שיעור שלישי

הרבנית נוישטט

 

זכינו לפני כמה ימים להיכנס לחודש אדר. יום ליום יביע אומר – כל יום יש לו הבעה. מה ההבעה של חודש אדר?
לחודש אדר יש כוח שנותן אומץ ועוצמה וחיות לעם ישראל. לא בחינם חז”ל קבעו שדווקא חודש אדר יהיה כפול, כאשר צריך לגשר בין השמש לירח, להביא את עונת האביב לחג הפסח, שכתוב בתורה שתמיד צריך לחול באביב. מפעם לפעם יש פעמיים חודש אדר. המסר של אדר שייך להכנה של חודש ניסן.
נראה איך כל זה קשור לנושא שלנו. איך זה קשור לתקשורת מתוך בניין אישי, מתוך שאני מלאה, ומכאן אני מתקשרת, לא בגלל שאני כזה חסרה וצריכה שיתנו לי. תקשורת, כמו שנשאלה כאן שאלה – איך אמא יכולה להרגיש שהיא נתנה מספיק לילדיה, והיא רגועה שקיבלו את הבסיס, ומכאן והלאה יכולים לבנות עצמם הלאה.

 

חודש אדר – חז”ל אומרים משנכנס אדר מרבים בשמחה. ריבוי שמחה שייך לאדר. מאיזו סיבה?
חודש שיש בו חג קדוש כמו פורים, שהוא יום של שמחה, בוודאי שמשפיע על כל החודש. אבל מה עם חודש אדר הראשון שאין בו חג הפורים? אמנם יש פורים קטן – יש מנהגים שעושים בפורים קטן, לא יודעת איפה זה מקובל, ששולחים משלוח מנות אחד, שעושים איזה סמל של פורים. אבל עדיין זה חודש שלם שמרבים בשמחה.
וידוע שאי אפשר לכפות על אדם להרגיש משהו. מאיפה בא הרגש? זה דבר שקונים בחנות? בעשרת הדברות כתוב לא תחמוד. אבל זה רגש, אם יש לי חמדה מה אעשה?
כמה שאנו לומדים יותר על ואנוכי ה’, ויש לי צינור מיוחד מהקב”ה אלי – לא תחמוד זה להאמין באנוכי ה’ וביחידות שלנו. וכל היתר שאנו לומדים מאנוכי ה’ ועד העשירי של לא תחמוד – אלו הדברים שנותנים לנו יכולת להרגיש שאין אף אחד מלבד ה’.
אותו דבר משנכנס אב ממעטים בשמחה. מה עושים כדי להרגיש מיעוט השמחה? אסור להתרחץ, אסור ללבוש בגדים מהכביסה. כל הדברים של פעילות מבחוץ משפיעים על הרגש מבפנים.
מאיפה יגיע ריבוי שמחה בחודש אדר? גם שבועיים אחרי פורים זה עדיין אדר, כשהראש שלי בארונות לכבוד פסח, אני צריכה עדיין לזכור שזה זמן של שמחה. מאיפה השמחה?

 

מה מפריע לנו להרגיש שמחה ומה נותן לנו להרגיש שמחה? אם זכיתי למתנה מה’, זכיתי ללדת בן – אז יש לי שמחה. אבל מה עוד יכול לעורר אצלי הרגשה של שמחה?
בד”כ אנו מרוצים מהחיים כשאנו משיגים מטרה שרצינו להשיג. אם יש לי מטרה והשגתי הישגים טובים אני שמחה. אם היתה לי רשימת מטלות והצלחתי היום לעשות את כולן – אני מאושרת. מרגישה טוב עם עצמי.
אם אני חושבת שהתנהגתי יפה ואנשים מרוצים ממני, ובעלי מעריך אותי והילדים – אפשר להרגיש שמחה. אבל אם אני אומרת אוי ואבוי על זה ועל זה, והלוואי שאגיע לקצת יותר – אני מרגישה הרבה יותר ירוד מהרגש של שמחה.

 

עבדו את ה’ בשמחה – דיברנו שעבדו את ה’ מזמין שמחה, כי כשאנו זוכרים את רבש”ע, איפה שאנו נמצאים במחשבה שם אנו נמצאים. אם אני קשורה לה’, אם אני חושבת מה ה’ רוצה ממני עכשיו – לקנות את זה, לאכול את זה, מה ה’ רוצה ממני בכל הדברים כל הזמן, העבדו שלי זה קשר עם ה’.
אומר המהר”ל שיהודי שחושב על ריבונו של עולם ומקשיב לרצונו, מזמין שמחה בשמיים, כי הקב”ה שמח שאני פה בעולם, עם התענוגים שיש לאדם – עדיין זוכרת אותו. אז אני מעוררת שמחה למעלה.
השמחה שאני עוררתי למעלה, הקב”ה מטפטף אלי טיפות של שמחה למטה. השמחה ששמחים למעלה על שיהודי מברך ברכת המזון כמו שצריך, כי זכרתי את ה’, ה’ מטפטף לי משם טיפות של שמחה.
רוגע, שלווה, שלמות, הנאה – הכל ביחד זה נקרא שמחה. זה נקרא שמחה של מצווה.
אם אני עושה מצוות ולא באה לי שמחה מזה – סימן שלא היה פה עבדו את ה’. למה אין לי שמחה? כי עשיתי מצוות אנשים מלומדה. את מלומדת בזה, את קיבלת חינוך כזה, יש לך הרגל, את רוצה לקבל שכר – את לא עובדת את ה’. את עובדת את ההרגל, את מה שאת חושבת שכך צריך. אבל כשאת באמת עובדת את ה’, התוצאה נותנת לך שמחה.

 

יהודי יכול להיות כל היום בשמחה אם הוא חושב כל הזמן מה אני עושה בשביל לעשות את רצונו של הקב”ה. התוצאה תמיד תהיה שמחה.
משנכנס חודש אדר יש עניין אחר של שמחה. זה שעשיתי מה שרציתי ואני מאושרת ושמחה, ואותו דבר ביהדות, אם עשיתי מצוות ארגיש שמחה – זה שוב קשור לעשייה. אם שמרתי שבת כמו שצריך, שהרבה שעות בתוך השבת חשבתי שעכשיו אני שומרת שבת כי הקב”ה ציווה עלי, אני ארגיש שמחה, כתוצאה של עשייה.
חודש אדר יכול לתת לנו שמחה בלי עשייה. איך ומאיפה?

 

ידוע לנו שבחודש אדר היה מפלת עמלק ונס של פורים. וזכינו שהקב”ה הראה לנו בנס של פורים, שגם שהיינו במצב ירוד ושפל ועברנו עבירות בכך שנהנינו מסעודת עמלק – וגם המן אמר “ישנו עם אחד”, כלומר הם ישנו, היה מצב ירוד של שינה, היה הרבה טענות נגד עם ישראל אז, ואז עלה עמלק, המן, ורצה להשמיד, והיינו במצב סכנה גדולה מאוד עד שאסתר המלכה הזמינה את עם ישראל לתשובה יחד עם מרדכי הצדיק, והקב”ה שמע את צעקות התשובה, וזכינו לנס של מפלת המן ועמלק.
מאז הישועה של השמדת עמלק מתרחש כל חודש אדר, וזה הדרך שלנו להשיג שמחה בחודש אדר.
מה הקשר בין עמלק לאדר? מה מפריע לנו להרגיש שמחה כל יום?
כתוב – ויבוא עמלק ויילחם בישראל. עמלק בא כשהיינו במדבר אחרי גילוי אלוקים ושכל העולם הכיר שיש אהבה מיוחדת בין ה’ לעם ישראל עם כל הניסים של מתן תורה, בא עמלק. עמלק בגימטריה ספק. מה פירוש הכוח של עמלק? שלוחם נגד ישראל בכוח של ספק. המלחמה שהיתה פעם לפני 3000 וכמה מאות שנה, שהיתה מלחמה פיזית – כתוב זכור את אשר עשה לך עמלק… זה כתוב ב-6 זכירות שיהודי צריך לזכור יום יום. למה צריך לזכור יום יום שפעם בא עמלק ועשה מלחמה? התשובה – עמלק עדיין לוחם נגד ישראל.
יש משל, שאם יש לאדם אויב שהוא שונא מאוד ורוצה להפילו, אבל לא יכול כי הוא אדם חזק, הוא בא ועושה רע לילדים שלו. וברגע שהוא עושה רע לילדים של האויב שלו, הוא עושה רע לאבא.
עמלק הוא השונא של מלך מלכי המלכים, כמו שכתוב כי יד על כס י-ה. כל זמן שיש עמלק בעולם אין שלמות מלכות ה’ בעולם. וזה המצווה למחות זכר עמלק ולהביא משיח כבר. הקב”ה ברא את הקליפה של עמלק כדי שנילחם בזה יום יום.
הכוח שלו זה ספק. עמלק ראה אחרי כל הפרסום הגדול, שהקב”ה גדול מידי, חזק מידי, וגם התורה הקדושה היא דבר מיוחד – הוא ידע שהוא לא יכול לעשות כלום נגד ה’ והתורה. אבל בילדים של המלך הוא יכול לפגוע. אם הוא יפגע בכבוד, בחשיבות ובייחודיות של היהודי – הוא יפגע במלך.
ישראל זה המילים ישר א-ל. בני בכורי ישראל, אהבת עולם אהבתנו. כל מה שכתוב על הייחודיות והחשיבות והאהבה שיש בין הקב”ה לישראל. אין הבדל ביני לבין הקב”ה, כי הקב”ה בתוכי. ישר א-ל זה ה’ והתורה וישראל זה אחד. כך אומר הזוהר הקדוש.
אם הייתי חושבת כמה אני אהובה וחשובה להקב”ה, מזה לבד הייתי מרגישה שמחה. כאשר אני לא מסוגלת לזכור את זה, אני עלולה להגיד שאני לא שווה, לא מספיק טובה, לא יהודיה טובה מספיק, עברתי עבירה, ה’ לא מרוצה ממני. גם בעניין של הישגים, אם אני מרגישה שאני לא מצליחה, מאיפה השמחה?
יש כוח לשמוח בעצם הלהיות יהודי. אבל מי מפריע להרגיש את השמחה בעצם הלהיות? עמלק. הוא גורם לספק.

 

חודש אדר, כתוב משנכנס אדר מרבים בשמחה. אדר זה א’ דר. א’ זה אחד, יש רק אחד, הקב”ה. א’ זה גם אלוף העולם. דר זה דירה. אתם יודעים מי זה יהודי? אדר. ה’ המלך דר בתוכי. אני הרכב שהנשיא של העולם רוכב בתוך זה. זה נקרא אדר. אדר בא להסביר לי כל שנה מחדש מי את – את חשובה לא בגלל שעשית טוב והשגת הישגים, אלא בגלל שאת הדירה שלי.
כמה גדולה הדירה ויפה ונקייה ומסודרת? תלוי איך את שומרת על עצמך, ומעריכה את עצמך. בעצם הקיום של היותך יהודיה, ה’ בחר לגור בתוכך.
זה המסר של אדר. אדר מקדים את ניסן וגם מסיים את השנה. אדר הוא 30 יום לפני החג, הוא מכין אותנו לניסן.
חודש ניסן זה החודש בו בחר אותנו הקב”ה מכל העולם. אהב אותנו ורצה בנו, ורוממנו מכל הלשונות, מעל כולם, וקידש אותנו. עשה קידושין בינינו. זה נקרא אירוסין וחתונה. בפסח יש אירוסין, שהקב”ה בחר את העם להיות יחד איתו, כמו כלה מאורסת, ובחודש סיוון, זמן של מתן תורה, וקידשתנו – זה זמן הקידושין, החופה.
 
מה צריך להיות לפני שלוקחים כלה? היא צריכה להיות ילדה ואח”כ בחורה ואח”כ כלה. אז הקב”ה אומר: לפני שאבחר אתכם מחדש, וכל אחד צריך לצאת ממצרים, מהייסורים – לפני כן תכירו מי אתם. בנים אתם לה’ אלוקיכם. ובחודש אדר נותן לנו הקב”ה כוח מיוחד להכיר בעניין הזה, שבלי שום עשייה, בעצם היותו של יהודי חי, זה אהבה ושמחה.
 
אהבת ישראל של הבעש”ט הקדוש היתה מעולה מעל כל מה שאפשר להשיג בכלל. והוא אמר על עצמו: הלוואי שאני יכול לאהוב את הצדיק הכי גדול בעולם, כמו שהקב”ה אוהב את הרשע הכי גדול היהודי. ז”א שהקב”ה אוהב כל חוטא אהבה עצומה, ישראל אף על פי שחטאו – ישראל. ילד זה ילד. הקב”ה אומר שהוא רוצה שנאמין כמה אנו חשובים ואהובים לו. ולמדנו זאת בנס פורים, במצב שהיינו רדודים ביותר, וגרמנו עלבון ובושה לשכינה בזה שנהנינו מהסעודה של הרשע, שהשתמשו בכלי בית המקדש, והיהודים הלכו שם ושמחו ונהנו במקום של בושה. איפה הכבוד של היהודי? של האבא שמביישים אותו ברבים, ואת יכולה לשמוח?
זאת אומרת שהם שכחו על המציאות שלהם, של הילדים של הקב”ה. חודש אדר יכול ללמד אותנו שאנחנו ילדים אהובים, ובטח בעיניים של הקב”ה שהוא לא אדם. ואנו צריכים להבין משנכנס אדר שאני בעצם אדם. האם אני חשובה בעיניים שלי, במובן שלי, בהישגים שלי – לא. אבל ה’ אומר לי שאני הדירה שהוא שוכן בו. איווה לו הקב”ה לעשות דירה בתחתונים. היתה תאווה, תענוג, רצון עז לקב”ה לעשות לו דירה בתחתונים, בגשמיות ממש למטה למטה בעולם התחתון. למה? כי הקב”ה רוצה להיות מלך, שהעם מכיר, בוחר ורוצה.
 
מתי כל העולם יכירו ויידעו שיש אלוקים? כשיש אלה שמשדרים את השידור על הקב”ה. איך? הקב”ה משרה את השכינה בעם ישראל, וחלק מה’ נמצא ממש בכל יהודי. אם אנו מכירים בזה שאנו דירה לשכינה – אז כל אחד מקיים בכל אבר ותא בגוף את המושג שאני יהודיה, נסיכה, בת מלך, ומקרינים החוצה את המציאות של החשיבות שיש בנו. בזה שאני חושבת על זה, כולם מסתכלים ורואים שאני נראית אחרת מכולם, טוב לי, אני שמחה כל הזמן. תלכי ברחוב ותהיי מאושרת, ישאלו אותך מה קרה? הרווחת בפיס, חיתנת את הבן? למה את זורחת? כי אני יהודיה.
אם יהודי היה יודע מה זה להיות יהודי, היה שמח ורוקד כל הבוקר עד הערב ברחוב. כך אומר הזוהר הקדוש. אנו לא רוקדים ולא שמחים, אלא קמים בבוקר ואומרים: קשה לי, אף אחד לא מעודד אותי, ואין, ושוכחים שבזה שקמנו בבוקר הנשמה חזרה אלינו, כלומר הקב”ה אומר טוב לי להיות בתוכך.
 
כל שנה מחודש ניסן, יש לנו גילוי כל פעם מחדש, גילוי של יציאת מצרים שלנו, מיצרים שעוצרים אותנו מלהאמין יותר בכל הטוב. חודש ניסן מזמין כבר תהלוכה של הכנה למתן תורה, אחרי זה עוברים את הקיץ עם התקופות השונות, ומגיעים לאלול ותשרי וחגים ומצוות, ובחורף יש חנוכה ושוב מצוות ועשייה וקיום, וכך סוף סוף מגיעים לסיים את השנה.
סיום השנה זה תמיד זמן מבחנים, נכון? מה המבחן שנותן לנו הקב”ה בסיום השנה מהספירה של ניסן? כמה גדלת בתור יהודי. כל החגים והשבתות והמצוות הכל היה כדי להלביש עלייך היוקרה של יהודי. עכשיו נראה כמה את מכירה בזה. כמה הכרת בשנה הזו את הנוכחות שלי, העזרה שלי, הסייעתא דשמיא שלי בחייך. בחינם אני רודף אחרייך? את הילדה האהובה שלי.
חודש אדר זה כמה נכנס בי יותר הכרה של השמחה על הקיום שלי.
 
כלה שהולכת לחתונה שלה מאושרת כל הערב, רוקדת ושמחה. למה? מה השמחה של הלילה הזה? הלכה לחופה, אבל עדיין לא עשתה שום דבר לקראת התפקיד, לא עשתה שום דבר בשביל בעלה, מה היא שמחה? איזה הישגים יש לה?
היא שמחה בלילה הזה על עצם מציאות היותה כלה. שהיא נבחרת. השמחה שלה היא על עצם המציאות של להיות. לא על זה שהיא עושה. היא לא עושה שום דבר.
אבא שלי אומר, בשביל לרקוד לא צריך רגליים קלות, צריך ראש קל. אם הראש עמוס בדאגה, אי אפשר לרקוד בכלל. כלה רוקדת כי היא שמחה וקלילה, כי היא יודעת שהיא הכי חשובה הערב.
אם מחזיקה תינוק שעכשיו נולד, והיא מרגישה אושר ושמחה. מה השמחה הגדולה? הוא מגיב לך? הוא עושה משהו? מה את שמחה איתו? עצם הקיום של התינוק הזה, עצם הפיכתך לאמא של היצור החדש הזה שהוא חי ונושם וקיים. השמחה היא על עצם הקיום.
 
מתי אנו שמחים על עצם הקיום? בא חודש אדר ומלמד אותנו שהשמחה היא על עצם היות אדר. חודש בלי עשייה. ואפילו היום הקדוש של פורים, גם העשייה של פורים היא מעניינת מאוד. פורים זה יום קדוש כמו כיפורים. מה עושים ביום הקדוש הזה? משתכרים, מתחפשים בתחפושת, קוראים את המגילה, שהיא כמו סיפור, שלא מזכיר את שם ה’ בכלל, מתנות לאביונים, סעודת פורים, משלוח מנות – דברים גשמיים וחומריים.
ומה העניין של תחפושת ושכרות? מאימתי יהודי משתכר? הרי הכוח של היהודי זה הראש. אשה לא משתכרת גם בפורים, אבל יהודי שיכור לא חושב בכלל. וכתוב שחייב אדם לבסומי בפורים עד שלא יידע בין ארור המן לבין ברוך מרדכי. אוי ואבוי, השתכר ממש. מה הייחוס של היהודי שהוא שיכור?!
 
ביום הזה, שהוא סמל לכל אדר, הקב”ה מראה שהוא לא מודד אותנו בהישגים, במה אנו לבושים – חסיד, ליטאי – לא מודד אותנו במעשים חיצוניים, ולא במוח שלנו, שזה הכוח של היהודי. היום הזה הוא רוצה משהו מעניין: עד דלא ידע. שנגיע ביום הזה ללא ידע, לא חושבים, לא מודדים מתוך הישגים. רק להיות יהודי. תשמחו ביום הזה בזה שאתם הילדים שלי. הגעתם לנס הגדול לא בגלל מעשים טובים, אלא בגלל שבכיתם וצעקתם אבא, ואני באתי להציל אתכם.
ביום הזה ובכל חודש אדר יש מסר חזק – חשיבות של יהודי חי, של חודש אדר.
 
מי מפריע לי להאמין בכל מה שאמרתי? אני בעצמי. מה מפריע לי שארקוד כל הזמן מזה שמספיק שאני יהודי חי? ויבוא עמלק. הוא בא ולוחם נגד החשיבות של ישראל. בני בכורי ישראל. ישראל אף על פי שחטא הוא ישראל.
איך הוא לוחם? ע”י שקירר את הדרך. יש כל מיני פירושים. פירוש אחד: הדרך של וידעת היום והשבות אל לבבך. וידעת היום – תלמד, תדע, תכיר. אבל זה עדיין לא משפיע עלי, אני בפנים משהו אחר. והשבות אל לבבך – כל מה שאת יודעת את חייבת להכניס בתוך הלב. רק כאשר הלב מרגיש את תחיי את זה. המסרים שנכנסים ללב, נכנסים בכל האיברים שלנו, כמו הדם שיוצא מהלב לכל האיברים.
מה שארגיש אני אחיה. זה חיות. זה חוויה.
והשבות אל לבבך זה תפקיד של כל יהודי להרגיש בלב את הידיעה.
 
הדרך בין הראש ללב יותר ארוכה מאשר מהשמיים לארץ. היה סיפור של הרבי מצאנז, שהלך בגיל מבוגר מאוד לפרופסור קרדיולוג, היה לו בעיות עם הלב. הפרופ’ מאוד התרשם ממנו. הוא עשה רושם חזק, הוא היה מלא ה’, ויצא אור גדול מהפנים שלו. הפרופ’ מאוד התרשם, הוא עצמו היה אדם מבוגר מאוד. שאל אותו: רבי, מה אתה עושה כל היום? ענה לו: לומד. ענה הפרופ’: גם אני לומד. אנשים חשובים לומדים כל הזמן. מה אתה לומד? ענה לו: עכשיו אני עסוק מאוד איך לקשר בין המוח ללב, בזה אני עסוק מאוד. ענה לו הקרדיולוג:חבל על הזמן שלך, אני מבטיח לך שאין קשר בין המוח ללב.
אבל בתורה הקדושה כתוב שצריך להיות קשר. איך מורידים מה ששומעים להרגיש ולחיות את זה?
 
יש פה אויב רציני. צבא שלם של שונאים, שנקרא עמלק. אשר קרך בדרך. הכביש הראשי בין המוח ללב, באמצע עומד שם עמלק, שהוא גימטריה ספק, והוא מקרר שם, יש מזגן חזק מאוד. כל דבר ששמעתם, התלהבתם מזה, ואמרתם זה האמת – עד שזה יגיע ללב זה יתקרר ויתקרר, ועד שיגיע ללב יהיה ספק גדול. תגידו: שמעתי, אבל אולי יש שיטות שונות.
זאת אומרת זה החסר הזה שבגללו אנו לא מסוגלים לרקוד כל היום על כך שאנו יהודים. מי חושב שמה שאומר הזוהר הקדוש לא נכון – שיהודי היה רוקד כל היום אם היה יודע מה זה להיות יהודי? אלא שיש מי שמפריע לי להאמין בזה ולחיות את זה – עמלק.
 
אני קמה בבוקר בדיכאון ומרגישה לא חשובה. מי מעריך את העבודה החשובה שלי. אמא קמה בבוקר ומרגישה שאין לה כוח כי לא מעריכים את העבודה שלה. תכירי בחשיבות שלך בעצמך. אבל בבוקר מתעורר איתנו עמלק, ומקבל פנים: גברת, מי את בכלל… ואז מרגישים את המינוסים.
אבל כשעובדים על זה, משנכנס אדר לזכור: רגע, קמתי, סימן שהנשמה חזרה אלי, הקב”ה אוהב את הדירה הזו. חייב להיות שאני חשובה, שיש ערך לחיים שלי.
 
חשוב להכיר את האויב, השונא. כשאנו מכירים את הפרצוף שלו אנו יכולים לזהות אותו. צריך לעשות תמונה גדולה של מפלצת, ולהגיד: זה עמלק. ולהגיד – זה אתה, ולא אני בכלל. אני מאמינה בחשיבות שלי.
על כורחך אתה חי – זה לא בגלל שאנו במצב של חוסר חיות. זה המשמעות שהנשמה לא רצתה לרדת למטה, אלא הקב”ה מכריח אותה כל בוקר לחזור, כי יש פה שליחות.
 
קיבלתי פעם טלפון חודשיים לפני הפטירה של הרב פינקוס. הכרתי אותו מאוד מהסמינרים של אבי שליט”א, רבי עזריאל טאובר, להבדיל בין החיים לחיים. הם עשו הרבה סמינרים, ועדיין אבי ממשיך עם אחיו הצעיר ביחד. והוא היה בעיני גדול בישראל, ולמדתי מספריו וקיבלתי הרבה השקפת חיים ממנו. יום אחד קיבלתי טלפון, ושמעתי את הקול של הרב מבקש: תעשי לי טובה, אני צריך ממך טובה. אמרתי: אני לא מאמינה! הרב מבקש ממני טובה, קיבלתי ממנו כל כך הרבה, ועכשיו אני יכולה לזכות להחזיר לו טובה. בוודאי שאעשה! הייתי שמחה כל היום מכך שאני יכולה להחזיר לו טובה.
אנו מקבלים את הטלפונים הללו יום יום. הקב”ה מדבר איתנו. הוא מבקש מאיתנו טובה:אל תהיי עצובה. אם אני אדע שהוא מבקש ממני טובה, אני אשמח מאוד. אבל הבעיה שאני לא זוכרת את זה.
 
בפרקי אבות כתוב: יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. יפה זה עדיף, נעים, טעים, מהנה יותר – שעה אחת של קורת רוח בגן עדן, מכל תענוגי העולם הזה. הרב דסלר אומר שצריך לתאר את זה בתיאור כאילו אני רואה את זה, כי ראייה זה עושה רושם. צריך לדמיין את זה.
מי מקבל שכר של קורת רוח בגן עדן? השכר זה כמו עני שלא מוזמן לחתונה, והוא רעב מאוד, ומסתובב מסביב לבניין האולם ומריח את הריח של האוכל שמכינים לחתונה, הוא לא יכול לטעום רק ליהנות מהריח. ככה השכר של קורת רוח של גן עדן. את לא נכנסת לגן עדן, רק מקבלת שעה אחת להריח את הריח של גן עדן. מי מקבל את השכר הזה? המצווה הכי קטנה שיש. איזו מצווה הכי קטנה? לא ידוע לנו. חז”ל לא גילו לנו מה המצווה הכי קטנה. ומצווה הכי קטנה מזמינה לנו שעה של קורת רוח.
וזה עדיף מכל תענוגי העולם הזה. כל ההנאות שעברת בכל חייך, ועד סוף ימייך – ויש הרבה תענוגים ותאוות בעולם הזה, כסף, טיולים, הנאות – את זה תשימי בקופסה. אבל זה לא הכל עדיין. עכשיו תאספי את כל התענוגים מכל האנשים בכל הדור הזה, שמציע הרבה תענוגים והרבה הנאות, ועדיין זה לא הכל. חז”ל אומרים כל התענוגים בעולם הזה – מאדם הראשון ועד האדם האחרון. זה פצצת אטום. אי אפשר לתאר בכלל כמה תענוג יש בכל החיים של כל האנשים בעולם. תשימי את זה בקופסה. ושעה אחת של קורת רוח, של להריח את התענוג של גן עדן – עדיף מכל זה.
 
אז למה קשה לי לקיים מצוות? לעצור מילה של לשון הרע? למה קשה לי להחליף חצאית צרה?למה קשה לי להכניע ולהיענות לרצון ה’? כי קשה לי. כי מאמינים בראש ולא מאמינים בלב. כי אם הלב לא מאמין אני לא רוצה לקיים, כי אני רוצה לעשות חיים.
אנו יודעים שיש חיי נצח. אבא שלי אומר 70 שנים ראשונות יותר קשה, ואח”כ יותר קל. אחרי גיל 70 שאלתי אותו אם נהיה יותר קל. אז הוא אמר: אז תוסיפי עוד כמה שנים לשנים הראשונות שהן קשות…
 
מה זה חיי נצח? הרב דסלר נותן לנו תיאור. בליל פסח כתוב שחייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים עכשיו, כדי להרגיש את החירות. לתאר בדמיון של המוח. זה חשוב מאוד. למה?
דבר ששומעים מזמין מחשבה. אבל דבר שרואים מזמין רגש. כדי לעורר את הלב צריך פה חוויה של רגש.
משתמשים כל הזמן בביטוי חיי נצח חיי נצח. מה זה אומר לי? אז הרב דסלר אומר לעשות דמיון: את יושבת בחוף הים, על ידך יש הר גבוה, אדיר וגדול מאוד, והתרגיל הוא שפעם באלף שנה באה ציפור, לוקחת בפה גרגיר חול וזורקת לים. התרגיל הוא שכל ההר הגדול הזה יגיע יום אחד לים. כמה זמן זה ייקח? אז את יושבת שם, ומצפה לראות שכל ההר הגדול יגיע לים, דרך זה שכל אלף שנה זורקת הציפור גרגיר אחד לים.
הרב דסלר אומר: מה זה אלף שנה? תתבונני מה זה אלף שנה? קודם תתבונני מה זה יום ארוך, שאת מחכה לערב כך, ויש בו 24 שעות בלבד. יום ועוד יום ועוד יום. תעברי במחשבה מה את עוברת יום שלם ועוד יום שלם. סוף סוף עברת שבוע, עמוס עם כל מיני דברים שאת עושה. אחרי זה תעברי במחשבה חודש שלם, מה עבר עלייך מחודש שבט עד חודש אדר. שנה שלמה – תדמייני מה עברת בשנה שלמה, העולם, ההיסטוריה, הפוליטיקה, המשפחה, החיים האישיים שלי. עכשיו נחשוב על 5 שנים, ניזכר 5 שנים אחורה, כמה פנקסים של חוויות צריך למלא על מה שעברנו 5 שנים. ולאט לאט תעברי על כל זה במוח. ועכשיו תחשבי על לפני 15 שנה, מה קרה ומה היה, וכך עם אלה שיכולים לחשוב על לפני 50 שנה. באמת, 50 שנה זה היסטוריה, שייקח לי כמה לילות אולי כמה שבועות לזכור מה קרה לי 50 שנה. מגיעים ל-100 – אי אפשר בכלל.
עכשיו תחשבי על היסטוריה של עם ישראל מה קרה לנו לפני 1000 שנה, מה קרה מאז ועד היום הזה לעם ישראל. סוף סוף הסתיים התרגיל, ועכשיו את מרשה לציפור לבוא ולקחת עוד גרגיר חול. ואח”כ עוד אלף שנה. ועדיין זה לא נצח. כי יום אחד ייגמר ההר הגדול הזה. ואילו חיי נצח זה שלא ייגמר אף פעם ההר הגדול הזה.
 
כמו שחז”ל אומרים: תחשבי שכר מצווה כנגד מצווה, שכר עבירה כנגד הפסדה. ותתבונני – טוב לי. אני לא סובלת מהקושי שלי לפני שנה. אז תתבונני במצוקה שלך עכשיו, ותחשבי אם זה יפריע לך בעוד 10 שנים, ואם לא, אז תעברי על זה. אני חיה, אני שמחה, אני גדלה בהישגים שלי להבין מה החשיבות שלי – ככה יהודי יכול לגדול. מחשבה זה אותיות בשמחה. רק צריכים להוריד את זה להכניס את זה ללב.
וכאן יש לנו הבעיה של הספק הזה שאוכל את הלב. וחז”ל אומרים: אין שמחה כהתרת הספיקות. מה זה שמחה כהתרת הספיקות?
לפעמים רופא לא יודע למה יש לילד חום שבוע שלם. זה מטריד ומפריע. סוף סוף מגיעה בדיקת דם ורואים שיש לו מחלה. שמחה גדולה. מה השמחה אם יש לו מחלה?העיקר שאין ספק ויודעים כבר.
 
וזה בדיוק חודש אדר – משנכנס אדר, שנכנס אלי עמוק שאני בעצם דירה של הקב”ה – אז מרבים בשמחה. אני מסוגלת לשמוח וזהו. כי לאדר יש כוח להוריד את הכוח של עמלק שמכניס ספק של כל זה.
תלמידה: זה נותן הסבר של השמחה של בעל תשובה. כי הוא יודע שהוא יהודי.
מורה: נכון, ואין ספק, הוא יודע בוודאות. ככל שאני יותר מכירה בבורא, אני יותר אוהבת ושמחה. העיקר לא לחשוב על עצמנו רע. כי רע זה עמלק.
שאלו בתחילת השיעור מה ההישג שאמא צריכה להרגיש שהיא השקיעה בילדים ונתנה להם מספיק. עכשיו זה יותר ברור. הדבר הראשון שאמא צריכה להחדיר בילדים שהם חשובים לה והיא אוהבת אותם. לא מספיק להגיד. צריך לתת מחמאות, לעשות דברים שהם אוהבים. ולא להפיל אותה באמירות: את שלימזל ועצלנית, תראי את החדר של אחותך. מילים כאלה שמורידים את המורל, את הערך – אנו העוזרות של עמלק. ממש כך. וזה כואב מאוד לחשוב שההורים שאוהבים ילדים יכולים להיות משרתים של עמלק. כי עמלק מדבר אליהם, זה הקולות ששמענו סביב עצמנו, זה הספק על השווי שלי, היוקרה שלי. ולפעמים הילדה גדלה ושומעת את זה מהאמא והאבא, מהמורה שלה שמתעצבנת, והילד שומע מהמלמד.
 
אני שמעתי סיפורים מאנשים ששרדו את השואה, שהם אומרים שעמלק לא רק השמיד אותם בגוף, אלא בנפש. אני לא רוצה להשמיע את המילים של זלזול שהם שמעו כל הזמן, שיהודי זה איכס, מגעיל, כל הביטויים של זלזול של להוריד את הערך של היהודי. הם התנהגו עם היהודים שם כמו בהמות, ברכבת של בהמות. בצריפים עם 30 אנשים במדף אחד, בקושי נתנו אוכל, כל התנאים להפוך אותם במצב נפש הכי ירוד. והמילים הללו והמסרים הללו, אלו ששרדו את השואה זה עדיין נמשך איתם והם עדיין שומעים את הקולות הללו. והם זכו להקים דור חדש והמשיכו להשתמש במילים הללו ולצעוק אותן על הילדים! אני יודעת, אני הייתי הדור הראשון הזה. והמלמדים בחדר, והמורות היו אומרות: כזה כלום את. הם המשיכו להכניס את המסר של עמלק. אם לא היינו המצליחות והטובות ביותר – אז זה לא שווה. כל השווי זה הישגים… מה השווי של יהודי חי? עמלק הכיר בשווי של יהודי חי, ואנו לא מכירים בזה.
 
היה צדיק גדול בעיר בפולניה, והנאצים נכנסו לעיר שלו והוציאו והרגו את כולם. בדרך שהם זירזו אותם מהר מהר, שכולם יגיעו למקום, אנשים זקנים וטף, תינוקות, באמצע הדרך לקח נאצי תינוק קטן מהידיים של אמא, וזרק אותו קדימה לפני כל הקהל, וזירזו אותם שכל מי שעובר שם ידרוס את התינוק הזה. הצדיק שהוא היה הראשון מול כל הקהל הקדוש הזה, הרים את התינוק, עצר, וכולם עצרו. הוא פנה לקהל והתחיל לדבר אליהם כך: יהודים יקרים, מתי אנו יודעים שהשמש זורחת? שיש שמש שזורחת והכל מלא אור? כאשר אנו מסתכלים למעלה ואי אפשר להסתכל מתוך השמש החזקה כי היא מסנוורת, אז יודעים שיש שמש זורחת. כאשר אני מסתכלת למעלה ויכולה להסתכל, סימן שזה מעונן, כי זה לא מסנוור לי את הראייה.
יהודים יקרים, מתי אנו יודעים שיש זריחה של אור חזק שיוצא מהפנים של יהודי? כאשר הנאצי לא יכול להסתכל עלינו, לא יכול להסתכל שהתינוק הזה עדיין חי בידיים של האמא, ומוכרח להרוג אותו. הנאצים הללו רואים את הזריחה שיוצאת מהפנים שלנו. בואו נכיר ביוקרה שלנו, שאנו זורחים באור כל כך גדול, ואנו חוזרים עכשיו לגן עדן, למקום של הזריחה של הקב”ה.
רק התחלנו להבין למה עושים את זה, ובהמשך נלמד איך לעשות את זה. ותראי איך את נהיית אדם אחר לגמרי בזה שלמדת לעודד את עצמך.
 
זאת אומרת שהגוי כן הכיר באור שלנו. וגם הערבים יודעים. כשהם באים לעשות פיגוע הם לא בוחנים יהודים שנראים כמו יהודים, אלא סתם אוהבים להרוג יהודים, לא חשוב איזה יהודי. לא חשוב שהוא חילוני, שאף פעם לא אמר שמע ישראל. כי הערבי יודע שיהודי זה יהודי, והוא השליח מאת ה’ לתת לנו את הגלות הזו.
אם הגויים האלה יודעים את הערך שלנו ולא מודדים אותנו, למה אנו מודדים את עצמנו, מסתכלים מלמעלה למטה על מי שלא מתלבש כמוני, יהודי חלש… מי אומר שהקב”ה אוהב אותו פחות?
במשפחה שלנו, כמה עמלק מסתובב בינינו. יש לנו מחסן בתת מודע של המילים ששמענו בחיינו. ויכול להיות ברגע אחד שהאמא מאבדת את רסן השליטה ומתעצבנת מאוד על ילדה שעשתה משהו, היא יכולה לצעוק עליה מילים שאמרו לה פעם. גם אם היא לא רוצה להגיד את המילים הללו, היא עדיין אומרת את זה כי זה בתוכה. זאת אומרת שהיא צריכה כל יום למחות את זכר עמלק. שגורם לה להיות שפלה, להרגיש שהיא לא שווה.
איך מוחים את זכר עמלק? איך מוחקים חוויות שמתוך התת מודע? ע”י שעושים דברים.
מה עושים כשנכנס אדר כדי להרגיש את האדר הזה? חוץ מחג פורים עצמו?
 
כל מחשבה, דיבור ומעשה משפיע על הרגש. כך מביא הספר חובת הלבבות. גם אחרי מחשבות וגם אחרי מילים. למילה יש כוח אדיר. כל דבר שמדברים, באיזה מילים משתמשים זה משפיע מאוד עמוק על הרגש.
יש סיפור על הפרופסור שעשה מבחנים של מילים. זה סיפור שמדגים את המסר הזה: פרופ’ אחד בארה”ב באוניברסיטה רוצה להדגים לסטודנטים את הכוח של מילים. הוא עשה 2 מבחנים, A ו-B. במבחן היה כתוב מילים של פעילות, והוא ביקש מאחד התלמידים, שיירד ללובי באוניברסיטה כל יום ב-10 בבוקר כשיש הפסקה בלימודים, יחפש תלמיד אחד, ייתן לו את המבחן ויגיד לו שהפרופ’ רוצה שהוא יכתוב את המבחן, ובסיום ההפסקה יעלה אליו, למשרד שלו, וימסור לו את המבחן. וכך שיעשה את זה יום יום עם אחד מהתלמידים. הפרופ’ דאג שכל יום בסיום ההפסקה, כשהוא מצפה שהסטודנט יגיע וייתן לו, הוא תמיד יישב בשיחה עם מישהו. כשהסטודנט הגיע ודפק בדלת הוא שמע שהפרופ’ עסוק בשיחה. אז חלק מהסטודנטים דפקו, פתחו את הדלת, שמו על השולחן את המבחן, אמרו סיימתי, והלכו. חלק מהסטודנטים דפקו, שמעו שיש שיחה, שוב דפקו בעדינות, עד שהוא היה יוצא והם מסרו לו המבחן בידיים.
המבחן היה לעשות חיבור מכל המילים שהיו שם. לעשות חיבור עם משפטים שמשתמשים כמה שיותר במילים שמופיעות שם. במבחן A היה מילים של פעילות יתר כמו: רצתי, קפצתי, הלכתי וכאלה. במבחן B היו מילים שקטות כמו: נחתי, טיילתי, ישבתי בים ואכלתי גלידה. מילים רגועות. הסטודנטים שעשו טסט A, אחרי רבע שעה שהשקיעו לחשוב על המילים ולבנות משפטים, 90% מהם דפקו, נכנסו, שמו וברחו. ואילו 90% מהסטודנטים שעשו מבחן B, דפקו וחיכו בסבלנות. כי אחרי רבע שעה שהם עסקו במילים מרגיעות, הרוגע נכנס בהם. היה להם הרוגע והסבלנות, והם חיכו והתנהגו בסבלנות. וכשהוא סיפר על המבחנים הללו, כולם הבינו איזה כוח למילים.
90% של מבחן A היו בחוסר סבלנות, ואילו 10% מהם גם המתינו, למרות שהיו בתחושה של פעילות יתר. כנראה היה להם יותר דרך ארץ.
 
זאת אומרת שהסקר הזה מספר לנו על עצמנו איך אפשר לגשר בין המוח ללב. בין המוח ללב יש גשר – הלשון, הפה. הקול קול יעקב. יש לנו כוח בקול. מילים שאנו אומרים לעצמנו ולשני, משפיעות על הלב. מוריד ללב מה שיודעים במוח. לא מספיק שאני לומדת. רק כשאני חוזרת על זה זה נכנס ללב. תלמיד חכם צריך לחזור על הלימוד 100 פעמים עד שזה נכנס לו ללב. לא מספיק שלמדת, תספרי את זה במילים, אלף פעמים. כמה פעמים שאת אומרת את זה, זה יהפוך להיות חלק ממך. האמנתי כי אדבר. את רוצה להאמין – תדברי את זה. חייב אדם לומר. צריך להשתמש בכוח של הקול קול יעקב. הכוח לכבוש את המקרר הגדול של עמלק הוא הפה שלנו.
אנו מתפללים ומברכים ומדברים דברי תורה, אנו צריכים גם לדבר מילים יפות, שמעודדות ומרגיעות, את עצמנו ואת האחרים. כמו שאנו מדברים עם עצמנו אנו מדברים עם כולם.
אם את צועקת על עצמך באופן פנימי, כך את תעשי לשני. חשוב לזכור את זה כדי לזכות בשמחה. מילים שמעודדות יכולות לשמח את הלב מאוד.
 
  
 

תגיות: , , ,