הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע ח’ חשון תשע"א

 

אברהם אבינו שיבר הצלמים של אביו. מתחילה היו אבותינו עבודה זרה. תרח ייצר פסלים.
רשב"ם מסכת בבא בתרא – תרח מסר את אברהם לנמרוד שהכניסו לכלא.
גמרא בפסחים קי"ח: לאחר 10 שנים שהיה בכלא, ניהל נמרוד עם אברהם אבינו ויכוח כדי לראות אם הוא כבר מוכן לעבוד עבודה זרה. הויכוח לא נגמר, ונמרוד זרק את אברהם לאש. 12 אנשים זרקו את אברהם לכבשן האש, ונשרפו מהאש שיצאה מהכבשן.
גבריאל ביקש מהקב"ה לצנן את האש. הקב"ה ענה: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, לכן הקב"ה יציל אותו. אבל גבריאל יזכה להציל את חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. אברהם ירד לאש לשם הקב"ה לכן הקב"ה יציל אותו.
למה זה משנה מי יציל אותו? הרי מלאך הוא שליח של הקב"ה, אז הכל זה דבר ה’? למה הקב"ה מקפיד לטפל בנושא בעצמו?
 
ספר הישר: לאחר שנמרוד ראה שאברהם 3 ימים בכבשן האש, שלח 8 אנשים להוציא את אברהם מהכבשן. הם נשרפו כשהתקרבו לכבשן. יש כבר 20 הרוגים.
רואה נמרוד שאי אפשר להתקרב לתנור ואומר: יצא אברהם עבד ה’. וישמע אברהם בקול המלך ויצא מתוך האש.
כשיצא ראו שהוא לבוש בכל הבגדים ולא קרה לו כלום. מה שנשרף זה החבלים שבם אסרו אותו.
המלך שואל איך הוא לא נשרף? ואברהם עונה: אלוקי השמים והארץ אשר בטחתי בו ואשר הכל בידו הוא הצילני מהאש. כולם השתחוו לאברהם, והוא אמר: השתחוו לאלוקי השמים. הוא יציל כל בוטח בו.
המלך נתן לאברהם מתנות רבות ו-2 עבדים – האחד מהם אליעזר. ו-300 איש מעבדי נמרוד דבקו באברהם.
 
בתורה לא מסופר שום דבר מאור כשדים ומהישיבה בכלא.
בתורה מופיע הניסיון הראשון: לך לך מארצך.
רבנו בחיי בפרשת נוח, בסוף הפרשה, שואל שאלה עצומה: בפרשת נוח פותחת התורה ומספרת מי היה נוח. שהוא היה צדיק תמים והלך בדרך ה’. ושהיו לו 3 בנים ושכל העולם מסביב השחית את דרכו. אז למה אף אחד לא יודע מי זה אברהם אבינו? למה לא כתוב מה שכתוב ברמב"ם, שהיה אברהם העברי וכל העולם מן העבר השני, ובגיל 3 התחיל לחפש את הדרך, ובגיל 40 הכיר את בוראו? התורה לא מספרת שום מילה מי זה אברהם אבינו.
במפגש הראשון עם אברהם הקב"ה אומר לו: לך לך. מי זה אברהם? לאן הוא הולך? למה הוא צריך ללכת?
היה בן 75, ישב 10 שנים בכלא, הפיץ את דבר ה’ והקב"ה רצה שיפיץ את דבר ה’ בארץ כנען ולא במקום של אנשים מושחתים. למה לא מספרים על כך? למה לא מספרים מי האיש ומה עשה בעבר? למה לא מסבירים למה הוא צריך ללכת למקום אחר?
שאלה זו מופיעה גם ברמב"ם.
 
למה התורה מעלימה את ישיבתו של אברהם בכלא? את ניסיון אור כשדים? הכל ידוע מדברי חז"ל, אבל התורה מעלימה.
 
בספר שמות התורה מספרת על משה רבנו 3 סיפורים. שביום שיצא משה רבנו מבית פרעה לראות בסבלות אחיו הוא פוגש מכות – איש מצרי מכה עברי. ביום השני רואה איש עברי מכה איש עברי. שוב מכות. נאלץ לברוח ומגיע למדין, ופוגש – מכות. רועי מדין מכים את הבנות של יתרו? במדרש יש סיפור נוסף, שמשה רעה את צאן יתרו וגדי אחד ברח ומשה רבנו לקח אותו על כתפו.
ואז התורה מספרת שהקב"ה בחר את משה רבנו להיות מוריד התורה לעם ישראל.
ולא זכה משה בכל מעלותיו, אלא שהיה אוהב ישראל ומצטער בצערם. התורה מלמדת שהוא נשא בעול של יהודי שהוכה בעול מצרי, ומה קרה כשיהודי הכה יהודי ומה קרה כשגוי הכה גוי וגם לקח גדי על הכתף. כי משה חשב שאם הוא היה בורח כמו הגדי, הוא היה צמא, לכן שם את עצמו במקום הגדי ולקח אותו לשתות מים.
 
בכל בוקר אנו אומרים פסוקים מספר נחמיה: אתה הוא ה’ אלוקים אשר בחרת באברהם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
צריך לכתוב הפוך – קודם לספר שמצא את לבבו נאמן לפניו, ואח"כ בחר בו והוציאו מאור כשדים. למה רק בסוף כתוב מצאת את לבבו נאמן לפניך?
 
מהר"ל בספרו נצח ישראל פרק י"א, מבאר יסוד נפלא: כל אהבה התלויה בדבר – בטל הדבר, בטלה האהבה.
יש הבדל בין בחירת נוח לבחירת אברהם. נוח נבחר כבחירה פרטית, אברהם נבחר כבחירה כללית.
נוח נבחר להיות האדם שהקב"ה בחר בו מכל אותו הדור להמשיך את שושלת האדם לאחר שכל העולם קלקל אורחותיו. אם נוח לא היה צדיק, אלא אלכסנדר היה צדיק, היה נבחר אלכסנדר. באותו דור כולם היו מושחתים ובכל אותו הדור לא נמצאו אלא רק נוח ואשתו ובניו ונשותיהם – 8 אנשים.
נוח נבחר כי היה איש צדיק. אלכסנדר לא היה צדיק. היה רק אחד נורמלי בדור המבול. זו הסיבה שבחר הקב"ה בנוח בבחירה פרטית.
 
באברהם אבינו בחר הקב"ה בחירה כללית, עוד בששת ימי בראשית, להיות האיש ממנו יתחיל עם ישראל.
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם – באברהם. עוד לפני שברא הקב"ה את האדם הראשון, אמר הקב"ה שיהיה עם ישראל והוא יתחיל אותם באברהם.
הקב"ה רצה שהאדם הראשון יהיה אברהם אבינו. אבל אם האדם הראשון היה אברהם אבינו והיה חוטא, לא היה מי שיתקן אחריו. לכן ברא הקב"ה את האדם הראשון, ואברהם תיקן את מה שעשה אדם הראשון.
זוהר בפרשת בהר: לפני ראה"ש דיברנו שהגמרא אמרה שהאדם הראשון היה כופר בעיקר. תורת חיים במסכת חולין – בא הנחש ואמר לחווה שאסור לאכול מעץ הדעת כי הקב"ה אכל מהעץ וברא את עולמו והוא לא רוצה קונקורנציה, שתהיו כאלוקים יודעי טוב ורע. העבודה הזרה היא שהאשה האמינה שהעץ היה לפני הקב"ה. כשהקב"ה הגיע הוא מצא עץ, אכל ממנו ונהיה מסוגל לברוא עולמות. אם אתה מאמין שיש משהו שקדם לקב"ה, זה כופר בעיקר. להאמין שהעץ היה קודם להקב"ה, זו עבודה שזרה לעבודת ה’.
אברהם בא לתקן את חטא אדם הראשון. נמצא בבית של תרח ושובר את כל הפסלים, לתקן מה שעבד אדם הראשון עבודה זרה. אברהם אבינו זורק עצמו לכבשן האש. טיהור זה בכבשן האש.
 
מהר"ל: אברהם אבינו לא נבחר בגלל שזרק עצמו לאור כשדים וישב בכלא 10 שנים. הוא נבחר כבר בתחילת היצירה. אין לזה שום קשר למה שאברהם יעשה או לא. הוא לא נבחר כי עשה מעשה מסוים, לכן התורה לא כותבת שום דבר על מעשיו של אברהם לפני שהקב"ה פנה אליו. הקב"ה בחר באברהם עוד לפני שמצא את לבבו נאמן לפניו. הוא מצא את לבבו נאמן לפניו רק אחרי שקרא לו אברהם.
למה הקב"ה בחר באברהם? יש סיבות, אבל לא תלוי במעשיו של אברהם. לכן התורה לא מספרת על אברהם.
אין סיבה פרטית, שצריך להסביר אותה. יש סיבה של בחירה אלוקית לפני בריאת העולם.
 
אצל ישראל כתוב – והייתם לאלוקים והם יהיו לי לעם.
מהר"ל: הקב"ה אומר לעם ישראל שהוא בחר בהם, ולא משנה אם הם רוצים או לא רוצים. הם יהיו לו לעם גם אם לא ירצו. אצל הגויים – רק אם הם רוצים את הקב"ה הוא יהיה אלוקים שלהם.
ישנה משנה באבות, במשניות אחרונות של פרק ו’: 5 קניינים קנה הקב"ה בעולמו: תורה, שמים וארץ, אברהם, ישראל ובניין בית המקדש. מה פירוש 5 קניינים? הרי כל העולם שלו. אלא שיש דברים שהקב"ה החליט עליהם גם אם לא נרצה. העולם עומד על התורה. ממתן תורה העולם אינו עומד בלי תורה. בלי תורה אין עולם. אחרי התורה יש שמים וארץ. כדי להחזיק שמים וארץ צריך ישראל שילמדו תורה. תחילת היצירה של עם ישראל הוא אברהם.
לכן מתן תורה כפה הקב"ה על עם ישראל הר כגיגית. כדי לומר לנו שהוא לא שואל אותנו אם אנו מסכימים לקבל את התורה. אלו 5 קניינים שחייבים כדי לקיים את העולם.
 
בהגדה של פסח כתוב: ויוציאנו ה’ ממצרים בלילה הזה, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאותו ומופתים. לא ע"י מלאך ולא שרף ולא שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו.
מה זה משנה אם יהיה שרף או שליח?
כשצריך להציל יחידים – ילך גבריאל. אבל כשצריך להציל את עם ישראל הקב"ה הולך. יש 5 קניינים של הקב"ה, עם ישראל הוא קניין של הקב"ה, והוא יציל אותם. גם אברהם זה קניין של הקב"ה, והוא יציל אותו.
עד כאן ההקדמה של המהר"ל.
 
יש מדרש שלא קשור לפרשת לך לך, אלא לפרשת נוח. המדרש מדבר על "ה’ צדיק יבחן".
מביא המדרש 3 משלים: אמר רבי יונתן, יש לך יוצר שמייצר כדים – כדר. כדים עושים מחמר מעורב במים שמוכנס לתנור כדי להתקשות. אחרי שמוציאים מהתנור, אם הם שבורים זורקים אותם ועושה חדש. אם הכלי נראה חיצונית בסדר, דופקים על הכלי בפטיש לראות אם הוא יישבר. רשעים הקב"ה לא בוחן, הם שבורים, הוא זורק אותם מיד. ה’ צדיק יבחן. את הטובים הוא בוחן.
פשתני סורק את הפשתן כדי לראות אם הוא נקרע. אם הוא נקרע, עוטפים בזה אתרוגים, אי אפשר לעשות בזה בגד. אם הפשתן לא נקרע כשמסרקים אותו, אלא נהיה טוב יותר ככל שמסרקים אותו יותר, הוא מייצר ממנו בגדים. ה’ צדיק יבחן.
משל ל-2 פרות, אחת שמנה ואחת רזה. את החבילות ישימו על השמנה, היא חזקה.
 
הקב"ה בדק את נוח, כי רצה לבחון אם אפשר לשים עליו את החבילה. את אברהם הוא לא בדק, כי הוא בחר בו מבראשית. אבל במדרש כתוב, לאחר המשל על הכדים: ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם. מה שהקב"ה עשה לאברהם ניסיונות, זה בשביל לבדוק אם הקנקן בסדר. אבל המהר"ל אומר שהוא בחר בו מששת ימי בראשית, עוד לפני שנולד, אז למה צריך לבחון אותו?
 
פרקי אבות, פרק ה’, רבי חיים מוולוזין בספרו רוח חיים: במשנה אחת כתוב 10 דורות מאדם ועד נוח, בהמשך כתוב 10 דורות מנוח ועד אברהם.
לאברהם קוראים רק בשם אברהם. במשנה הבאה קוראים לאברהם אברהם אבינו. 10 ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. למה במשנה הקודמת לא קראו לו אברהם אבינו?
ברגע שנתנסה אברהם אבינו ב-10 נסיונות, הוא הפך לאבי עם ישראל. ברגע שהאבא הולך בדרך מסוימת, הבן ילך בדרך זו בקלות. לא בטוח שהוא יילך, אבל אם יבחר ללכת, זה יהיה לו קל. הבן ראה דוגמא מהאבא.
אבל אדם כשמתחיל דבר חדש זה קשה לו. אחרי 10 נסיונות הנחיל אברהם את הדרך לבניו.
זה שאתה רואה יהודים תמימים מוכנים למסור את הנפש בכבשן האש, עוזבים את ארץ נכר ומגיעים לארץ ישראל, זה הכל בא מאברהם אבינו.
 
רבי צדוק הכהן מלובלין: האם אבא שהוא עיוור יוליד בן עיוור? אם האב כותב ביד שמאל גם בניו יכתבו ביד שמאל? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל לא בהכרח. אם האב זמר, הבן גם זמר? אולי כן אולי לא.
אז מה עובר בתורשה ומה לא בהכרח עובר בתורשה?
משנה במס’ עדויות: האב זוכה לבנו בנוי, בכוח ובחכמה. אם האב גיבור גם הבן יהיה גיבור? לא בהכרח. אז מה עובר בירושה ומה לא?
תכונה איננה עוברת בהכרח בירושה. מהות עוברת בירושה.
מה זה מהות? לעולם אדם יוליד אדם, ולהבדיל, לעולם סוס יוליד סוס וחתול ימליט חתול. אדם לא ימליט סוס כי זה לא תכונה, זו מהות. תכונה לא חייבת לעבור בירושה.
אברהם אבינו ב-10 נסיונות שהתנסה, הפך להיות המאמין שמשריש בילדים הבאים אחריו אמונה, וכל יהודי שנולד מזרע אברהם נולד עם אמונה בתוך ליבו. יכול לעבור עליו כל התלאות שבעולם, בנקודה הפנימית שנמצאת בלב, יהודי אף על פי שחטא, ישראל הוא. בכל מצב, הנקודה האמיתית הפנימית שלו הוא יישאר יהודי.
 
רבי חיים מוולוז’ין: מתי אברהם נקרא אבינו, ברגע שהוא מעביר לילדים את הכוחות שיש לו. בזה הוא נקרא אבינו. אחרי 10 ניסיונות העביר לעם ישראל הכוח להתמודד עם 10 ניסיונות, וכל יהודי שנולד מצאצאיו הופך להיות יהודי מאמין.
 
קראתי באחד מהספרים על השואה – היה מחוז שראש העיר היה יהודי מומר, ר"ל. חי כגוי 50 שנה, נשוי לגויה, לא זוכר שהוא יהודי. נכנסו הגרמנים ימ"ש למחוזו, והאחים של אשתו אמרו להם שראש העיר יהודי. הוא לא זכר שהוא יהודי, ואמר, שהוא לא יהודי. בחנו אותו – הוציאו ספר תורה מביה"כ ופרשו היריעות על הרצפה, והכריחו אותו לדרוך על הספר. הוא לא הסכים, הסכים למות. איך זה?
כי אברהם אבינו נכנס לכבשן האש והשריש בצאצאיו את המהות של האמונה. רק אחרי 10 ניסיונות נקרא אברהם בשם אברהם אבינו. בזה הוא הפך להיות אבי עם ישראל.
 
המדרש מדבר על פסוק בשיר השירים: אחות לנו קטנה ושדיים אין לה. מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה. אם חומה היא, נבנה עליה טירת כסף…. מדרש תנחומא שואל: במה הכתוב מדבר? באברהם, כשהשליכו נמרוד לכבשן האש.
אחות לנו קטנה – קטנה, שעדיין לא עשה בה הקב"ה ניסים. אברהם מפרסם את הקב"ה בעולם, אבל הקב"ה עדיין לא נגלה אליו. למה נקרא אחות? כי איחה את העולם לפני הקב"ה. קירב וחיבר את העולם לקב"ה.
ושדיים אין לה – אין לו בנים. אין לו למי להעביר את תורתו.
מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה? ביום שהשליכו נמרוד לכבשן האש. אם חומה היא – אם מוסר נפשו כחומה שעומדת בפני מלחמות הרבה, נבנה עליו טירת כסף – אלו ישראל שנקראו כנפי יונה נחפה בכסף.
נצור עליו לוח ארז.
המדרש אומר ההיפך ממה שאומר המהר"ל. המהר"ל אומר שאברהם נבחר בששת ימי בראשית, לא משנה מה הוא יעשה. וכאן אומר המדרש, שאם הוא כחומה, ימסור הנפש, נעמיד ממנו עם ישראל. אם לא, אם הוא כלוח ארז שהאותיות מטשטשות בו, אז לא.
אברהם: אני חומה ושדי כמגדלות – חנניה מישאל ועזריה, כולם ימסרו את הנפש כמוני.
 
בניסיון אור כשדים עומד אברהם בפני דילמה, שבעולם אין אף אחד שמאמין בקב"ה. שם בן נוח היה חי, אבל לא הפיץ את דבר ה’. אברהם בעבר אחד וכל העולם בעבר האחר. נמרוד אומר לאברהם שאם לא ישתחווה לאש, יזרוק אותו לכבשן. הלכתית יתכן שאסור לאברהם להיכנס לכבשן האש, כי בן נוח אסור לו למסור את הנפש. אבל זה לא העניין, נניח שהוא יהודי, שחייב למסור את הנפש. הדילמה היא, שאם הקב"ה לא יציל את אברהם, אף אחד לא יפיץ את דבר ה’ בעולם, כל התורה שהפיץ נמחקה. אם היו לו בנים היה מי שימשיך את הדרך. אבל שדיים אין לה – אין לו ילדים. אז מי ימשיך את הדרך? אז אולי עדיף שישתחווה עכשיו לאש, וייסע למקום אחר ויפיץ שם את דבר ה’ בעולם?
כבר היה מישהו שהסתפק בשאלה זו, אהרון הכהן. גמרא במס’ סנהדרין: הערב רב אומרים לאהרון – אם אתה לא מוכן לעשות לנו עגל, נהרוג אותך כמו שהרגנו את חור. אהרון שוקל: אם הוא לא עושה עגל, הורגים אותו. או שהוא מושך את הזמן, מכסימום יעשה עגל, אבל הוא לא יהיה לשם עבודה זרה, אלא יחשוב שהוא מקשר בין עם ישראל לקב"ה. החליט אהרון לעשות עגל. למה שאברהם יחליט אחרת? עדיף לעבוד פעם אחת עבודה זרה לפני נמרוד ולהמשיך להפיץ את דבר ה’ בעולם במקום אחר.
אבל אברהם מחליט למסור את הנפש על קדושת ה’, בלי לחשוב על ההמשך. הוא מוסר את הנפש על האמונה, בלי לחשוב מי ימשיך.
רצה הקב"ה לבחון את הקב"ה אם אברהם יעמוד כחומה, או כמו דלת, שפעם נפתחת ופעם נסגרת. זה לא נפקא מינא לגבי אברהם אבינו, כי הוא כבר נבחר מששת ימי בראשית. הנפקא מינא הוא לגבי הילדים שלו. אני חומה ושדי כמגדלות. האמונה שלי להיכנס באש למרות כל הספיקות, השרישה אמונה בכל הצאצאים.
 
האור החיים הקדוש שואל: מה זה לך לך? אפילו קל שבקלים היה הולך, אם הקב"ה מבטיח לו ברכה, ילדים, פרנסה ולהפיץ את שמו. אז מה הניסיון? הקב"ה רצה לבחון אותו למה הוא הולך, האם בגלל ההבטחות או בגלל הציווי של הקב"ה. וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה’. הוא הלך כי ה’ ציווה עליו, ולא בגלל המתנות המובטחות.
 
כל הניסיון היה, שהקב"ה ניסה אותו דרך ההבטחות.
אומרים לאדם שיילך לשם ויהיה לו שם ילדים, פרנסה ופרסום. אבל אברהם יצא והלך לארץ הבלתי נודעת, כשהוא מובטח "ואגדלה שמך". כאשר יעקב אבינו הגיע לחרן, עד אז לא היה מים לשתות. היו שמים אבן גדולה על פי הבאר, ורק כמה וכמה אנשים יכלו לגלגל את האבן, כדי שלא יגנבו את המים. ברגע שיעקב אבינו הגיע הכל התמלא במים. יש מים בשפע. אחרי שהיה הרבה זמן בחרן ומתחתן, אומר לבן לאנשים, שעד כה מי המקום התברכו, ואחרי לכתו לא יהיו מים. לכן שכנע את כולם לשקר אותו כדי שייכנס פה. זה פרסום – החתן של לבן מביא ברכה במים.
אבל כשאברהם הגיע לארץ ישראל, והיה בטוח שכבר מפורסם שברכותיו מתקיימות, מה שקרה בפועל זה שהיה רעב בארץ. כולם מבקשים ממנו אוכל… אין מה לאכול… מהרגע שהוא הגיע לארץ, אין מה לאכול.
מגיע הנציג היחיד של הקב"ה, שאומר שהכל שטויות, ורק הקב"ה אמת – והנה, אין מה לאכול.
אז יורדים למצרים. אברהם אבינו יכול לשאול: איזה מן פרסום זה? איך גדל שמו של אברהם מהבזיונות הללו? כולם אמרו שמרגע שהגיע הנציג של הקב"ה אין מה לאכול.
הוא מגיע למצרים שבה האנשים שטופי זימה, מכניס את שרה לארגז ומורה לה לומר שהיא אחותו. במעבר הגבול שואלים אותו מה יש שם, והוא עונה – מה שאתם רוצים, תקחו ממני כסף על זה. הוא משלם כל מחיר, את תקרת המס הכי גבוהה. אז מבינים שיש שם דבר חשוב מייד, ופתחו את הקופסה והוא אומר שזה אחותו. אז למה היא בקופסה? לוקחים אותה למלך. נשארים אברהם ולוט למטה, מתחת לארמון. איך יהיו לאברהם ילדים, אם שרה הלכה לפרעה? פרסום הוא כבר קיבל – ביזיונות. עכשיו גם ילדים אין. אז למה הקב"ה הביא אותו לפה?
אברהם לא ביקש מהקב"ה הבטחות.
הקב"ה עשה הניסיונות כדי לבדוק אם יהרהר אחר מידותיו של הקב"ה. הקב"ה יכול היה לא להבטיח לו. אבל הבטיח לו כדי לנסותו. הקב"ה רוצה לבדוק למה הוא הולך.
 
גמרא סנהדרין קי"א: בשעה שמשה רבנו יוצא מפרעה, אומרים לו דתן ואבירם שמאז שהוא הגיע יש רק צרות. משה מתלונן לקב"ה שמאז שהגיע לפרעה נהיה רק רע. אומר הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין. אברהם אבינו לא הרהר אחר מידותי, למרות כל הצרות והבזיונות שהיו לו, למרות ההבטחות.
 
מזה ששרה נלקחה לבית פרעה, זה תחילת "אגדלה שמך".
בבוקר שולח הקב"ה מלאך לבית פרעה, כל הנקבים של האנשים בבית פרעה נסתמו. מחלוקת בחז"ל אם היה להם רוק או לא. כל השאר ודאי היה סתום. חוטפים מכות על דבר שרי אשת אברהם. כל הארמון רועד מפחד. שרה אמנו הולכת עם מלאך, וכל מה שהיא מוציאה מהפה המלאך מעניש את אנשי הארמון.
אברהם לא שואל על אשתו, לא שואל על פרסום.
ולאברהם היטיב בעבורה – יש כבר פרסום, יש כבר ממון. כולם מכירים טוב את אברהם.
 
אברהם אבינו נטע בליבותנו אמונה, האמונה השורשית הנמצאת בליבו של כל אדם.
 
סיפרתי סיפור בשיעור אחר, שמתאים לעניין שלנו. ישנו סיפור נפלא שסיפר האדמו"ר מסלונים זצ"ל, בעיירה סלונים בליטא. ביום הכיפורים היתה הפסקה קצרה בין מוסף למנחה. בתפילת מנחה נכנסו לבית המדרש 10 קנטוניסטים, שנלקחו מחיק אמותיהם בגיל 5, 6, לצבא, ואין להם קשר ליהדות. הם לא מתחתנים ולא מקימים משפחות. הם מסרו את עצמם לצבא. האדמו"ר מסלונים מגיע למנחה של ערב יום כיפור, בביה"כ עומדים 10 קנטוניסטים שרואים שהם יהודים. הגבאי נותן להם מחזורים והם לא יודעים להתפלל.
לפני תפילת נעילה, עולה הרבי מסלונים לדבר, ומספר סיפור: לפני כמה עשרות שנים כאן בסלונים, היה יהודי שקנה תרנגול יפהפה, שהיה שר יפה, עם קול של כנר והיו לו צבעים מרהיבים, כמו טווס. הוא עלה אלפי רובלים, והיהודי קנה אותה כדי שתשיר ותייפה את ביתו. יום אחד חמד איזה יהודי את העוף הזה, אבל איך יגנוב אותו, אם הציפור תשיר והכל יגלו את הגניבה? אז הוא חיפש איך מנתקים את המיתרים של התרנגול, גנב אותו וניתק את המיתרים. אחרי שנתיים התרנגול הזדקן עד שהפסיק להניף את הכנפיים הצבעוניות.
רצה לקחת אותו לשוחט, אבל כך ידעו שהוא גנב. מרט את כל נוצותיו, ולקח לשוחט. פתאום מגיע בעל התרנגול הקודם, וזיהה אותו. הגנב צחק, ואמר מה פתאום? הוא בכלל לא משמיע קול. אבל הבעלים טען שהוא מזהה לפי הכרבולת והעיניים. הולכים לרב, והרב אמר לשחרר אותו במרכז העיירה ונראה לאן הוא יילך. הוא הלך לבית הראשון. אמר האדמו"ר מסלונים: יש משנה במסכת חולין: כל שבים טהור חוץ מכלב הים. אפשר לעשות כלי מדולפין או מכריש, והוא טהור. אבל כלי מכלב הים הוא טמא, כי הוא בורח ליבשה. מי שבורח ליבשה הוא טמא, אפילו אם יושב בים כל החיים ולא יוצא, אבל כשיגיעו ציידים הוא רץ ליבשה, כי שם הוא מרגיש בטוח. אז הוא שייך ליבשה. הדולפין לא בורח ליבשה. אם כלב הים בזמן סכנה בורח ליבשה, שם הוא מרגיש בטוח, שם מקומו.
התרנגול חוזר לבעל הבית הראשון.
אם הקנטוניסטים שלא יודעים שהם יהודים וכל החיים היו בצבא, משחררים אותם אז הם הולכים לבית הכנסת – סימן שלשם הם שייכים.
אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה – אתה רק משחרר לו את הרגליים, הוא הולך לבית הכנסת.
 
הרב גליצקי הכיר יהודי חילוני אתיאיסט. לא הסכים להניח תפילין 10 דקות ביום. יום אחד אחרי שנים רבות רואה את היהודי עם תפילין וטלית וסידור במרפסת. שאל אותו מה קרה? אמר שיש לו 3 ימים כאבי בטן נוראים. הרופא מפחד ממשהו לא טוב. שלח אותו לסיטי ו-MRI. נבהל והחליט דבר ראשון להניח תפילין.
אמר הרב גליצקי לקב"ה: אין יהודי שלא אוהב אותך, רק חסר להם כאבי בטן.
רק יהודי יום אחד לא מרגיש טוב, מחפש איפה עושים פדיון נפש, תיקון, מוכן לשלם.
כל שבים טהור חוץ מכלב הים, משום שבורח ליבשה. לשם הוא שייך, כי לשם הוא בורח בזמן סכנה, שם הוא מרגיש בטוח. יהודי ברגע שמרגיש סכנה רץ לביה"כ, לרבנים, לשם הוא שייך. מאיפה קיבלנו את זה? אומר רבי חיים מוולוז’ין: 10 ניסיונות נתנסה אברהם אבינו – כאן הוא נהיה אבינו. רבי צדוק הכהן: ב-10 הניסיונות הפך אברהם אבינו אותנו למאמינים במהות, ולא כתכונה. הקב"ה בחר באברהם מששת ימי בראשית, הוא ב-5 קניינים של הקב"ה בעולמו.
בכל תפילה ביום כיפור אנו מבקשים שהקב"ה יזכור לנו את המעשים הגדולים של אברהם אבינו, וישלח לנו מהרה גואל צדק.
 

תגיות: , , , ,