצמו בתאנה, כי בגד בקב"ה. הבגד הוא אות לאדם שבגד, ולכן לא התבוששו כאשר היו בשיא טהרתם. כי אין שום הבדל בעבודת ה’, כל האיברים שלו היו לעבודת ה’.
מה קרה בחטא האכילה מעץ הדעת? הקב"ה אמר לו לא לאכול מעץ הדעת, ששם נמצא יצר הרע, והוא עץ הדעת טוב ורע. הלך אדם הראשון ואכל, ומאותו רגע נתערב בו שני דברים – טוב ורע ביחד. מאותו הרגע, כל פעולה של האדם מעורבת בטוב ורע. גם הצדיק הכי גדול לא יכול לעשות פעולה נקיה (רמח"ל, נפש החיים שער א’ פרק ו’). מדרש ויקרא רבא: הן בעוון חוללתי. אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר שיהיה לו צד אחד מעוון. מה זה צד אחד מעוון? מביא רבי חיים מוולוזין, שעל זה נאמר בפסוק "כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא". כלומר אין דבר כזה שלא יהיה פרומיל אחד של הנאה עצמית. אפילו חסיד שבחסידים. המדרש מדבר על עמרם אבי משה, שהגמרא אומרת שמת בעטיו של נחש. מה זה בעטיו של נחש? גם הצדיק הזה בדקות שבדקות היה בו משהו של הנאה עצמית. זה נקרא עטיו של נחש. הנחש פיתה האדם לאכול מעץ הדעת ולערב בכל מעשה חשיבה מעורבת. אז אדם יכול לתת צדקה בסתר שאף אחד לא יודע, אבל מתכוון להנאת עצמו בפרומיל על השכר העתידי שיקבל.
רמב"ם: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות – למה? כדי שיחיה האדם 70-90 שנה, אולי תיפול לו מצווה אחת נקייה. וזה הגמרא במסכת עבודה זרה: כלום מעשה בא לידך? האם עשית פעם מעשה אחד נקי? למה הרבה אם רוצה לזכות? כי הקב"ה רוצה להכניסנו לעולם הבא, ולשם כך צריך מצווה אחת נקייה בלי שום סרך של דבר מסוים, לכן הרבה תורה ומצוות ונתן להם הרבה שנים לחיות. זאת אומרת בכל מעשה מעורב טוב ורע כתוצאה מחטא אדם הראשון.
רמח"ל בדעת תבונות: לכן נתן הקב"ה לאדם ל"ט מלאכות. כדי שהאדם יצטרך לברר את הטוב מתוך הרע. בלשון האור החיים הקדוש – זה נקרא בירור הקליפות. להוציא הטוב מתוך הרע. כדי להגיע למעט קמח צריך לזרוע ולטחון ולהרקיד ולברור – הכל כדי להוציא קצת קמח. לפני החטא אדם הראשון הכל קיבל מוכן.
רמח"ל: דע לך שזה לא עונש, זה תיקון. עכשיו האדם צריך לעמול, לעבוד את הקב"ה ולאתר בתוך המעשה שלו עבודת ה’. מוצאים זאת בכל פעולה שעושה האדם. בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אם אתה חורש, לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. אתה זורע, לא תזרע כרמך כלאיים. בכל פעולה שאתה עושה אתה מוצא את הקב"ה. זה נקרא להוציא את הטוב מתוך הרע, ללקט את השברים מתוך הקליפות.
כל זה היה לפני חטא אדם הראשון, 3 שעות לא היה עדיין שום דבר. אדם הראשון לא עשה שום דבר, רק מלאכת ה’. לעתיד יבוא, כשיבוא משיח צדקנו בע"ה, אותו דבר. עתידה ארץ ישראל שהעצים שבה יעלו גלוסקמאות – יהיו עצים שיגדלו עוגות – רוגלעך, גביניות, עוגות קרם שניט. בשביל מה צריכים העצים לגדל עוגות? כי לעתיד לבוא לא יהיה שום דבר, כולנו נשב ונלמד, נקום בבוקר, מוותיקין עד 11 בלילה יושבים ולומדים בלי דאגת פרנסה. לכל יהודי יש 2800 עבדים, עובדים בסין ושולחים לך לבנק פאגי 3000$ ליום. אתה מוציא את הכסף בויזה ואין שום בעיה. לכל אחד יהיה הכל בשפע. שום דאגה לא תהיה. נשב ונלמד, נחזור למצב אדם הראשון לפני החטא.
רמח"ל: כל זה בימות החול. בשבת חוזרים למצב של אדם הראשון לפני החטא. מה עושים בשבת? כלום. האוכל מוכן, היין מוכן, הכל על הפלטה, שמים אותה ביום שישי אחה"צ ושבת מלאכתך עשויה. מגישים לך את האוכל, אתה יושב כל השבת ולומד. מעין עולם הבא יום שבת מנוחה. בעולם הבא יושבים ולומדים כל היום ולא צריכים לטרוח. וזה מה שאתה עושה בשבת, רק יושב ולומד כל השבת, בדיוק כמו שיהיה לעתיד לבוא.
 
אם כך נוכל בע"ה להבין יסודם של דברים. הבאר משה מאושרוב אומר דבר נפלא: אילו אדם הראשון לא היה חוטא, היינו זוכים כמו המצב של אדם הראשון לפני החטא, לשבת ולהגות בתורה, והכל היה בסדר. אדם הראשון חטא, קיבלנו 39 תיקונים כדי לתקן את החטא, דהיינו להוציא הטוב מתוך הרע.
תראה עכשיו למה הקב"ה לא ציווה ל"ט מלאכות, רק בפרשת ויקהל. הקב"ה רצה למחול לעם ישראל על חטא אדם הראשון, מתי באמת נמחל חטא זה? במעמד הר סיני פסקה זוהמתם. איך הקב"ה מכין אותנו לקראת הכפרה על חטא אדם הראשון? בט"ו באייר נגמרה החררה שהוציאו ממצרים, ומאז מתחילים לקבל מן, יש בארה של מרים – מעין עולם הבא, לא עושים כלום, לא צריכים לטרוח למים ולאוכל. כל היום שומעים שיעורים של משה רבנו, אהרון, נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר, 70 זקנים. כל היום שיעורים. האוכל נמצא ליד הדלת. שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה. הנעל שיצאת ממצרים בגיל 4 גדלה איתך ביחד, המכנסים גדלו איתך ביחד 40 שנה. העננים גיהצו את הבגדים. זה המצב של אדם הראשון לפני החטא, הכל עשו למענו.
לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן בלבד, כדי להכין אותנו שאנו עומדים להימחל על חטא אדם הראשון, שנתכונן ליום של מעין עולם הבא. מכאן תבין למה הקב"ה לא ציווה ל"ט מלאכות לפני חטא העגל, כי הוא עומד למחול על חטא אדם הראשון, ולא צריך ל"ט מלאכות שנועדו לתקן את חטא אדם הראשון, את 39 הקללות שנתקללו אדם וחוה והנחש והאדמה. אם מתקנים את החטא, אז כבר לא צריך 39 קללות, וכבר לא צריך ל"ט מלאכות.
אבל בפרשת ויקהל, שנאמרת אחרי חטא העגל, חזרה בחזרה זוהמת הנחש, וחוזרים בחזרה לחטא אדם הראשון, אז צריך ל"ט מלאכות כדי לתקן 39 קללות. בפרשת השבוע שלנו שבאה אחרי חטא העגל, אומר משה: אלה הדברים. אלה הדברים זה 39. אז למה יצאה מלאכת הבערה?
 
שאלנו קודם למה צריכים את בצלאל שיודע לכוון אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. אם באים לכפר על חטא העגל למה צריך אותיות שנבראו בהן שמים וארץ? אם המשכן הוא זכר למעשה בראשית, אז צריך את אותיות שמים וארץ. אם המשכן הוא כנגד היום הראשון בבריאה, אז צריך שכל פריט במשכן יהיה כנגד משהו בבריאה. אבל אם הוא בא לכפר על חטא העגל, למה צריך שיהיה בזה מעשה בראשית?
אומר הכלי יקר בפרשת פקודי: הקב"ה שם את העולם בהמתנה 2500 שנה, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי. למה כתוב השישי? לא כתוב השלישי, השני. כי ממתינים לשישי בסיוון, אם יקבלו את תורתו. ואם לא, מחזירים את העולם לתוהו ובוהו. כלומר מיום בריאת האדם עד ו’ בסיוון אחרי 2448 שנים, העולם עמד בהמתנה לתוהו ובוהו. העולם לא היה יציב. מתי העולם נתבסס? במעמד הר סיני, כאשר אמרו נעשה ונשמע.
כלי יקר: העולם החזיק מעמד במצב זה 40 יום, וברגע שחטא עם ישראל בעגל, חזר העולם לתוהו ובוהו. העולם שוב עומד בהמתנה, עד א’ בר"ח ניסן בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, שעשו את המשכן. אז העולם קיבל חזרה את יציבותו. אם כך אפשר להבין טוב, למה צריך את בצלאל שיודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. אם בא’ דר"ח, גם אחרי חטא העגל, העולם חזר לתוהו ובוהו, וצריך להחזיר העולם בחזרה ליציבותו, אז בונים את המשכן כמו שהיה בבריאת העולם
מדרש תנחומא: כל פריט בו כנגד יום בבריאת העולם. צריך את בצלאל שיודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. גמרא מגילה: ביום הזה שנחנך המשכן היתה שמחה מלפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ. גם עפ"י חטא העגל זה יום שנבראו בו שמים וארץ, כי חזרנו לתוהו ובוהו.
 
אם כך נוכל להבין למה יצאה מלאכת הבערה. רבנו בחיי: המלאכה הראשונה שהקב"ה עשה בבריאה, היתה אור. "ויהי אור". והיות המילה הראשונה של הקב"ה היתה אור, וזה עניין אוּר – אש, אז כנגד המאמר ראשון שאמר הקב"ה, פתח משה רבנו בהבערה, ב"ויהי אור", היות שהמשכן בא לתקן מה שהיה בששת ימי בראשית
המלאכה הראשונה שעשה אדם הראשון, היתה לשפשף שתי אבנים. הבערה באש. המלאכה שנדרשנו לעשות במשכן היתה באמצעות אש. היות שעם ישראל זרק את כל התכשיטים לאש ויצא העגל, מתקן את זה בצלאל בן אורי בן חור, והמלאכה הראשונה שעשה במשכן היתה באמצעות אש (רבנו סעדיה גאון). הוא עשה זאת באמצעות אש, הקב"ה אמר ויהי אור, זה אש, ואדם הראשון שפשף שתי אבנים בעבודה הראשונה שלו, באש.
לכן פותח משה רבנו דווקא בעניין ההבערה, כי זה התיקון לחטא העגל שזרקו לתוך האש. חשבנו לתקן את זה במעמד הר סיני, נתקן חטאו של אדם הראשון. קלקלו בחטא העגל, חוזרים לששת ימי בראשית. בא המשכן בל"ט מלאכות ומכפר על אותן 39 קללות. שבת קודש היא מעין עולם הבא, בו חוזרים למצב אדם הראשון לפני החטא.
 
אינני יודע מה עשה אדם הראשון בשבת. שבת היא מעין עולם הבא. בספר עטרה למלך של הגאון רבי אברהם פאם, מגדולי ארה"ב, ראש ישיבת תורה ודעת, יהודי גאון עולם, צדיק, כתוב בהקדמה, בפתיחה לספר, דבר נורא. גמרא במסכת כתובות: רבנו הקדוש (רבי יהודה הנשיא) לפני פטירתו ביקש ממשפחתו שתשאיר לו מיטה מסודרת ושולחן מסודר ונר דלוק. זו היתה צוואתו, הוא לא הסביר את הסיבה. מה הסיבה? כי כל ערב שבת היה חוזר לביתו מהעולם הבא ועושה לבני ביתו קידוש. בערב שבת אחד דפקה שכנה בדלת וביקשה משהו, והשפחה פתחה את הדלת ואמרה לא להפריע, כי הרב עושה עכשיו קידוש. כיוון שזה נודע בחוץ, הפסיק רבי להגיע. הוא ביקש לא לבוא כדי לא לפגוע בכבודם של תנאים אחרים.
שואל הרב פאם: איפה יותר טוב, בעוה"ז או בעוה"ב? דברי חז"ל הקדושים – בשבת אנו שרים מעין עולם הבא יום שבת מנוחה. בעולם הבא, מה שאתה נהנה בשבת זה מעין, אז תאר לעצמך מה זה עולם הבא באמת. אז וודאי שהעולם הבא הרבה יותר. אז למה יורד רבי? אם בעולם הבא יושבים ונהנים מזיו השכינה, למה הוא ביקש רשות לרדת? ולמה חזר? חזר רק כדי לא לפגוע באחרים, אבל אם לא היתה פגיעה באחרים היה ממשיך לבוא.
מכאן אתה למד יסוד, שההתעלות הרוחנית שאפשר להשיג כאן בעולם הזה בשבת גדולה יותר מההתעלות הרוחנית שאפשר להשיג בעולם הבא. ורבי ביקש רשות מהקב"ה לרדת כדי להמשיך להתעלות. כי כאן בעולם הזה אפשר להתעלות בשבת הרבה יותר ממה שאפשר להתעלות בעוה"ב.
אם כך הבנו מה זה שבת. והשלב הבא – תבין שעם כל ההתעלות הזו, הוא ביקש לחזור בחזרה כדי שיהודי לא ייפגע. מכאן נבין מה זה פגיעה ביהודי.
 
אם זה שבת, נראה מה אנו עושים בשבת. בשבת צריך לאכול, מצווה, צריך לנוח, מצווה, שנה בשבת תענוג, וודאי. השאלה כמה? כותב הבן איש חי: דקה אחת של לימוד בשבת שווה אלף דקות לימוד ביום חול. אם אתה מתיישב ביום ראשון מ-8 בבוקר עד 12 בלילה רצוף, לא השגת מה שאתה משיג בדקה של שבת. ומה עושה יהודי? בייגלה בשבת. נכנס ב-8 למיטה עד הבוקר. מילא בטריה… תראה כמה אתה אומלל. למה הדבר דומה – אומרים לאדם שיש לו 12 שעות להיכנס לאוצר המלך ולמלא שקים, והוא מוצא שם מזרון עמינח 7 צול גובה, שאפילו נמרים ודובים רוקדים עליו, והולך לישון באוצר. בבוקר גוררים אותו החוצה, והוא לא הספיק כלום.
נותנים לך בשבת 26 שעות, מה אתה עושה באותן 26 שעות? למה הגמרא מספרת לנו שרבי ביקש לרדת למטה? כדי להמחיש לך מה זה שבת. רבי ביקש לעזוב את הקב"ה ולרדת למטה כדי לעבדו מכאן לשם. כי המעלה של שבת גדולה וחשובה יותר. כמה אפשר להרוויח. ליל שבת לשבת וללמוד 3-4 שעות. בבוקר לקום מוקדם, בארבע וחצי, ולשבת וללמוד.
הכרתי אנשים גדולים שלא אכלו יותר מכפית אחת חמין. ראיתי פעם יהודי כזה, שמביאים לו חמין, על כף אחת תפוחי אדמה, על זה שעועית אחת וחתיכה בשר, ועם זה הוא גמר. שאלתי אותו – ומה עם עונג שבת? איפה צ’ולנט, קישקע פולני, רומני? הוא אומר, אני לא נוגע בזה. אם אני אוכל יותר מ-2 כפיות, עין שמאל נסגרת, ואחרי 2 דקות עין ימין אחריה, ואני ישן. אין לי זמן לשרוף על שינה בשבת. חבל. את כל הצ’ולנט במלווה מלכה. הוא חוזר בשעה 11 וחצי בלילה, עושה הבדלה, אוכל את הצ’ולנט של שבת, נרדם ומתעורר ביום ראשון.
זה אנשים שידעו מהי כוחה של שבת, כמה אפשר לנצל בדקה אחת לימוד בשבת.
 
פרשת ויקהל פותחת בציווי של שבת. משה רבנו רצה ללמדנו מהי עבודתנו – מעין עולם הבא יום שבת מנוחה. המלאכה שלנו בשבת צריכה להיות בלימוד תורה. ויקהל משה – להקהיל אותם כדי ללמוד הלכות שבת.
נזכה בקרוב בימינו לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
 
 

תגיות: , , ,