הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ”ח תמוז תשע”א

אי אפשר לפתוח את השיעור מבלי להתייחס במה שקורה היום לעם ישראל. בשבת שעוסקים בערי מקלט ובהורג נפש בשגגה, והקב”ה גזר שהורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט, דווקא בשבת זו נלקח לבית עולמו נצר למשפחת אביחצירא, שנודע בפרישותו ובקדושתו, זה זמן של חשבון נפש.

בית ראשון חרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ובית שני חרב בגלל שנאת חינם. אבל שנאת חינם שמביאה לשפיכות דמים מחברת את שני חורבנות בתי המקדש. בוודאי שהדברים צריכים להישמע בקול גדול, וגדולי ישראל ישמיעו דברם איזה חשבון נפש צריכים אנו לעשות. אבל בשעה שנערכת ההלוויה בירושלים, נקדיש שיעור זה לעילוי נשמת רבי אלעזר בן רבי מאיר זצ”ל, ותהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.

פרשת השבוע מסעי מסיימת את חומש הפיקודים, זו השבת השנייה מתוך תלתא דפורענותא. תחילת הפרשה עוסקת במסעות בני ישראל במדבר ב-40 שנה, סה”כ 42 מסעות.

רש”י מבאר מדוע התורה פורטת את המסעות (בשם רבי משה הדרשן): להודיע חסדיו של מקום, שאע”פ שגזר עליהם להניעם במדבר, לא תאמר שהיו מטולטלים במדבר ואין להם מנוחה. 14 מסעות בשנה הראשונה, מיציאת מצרים מרעמסס, ועד מקום שנקרא רתמה, שם נשלחו המרגלים, שאלמלא חטאם היו נכנסים לארץ ישראל. ויש 8 מסעות בשנה האחרונה לאחר פטירת אהרון בר”ח אב ועד הכניסה לא”י בשנה אחרי זה בחודש ניסן, זה 22 מסעות בשנתיים. נותרו 38 שנים שבהן עבר עם ישראל 20 מסעות. אם כך למדים שעם ישראל לא עבר טלטולי דרך קשים. לכן פורטת התורה את המסעות לפרטי פרטים.

תנחומא: משל למלך שבנו חולה, ולוקחו לריפוי, ועוברים תחנות בדרך עד ביה”ח שבו ריפאו אותו. לאחר שהתרפא, חוזרים דרך המקומות שבהם חנו. הם מונים את החניות ומעלים זכרונות מהעבר. כך הקב”ה מונה את המקומות שחנו עם ישראל, כל הצרות והאירועים שקרו אותם בדרך.

רמב”ם במורה נבוכים: התורה מאריכה בסיפור המסעות כדי שיהיה קבוע בזכרון הדורות הניסים והאירועים שעברו עם ישראל במשך 40 שנה. לעתיד לבוא יבואו מכחישי הניסים ויגידו שעם ישראל היה קרוב למקומות יישוב במדבר, וקנו שם מה שהיו צריכים, כמו הבדואים. הקב”ה מונה את 42 המקומות, שלא היו מקומות יישוב, ואין שם מים ואוכל, כדי שלא יבואו מכחישים.

רמב”ן מוסיף, שכל הטעמים נכונים, אבל יש לדעת בכל העניין של המסעות יש סוד. רבי אברהם סבא, מגדולי ספרד, בעל ספר צרור המור, מאריך בסוד הזה, וכותב דבר שנוגע לשנה זו. המשנה ברורה סימן תכ”ח (בשם המגן אברהם), מביא שמי שעולה ראשון בשבת, שיקראו לו כל הפסוקים הראשונים של המסעות, ולא יעצרו בהם. למרות שבשני וחמישי עוצרים באמצע (ויש מנהגים שלא עוצרים גם בשני וחמישי). המשנה ברורה מביא להלכה שבשבת לא יעצרו בפסוקים אלו.

צרור המור: 42 מסעות נכתבו כרמז לשם המפורש של 42 אותיות (יש שם הוויה, אדנות, אלוקות, צבקות), שם מ”ב (יש גם שם שנקרא ע”ב). והוא שנאמר “ה’ בם סיני בקודש”. בם – שם נמצא השם שנקרא שם מ”ב. לרמוז שיש דבר גדול באלו המסעות, וחותם התורה כולה. עם זה התחילה התורה בספר בראשית, שם רמוז שם מ”ב, ופרשת מסעי מסיימת את התורה בשם מ”ב, כי פרשת דברים והלאה זה חזרה ע”י דברי משה. ללמוד שהתורה חתומה בסוד ה’. אם כך, אם במ”ב מסעות רמוז שם ה’, אי אפשר לקטוע באמצע, זה פוגם בשם. לכן העולה ראשונה יקרא כל המסעות שלא להפסיק בהם.

אנו נמצאים בער”ח שבת מברכים אב, בעוד חודשיים ו-12 יום נהיה ביום הכיפורים, ומקווים שזה יהיה בבית המקדש. הכהן הגדול היה אומר 10 פעמים את השם המפורש ביום הכיפורים, ועם ישראל היו נופלים וכורעים ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

התנא רבי נחוניא בן הקנה, חיבר פיוט אנא בכוח, הבנוי על שם מ”ב. 7 בתים בכל בית יש 6 תיבות. יש מחלוקת במפרשים איך קוראים את זה, 2-2 או 3-3. הפיוט מכיל את שם מ”ב. לכן אחרי הפיוט אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אשכנזים אומרים פעמיים ביום אנא בכוח, לאחר אמירת הקורבנות בשחרית ובמנחה.

עדות המזרח אומרים רק פעם אחת בשחרית, אבל אומרים בקריאת שמע על המיטה, את הפרק עצמו ובנוסף בכל יום את השורה שלו. יש אומרים פעם אחת את השורה ויש חוזרים עליה 3 פעמים. אומרים את זה לשמירה כי שם זה מסוגל לשמירה.

במנהגי ירושלים אומרים פיוט זה כשמורידים את הנפטר לקבר. זה גם לשמירה מפני מזיקים, דברים שמתעסקת בהם בהרחבה הקבלה.

אנו רוצים רק לגעת בנקודה שקשורה לסדר המסעות. ספר סדר היום לרבי משה בן מכיר: בנוסח זה יש מ”ב תיבות כנגד מ”ב אותיות, ובראש כל תיבה יש אות ממנו, ז’ שמות כל שם בן ו’ אותיות. וראוי לכוון בהן. ראשי תיבות קר”ע שטן. בכוח שם זה נברא העולם. אומרים אותו אחרי הקורבנות, גם בשחרית וגם במנחה, כי בסדר של אביי לא נזכר ברכת כהנים שהיו מברכים בשם המפורש, שיש אומרים שהוא שם מ”ב, לכן ראוי לומר זה במקום ברכת כהנים, כדי לזכור אותו ברמז.

עוד טעם, שמ”ב התיבות הם תפילה לה’, כי היות ואנו אומרים את הקורבנות מבקשים מהקב”ה שיפדנו מגלותנו. אין מקום מתאים יותר להתפלל על הגלות אלא לאחר שהזכרנו העבודה בבית המקדש.

צרור המור כותב דבר נורא: מ”ב מסעות אלה אינם רק דבר שהיה, אלא דבר שחיים אותו עכשיו. כי 42 המסעות שהיו מיציאת מצרים ועד הכניסה לישראל, הם 42 המסעות שיעבור עם ישראל עד ביאת משיח. לא רק שעם ישראל יעבור, אלא גם כל יהודי באופן פרטי צריך לעבור 42 מסעות. דברים נוראים הם כותבים על כך.

כמו שיציאת מצרים היתה ע”י שני גואלים, משה ואהרון, כך הגאולה העתידה תהיה ע”י שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. הן גאלתי אתכם אחרית כראשית – הגאולה העתידה תהיה כראשונה 42 מסעות. הוא מדבר על חלק מהגלויות הרמוזות בשמות המסעות (צרור המור היה מגולי ספרד).

מגלה עמוקות: כל עניין הגלויות רמוז ב-4 תיבות הראשונות של הפרשה: “אלה מסעי בני ישראל”. אלה – אדום. מסעי – מדי, בני – בבל, ישראל – יוון. 4 גלויות רמוזות במסעות שעם ישראל צריך לעבור. טעמי המקרא שבהם, על אלה עד לגרש, ואח”כ מונח רביעית. לומר שיצאנו לגירוש, אבל יהיה מנוחה ונחלה אחרי הגלות הרביעית. הגלות הרביעית שתסתיים תביא אותנו לגאולה.

רבי שמשון מאוסטרופולא, מגדולי המקובלים, מתאר איך כל מסע מתאים לכל אות ב”אנא בכוח”. הוא מסביר את הכוונה איך כל דבר מתחבר לשם מ”ב. דברים נפלאים.

בספר נר ישראל למגיד מקוז’ניץ, מביא בשם ספר עטרת חיים: כתבו המקובלים בשם הרמב”ם, שעניין המסעות שקוראים אותם יבה בתיבה, מסוגלת בשעת מגיפה ר”ל. אם אדם רוצה להינצל מהמגיפה, שיאמר יום יום בהתמדה אלו המסעות, ומובטח לו שנשמר וניצול מהמגיפה. גם המסעות זה עניין של שמירה.

מכאן אני רוצה להיכנס לנושא נוסף. התורה לא כותבת מה קרה במקומות שמוזכרים בשמות המסעות. היה מתבקש שהתורה תכתוב שבהר סיני קיבלו את התורה. שבקברות התאווה התאוו לבשר. בחצרות היה קורח ועדתו. רתמה זה המקום שם היו המרגלים, ונקרא רתמה בגלל שדיברו לשון הרע, ומי שמדבר לשון הרע מאכילים אותו גחלי רתמים. לא כתוב כל מה שקרה שם.

נסעו מעציון גבר והגיעו למדבר צין, בו נפטרה מרים בחודש ניסן. התורה לא כותבת מתי. תרגום יונתן בן עוזיאל: י’ בניסן. בשו”ע בטור מופיע יום זה כיום תענית, בגלל פטירת מרים הנביאה.

המקום היחידי בו מרחיבה התורה בהרחבה יתירה, הוא הפסוק העוסק בפטירת אהרון הכהן. לא כתוב על המרגלים, על מעמד הר סיני, על המרגלים, אבל כן כתוב על פטירת אהרון הכהן. המקום היחיד שכותבת התורה זמן פטירתו של אדם זה אך ורק כאן. לא כתוב מתי נפטר אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו. רק בחז”ל כתוב מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, דעה אחת בניסן ודעה שנייה בתשרי. אין לנו בתורה תאריכים לפטירתם.

גם משה רבנו, שזמן פטירתו ז’ אדר, זה לא כתוב מפורש בתורה. כתוב יום לידתו, וכתוב שהקב”ה ממלא שנותיהם של צדיקים, אז ממילא זמן פטירתו כזמן לידתו.

המקום היחידי בו התורה מרחיבה זמן פטירתו המדויק של אדם, זה אהרון הכהן, באחד לחודש החמישי. למה הקב”ה מייחד לכך פסוק ולמה חשוב לדעת מתי אהרון הכהן יותר ממה שחשוב לדעת מתי נפטר משה? למה לא כולם אותו דבר? למה אהרון חריג?

שאלה נוספת – אם אהרון הוא חריג, למה זה לא נכתב בפרשת חוקת, בה עוסקת התורה בפטירת אהרון הכהן? שם צריך לכתוב שאהרון עלה להור ההר באחד לחודש החמישי, וכל ישראל בכו אותו. שם הקב”ה לא כתב את זה, וכתב את זה כאן תוך כדי המסעות.

שאלה נוספת, לאור דברי בעל הצרור המור, שהשמות של מ”ב מסעות רומזים לשמות הקב”ה שאסור להפסיקם, למה מפסיקים באמצע המסעות כדי לדבר בפטירת אהרון הכהן?

שאלה נוספת – מיד אחרי פטירת אהרון יש הפסוק “וישמע הכנעני מלך ארד, והוא יושב בנגב בארץ כנען”. ומה קרה אחרי ששמע? ראש השנה: שמע שנסתלקו ענני הכבוד שהיו מכסים את עם ישראל, כי נפטר אהרון הכהן, ואז בא להילחם. התורה לא כותבת שבא להילחם אלא רק ששמע, והוא יושב בנגב. למה זה חשוב? אם חשוב לציין מלחמות היה צריך לכתוב על מלחמת עמלק ברפידים. למה דווקא הכנעני זו המלחמה היחידה שכתובה?

יש גם העניין של 12 עיינות מים ו-70 תמרים. גם זה אירוע שנכתב ב-42 המסעות. דיברנו בפרשת במדבר ש-12, 70 ו-ג’ זה היסוד של גביע. לא ניכנס לכך כרגע.

רש”י בשם ילקוט שמעוני: וישמע הכנעני יושב הנגב, זה עמלק שיושב בארץ הנגב. שינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים לקב”ה שיתן את הכנעני בידיו ולא את עמלק. אבל ראו ישראל שלבושם עמלקי ולשונם כנעני, ולא ידעו מה זה, לכן כיוונו התפילה שהקב”ה יתן את העם הזה בידם. כי לא ידעו מי העם הזה. מכאן לומדים שאם אדם מבקש דבר מסוים הוא צריך לכוון מה הוא רוצה.

למה התחפשו רק בלשון, למה לא שינו את הבגדים? למה נשארו עם בגדי עמלקים?

רבי יואל מסאטמר אמר ליהודי ששינה את בגדיו ממה שהלך בגדיו – עמלקים ידעו שלא משנים בגדים, כי זה משנה את המהות של האדם. את הלשון אפשר לשנות אבל לא את הבגדים, אם אתה רוצה להישאר במורשת שלך.

כעת נרחיב בעניין אהרון הכהן וניישב את השאלות.

כולנו זוכרים חטא מי מריבה בפרשת חוקת. עם ישראל צמא למים, והקב”ה אומר למשה רבנו להקהיל את עם ישראל, לקרוא לאהרון הכהן, לקחת את המטה ולדבר אל הסלע. משה מכה על הסלע פעמיים, ואומר: שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים? ה’ גוזר על משה ואהרון שלא יביאו את העם לארץ, כיוון שלא האמינו בו להקדישו לעיני בני ישראל. לא נדון כעת בחטאו של משה, כל המפרשים דנים בזה. הם שואלים למה הקב”ה אמר לו לקחת את המטה אם אין הכוונה להכות? האבן לא מבינה דיבורים, אלא מכות. הכוונה לדבר בשפה שהאבן מבינה (אור החיים ועוד). מדרש בפרשת חוקת: עיקר הכעס על משה רבנו היה כי אמר שמעו נא המורים.

כל הפירושים לא עונים למה העונש לאהרון. לכאורה הוא לא עשה כלום. משה רבנו אומר לו בדבר ה’ שיבוא איתו ויקהיל את עם ישראל וצריך לדבר לסלע. ברגע שמשה יגיד לו מה להגיד, הוא יגיד. הקב”ה אמר ודיברתם אל הסלע. אהרון לא יודע מה נאמר למשה. אם היה יודע שנאמר לו לדבר ולא להכות, היה יכול למחות. אז מה הטענה שיש על אהרון הכהן?

ילקוט שמעוני, פרשת חוקת: זו השאלה ששאל משה רבנו את הקב”ה. משל לאדם שהיה לו בעל חוב, ובא לגבות חובו מהגורן של פלוני, כלומר של השכן. בא הלווה למלווה שלקח את הגורן, ואומר לו – אם אני חטאתי, שכני מה חטא? משה שואל את הקב”ה אני חטאתי, מה אתה רוצה מאהרון? אהרון יכול היה לומר מה עשיתי, למה אתה גוזר עלי מיתה? ואהרון יושב בשקט ולא מדבר, והקב”ה מקלס אותו על כך: וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, אשר ניסיתו במסה, תריבהו על מי מריבה. הקב”ה ניסה את אהרון, בא אליו בעלילה לראות אם יגיב על העונש או לא. ואהרון מקבל הדין באהבה.

מכאן נלך לנושא נוסף, ונסגור הקצוות.

מדרשי חז”ל יש לרוב – רבא, תנחומא, שמעוני, לקח טוב, ספרי, ספרא, מכילתא, מדרש הגדול, אוצר בתי מדרשות – המון מדרשים. כמה מדרשים שראיתי שעוסקים בפטירת אנשים, על כל אחד 5-10 שורות. על פטירתו של רבנו הקדוש כתוב ניצחו אראלים את המצוקים, חצי עמוד. המדרש לא מרחיב בפטירתו של אברהם אבינו. אבל בכל מדרשי חז”ל המדברים על פטירת אהרון כתובים עמודים שלמים. לא מצאנו כדבר הזה אצל אף אחד.

רמב”ם: אהרון הכהן לא ידע מיום פטירתו רק מהבוקר. הקטיר קטורת והכין המנורה לקראת ההדלקה של בין הערביים. הוא מתכונן לעבודת היום, מביאים לו קורבנות, ובצהרי היום נקרא לבוא למשה רבנו. הוא לא יודע שהוא הולך אל מותו. ילקוט שמעוני פרשת חוקת: יקר בעיני ה’ המוותה לחסידיו. אמר הקב”ה למשה, עשה לי טובה, אמור לאהרון על המיתה, שאני בוש לומר לו.

הקב”ה מתבייש, משה רבנו עושה מה שהקב”ה אומר לו. בפרשת מטות, כשהולך להגיד לאהרון, היה משה מתבייש לומר לאהרון שהגיע זמנו להיפטר מהעולם. איך תבוא לאדם ותגיד לו שהוא הולך למות? אי אפשר להוציא דבר כזה מהשפתיים. מה עשה משה, השכים בשחרית, וקרא לאהרון אחיו. שאל אהרון מה ראית להשכים ולבוא לכאן? אמר לו משה: דבר מהתורה הרהרתי בלילה והתקשיתי, לכן באתי לשאול אותך. ומהו הדבר שהתקשה בו? ענה: איני יודע. היה לי קושיה ואינני יודע במה אני מתקשה, רק שאני יודע שהוא בספר בראשית. קראו פרשה ופרשה, ועל כל אחת אמר: יפה עשה הקב”ה. כיוון שהגיעו לבריאת האדם, אמר משה: מה נגיד לאדם הראשון שבגלל חטאו הביא מוות לעולם? ענה אהרון: אם גזר הקב”ה שצריך למות, צריך לקבל את זה. משה רבנו מושך אותו בשיחה ומגיעים לנושא המרכזי של המוות. מיד הרגיש אהרון שהוא נחלש. אמר למשה, שמא בשבילי כל השיחה  הזו על המוות, להודיע לי שאני מת? ענה לו, כן.

ילקוט שמעוני פרשת מסעי: עלו להור ההר, מצאו מיטה מסודרת, נכנסים למערה, ואומר משה לאהרון לעלות למיטה וליישר ידיו, לסגור פיו ולעצום עיניו. אמר משה: אשרי מי שמת במיתה זו (שכל דבר עפ”י ה’). הקב”ה מבטיח למשה שימות באותה מיתה שכל כך היה מרוצה ממנה. במדרש הזה כתוב שכאשר עלו להר עדיין לא אמר לו משה שהולך למות. התבייש. אמר לאהרון: רצונך לדעת מה כתוב באברהם אבינו – אתה תבוא אל אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה. למה דווקא הפסוק הזה? אהרון לא שואל שאלות. אמר משה לאהרון: אם יאמר לך הקב”ה לעוד מאה שנה שתמות, מה תאמר? ענה: צדיק הדיין, אם כך גזר אני מקבל. שאל: ואם יאמר לך היום אתה מת? ענה: צדיק הדיין, נאמן עלי הדיין, אם כך גזר אני מקבל. אמר לו משה: הואיל וקיבלת עליך, נעלה לראש ההר, שכך אמר לי הקב”ה שהיום אתה מת.

עולים למעלה – משה בראש, אהרון באמצע, אלעזר אחרון. אמר הקב”ה למלאכי השרת, הייתם תמהים על יצחק אבינו שעלה על המזבח ולא סירב להישחט. שאלתם איך יכול בן תמותה לעמוד בזה? תראו איך אהרון הכהן יודע שהוא הולך למות, והוא עולה אחרי משה רבנו, הצעיר ממנו, בלי שום פקפוק. התפלאתם על העקדה – תראו מה הולך כאן.

מגיעים למערה, משה רבנו לא יודע איך מפשיטים את אהרון. סדר ההפשטה הוא קודם החלק התחתון וסדר הלבישה מהחלק העליון. איך ילביש את אלעזר בבגדים שמפשיט מאהרון? הקב”ה עשה שכל חלק שהוריד מאהרון כיסה אותו הענן.  אלעזר נהיה כהן גדול בחיי אביו. איך בכלל מותר היה לו לצאת בבגדי כהונה מחוץ להר הבית, שהרי זה בגד עם צמר ופשתים יחדיו. הוא יצא בדבר ה’ כחלק מהעבודה, להעביר את הכהונה הגדולה לאלעזר. מהרי”ל דיסקין: כדי שיהיה כהן גדול בחיי אביו ולא יצטרך להיטמא לאביו, כדי שיוכל להקריב תמיד של בין הערביים.

אמר משה לאהרון: מה אתה רואה, מה יש בענן שמכסה אותך? ענה לו שאינו רואה כלום, רק שהענן מלביש את אבריו ומכסה מה שמשה מוריד. כיוון שהפשיט את כולו, כיסה הענן את כולו ואינו רואה אותו. שואל משה: מהי מיתתן של צדיקים. ענה לו: אסור לי להגיד לך מה אני רואה. רק הלוואי שהייתי מגיע לכאן קודם. משה נשקו בלחי אחת, אלעזר בשנייה והקב”ה נושקו על פיו.

משה ממרר בבכי, קבר כבר את אחותו ואחיו, ואומר: אוי לי שנותרתי לבדי. כשמתה מרים, אף אחד מישראל לא טיפל בה, אלא אני ואהרון טיפלנו בה וספדנו לה. כשמת אהרון, אני ובנו עמדנו לפני מיתתו. מי יעמוד עלי בשעת מיתה? אין לי אב, אח ובן. אין לו בנים? יש לו גרשון ואליעזר. ענה לו הקב”ה: אל תירא, הריני עומד בעצמי וקוברך בכבוד גדול. אתה טיפלת בכולם, אני אטפל בך.

כשקראתי מדרשי חז”ל אלה, התעוררה בי שאלה עצומה. בפרשת ואתחנן שנקרא אחרי יום טוב של ט’ באב, שאנו תקווה שהשנה יהפוך למועד, כתוב שמשה התפלל לקב”ה 515 תפילות. משה קורע רקיעים בתפילתו. התלבש בשק, התעטף באפר, ודרש מהקב”ה שיבטיחו שייכנס לארץ ישראל. הקב”ה אומר לו שזה לא יילך. משה מוכן להיכנס כבעל חיים לארץ ישראל, כמו כבש, ציפור, והקב”ה אומר לו מספיק, אל תבקש.

הרב שך זצ”ל שאל: משה רבנו ציפור? משה רבנו מגיע ליד כסא הכבוד, הוא רוצה להיות ציפור? אין לנו מושג איזה צער יש למי שמתגלגל בבהמה. 2 הפרים של אליהו היו דתן ואבירם (הרמ”ע מפאנו), שהיו צריכים לקדש שם שמים עקב חילול ה’ שעשו. ומשה רבנו מבקש להיות כבש, ציפור. ענה הרב שך: משה רבנו היה לו רק דבר אחד מול העיניים, לקדש שם שמיים. אם ציפור תעוף בשמיים וילד יגיד מה רבו מעשיך ה’, הוא מוותר על כל תענוגות עולם הבא לשם קידוש שם שמיים זה.

משה רבנו מתחנן להיכנס לארץ ישראל, והקב”ה מסרב. אהרון הכהן שומע שהוא מת, ולא מבקש אפילו שעה להגיד שלום לרעייתו. מחילה לא צריך לבקש מי שהיה רודף שלום ואוהב שלום. הוא לא מבקש להגיד שלום לאשתו, לאיתמר בנו הנותר, לנכדים. הוא עולה למעלה ולא מבקש חיים. תנאים שנדרשו לעלות לעולם הבא ביקשו 30 יום כדי להתכונן.

למה הוא לא מבקש? הוא לא רוצה לחיות? משה רבנו לא מפסיק להתפלל כשיודע שעומד למות. זה פלא עצום.

עוד שאלה – סוטה י”א: וכי משה רבנו צריך לאכול מפריה של ארץ ישראל? לשם מה הוא רוצה להיכנס? כדי לקיים מצוות התלויות בארץ. הקב”ה מבטיחו שייתן לו מה שחסר לו בשכר המצוות. אז למה אהרון לא רוצה להיכנס לארץ לקיים מצוותיה? למה הוא לא מבקש לפחות?

תלמיד חכם אחד ראה תירוץ באיזה מקום (לא זוכר איפה). אני לא בטוח שהוא צודק, אבל זה תירוץ טוב. בבא בתרא: כשאדם מניח בן כמותו לא נאמר בו מוות. כתוב אצל דוד וישכב דוד, ואצל יואב כתוב יואב מת. כי דוד הניח בן כמותו ויואב לא. אלעזר ממשיך ככהן גדול, אז כאילו אהרון לא מת, אלא חי. הבן ממשיך את המהלך של האב, הוא הרגליים של המשך העבודה.

היה הבדל בין משה לאהרון. למשה לא היו ילדים. יהושע המשיך בתפקידו, ילדיו של משה לא המשיכו בתפקידו ונפטרו בחייו, ולא נכנסו לארץ ישראל. משה אמר שכשהוא ימות אין לו אב, ולא אח ולא בנים.

אצל יעקב אבינו כתוב ויעברו ימי בכיתו, ואצל משה רבנו וידמו ימי בכיתו. אצל יעקב אבינו ההלוויה עברה ממקום למקום ובכל מקום בכו אותו. ואצל משה רבנו במקום שנפטר קברו אותו.

אבל למשה רבנו היו נכדים. נכדים גם הם ממשיכים. ברא כרע דאבוה – זה גם על נכדים, לא רק על בנים.

ארצה לעמוד על נקודה הקשורה לדמותו של אהרון הכהן, כדי להבין מה נעשה בפטירתו.

בגיל 83, לאחר שהנהיג את עם ישראל במצרים לאחר שנפטר אביו עמרם, גדול הדור ומנהיגו של עם ישראל. אהרון הכהן היה הנביא דרכו הגיעו כל הנבואות לעם ישראל במצרים. בא הקב”ה ואומר לאהרון שאחיו הקטן מגיע ממדיין, תקדם פניו ואתה מפסיק להיות מנהיג. אהרון הכהן לא שואל למה הקב”ה דוחה אותו בפני אחיו הקטן. הוא שמח בליבו על גדולת אחיו הקטן. לא רק שמחה חיצונית. אמר הקב”ה לב כזה ייקח אורים ותומים ויהיה כהן גדול. לא רק שהוא שמח בגדולת אחיו, הוא שמח בפנים.

בפטירת שני בניו של אהרון הכהן, וידום אהרון. קובר 2 ילדים ביום הראשון לעבודה, ר”ח ניסן, ולא אומר כלום. עץ שקטפת ממנו ענף הוא קמל, אבן היא דוממת. אהרון דמם כמו אבן. באותו יום שקבר את נדב ואביהו קיבל מהקב”ה פרשת שתויי יין, ואין שכינה שורה אלא מתוך שמחה, אז זה סימן שהיה בשמחה למרות שקבר שני בניו. הוא דומם חיצונית ובפנים הוא בשמחה, והקב”ה נגלה לפניו.

בפרשת קורח כתוב: וישמע משה ויפול על פניו. למה אהרון לא נפל על פניו, הרי גם אליו באו בתלונה? כי המלחמה הזו לא נוגעת אליו. מה שמשה אומר זה מה שקובע עבורו. משה מינהו לכהן גדול. אם היום הוא אומר לו ללכת, הוא הולך. לכן נפל על פניו רק משה רבנו. רמב”ם: חשב אהרון אולי קורח צודק בטענתו, לכן לא התערב במחלוקת.

במי מריבה אומר הקב”ה למשה דברו, ומשה מכה, ואהרון שותק. אומר הקב”ה יען כי לא האמנתם בי. מה אהרון עשה? התשובה: אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. הוא רצה לראות מה הוא יגיד. ואהרון יושב בשקט.

אומר הקב”ה למשה אני מתבייש לומר לאהרון שהוא מת, לך תגיד לו אתה. עולים להור ההר ומשה מבשר לאהרון שהוא מסתלק מהעולם, ואהרון עולה בשקט ולא מבקש להאריך את ימיו, לא לדבר עם אשתו ולא עם הבן והנכדים. אדם מוכן לפשוט צווארו לשחיטה, כמו בעקדה. זה התירוץ להתנהגותו של אהרון הכהן.

בעקדת יצחק הולך יצחק עם אברהם אבינו, עם ישמעאל ואליעזר עבד אברהם. באמצע הדרך יצחק אומר איפה השה לעולה? ויצחק עונה: נמצא בדרך שה, ואם לא, גם אתה יכול להיות טוב. יצחק לא מתווכח, שום מילה. שניהם הולכים בשמחה, זה לשחוט וזה להישחט. מי אמר? ואולי בליבו לא שמח יצחק אלא הלך משום כיבוד אב? אבל המדרש מעיד שיצחק ביקש מאביו שיקשור אותו חזק, כי הוא בן 37 ונפשו חוצפנית. ולא עוד, אלא שבפתיחה לאיכה כתוב שבשעה שהאבות הקדושים באו לפני כסא הכבוד לבקש רחמים על חורבן המקדש, העיד יצחק על עצמו שפשט את צווארו בהיעקדו על המזבח בששון ובלב שלם. הקב”ה יודע מה נעשה בלב וכמה הוא שמח להיעקד. זה עקדת יצחק. אנו אומרים במנחה: אברהם יגל, יצחק ירנן. מה זה ירנן? על קורבן צריך להגיד שירה. יצחק אמר שירה בזמן העקידה, כי היתה לו שמחה פנימית מתוך הלב פנימה.

אומר הקב”ה למלאכי השרת תראו את עקדת יצחק, אומרים לו שהוא מת והוא לא שואל כלום. אם יצחק אבינו היה שואל שאלה אחת, מוכן למות בשמחה, אבל מבקש בעוד 3 שנים, לאחר שיתחתן ויהיה לו בן שיגיד קדיש, לא עכשיו כשהוא רווק. אם היה אומר כך, אין עקדה. זו לא עקדה כשמבקשים דחייה, אלא רק כאשר עושים ברצון ברגע שאומרים לך. אם הקב”ה משווה את מיתת אהרון לעקדה, ואומר לכל מלאכי השרת בואו תראו איך הולך אדם להישחט, זו עקידה. אם היה מבקש אהרון 5 שעות כדי להיפרד מאשתו זו לא עקדה. עקדה זה ללכת בששון מיד, בלי לשאול שאלות.

בשלום ובמישור הלך איתי – זה אהרון הכהן. לא שאל שום שאלות. אברהם אבינו בעקדה יכול היה לשאול שאלות את הקב”ה – אתמול אמרת לי ביצחק ייקרא לך זרע. אהרון הכהן יכול היה לשאול שאלות את הקב”ה – למה נענשתי במי מריבה, למה דחיתני מהכהונה, למה לקחת לי את הילדים – אבל לא שואל שום שאלה. משה שואל עבורו, אם אני חטאתי, מה חטא אהרון. הקב”ה עונה לו, זה הניסיון, אם יגיב או לא. זה שהוא שתק ולא הגיב, זו עקידה. אהרון הולך להיעקד כמו יצחק אבינו.

כעת נוכל לסגור את הקצוות. רבותינו כותבים שכל העניין שהכניסה התורה את פטירת אהרון הכהן לפרשת המסעות, זה מסיבה אחת, שכותב בעל צרור המור: המסעות אינם רק מה שהיה בעבר אלא מרמזים על הגאולה, מסעות שיצטרכו לעבור עם ישראל. אלה מסעי בני ישראל – אדום מדי בבל יוון. לאחר שנעבור את 42 המסעות, נגיע לשני הגואלים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

בתוך מ”ב מסעות מכניסה התורה את פטירת אהרון הכהן. לא מדברת על פטירת מרים, קורח, מרגלים, רק על פטירת אהרון, שמסמלת דבר אחד. היא היתה בר”ח אב, כי משנכנס אב ממעטים בשמחה. תחילת חורבן בבית המקדש החלה בפטירת אהרון הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. פטירתו מסמלת את תחילת החורבן, שהתחיל בגלל שנאת חינם. בתוך מ”ב המסעות פטירת אהרון זה חורבן בית המקדש.

בשנה רגילה מטות ומסעי מחוברים. אבל תמיד בשבת מברכים חודש אב קוראים פרשת מסעי על פטירת אהרון, לרמוז על זמן פטירת אהרון הכהן.

שפת אמת: היות ומשנכנס אב ממעטים בשמחה, רצה הקב”ה שכמו שבכו כל בית ישראל את אהרון הכהן, כך יבכה בר”ח כל כלל ישראל על פטירת אהרון הכהן. כשם שאיתא בספר סידים (לרבי יהודה החסיד) אות ת’ ל”ד, היה יהודי שכל לוויה שהלך הוריד נעליו. הוא הרגיש שצריך להשתתף בצער. הוא נפטר בתשעה באב, באופן שכל מלוויו הלכו חלוצי נעל. בכך שילם לו הקב”ה על הצער שהצטער עבור כל יהודי בישראל.

אהרון הכהן הסתלק ביום שכל עם ישראל ממעטים בשמחה. כי אהרון הכהן הביא כל כך הרבה שמחה ושלום בין האנשים.

בספר אור יהל יש ליקוטי אדמו”רי בית ללוב: היות ואהרון הכהן נפטר, כיוונה ההשגחה העליונה שתמיד יום פטירתו יהיה יום האושפיזין שלו בסוכות. אם יום הפטירה היה ביום שני, יום האושפיזין יהיה גם ביום שני. משה רבנו התאווה גם למיתה כזו, וקיבל. תמיד כשחל ז’ באדר, באותו יום בשבוע חל יום האושפיזין שלו, האושפיזין הרביעי. השנה יום האושפיזין החמישי של אהרון הכהן היה ביום שני, ויום האושפיזין של משה היה יום ראשון.

כל זה בא ללמדנו, שנדע שיום פטירה של צדיק, של אהרון הכהן, שהיה סמל לאוהב שלום ורודף שלום, שאמר עליו הלל הזקן “הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום” – כל מה שאנו יכולים לעשות בזמן חורבן הבית, שיזכנו הקב”ה שכל אחד ירבה באהבת חינם, ובזכות זה נזכה לגואל צדק בקרוב ממש.

רק נוסיף תירוץ לשאלה ששאלתי קודם, למה העמלקים דיברו לשון כנעני ולבשו בגדי עמלקי. תירוץ נפלא שכתב רבי יהונתן אייבשיץ: מטרתם בתחפושת היתה לעורר קטרוג על עם ישראל. לעמלקים, נכדי עשו, יש טענה  שיעקב גנב להם את הברכות. עשו היה הבכור, ויעקב גנב לו את הבכורה בעורמה, וגנב את הברכות מיצחק עם בגד של עשו. גניבת הברכות היתה עם בגדים. לכן הם עשו שינוי, לעורר קטרוג על עם ישראל על גניבת הברכות. לכן הקב”ה קבר את משה רבנו מול בית פעור, שכל פעם שפעור עולה לקטרג, עולה משה רבנו כנגדו, ופעור יורד חזרה. למה בעל פעור כל כך נבהל ממשה רבנו? כי בעל פעור זה עשיית צרכים על הצלם. האיש בזכותו קיבל עם ישראל מן שאין ממנו צרכים, ושלא אכל כלום 3 פעמים 40 יום הוא משה רבנו. רק הוא יכול לסתום את הפה לבעל פעור.

כעת תבין למה נקבר אהרון בפתח אדום. אדום באים בטענה שיעקב גנב הבכורה והברכה. אהרון הכהן היחיד שיכול לסתום להם את הפה. את הבכורה לא גנבו אלא קנו מעשו, ואילו אהרון לא מכר את הבכורה אלא לקחו ממנו אותה, ואילו הוא שמח בליבו. וזה משתיק את טענתו.

נלמד מאהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

להאזנה בקובץ אודיו 

תגיות: , , ,