הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ"ח תמוז תש"ע

 

 

שבת שניה בתלתא דפורענותא.
פרשת נדרים – נושא רחב. דיברנו עליו.
היום נתמקד במלחמת מדין.
וידבר ה’ אל משה – נקום נקמת ישראל מאת המדיינים, ואחר תיאסף אל עמך.
הרוקח שואל: למה נסמכה פרשת נקמת מדין לפרשת נדרים? כשאדם נמצא בצרה, יש לו עניין לידור נדר, כמו שנדר יעקב אבינו. לכן לפני מלחמת מדיין לומדים מכאן שכשאדם נמצא בצרה, יכול לנדור נדרים, וזה מסייע לאדם להתגבר.
רבנו בחיי: קדמה פרשת נדרים, כי הקב"ה אומר למשה שהוא נשבע שמשה לא ייכנס לארץ ישראל, ולכן אינו יכול להפר את נדרו. לכן הוא אומר לו – ואחר תיאסף אל עמך.
 
ילקוט שמעוני: היה כאן דיבור קשה, הקב"ה דיבר בחוזקה. אין "וידבר" אלא לשון עז. ולמה דיבר עימו בלשון עז? לפי שלא מיחה משה בשבטו של שמעון. בפרשת בלק, כשנשיא שבט שמעון הביא את כזבי בת צור ושאל אם היא מותרת, משה לא עשה כלום. בא פנחס ונטל שכר כולם, לאחר שאמר למשה: לימדת אותנו קנאים פוגעים בו.
כשעם ישראל חטא בעגל, משה קרא "מי לה’ אלי" ורק שבט לוי בא. משה טחן את העגל, עשה פעולות. וכאן השאיר לפנחס לפעול. כביכול יש תביעה כלפי משה רבנו מדוע לא יצא למחות בעניין זמרי בן סלוא וכזבי בת צור.
 
מדרש: כשמשה מדבר לעם ישראל לגבי מלחמת מדיין, הוא אומר "נקמת ה’ למדיין". מדוע הוא שינה ממה שאמר הקב"ה נקמת ישראל מאת המדיינים?
אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו. ללמדך שהיה משה מתאווה לראות בנקמת מדיין קודם שימות, וביקש מהקב"ה שיראה בעיניו. הקב"ה ידע מה שבליבו של משה רבנו.
אמר משה: רבש"ע, אותם מדיינים שבאו לעשות עם עם ישראל מלחמה, הם מתכוונים לעם ישראל? כל מה שהם נלחמים איתנו זה בגלל המצוות שלך. הם רוצים לפגוע בך, הם לא יכולים, אז הם פוגעים בנו, כי אנו שומרים את המצוות. אז זה לא נקמת בני ישראל, זה נקמת ה’.
 
מיד לאחר שמצווה משה את העם לצאת למלחמה, "וימסרו". רש"י: להודיעך שבחם של בני ישראל. כששמעו שמיתת משה תלויה במלחמת מדיין, לא רצו ללכת למלחמה, כדי שלא ימות משה.
משה רבנו לא מעכב אלא יוצא למלחמה, אע"פ שיודע שימות מיד לאחר מכן. אבל עם ישראל מנסה לעכב ולא רוצה ללכת למלחמה. משה מסר אותם בעל כרחם, כי צריך לנקום מה שעשו לקב"ה.
משה רבנו לא עיכב. אבל יהושע בן נון ניסה למשוך זמן כדי לעכב את פטירת משה. הקב"ה אמר ליהושע בן נון שבגלל שרצה לעכב את המלחמה, יתקצרו מחייו עשר שנים.
 
אנו רוצים להיכנס לעומק של מלחמת מדיין, כי אין ולא היתה כמלחמה הזו.
המלחמה תופסת עשרות פסוקים בפרשה. היא מתייחדת בכמה דברים שלא היו ולא יהיו.
הקב"ה אומר למשה לנקום את נקמת ה’ במדיין, ולא אומר לו איך לעשות את זה. משה רבנו מסדר סידור של אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל. כמה יצאו לצבא? אלף או אלפיים? 12 אלף? 24 אלף?
אלה 3 דעות במדרש. אחת – 12 אלף. יצאו רק אלף מכל שבט. כי שבט לוי באותה תקופה היו 23,000 ואם מוציאים מהם יותר מאלף הם פחותים מ-22,000, ואין השכינה שורה אלא ב-22,000.
הקב"ה ירד על הר סיני עם רכב של 22,000 מלאכים, כנגדם יש מחנה שכינה למטה, ב-22,000.
השיטה שסוברת שהיו 2000 מכל שבט, סוברת שכנגד 22,000 כנגד החוטאים בבעל פעור.
שיטה שלישית – כנגד כל חייל היה אחד שישב ללמוד ולהתפלל. לא יוצאים למלחמה אם אין אחד שמתפלל מול חייל אחד.
עם ישראל ניהל מלחמה נגד עמלק, נגד סיחון, עוג – ולא מצאנו אלף למטה אלף למטה. היו יחידות של לוחמים. ואילו כאן צריך נציגות מכל שבט, כולל שבט לוי, שזה חידוש גדול שהוא יוצא להילחם.
בשעה ששבט לוי נכנס להילחם, לא נלחם שבט אפרים. אם לוי נכנס למלחמה אפרים יוצא (תפארת יהונתן). לוי יצא למלחמה כדי שלא יגידו שהוא לא הולך למלחמה כי הוא לא רוצה שמשה רבנו ימות. אבל משה משבט לוי, אז לכאורה הם צריכים לרצות לעכב את המלחמה. הם צריכים לשבת בבית. אבל שבט לוי יוצאים למלחמה, ועליהם משבח משה רבנו את שבט לוי לפני מותו.
שבט אפרים לא יצא למלחמה, כדי שלא יגידו שמיהרו לצאת למלחמה כדי שהמנהיג ימות, כי המנהיג הבא הוא משבט אפרים. הם צריכים לכאורה לרצות שהמנהיג ימות מהר, כדי שיעלה המנהיג החדש.
 
רש"י: אנשים צדיקים, וכן אנשים חכמים וידועים. למלחמה הזו לא לוקחים סתם אנשים, רק צדיקים.
גם במלחמת עמלק נבחרו חיילים צדיקים. למה? צדיקים למלחמה נאמר רק במלחמת רשות. במלחמת רשות אומרת התורה "מי האיש הירא ורך הלבב ישוב לביתו". הירא ורך הלבב ירא מפני עבירות שבידו. הוא לא יוצא למלחמת הרשות. אבל כאן זו מלחמת מצווה, אליה יוצאים גם חתן מחדרו וכלה מחופתה.
אז למה דווקא יש עניין רק בצדיקים, וכנגד כל צדיק בחזית יש בחור ישיבה שנשאר ללמוד ולהתפלל?
האנשים שהלכו לצבא הם כאלו שהיו יכולים להעיד על עצמם שהם נקיי כפיים וברי לבב.
לא מצאנו זאת בשום מלחמה.
מלחמת מדיין זה כוח בינלאומי? לא מצאנו שהיו להם כאלו כוחות. היו גיבורים יותר מהמדיינים, וכשיצאו נגדם למלחמה לא הקימו מטה תפילה ולא חיילים צדיקים.
 
יש הלל הגדול – יש הלל המצרי שאנו קוראים בר"ח במועדים, ויש הלל הגדול, שאנו אומרים בשבת בפסוקי דזמרה, יש שם 26 "כי לעולם חסדו". למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, ויהרוג מלכים אדירים… לסיחון ולעוג מלך הבשן. לא כתוב מדיין. סיחון ועוג שקולים כנגד כל המלכים כולם, מבחינת העוצמה הגשמית שלהם. הם שווים הודעה בפני עצמם מבחינת הכוחות שלהם.
אז אם סיחון ועוג חזקים יותר, אז למה אצל מדיין צריך אלף למטה אלף למטה, כנגד כל חייל צדיק נקי כפיים ובר לבב צריך אחד שמתפלל?
משה רבנו לא יוצא למלחמה אלא נשאר במטה התפילה, ומגייס לשם גם את יהושע בן נון, ואילו למלחמה הוא שולח את פנחס בן אלעזר. אז למה משה לא הולך?
גמרא: אוהב כסף לא ישבע כסף – זה משה רבנו. אוהב מצוות לא ישבע מצוות.
חז"ל אומרים – חטוף ואכול מצוות. אדם מתפלל וכל התפילה לא חושב, ופתאום בסוף התפילה שם לב שהוא לא חשב על התפילה. אז ברגע זה תתפוס מה שאתה יכול, חטוף מה שאפשר.
הקב"ה אומר למשה רבנו לנקום את נקמת ה’ במדיין, והוא לא הולך. משום הכרת הטוב שהיה לו למדיינים, כי הוא גדל במדיין ואשתו וחותנו וגיסותיו ממדיין. משה רבנו למד זאת ממכות מצרים, שהקב"ה אמר לו לא להכות בעצמו את העפר והיאור. אז אם לדומם צריך להכיר הכרת הטוב, וודאי שלבני אדם.
למה שלח את פנחס בן אלעזר ולא את יהושע? יהושע כבר נלחם נגד עמלק. משה לקח את יהושע לתפילה. כי אמר – במלחמת עמלק היו איתי אהרון וחור, עכשיו אהרון איננו, חור נהרג בעגל, אין מי שיתפלל איתי, יבוא יהושע ויתפלל איתי.
ולמה לא שלח את אלעזר אלא את פנחס? רש"י: כיוון שפנחס התחיל במצווה, כבר הרג את זמרי וכזבי. וכן לנקום מה שעשו המדיינים לסבא שלו. פנחס בן אלעזר הוא נכד של יוסף הצדיק. המדיינים מכרו את יוסף למצרים. וכן פנחס היה משוח מלחמה, ולכן יצא למלחמה.
אז מה אם המדיינים מכרו את יוסף למצרים? יעקב עשה ליוסף כתונת פסים – ר"ת פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים, מדיינים. אז המדיינים היו הפיניש. הישמעאלים התחילו, ומכרו לסוחרים והם מכרו למדיינים. הם הגיעו למצרים ושם עצרו. אז למה פנחס נוקם את נקמת יוסף הצדיק מהמדיינים, ולא מהישמעאלים ומהסוחרים?
המדיינים מכרו אותו למצרים כי זו היתה תחנה סופית. גם האחרים היו מוכרים למצרים.
התשובה היא שהמדיינים יכלו למכור אותו הלאה, ושהאחרים ימכרו למצרים. המדיינים רצו להחזיק ביוסף כדי שהם ימכרו אותו למצרים. למה היה להם חשוב שדווקא הם יכניסו את יוסף למצרים?
 
מלחמת מדיין לא קונבנציונלית. משה רבנו שלח אלף למטה לצבא ואת פנחס בן אלעזר הכהן, ואת כלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו. רש"י: כלי הקודש – הארון והציץ. משה רבנו שולח למלחמה ארון עם שברי לוחות, וציץ. למלחמה הזו לוקחים את כל כוחות הקדושה של עם ישראל – ציץ, אורים ותומים, לוחות ושברי לוחות וארון. הוציאו את כל כלי הקודש, כל אוצרות הקדושה של עם ישראל. וכן אחד נלחם ואחד שומר עליו בתפילה. למה כל הקדושה הזו יוצאת לקרב נגד מדיין?
 
הציץ שימש להנחתתו של בלעם. בלעם ידע לומר שמות מפורשים שבאמצעותם פורחים באוויר. יש שמות קודש שנותנים כוח לאדם לעוף באוויר. משה רבנו ידע שבלעם יודע לעשות זאת. בספרי הקבלה מופיע שגם בלק היה לו קשר לזה, כי הציפור קשור למעוף. בלק היה קוסם גדול יותר מבלעם, וידע לעופף כציפור.
כדי להוריד את בלעם היו צריכים את הציץ. היו מראים לו את הציץ עליו כתוב "קודש לה’", ומנחיתים אותו.
ילקוט שמעוני: בלעם אמר שם קודש (שם המפורש), פרש 2 ידיו, המריא, והגיע עד כסא הכבוד. לא פחות ולא יותר. בא פנחס ושם עליו את הציץ, הוריד אותו למטה והביאו לפני משה, משה דן אותו בסנהדרין והרגו את בלעם בחרב.
כשבלעם ראה את פנחס רודף אחריו, עשה כישוף ופרח בשמיים. פנחס פרח אחריו, אחזו בראשו והורידו. שלף החרב וביקש להרגו. בלעם התחנן שאם הוא יישאר בחיים הוא נשבע שהוא לא מקלל את עם ישראל כל עוד שהוא חי. אמר פנחס: אתה בן לבן הארמי, רצית להחריב את יעקב אבינו ולהורידו למצרים כדי לאבד את זרעו. מיד שלף חרבו והרג אותו.
אז ציץ צריך. אבל למה צריך ארון קודש? למה בגדי כהן גדול? למה אורים ותומים? למה לא לוקחים חרבות ומרגמות?
 
יש אולי 40 או 50 פסוקים שעוסקים בשלל שהביאו ממדיין. כמה ואיך הביאו, ומה נתנו לכל אחד. חלוקה שלמה. מה הביאו לשלל מסיחון במלחמה בחשבון? כמה? לא יודעים. לא מעניין.
המלחמה שהקב"ה מפרט בתורה בפרטי פרטים כמה הביאו מכל סוג וכמה אחוזים הלכו לכל אדם – לומדים מכאן את כל דיני טהרת כלים. למה התורה מפרטת מה נעשה בשלל של מדיין ב-40 פסוקים?
 
מדרש על שיר שירים: למלחמה זו יצאו רק אנשים שלא הניחו תפילין של ראש לפני תפילין של יד. "שעלו מן הרחצה" – שלא הקדים אחד מהם תפילין של ראש לתפילין של יד, שאילו הקדים לא היה משה משלחן ולא היו עולים משם בשלום. הווי אומר שהיו צדיקים.
מה השבח הגדול שלא הניחו תפילין של ראש לפני שהניחו תפילין של יד? כל היהודים שיושבים כאן עושים זאת. אוטומטית מניחים קודם תפילין של יד, אי אפשר לטעות.
מה מונח כאן?
 
נתחיל לבאר מה זה מלחמת מדיין, שלב אחר שלב.
אנו נכנסים לחודש אב, לאבלות של תשעת הימים ונחבר את מלחמת מדיין עם תשעת הימים.
בספר נתיבות שלום של האדמו"ר (הקודם) מסלונים, יש 3 מאמרים על מלחמת מדיין. שם הוא עומד על יסוד ממנו לקחתי את לב השיחה.
נקדים הקדמה – עם ישראל היו בעיתות צרה וצוקה הרבה פעמים. היה בצרה כשעבר בים סוף, השר של מצרים מגיע לכסא הכבוד ואומר לקב"ה: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, למה בני ישראל יעברו והמצרים יטבעו? לאחר חטא העגל מגיע עמלק עד מרחק של 400 פרסה כדי להילחם עם עמלק ברפידים. אז עם ישראל עומד בפני עמלק, בפני השר של מצרים. זוהר: לא היה באף מקרה סכנת הכחדה לישראל, חוץ מהימים שרצה בלעם לקלל אותם. כי בכל מצב אחר עם ישראל התפללו לה’. כשיצאו ממצרים צעקו לה’. במלחמת עמלק משה מרים ידיו וכולם מסתכלים ומשעבדים ליבם לקב"ה. בחטא העגל משה מתפלל על העם.
אבל כשבלעם ובלק, המפלצות עם הכוחות העצומים, מתאחדים במטרה אחת להשמיד את עם ישראל, הנביא מיכה מסביר מאיזו צרה צרורה ניצל עם ישראל, בזכות שהקב"ה לא כעס באותם ימים. אחרת הם יכלו להשמיד את עם ישראל שלא יישאר ממנו שריד ופליט. רק בזכות שהקב"ה שינה הנהגתו עם ישראל ניצל. כי עם ישראל לא ידע שזוממים להרגו ואף אחד לא התפלל. אם היו יודעים, היו צועקים לה’. אבל אף אחד לא ידע.
2 הקודקודים של כוחות הטומאה מנסים לארגן את כל כוחותיהם כדי להשמיד את עם ישראל. והנביא מתחנן: עמי זכור נא. אל תשכח את החסד של הקב"ה. יכולת למות אם לא שהקב"ה לא כעס.
 
עוד הקדמה: יש מושג של "זה לעומת זה עשה אלקים". פסוק בספר קהלת.
רמח"ל: אין מושג של 51% כוח לקדושה ו-49% כוח לטומאה. תמיד 50/50 בדיוק. אחרת ניטל כוח הבחירה מעם ישראל. הבחירה היא כשזה לעומת זה עשה אלקים.
הנשמה שנותנת את התורה לעם ישראל היא משה רבנו. נשמה מאוד מיוחדת. היא לא צריכה ייחוס של הורים. הוא מיוחס לשבטו – לוי (וילך איש לוי ויקח את בת לוי). כנגדו בורא הקב"ה את בלעם הרשע. זה לעומת זה.
אז כמו שיש משה רבנו שידעו ה’ פנים אל פנים, מולו יש בלעם שיודע דעת עליון. משה הוא יסוד הקדושה ובלעם הוא יסוד הטומאה.
כעת נוכל להבין גמרא במסכת יומא דף ס"ט: אנשי כנסת הגדולה ביקשו מהקב"ה לעקור יצר עבודה זרה. התענו 3 ימים ולילות (המכסימום שאדם יכול להתענות), וביקשו לבטל יצר עבודה זרה. אנו לא מבינים מה זה יצר עבודה זרה, אבל חז"ל אומרים שרב אשי אמר שמחר נדבר על חברנו מנשה, ומנשה בא לרב אשי ואומר לו שהוא לא חבר שלו. הוא תלמיד חכם יותר גדול ממנו. רב אשי שואל – אז איך עבדת עבודה זרה? מנשה עונה שאם הוא היה בדור שלו הוא היה רץ לעבוד עבודה זרה, אבל מנשה לא רץ, הוא רק הלך.
יצר עבודה זרה יוצא מקודש הקודשים. זה לעומת זה עשה אלוקים. מקור הקדושה קודש הקודשים.
בשעה שביטלו יצר עבודה זרה, פסקה הנבואה מעם ישראל. אין נביאים, כי הקב"ה נתן נביאים מול נביאי הבעל והאשרה. אם אין יצר עבודה זרה אין צורך בנביאים. זה לעומת זה עשה אלוקים.
כנגד שעיר לה’ ביום הכיפורים יש שעיר לעזאזל.
רמב"ם: אברהם אבינו, גדול המאמינים, אברהם העברי, גייר אלפים ורבבות וצירף לעם ישראל. הוא היסוד של הקדושה, וכנגדו בטומאה – נמרוד. נמרוד החל להיות גיבור ציד. הוא ממריד את העולם כנגד הקב"ה. אם יש אברהם אבינו בקדושה, יש נמרוד בטומאה. ביום שמת אברהם אבינו מת נמרוד. עשו בא עייף מהשדה, כי התעייף מ-5 עבירות, ביניהן רצח נמרוד. עשו שאל את יעקב עצה איך מורידים את נמרוד. ענה לו – תוריד ממנו את בגדי אדם הראשון. כשנמרוד הוריד את הבגד, עשו חיסל אותו, ולקח ממנו את הבגד של אדם הראשון.
מיד צמחו 2 כוחות חדשים. באותו יום שנפטר אברהם אבינו, יצא עשו לתרבות רעה. הוא קיבל את כוחות הטומאה, כנגד יעקב אבינו שקיבל את כוחות הטומאה. ביום שנקבר יעקב אבינו, נקבר גם עשו.
אז אומר הקב"ה למשה רבנו – אתה נמצא בעולם, מולך נמצא בלעם. אם במלחמה זו של מדיין אני הולך להרוג את בלעם, גם אתה הולך הביתה. אתה נמצא בעולם כאיזון נגד בלעם. אם הורגים את בלעם בחרב באותו יום אתה נאסף אל עמך. אם אין בלעם אין משה, אם אין משה אין בלעם.
 
כותב הספר נתיבות שלום בשם הזוהר: מלחמת מדיין לא קונבנציונלית. זו מלחמה של קדושה כנגד טומאה. כל כוחות הטומאה של העולם התאחדו יחדיו כדי למנוע מעם ישראל כניסה לארץ ישראל. יושב בלעם, יסוד כוח הטומאה, יושב בלק אבי הקוסמים בעולם, והמדיינים שמסמלים את יסוד הזנות בעולם – הם היחידים שנתנו את בנות המלכים כדי להזנות את עם ישראל. חברו כל מרכבת הטומאה כדי להילחם בעם ישראל. אז משה לוקח את כל ארסנל הקדושה כנגד מרכבה זו.
סיחון ועוג היתה מלחמה קונבנציונלית. וכאן יש מלחמה רוחנית, מול כוחות הטומאה שמנסים בכל הכוח למנוע את עם ישראל מכניסה לארץ ישראל.
לכן התורה מפרטת לפרטי פרטים כל קטע וכל נושא של שלל שנלקח במלחמה. לקחו עיזים ולקחו אנשים. את כל השבי של כוחות הסיטרא אחרא. להוציא את כל כוחות הסיטרא אחרא מכוחות הרשע ולהעבירם לכוחות הקדושה, זו המלחמה. לכן התורה מפרטת כל פרט שנלקח מכוחות הטומאה והועבר לכוחות הקדושה.
 
מדוע אי אפשר להקדים תפילין של ראש לתפילין של יד.
המדיינים השקו את עם ישראל יין, וכשביקשו לחטוא בזנות, ואמרו להם קודם לעבוד לבעל פעור. לקחו את התאוות החומריות שנמצאות בלב, ואח"כ החטיאו אותם בעבודה זרה.
יסוד הזנות הוא יסוד החטא בלב. יסוד עבודה זרה – חטא בראש.
הטכניקה של מדין היה קודם להחטיא את עם ישראל בליבם, ואח"כ במוחם.
מי שמניח תפילין על היד משעבד את הלב, ועל הראש כדי לשעבד את מחשבות הראש. אסור לאדם שיצא למלחמה קודם לשעבד את הראש לפני שמשעבד את הלב.
 
וישכון ישראל בטח בדד (פרשת וזאת הברכה). מה היסוד של בדד?
כתוב בתורה: הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. הן זו המילה היחידה שלא מתחברת אלא רק בתוך עצמה.
ה’ מתחברת רק עם ה’ כדי להיות 10. נ’ מתחברת רק לעצמה כדי להיות מאה. כמו שה’ ונ’ לא יכולים להגיע לשלמות אלא רק בתוך עצמם, כך עם ישראל לא יכול להגיע לשלמות, אלא רק כשהוא מכונס בתוך עצמו.
בלעם רוצה לקלל, הוא יודע לעשות זאת באופן מקצועי. אבל על ישראל זה לא עובד, כי "הן עם לבדד ישכון". הוא יצליח לקלל כשעם ישראל יהיו מעורבים בגויים. אם הם מעורבים באומה אחרת, הם מסכנים את חייהם. חשיבותם היא בבדידותם.
 
מי שהביא לעם ישראל את הרעיון של היבדלות מן האומות היה יעקב אבינו. אברהם הביא אלפים ורבבות של גרים. יצחק גייר גרים, כמו אברהם (וישב בארץ מגורי אביו). יעקב סגר את מושג הגרים. הוא לא מגייר יותר גרים, הוא לא מדבר עם אף גוי ולא רוצה שיסתכלו עליו ויקבלו חשק להתגייר. יעקב אבינו אפילו לא דיבר אף מילה עם לבן, החותן שלו. לא ניסה לגייר אותו. הוא לא מדבר עם גויים. כשרחל גנבה את התרפים של לבן יעקב כעס עליה. שתתן לו לעבוד עבודה זרה ולא תתערב לו. היחיד שלא מגייר גרים זה יעקב אבינו.
יעקב אבינו בורח מלבן, ולבן משיג אותו אחרי 7 ימים ואומר שהבנות בנותיו, וכל הרכוש שלו. מה הוא רוצה? בהגדה כתוב: צא ולמד מה ביקש לבן הארמי – לעקור את הכל. לבן הפך להיות בלעם שניסה לקלל ולהשמיד את עם ישראל. לבן ניסה לקשר את עצמו עם עם ישראל – הבנות בנותי, הצאן שלי. כולם צאצאים שלי.
יעקב עונה לו: אין לך שום קשר לא עם הבנות ולא עם הנכדים. אתה מנותק מזה.
רב צדוק הכהן: במצרים עבר עם ישראל בכור הברזל, כדי לנקות את מעט הסיגים שבכל זאת נכנסו מלבן בעם ישראל. בלהה, רחל, זלפה, לאה – ר"ת ברזל. הכור הזה היה כדי לזכך את 4 האמהות, כדי לא להשאיר שום זכר ללבן.
יעקב בונה גלעד. מה זה גלעד? גילוי ועדות. יש כאן גילוי ועדות שאתה עד פה, אתה לא מתקרב אלי ואני לא מתקרב אליך. חז"ל: לבן מת וחזר בגלגול בבלעם הרשע (מדרש תנחומא ותרגום יונתן בן עוזיאל). כשבלעם מבקש על נפשו מפנחס, עונה לו פנחס שהוא לבן הארמי שרצה להרוג את ישראל במצרים.
האתון יורדת עם בלעם בשדה ובמשעול הכרמים, עד שמגיעים למקום שאין לנטות ימין ושמאל, ורגלו של בלעם נתקעת בקיר – הקיר שבנה יעקב לבלק. הגל הוא עד, והוא דופק לבלעם את הרגל.
 
כתוצאה מברית זו שכרת יעקב עם לבן, קרה דבר בישראל. כתוב בחז"ל שבגלל זה שיעקב כרת איתו ברית, נכנסו לתורה 2 מילים בארמית והארמית קיבלה מקום בקדושה. אם לא היה כורת איתו ברית, והיה הולך לדרכו, המלאך היה מזהיר את לבן שישמר לו מלדבר עם יעקב. אז בשביל מה כרת איתו ברית? בגלל זה קיבלה הארמית אחיזה בקדושה – יגר סהדותא. ויעקב קרא לו גלעד. אלמלא הברית לא היתה מילה בארמית בתורה, והכל היה על טהרת לשון הקודש.
 
הנצי"ב: הן עם לבדד ישכון. כשאנו לבדד הקב"ה משרה שכינתו ומגן עלינו. ובגויים לא יתחשב – אם מתערבים בגויים אין להם כל חשיבות.
כשיעקב אבינו, הסימן של ההיבדלות מהאומות, תחם תחום שבת לעם ישראל. אברהם אבינו תיקן ערוב תבשילין, שפירושו שאפשר לצרף עוד ועוד אנשים לסעודה. אברהם מגייר ומצרף עוד אנשים. ואילו יעקב אבינו תוחם תחומים, שאף אחד לא ייכנס.
 
משך חכמה: באברהם כתוב אף, וביצחק כתוב אף, וביעקב אין אף. אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו – אדום. יעקב מיטתו שלמה, הם מבודדים ואין אף. כל הברכות חלות על עם ישראל, אם הוא שוכן לבדד.
 
עם ישראל יורד למצרים, 210 שנים אף יהודי לא מתערב בנישואי תערובת. איך יתכן? אפילו לא חוטא אחד? חז"ל: בזכות שלא שינו שמם, לשונם, מלבושם. לא משנים את השמות לשמות של גויים. לא מדברים בשפה של הגויים וממילא אין תקשורת ואין חתונה. לא היה להם שום חיבור עם מצרים.
מהרי"ל דיסקין: כל זמן שעם ישראל היה בארץ גושן, לא התחיל שעבוד מצרים. ברגע שיצאו משם, הלכו לתיאטרונים ואמרו נהיה כמצריים – תכבד העבודה. מתחיל השעבוד. אם לא היו יוצאים מארץ גושן לא היה להם שעבוד מצרים בכלל.
הקב"ה אמר ליעקב אבינו ידוע תדע כי יהיה זרעך גר בארץ לא להם. ברגע שזרעך יצא מארץ לא להם – מארץ גושן – השתעבדו.
דוד המלך משבח את הקב"ה שעשה חסד עם עם ישראל, שברגע שעם ישראל התקרב למצרים, הם התנכלו אליהם. אחרת היו נישואי תערובת.
בליל הסדר מרימים את הכוס ואומרים "והיא שעמדה". יעקב קמינצקי: והיא – שאסרתם עלינו לשתות יין של גויים, ולכן לא התחתנו עם הבנות (גזרו על יין נסך מפני בנותיהם).
 
יעקב הוא אבי השיטה של בדד.
יעקב אבינו יוצא מבית לבן, שם יסד את השיטה. אין לו שום קשר עם לבן. יוצא ונערך למפגש עם עשו. מעביר את כולם את נחל יבוק, "וייוותר יעקב לבדו, ויאבק איש עימו". יעקב נשאר לבד ומגיע שרו של עשו. בן אדם לבד עם מלאך. יהושע ראה פעם אחת מלאך והצטנן דמו כל החיים. ויעקב מנהל מלחמה נגד שרו של עשו. איך יתכן?
חז"ל: בגלל שיעקב יצר את השיטה של "לבדו", זה נתן לו כוח להילחם גם עם מלאך. ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא. יעקב אבינו דבק ביסוד של "ונשגב ה’ לבדו", והמלאך לא יכול להיאבק איתו.
למחרת נפגש יעקב עם עשו. גמרא בחולין צ"א: ויאבק – שתי שיטות. האחת – נלחמו והעלו אבק עד כסא הכבוד. השניה – התחבקו. שרו של עשו רוצה להתחבר ליעקב אבינו.
יעקב מבקש: הצילני נא מיד אחי מיד עשו. הפחד מעשו הוא לא מהמכות. מכות אפשר לעמוד בהם. אבל הפחד הוא אם הוא יבוא להיות חבר שלי. הצרה והחשש הוא מכך שמתחילים להתחבק.
 
זוהר, פר’ וישלח: יש רמ"ח אברים באדם וכנגדם רמ"ח מצוות עשה. יש שס"ה גידים וכנגדם שס"ה מצוות לא תעשה. כל גיד ואבר מכוון כנגד מצווה. כנגדם שס"ה ימים בשנה. 365 ימים. כל יום מכוון כנגד לא תעשה.
יום תשעה באב מחובר כנגד גיד הנשה. כל מי שאוכל בתשעה באב, כאילו אכל גיד הנשה.
מה הקשר?
 
מצאתי מרגלית מדהימה. גיליתי חת"ם סופר בפרשת דברים: המלאך נאבק עם יעקב בליל תשעה באב. המלחמה של שרו של עשו עם יעקב אבינו היתה בליל תשעה באב. בעלות השחר הגיע זמנו של המלאך לומר שירה. בתשעה באב אומר שרו של עשו שירה. יעקב ברח מלבן בערב ר"ח אב. ביום ראשון. לאחר 7 ימים השיגו לבן. בו’ באב. בלילה מ-ז’ באב בא המלאך ללבן בחלום ואמר לו: הישמר לך. הגלעד שהקימו היה בז’ באב,.ועל זה נענש יעקב שכרת ברית עם לבן. הפחד שנכנס ליעקב בלב זה בגלל שכרת ברית עם לבן. בז’ באב הגויים נכנסו להיכל, למקום הקדוש, בגלל שיעקב כרת עם לבן ברית והכניס טומאה לקדושה.
בליל תשעה באב נאבק עם המלאך, וביום תשעה באב השתחווה יעקב לעשו 7 פעמים והשלים איתו, ויחבקהו וישקהו. ובאותו יום תקיעת הירך של יעקב, קיבל השטן אחיזה ביום זה.
כמו שביום י’ בתשרי אין לשטן רשות לקטרג, כך בט’ באב זה היום של השטן.
לכן בט’ באב חזרו המרגלים מארץ ישראל, ואמרו שאי אפשר להיכנס לארץ כי היא מלאה במפלצות. איך הצליחו להכניס בישראל כזה מורא ופחד? כי זה יום שהס"מ אחוז בו, ואין לישראל אחיזה בו.
למחרת אמרו עלה נעלה וירשנו אותה. נגמר ט’ באב, נגמרה אחיזת הס"מ. אז אפשר לעלות לארץ ישראל.
 
יום ט’ באב הוא כנגד גיד הנשה. לא רק שגיד הנשה קיבל בו אחיזה, הס"מ קיבל אחיזה ביום זה.
אומר עשו ליעקב, נתחבר ביחד, נסעה ונלכה. אחים אנו. ואילו יעקב אומר: אנו ניפגש, כשיבוא המשיח. עד אז אין לי שום קשר איתך. לא רוצה קשר עם הגויים!
 
גמרא סנהדרין: איכה ישבה בדד העיר רבתי עם? אמר הקב"ה אני אמרתי וישכון ישראל בדד, אתם התערבתם בגויים לכן איכה ישבה בדד העיר רבתי עם. אם אינם מפרידים עצמכם מאומות העולם, תשבו בדד.
כתוב במפרשים, שהמדיינים היה להם שיטה להחטיא את עם ישראל ולערבם בגויים. לבן רצה להתערב עם יעקב אבינו ויעקב רצה להיפרד. עשו רצה להתחבר, ויעקב אמר לו שילך, כי אין להם חיבור עד בוא המשיח.
כששני מקדשות חרבו בגלל מכירת יוסף – בגלל שנאת חינם (שהתחילה אצל יוסף – האחים מוכרים את יוסף. כולם מוכרים אותו אחד לשני, והיחידים שמחזיקים בו הם המדיינים, שרוצים להביא אותו למצרים ולערבו בגויים ולטמא את יוסף.
פנחס הולך לקחת נקמת יוסף מהמדיינים, שרצו לערב את יוסף במצרים.
מדיין מייצגים את כוחות הרשע שמייצגים את הטומאה.
 
אם חז"ל אומרים שהקב"ה לא אוהב שאנו מתערבים בגויים, בשעה שעם ישראל התערב בגרמניה בעם הגרמני, הפכו את ברלין לירושלים. אז הקב"ה יצר מצב שהגויים יגרשו את עם ישראל.
בחודש האחרון קראתי באחד העיתונים הקדושים, שעם ישראל מתנתקת מטורקיה. פעם היתה ידידות מאוד עמוקה עם טורקיה, את כל האימונים היו עושים בטורקיה. לפני חודש היה פה מרמרה, וסיבך את ישראל מול העולם. כתוב שסוחרי התיירות הזמינו בטורקיה חצי מליון חדרים לקיץ הקרוב. 500,000 לינות בטורקיה ביולי אוגוסט. אם כל אדם נוסע ל-3-4 ימים – זה למעלה מ-100,000 ישראלים שנוסעים לטורקיה. בבתי המלון כולם מדברים עברית, בשוק ונהגי המוניות יודעים עברית. יהודים נוסעים לטורקיה, אוכלים חזיר ונבלות וטריפות. יותר מידי מחוברים לטורקיה. אז מביאים מרמרה קטן, ו"ניפרד כידידים". הקב"ה לא אוהב שאנו מעורבים יותר מידי עם אומות העולם. לא סתם כך קרו הדברים.
הקב"ה אוהב אותנו, הן עם לבדד ישכון. הוא לא רוצה אותנו מעורבים בגויים. הוא רוצה שנתנתק מאומות העולם. מתי נבנה את בית הבחירה? לא רציתם "הן עם לבדד ישכון", קיבלתם "איכה ישבה בדד".
כל השפע תקבלו אם תהיו בודדים מאומות העולם, תתנתקו מתרבות הגויים.
אם נדע להתנתק מתרבות העולם, יקרבנו הקב"ה לביאת משיח במהרה בימינו אמן.
 

  

תגיות: , , , ,