הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע ה’ ניסן תשע"א

   

פרשת מצורע עוסקת בתחילתה בטהרת המצורע, ולאחר מכן בצרעת הבית. כבר הזכרנו בשבוע שעבר, שהצרעת כתובה בתורה קודם כל צרעת הגוף, אח"כ צרעת הבגד שקראנו בפרשת תזריע, והאחרונה בסדר הצרעות זה צרעת הבית. אף על פי שכך כתובים בתורה, לא כך הסדר שהקב"ה מעניש. אלא סדר העונשים הוא קודם צרעת הבית, אח"כ צרעת הבגד ואח"כ צרעת הגוף.
הכלי יקר עומד על כך שהצרעות באות רק במקומות שהם כיסוי לאדם. הבית מהווה כיסוי לאדם, הבגד מהווה כיסוי לאדם, והעור מהווה כיסוי לבשר. אלו שלושה סוגי כיסויים שמכסים את האדם, והעונשים באים רק על המקומות הנקראים כיסוי. הסיבה היא, היות והצרעת באה על לשון הרע, לשון הרע מוציא דברים שהאדם האחר מכסה, מצניע את עצמו, והיות שהאדם הולך וחושף דברים שהשני מצניע, אז העונשים באים בדברים שהם כיסויים לאדם. אז זה מתחיל מכיסוי הבית, שבו מוצא האדם מסתור מהקור והחום והגשמים, ואח"כ כיסוי הבגדים שלו לגופו, ולאחר מכן העונש בעור, שזה כיסוי הבשר של האדם.
 
ויקרא רבא פרשה י"ז או ד’: אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה. הקב"ה לא פוגע בגוף האדם תחילה. בראש ובראשונה הוא מכה את האדם בביתו, אח"כ פוגע בבגדיו ורק לאחר מכן פוגע בגופו. אף על פי שבסדר שבתורה זה כתוב לא כך, אבל זה בכוונה כך. כי בהתראה שמתרה הקב"ה באדם, הוא מתרה בו בדבר החמור יותר.
מצאנו את זה גם כשמשה רבנו מגיע לפרעה ואומר לו, אם אינך משחרר את עם ישראל הנני הורג את בנך בכורך. הוא מזהיר אותו במכת בכורות, קודם מאיימים עליו בדבר הכי חמור. גם כאן, מתרים בו קודם בדבר החמור ביותר, בצרעת הגוף, אבל הסדר הוא קודם צרעת הבית, ובסוף צרעת הגוף.
יש סיבה נוספת שהסדר נכתב כך. כיוון שפרשה זו שנאמרה במדבר, לא שייך להעניש בצרעת הבית. כל זמן שלא נכנסו לארץ ישראל אי אפשר להביא צרעת הבית במדבר. גם בבגדים לא שייך להביא צרעת, כי העננים היו מכבסים ומגהצים להם את הבגדים, הבגדים נשארו עליהם וגדלו איתם במדבר. אז המקום היחיד שאפשר היה להעניש במדבר הוא רק בצרעת הגוף. אז התורה מתחילה במה שכרגע רלוונטי. אז חוץ מזה שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה, וחוץ מזה שסדר האיום הוא בדבר החמור ביותר, יש כאן עוד רעיון, שהיות שבמדבר אי אפשר להעניש בצורה אחרת, אז מתחילים דווקא בעונשי הגוף.
 
ויקרא רבא י"ז: מובאים 3 ראיות שאין הקב"ה פוגע בנפשות תחילה. ראיה ראשונה מאיוב. דבר ראשון הוא קיבל מידע שהבקר שלו חרשו, ותיפול שבא ותיקחם, ואת הנערים הכו לפי חרב, ומגיע השליח יחידי ואומר לאיוב ואימלטה אני יחידי להגיד לך, ואיך שאמר את זה מיד מת.
עוד זה מדבר, וזה בא. מגיע שליח חדש ואומר שהכשדיים לקחו את הגמלים ואת הנערים שהיו שם. איוב מחליט ללכת למלחמה נגד הכשדיים, אבל מגיע שליח חדש, שאומר שירדה אש מהשמיים ופגעה בצאן ובנערים ששמרו על הצאן. איוב מבין שמהשמיים שולחים את זה, ואין מה להילחם בכשדיים, הקב"ה מעביר לו מסר שהוא צריך ללמוד. הוא נפגע קודם בבקר, אח"כ בגמלים ואחרי זה בצאן ואחרי זה בילדים שלו. ובסוף הוא קיבל שחין מכף רגלו ועד קדקדו, ולא היתה לו ברירה אלא לקחת חרס ולהתגרד בו.
אותו דבר מחלון וכליון. הם יצאו מארץ ישראל לשדה מואב. הם היו עשירים גדולים, אלימלך אביהם פחד שכל העניים יבואו עליו וירוקנו אותו מנכסיו בגלל הרעב בארץ ישראל. הוא הלך למואב והם קנו שם צאן ובקר וסוסים וגמלים. כשהחלה המגפה בהתחלה מתו הסוסים ואח"כ החמורים, ואח"כ הבקר ואח"כ מחלון וכליון מתו. זה הסדר, קודם כל פוגעים לאדם בממונו, ואם הוא לא לומד את המסר, הולכים לגוף.
גם במכות מצרים, הקב"ה לא פגע במכת בכורות תחילה, אלא קודם בממונם. תהילים: ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים, ואח"כ ויך גפנם ותאנתם וישבר את גבולם, ובשלב האחרון ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם. אז גם במכות מצרים היה הסדר הזה. הקב"ה נוהג כך גם עם עם ישראל. דבר ראשון מביא נגע לבית, אם הוא למד את המסר, אז רק מוציאים את מקום הנגע, בונים קיר חדש וזהו. אם הוא לא למד את המסר, צריך לשבור לו את הבית. אם עדיין הוא לא קלט את המסר זה עובר לבגדים, ומשם זה עובר לעצמו.
 
בדעת זקנים מבעלי התוספות הוא מביא ראיה הפוכה: באומות העולם הקב"ה לא פוגע קודם ברכוש, אלא ישר בגוף. אמר הקב"ה לישראל, ראו מה ביניכם לבין אומות העולם. אומות העולם שאני מכה אותם, אני מכה אותם תחילה, שנאמר וינגע ה’ את פרעה, קודם אני פוגע בהם ורק אח"כ פוגע בבתיהם. כשפרעה לקח את שרה ללילה אחד, כבר הקב"ה הביא עליו נגעים. לא קודם ברכושו ואח"כ בגופו. אבל אתם לא כך, אם חטאתם בתיכם אני מכה תחילה, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ עבודתכם. ומה ראו עצים ואבנים ללקות, מה הם חטאו שהם לוקים? אלא כדי שייראו ישראל ויקחו מוסר. וכן אתה מוצא, כשחטאו ישראל ורצה הקב"ה להגלותם, הביא סנחריב על כל האומות, כדי שייראו ישראל ויעשו תשובה. שנאמר: הכרעתי גויים נשמו פינותם, אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר.
אצל אומות העולם הקב"ה ישר פוגע בהם בגוף ולא בשלבים. כשהקב"ה רוצה להעניש הוא מביא מכה על יפן, רעידת אדמה, צונאמי, בחמש דקות נמחקים מאות אלפים מעולם. כל זה בשביל ישראל, לא בשביל יפן. הקב"ה מדבר אלינו. יבמות ס"ג: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. רש"י: כדי ליראם כדי שיחזרו בתשובה.
 
הייתי רוצה היום לדבר על ענייני הצרעת והמצורע, וממנו להשליך בסופו של דבר אל גלות מצרים ואל העבודה שלנו לקראת חג הפסח.
בתחילת פרשת מצורע, עוסקת התורה בטהרת המצורע. זו טהרה שאין דוגמתה באף טהרה מסוגי הטהרות, לא בזב ולא במת. אין סוג כזה של טהרה. ביום טהרתו הוא בא אל הכהן, והכהן יוצא אל מחוץ המחנה (צריך להבין אם הוא בא אל הכהן או שהכהן יוצא. זה תלוי אם הוא יצא מחוץ לג’ מחנות, אם היתה שם חומה או לא היתה).
הוא רואה שנרפא הצרעת מן הצרוע, הוא מצווה להביא 2 ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. וציווה הכהן, ושחט את הציפור האחת על כלי חרס על מים חיים, ואת הציפור החיה ואת עץ הארז ושני התולעת והאזוב וטבל אותם בדם הציפור השחוטה על המים החיים. והיזה על המיטהר מהצרעת 7 פעמים וטיהרו, ושילח את הציפור החיה על פני השדה, ואם האדם הזה חוזר לחטוא, הציפור החיה חוזרת אליו ומתרה בו שיזכור מה הוא עבר כשדיבר לשון הרע (תרגום יונתן בן עוזיאל. במהרש"א יש ביאור אחר).
וכיבס המיטהר את בגדיו וגילח את כל שערו, ורחץ במים וטהר, ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים. וביום השביעי יגלח את כל שערו. כל מקום שיש כינוס שיער ונראה, הכל מגלחים. שערות הידיים לא מגלחים. בראש, חוץ מהעפעפיים לא נשאר לו שום שערה.
ביום השמיני ייקח שני כבשים תמימים, וכבשה אחת בת שנתה תמימה, ושלושה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן ולוג אחד שמן. הקורבן היחיד שמחייב נסכים בקורבנות יחיד חובה, זה הקורבן של המצורע. בד"כ אדם שחוטא מביא קורבן אחד. המצורע מביא 3 קורבנות, אחד לאשם ואחד לחטאת. חוץ מזה 3 עשרונים סולת וחוץ מזה לוג אחד שמן. אחרי השחיטה לוקח הכהן מדם האשם ונותן על תנוך אוזנו המיטהר הימנית, על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית. צריך להבין למה 3 המקומות האלה. זה רעיון מעניין שמקיף כמה מקומות בתורה.
חוץ מזה ולקח הכהן מלוג השמן, ויצק על כף הכהן השמאלית, וטבל את אצבעו הימנית מן השמן, והיזה מן השמן באצבעו 7 פעמים לפני השם, ומיתר השמן יתן על תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית על דם האשם. והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המיטהר וכיפר עליו הכהן לפני ה’.
תהליך שלא מצאנו דוגמתו, רק בשעה שהלוויים נכנסו לעבודה הם היו עוברים תהליך מעין זה. זה מה שאשתו של קורח צחקה עליו ואמרה שהוא רוצה את השערות שלהם. בכל אופן זה טהרת המצורע.
 
כל אחד שואל – מה מונח כאן? 3 קורבנות, 2 ציפורים, עץ ארז, אזוב, שני תולעת. חוץ מזה על תנוך אוזן ועל בוהן ידו ובוהן רגלו. מה קורה כאן? חוץ מזה לא משאירים לו שערה אחת על הראש. מה זה העניין של השערות?
ראיתי מישהו מביא בשם הבן איש חי, שהסיבה שמגלחים את כל השערות כי חלק מהצרעת באה על צרות עין, שאדם חושב שמישהו לוקח לו, ואומרים לו אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כחוט השערה.
 
אנו רוצים להיכנס לעומק הדברים ולעמוד על כמה רעיונות.
הסבא מקלם, באור הש"ס, בפרשת כי תצא, שואל שאלה מעניינת. נקדים הקדמה לדבריו. הקב"ה שהוא אב הרחמן, מאוד נזהר שלא לבזות חוטא ולא לפרסם חוטא. אומר הסבא מקלם, בתורה לא כתוב מאיזה עץ אכל אדם הראשון. הקב"ה אמר לו לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. בתורה לא כתוב איזה עץ. בחז"ל אחד אומר חיטה, גפן, תאנה, במדרש מופיע גם אתרוג. התורה לא רוצה שיידעו איזה עץ. התורה לא כותבת את שמו של האדם שקושש עצים ביום השבת. אלמלא שבנותיו כשבאו לקבל נחלה אמרו למשה שאביהם צלפחד לא היה בחטא קורח אלא בחטאו מת, אז הגמרא מביאה 2 דעות, שהוא היה מן המעפילים או שהוא היה המקושש.
המגדף אין יודעים את שמו. יודעים שאביו מצרי, ושאמו היא שלומית. אחד שגידף את הקב"ה בשם, אף אחד לא יודע את שמו. הקב"ה לא מפרסם את שמו. גם צלפחד לא היינו יודעים אם בנותיו לא היו אומרות שמת בחטאו.
לא רק זה, התורה אומרת לנו, שברגע שאדם חוטא עם בהמה מצווה התורה להרוג גם את האדם וגם את הבהמה. מה חטאה הבהמה? צער בעלי חיים, מה היא אשמה. כדי שלא יעבור אדם ויגיד הנה הבהמה שאיתה חטא פלוני. הורגים את הבהמה כדי שהחוטא לא יתבזה. את האבן שנסקל בה פלוני גם אותה קוברים, שלא יבוא אדם ויגיד זו האבן שנסקל בה פלוני שחילל שבת.
את האתון של בלעם אמר הקב"ה למלאך להרוג. האתון הזו חיה מששת ימי בראשית בערב שבת בין השמשות עד שנת 2450 לבריאה, אם היתה חיה היום עוד 3000 שנה היינו מביאים אותה לגן החיות התנ"כי, היתה פעמיים ביום פותחת את הפה – כמה בעלי תשובה היינו יכולים להביא ע"י זה. אבל הקב"ה לא רוצה אותה בעולם, כדי שבלעם לא יתבזה, שיגידו שזו האתון שפתחה את הפה וסיפרה עליו סיפורים.
כולנו יודעים בשעה שיהושע נלחם בעי מתו כ-36 איש, ויהושע קרע את שמלותיו ויפול על פניו ארצה, ושואל את הקב"ה מה קרה. אומר לו הקב"ה שעם ישראל חטא. מי חטא? הקב"ה לא מלשין. שיפיל גורלות. איפה שהקב"ה יכול להימנע ולא צריך להגיד, לא אומרים.
בפרשת צו, אומר הקב"ה במקום אשר תישחט העולה תישחט החטאת. באותו "ליין". למה? כי זה שמביא חטאת, למה הוא צריך להתבזות? למה צריך לדעת שהוא מביא קורבן חטאת? אף על פי שאחרי רבע שעה תוכל לדעת אם הבשר הולך לכהנים או לא. אבל עכשיו כשהוא עומד בתור, הוא יכול להגיד שזה קורבן עולה, למה הוא צריך להתבזות? למה צריך לדעת בשביל מה הוא בא? איפה שאפשר לא לבזות חוטא, לא מבזים אותו.
 
שואל הסבא מקלם (בספרו אור הש"ס, פרשת כי תצא): הקב"ה מצווה כל יהודי לזכור – ואנו אומרים 6 זכירות (אצל אשכנזים) או 10 זכירות (אצל בני עדות המזרח) – זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים. הקב"ה מצווה לזכור מה עשה למרים. בפסוק שכתוב שאסור לדבר לשון הרע, שם הקב"ה מגלה את מרים שדיברה לשון הרע. איך ייתכן שהקב"ה מצווה לא לדבר לשון הרע, ובאותו פסוק הוא מספר שמרים דיברה לשון הרע? הקב"ה שנזהר לא לגלות שם של חוטא, שלא להזכיר את שם עץ הדעת, ולא אומר את שם המקושש ואת שם המגדף – מצווה אותך לומר את שמה של מרים כל יום. זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים. הייתכן?
אני רוצה להזכיר בעניין הזה דבר נורא. הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרק ט"ז הלכה י’: זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים בדרך. התבוננו מה נהיה למרים הנביאה, שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים (מבוגרת ממנו ב-6 שנים), וגידלתו על ברכיה, וסיכנה עצמה להצילו מן הים – כששמו את תיבת משה רבנו ביאור עמדה שם מרים. ומשה נולד בזכותה של מרים – עמרם התגרש, היה פרוד מאשתו, ומרים קיבלה נבואה ואמרה לאביה שאם יתחתן חזרה ייוולד ממנו מושיעם של ישראל.
והיא לא דיברה בגנותו של משה רבנו, אלא טעתה שהשוואתו לשאר הנביאים. רש"י בפרשת העלותך: מרים היתה בבית ביחד עם ציפורה, באה לבקר אצל משה רבנו, נכנס גרשון בנו של משה רבנו ואומר למשה, שאלדד ומידד מתנבאים במחנה, ואומרים משה מת ויהושע מכניס. 4 מילים. אומר יהושע: אדוני משה כלאם. אומר משה, מי יתן שכל עם ה’ יהיו נביאים. אומרת ציפורה – מסכנות נשותיהם של אלו, אני יודעת מה זה להיות אשת נביא. משה רבנו ברגע שקיבל נבואה פרש ממני. אומרת מרים גם אני נביאה ואחי אהרון נביא, ואף אחד לא פרוש.
אבל אומר הקב"ה שהנבואה שלהם אינה כשל משה רבנו. משה רבנו פה אל פה אדבר בו ולא במראה ולא בחידות. הוא צריך להיות זמין כל רגע. הם לא צריכים להיות זמינים, רק כאשר הם מקבלים נבואה הם צריכים להיות פרושים. במעמד הר סיני הקב"ה ציווה על משה ואתה פה עמוד על ידי. רש"י: והיא לא ידעה שמשה רבנו במעמד אחר. היא טעתה שהשוותה אותו לשאר הנביאים, ואמרה זאת לאהרון אחיה. ומשה לא הקפיד על הדברים הללו, שנאמר והאיש משה ענו מכל האיש אשר על פני האדמה. ואף על פי כן נענשה בצרעת. קל וחומר הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתם ולדבר עימהם כדי שלא ייתפס האדם ברשת הרשעים וסכלותם.
 
הרמב"ן בפרשת כי תצא, על הפסוק זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים: 3 עבירות נצטווינו לזכור – זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור את אשר הקצפת את ה’ אלוקיך במדבר, וזכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים. שלוש עבירות, עמלק שרוצה למחות את שמו של הקב"ה בעולם, חטא העגל, וחטא לשון הרע. 3 זכירות נצטווינו לזכור כל יום. מה המשוואה הזו? מה זה שהתורה מפרסמת את החטא הנורא של מרים? כותב הרמב"ן: וכן במעשה מרים נצטווינו להודיעם לבנינו ולספר לדורות, אף על פי שהיה ראוי להסתירו, שלא לדבר בגנותם של צדיקים. איך יכול להיות שמדברים בגנות צדיקים? 6 שמתו במיתת נשיקה, והאשה היחידה היא מרים. אבל ציווה הכתוב להודיע ולגלותו כדי שתהיה לשון הרע זימה בפיהם. מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות, ובני אדם נכשלים בו תמיד, והכל באבק לשון הרע (בבא בתרא קס"ה). עד כדי כך חמור העוון הנורא הזה.
 
לאחר ההקדמה הזו נוכל לעמוד על נקודה נוספת. האדם שרואה את הנגע אצלו בבית צריך ללכת לקרוא לכהן. הוא לא יכול לשלוח שליח, לא את בנו ולא אף אחד אחר. יש דעה בתוספתא שאפילו זקן וחולה לא יכול לשלוח שליח, אלא חייב ללכת. שנאמר: ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר, כנגע נראה לי בבית. רק מי שהבית שייך לו.
והגיד לכהן, כדי שיאמר לו הכהן דברי כיבושין, בני, אין הנגעים באים על האדם אלא בשל לשון הרע. שכן מצינו במרים שלא נענשה אלא על לשון הרע.
תוספתא: היה בא אצל הכהן ואומר לו בני, צא ופשפש בעצמך וחזור בך. ספר המאור שבתורה: מה זה משנה, ממילא הכהן צריך לבוא אליו לבית ולראות את הנגע, אז שיגיד לו את דברי הכיבושין בבית. למה אין שליח כדי לקרוא לכהן שיבוא לראות את הנגע בבית, ושם ישמיע דברי כיבושין?
 
אני חושב שהסיבה היא כדי להשפיל את האדם שקיבל צרעת. התורה נוקטת בצעדים להשפיל את גאוותו של מספר לשון הרע. לא רק שהוא צריך להביא עץ ארז ואזוב (רש"י: הגביה עצמו כארז, כעת ישפיל עצמו כאזוב). זה הרבה יותר עמוק. כאשר אדם שקיבל צרעת הגוף יוצא מחוץ למחנה או מחוץ לג’ מחנות אם זו עיר מוקפת חומה, הוא יוצא ויושב שם בדד, אסור לו להחליף מילה אפילו עם מצורעים אחרים. אסור לו ללמוד תורה (עפ"י המדרש). אומר הקב"ה: ולרשע אמר מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך, פיך שלחת ברעה ולשונך תצמית מרמה, תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי – לא רוצה שום קשר איתך.
מיד אחרי כן מביאה הגמרא מעשה בבן עזאי, שהיה יושב ולומד, היתה יושבת אש מן השמיים ומקיפה אותו. שאלו אותו אם הוא עוסק במעשה מרכבה, אמר לא, אלא עסק בתורה ובנביאים ובכתובים, והיו שמחים לפני כמו נתינתם מסיני, שהיתה באש. רד"ל: מה נכנס פתאום בן עזאי? מדברים על מצורע, מה הקשר לפה?
חז"ל באים להגיד שגם אדם שלומד תורה ויורדת לו אש מהשמים, אפילו לו אומר הקב"ה אל תלמד תורה אם אתה מדבר לשון הרע. לא רוצה את התורה שלך. גם תפילה אסור לו להתפלל. קריאת שמע ותפילין הוא מחוייב, אבל להתפלל אסור לו. מדרש: מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקב"ה חפץ בצלותו של אדם רשע. מן התורה מניין – ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. מהרש"א: שייקרא דברים טמאים ולא קדושים. שלא יעסוק בענייני קדושה.
מה יעשה אדם שבעה ימים בלי תורה ותפילה? יושב עם עצמו לעשות חשבון נפש. הוא היה חכם לשמוע גרעונות של אחרים, שיישב עם עצמו ויימצא גרעונות בעצמו. מה יעשה בלי תורה ותפילה שבוע שלם? הקב"ה לא רוצה קשר איתו. זוהר: למה הוא לא יכול להתפלל, כי אדם שמדבר לשון הרע תפילתו לא עולה למעלה, כי יש עליו רוח של טומאה. כיוון שמקבל עליו לחזור בתשובה, כתיב וביום טהרתו והובא אל הכהן.
הראייה מניין יודעים שתפילת המצורע לא מתקבלת? מרים לא התפללה על עצמה, משה התפלל עליה: א-ל נא רפא נא לה. היא לא יכולה להתפלל כי סיפרה לשון הרע, אז ביקשה ממשה רבנו שיתפלל עליה.
 
הייתי רוצה ללכת שלב נוסף ולומר יסוד נורא, שמי שהעיר אותי לנושא זה היה חבר שכבר נפטר לפני כמה שנים, הרב שרגא גיברלטר. היה אברך מיקירי העיר בני ברק, מראשי העוסקים במפעל קמחא דפסחא בעיר, היתה לו ישיבה ברמת השרון, אדם מיוחד במינו, נפטר בגיל 33, הוא קיבל סרטן העור, שאף יהודי לא יתנסה. היה מאושפז בבי"ח תל השומר, ונשרו לו כל השערות. פעם נכנסתי לבקרו בביה"ח, בתקופה של פרשת מצורע אחרי פסח (הוא נפטר בתמוז), והוא אומר שעלה לו רעיון: חשבתי שמחלת הצרעת היא בדיוק כמו סרטן. היה לי כתם על היד, באתי לרופא עור, והוא אמר שצריך לראות אם זה גדל או לא. אם זה נשאר אותו גודל או מתקטן זה בסדר. אחרי 10 ימים זה גדל, הרופא הכניס מחט, הוציא ביופסיה ושלח למעבדה. הגיעה תשובה שזה חיובי. ישב קונסיליום של רופאים והחליטו על הקוקטייל שאני צריך לקבל. קיבלתי כמה מנות, כל פעם שקיבלתי מנה המערכת החיסונית ירדה לאפס, אני נמצא בבידוד, נכנסים אלי עם כיסוי על האף ומדברים איתי מרחוק, שלא אידבק בזיהום, קרחת 00, שום שערה לא נשארה. זה לא אותו דבר? באים לכהן, כנגע נראה לי בבית, הוא סוגר, אחרי שבוע רואה שגדל, שולח מחוץ למחנה, וביום טהרתו קרחת 00 וזה מה שקורה. אז הוא עשה משוואה בין מספר לשון הרע לבין סרטן.
יצאתי וחשבתי דבר נורא. הקב"ה נותן לגנב שגנב שה וטבח אותו, 20% הנחה מאדם שגנב שור וטבח אותו. מי שגנב שור משלם פי חמישה, ומי שגנב שה משלם פי ארבעה. כי זה שגנב את השה התבזה, כי לקח את השה על הכתפיים והתלכלכו לו החליפה והעניבה. מגיע לו 20% הנחה. תגידו לשופט בשר ודם שמבקשים הנחה בגלל שנקרעו לו המכנסיים כשהוא גנב. מה השופט צריך להתחשב בביזיונות שלו? אבל הקב"ה הוא גם השופט וגם האבא, אז הוא נזהר מלבייש גנב. והוא הולך ועושה הכל כדי לבייש מצורע. מגלח אותו בתגלחת 0. אתם יודעים כמה שנים לוקח לגדל זקן ארוך בחזרה? איזה ביזיונות עובר מצורע. רבש"ע, בגנב אתה מתחשב ונותן לו 20% הנחה, ובמצורע אינך מתחשב? 10 שנים עד שזקן כזה גדל בחזרה. בכל מקום הקב"ה מסתיר אדם שחטא, המקושש והמגדף הוא לא אומר את שמם. אבל את שמה של מרים הוא אומר. אדם שחטא מביא קורבן, והמצורע מביא 3 קורבנות. מה הולך כאן?
 
מצאתי רעיון נורא בספרי הסבא מקלם, בחוכמה ומוסר ח"ב, מאמר רס"ה: ארסה של לשון הרע. הוא כותב שם משל מצמרר. מעשה באדם שישב ליד חדר ניתוח, ומביאים חולה, יש שם חלון עגול ואפשר לראות מי בפנים. רופא ושתי אחיות. איזה ניתוח זה, הוא לא יודע. אבל הוא מבין שככל הנראה מוציאים שקדים פחות או יותר. הרדימו אותו, אחרי שעה מוציאים אותו, הוא כבר התעורר, מחייך, הכל בסדר. מכניסים מישהו אחר, יש שם 3 רופאים ו‑3 אחיות. זה כבר לא שקדים, כנראה משהו יותר מסובך. אולי אפנדציט. מוציאים אותו אחרי שעתיים. עכשיו נכנסים עוד ועוד רופאים, ומגיע סניטר עם עגלה ו-10 מנות דם, מכונת לב ריאה, 2 בלוני חמצן גדולים, מה זה יכול להיות? בטח לא כפתורים באוזניים, כל כך הרבה מנות דם ומכונת לב ריאה והנשמה – זה חייב להיות משהו גדול. או מסתמים, מעקפים, החלפת לב. זה לא משהו פשוט. כמות הרופאים והדם והמכונות זה סיפור גדול.
אומר הסבא מקלם: מצורת הכפרה של המצורע אתה לומד עד כמה זה נורא. אדם שביטל מצוות עשה במזיד מביא קורבן עולה, אדם שהתגלח בתער, אכל חזיר במזיד – לוקה. אדם שסיפר לשון הרע, תראה מה הוא עובר – 7 ימים מחוץ למחנה, אסור לו ללמוד ולהתפלל, הוא יכול לצעוק דבר אחד: טמא טמא יקרא. תתפללו עלי, בבקשה בקשו עלי רחמים. הוא לא יכול להתפלל. וכשהוא נטהר, הולך הקב"ה ומבזה אותו עד לעפר. קרחת 00, גבות וזקן אין לו. כמה זמן לוקח לאדם כזה להשתקם. הוא חוזר לביה"כ ויושב במקום שלו, עם כובע גדול וחליפה ארוכה, בלי שערה אחת על הראש. מה זה? הקב"ה נזהר בגנב שביזה את עצמו, וכאן הוא לוקח אדם ומשפיל אותו לעפר.
מכאן תלמד שאם הקב"ה דורש לכפרת המצורע 3 כבשים, אין את זה בשום טהרה של שום עבירה, הקב"ה כך משפיל את המצורע עד עפר, מה שהוא לא עושה בגנב – תלמד עד כמה נורא חטא הלשון.
 
אם אלה הם פני הדברים, נוכל בע"ה להגיע ליסוד שיחבר אותנו לחג הפסח הבעל"ט.
הגאון מווילנא בקול אליהו עומד על העניין הזה. גמרא במסכת שבת דף קנ"ה: אומר רב פפא, אין עני כמו הכלב ואין עשיר כמו החזיר. רש"י: כלב בכל מקום שהוא בא מגרשים אותו, איפה שהוא בא זורקים עליו אבנים (רש"י מדבר בתקופת התנאים, היום הכלבים שיפרו את מעמדם, איפה שיש כלב זורקים אבנים על בן אדם…). חזיר בכל מקום שהוא בא יש לו אוכל, הוא אוכל זבל ויש בשפע, אף פעם לא חסר לו.
הקב"ה נתן לנו תרי"ג מצוות, אבל יש לאווים מהתורה שהציבור לא משווה אותם. יש לאווים שהאדם נזהר בהם עד היסוד, פחד מוות, ויש בני אדם שלאו מסוים לא מטריד אותם.
לדוגמא, יגידו לאדם שיש שידוך טוב, משפחה נהדרת, בעל תשובה, שומר שבת, הולך ל-3 תפילות בשבת. האבא עשיר מאוד, הוא יקבל דירה סידור מלא. רק בעיה אחת, האבא אוכל חזיר, הוא חייב לכבוד שבת כזית חזיר. אמרו לו 10 פעמים ואין עם מי לדבר. אז סכנה להיכנס לבית הזה, בגלל שפעת החזירים. הוא לא נכנס.
יגידו לך אותו דבר על אדם שנולד בבית דתי, והכל כשר וישר, רק בעיה אחת – שכל שבת הוא מקריב קורבן עולה, תופס אדם ומפשיט לו את העור, שם אותו על השולחן בשבת, בביה"כ יש 500 מתפללים וכל שבת הוא שם אחד על השולחן, ומנתח אותו לנתחיו, את ראשו, כרעיו, קרבו, לא משאיר כלום (את העור נותן לכהנים…). כך עובר אצלם שולחן שבת, זה ההנאה שלהם בשבת. כמה אנשים יימנעו מלהתחתן עם אחד שמספר לשון הרע, וכמה יימנעו מלהתחתן עם אחד שאוכל חזיר?
אומר רב פפא, אין עני כמו הכלב ואין עשיר כמו החזיר. החטא של החזיר כולם רועדים ממנו, הוא חטא עשיר כי פוחדים ממנו. אבל החטא של לשון הרע נחשב עני, כולם מזלזלים בו. הגאון מוילנא קורא לו כלב. פסחים דף קי"ח: כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים.
 
מביאים בשם רבי נפתלי אמסטרדם: מה תעשה אם יגידו לך על אדם אחד שלקח אשה נוספת על אשתו. אתה מוכן לעשות שידוך עם מי שעבר על חרם דרבנו גרשום? מה פתאום. אבל זה רק חרם דרבנו גרשון, ובתורה יש לאו לא לספר לשון הרע, ועם אחד כזה אתה מוכן להתחתן. ויותר מכך, אם אחד צריך לקחת אשה נוספת, ל"ע אשתו אבדה את שפיותה ולא יכולה לקבל גט, אז לוקחים 100 רבנים שחותמים על היתר נישואין, והוא מתחתן, כי יש חרם דרבנו גרשום (שיכול להיות שכבר לא אקטואלי כי ניתן ל-1000 שנים), ואף אחד לא מעיז להתחתן בגלל החרם. אבל יש לאו מהקב"ה לא לספר לשון הרע, האם מחתימים 100 רבנים לפני שהולכים לספר לשון הרע? מחרם דרבי גרשון כולם רועדים, ומלאו של הקב"ה לאף אחד לא איכפת.
 
זה אמר רב פפא – אין עני כמו החטא של לשון הרע. מה הקשר בין העניין של המספר לשון הרע, שראוי להשליכו לכלבים? למה לכלבים ולא לאריות? התשובה פשוטה, וכאן אנו מתקשרים לחג הפסח הבעל"ט.
בפרשת בוא אומר הקב"ה למשה רבנו: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. הלילה שתצאו ממצרים, שום כלב לא ינבח. מה זה משנה אם הכלב ינבח? התשובה פשוטה – מספרי לשון הרע נמשלו לכלבים.
חז"ל מביאים בילקוט שמעוני בפרשת וישב, שבשעה ששמעון ולוי ראו את יוסף בא, אמרו אחד לשני נלך להרגו, נשסה בו את הכלבים. יוסף הואשם על ידם ב"ויבא את דיבתם רעה אל אביהם", ישליכו אותו לכלבים, ונראה אם הוא סיפר לשון הרע או לא.
עם ישראל ירד למצרים. פרעה נקרא בפי חז"ל בשם כלב. למה כלב? בעוד 10 ימים נסב כולנו לליל הסדר, ובסיומת נגיד: ואתא כלבא ונשך לשונרא. שונרא זה שבטי י-ה, וכלבא זה פרעה, הוא הכלב. הוא נקרא בשם כלב כי הכלבים אוהבים ללקק דם. אנו יודעים זאת ממלכים א’: ובמקום אשר ליקקו הכלבים את דם נבות, ילקקו הכלבים את דמך. כלבים מלקקים דם. מה הקשר? כי פרעה נקרא כלב, כי רחץ כל יום בדמם של 300 ילדים – 150 בבוקר ו-150 בערב. כי היתה לו צרעת. הוא היה מצורע ורחץ בדם. כי צרעת וכלב זה אותו דבר. הוא רוחץ בדם כי הכלב מלקק דם. ובעל ההגדה קורא לו: ואתא כלבא ונשך לשונרא.
אומר הקב"ה למשה רבנו אמור לאהרון קח את מטך. איך הקב"ה רודף את הרשעים אלא במטה, לפי שנמשלו לכלבים. וכשם שהכלב דרכו ללקות במקל, כך הם לוקים במקל. פרעה הוא כלב, אז תכה אותו במקל, הוא כלב כי רחץ בדמם של ילדי ישראל, כי היתה לו צרעת. מצורע וכלב זה היינו הך.
 
בני ישראל ירדו למצרים, לגלות של דיבור (שפת אמת). לכן נאמר בהגדה של פסח "אנוס על פי הדיבור". הדיבור היה "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם". הוא אמר לשון הרע. הוא עצמו נענש על זה, אבל בני ישראל ירדו לשם. עפ"י זה מובן מה שכולם שואלים, למה לא למלך פלישתים, לגרר, למה לפרעה? כי פרעה הוא כלב, ומספרי לשון הרע מושלכים לכלבים כדי לתקן. המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים. אז הם יורדים לגלות במצרים שנמשלה לכלב, כדי לתקן חטא לשון הרע.
בזכות מה יצאו ממצרים? בזכות 4 דברים: שלא שינו שמם, לשונם, מלבושם ולא היו בהם דלטורים. על מה ירדו למצרים? אומר משה, אכן נודע הדבר, אני יודע למה הם סובלים, יש ביניהם דלטורים, מספרי לשון הרע. ירדו בגלל חטאי הלשון, תיקנו את חטאי הלשון. אומר משה רבנו לקב"ה: אתן לך סימן שהחטא הזה תוקן – ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. שום כלב לא ינבח, פירוש הדבר שחטא המצורע כבר לא ראוי להשליכו לכלבים. זה התיקון.
 
ילקוט שמעוני פרשת בוא: רב הושעיה היה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא. התענה 85 תעניות, גימטריה פה. חודש ניסן גימטריה 170, פעמיים פה, אחד העבודה של הקנה ואחד העבודה של הוושט. כל העבודה של פסח קשור בפה, פה-סח לתיקון מה שהיינו אצל פה-רע, פרעה המלך.
שאל רב הושעיה, מפני מה זכו הכלבים לומר שירה? כלבים שנאמר בהם עזי נפש לא ידעו שבעה, הם זוכים לומר שירה? עז פנים לגיהנום, איך נותנים לו לומר שירה? הוא התענה 85 תעניות, נגלה אליו מלאך מהשמיים ואמר לו שמיום שגילה הקב"ה סוד זה לחבקוק הנביא לא גילה לאף אחד, ומפני שהוא תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התירו לגלות לו. הכלבים בלילה הזה, שהקב"ה אמר להם לחסום את הפה, סגרו את הפה. ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. על לילה אחד של לסגור את הפה הם זוכים לומר שירה. ולא עוד, אלא שעם הצואה שלהם מכינים קלף לספרי תורה ומזוזות.
על לילה אחד אין לכלב יצר הרע, הוא לא יקבל שכר בעולם האמת. אין להם עולם הבא. השכר שהם מקבלים – בשר בשדה טריפה לכלב תשליכון אותו. זה בגלל שהסבא של הכלב במצרים ישב בשקט, אז הנכדים מקבלים היום לאכול, לשלם על הטובה הזו שישבו בשקט. מגלה המלאך, ירדו למצרים לגלות בגלל הסיפור של לשון הרע. פרעה היה מצורע, רחץ בדם כמו הכלבים שמלקקים דם, הוא נקרא כלב, ראוי להשליכו לכלבים, ירדנו למצרים לגלות הכלב, שם אנו מתקנים את זה, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.
 
אחד המגידים אמר פעם לחפץ חיים – אני בכל שבוע הולך ממקום למקום ומדבר בעניין של לשון הרע. אני מדבר ללמפה. נכנס, ואיך אומרים – בחצרות אלוקינו יפריחו. רק יצאו לחצר הכל פורח, לא נשאר כלום. שאלו החפץ חיים, כמה זמן אתה מדבר שם? בין שעה וחצי לשעתיים. אמר החפץ חיים: שעתיים שותקים? זו זכות עצומה, שעתיים לא מדברים. ברכה שאין למעלה ממנה. כותב הגאון: כל שעה שאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין מלאך ובריה… אי אפשר לשער בכלל.
רבנו יונה, אחד מהראשונים, בספרו שערי תשובה, בשער שלישי (מר’ עד ר"ה), עומד על עניין חטאי הלשון. הוא מביא כל מה שחז"ל אומרים, שמספר לשון הרע העוון שלו כנגד ג’ עבירות חמורות. המספר לשון הרע כאילו כפר בחמישה חומשי תורה. בגמרא בערכין מט"ו ע"א עד ט"ז ע"ב יש דברים נוראים מצמררים על מספר לשון הרע.
שואל רבנו יונה, אז למה העוון הזה כל כך קל? הוא מביא 4-5 סיבות. אחת מהן, בגלל שבני האדם לא מרגישים שהם עשו משהו. אם אדם לוקח נבוט וכל אחד שעובר הוא מוריד לו מכה על הראש, מנפח לו את הראש ויש לו 12 תפרים, הוא עשה משהו. אבל כשאדם דיבר לשון הרע, מה הוא עשה? כלום הוא לא עשה, זה דיבור. הוא לא מרגיש שעשה משהו. אז יש גמרא בחגיגה: יוצר הרים ובורא רוח, הכל הקב"ה יביא בחשבון, עתיד הקב"ה להביא כל מילה שאדם מדבר, גם מה שמדבר עם אשתו.
בדף ה’ מספרת הגמרא בחגיגה על שני אילמים שישבו מול רבי יוחנן, וכל הזמן הם עשו לו כך עם הראש, והוא לא ידע אם הם מבינים או לא. בספר המהר"ם שפירא מלובלין, כתוב שפעם הוא הלך לאסוף כסף לישיבה בלובלין, ונתנו לו 20 דקות לדבר באיסט סייד בניו-יורק, בבית הכנסת הכי גדול. הוא דיבר באידיש. ישב ילד קטן בשורה השנייה וכל הזמן עושה לו כך, הוא חשב שהוא אילם. הוא גמר את הדרשה ושאל את הילד – אתה מבין אידיש, אמר לו no. הבנת מה אמרתי? אמר לו: yes. מה אמרתי? אמר הילד: אתה רוצה כסף. אמר לו המהר"ם שפירא, נראה לי שאתה היחיד שהבנת אותי.
2 אילמים. שואל הבן יהוידע מי הם האילמים הללו? אלדד ומידד. חזרו לעולם בתור אילמים כדי לתקן 4 מילים שלא היו צריכים להגיד – משה מת ויהושע מכניס. זו היתה הנבואה שלהם לא להיאמר. הם חזרו בתור אילמים. ללמד אותנו מה זה מילה של האדם. אדם אומר – אז אמרתי, אז עשיתי לו משהו?
 
כותב רבי יונה (באות ר"ה) – אדם שמדבר על פסולי משפחה, הוא מטיל מום במשפחה. אין לזה מחילה עולמית.
כי באפם הרגו איש. עם האף, בלי מילים אדם יכול להרוג. מישהו שואל אותך על שידוך, אתה עושה תנועה עם האף, הוא כבר מבין שזה לא שווה כלום. מישהו שואל מה עם הבן של זה, הוא בחור טוב מאוד, אבל אני אומר לך משהו דיסקרטי, הוא לוקח כדורים. דיסקרטי, חבר שלך, חבר שלו, אתה מאמין לו. מישהו אחר שואל שמעת פעם על הבן שלו, אתה אומר בזמנו ביררתי עם מישהו דיסקרטי, הוא לוקח כדורים. עזוב אותי, הבחור הזה גדל רווק. אם היית מברר איזה כדורים, היית מגלה שהוא לוקח כדורים נגד הצטננות, הוא מצטנן הרבה. אבל לא שאלת איזה כדורים. האדם הזה יכול לגדול רווק עד גיל 100 בגלל משפט אחד כזה. לך תבקש ממנו מחילה, מכל המשפחה, מהצאצאים. זה כמעט לא בר כפרה. אי אפשר לכפר על זה, לכאורה. יש לנו מושג מה זה לשון הרע?
 
אני רוצה לסיים במשל ששמעתי פעם מהרב ראובן קרלינשטיין, ומצאתי אח"כ את הדברים כתובים במפורש בספר יערות דבש בחלק א’ דרוש א’ לחודש אלול. הוא כותב שם דבר נורא, ואם נוכל על ידי זה למנוע עצמנו מלשון הרע אחד, והיה זה שכרנו.
הוא סיפר שפעם מלך בצרפת נסע לביקור אצל מלך ביוון. נותן לו המלך ארוחת צהריים, לאכול קישקע. זה מאכל שאצל אשכנזים זה כמעט בייהרג ובל יעבור מי שלא אוכל את זה בשבת. פעם ראשונה שמלך צרפת אוכל דבר כזה. משהו משהו. מה זה, ממה זה עשוי? הנה הטבח שלי פה יסביר לך בדיוק איך עושים. הטבח מסביר שזה מעיים של בהמה. קונים 12 מטר מעיים של בהמה, דוחפים בפנים קמח, פפריקה, בצל מטוגן. מערבבים, עושים עיסה ודוחפים בתוך הקישקע. קושרים בשני צדדים, שמים בסיר גדול, מתבשל 15 שעות, וזהו. מלך צרפת מבקש מהטבח שלו לקחת את המרשם, כי בשבוע הבא מגיע אליו מלך ספרד, ועם כזה דבר הם סוגרים עסקאות של מיליארדים. לוקח את המרשם וחוזרים חזרה. הולך הטבח מזמין 12 מטר מבית המטבחיים, מביאים לו את הקישקע, עושה את העיסה, בצל מטוגן, מתחיל לדחוף עד שמתחיל לצאת בצד השני. סוגר שם בסיר 15 שעות. מחר יגיע מלך ספרד, יחתוך את זה יפה וישים על זה עלה חסה.
מגיע מלך ספרד, נותנים לאכול צהריים. שואל המלך מה זה הפצצת מרגמה הזו, זה נראה מטען צינור. זה קישקע. מה זה קישקע? תטעם. חותכים ביחד שמים בכפית, מכניסים לפה, ושניהם יורקים בבת אחת. כולם מתחילים להקיא. מה קרה? ה’ ירחם, בונזו של כלבים יותר טעים מזה. זה נותנים למלך לאכול? תתבייש לך, גועל נפש. המלך נהיה חיוור, הוא חשב שהוא סוגר עסקאות. נפל. הוא קורא לטבח – מה עשית? אומר לו הטבח הנה הרשימה, ושמתי הכל. אז איך זה יכול להיות, תטעם את זה, רעל. זה מה שאמרו וזה מה שעשיתי. צלצל מהר להוא מיוון. שואל אותו הטבח מיוון: קיבלת את הקישקע מבית המטבחים מה עשית איתו? פתחתי והתחלתי לדחוף. אתה נורמלי? כל מה שהבהמה הזו חיסלה בחודשים האחרונים נמצא בקישקע. זה לוקחים, מכניסים צינור של כיבוי אש, פותחים, יוצא הכל החוצה, שמים בחומץ יומיים שייצא הריח, ואח"כ מכניסים את המילוי. שלא יקבלו שפעת חזירים, תאשפז אותם מיד.
סיפור משעשע, מה זה נוגע אלינו? אמר לי הגאון הרב ראובן קרלינשטיין – אדם מגיע לקב"ה, ואומר רבש"ע, תן לי, רוצה פרנסה, נחת, בריאות. הוא מדבר עם הפה שהוא כלי שרת, מדבר עם הקב"ה מלא בקשות כשהפה שלו מטונף מלשון הרע, אז מה הפלא שהבקשות שלו לא נענות, כשהפה שלו מלא בזבל, בזוהמה.
 
הדברים הללו כתובים ביערות דבש, בלי המשל. הוא כותב על השפתיים שסוגרים את הפה, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. וממשיך "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י-ה", כי השפתיים הם השערים לעבודת ה’. ומי האיש אשר יש לו קצת בינה, אשר לא יתן אל ליבו להתפלל ולהודות לה’. אני צריך תפילה מה’ שיפתח שפתי, ואיך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים, ניבול פה, ליצנות, שקרנות, גנות חברו, לשון הרע, רכילות.
עומד אדם שעתיים מטרטר לשון הרע, כל הפוליטיקה של העולם עם כל הזבל, הוא נעמד 18 כעני בפתח: ה’ שפתי תפתח, קשה לי לפתוח את הפה, תעשה טובה ותפתח לי את הפה. הרי האדם הזה יגיד ה’ שפתי תפתח, הלא מלאכי השרת יצחקו לו. יאמרו חסר לב. הוא מבקש מה’ שיפתח לו את פיו, וכל היום הוא לא מפסיק לדבר רגע. היה יותר טוב שהיה מבקש מהקב"ה שיסגור לו את הפה. למה שיפתח לך אם הפה שלך מטונף?
מדברי החפץ חיים למדנו, שכדאי כל שבוע לתת שיעור, אם אפשר למנוע פעם אחת לשון הרע.
 
נוכל לסיים. נכנסים לעבודה של הפסח, שבוע הבא שבת הגדול, הבתים יהיו מוכנים לפסח.
בן איש חי אומר: ליל הסדר מתחיל בהטבלה אחת. קדש יש בכל שבת וחג. רחץ זה לצורך הכרפס. לוקחים כרפס ומטבילים במי מלח. שואל הילד – מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים. לוקחים כרפס במי מלח, וחוץ מזה לוקחים מרור ושמים בחרוסת. זה ההתחלה וזה הסיום, משם ואילך, אחרי ההטבלה הזו הולכים לשולחן עורך. מזה ירדנו למצרים ומזה יצאנו ממצרים.
ירדנו למצרים, כשהאחים לוקחים את כותונת יוסף ומטבילים אותה בדם, וכנגד זה ההטבלה הראשונה. שחטו שעיר עיזים ושמו את כותונת הפסים בתוך הדם. אז לוקחים כרפס ומטבילים במי מלח, כנגד הדמעות שבכו האבות הקדושים. יצחק בכה על מכירת יוסף, הוא בכה על זה שיעקב התאבל. ההתחלה במצרים החלה בגלל זה.
איפה מסיימים? לוקחים אגודת אזוב, לוקחים ערימה של עלים, ומטבילים בחרוסת. איך יצאנו ממצרים? ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף. תשימו על המשקוף. למה אגודת אזוב? כי מי שהרגיש עצמו כארז ודיבר לשון הרע, ישפיל עצמו כתולעת וכאזוב (רש"י).
התחלנו בהטבלה של כרפס במי מלח, ומסיימים בהטבלה של מרור בחרוסת, ללמד אותנו שהגלות שירדנו למצרים היתה בגלל חטאי הלשון. ירדנו לגלות אצל כלב, כי כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים.
אם נתקן את הפה שלנו, את הלשון, נזכה שהקב"ה ישמע תפילותינו, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים במהרה בימינו.
 
 

תגיות: , , ,