וכל אחד יכול להתפלל בלשונו הפרטית על ענייני וצרות הכלל והפרט.
הָלַכְנוּ רָכִיל וְדִבַּרְנוּ לָשׁוֹן הָרַע עַל בְּנֵי עַמֵּנוּ, וּבָזֶה נָתַנּוּ כֹּחַ וָעֹז לַשָּׂטָן, הַמְּקַטְרֵג הַגָּדוֹל, לְהָבִיא צְרוֹר חֲטָאֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ לִפְנֵי כִּסֵּא דִּין וְלֹא לִפְנֵי כִּסֵּא רַחֲמִים. וְעוֹד רָעָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ הִיא מַה שֶּׁגָּרְמָה הַלָּשׁוֹן הָרַע שֶׁלָּנוּ לַחֲבֵרֵנוּ, שֶׁשַּׂמְנוּ עָלָיו עַיִן רָעָה, וּבָזֶה הִכְרַחְנוּ גַּם אוֹתוֹ לַעֲמֹד לִפְנֵי כִּסֵּא דִּין. הַלְוַאי יָדַעְנוּ כֹּחַ הַמָּוֶת שֶׁבְּפִינוּ וּבִלְשׁוֹנֵנוּ.
בְּכָל זֹאת, הִנְּנוּ מִתְחַנְּנִים לְפָנֵיךָ, וּמְקַוִּים אָנוּ בְּכָל לֵב שֶׁלֹּא אִחַרְנוּ הַמּוֹעֵד. אִם דִּבַּרְנוּ עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת, הֲרֵי זֶה רַק מֵחֲמַת קַטְנוּתֵנוּ וְקִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, אֲבָל חַס וְחָלִילָה שֶׁיִּגָּרֵם לוֹ שׁוּם הֶזֵּק עַל יָדֵינוּ כְּלָל. וְהִנְּנוּ מוֹסְרִים מוֹדָעָה וְאָנוּ מְבַקְּשִׁים בְּכָל לֵב, שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ קַטְנוּתֵנוּ וְקֹצֶר הַשָּׂגָתֵנוּ שׁוּם כֹּחַ וָעֹז לְהַגְבִּיר אֵיזֶה תְּבִיעָה נֶגְדּוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה. הַדָּבָר הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר שֶׁעוֹלֵל לָנוּ הָעִוָּרוֹן, הוּא שֶׁזֶּה מָנַע מִמֶּנוּ הַהַכָּרָה בְּאַחַת מִן הַאֲמִתּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁלְּךָ: שֶׁכָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, יִהְיֶה מִי שֶׁיִהְיֶה וּבְאֵיזֶה מַצָּב שֶׁיִּהְיֶה, הוּא בֶּאֱמֶת אָחִינוּ וַאֲחוֹתֵנוּ, וְשֶׁהִנְּנוּ כֻּלָּנוּ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת בְּעֵינֶיךָ, אָבִינוּ הַנִּצְחִי. אֵיךְ נִסְתְּמוּ עֵינֵינוּ כָּל כָּךְ, וְלֹא רָאִינוּ הַדְּבָרִים מֵהַשְׁקָפַתְךָ אַתָּה?
הִתְיַחַסְנוּ אֶל אָחִינוּ כְּאֶל אִישׁ זָר, וְלִפְעָמִים אַף כְּאֶל אוֹיֵב. נָתַנּוּ לְחִלּוּקֵי הַמִּנְהָגִים שֶׁהָיוּ בֵּינֵינוּ וְהִשְׁתַּיְּכוּתֵנוּ לְפִי אַרְצוֹת מוֹצָאֵנוּ, לִהְיוֹת סִבָּה לְפֵרוּד אֲמִתִּי. בְּגַאֲוָתֵנוּ הִרְגַּשְׁנוּ עֶלְיוֹנוּת עָלָיו, וְלָכֵן הִתְיַחַסְנוּ אֵלָיו בְּגַאֲוָה וָבוּז, וְלֹא רָאִינוּ בְּצַעֲרוֹ וְלֹא הִשְׁגַּחְנוּ עַל גֹּדֶל הַכְּאֵב שֶׁלְּךָ. אֵיךְ עָלָה בִּכְלָל עַל דַּעְתֵּנוּ, שֶׁיַּחַס כָּזֶה עִם אָחִינוּ יְקָרֵב אוֹתָנוּ אֵלֶיךָ? אֵיךְ הִתְעַלַּמְנוּ מֵהַכְּאֵב שֶׁיֵּשׁ לוֹ, לָאָב, בִּרְאוֹתוֹ גֹּדֶל הַשִּׂנְאָה בְּלֵב בָּנָיו, הָאֶחָד עַל הַשֵּׁנִי? אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָלַקְנוּ עַל אָחִינוּ בְּצֶדֶק, הָיָה לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ שֶׁיִּרְאֶה אֶת אוֹר הָאֱמֶת, וְלֹא לְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע וּלְהַשְׁפִּילוֹ עַד לֶעָפָר. אוֹי לוֹ לָאָח שֶׁעֵינָיו סְתוּמוֹת מִלִּרְאוֹת בְּצַעַר אָחִיו, וְאוֹי לוֹ לַבֵּן שֶׁעֵינָיו סְתוּמוֹת מִלִּרְאוֹת בְּצַעַר אָבִיו. אָמְנָם בָּאנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שֶׁנִּתְפַּקְּחוּ עֵינֵינוּ, וְהָעִוָּרוֹן שֶלָּנוּ חָלַף הָלַךְ לוֹ.
הִתְעוֹרַרְנוּ, וּמֵעַתָּה אָנוּ מַבִּיטִים בְּהַשְׁקָפָה חֲדָשָׁה עַל פִּי הַהַשְׁקָפָה שֶׁלְּךָ. אָמְנָם הַשְׁקָפָה זוֹ גּוֹרֶמֶת לָנוּ הַרְבֵּה צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, כִּי זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאָנוּ רוֹאִים בֶּאֱמֶת אֶת צַעֲרוֹ וּכְאֵבוֹ שֶׁל אָחִינוּ, וְאָנוּ מַרְגִּישִׁים בַּסַּכָּנָה שֶׁהוּא שָׁרוּי בָּהּ. וְעַתָּה, אָבִינוּ, הִנְּנוּ בֶּאֱמֶת שּוֹפְכִים לֵב כַּמַּיִם, וְצוֹעֲקִים לְמַעַן אָחִינוּ, כְּאָח הַמַּרְגִּישׁ וּמִצְטָעֵר בְּצַעַר אָחִיו, וְאָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ שֶׁתִּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, שֶׁהֲרֵי אַתָּה הָאַבָּא שֶׁל שְׁנֵינוּ. הַצֵּל נָא אֶת אָחִינוּ, פְּדֵה אוֹתוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו, כִּי הוּא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאֹד.
אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִסְבֹּל בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת אָחִינוּ בְּמַצַּב סַכָּנָה, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בְּגֵיא צַלְמָוֶת וּבְשַׁעֲרֵי הַהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן. אֵיךְ נוּכַל לִחְיוֹת עִם זֶה? מֵאַיִן נִשְׁאַב הַכֹּחַ לָזֶה? לִבֵּנוּ מֵצֵר וְדוֹאֵב בִּרְאוֹתֵנוּ בְּאָבְדַן מִלְיוֹנֵי אֲחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל, וּבִפְרַט בִּמְדִינַת אֲמֶרִיקָה, בְּמַכַּת הַהִתְבּוֹלְלוּת וְנִשּׂוּאֵי תַּעֲרֹבֶת, רח”ל. אֵיך נוּכַל לִרְאוֹת כָּל כַּך הַרְבֵּה אַחִים וַאַחֲיוֹת אֲבוּדִים, נְשָׁמוֹת אוֹבְדוֹת לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם? וְכִי לֹא מִזֶּרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הֵם? הַאִם לֹא הָיוּ נִשְׁמוֹתֵיהֶם נוֹכְחוֹת בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלֵיתָ עַל הַר סִינַי? וְכִי לַאו בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הֵם? הַאִם אֵינְךָ אֲבִיהֶם? אָנָּא, הַצֵּל אוֹתָם בְּעוֹד מוֹעֵד וְאַל תְּאַחַר. הַעֲרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ מִמָּרוֹם כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַכִּיר בְּבֵרוּר מִי הוּא אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּמַיִם.
הָשֵׁב כַּעַסְךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ מִבָּנֶיךָ שׁוֹמְרֵי תּוֹרָתְךָ וּמִצְוֹתֶיךָ הַקְּרוֹבִים אֵלֶיךָ בְּיוֹתֵר. אָנָּא, אַל יָמוּתוּ צְעִירֵיהֶם בִּדְמִי יְמֵיהֶם. כַּמָּה יְתוֹמִים צְרִיכִים הֵם לִמְנוֹת? כַּמָּה חֹלִי צְרִיכִים הֵם לִסְבֹּל? הַאִם לֹא נִתְמַלֵּא כּוֹס צָרָתָם? אָמְנָם אֱמֶת שֶׁהָאַחֲרָיוּת רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר, כִּי לָהֶם יֵשׁ הַכֹּחַ לִפְדוֹת אֶת בָּנֶיךָ וּלְהָאִיר אֶת אוֹרְךָ עֲלֵיהֶם. אַךְ אָנָּא, רַחֵם עֲלֵיהֶם, כִּי הֵם רַק בָּשָׂר וָדָם. אָנָּא, פְּתַח עֵינֵיהֶם וְתֵן לָהֶם לִרְאוֹת בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הָאָב, הֲלֹא הֵם בָּנֶיךָ יְדִידֶיךָ הַנֶּאֱמָנִים לְךָ בְּיוֹתֵר.
שְׁמַע נָא לְקוֹל זַעֲקַת הָאַח בְּעַד אָחִיו. אָנָּא, שְׁמַע קוֹלֵנוּ כְּאָבִינוּ. הַקְשִׁיבָה לְקוֹל אֶנְקָתֵנוּ לְמַעַן אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, שֶׁמֵאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתָם הִבְטַחְתָּ לָהֶם שֶׁתָּבִיא גְּאוּלָה לִבְנֵי בְּנֵיהֶם. עֲנֵנוּ לְמַעַן רָחֵל אִמֵּנוּ, שֶׁהִרְגִּישָׁה בְּרִגְשֵׁי אֲחוֹתָהּ, וּוִתְּרָה עַל בַּעֲלָהּ הַצַּדִּיק, יַעֲקֹב אָבִינוּ, כְּדֵי לִמְנוֹעַ בּוּשָׁה מֵאֲחוֹתָהּ. הַאִם יֵשׁ אֵם רַחְמָנִיָּה וְאוֹהֶבֶת יוֹתֵר מֵרָחֵל אִמֵּנוּ, שֶׁהִתְפַּלְּלָה וּבָכְתָה עַל בָּנֶיהָ, יָמִים רַבִּים אַחַר שֶׁנִּסְתַּלְקָה מֵהֵם? עֲנֵנוּ, לְמַעַן אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֶיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, אַךְ וְרַק בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה אֲבִיהֶם. עֲנֵנוּ, לְמַעַן בָּנֶיךָ שֶׁהוֹכִיחוּ אֶת בִּטְחוֹנָם בַּאֲבִיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְהִקְדִּימוּ נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע, וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אֲבִיהֶם כְּבָנִים נֶאֱמָנִים. עֲנֵנוּ, לְמַעַן צַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁכָּל מְגַמָּתָם הָיְתָה רַק לְהָבִיא לְפָנֶיךָ נַחַת רוּחַ מִבָּנֶיךָ. עֲנֵנוּ לְמַעַן הַהֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ, אֲשֶׁר יָדְעוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לִבְנֵי הַמְּדִינָה לִפְרֹק עֹל הַמֶּלֶךְ מֵעֲלֵיהֶם, אִי אֶפְשָׁר לְבֵן לְנַתֵּק הַקֶּשֶׁר עִם אָבִיו.
אִם אָחִינוּ נִמְצָא בְּסַכָּנָה, אֵין אָנוּ בָּאִים ח”ו בְּתַרְעֹמֶת וּבְטַעֲנָה לְפָנֶיךָ, כִּי כָּל דְּרָכֶיךָ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט. אֲבָל בְּכָל זֹאת מֻכְרָחִים אָנוּ לְהַבִּיעַ גֹּדֶל כְּאֵבֵנוּ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ לְהַפֵּךְ הַדִּין. אָנָּא, הֱיֵה אָבִינוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כַּךְ מַלְכֵּנוּ. גַּלֵּה אַהֲבָתְךָ וְרַחֲמֶיךָ הַרַבִּים תְּחִלָּה, וּמִשְׁפָּטֶיךָ רַק לְאַחַר מִכֵּן. הִנֵּה, אִם אָנוּ מִתְחַנְּנִים לְפָנֶיךָ כְּבָנִים, כְּאָח בְּעַד הֶאָח, לָמָּה לֹא תַּעֲנֵנוּ אַתָּה בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה כְּאָב רַחֲמָן וְלֹא כְּמֶלֶךְ?!
אָנָּא, תֵּן לָנוּ לְהִתְעוֹרֵר מִלְּמַטָּה. תֵּן לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְהִתְדַּבֵּק בְּךָ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, וְלֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וּמִיתַת צַדִּיקֵיהֶם. תֵּן לָנוּ הַגְּבוּרָה וְהָעוֹז, שֶׁנּוּכַל לִזְכּוֹת לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתְךָ לְאַחַת וּלְתָמִיד, עַל יְדֵי מַעֲשֵׂינוּ אָנוּ. תֵּן הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה, בְּקוֹמָה זְקוּפָה.
זַכֵּנוּ בְּמַנְהִיגִים מְיֻחָדִים הַמַּתְאִימִים לְתַפְקִיד זֶה, שֶׁיַּדְרִיכוּ אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכִים אֵלוּ. תֵּן לָנוּ שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִים לְקַבֵּל אוֹרְךָ וְטוּבְךָ שֶׁרָצִיתָ לְהֵטִיב לָנוּ, וְיִהְיֶה שָׁלוֹם בֶּאֱמֶת בְּעָלְמָא הָדֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.