הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע ט"ו חשון תשע"א

 

פרשת וירא עוסקת במצוות ביקור חולים.
רש"י: וירא אליו – לבקר את החולה. יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל לשלומו.
גמרא בסוטה: אחרי ה’ אלוקיכם תלכו. הכוונה להלך אחר מידותיו של הקב"ה. הקב"ה מבקר חולים, אף אתה תבקר חולים.
הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא להטריח את אברהם באורחים. ואם לא די בכך, הקב"ה ניקב חור בגיהנום והרתיח את כל העולם כולו לשעה קלה. הוא חימם את כל העולם כדי שכולו יהיה בצער, כאשר אברהם בצער. וכן משום שהחימום יפה למכה – כשיש חום בחוץ הפצע מתרפא יותר מהר. בקיץ פצעים מתרפאים יותר טוב מאשר בחורף.
מדרש: אברהם אבינו שלח את אליעזר לחפש אורחים, והוא חזר ואמר שאין איש בחוץ. אברהם טוען שהעבד לא נאמן, ורץ בעצמו לחפש אורחים. ראה הקב"ה בצערו, עד כמה הוא מצטער, שלח לו 3 מלאכים בדמות אנשים.
גמרא: מיכאל, גבריאל ורפאל. מיכאל – לבשר את שרה, רפאל – לבקר את אברהם, גבריאל – להפוך את סדום.
מדרש רבא: המלאכים הגיעו ב-3 פרצופים שונים. האחד בדמות רב חובל, השני בדמות מוכר לחמים והשלישי בדמות ערבי. מה זה משנה באיזה הופעה הם הגיעו? זה אמור לסמל משהו.
אני לא מבין למה צריך 3 מלאכים? צריך אחד לבשר את שרה ושני לרפא את אברהם. השלישי לא קשור לאברהם. הרי הקב"ה לא רצה להטריח בהרבה אורחים, אז למה האורח השלישי. ולשם מה הפרצופים השונים?
שאלות אלו שאל הגאון תלמידו של המגלה עמוקות. מדרש רבא בראשית רבה: מלאך הוא שליש העולם. לומדים זאת מהמילה תרשיש. כמו שני שישיות (שליש). תוספות: העולם מחולק ל-3 חלקים, חלק אחד ישוב, חלק אחד מדבר וחלק אחד ים. שלושת המלאכים כנגד שלושת חלקי העולם. המלאך הנווד – רב החובל – כנגד שליש ים, המלאך מוכר הלחם – כנגד היבשה, האנשים שאוכלים לחם, המלאך הערבי – כנגד המדבר. ממילא 3 המלאכים הללו מחזיקים את העולם.
לשם מה הם צריכים לבקר את אברהם אבינו?
מדרש תנחומא: מלאכי השרת אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". ענה הקב"ה שהם רואים מה יהיה בדור אנוש (הדור הראשון שהתחיל לתת כבוד לשמש ולירח, משרתי ה’, ובהמשך התחילו לעבוד עבודה זרה לשמש ולירח). אתם שואלים לשם מה צריך לברוא אדם, שהרי הוא יחטא. אני בורא את האדם בשביל האדם שנקרא "תזכרנו" – ויזכור אלוקים את אברהם. בשבילו כדאי לברוא את העולם. בשביל אדם שנקרא "תפקדנו" כדאי לברוא את העולם – וה’ פקד את שרה כאשר אמר (הכוונה ליצחק).
המלאכים הללו אלו שקטרגו ושאלו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", לכן לקחם הקב"ה לביתו של אברהם אבינו כדי שיראו אדם שמחפש אורחים בגיל 99 ביום השלישי למילה. כואב לו שהוא לא זוכה להכניס אורחים. בשבילו כדאי לברוא עולם. הביא 3 מלאכים שמשולים לכל העולם, כדי שיראו מי האדם שבשבילו כדאי לברוא את העולם.
 
גמרא במסכת סוטה דף י’: אשל בבארשבע, אש"ל זה אכילה, שתיה ולינה (או לוויה – ליווי האורחים). אברהם אבינו אירח אנשים ונתן להם לאכול בתמורה לברכה לפני האוכל ואחרי האוכל. וכך הפיץ את דבר ה’ לאלפים ורבבות.
משנה באבות דרבי נתן: איוב בא בטענה לקב"ה על כך שזכה להכניס אורחים. ענה הקב"ה: עדיין לא הגעת לקרסולו של אברהם אבינו (למרות שאיוב פתח דלתותיו). מה ההבדל? איוב נותן לאורחים מה שמבקשים ממנו. אברהם היה מסביר לאנשים מה לאכול, היה מציע להם מעדנים שהם לא ידעו על קיומם. הוא הטעים להם את האוכל. הסביר להם איך לאכול. הוא מבקש שניצל, הוא מסביר לו ששניצל הוא יאכל בחתונה, פה הוא יקבל צלי בקר. הוא מבקש לשתות דיאט קולה, אברהם מסביר לו שפה הוא יקבל ליקר אמרטו לשתות.
 
הפרשה מרחיבה בארוחה של שלושת המלאכים. מספרת את כל התפריט של הארוחה. קודם כל, ישבו תחת העץ. אח"כ הוא מסביר לשרה איך לעשות עוגות מ-3 סאים קמח סולת, מפרט לה שצריך ללוש. רבותינו הסבירו שמדובר במצות של פסח, שצריך כל הזמן ללוש כדי שלא יחמיץ לפני שייכנס לתנור. זה הסבר הלכתי.
3 לשונות של בקר. לשון זה בערך קילו או שניים. למה לא לחתוך 3 פרוסות מלשון אחת? למה לשחוט 3 עגלים?
למה מפרטים את התפריט פרטי פרטים?
מדרש רבא: כל מעשה שעשה אברהם אבינו עם האורחים, שילם הקב"ה לבניו. שילם במדבר, שילם בארץ ישראל וישלם לעתיד לבוא. בזכות "עומד תחת העץ" זכו בני ישראל למצוות סוכה.
הפירוש הפשוט להרחבה זו, הוא שזה בגלל שהכנסת האורחים היתה בצער, ויפה אחד בצער ממאה שלא בצער. בגלל שרץ אחרי האורחים כשהוא פצוע, זכו ישראל ל-2 דמים: ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי.
 
היום יש גמ"חים להשאלת ציוד רפואי. אם יום אחד לא מגיעים לשאול ממנו, הוא שמח שאף אחד לא זקוק לרפואה. אז הוא אומר תהילים, מסדר את הכלים של הגמ"ח. גמ"ח לכלי עבודה. אם יום אחד לא באו לשאול, אומר תהילים, עושה סדר. יש גמ"ח להלוואות כספים. אם יום אחד לא באו ללוות, שמח שאף אחד לא צריך ללוות כסף. הסבא מסלבודקה: האם ייתכן שיש לאדם גמ"ח ולא באו אנשים, אז הוא ירוץ אחרי אנשים שיבואו לשאול חפצים אם הם לא צריכים? לשם מה לעשות זאת? למה אברהם אבינו הזקן בחום של גיהנום לא מסתפק בעדות של אליעזר שאין אנשים בחוץ, ורץ לחפש? למה הוא מצטער? היום אף אחד לא יצא מהבית בגלל החום.
מהות של חסד של אברהם אבינו, זה גם כשהוא פטור לחלוטין מכל הבחינות, הוא רוצה לעשות חסד. הוא מחפש לעשות חסד. הוא מצטער מאי עשיית החסד יותר מאשר כאבי המילה.
 
פרק י"ט בפרשה, מופיע מכניס אורחים חדש – לוט יושב בשער סדום. 2 מלאכים באים לסדום – גבריאל להפוך את סדום, ומיכאל להציל את לוט. לפני כן הקב"ה סיפר לאברהם שהוא הולך להפוך את סדום. אברהם מתחיל לבקש בזכות צדיקים שאולי יש בסדום.
לוט רץ אל המלאכים ומבקשם לבוא לביתו. מבקש שילכו בדרך עקלתון, סחור סחור, כדי שלא יזהו אנשי סדום שהם אורחיו. הוא מפציר בהם מאוד. יש לשון בחז"ל שהוא לקח אותם בכוח. הוא למד את זה מאברהם אבינו.
עשה להם משתה. ספורנו: מכאן רואים שהוא שיכור, דבר ראשון מוציא בקבוק יין. לפני האוכל. אצל אברהם אבינו קיבלו אוכל ומים, לא בקבוקים. אברהם אבינו עשה משתה רק ביום היגמל את יצחק, לגדולי הדור.
הוא אופה מצות בעצמו, לא אשתו, ונותן להם לאכול.
לפני שהלכו לישון, המלאכים שואלים מי האנשים בסדום והוא מספר להם שהם לא מי יודע מה. בינתיים הגיעו אנשי סדום לבית. חז"ל: ילד מאנשי סדום ראה וגילה. דעה שניה – אשתו של לוט הלכה לחפש מלח, כדי לתבל את המצות, שיש בהן רק מים וקמח, וצריכות תיבול.
לוט סוגר את הדלת, ומציע שיקחו את בנותיו הבתולות. רמב"ם: מתוך שבחו באנו לידי גנותו – שהיה טורח מאוד על האורחים להצילם כי באו בצל קורתו, אבל הציע בנותיו לאנשי העיר מרוע לב, כי לא היה הזימה רחוק מליבו. בנוהג שבעולם אדם מוסר נפשו על בנותיו ואשתו, וזה מוסר בנותיו להריגה. הספורנו מלמד זכות, שלוט ידע שהבנות מאורסות, והחתנים מחכים בחוץ והם יגנו על כלותיהם.
בהכנסת האורחים היינו חושבים שלוט עשה מעשה אצילי. בפרקי דרבי אליעזר משווים את מסירת נפשו של לוט על האורחים כמו שמשה רבנו מסר נפשו על כלל ישראל! לוט מכיר את כל החוקים בסדום, ויודע שאסור להכניס אורחים, וכן שאסור לתת כסף לצדקה (מותר לתת רק צ’קים עם שם האדם שתרם את הכסף, כדי שהעני ימות מרעב, כי לא מוכרים לו אוכל, ואז יקחו הפיקוח העירוני את הצ’קים מכיסי המתים ויחזירו לבעליהם בדואר).
לוט היה אב שכול, היתה לו בת בשם פלוגית, שהיתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ויום אחד הלכה לשאוב מים וראתה עני שוכב באפס כוח, ונתנה לו משהו לאכול והבטיחה להביא לו גם בהמשך, יום יום. הפיקוח העירוני ראה שהעני הזה שורד הרבה זמן, שמו מארב ותפסו את פלוגית, ושרפו אותה. הצעקה שצעקה לקב"ה זה "כצעקתה".
בסדום לא היה עץ לרפואה, הכל קצצו. גם עצי סרק, כדי שלא יהיו ציפורים שהעניים יוכלו לצוד ולאכול. אין לנו מושג ברשע של סדום. היא היתה הכי עשירה בארץ ישראל. כל מי שגר בסדום, והיה מוציא צנון מהערוגה, היה יוצא איתו חתיכות זהב. האדמה היתה רוויה זהב. רק אדם שהוכיח עשירות קיבל רשות לגור בסדום. ללוט היה הרבה צאן ובקר ואהלים.
מגיעים אורחים ללוט והוא מפציר במלאכים מאוד וגורר אותם לישון אצלו בבית. הוא ידע שהוא ימות מחר ולא יהיה יותר שופט בסדום. בגלל שהוא היה רגיל מהבית של אברהם (רש"י).
 
אחרי שהקב"ה הופך את סדום, הוא זוכר את אברהם ומשלח את לוט מתוך ההפיכה. רש"י: זכר שלוט לא גילה במצרים ששרה אינה אחותו של אברהם (אלא אחותו של לוט). זו הזכות שעמדה ללוט.
איזה מעשה גדול יותר? שהוא סגר את הפה או שהוא מסר נפש על האורחים וידע שיהרגו אותו בגלל זה? לוט שיכל את בתו בגלל צדקה. הקב"ה הפך את סדום כי לא נתנו צדקה, אבל לוט לא שייך לזה, כי מסר נפש על צדקה והכנסת אורחים.
 
יסוד שאומר גם הסבא מסלובודקה וגם מכתב מאליהו להרב דסלר, חלק א’, עמ’ 111. יבהיר לנו הבנה גדולה בעבודת ה’.
כאשר מתנהלת מלחמה בין שני אויבים, יש שדה קרב וקו גבול. כל צבא צובר כוחות. הקרב נפתח פתאום, אין הכרזה. ביום הראשון של הקרב מי שגורם לנסיגה של זולתו, משם מתחילה המלחמה למחרת.
הרב דסלר: יש מקומות כבושים אצל האדם, שהיצר הרע לא יבוא אליו יותר. אדם שמניח תפילין 63 שנה, היצר הרע לא ידיח אותו, כי זה שטח כבוש, ויצר הרע לא נכנס.
נניח אדם חוזר מהעבודה ביום שישי בצהריים, אחרי המקווה, הולך לנוח, אשתו גם נרדמה, ולא הרגישו שנכנסה שבת. התעוררו כשהשכן שר "שלום עליכם". הוא רץ למנין מאוחר, הם אוכלים אוכל מהמקרר. האם יש להם ניסיון להדליק אש ולחמם אוכל? היצר הרע לא יבוא לשכנע אותו ש"יכבד את השבת באוכל חם". בשטח כבוש היצר הרע לא ייכנס.
נניח יש לו פלטה, והצ’ולנט מונח בצד של הפלטה, כי היו בערב הרבה סירים. בבוקר הוא רגיל לבקר את הצ’ולנט, ורואה שהוא בהיר, לבן. במרכז הפלטה יש 2 ספירלות שמחממות יותר טוב. יש לו יצר הרע להעביר את הצ’ולנט למרכז הפלטה (הוא לא יודע מה ההלכה, אין לו ספר הלכות בבית). הוא זוכר שיש עניין של שינוי, ודוחף בשינוי לאמצע, בהנחה שגם אם זה אסור, זה בטח דרבנן כי זה בשינוי. נניח שזה אסור הלכתית – במעשה זה הוא פתח זירה חדשה לקרבות עם היצר הרע.
 
הרב דסלר: ללוט לא היה שום ניסיון בהכנסת אורחים, כמו שלאדם אין ניסיון בהדלקת אש בשבת. כי אצל לוט הכנסת אורחים היה בדם. ההתמודדות של לוט היתה בקו הגבול שאיתו הוא מתמודד יום יום – הוא אוהב ממון. רבי אליהו מזרחי שואל שאלה בפרשת לך לך: למה הקב"ה לא זוכר ללוט שהוא הצטרף והלך עם אברהם? אף אחד לא הצטרף לאברהם פרט ללוט. כי בפסוק כתוב: וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה’, וילך איתו לוט, ואברהם בן חמש שנה ושבעים שנה בצאתו מחרן. הסדר בפסוק תמוה. ההסבר הוא שלוט הלך עם אברהם בגלל שהוא מבוגר, ולא יחיה הרבה שנים, מכסימום 120 שנה, והוא צעיר ויירש אותו כי אין לו בנים.
לוט הולך עם אברהם, וגם הוא התברך בצאן ובקר כשאברהם התעשר בחזרה מארץ מצרים. הרועים של לוט עונים מה שקיבלו מלוט – שהארץ של אברהם, ולוט יורש את אברהם לאחר מותו. לכן אברהם דורש להתרחק מלוט כדי שלא יגידו שהוא גנב. אם לוט אוהב את אברהם הוא צריך להחליט להפסיק לגנוב. אבל לוט עוזב לסדום, ששם יש הרבה זהב באדמה, עם הצנון בערוגה. אבל בסדום יש חוקי סדום נגד צדקה וחסד, אבל לוט אוהב צדקה וחסד. אבל הוא מסכים לגור במקום שהבת שלו נאלצה למות בגלל מתן צדקה.
בפסוק כתוב: ויהי בשחת ה’ את ערי הכיכר… ויקחו את לוט ורכושו בן אחי אברהם. קודם כל רכושו, ואח"כ בן אחי אברהם. לוט ורכושו צמודים ואי אפשר להפרידם.
 
הכנסת אורחים אצל לוט זה לא ניסיון. זה שטח כבוש. היצר הרע משכנע במגרש ההתמודדות. במקום שהאדם עדיין מתמודד. לא במקום שמושרש בו. ההתמודדות של לוט היא עם הממון. כשהוא מגיע למעבר הגבול במצרים והוא בעצם הלך עם אברהם כדי לרשת אותו, ואברהם אומר על שרה שהיא אחותו, והמוכסים אומרים שמי שיתן אותה למלך יקבל הרבה מתנות – אז לוט היה צריך להגיד להם שהיא אחותו, ואז יהרגו את אברהם ויתנו ללוט הרבה מתנות. שם ללוט יש התמודדות עם ממון, והוא מתגבר על יצרו ושותק. זה הניסיון של לוט. לא בהכנסת אורחים.
 
סוף הפרשה – עקדת יצחק. אנו חודש וחצי מראש השנה. התפללנו זכרונות, תקענו בשופר, תשליך בנהר, וכל יום אמירת קורבנות – זה כל הזמן עקדת יצחק. הקב"ה מבקש מאברהם שיעשה טובה ויעמוד בניסיון של שחיטת יצחק, שלא יאמרו
בעל ערוך השולחן שואל: עקדת יצחק, למה נקרא שמה מאכלת, שעד היום אנו הולכים בדרכה. אדם קדוש שהגיע לפסגה, והקב"ה נגלה אליו בכבודו ובעצמו, כמו שנביא מקבל נבואה, ואומר לו לשחוט את בנו. הוא לא יעשה את זה? צריך להיות אברהם אבינו? כל יהודי שהקב"ה נגלה אליו יעשה את זה. מילא יצחק, ששמע מאברהם.
להעצים את השאלה: אם הקב"ה אומר – קח את בנך ושחוט אותו היום, ואם לא אני שוחט אותו מחר. בלאו הכי הנשמה שלו תהיה בידיים שלי. אפשר להתנגד? אי אפשר, אז מה הניסיון שיש בעקידה?
תשובת בעל ערוך השולחן: אם אברהם אבינו היה הולך לעקידה כמו שאנו הולכים לעקידה, הוא לא היה בכלל עובר בניסיון. כל אחד מאיתנו היה הולך לעקידה, שבור וכפוף, חסר ברירה. אף אחד מאיתנו לא היה עושה זאת בשמחה ובמהירות השכם בבוקר.
אברהם אבינו הלך בשמחה כמו שיצחק הלך בשמחה כי חשב שזה להקריב קרבנות. כל הגדולה של אברהם אבינו זה שהוא הלך בשמחה לניסיונות הללו. הוא הלך לעקדה בשמחה. נכון שהוא בכה בשעת העקדה, כדי להגביר את אהבתו לבנו, כי הקב"ה אמר לו: את בנך אשר אהבת, וכדי להגביר את האהבה הוא בכה. אבל את העקידה עשה בשמחה, ולא בשברון לב כמו שכולנו היינו עושים. זו מעלתו הגדולה של אברהם אבינו.
 
כל יהודי היה עושה את העקידה. ניסיונו של אברהם אבינו היה כפול ומכופל, לא רק בגלל שהוא שוחט את יצחק ואין יותר עם ישראל – אברהם אבינו בן 137, ולא יהיו לו עוד בנים – אלא גם בגלל שיש לו רבבות תלמידים, שלימד אותם שהקב"ה בעל הרחמים והחסד, מרצונו של הטוב להיטיב ובגלל זה אברהם עושה מסעדות כדי ללכת בדרכיו של הקב"ה להיטיב. בני הדור מקריבים בניהם למולך ואברהם מתנגד למעשיהם. ופתאום אברהם הולך לשחוט את בנו, ובזה הוא יחזיר לעבודה זרה את כל מי שלימד את דרכי הקב"ה. אברהם צריך לחשב אם מותר לו לשחוט את בנו במחיר של עשרות אלפי אנשים שיחזרו לעבוד עבודה זרה כי אברהם שחט את בנו.
הגאון מוילנא בביאורו לגמרא במס’ ברכות: האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך משתקים אותו. יש 2 מצוות שהעושה אותם זוכה לאריכות ימים – כיבוד אב ואם ושילוח הקן. למה בשתיהן נותנת התורה אריכות ימים? אלו שני הפכים. כיבוד אב ואם אתה מטפל בהורים שלך, זה שיא הרחמים. בן מרחם על אב. ואילו שילוח הקן, לקחת יונה שדוגרת על ביצים או אפרוחים, לשלוח את היונה, לקחת את הילדים, והיונה שחוזרת ורואה שאין לה ילדים, הזוהר אומר שהיא הולכת לים ומתאבדת – זה שיא האכזריות. הקב"ה נותן שכר בשיא של רחמים ובשיא של אכזריות. למה? כי מצוותיו של הקב"ה זה בגלל שהוא ציווה, ולא בגלל רחמים או אכזריות. אנו מקיימים מצוות כי כך הקב"ה ציווה.
פסוק במשלי ל’ י"ד: עין תלעג לאב ותבוז ליקרת אם יקרוה עורבי נחל… הגאון מוילנא: העורב הוא אכזרי והנשר מרחם על ילדיו, ומעדיף שייכנס החץ בו ולא בילדיו. העורב נוטש את ילדיו והקב"ה מביא להם אוכל. מי שמלגלג על המצוות ואומר שכיבוד אב ואם זה רחמים ושילוח הקן זה אכזריות – עורב יאכל את מי שאומר שכיבוד הורים זה רחמנות, ונשר יאכל את מי שאומר ששילוח הקן זו אכזריות.
 
הניסיון של אברהם אבינו זה להתאכזר לבנו בעקידה. שילוח ישמעאל הוא גם ניסיון. אברהם אוהב את ישמעאל וישמעאל אוהב אותו, והקב"ה צריך להגיד לו "אל ירע בעיניך". הבן קודח מחום ואברהם לא מחכה יום אחד, אלא שולח אותו עם הגר. למה שלא יחכה עד שירד לו החום? כי הקב"ה אמר לו, אז הוא לא מחכה רגע. אבל הוא מרחם על כולם, ואת הבן החולה הוא מגרש? זה הניסיון שלו. הניסיונות שלו דווקא במידה שאברהם לא מושרש בה, בעניינים של אכזריות.
 
ואהבת את ה’ אלקיך בכל נפשך ובכל לבבך ובכל מאודך – אם אדם מוכן למות, מה העניין של הממון? כי יש אנשים שמוכנים למות על קידוש ה’ אבל לא לתת את ממונם – ימותו ולא יתנו שקל.
אברהם אבינו התנסה בכל הניסיונות שבהם כבש את רחמיו.
 

תגיות: , , , ,