הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י"א אלול תש"ע

 

 

כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה’ אלקיך בידך ושבית שביו. אויביך – זה היצר הרע.
היצר הרע הוא מלאך. הוא אינו מתפעל מנצחונותיו. אם ניצח אותך בשעה 10, הוא חוזר ב-10.30 למלחמה חדשה. הוא לא עוזב את האדם. אפילו עד זיבולא בתרייתא לא עוזב אותך היצר הרע.
 
ספר לב אליהו, בהקדמה, סיפורים שרב אלה לופיאן מספר: היו 2 אחיות מסוכסכות בעירו, ולא דיברו ביניהן 30 שנה. אחת מהן נטתה למות וביקשה מבני משפחתה לקרוא לאחותה. ותהום כל המשפחה, מהשמחה על זה שלפני שהיא תמות יעשו סולחה. האחות מתלבשת יפה והולכת לאחותה בטיפול נמרץ. החולה מבקשת מכולם לצאת החוצה, ואז רומזת לאחותה שתתקרב אליה קרוב לאוזן, כדי שתוכל ללחוש לה משהו. וכשהתקרבה נשכה אותה החולה באוזן, כדי להשאיר לה מזכרת לפני מותה… למה חשוב לה להזכיר לאחותה את הריב בזמן שהיא כבר מריחה תולעים? כי אפילו עד זיבולא בתרייתא לא עוזב אותך היצר הרע.
 
הכהן הגדול בכל שנה ביום הכיפורים, אם יצא מקודש הקודשים בלי פגע, הוא ידע שקיבל חותמת מהקב"ה שהוא בסדר. יוחנן כהן גדול ש-80 שנה קיבל חותמת מהקב"ה שהוא בסדר, בסוף ימיו נעשה צדוקי. איך זה?
כי היצר הרע נותן לאדם כוחות של מלאך לעבור עבירה. האדם מקבל כוחות של מלאך כשהיצר הרע נכנס בו.
הוא בא לעזור לאדם לעבור עבירה.
 
הכתב סופר: כי תצא למלחמה על אויביך – דע לך שהשטן, היצר הרע, יש לו הרבה צורות. יש לו הרבה שמות. אבל הוא אותו אויב אחד, אותו מלאך, אותו יצר הרע. אויביך – לאויב הזה יש הרבה צורות, אבל הוא אותו אחד.
 
החיד"א מביא דברי הגמרא במסכת יומא בדף ס"ט: אנשי כנסת הגדולה התפללו והתענו כדי לבטל יצר של עבודה זרה. הוא יצא כמו גוף של אריה מקודש הקודשים. ואז ראו שזו שעת כושר ורצו לבטל יצר העריות. תפסו אותו וכפו אותו. אמר להם יצר העריות, שאם יבטלו אותו אין המשך לעולם, הגם שהוא יצר תקיף וקשה. החזיקו אותו 3 ימים ולא נתנו לו לצאת. בחלוף 3 ימים לא מצאו ביצה שנולדה בארץ ישראל. אפילו תרנגולות הפסיקו להטיל ביצים. ראו שאי אפשר לבטלו, אז אולי אפשר לבטל רק חצי? הגמרא אומרת: אין בקשה לחצאין.
אז מה שעשו זה עוורו אותו וכחלו את עיניו. זה עזר לבטל את יצר העריות מהקרובות – האם, הבנות, האחיות.
כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה’ אלקיך בידך – את יצר העבודה הזרה נתן ה’ לאנשי כנסת הגדולה בידיים, הם הצליחו לבטלו. אבל לגבי יצר העריות – ושבית שביו – אפשר לקחת ממנו שבי אבל אי אפשר לבטלו.
 
הפרשה שלנו עוסקת בכמה היבטים ביצר העריות, ומזה נגיע לראש השנה. בסוף השיעור נראה שחלק גדול מעבודת ראה"ש תלוי בנושא זה.
 
אחת המצוות מתוך 74 המצוות שבתורה היא (כי תצא, דברים כ"ג יד-טו): ויתד תהיה לך על אזנך, והיה בשבתך חוץ, וחפרת בה, ושבת וכיסית את צאתך. כי ה’ אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך בפניך. והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך.
להצילך ולתת אויביך בפניך – ר"ת אלול. הסוד והעבודה של חודש אלול נמצאים בפסוק זה, בו מצווה הקב"ה לאדם לנהוג בצניעות, כי הקב"ה מתהלך בקרב מחנך.
על המצווה כותב ספר החינוך: נצטווינו כשיצאו חיילינו למלחמה לייחד מקום ידוע לעשות את הצרכים כדי שלא יצא כל איש לעשות צרכיו בכל מקום (כדרך העמים). כי ה’ אלקיך מתהלך בקרב מחנך, והיה מחנך קדוש. כי במחנה נשארו היראים (הרי כל רך הלבב הירא מחטאיו כבר הלך הביתה לפני המלחמה ואינו נמצא במחנה).
 
החפץ חיים כותב דבר מצמרר על פסוק זה. בעקבותיו כתב מכתב לפני 86 שנה אל כל הרבנים והאדמו"רים בכל אתר ואתר: אין לך לאו מתריי"ג מצוות, בו כותב הקב"ה שאם אתה עובר את העבירה הזו, הוא עוזב אותך. הקב"ה לא אומר לרוצח או מחלל שבת שהוא עוזב אותו. אבל כי ייראה בך ערוות דבר, ושב מאחוריך. אדם שמתנהג בחוסר צניעות, הקב"ה עוזב אותו.
אם זו המצווה היחידה בתורה שבה כותב הקב"ה שהוא עוזב אותך, מזה תלמד חומרת מצוות הצניעות.
כותב החפץ חיים: נשתנו עם ישראל מהעמים. באים עליהם גזירות נוראות, ותינוקות של בית רבן בטלים מתורה במאות עיירות, וגם מצב הפרנסה בכי רע, עם ישראל מתאונן כ"א על רוע מצבו. אין יום שאין קללתו מרובה מחברו, וכשהוא מתבונן באחריתו בענייני תורה ומצוות אין לו הצלחה, הגם שאדם מתפלל לקב"ה ומבקש שיצליחו ברוחניות, אין שומע לו. עיקר סיבת הדבר שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב"ה מאיתנו. הוא ציווה לנו והתקדשתם והייתם קדושים. המקדש עצמו למטה מקדשים אותו למעלה, המקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה, המקדש עצמו בעוה"ז מקדשים אותו בעוה"ב.
כתוב להצילך – לא רק מאויביך, אלא גם מקשיי פרנסה וקשיי חינוך וכל מה שאתה צריך.
מפרש לנו הפסוק: כאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל רע. אבל אם ייראה בנו ערוות דבר, הוא שב מאחורינו, וממילא יחולו עלינו כל הצרות חלילה.
ואנו מבקשים כל יום: אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תיקח ממנו. הקב"ה לא רוצה להשליך אותנו, אבל אנו זורקים אותו מהבית ואומרים לו ללכת מפה. הקב"ה רוצה להישאר בביתנו, אבל אם ננהג בצניעות.
אדם שידע לשמור על הצניעות בבית יזכה לצאת ממנו צאצאים קדושי עליון.
זה מכתבו של החפץ חיים בסוף ספרו על התורה.
 
רבנו יונה בשערי תשובה לומד מה שחז"ל לומדים מהלכה זו של קדושת המחנה: הוזהרנו כי בעבודתנו ובדברנו בתפילה יהיה מחננו קדוש ולא ייראה בנו ערוות דבר. לכך נצטווינו לעסוק בדברי תורה וקדושה ולא להזכיר שם שמיים אם הוא ערום או יש אדם ערום כנגדו. ואם נגעו ידיו בדבר הנמאס ירחצן בנקיון כפיים ולא יזכיר שם שמים בידיים מלוכלכות. ולא בקרבת צואה בטווח של 4 אמות.
 
קובץ מאמרים לרבי אלחנן וסרמן הי"ד – יש מאמר ארוך על גזירת השחיטה בפולין, שאסרו על היהודים לשחוט בפולין, והוא כותב על מה באה גזירה נוראה זו. הוא כותב שהחפץ חיים אמר לו שהקב"ה שומר עמו ישראל. האם הוא שומר חינם או שומר שכר? זה נפקא מינא לשאלה האם השומר יכול לחזור בו מהשמירה או לא. ההלכה היא ששומר חינם יכול לחזור בו מהשמירה, להתחרט על הבטחתו.
הקב"ה הוא שומר ישראל, אבל שומר חינם. על דבר אחד הוא התנה שהוא מפסיק לשמור – כי ייראה בך ערוות דבר ושב מאחריך. כאן הקב"ה אמר שהוא לא שומר. וברגע שהקב"ה לא שומר, ה’ ישמור!
 
הפרשה הזו באה ללמד אותנו על קדושת המחנה, ונראה איך זה מתחבר עם פרשת השבוע.
במדרש תנחומא בפרשת במדבר, על פסוק בשיר השירים "שובי שובי השונמית…": אמרו אומות העולם – שובי השונמית, הידבקי בנו ובואי אצלנו, ואנו עושים אותך דוכסים, אנשים גדולים. וישראל שואלים את אומות העולם האם אתם יכולים לעשות לנו דגלים – דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן – כמחולת המחניים? האם כשאנו חוטאים אתם יכולים למחול לנו כשם שמוחל לנו הקב"ה? שנאמר והיה מחניך קדוש.
המפרשים גם בתנחומא וגם ברבא לומדים, שיסוד מחולת המחניים, יסוד המחילה, מגיע מ"והיה מחניך קדוש".
 
בפרשתנו יש 2 פסוקים, שרבותנו – גם רש"י בשם הספרי וגם בעל הטורים – עומדים על נוסח הפסוק.
פרק כ"ב פס’ כג: כי יהיה נערה בתולה מאורסה לאיש, ומצאה איש בעיר ושכב עימה. כידוע לכולם, ברוב המקומות בתורה כתובה המילה נערה חסר ה’. מעטים המקומות שהמילה כתובה מלא. ברוב המקומות כתוב נער. מה זה "כי יהיה נערה", למה יהיה ולא תהיה? ומה זה משנה אם זה היה בעיר או בכפר או בקיבוץ? אם בשדה, זה משנה, כי זה מחוץ למקום יישוב. אבל לפני זה מה זה משנה איפה?
רש"י: פרצה קוראת לגנב, אילו ישבה בביתה לא היה קורה לה. אם לא היתה יוצאת לעיר זה לא היה קורה.
החיד"א: זה מה שכתוב כי יהיה נער – זה קרה כי הסתובבה ברחובות כמו נער.
כך כותב בעל הטורים: (כ"ב יד) כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה, ושם עליה דברים והוציא עליה שם רע… ולקח אבי הנערה – נערה חסר ה’, ללמד שהסתובבה ברחובות כנער, אחרת לא היה איש מוציא עליה שם רע.
 
בפסוקים בפרשת תזריע, אומרת התורה שאשה אחרי לידה מביאה 2 קורבנות: ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה, ובן יונה או תור לחטאת.
יש הלכה בשולחן ערוך – אדם שאירע לו נס חייב להביא קורבן תודה, כבש לעולה ו-40 לחמים: 30 סוגים של מצה ו-10 סוגי לחם חמץ. מכל סוג אחד הולך לכהן, ו-36 חוזרים לבעלים. 4 צריכים להודות: עוברי ימים, עוברי מדבריות, חבוש שיצא מבית האסורים וחולה שנתרפא.
השבוע ניצל יהודי בנס, אליהו איצקוביץ, לפני שבועיים טבע בים המלח ושכב מחוסר הכרה שבועיים, ופתאום ביום ראשון חזרה הכרתו, וביום שני חיתן את בתו. עשו חופה במעייני הישועה, כולם באו עם שטריימלים, חתונה בטיפול נמרץ, נס גדול. באמת צריך להביא קורבן תודה.
שואל האברבנאל: הקב"ה ציווה על אדם שנעשה לו נס להביא קורבן תודה – כבש ו-40 סוגי לחם שמתוכם 36 מקבל חזרה. קורבן שלמים הוא אחד לבדו וזמן אכילתו יומיים, ואילו קורבן תודה עם כל הכמות העצומה של הלחם – זמן אכילתו לילה אחד. הקב"ה מצמצם את זמן האכילה של קורבן תודה ומוסיף כל כך הרבה אוכל. הסיבה היא כדי שהוא יביא את כל החברים שלו שיאכלו איתו, ויספר להם את הניסים. וכל החברים יודו לה’ ויגידו חסדו ברוב עם ומתקדש שמו של הקב"ה בעולם. זה קורבן תודה.
אין לך נס גדול מאשר אשה יולדת ילד, זה הנס הכי גדול שישנו. כמה ניסים עוברים על האשה מרגע שהעובר נוצר. אז למה האשה לא מביאה קורבן תודה? כי התורה לא מחייבת אשה להביא קורבן תודה, משום שהתורה היא תורת האמת, והקב"ה קבע בה שאין לאשה מה לחפש בעיר, ואם אדם תקף אותה זה בגלל שהיא הסתובבה בעיר, אז אשה לא תתייצב בהמון עם ותספר על הניסים. אשה אין לה מה לעמוד בין אנשים ולהגיד תודה. שתשב בבית ותגיד תהילים כתודה. העיקר שלא תצא ותופיע בפני אנשים.
החת"ם סופר: אשה לא יוצאת החוצה לרחובה של עיר לברך ברכת הלבנה, כי אסור לברך ברכה זו תחת קורת גג. אם צריך לצאת החוצה לרחוב שלא תברך, כדי שלא תצא לרחוב. החת"ם סופר כותב שאשה לא תצא להגיד תשליך. שתגיד תשליך ליד הברז בבית. ללמדנו עד כמה נדרש מהאשה להיות צנועה. כי הקב"ה אומר "ושב מאחריך" אם לא תהיה צניעות.
 
הגענו למצוות לא יבוא עמוני ומואבי.
בגמרא מסכת יבמות, דנה הגמרא לגבי פסוקים המופיעים בשמואל: לגוליית יש שריון עבה שאי אפשר לחדור לקשקשיו. שואל שאול מי יילחם איתו? ודוד, הנער, אומר שהוא יילך להילחם, עם 5 אבנים… איזה ניסיון יש לו? הוא הרג אריה וגם דוב. הוא היה רועה צאן וחיסל דוב ואריה שבאו לקחת את הצאן.
גוליית רואה אותו עם 5 אבנים ושואל: מה אני כלב? עונה דוד: אני בא בשם ה’. דוד המלך מבקש מהקב"ה שיעשה לו נס ויהרוג את גוליית. הקב"ה ביקש מהברזל (מדרש בהלכות ברית מילה) שייבקע בפני האבנים של דוד, והברזל נבקע, נכנס האבן והרג אותו. בזכות זה הקב"ה הבטיח לברזל שיתחילו להשתמש בו לצורך ברית מילה (עד אז השתמשו רק בצור ובזכוכית, ומאז התחילו להשתמש בסכין).
אחרי שהרג דוד את גוליית, שואל שאול את אבנר שר הצבא: בן מי זה הנער? ואבנר נשבע שהוא לא מכיר אותו. למה הוא שואל מי זה אם הוא מכיר אותו? הרי כמה פסוקים קודם לכן כתוב שדוד המלך היה מנגן לפני שאול והיה נושא כליו, אז איך הוא לא מזהה אותו? המלבי"ם אומר שפניו של דוד השתנו לאחר שהרג את גוליית, כנראה קיבל פנים יותר רוחניות. שאול ואבנר לא מזהים אותו.
גמרא במסכת יבמות מסבירה לעומק מה קרה שם: לאחר שהרג דוד את גוליית הבין שאול שהוא הולך להיות חתן שלו, ושאל את אבנר האם הוא יודע אם דוד הוא מצאצאי זרח או פרץ. כי פרץ ראוי למלוכה, וזרח לא. ועל זה נשבע אבנר "חי נפשך", שהוא לא יודע מאיזו משפחה זו.
בא דואג האדומי ושומע את הדו שיח, ואומר למלך: עד שאתה שואל אם הוא שייך למשפחת המלוכה או לא, תשאל אם בכלל הוא מותר לבוא בקהל. הוא נכד של מואביה, וכתוב לא יבוא עמוני ומואבי. אבל כבר נפסק בבית דינו של שמואל שלא יבוא מואבי ועמוני, ולא מואביה ועמונית. כי האיסור הוא על דבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים וגם שכרו את בלעם בן בעור. איש דרכו לקדם, ואשה אין דרכה לקדם. ולכן האיסור אינו עליה.
פסוק קודם כתוב לא יבוא ממזר בקהל ה’ אבל לא כתוב סיבה, אז זו גם ממזרת. עמוני ומואבי יש סיבה, על דבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים, ולכן האשה מותרת כי לא שייכת בסיבה הזו.
ולמה שנשות מואב לא תצאנה לקראת נשות ישראל? נכון שאשה לא יוצאת לקראת גבר, אבל למה לא לקראת אשה? על זה לא ידע אבנר מה לענות.
 
נחזור לספר בראשית כדי להבין כמה יסודות בנושא עמוני ומואבי, ואיך זה מתחבר לראש השנה.
בפרשת לך לך, אומר הקב"ה לאברהם לך לך מארצך, והוא יוצא מדרכו ולא לוקח איתו אף תלמיד. יש לו אלפים ורבבות של תלמידים וכולם רוצים לבוא איתו והוא לא לוקח אף אחד. מלבד לוט. מה פתאום לוט בא? מי הזמין אותו? למה אברהם אבינו לוקח אותו? הקב"ה אמר לו ללכת בלי תלמידים. למה אברהם לא שואל רשות מהקב"ה אם הוא יכול לקחת איתו משב"ק?
לוט הולך עם אברהם אבינו את כל הדרך. מצרים, שמים את שרה בתוך ארון, ולוט שומר על לויאליות ולא אומר שום דבר (למרות שהיה לו אינטרס לספר שזו לא אחותו אלא אשתו של אברהם, כדי שיהרגו את אברהם ולוט ייקח את כל רכושו). אבל כשהתחילו הרועים של לוט להסתובב בשדות זרים, אברהם דורש להיפרד. הוא לא מסכים שלוט ייחשב משב"ק של אברהם אבינו (וגם נראה דומה לו) עם התנהגות כזו.
לוט הולך לסדום, ושם הוא בחר לגור, ואברהם מבטיח לו שיעזור לו בכל מקום שיזדקק לעזרה. כך היה במלחמת 5 המלכים ב-4 המלכים. סדום היתה מרכז כל המחצבות של המתכות היקרות ביותר בעולם. זהב היה נוזל מהרצפה. אדם היה עוקר צנון מהגינה, יחד עם פלטינה. מוציא מלפפון יחד עם זהב.
כובשים את סדום ולוקחים בשבי את כל התושבים, והפליט – עוג מלך הבשן – מודיע לאברהם שלוט נשבה. אברהם יוצא עם עם 318 איש (או רק עם אליעזר, שהגימטריה של שמו היא 318).
למה אברהם רץ להציל את לוט שנהיה עבריין והלך לרעות בשדות זרים? כי אצל לוט טמון המשיח.
גמרא ביבמות: מצאתי דוד עבדי ובשמן משחתיו. היכן מצאתיו? בסדום. ללוט יש 2 בנות. כתוב עליהן: קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות. מה הכוונה נמצאות? וודאי שהן נמצאות. הכוונה מציאות – שמאחת מהן תצא רות המואביה ומהשנייה נעמה העמונית (שתתחתן עם שלמה המלך וממנה יצא רחבעם בן שלמה).
לכן אברהם לא שואל את הקב"ה, כי אם מלוט יוצא המשיח לא צריך לקבל רשות. מלוט יצא דוד המלך דרך רות המואביה.
 
דוד המלך אומר בתהילים במזמור מ’: אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי.
מבארת הגמרא במסכת יבמות: אז אמרתי הנה באתי – חשבתי שרק עכשיו הקב"ה החליט שאהיה מלך, ופתאום התברר לי שבמגילת ספר כתוב עלי, כתוב כבר בתורה שהקב"ה הציל את 2 הבנות של לוט כדי להציל את דוד המלך. אני נמצא כבר בסדום.
אין אז אלא לשון שירה, כי "הנה באתי", כי גם בתורה וגם במגילת איכה כתוב עלי. הרי כתוב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה’, ומי היה מאמין שאבוא בקהל ה’? יוצא בסוף שגם במגילת רות וגם בספר התורה כתוב עלי שנהייתי מלך.
 
3 מלאכים באים לאברהם אבינו – האחד לבשר לשרה, האחד לרפא את אברהם והשלישי להפוך את סדום. ומי תפקידו להציל את לוט? אין מלאך אחד עושה 2 תפקידים, אז מי עושה את השליחות המשותפת? רש"י: המלאך שריפא את אברהם הוא מלאך של הצלה, הוא מציל גם את אברהם וגם את לוט. זו שליחות אחת.
אבל פירושו של החידושי הרי"ם – המלאך שבישר לשרה הוא זה שהלך להציל את לוט. מה הקשר בין הבשורה להצלה? זו שאלתו של החידושי הרי"ם. התשובה: למלאך יש תפקיד. מיכאל הוא שרו של ישראל והיה לו תפקיד להציל את לוט. מה יש לשר של ישראל להציל את לוט? כי אצל לוט, למרות שהוא לא שייך לישראל, עתיד לצאת המשיח של ישראל. ממנו עתיד לצאת דוד המלך.
המלאך הלך להציל את לוט, אז למה הלך לבשר לשרה? ולמה לבשר לשרה ולא לאברהם? לא מגיע לבשר לאברהם? ספורנו: אברהם כבר ידע מזה, בברית בין הבתרים. אז למה הוא לא אמר לשרה? כי הקב"ה לא אמר לו להגיד, אז הוא לא אומר. הקב"ה רצה לשלוח מלאך שהוא זה שיגיד לשרה.
אומר החידושי הרי"ם: המלאך שואל את הקב"ה – למה שאציל את לוט? כי ממנו ייצא דוד המלך. אבל כתוב בתורה שלא יבוא מואבי ועמוני עד עולם, אז איך יצא ממנו משיח? כי עתיד בית דינו של שמואל לדרוש שלא יבוא עמוני ומואבי, אבל עמונית ומואביה מותרות להיכנס בכרם ישראל. כי דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם. הקב"ה אומר למלאך שיגיד לאברהם אבינו שהוא רוצה לבשר לשרה שעתיד להיוולד לה בן, ותראה מה יהיה. אז המלאך שואל את אברהם איפה שרה, אני רוצה לבשר לה בשורה. עונה אברהם: אשתי באוהל, היא לא יוצאת לקראת גבר. תשאיר לה הודעה אצלי, ואני אבשר לה.
אם אשה לא יוצאת לקראת גבר, אז עתיד שמואל לפסוק מואבי ולא מואביה, עמוני ולא עמונית.
אם היתה יוצאת החוצה, והמלאך היה מבשר לה שיוולד לה בן, הוא היה חוזר לשמים ולא הולך להציל את לוט. אבל מזה ששרה נשארה באוהל, מזה הלך המלאך להציל את לוט.
דוד מלך ישראל חי וקיים מזה שאשתו של אברהם אבינו לא יצאה מהבית!
 
יש בתורה עוד אשה שיצאה מהבית – פרשת וישלח: ותצא דינה בת לאה. אבן עזרא: יצאה מעצמה, ולא קיבלה הוראה מיעקב. היא רצתה לראות את הסביבה.
רשב"ם: יעקב אבינו קבע מושבו מחוץ לעיר, והיא יצאה לתוך העיר. פעם אחת יצאה, ולא מתכוונת לצאת יותר. אחרי שלמדה את הסביבה תחזור הביתה ושוב לא תצא לעולם. רואה אותה שכם בן חמור. שכם הוא לא חמור, הוא בן של חמור. אז איך הוא הצליח להוציא אותה עוד פעם מהבית? לקח בנות עם תופי מרים, ואמר להן לעשות רעש ברחוב, ושום גבר שלא יהיה בסביבה. דינה רואה שיש רק בנות, יוצאת מהבית. ואז שכם חטף אותה ומתחתן איתה. פעם אחת היא יצאה, וכבר שכם מתכנן איך לחטוף אותה.
מהנישואין האלה נולדה אוסנת. יעקב אבינו שלחה למצרים והתחתנה עם יוסף הצדיק. הכל בסדר גמור.
אחרי ששמעון ולוי הרגו את כל תושבי שכם, הם רוצים לקחת את דינה החוצה, אבל היא לא יוצאת. היא נשארת בשכם. כי אף אחד לא יתחתן איתה אחרי שהיתה נשואה לבן של החמור. אומר שמעון לדינה שהוא יתחתן איתה אם היא תבוא. איך מותר לאח להתחתן עם אחותו? גמרא במסכת סנהדרין מסבירה את הסוגיה, ושמעון מתחתן עם דינה. מנישואין אלה נולד שאול בן הכנענית. רש"י: מה זה בן הכנענית? אמא שלו כנענית? לא, הוא בן של דינה שהיתה נשואה לכנעני. אז מה הקשר למי היא היתה נשואה קודם? למה מזכירים לה את עוונה הראשון וקוראים לה בשם בעלה הקודם? התשובה: הוא שאול בן הכנענית הוא זמרי בן סלוא. בפרשת בלק הוא יבוא עם כזבי בת צור וישאל את משה רבנו אם זו מותרת או אסורה, ואם אסורה מי התיר לך את ציפורה?
היתכן שראש נשיא בית אב לשמעוני מתחתן עם גויה? זה מתחיל משאול בן הכנענית, כאשר אמא שלו היתה נשואה לכנעני ולא רצתה לצאת משם. מנישואין אלו מתו 24 אלף איש במגפה, ואלמלא פנחס היה הקב"ה מכלה את עם ישראל. יציאה אחת שלדינה, עשרות אלפי הרוגים. אי יציאה של שרה מהבית מביא את מלך המשיח!
היסוד של בנין עם ישראל, ממה מגיע משיח – מזה שאשה באוהל. מזה שאשה שומרת על קדושת הבית. שם נמצא היסוד של עם ישראל!
שפת אמת: להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש – ר"ת אלול.
עבודת חודש אלול לחזק את בדקי הבית ובדקי הצניעות.
 
כיוון שהקב"ה דן את אדם הראשון בראש השנה, נקבע שראה"ש הוא יום הדין. כך אומר הר"ן במסכת ראה"ש.
פרשת בראשית – הלכה בשולחן ערוך, אסור לישון בראה"ש. למה? מי שישן בראה"ש יישן לו המזל.
וידוע שהאריז"ל היה ישן אחר חצות בראה"ש.
האם מי שצוחק בראה"ש יצחק לו המזל? כל מה שאנו עושים בראה"ש יקרה כל השנה? לא לכך הכוונה.
לאחר שנברא האדם והאשה, האדם התעייף והלך לישון. ניצל הנחש את המצב שהוא ישן והאשה ערה, ובא אליה ופיתה אותה לחטוא. היא אכלה מעץ.הדעת ואחרי שהתעורר האדם פתתה אותו לאכול מעץ הדעת. הכל התחיל מכך שהאדם הלך לישון.
ירושלמי: אל תחזור על הטעות, אדם הראשון ישן בראה"ש ומזלו נרדם, אז אל תישן בראה"ש.
כשישן האדם, הנחש אומר לחוה שהקב"ה אמר שאסור לגעת, וכיוון שדחף אותה ולא קרה לה כלום, שכנע אותה שמותר גם לאכול. אכלה ונתנה לבעלה לאכול. ואז הקב"ה שואל: אייכה. והאדם מתחבא. למה? כי נודע לו שהוא עירום. וקודם הוא לא ידע שהוא עירום? מה התחדש? מיד הקב"ה מלביש אותם בכותנות עור, בראה"ש, זה בגלל ששורש החטא היה שלא שמרו על צניעות כדבעי. אם היו שומרים על צניעות כדבעי הנחש לא היה חודר הביתה. הנחש חודר הביתה מזה שלא שומרים על צניעות.
האשה היתה צריכה להגיד לנחש: בעלי נח, תבוא ב-16.30. בעלי יתעורר תדבר איתו. אני לא מדברת עם גברים.
אברהם אבינו תיקן את חטא אדם הראשון. אשתו באוהל, לא מדברת עם מלאכים. במעשה העקדה, בשבירת הצלמים כיפר אברהם על חטא אדם הראשון. יצחק ויעקב כיפרו על חטא אדם הראשון. רוב הכפרה היתה בזמן יעקב אבינו. שופרי דיעקב מעין אדם הראשון, כי יעקב תיקן חטא אדם הראשון.
אכילת עץ הדעת היתה כפירה, ואת החלק הזה תיקן אברהם. שרה לא רוצה לדבר גם עם מלאך. היא לא יוצאת החוצה. ללמד כמה צריך לחזק את בדקי הצניעות.
 
פרשת כי תצא – נס ההצלה, להצילך ולתת אויביך, איך תתגבר על היצר הרע? ע"י שתעשה חומה בחומות הצניעות.
החפץ חיים במכתבו כותב שאנו צועקים לקב"ה אל תשליכנו מלפניך, אבל אנו זורקים את הקב"ה מהבית בכך שלא שומרים על בדקי הצניעות.
אם נתחזק בזה, יזכנו הקב"ה שכולנו ניכתב ונחתם בספרם של צדיקים.
 

תגיות: , , , ,