הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ”ד שבט תשע”א

 

פרשת משפטים – מניין המצוות בפרשה הוא 53. בפרשת כי תצא יש ריבוי המצוות הגדול ביותר בתורה, 74 מצוות. גימטריה ע”ד. רבותינו מצאו רמז לכך בע’ גדולה וד’ גדולה בקריאת שמע, שזה עד מלשון עדות.
למרות שבפרשת כי תצא יש ריבוי המצוות בתורה, אומר המדרש: 3 פרשיות הכתיב משה רבנו בתורה, וכל אחת מהן יש בה 60, 60 מצוות. פרשת פסחים – בוא, נזיקין – משפטים וקדושים. המדרש מונה 3 פרשיות אלו, הגם שדווקא בפרשת כי תצא יש רוב המצוות.
רב לוי אומר שבפרשה זו יש 70, 70 מצוות. אמר רב תנחומא, ולא פליגי – מאן דעבד פרשת פסחים 70, כלל עימה פרשת תפילין. פרשת נזקים 70, כלל עימה פרשת שמיטה. פרשת קדושים 70, כלל איתה פרשת עריות.
ממתי מונים המדרשים את מניין המצוות? מה רוצה המדרש הזה?
 
האמת היא, שהמדרש בתחילתו מדבר על 3 הפרשיות האלה כייחודיות. פרשת קדושים נאמרה בהקהל. כל עם ישראל היה במעמד שמשה רבנו דיבר את פרשת קדושים, מפני שרוב גופי תורה תלויים בה. רב לוי אמר, מפני שעשרת הדברות כלולים בתוכה (והמדרש מונה איך 10 הדברות נמצאות בפרשת קדושים). וכמו שעשרת הדברות נאמרה בהקהל, כך פרשת קדושים נאמרה בהקהל.
חז”ל אומרים שגם פרשת פסחים וגם פרשת משפטים נאמרו בהקהל. המקור לכך – בפרשת קדושים כתוב “דבר אל כל עדת בני ישראל”. בפרשת פסחים, בוא, כתוב: “דברו אל כל עדת בני ישראל לאמור”. פרשת נזיקין, משפטים, מתחילה במילים “ואלה המשפטים”, אומר רש”י: מה אלה מסיני, אף אלה מסיני. כמו שבמעמד הר סיני היה כל עם ישראל כך גם בפרשת משפטים.
אז המדרש מחבר את 3 הפרשיות הללו, ששלושתן נאמרו בהקהל. והמדרש מנסה למצוא גם מכנה משותף נוסף, שבכל אחת מהן יש 60 מצוות (ומאן דאמר 70 מצוות).
בספר החינוך בכל תחילת פרשה יש מניין המצוות שבכל פרשה. גם בחוק לישראל. בפרשת פסחים יש בסה”כ 20 מצוות. בפרשת נזיקין יש 53 מצוות. בפרשת קדושים יש 51 מצוות. אז באף אחת מהן אין לא 60 ולא 70. הפרשה היחידה שמתאימה למספר 70 היא כי תצא, והיא לא מוזכרת במניין זה. אז מה כוונת המדרש?
אף אחד מהמפרשים לא מוצא פשט בדברי המדרש. מצאתי רעיון נפלא בביאור על הפסיקתא, בחומש תורה שלמה, וממנו ארצה להגיע לנושא שקשור לפרשת השבוע שלנו, ובסיום לומר רעיון נפלא של רב אייזיק שר.
 
בביאור הרש”ב על הפסיקתא, אומר שאין 60 מצוות, ולכן לא הכוונה ל-60 מצוות ולא ל-70, אלא שיש 60 פסוקים בכל הפרשיות הללו. אבל בפרשת בוא יש 105 פסוקים, בפרשת קדושים 64 פסוקים, ובפרשת משפטים יש 118 פסוקים. הרש”ב מתכוון שיש 60 פסוקים שעוסקים במצוות.
ואכן, יש 60 פסוקים שעוסקים בענייני מצוות, ואם כוללים פרשת אחרי מות, פרשת העריות – יש 70 פסוקים שעוסקים בענייני מצוות. בפרשת נזיקין (משפטים) מונה החינוך 53 מצוות. אבל בדפוסים הקודמים כתוב בחינוך שבפרשת משפטים יש 24 מצוות – 16 מצוות עשה ו-8 לא תעשה. המצווה הראשונה בפרשת משפטים – עבד עברי, מצווה מ”ב. 24 מצוות אח”כ, מצווה ס”ו – אם כסף תלווה את עמי. החינוך סבר שפרשת משפטים מחולקת לשתיים, ומנה אותה כשתי פרשיות שונות. אם כסף תלווה את עמי זו פרשה בפני עצמה.
בדפוסים החדשים יש הוצאות חדשות של ספר החינוך, בהוצאת מכון ירושלים. שם בפרשת אם כסף תלווה את עמי, כתוב שספר החינוך חילק את פרשת משפטים לשתיים, כמנהג יהודי ברצלונה (ספרד). 60 פסוקים עד עם כסף תלווה את עמי, שזו פרשה חדשה.
אנו לא יודעים בדיוק מי מחבר ספר החינוך, יודעים ששמו רבי אהרון הלוי, ממשפחת הלוויים אשר בברצלונה. לא יודעים אם הוא תלמיד של הרמב”ם, או של של הרשב”א, הרב של הריטב”א. הוא אחד מהראשונים שהעלים את שמו ולא רצה שידעו מיהו ואצל מי הוא למד.
בברצלונה, באלג’יר ובתוניס, נהגו לחלק בשנה מעוברת, שנקראת השאג, את פרשת משפטים לשניים. השנה זה עיבור של השאג. יש 2 סדרי עיבור – האחד נקרא השאג והשני נקרא החאג. עיבור השאג זה כשראש השנה חל ביום ה’ וחשוון וכסלו שלמים, ופסח יוצא ביום ג’. כמו שהיה לנו השנה. בחורף של השאג יש 29 פרשות, 29 שבתות מבראשית עד פסח. מבראשית עד מצורע יש 28 פרשיות. כלומר חסרה פרשה אחת בשנת העיבור לפני חג הפסח. אז מה יקראו השנה בשבת הגדול שלפני חג הפסח? אחרי מות. קדושים יקראו שבת לאחר הפסח. מה זה משנה מה יקראו?
הטור כותב להלכה, הוא נותן סימנים קבועים לגבי קביעת המועדות והשבתות, מתי המועדים חלים במהלך השבוע: עיבדו ופיסחו, ובמעוברת סיגרו ופיסחו. מנו ועצרו צומו וצלו, עימדו ותיקעו.
עבדו ופסחו – מגיע פרשת צו ואחרי זה פסח. זה לשון פקודה, צו. במעוברת, שיש חודש נוסף, צריך להתקדם 4 פרשיות קדימה, אז מגיע סגרו ופסחו – פרשת מצורע, סוגרים את המצורע ואח”כ מגיעה חג הפסח. אחרי זה מנו ועצרו – בחומש במדבר מונים את בני ישראל, ואח”כ חג עצרת. צומו וצלו – קודם צמים ט’ באב ואח”כ מגיע פרשת ואתחנן שמדברת על תפילה. עמדו ותקעו – פרשת ניצבים ואח”כ תקיעת שופר.
זאת אומרת, על פי מה שהטור פוסק להלכה, אז הפרשה המקדימה את פסח היא פרשת מצורע. אם כמו השנה, שיש 29 שבתות עד פסח כי זו שנה של השאג, שיום ראה”ש חל ביום ה’ וחשוון וכסלו מלאים ואז פסח יוצא ביום ד’ ויש 29 שבתות, אז ממילא פרשת מצורע תהיה שבת שלפני שבת הגדול. אז מה קוראים בשבת הגדול? אחרי מות. אבל בברצלונה שפסקו כמו שפוסק הטור, שקוראים בשבת שלפני פסח פרשת מצורע (סגרו ופסחו), נהגו לחלק את פרשת משפטים לשניים. למה דווקא מחלקים את משפטים ולא את פרשת בוא? כי אם סובר החינוך שפרשת משפטים מחולקת לשניים, משפטים שיש בה 24 מצוות והפרשה הבאה אם כסף תלווה את עמי – אז בשנה שלא מעוברת קוראים את שתי הפרשיות ביחד. החינוך חילק את משפטים לשניים, וכך סובר גם רבנו בחיי.
למה חילקו את פרשת משפטים ולא פרשות אחרות? אני חושב שהמקור לחלוקה בברצלונה, הוא המדרש שאומר שבפרשת פסחים, נזיקין וקדושים יש 60 פסוקים. איך זה מסתדר, הרי בפרשת משפטים יש 118 פסוקים, וגם אם מורידים את הפסוקים שלא עוסקים במצוות מגיעים ל-100 פסוקים. הרש”ב אומר שזה 60 פסוקים שעוסקים במצוות, ומתחילת פרשת משפטים עד פרשת אם כסף תלווה את עמי יש 60 פסוקים. לכן בגלל מדרש זה, בחרו לחלק דווקא את פרשת משפטים.
שאלתי אנשים תוניסאים, בראשון לציון, והם אמרו שאצלם בביה”כ השבת יקראו פרשת משפטים ובשבת הבאה יקראו פרשת אם כסף תלווה את עמי. חשבתי שאחרי פסח הם יקראו אחרי מות קדושים. אבל הם לא קוראים כך, כי מנו ועצרו לא יצא ביחד, אז הם מושכים את השינוי עד מטות מסעי. בשנה מעוברת אנו מפרידים מטות ומסעי, והם מתחברים במטות ומסעי. אז אל תגערו בתוניסאים, אם תשמעו בשבת הבאה פרשת ואם כסף תלווה את עמי, ולא פרשת תרומה.
 
עד כה היסוד שקשור בשנה מעוברת. כעת נתחיל פרשת משפטים.
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – רש”י: כל מקום שנאמר “אלה”, פסל את הראשונים. כל המקום שנאמר “ואלה”, מוסיף על הראשונים. חז”ל: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם – פסל את הראשונים. בראשונים ברא הקב”ה עולמות והחריבם, ואלה השמיים הקבועים. וכן נאמר: אלה תולדות נוח. הדור הקודם היה דור אנוש והמבול וקין וחבריו – ואלו תולדות חדשות של הבריאה. אלה תולדות יעקב בא אחרי עשו, והתורה באה להפריד את יעקב מעשו. ואיפה שכתוב “ואלה” מוסיף על הראשונים: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה – מוסיף על מה שנאמר מקודם. ואלה תולדות אהרון – כל המקומות הללו מוסיף על הראשונים.
מה הראשונים מסיני, אף אלה מסיני. מה החידוש אלה מסיני? רש”י בתחילת פרשת בהר, על הפסוק “וידבר ה’ אל משה בהר סיני לאמר” – מה עניין שמיטה להר סיני? מה שמיטה נאמרו כל קללותיה מסיני, אף כולם נאמרו קללותיהם מסיני. יוצא שהכל נאמר בסיני. אז למה צריך “ואלה”? אם היה רק הפרשה הזו, משפטים, בסיני, אז צריך לומר “ואלה”, כדי לייחד פרשה זו מכל הפרשיות כולן. אבל אליבא דהשיטה שכל המצוות נאמרו בסיני, למה צריך לומר “ואלה” על פרשה זו?
רבי אליהו מזרחי אומר יסוד נפלא: הכל נאמר בסיני, אבל פרשת משפטים מיוחדת, בכך שנאמרה בקולות ובברקים כמו במעמד הר סיני שהיה כולו בקולות וברקים. אור החיים הקדוש: אין דבריו נראים ולא מתקבלים. לא יתכן לומר כך שפרשת משפטים המשיכה בקולות וברקים. רק עשרת הדברות נאמרו בקולות וברקים. הוא דוחה את דבריו. זו מחלוקת רש”י ותוספות. רש”י במסכת תענית כותב בדיוק כדברי המזרחי – וגם כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן שהתה שכינה בהר ומשם ניתנו כל המצוות בקולי קולות ובלפידים כיום קבלת עשרת הדברות עד 1 בניסן שהוקם המשכן, ונסעה וזזה שכינה מההר וישבה על הכפורת. תוספות במסכת ביצה חולק על כך. זה מחלוקת שרבותינו דנים בה – אם הכל נאמר בקולות וברקים או לא.
בספר אזניים לתורה של הרב סורוצקין שואל: אם “ואלה” בא לומר שנאמר בסיני ובא לייחד פרשה זו שנאמרה בסיני והשאר לא נאמרו בסיני, ורש”י אומר שכל המצוות כולן נאמרו בסיני, אז כל פרשה ופרשה בתורה היה צריך לומר “ואלה”. מה נתייחדה פרשת משפטים, שפותחת במילה “ואלה”? צריך להיות משהו שמייחד אותה. אם זה קולות וברקים מה שמייחד אותה, והרי אליבא דרש”י הכל ניתן בקולות וברקים.
 
רש”י מביא בתחילת הפרשה: למה נסמכה פרשת מזבח לפרשת מינוי דיינים? שתשים דיינים אצל מזבח. בזמן שביהמ”ק היה קיים, היתה סנהדרין יושבת בלשכת הגזית, וזה לומדים מפרשה זו, שנסמכה פרשת סנהדרין אצל מזבח. נשאלת השאלה, למה התורה פותחת בציווי זה לאחר מעמד הר סיני? כל המפרשים בפרשה דנים על דבר אחר – למה התורה פותחת בעבד עברי. למה לא במצוות “אם כסף תלווה את עמי”?
כי הדיברה הראשונה בתורה – אנוכי ה’ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים – הקב”ה הוציאנו מבית עבדים כדי שנהיה עבדים שלו ולא עבדי בני אדם, לכן התורה פותחת בעבד עברי. הירושלמי כותב במסכת ראה”ש, שהמצווה הראשונה שנצטוו בני ישראל במצרים היא לשחרר עבדים. השבת נקרא פסוק בהפטרה של פרשת משפטים (ולא פרשת שקלים), בירמיהו: כה אמר ה’ אלקי ישראל, אנוכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמור. הברית היתה מקץ 7 שנים תשלחו איש את אחיו אשר יימכר לך. אבל איפה זה נאמר ביום יציאת מצרים? ירושלמי: כתוב בפרשת וארא “ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים” – כלומר הוא ציווה אותם ללכת לבני ישראל ולצוות אותם שאם הם יתחייבו ולשחרר עבדים, מידה כנגד מידה הקב”ה ישחרר אותם ממצרים.
אם היו עבדים במצרים או לא היו, רבותינו דנים בזה. משך חכמה אומר שגם במצרים היו עבדים.
כל זה מתרץ את עבד עברי. אבל עפ”י רש”י הציווי הראשון בפרשה הוא אחר לגמרי – שתשים סנהדרין אצל מזבח. תמנה דיינים ותשים אותם אצל מזבח. למה התורה פותחת בציווי הזה של דיינים?
זו שאלת המדרש, ותשובתו קצרה: משל למטרונה, שהיתה מהלכת עם שמירה לפניה ושמירה לאחריה, והיא באמצע. כך התורה – דינים לפניה ודינים לאחריה, והיא באמצע. לפני מעמד הר סיני יש יתרו, שנתן עצה למנות דיינים – שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים, לפזר דיינים על גבי ציבורגדול יותר, ולאחרי מעמד הר סיני בא הציווי “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” למנות סנהדרין אצל מזבח. הקב”ה הקיף את מעמד הר סיני בדינים לפני ואחרי. למה? מדרש: כל התורה כולה תלויה במשפט. לפיכך נתן הקב”ה את הדינים אחר 10 הדברות. לפי שהבריות מעבירים על הדין, והוא נפרע מהם. כל התורה תלויה בדינים ולכן מיד לאחר מעמד הר סיני ציווה הקב”ה על הדינים.
 
בספר נתיבות שלום להאדמו”ר מסלונים, הוא מקשה כמה שאלות: דבר ראשון, בסוף הפרשה התורה חוזרת למעמד הר סיני ומספרת עליו שוב: ואל משה אמר עלה אל ה’ אתה  ואהרון נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל והשתחוויתם מרחוק. רש”י: פרשה זו נאמרה קודם 10 הדברות, בד’ בסיוון. למה מופיע כאן? כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. אז מיד לאחר מעמד הר סיני היה צריך לכתוב פסוק זה. למה התורה עוסקת בפרשת משפטים מיד לאחר מעמד הר סיני, מביאה דיני שומרים, דיני נזיקין, ואז חוזרת לספר מה היה במעמד הר סיני?
דבר שני, מה מונח בעניין שהקב”ה ממשיך את מעמד הר סיני בפרשת משפטים? לכאורה זה פלא, כי עם ישראל כבר נצטווה במרה על מינוי דיינים. רש”י בסוף הפרשה על פס’ ג’: ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי ה’ ואת כל המשפטים, ויען כל העם כל אחד ויאמרו, כל הדברים אשר דיבר ה’ נעשה. משה סיפר לעם בו ביום את כל דברי ה’ מצוות פרישה והגבלה וכל המשפטים – 7 מצוות שנצטוו בני נוח ושבת וכיבוד אב ופרה אדומה ודינים שניתנו להם במרה. עם ישראל נצטווה במרה על 4 ציוויים, כך מביא רש”י. זה גמרא במסכת סנהדרין: שבת, דינים, כיבוד אב ופרה אדומה. יוצא שעם ישראל נצטווה כבר פעמיים על דינים עוד לפני מתן תורה – גם במרה וגם ב-7 מצוות בני נוח (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, א’ אבר מן החי, ב’ ברכת ה’, ג’ גזל, ד’ דינים) נצטוו על דינים. הרגו את תושבי שכם בגלל שלא דנו את שכם בן חמור שגנב את דינה. גם בני נוח נצטוו על דינים, ובן נוח חייב מיתה על מצווה מ-7 המצוות שאינו מקיים. שמעון ולוי אחי דינה הרגו בגלל סיבה זו.
אז למה התורה חוזרת שוב לדבר על זה?
 
המהר”ם שפירא מלובלין – למה הקב”ה נתן 4 מצוות במרה (שבת, כיבוד אב, דינים ופרה אדומה)? לא נדבר על פרה אדומה אלא על 3 המצוות האחרות. בשעה שהקב”ה נתן תורה לעם ישראל, מלאכי השרת ביקשו “תנה הודך על השמיים”, כלומר שישאיר את התורה בשמים. שפתי כהן אומר שהמלאכים בכו כשהקב”ה נתן תורה לעם ישראל והקב”ה השמיע לעם ישראל את קולות הבכי של המלאכים שלוקחים מהם את התורה. בזכות מה ביקשו המלאכים להשאיר את התורה אצלם? יש דין בתורה שלומדים אותו מפסוק “ועשית הישר והטוב”, אדם שמוכר מגרש יש זכות לבעל המגרש הסמוך אליו לרכוש את המגרש לפני כל אחד אחר. כל מה שביקשו המלאכים, זה שהתורה מגיעה להם לפני שניתנת לעם ישראל, כי הם ברי מיצר לתורה. לכן נתן הקב”ה לעם ישראל במרה 3 מצוות – שבת דינים וכיבוד אב. שבת – כל מי שאומר ויכולו בערב שבת, נעשה שותף להקב”ה למעשה בראשית. כל דיין שנתן דין אמת לאמיתה של תורה נעשה שותף להקב”ה למעשה בראשית. 3 שותפים לאדם – אביו, אמו והקב”ה. כלומר הקב”ה נתן לעם ישראל 3 מצוות שהמקיים אותן נעשה שותף לקב”ה למעשה בראשית. אז בר מיצר קודם לקונים אחרים, אבל בתנאי שאין שותף על המגרש. אם יש שותף על המגרש, הוא קודם לבר מיצר. במרה, לפני מעמד הר סיני, הקב”ה עשה שותפות עם עם ישראל, במתן 3 מצוות של שותפות, שזה חזקה.
אלו דברים נפלאים שמביאים חזרה לשאלה הקודמת – מה מונח ביסוד שהקב”ה נתן דינים במרה, וחזר ב”ואלה המשפטים”, ושוב דינים.
 
כדי להגיע לביאור העניין נראה עוד מדרשי חז”ל.
הנתיבות שלום מסלונים שואל למה מי שדן דין אמת נעשה שותף להקב”ה למעשה בראשית?
הרב אמנון יצחק סיפר סיפור – יהודי אחד שעבד כמורה, הרוויח 7000 ש”ח בחודש, אשתו היתה עוזרת לגננת בשכר 3,500 ש”ח, והיו להם 15 ילדים, וכולם שרדו בכבוד ולא נזקקו להלוואות. צפו על פני המים. הגיע הזמן לחתן את הילדים, לא היה להם כסף לכך. חיתן ילד אחד והתחיל להסתבך בחובות. אמרו לו לנסוע לארה”ב, יש שם בי”כ שומרי שבת ב-13 אבניו, יותר גדול מאיצקוביץ, יש שם הרבה חדרים עם הרבה מקומות ישיבה, מסתובבים שם מעל 5,000 איש במשך היום. אם יתנו לו 1000$ ליום, תוך חודש הוא הסתדר. אבל יש שם יותר ישראלים (שאוספים) מאשר תושבי חוץ. כולם עלו על השיטה הזו. אמנם ביזיונות, אבל מתרגלים לכל דבר. (בארה”ב אם יהודי חדש בא לביה”כ, כולם קופצים עליו כדי לארח אותו בשבת. אין לזה אח ורע. פה בארץ יבוא יהודי זר לביה”כ, כולם חושבים שהוא חפץ חשוד, אף אחד לא ייגש להגיד לו שלום עליכם ולהתעניין איפה הוא אוכל וישן. פעם אורח מארה”ב הגיע אלי ובא לביה”כ. אף אחד לא ניגש אליו, רק אחד, בסוף התפילה, שהעיר לו שהוא מתגלח גבוה מידי… לא מעניין אותו הקיבה שלו, אלא הלחיים שלו).
אמרו לו על יהודי עשיר אחד, שאפשר לקבל ממנו סכום עצום, אם יודעים לדבר אליו נכון. צריך להזמין אצלו תור אצל המזכירה. מגיע בזמן, הולך עוד חדר, ועוד חדר, בחדר אחד היו קולות וברקים, והוא הבין שזה החדר הנכון. פותח ורואה שזה חדר טלוויזיה. כל הקיר טלוויזיה, ויש משחק בייסבול והעשיר אפילו לא מסתובב לראות מי נכנס לחדר. שואל מה הוא רוצה, והוא מספר לו שיש לו 15 ילדים וקשה מאוד לחתן אותם. העשיר טוען שזה לא עסק שלו שיש לו 15 ילדים, הוא תורם למוסדות. כנראה הקבוצה שלו בצרות. אז שואל אותו – כמה ילדים יש לך? ילד אחד. גמרא במס’ נידה – 3 שותפים באדם, אביו ואמו והקב”ה, האבא נותן 5 חלקים, האמא 5 והקב”ה 10. אז איתי הקב”ה נכנס 15 פעמים בעיסקה, ואיתך הוא עשה רק עיסקה אחת, ויותר לא רוצה איתך עסקאות. אתה לא רוצה להיות שותף עם מי שהקב”ה נכנס איתו 15 פעם בעסקים? זו הפעם הראשונה שהעשיר סובב את הראש והסתכל מי מדבר אליו, מצא חן בעיניו הרעיון, והחליט להיכנס איתו בעסקה, 50% בכל ילד שהוא מחתן.
אני לא יודע מה הכתובת שלו… עד כאן היסוד שקשור לעניין של השותפות. חרגנו מהשיחה.
 
3 העניינים הקשורים בעניינים של שותפות זה דינים, כיבוד אב ואם ושבת. כי שלושתם הם עדות שנעשים שותפים להקב”ה למעשה בראשית. האדמו”ר מסלונים שואל מה העניין של דינים, שהאדם נהיה שותף?
שאלה נוספת – מדרש: מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. דבריו – 10 הדברות, חוקיו ומשפטיו – אלה המשפטים. משמע שיותר חשוב המשפטים מאשר עשרת הדברות, כי דבריו זה ליעקב, שזה שם ירוד יותר מאשר ישראל. היה צריך להיות מגיד דבריו לישראל, כי זה מעמד הר סיני. מה המשמעות שכתוב מגיד דבריו ליעקב?
 
עוד 2 מדרשים – פסוק בתהילים צ”ט: ועוז מלך משפט אהב. המדרש אומר, שמשה אמר לישראל שהקב”ה נתן להם את תורתו, ואם אין הם עושים דינים, נוטלה מהם. שלא נתן הקב”ה את התורה אלא על מנת שיעשו את הדינים. היתה התניה מפורשת שתעשו דינים, ואם לא הוא ייקח את התורה. בזכות הדינים ייגאלו ישראל, שנאמר ציון במשפט תיפדה. הגאולה באה באמצעות הדינים. הכתב סופר בפרשה שואל: אפשר לחשוב שדינים זה דבר אחד ותורה זה דבר שני. הרי הדינים זה מכלל מצוות התורה. במרה נצטוו על דינים, בני נוח נצטוו על דינים, ואלה המשפטים זה דינים, שופטים ושוטרים תתן לך זה דינים. אז מה משמע שייקחו את התורה אם לא מקיימים את הדינים? הדינים זה התורה, והתורה זה הדינים.
והמדרש האחרון, בפרשה ל’ אות כ”ב: ואלה המשפטים – יש לעובדי כוכבים שופטים ויש לישראל שופטים, ואין אתה יודע מה שביניהם. גם לישראל יש שופטים (לא שופטי בג”צ אלא סנהדרין) וגם לעובדי כוכבים. מה ההבדל ביניהם? משל לחולה, שנכנס הרופא לבקרו – יש 2 חולים והרופא בודק את שניהם ומורה שהאחד יכול לאכול מה שהוא רוצה, והשני יכול לאכול רק חסה וירקות ירוקים. המשפחה לא מבינה מה ההפליה בין החולים, והרופא מסביר שהאחד עומד למות בכל מקרה, אז שיאכל מה שהוא רוצה. והשני יש לו רק בעיה של כולסטרול, ואם יאכל רק חסה יבריא. כך גם אצל שופטי אומות העולם ושופטי ישראל – הראשון אינו לחיים, לפיכך שיעשו מה שהם רוצים. אבל במצוות – נאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. לכן זה שהוא לחיים היזהרו בו.
המדרש מבחין את ההבדל בין ישראל לאומות העולם. אומות העולם מתים וישראל חיים. מה זאת אומרת? הרי גם ישראל מתים, אז מה ההבדל?
 
התשובה פשוטה מאוד. כדי להבין מה מתכוון המדרש, נעמוד על קטע בספר באר יוסף לרב יוסף סלנט. הוא שואל למה נסמכה פרשת סנהדרין אצל מזבח? וגם למה חז”ל אומרים: אשר תשים לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים, גם אם אתה יודע שהם פוסקים עפ”י דין תורה.
התשובה – כל אחד מבין שקורבנות אין בהם הבנה. אין לנו הסבר, כך גזר הקב”ה. למה עושים כל קורבן באופן שהקב”ה ציווה, זה בצפון וזה בדרום, הכל חוקים, אין לנו הבנה. אנו יודעים שהקב”ה אמר שמי שעושה כך מכפר על עוונותיו. למה? ככה. כל המפרשים יסבירו דברים נפלאים וגבוהים ומרוממים ועילאיים, כולנו יודעים שכל 4 היסודות מוקרבים להקב”ה בקורבן – גם החי, גם הצומח, גם הדומם וגם המדבר. את בעל החיים שמים על 2 גזרי עצים שזה צומח, מלח שזה דומם, המדבר מתוודה, וכל הקורבנות כולן חוזרים לתחילה, לשורש שלפני החטא. כל ההסברים נפלאים, לקרב לליבנו. אבל אנו מקיימים מצווה זו מסיבה אחת – חוקה חקקתי גזרה גזרתי, ואין לך רשות להרהר. זו הסיבה שהקב”ה ציווה, ואין לנו מושג איך עובד הקורבנות ולמה.
אומרים חז”ל שתשים סנהדרין אצל מזבח – אל תנסה להבין מה מונח בדיני הסנהדרין. הקב”ה חקק חוקה וגזר גזירה. כשאתה מקיים את מצוות 4 שומרים, עבד עברי, כפל, גזילה, תשלומי ד’ וה’ – אל תנסה לברר למה, כי הקב”ה חוקק את החוקים הללו בדיוק כמו חוקי הקורבנות. לכן נסמכה סנהדרין אצל מזבח. כמו שמזבח אינך מבין אבל יודע שזה דבר מרומם, כך כל הדינים תדע שאינך מבין, אבל הכל דברים מרוממים.
כמו שאתה מבין שאדם יכול להיות בקי בכל הלכות ודיני הקורבנות, הוא אינו יכול להקריב קרבן, כי רק כוהנים יכולים להקריב. גם שופט של אומות העולם, שיודע כל הדינים כולם, לא יכול לדון כי רק סנהדרין יכולים לדון. כמו במזבח רק כהן, גם בדינים רק ישראל.
 
כעת נוכל להבין יסוד נפלא. אומר המדרש: מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. כמו שלא מבינים איך עובד החוק, מה זה פרה אדומה – כך גם המשפטים של הקב”ה לא ניתנים להבנה. אתה יכול לבאר כל הביאורים, אבל כאשר אתה מקיים את המצווה, אתה מקיים משפטים כמו חוקים.
זה מה שכתוב בהבדלה בין שבת למועד. זו הבדלה מיוחדת, שאומרים ותודיענו ה’ אלקינו משפטי צדקך, ותלמדנו לעשות חוקי רצונך. מה זה ותלמדנו? כמו שהקב”ה יודיע לנו משפטים, פרשת משפטים, ותלמדנו לעשות חוקי רצונך – כמו שאתה עושה את החוקים בלי הבנה, כך תקיים את המשפט ללא הבנה.
היינו רוצים להבין מה מונח כאן במערכת המשפט, מה רבותינו באו וחיברו דווקא את פרשת משפטים ל”ואלה”, למעמד הר סיני.
ישנן הרבה מצוות שאם התורה לא היתה כותבת לא היינו מקיימים אותן. אף אחד לא היה מעלה בדעתו לקחת 4 מינים בחג הסוכות, להניח תפילין, לשים מזוזה על הדלת. יש מצוות שאין בכלל הבנה בהן. יש מצוות שגם השכל וההיגיון אומרים – לא תרצח, לא תגנוב. יש הלכות שאתה מבין שאי אפשר לקיים חברה בלעדיהן. התורה אומרת לך שכאשר אתה מקיים לא תרצח אל תקיים את זה בגלל שהשכל שלך מבין את זה, אלא בגלל שהקב”ה ציווה אותך זאת במעמד הר סיני.
מה ההבדל אם מקיימים לפי היגיון או לפי צו התורה? זה ההבדל בין משפטי עכו”ם לבין משפטי ישראל. משפטי אומות העולם, כפי שנידונים כאן בבתי משפט בארץ ישראל, הם חוקי אומות העולם. זה לא חוקים של תורה. אין בתורה מושג כזה של הירארכיה בדיון לגבי מערכת כספים. כאן יש – עד 18,000 בימ”ש לתביעות קטנות,
מ-20,000 ש”ח עד 100,000 – שלום. מעל 100,000 מחוזי. בעניינים רציניים של מיליארדים צריך בג”צ, 9-17 שופטים, שידונו כולם ביחד.
אבל לא כך נעשה עפ”י תורה. אין הבדל בין שקל למיליארד שקל. משה רבנו ישב בהרכב שדן בשקל, ודיין של שרי עשרות יכול לשבת בדיון על מיליארד. למה? מה ההבדל בין מבט של גוי למבט של יהודי – בשעה שיתרו נותן את ההצעה למנות דיינים, הוא אומר שאת הדבר הגדול יביאו למשה והדבר הקטון ידונו הם. ואילו כשמשה מקבל את העצה כתוב שאת הדבר הקשה יביאו למשה ואת מה שלא קשה ידונו השרים. יתרו אומר שאצל הגויים לפי גודל הסכום כך גודל ההירארכיה השיפוטית. אבל אצל הקב”ה הדיון הוא לא לגבי כמות הכסף, אלא לפי קושי הדין. אם לא יודעים מי חייב, אפילו בסכום קטן, יישב משה רבנו בדין.
זה ההבדל בין אומות העולם לבין ישראל. לאומות העולם יש תפקיד לקיים חיי חברה תקינים. כי הם מתים, אצלם החיים הם 100 שנה ובזה נגמר העניין. אין חיי העולם הבא. הם צריכים לשמר חיי חברה תקינים בעולם הזה. לוקחים גנב ומחוקקים שיהיה דיון, כמה הוא צריך לשבת על גניבתו. יש הרבה פרמטרים כדי להחליט כמה הוא צריך להיענש. אם זו פעם ראשונה שגנב, אם יש לו נסיבות מקילות בגלל ילדותו הקשה, חסך רגשי וכו’. השופט משקלל את כל הנתונים וקובע את עונשו. אם זה גנב שחזר על מעשיו, העונש גדל. השופט מודד כמה נזק יש לחברה מהגנב.
אצל אומות העולם הם מתים, לא מעניין אותם מה יהיה אחרי מותם, אלא מעניין אותם שיוכלו להסתובב ברחוב בלי הפרעה. דבר שלא מפריע לחברה, הם בכלל לא ידונו בו. אם תפסת גנב שלקח לחמניה והתקשרת למשטרה, אף שוטר לא יבוא לבדוק בשביל לחמניה. אם אתה רואה שגונבים לך את הרכב, השוטר לא יבוא – תעשה תמונה ותתבע את הביטוח. זה לא פוגע בסדרי החברה התקינים. בתי משפט של עכו”ם דנים כדי לסדר את החיים התקינים של העולם עכשיו. הם דנים את העכשיו והם מתים. שופטי ישראל אינם כן, הם חיים, שנאמר וחי בהם. מה ההבדל בין חי בהם למי שמת? אצל הקב”ה חשוב שלא יידבק לך ליד שקל שלא שלך. השאלה הראשונה שנשאל אדם אחרי שמסתלק לבית עולמו – נשאת ונתת באמונה? למה – כי לקב”ה חשוב שלא יידבק לך ליד שקל שלא שלך. יושב משה עם סנהדרין כדי לבדוק על סכום קטן של טפטוף שגרם נזק. כי הדיון אינו לגבי גדול, אלא לגבי קשה, שכסף ששייך לשני לא יידבק לך ליד. על 10 ש”ח שווה לבזבז זמן של גדולי ישראל, כי מי שנדבק לו שקל שלא שלו, יצטרך להתגלגל חזרה לעוה”ז, אז לבית הדין יש אחריות. אם ביה”ד חייב אדם, הוא הוציא ממנו כסף שלא שייך לו. דנו אותו לחיים נצחיים אחרי העולם הזה.
 
כעת נוכל להבין מה זה הדינים לפניה ודינים אחריה.
אומר הכתב סופר, שכשאדם מקיים מצוות עם כסף גזול, אומרת התורה – נתתי לכם את התורה על מנת שתקיימו את הדינים, ואם לא תקיימו את הדינים אני נוטל את התורה. האם הדינים אינם בכלל התורה? אלא שאם קיימת מצוות סוכה בכסף גזול, לא ישבת בסוכה, לא קיימת מצוות שופר אם השופר גזול. התורה ניתנה ע”מ שתקיימו את הדינים, שחס וחלילה לא יגיע אליכם כסף שאינו נקי. אין לנו מושג כמה אדם צריך להיזהר שכסף לא נקי יגיע אליו לידיים.
גמרא במסכת בבא מציעא: מר זוטרא גנבו לו גביע מחדרו, ויום אחד הוא ראה אדם אחד ניגש למגבות שעליהן כתוב שמות פרטיים של אנשים, וניגב ידיים במגבת שאינה שלו. תפס אותו ואמר לו שהוא גנב את הגביע. הוא ידע שאם אדם משתמש במגבת של השני בלי רשות הוא גנב. הוא בסה”כ ניגב ידיים, אבל המגבת לא שלו. מי שמנגב ידיים במגבת שלא שלו, בשלב הבא גונב גביע. זה אותו יסוד. מלמדים אותנו רבותינו עד כמה צריך להיזהר.
בתקופת החפץ חיים לא היה לכל אחד בבית מקלחת. המקווה היה בית המרחץ בכל עיר. החפץ חיים ראה בבית המרחץ יהודי שמגיע עם מגבת ושכח את השמפו, אז הוא לקח שמפו של מישהו אחר והשתמש בכמות קטנה. מחוץ לבית המרחץ, שואל אותו החפץ חיים, איך יכול להיות שאדם נכנס להתרחץ בבית מרחץ, ויוצא יותר מלוכלך ממה שנכנס. אם הוא גנב סבון ממישהו, הוא יצא יותר מלוכלך ממה שנכנס. אף אחד לא חושב על זה.
השבוע סיימתי שיחה, וניגש אלי מנהל בי”ס לספר לי סיפור – יום אחד הגיע אליו מורה שראה בכיתה שלו ילד פותח תיק של ילד אחר, מוציא מתוכו סרגל יפה ומכניס לתיק שלו. צריך לתפוס את זה כשזה עוד קטן. זה מתחיל מסרגל ונגמר בשוד מזוין. המנהל מזמין את הילד עם אבא שלו. הילד לא חשב על הסרגל בכלל, בבוקר הם מגיעים למנהל, והמנהל אומר לילד שיוציא את הסרגל, ושואל אם הסרגל שלו. הילד לא משקר, ואומר שהוא לקח מחבר שלו. האבא ניגש אליו ונותן לו 2 סטירות, וצועק עליו – בשביל סרגל הבאת אותי לפה? הייתי מביא לך מהעבודה 8 סרגלים, לא חסרים סרגלים בעבודה שלי. המנהל מסביר לאבא, שאם הוא מביא מהעבודה דברים, אז אין פלא שהילד לוקח מהילקוט של החבר שלו חפצים.
כשילד רואה שאבא שלו נוסע ברכבת, וכתוב שילדים זה עד גיל 12, והוא קונה כרטיס ילד לבן גדול יותר, או שאבא שלו טועם מהגרעינים בחנות הגרעינים (אולי בעל החנות מסכים שיטעמו 2 גרעינים, אבל הוא אוכל 400 גר’ קשיו לפני שקונה 100 גר’ גרעינים שחורים) – אז הילד גם סוחב דברים, לפי מה שהוא מבין.
התורה – דינים לפניה ודינים לאחוריה. הקב”ה פתח במרה בדינים, ומסיים את מעמד הר סיני בדינים, לומר לך שחס וחלילה לא יהיה לך כסף שלא שלך. אני מצווה אותך את כל הציוויים – תפילין, מזוזה וכו’ – ותדע שהכל צריך לבוא מכסף נקי.
 
רבי אייזיק שר: לכן המדרש מצרף פרשת דינים, פרשת פסחים ופרשת קדושים ל-60 מצוות. החיבור של 60 מצוות, הכוונה לומר לך שכמו בפסחים שאתה מבין שאתה אוכל קרבן פסח, אוכל מצות ושותה 4 כוסות – הכל משמיים, תדע שגם פרשת נזיקין, 4 שומרים זה כמו 4 כוסות, דיני מזיקין זה בדיוק כמו מצה, תשלום 4 ו-5 זה בדיוק כמו עניין מרור. כמו פרשת פסחים כך פרשת נזיקין ופרשת קדושים. הכל בחיבור אחד.

יזכנו הקב”ה שנדקדק בעניין של ממון ונזכה בקרוב ממש שציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה.

 

תגיות: , , , ,