הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ"ז אדר ב’ תשע"א – שבת החודש

   

בפרשת שמיני עוסקת התורה בענייני מאכלות אסורות. בפרשת תזריע ולאחר מכן פרשת מצורע, עוסקת התורה במה מוציאים מהפה – מה מותר לדבר, איזה דברים מותר לדבר. לכן פרשיות אלו, גם תזריע וגם מצורע, וגם שמיני, עוסקים בענייני קדושת הפה. וזו ההכנה הראויה לקראת חג הפסח.
 
הבני יששכר במאמרי חודש ניסן כותב: ניסן בגימטריה 170. משמעות הגימטריה, פעמיים פה. פה גימטריה 85 ופעמיים פה 170. הכוונה לשני הצינורות הנמצאים בפה, הקנה והוושט. האחד לאכילה והשני לדיבור. לכן החודש הזה, ניסן, שעיקרו עניין הפה (לכן נקרא פה-סח, כל התיקון שלו קשור לפה), לכן הפרשיות האלה עוסקות בענייני הפה, וזה כהכנה לחג הפסח בשנה מעוברת, ובשנה רגילה לאחר הפסח – אלו הפרשיות שמבהירות לנו את משמעות חג הפסח.
ידוע לכולם שכל מצוות הפסח הן בפה. בשונה משאר החגים שכל חג יש עניינו שלו, חג הפסח כל ענייניו בפה. גם עניין האכילה של מצה, מרור, 4 כוסות, וגם עניין הדיבור של והגדת לבנך, סיפור יציאת מצרים. אם כך כל המצוות הקשורות לחג הפסח קשורות לעניין הפה.
בפרשת שמיני, כך סיימנו את הפרשה, אומרת התורה: כי אני ה’ המעלה אתכם מארץ מצרים. זה המקום היחיד שהתורה מתבטאת לאחר מאכלות אסורות בביטוי של המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים והייתם קדושים כי קדוש אני. רש"י: בכולם כי הוצאתי, כאן כתיב "המעלה". תנא דבי רבי ישמעאל: אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאינם מתהנים בשרצים כשאר אומות – דיים. כל עניין השמירה ממאכלות אסורות רק בשבילו כדאי היה להוציא את ישראל ממצרים.
ילקוט שמעוני בפרשת שמיני: חמורים השרצים, שכל המודה במצוות שרצים מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצוות שרצים כופר ביציאת מצרים. אם כך גם פרשת שמיני העוסקת במאכלות קשורה לעניין יציאת מצרים.
 
גם פרשת תזריע ומצורע שעוסקת בענייני הצרעת, קשורה ליציאת מצרים. מסכת ערכין דף ט"ו: על שבעה דברים נגעים באים. הראשון בהם – לשון הרע. לשון הרע הוא אחד הסיבות בגללן ירד עם ישראל למצרים. יוסף הביא את דיבתם רעה אל אביהם, ובגלל זה התגלגלו עם ישראל למצרים. וכאשר משה רבנו, שנבחר להיות גואל ישראל, יוצא לראות בשלום אחיו, ביום הראשון הוא רואה מצרי מכה עברי והורג אותו בשם. ביום השני הוא רואה שני עברים ניצים, ושואל את הרשע למה תכה רעך, אומר לו הרשע: הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי – אומר משה רבנו, אכן נודע הדבר. עכשיו אני מבין, דבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות העולם להיות נרדים בעבודת פרך. משה תמיד תהה למה עם ישראל ירדו למצרים. עכשיו כשהוא רואה שיש ביניהם מלשינים, הוא מבין למה מגיע להם העונש הזה.
 
רואים מכאן שעיקר הסיבה שירד עם ישראל למצרים זה בגלל הדלטוריה, בגלל העניינים של שמירת הלשון. משה דאג על שראה בישראל רשעים דלטורים – מלשינים. אמר, מעתה אינם ראויים עוד להיגאל.
הכלי יקר, בפרשת שמות, עומד על כך שהקב"ה נגלה למשה רבנו בסנה. הסנה הוא שיח קוצני ודוקרני, למה דווקא בשיח זה? רומז למה שנאמר: אכן נודע הדבר. מפני מה ישראל שרויים בצרה יותר מכל האומות, לפי שיש בהם דלטורים, משמיעים קול ענות בחירופים וגידופים, כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש, כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביבם, מכל מקום, כל אחד ואחד לחברו קוץ מכאיב וסילון ממאיר, כמנהג הדורות הללו. וזו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות, מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מכל האומות. כי תצא אש המחלוקת מסלע המחלוקת, האבות מבערים אש והבנים מלקטים עצים, על כן בערה בם אש ה’.
כותב הכלי יקר שהקב"ה נגלה למשה רבנו בסנה כדי לאותת לו, כי הסנה הוא שיח קוצני, כי אחד לשני הוא קוץ מכאיב, ואחד לשני הוא דוקרני. כי מתוך שישראל נמשלו לסנה, שכל אחד ואחד לחברו קוץ מכאיב ומשמיע קולו עליו בחירופים וגידופים, על כן בערה בם אש ה’. לשון הכלי יקר במחזה הסנה.
 
כולנו יודעים שכאשר הקב"ה קורא למשה רבנו ומטיל עליו את התפקיד להיות האיש הגואל את ישראל, הוא נותן לו 2 אותות, הראשון לקחת את המטה ולזרוק אותו על הרצפה והוא נהפך לנחש. רש"י: רמז רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל באומרו והם לא יאמינו לי, ותפס אומנותו של נחש. והאות השני הבא ידך אל חיקך, והנה ידו מצורעת כשלג. דרך צרעת להיות לבנה, כנאמר: ואם בהרת לבנה היא. באות זה רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי. לפיכך הלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים על לשון הרע.
אומרת התורה – והיה אם לא האמינו לקול האות הראשון, והאמינו לקול האות האחרון. רש"י: משתאמר להם שבשבילכם לקיתי על שסיפרתי עליכם לשון הרע. אם תספר לעם ישראל שקיבלת צרעת בגלל שדיברת עליהם לשון הרע, יאמינו לך, שכבר למדו שהמזדווגים להרע להם לוקים בנגעים, כמו פרעה ואבימלך בשביל שרה. זאת אומרת עם ישראל למוד שברגע שמדברים עליהם, המייסרים אותם לוקים בצרעת.
נמצאנו למדים שהעניין של הירידה למצרים גם הוא החל בגלל גלות הלשון. בגלל זה היה משה רבנו כבד פה וכבד לשון, כדי לאותת לעם ישראל שהלשון שלהם צריכה תיקון. ויקרא רבא: בזכות 4 דברים נגאלו ישראל ממצרים, בזכות שלא שינו שמם, לשונם, מלבושם, ושלא היה בהם דלטורים. באותו רגע שתיקנו חטא זה, נגאלו ממצרים.
רבי צדוק בספרו מחשבות חרוץ, כותב שלכן הצינורות הללו בצוואר נקראים בשם סימנים. כששוחטים בהמה, היה שחיטת הסימנים. כי שני הצינורות האלו הם הסימנים של האדם, מה הוא מכניס לפה ומה הוא מוציא מהפה. על פי זה תדע מי האדם. זה הסימנים של האדם. בצינורות הללו תדע איפה האדם הזה ממוקם.
 
היום אני רוצה לעסוק בעניין קידוש החודש ועניין ברכת הלבנה, שנקרא אצלנו קידוש לבנה, ובבני עדות המזרח זה נקרא ברכת לבנה. אני רוצה לדבר על עניין החודש הזה לכם ראש חודשים, ולקשר עניין זה ללשון הרע. אם היו שואלים אותנו מה הקשר בין לשון הרע לבין ברכת הלבנה, לא היינו יודעים מה לכאורה הקשר. מיד נראה שברכת הלבנה קשורה לעניין של לשון הרע.
 
ביום שלישי יחול ר"ח ניסן. בתפילת ראש חודש אומרים: ראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם, בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם, זיכרון לכולם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא.
בד"כ כשאומרים את התפילה, מעטים האנשים המתבוננים מה הם אומרים. אם אנשי כנסת הגדולה תיקנו הם ידעו מה שאמרו. אבל באופן עקרוני, כל דבר שאדם רוצה ללמוד מה הוא אומר כדי שיהיה לו הרבה יותר טעם בתפילה, זה כדי להבין מה הוא אומר.
אנו אומרים בתפילה – ראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותיו. ראשי חודשים ניתנו לעם ישראל. מיהם התולדות? כשכיוונתי בתפילת ראש חודש, אמרתי לעצמי שהכוונה כנראה לתולדות היוצאים מן החטא. יש חטאים, אדם חוטא, עשה עבירה, ועושה עליה תשובה. סלח לנו כי חטאנו, תחנון. הוא מבקש על הדברים שחטא בהם. אבל יש עבירות שאדם אפילו לא יודע מהתוצאה שיוצאת מהן. כמו השעיר של ראש חודש, שהגמרא בשבועות אומרת שמכפר על טומאת מקדש וקודשיו. אדם בא לבית המקדש ולא ידע בכלל שהיה טמא. הוא עבר על קבר התהום, ולא ידע שנטמא, ונכנס לבית המקדש. יש אנשים שעברו עבירות ויודעים שעברו אבל לא יודעים את ההשלכה של העבירה, את ההמשך.
 
לפני כמה שנים קראתי סיפור על רבי שלום שבדרון, שהביא אותי לחשוב שזה הפשט בתפילת ראש חודש. היה בירושלים שוק של ספרים ליד מחנה יהודה. היו 4-5 ספרים, ורבי שלום שבדרון יחד עם הגאון רבי עזרא ברזל הסתובבו שם שעה וחצי לפני שבת, לעורר את הציבור לסגור את החנויות לפני שבת. היה שם אחד מהספרים שלא עניין אותו, ועד שלא גמר את אחרון המסתפרים לא סגר את החנות. היו 6 בתור לפני שבת, ולא משנה לו שזה נכנס לתוך שבת, עד שהוא לא גומר את התספורת הוא לא הולך הביתה. דיברו איתו הרבה ולא עזר שום דבר, עקשן ולא מוכן לדבר. חלפו חודשים ויום אחד לקה הספר הזה בהתקף לב קשה, ואושפז בביקור חולים.
הרבנים מגיעים ביום שישי לשוק ורואים שלט שהחנות סגורה לרגל מחלה. שואלים את הספרים מה קרה, ומספרים שהוא שוכב בבי"ח מונשם כולו מלא צינורות. חשבו שילכו לבקר אותו, אולי זו עת רצון לדבר איתו שיתחיל לשמור שבת. דיברו איתו והוא מוכן לקבל על עצמו שעתיים לפני שבת לסגור את החנות, ברגע שייצא מביה"ח. חלפו חדשיים, הוא חזר לעבודה ועמד בדיבורו. 7 חודשים. יום אחד חוזרים הרבנים, ורואים שהוא בתוך החנות ועוד 3 אנשים בתור, והוא ממשיך לספר. שאלו מה קרה? מה השתנה?
הוא עונה: השבוע נשברתי לגמרי, היה לי יארצייט של אבא שלי, הלכתי להתפלל בבית כנסת (הוא מתפלל פעמיים בשנה, בכיפור וביארצייט). הוא נכנס לתפילת מנחה, ביה"כ מלא מפה לפה, ושני יהודים עם זקן סופרים דולרים באמצע חזרת הש"צ. לא אומרים אמן, לא ברוך שמו, לא מודים דרבנן. התעצבנתי, באתי לאחד, דפקתי לו בגב, הוא נבהל, והיה בטוח שזה משטרה, ואז היה אסור לסחור בדולרים. הראיתי לו שלט על הקיר שאסור לדבר באמצע התפילה. אז הוא עושה לי ככה עם היד, תעזוב אותי. דפקתי עליו עוד פעם ומראה לו את השלט, והוא עושה לי עם היד תעזוב אותי וממשיך לספור. והוא עם כזה זקן. אמרתי, אם כך, גמרתי עם העניין. אם אחד עם כזה זקן עושה כך, אני ביום שישי ממשיך לעבוד כרגיל. טוב שבאתם, שיכולתי לספר לכם. אומר לו רבי שבדרון, מה אתה מוכיח מהזקן, זה גדל לבד. לא צריך לעבוד בשביל זה. מה אתה כל כך נרעש?
רבי שלום נתן שיחה בליל שבת בזכרון משה, ואמר דבר נורא: יבוא אדם לעולם האמת ויאשימו אותו שסיפר אנשים בשבת. הוא יטען שמעולם לא נגע בתספורת. הוא לא גזר את הזקן שלו אף פעם. טופלים עליו עלילת כזב. יראו לו שזה שהוא ספר דולרים, זה גרם לספר במחנה יהודה לספר בשבת. אם הוא לא שמר את העניין שאסור לדבר בבית הכנסת, וספר דולרים, יאשימו אותו בתספורת בשבת שנגררה ע"י כך.
כששמעתי סיפור זה אמרתי לעצמי שזה הפשט ל"זמן כפרה לכל תולדותם", יש זמן כפרה על העבירות שהאדם עושה, אבל יש תולדות שהאדם לא מודע להן, אולי זה הפשט זמן כפרה לכל התולדות שיצאו מהעבירות, שאנו אפילו לא מודעים להן.
 
ההסבר נחמד מאוד אבל אינו נכון. כשלמדתי קצת את ענייני ברכת הלבנה, הטריד אותי מאוד הנושא של "שלום עליכם". האשכנזים אומרים 3 פעמים שלום עליכם באמצע ברכת הלבנה, ורוב בני עדות המזרח אומרים את זה בסוף ברכת הלבנה. הלכתי לחפש מה פתאום אומרים שלום עליכם? למי – לחבר, לירח, מקבלים פני שכינה? הגעתי לדברים מאוד מעניינים שמחברים אותנו ללשון הרע, לירח ולבריאת העולם. ואז נבין גם מה זה זמן כפרה לכל תולדותם, נבין פשט חדש מה מכוונים.
 
בסידור בית יעקב של רבי יעקב עמדין, יש ביאור שנקרא יריעות שלמה, שכתב רבי שלמה קלוגר. הוא כותב על העניין של זמן כפרה לכל תולדותם – שזמן ראש חודש הוא זמן הכפרה לטומאת קרי. ראש חודש כידוע הוא יום החג של הנשים, הוא יום מועד שלהן והן לא עושות עבודה בראש חודש. כתוב בפרקי דרבי אליעזר שזה ניתן להן היות ולא עבדו לעגל. אבל רב שלמה קלוגר אומר שכל העניין של זמן כפרה לכל תולדותם זה העניין של טומאת קרי, אותם תולדות שלא באו לידי ביטוי, ולכן ר"ח הוא זמן כפרתם. זה קשור להתמעטות הירח. דברים נפלאים ונשגבים של רבי שלמה קלוגר בביאור על הסידור.
 
תענית דף כ"ז ע"ב: תנו רבנן, אנשי משמר היו מתפללים על קורבן אחיהם שיתקבל ברצון, ואנשי מעמד מתכנסים לביה"כ ויושבים ד’ תעניות בשבוע – בשני בשבת, בשלישי בשבת, ברביעי בשבת ובחמישי בשבת. בשני על יורדי הים, בשלישי על הולכי מדבריות, ברביעי על האסכרה, בחמישי על עוברות שלא יפילו ועל מיניקות שיניקו בניהן. מה הקשר? רש"י: ביום שני דכתיב יהי רקיע בתוך המים. הפעם הראשונה שירד מים כאן לעולם הזה היה ביום שני, הקב"ה הפריד מים עליונים ממים תחתונים, והמים התחתונים ביקשו פיצוי, כי מוריד אותם למקום טומאה וזוהמה, וקיבלו ניסוך המים וכל קורבנך במלח תמלח. יוצא שהפעם הראשונה שהגיעו מים לעולם הזה היה ביום שני, והיות שהספינות נוסעות בים, לכן ביום שני מתענים על נוסעי הספינות.
ביום השלישי זה היום הראשון שבו נראתה היבשה, לכן מתענים על הולכי מדברות. ביום רביעי מתענים על האסכרה, שבו ניתלו המאורות – השמש והירח. היות וניתלו המאורות, כתוב מאורות חסר’ – מ’א’ר’ת’, וזה לשון מארה, לשון קללה. ביום הזה באה קללה לעולם. הכוונה למחלת האסכרה, שנחתה לעולם ביום רביעי, בו ניתלו המאורות בשמים. ביום חמישי אנשי מעמד מתפללים על עוברות ומניקות, דכתיב וישרצו המים שרץ נפש חיה.
אנו לא מבינים, לכל דבר יש פסוק, אבל למה דווקא אסכרה נחת ביום רביעי. רש"י בפרשת בראשית – למה נכתב מאורות חסר, לפי שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות. המקור לזה הוא בירושלמי בתענית. מה פתאום מתפללים על האסכרה ולמה היא באה ביום רביעי.
 
בדעת זקנים לבעלי התוספות בפרשת פנחס, כתוב דבר נפלא: בראש חודש כתיב לחטאת לה’. הפעם היחידה שכתוב במועדים לחטאת לה’ זה רק בר"ח. מה שלא נאמר בכל המוספים. ובמסכת שבועות אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. היות והקטנתי את הירח, תביאו עלי כפרה. צריך להבין מה הקב"ה צריך שיביאו עליו כפרה, זה הרי עונש על הירח שהיא דיברה. ויש לפרש כן – תביאו לדורות בשבילי ולשמי קורבן, להיות הקורבן כפרה לי, ובזה תתנחם הלבנה על שמיעטתי אותה.
הקב"ה ניחם את הלבנה בכמה דברים, קודם כל הוסיף לה כוכבים, חוץ מזה קוראים את כל גדולים בשם הקטן על שמה, וחוץ מזה מקדשים את המועדים על ידה, ובתוספת נתן לה הקב"ה קורבן בראש חודש, כמו שנתן למים התחתונים ניסוך המים במלח. אז הוא נתן לה גם כפרה בזה שמביאים שעיר לכפרה בר"ח. והכפרה מועלת לתינוקות שלא תיפול עליהם אסכרה. לפי שחידוש ראשון היה ברביעי – הפעם הראשונה שתלו את הירח היה ביום רביעי, כדאמרינן ברביעי נתלו המאורות, וברביעי היו מתענים על האסכרה שלא תיפול בתינוקות, וגם רש"י פירש בפרשת בראשית שלפיכך כתיב יהי מאורות חסר לשון מארה, (וזה המשפט הכי חשוב) וכל שכן ביום חידוש הלבנה, דהיינו בר"ח, יש לדאוג על התינוקות. היות והאסכרה שניתנה ביום רביעי באה על תינוקות, צריך לשמור על הילדים בראש חודש. וקורבן זה של ר"ח מכפר עליהם. וזהו שאנו אומרים בתפילת המוסף "זמן כפרה לכל תולדותם". היות והאסכרה פוגעת בתינוקות ובאה בגלל הירח, צריך כפרה לתינוקות. לכן אומרים זמן כפרה לכל תולדותם, ותולדותיו של אדם אלו התינוקות.
פשט חדש לגמרי, אור חדש על ציון תאיר. זמן כפרה לכל תולדותם, פירוש הדבר שהילדים צריכים הגנה בראש חודש, כי הלבנה התקללה, שבגללה באה אסכרה לעולם, וצריך את התיקון כדי להגן על התינוקות.
צריך לדעת למה הגיעה אסכרה, ולמה היא פוגעת דווקא בתינוקות ולא במבוגרים. כדי להבין מה מונח כאן, צריך להתקדם עוד קצת.
 
ברכות דף ז’: 903 סוגי מיתה יש בעולם. לומדים זאת מפסוק בתהילים מזמור ס"ח, שנאמר למוות תוצאות. תוצאות בגימטריה 903. והקשה שבכולן אסכרה, והנוחה שבכולן נשיקה. שום מוות אינו סימפטי, אבל האסכרה היא הקשה בכולם. המוות של אסכרה זה כמו להוציא חוטי צמר שנסתבכו בתוך קוצים, בקושי אפשר להוציא אותם, כך הנשמה בקושי יוצאת מהגוף. מיתת נשיקה זה כמו להוציא שעורה מכוס חלב.
בבא בתרא: בסה"כ שישה אנשים זכו למות במיתת נשיקה (מה שאתם קוראים במודעות נפטר במיתת נשיקה זה ממלאך המוות. מה שהגמרא אומרת מיתת נשיקה, הכוונה מהקב"ה). אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון ומרים.
על מה באה מיתת האסכרה? מסכת שבת דף ל"ג: 4 סימנים הם, סימן לעבירה הדרוקן, סימן לשנאת חינם ירקון, סימן לגסות הרוח עניות, סימן ללשון הרע אסכרה. על לשון הרע מקבלים את העונש שנקרא אסכרה. תנו רבנן, אסכרה באה לעולם על המעשר. רבי אליעזר ברבי יוסי אומר על לשון הרע. הגמרא דנה אם הוא בא להוסיף או לא בא להוסיף. מחלוקת בחז"ל. מהי האסכרה? מכה זו מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה. נענה רבי יהודה ברבי לעווי ואמר: אף על פי שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך, פה גומר. והיות הפה גומר, זה היסוד של התיקון של לשון הרע, שהעונש המגיע שם הוא בחנק.
מסכת יבמות דף ס"ב: 12 אלף זוגות תלמידים היו לרבי עקיבא, וכולם מתו בפרק אחד, משום שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שלם. כולם מתו במיתה רעה – אסכרה. זאת אומרת שאם המוות של אסכרה בא על לשון הרע, תלמידי רבי עקיבא מתו בגלל זה.
 
נשאלת השאלה, למדנו יסוד שביום רביעי בא לעולם מיתת האסכרה, כי ביום הזה ניתלו המאורות, ומאורות חסר כתיב, לשון מארה. עפ"י מה שלמדנו בגמרא עכשיו, אסכרה באה על לשון הרע. זאת אומרת שביום רביעי בשבוע קרה משהו, שמישהו דיבר לשון הרע וזה הביא את המוות של אסכרה לעולם. איזה לשון הרע היה ביום רביעי?
כולם יודעים להגיד מה שכתוב במסכת חולין: שאלה הירח את הקב"ה ואמרה לו, אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. אם זה מה שקרה ביום רביעי, לכאורה על זה מגיע אסכרה. אבל היא בסה"כ אמרה ששני מלכים לא מסוגלים לכהן בכתר אחד, איפה יש כאן לשון הרע?
ספר האשכול, ספר הלכה של אחד הראשונים, רבי אברהם בן ארי מנרוונה (הוא היה חמיו של הראב"ד), בהלכות תעניות, כותב כך: ברביעי מתענים על האסכרה שלא תיפול בתינוקות, דכתיב מאורות חסר, שהלבנה נקטה בו מפני לשון הרע, ונעשה מאור קטן. איזה לשון הרע דיברה הלבנה? אמר לה הקב"ה מעטי את עצמך. אמרה לו: הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון לכן אמעיט את עצמי? אם זה היה דבר הגון, למה מגיע לה עונש? הקב"ה אמר לה את צודקת, לכן תמעטי את עצמך. אז היא שאלה, אם אמרה דבר הגון, למה היא צריכה להמעיט את עצמה? והקב"ה פיצה אותה בכוכבים, שלכל הגדולים קוראים בשם הקטן. אם פיצו אותה משמע שאין כאן לשון הרע.
צריך להבין מה הולך כאן. אני רוצה ללכת שלב נוסף להסביר מה הלשון הרע של הירח.
 
בדעת זקנים מבעל התוספות, בפרשת בראשית, מסביר מה הלשון הרע: אילו היתה הירח אומרת לקב"ה אני לא מסוגלת לכהן ביחד עם מישהו אחר, היא היתה מדברת בשם עצמה. אני לא יכולה למלוך עם עוד מישהו. אבל היא דיברה גם בשם השמש – אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. אבל השמש לא באה בתלונה שהיא לא מסוגלת לכהן יחד עם הירח, למה את מדברת בשמה של השמש? מי אמר לך?
בתחילה שווים נבראו, וקטרגה הלבנה ונתמעטה, והשמש עמד בגדלותו לפי ששמע חרפתו ולא השיב, והיינו דאמרינן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר כצאת השמש בגבורתו. היא באה ושומעת איך הירח משמיצה אותה ואומרת שאי אפשר לשני מלכים לשמש בכתר אחד, ומדברת גם בשמה של השמש, והשמש שותקת, שומעת את חרפתה ולא מגיבה – על זה נאמר שומעים חרפתם ואינם משיבים כצאת השמש בגבורתו. זו המעלה הגדולה של השמש.
על פי דבריו, הלשון הרע שהיה כאן, היה שהירח דיברה על השמש. אם כך מבינים למה התינוקות לוקים באסכרה. זה עונש על לשון הרע, והלבנה דיברה לשון הרע, לכן ירדה אסכרה לעולם.
 
על פי זה נוכל להבין למה אומרים שלום עליכם בסיום ברכת לבנה. בגלל שהירח דיברה על השמש, והפירוד הראשון שהיה בבריאה היה בין השמש לירח, לכן אנו אומרים שלום עליכם, שישרור ביניכם שלום. המקור לרעיון זה לקחתי מהאר"י הקדוש. אני רוצה להוסיף על הרעיון שלו – למה אומרים 3 פעמים שלום עליכם, כי יש דין לפייס את חברו ב-3 פעמים. לכן אומרים שלום עליכם 3 פעמים.
זה רעיון שלכאורה הוא נשמע, למרות שמצאתי בבני יששכר רעיון נוסף. ג’ פעמים שלום עליכם, כי הקטרוג הראשון, שהוא היפך השלום, נעשה ע"י הלבנה, ואנו מבקשים שתתמלא ברכת הלבנה במהרה, ותהיה כאור החמה, ואז יהיה שלום בעולם, ויקויים וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי, על כן אנו אומרים זה לזה שלום עליכם. ולמה ג’ פעמים – על שאמרו חז"ל ימים שניים, רבים שלושה, אם כן לשון ריבוי מורה על שלושה. והיות וכתוב שלום רב לאוהבי תורתך, רבים זה שלושה, שהשלום בריבוי היינו שלושה.
למרות שבמטה משה הוא אומר שאומרים שלום עליכם כי בפסוק שקודם לכן אומרים תיפול עליהם אימתה ופחד, אז אחד שומע שהשני אומר לו תיפול עליך אימתה ופחד, אז הוא שואל מה עשיתי לך, אז הוא אומר לו שום דבר, שלום עליכם, לא התכוונתי לשום דבר. אבל זה לא מסתדר עם הנוסח של עדות המזרח, הם אומרים את זה בסוף, שם אין תיפול עליהם אימתה ופחד.
אמר לי השבוע יהודי רעיון, לא מצאתי אותו לא בטעמי המנהגים ולא באוצר המנהגים. היות שמזכירים את דוד המלך – דוד מלך ישראל חי וקיים – היה מנהג כשהיה חי דוד המלך, בכל מוצאי שבת היו אומרים לו שלום עליכם, כי דוד המלך שמע מהקב"ה שהוא ימות בשבת, אז כל פעם שראו אותו במוצאי שבת אמרו לו שלום עליכם, יצאת בשלום. לא מצאתי את זה בכתובים, אבל הוא אומר ששמע זאת בדרשה מיהודי גדול. הרעיון נחמד.
 
ישנו ספר בשם זאב יטרף של יהודי בארה"ב בשם הרב הוברמן, יש לו מערכות על החודשים. הוא מחפש גם כן מה העניין שאומרים זמן כפרה לכל תולדותם ומה העניין של הלשון הרע שדיברה הירח. לכאורה, שאלה זו קיימת במקומה, איזה לשון הרע היה כאן? הוא הולך בקו מאוד מעניין, שקשור לנושא שהזכרנו בשבוע שעבר, שחז"ל אומרים שכל הפרקמטיא של משה רבינו זה ב"אז". משה רבנו מתחיל באז, "אז אמרה חתן דמים למולות". הוא אומר "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך אירע לעם הזה". הוא תיקן את זה ב"אז ישיר משה".
דיברנו בשבוע שעבר על אחד רוכב על שבע. ספר זאב יטרף אומר: רש"י האחרון בפרשת שמות על הפסוק "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך", משה רבנו על המקום קיבל עונש – ויאמר ה’ אל משה, אתה תראה את אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. רש"י: אתה תראה, הרהרת על מידותי, לא כאברהם שאמרתי לו כי ביצחק ייקרא לך זרע ואח"כ אמרתי לו העלהו לעולה ולא הרהר אחר מידותי, לפיכך אתה תראה העשוי לפרעה, ולא העשוי לשבעת מלכי אומות העולם שאביאם לארץ. כשאביא את עם ישראל לארץ ישראל והם יגרשו את שבע האומות שנמצאים שם, את זה לא תראה, רק תראה את העשוי לפרעה. יוצא שמשה רבנו קיבל עונש על המילה הזו.
סנהדרין קי"א: אמר הקב"ה, חבל על דאבדין ולא משתכחין. איפה הם האבות הקדושים, כשנגליתי עליהם אף אחד לא שאל איך קוראים לי ולא ביקש אותות, כל מה שביקשתי הם עשו. ואתה איך שנגליתי אליך אתה שואל מה שמך, ואח"כ מבקש סימנים, וכשאתה בא לפרעה והוא מקשה, אתה שואל מה זה, למה הרעות.
וידבר אלוקים אל משה. רש"י: למה אלוקים ולא שם הוויה? דיבר איתו משפט קשה, על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה. היות ובא בתלונה לקב"ה, הקב"ה עונה לו בשם אלוקים שזה מידת הדין.
בעל הטורים: בפסוק הבא, בפרשת וארא, כתוב: וארא אל אברהם. נגליתי לאברהם אבינו, אל האבות הקדושים, ואף אחד לא שאל שום דבר, ואתה שואל שאלות. סופי תיבות וארא אל אברהם – אלם, שעשו עצמם האבות הקדושים אילמים, ולא הרהרו אחר מידותי. ואתה על ההתחלה שואל למה הרעות.
 
למדנו מכאן יסוד, שאדם ששואל על ההנהגה של הקב"ה, יש בזה בחינה של לשון הרע. לא לשון הרע במידה שאתה מספר עליו רע, אלא כאשר אתה שואל על ההנהגה של הקב"ה, פותח את חרצובות לשונך ושואל על המידה של הקב"ה – יש בזה מימד של לשון הרע, בייחוד שמשה רבנו שואל "למה הרעות".
אם כך, כשבא הירח ושואל את הקב"ה אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, ריבונו של עולם עשית דבר לא נכון, אם אתה מערער על ההנהגה של הקב"ה, יש בזה בחינה של "למה הרעות", עשית מעשה לא מתוקן, למה רצית שני מלכים בכתר אחד. אם הקב"ה אומר לה המעיטי את עצמך, הלבנה לא היתה צריכה להמשיך לדבר, אבל היא ממשיכה לענות לו, ריבונו של עולם בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון לכן אתה ממעיט אותי? עצם הדו-שיח הזה והשאלות על הנהגת הקב"ה, יש כאן בעיה, מימד מסוים של לשון הרע. לכן היות והירח ערערה על מידותיו של הקב"ה, העונש שהיה כאן הוא אסכרה שמקבלים אותו על לשון הרע.
 
אז למה זה פוגע בילדים? אומר ספר זאב יטרף, כמו שמבאר המהר"ל את הגמרא במסכת שבת דף ל"ב ע"ב: בעוון נדרים בנים מתים כשהם קטנים. אדם שנודר נדרים ולא עומד בהם, בעוונו בניו הקטנים מתים. למה? כי הדיבור יוצא מן האדם, והאדם מוליד את הדיבור ממנו, והוא נקרא תולדות אדם, ולפיכך נקרא ניב שפתיים, שהוא לשון פרי, כמו תנובות שדי. וכאשר אין קיום לתולדות האדם, הוא הדיבור, אין גם קיום לתולדות שלו וזה הבנים שלו. וזה מה שאמר שלמה המלך: למה יקצוף ה’ על קולך וחיבל את מעשה ידיך. ופירוש – שה’ יתברך קוצף על קול שיוצא מפיך, חיבל כנגד זה מעשה ידיך, שהן התולדות שלך. כך מבאר המהר"ל בחיבור התשובה במאמר לשבת תשובה, כך הוא מבאר את העניין של הקול כנגד הילדים.
זה הרבה יותר עמוק ממה שהמהר"ל כותב. בספר יצירה מוסבר שברית הלשון מחוברת כנגד ברית המאור, לכן העניין של הריגת הילדים הוא כנגד פגם בלשון.
 
לאחר הקדמה זו, נוכל להיכנס בס"ד לפרשת החודש.
החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה. בשורה שהקב"ה מבשר למשה רבנו בר"ח ניסן. המצווה הבאה שמופיעה שם – דברו אל כל עדת בני ישראל לאמור בעשור לחודש הזה לאמור ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. לכאורה, המצווה הזו שפותחת את התורה היא תמיהה גדולה. רש"י בתחילת חומש בראשית כותב שהתורה היתה צריכה להתחיל מהחודש הזה לכם ראש חודשים, זו המצווה הראשונה שהצטווה בה עם ישראל בתורה הקדושה. מה כל כך חשוב לצוות את עם ישראל על החודש? תדעו לכם שבראש חודש ניסן אתם מתחילים למנות ראשון לחודשים. החודש השלישי יהיה סיוון, השביעי תשרי, השנים עשר יהיה אדר. מה זה כל כך חשוב ליידע אותם עכשיו במצרים?
כלי יקר אומר כפשוטו – הרי צריך ליידע אותם שבעשור לחודש לוקחים שה וקושרים אותו לכרעי המיטה, ובארבעה עשר לחודש בין הערביים שוחטים את הפסח, אז הם צריכים לדעת מתי ראש חודש.
אבל בשביל זה צריך ללמד אותם את קידוש החודש? אפשר להגיד להם היום ראש חודש, תספור עשרה ימים קונים כבשים, ביום רביעי אחה"צ שוחטים את הפסח. מה כל כך קשה? אם הקב"ה היה אומר רק היום ר"ח, מובן מה שאומר הכלי יקר. בעוד עשרה ימים שבת הגדול קושרים את הכבשים לכרעי המיטה, ביום רביעי שאחרי זה שוחטים את הפסח בין הערביים, וביום חמישי יוצאים.
אבל בפסיקתא כתוב לא כך. את כל ענייני קידוש החודש לימד הקב"ה את משה רבנו במצרים. רב ברכיא בשם רבי יוחנן אמר, נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת והעמיד להם משה מכאן ואהרון מכאן, וקרא לגבריאל ולמיכאל, ועשה אותם כשלוחי החודש, ואמר להם, כיצד ראיתם את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה, כמה היה גבוה ולאן היה נוטה? ואמר הקב"ה למשה ולאהרון, כסדר הזה שאתם רואים, כך יהיו בני מעברים את השנה (במדרש הגדול מתקן את זה – מעברים את החודש), ע"י זקן וע"י עדים וע"י טלית מצוייצת. ז"א שהקב"ה הראה למשה רבנו עכשיו כיצד מקדשים את החודש. הוא הראה להם את כל סדר החקירות שחוקרים את העדים. מה זה כל כך חשוב כאן במצרים, המצווה הראשונה לדעת איך מקדשים את החודש?
 
שאלה נוספת שצריכה ביאור. בנביאים בכמה מקומות מקדימים את החודש לפני שבת, למרות שהשבת קדושה יותר ותדירה יותר. למשל בהפטרה שקוראים בשבת ר"ח, השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אומר הנביא בסיום ההפטרה: והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה’. שבת באה לפני חודש, איך יתכן דבר כזה? תדיר ומקודש לכולי עלמא קודמים?
מקום נוסף, בשעה שהאשה השונמית בנה מת, ובעלה רואה שהיא הולכת לאלישע, הוא שואל אותה לא חודש ולא שבת היום. גם הוא מקדים חודש לפני שבת. אבל משם אין ראיה, כי הוא אמר לא חודש, אז ב"לא" החודש קודם. אבל בהפטרה שנקרא השבת, ההפטרה של פרשת החודש, פעם הנביא יחזקאל מזכיר קודם את חודש ופעם מזכיר קודם את שבת. בפסוקים הראשונים של הפרשה: חגים חודשים שבתות – מה שפחות תדיר נמצא ראשון. בהמשך ההפטרה: שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה, וביום השבת ייפתח וביום החודש ייפתח. כאן הוא כן מקדים שבת לפני חודש. אז תחליט מה תדיר יותר, שבת או חודש.
חשבתי להציב עוד שאלה, לא מצאתי התירוץ, אני אומר רק בדרך דרש. הציווי של החודש לעם ישראל בא לפני שבת. החודש הזה לכם ראש חודשים נאמר במצרים, ושבת הם נצטוו במרה. מבחינת הציוויים שנצטוו ישראל, חודש קודם לשבת. גם אדם הראשון פגש את ר"ח לפני שפגש את שבת. למאן דאמר בכ"ה באלול נברא העולם, בא’ בתשרי נברא אדם הראשון, זה היה יום שישי בשבוע, זה היה ר"ח תשרי, שבת היה למחרת בב’ תשרי. למאן דאמר בכ"ה אדר ונברא בא’ בניסן, גם זה ר"ח ניסן. אז היות ואדם הראשון פגש את ר"ח קודם, וממילא גם עם ישראל נצטווה על ר"ח קודם, זה סדר בריאת האדם, יתכן שבגלל זה הנביא מקדים ראשי חדשיכם לפני שבתות.
 
עוד 2-3 שאלות במקבץ הזה, לפני שנגיע ליסוד החודש הבא עלינו לטובה.
היום אנו יודעים, כך כותב הרמב"ם, כך כתוב בילקוט שמעוני – למערכת החודשים יש מסלול קבוע. המולד מתחדש בכל כ"ט יום, י"ב שעות ותשס"ג חלקים. יש סדר קבוע של המועדים, מסודר, הלל הזקן קידש את החודשים עבורנו בבית דין עד בואו של משיח, כמו שכתוב בטור וברמב"ם.
אבל כולנו יודעים שכשהקב"ה מצווה החודש הזה לכם ראש חודשים, כל זמן שלא באים עדים ומעידים על החודש, לא מקדשים את החודש. וגם אם באו עדים ולא הספיקו לומר מקודש לפני ששקעה החמה, אז מקדשים אותו למחרת, אף שבאו עדים ומעידים שכבר ראו את הלבנה. הר"ח לא מקודש עד מתי שבאים עדים. למה? כולם יודעים את המסלול, שזה כ"ט יום, י"ב שעות ותשס"ג חלקים. למה צריך לחכות לעדים? משמע שבלי עדים זה לא נעשה מקודש.
לא רק זה, מדרש בפרשת בוא: הקב"ה אומר למלאכי השרת שמחר בבוקר יום הדין. תביאו תיקים, קטגורים, סנגורים. למחרת בבוקר הקב"ה אומר שאין דין היום, כי למטה לא קידשו את החודש, אז למעלה אין ראש השנה. מחר יהיה ראש השנה. יוצא שכל קביעת החודשים נעשית כאן למטה. למה? הרי המסלול ידוע מראש. למה אמר הקב"ה החודש הזה לכם, אתם קובעים. וגם אם בית הדין טעה וקידש את החודש, על פי מה שקבע בית הדין כך החודש מקודש. והשאלה, מה מונח בזה?
הבני יששכר במאמרי ר"ח, מאמר ג’ אות ג’, שואל שאלה עצומה. בתפילת ר"ח אומרים ראשי חודשים לעמך נתת. זה ניתן רק לעם ישראל? זה ניתן לכל אחד ואחד, גם אומות העולם קובעים לפי הלבנה, האומה הישמעאלית מונה ללבנה. גם אומות העולם מחשבים מולד הלבנה, באיזה שעה יתיילד המולד, ושופטים ע"י זה מה יהיה בימי החודש, אם חם או קר או לח או יבש, אם שלג או גשם. כי כפי הראש כך יתנהג שאר הימים.
אז מה זה "ראשי חודשים לעמך נתת?" כדי להעצים את השאלה – ידוע לכולם שהיוונים רצו לבטל 3 דברים מעם ישראל: חודש, שבת ומילה. וגם שם מתחיל החודש לפני שבת. מילא שבת, אני מבין, גוי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח). מילא מילה אני מבין, כי גוי שמל את עצמו נקרא ערל (משנה בנדרים), כי גויים נחשבים ערלים. אבל מה רוצים מהחודש? גוי יכול לעשות סעודת ראש חודש, יכול לעשות מה שהוא רוצה, מה הבעיה? מה מפריע להם החודש, מה יש בחודש שרוצים לבטל אותו?
 
כדי להבין מה מונח כאן, נעמוד על יסוד שיביא אותנו לביאור חדש במשמעות החודש הזה שאנו נכנסים אליו, שהוא החודש עליו אומר הקב"ה החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה. זה מתנה שניתנה אך ורק לכלל ישראל. ואת המתנה הזו מבשר הקב"ה לכלל ישראל עוד לפני שיוצאים ממצרים, עוד לפני שנצטוו לקחת את השה ולקנות אותו מהמצרים.
הרמב"ן בפרק י"ב פס’ ג’, שואל למה הקב"ה הוציאנו ממצרים בחודש ניסן? למה בחר בחודש הזה ואמר החודש הזה לכם ראש חודשים? כותב הרמב"ן: החודש הזה בגלגל המזלות, מזלו של החודש הוא טלה. רש"י מביא את סדר המזלות – טלה הוא ראשון, הבא אחריו הוא שור, יש סדר של 12 מזלות. מזל טלה הוא מזל חודש ניסן. אז כוחו של המזל גדול, ומזלו צומח. רצה הקב"ה לשחוט את המזל הזה, שהוא המזל שמצרים דבקים בו, בחודש של המזל ובעיצומו של המזל. י"ד בחודש בין הערביים זה הזמן של שיא התוקף של מזל טלה. אמר הקב"ה, נשחוט את האלוהים של מצרים, את המזל שהם דבקים בו, ובזה נוכיח שיצאנו ממערכת המזלות.
אותם דברים כותב הכלי יקר, בהרחבה יותר גדולה: והנה חודש ניסן הוא זמן כניסת השמש למזל טלה, ונעשה זה לראש לחודשי השנה, כדי שיהיה זיכרון יציאת מצרים נגד עיניו תמיד. יש לחוש שמא מתוך מצווה זו יתן מקום לטועים לחלוק ולומר שמפני חשיבות מזל טלה המשמש בחודש זה נעשה חודש זה ראש לחודשי השנה, על כן ציווה א-ל חי לשחוט הטלה לעין רואים, ולקחתו בעשור לחודש, בשליש הראשון של החודש, כי אז המזל יותר בתוקפו ואין לאל ידו להציל את הצאן אשר תחת ממשלתו, וע"י זה יכירו וידעו כי יש אלו-ה גבוה מעל גבוה.
 
יוצא אם כך יסוד נפלא – הקב"ה עקר את עם ישראל ממערכת המזלות. הגאון מוילנא בביאורו על מגילת אסתר: הפיר פור הוא הגורל. הקב"ה גילה לעם ישראל שהמזל פועל נגדם, וכדי שלא יפעל נגדם, צריכים להוציא את עם ישראל ממערכת המזלות. האדם הראשון שהקב"ה נגלה אליו היה אברהם אבינו, הוא שואל את הקב"ה מי יירש אותי? והקב"ה אומר לו שמי שייצא ממעיו יירש אותו. אבל אברהם הסתכל במערכת המזלות וראה שלא יהיו לו ילדים, אז איך זה יכול להיות. ויוצא אותו החוצה – רש"י: הוציא אותו למעלה ממערכת המזלות.
שבת קנ"ו: מכאן שאין מזל לישראל. עם ישראל למעלה מן המזל. אמר לו הקב"ה: עפ"י המזל אין לעם ישראל הוויה, כי לאברהם אבינו לא היו צריכים להיות ילדים, וממילא לא היה עם ישראל. אבל עם ישראל יוצא ממערכת המזלות החוצה, הוא למעלה מהמזל. אומר הקב"ה לעם ישראל – החודש הזה לכם ראש חודשים. עד כה הייתם במערכת המזלות שקשורה למזל טלה ומזל שור, מעתה אין יותר מערכת של מזלות, החודש הזה לכם זה מערכת שהיא למעלה ממערכת המזלות.
סוכת דוד: המצווה הבאה שהקב"ה אומר לעם ישראל היא לקחת שה ולקשור אותו לכרעי המיטה בעשור לחודש. הוא אומר להם זאת בר"ח, שבעשור לחודש ייקחו שה ובי"ד ישחטו אותו. לעשות פעולה כזו זה למעלה מגדר הטבע, בן תמותה לא יכול לעשות זאת. הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו? אם נשחוט את השה שהוא אלוהי מצרים, הם לא יהרגו אותנו? אומר הקב"ה: אתם תעשו פעולות למעלה מגדר הטבע. בר"ח אני מוציא אתכם ממערכת הטבע, ואתם נכנסים למעלה מן המזל. זה נותן לכם אפשרות לעשות פעולות למעלה מגדר הטבע, ולשחוט את השה.
השם משמואל, פרשת ויקהל שנת תר"ע, אומר יסוד נפלא: מחלוקת בגמרא בראש השנה, אם בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם. תוספות עושה פשרה בין שני התנאים, בתשרי היה ההריון של העולם, ובניסן היה הלידה. אבל השם משמואל אומר אחרת – במשנה בראה"ש כתוב שר"ח תשרי זה הזמן בו מונים למלכי אומות העולם. חודש ניסן זה הזמן בו מונים את מניין השנים למלכי ישראל. למה החלוקה? מתחילת הבריאה (כתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל) החל מאדם הראשון עד שנת 2448 זמן יציאת מצרים, היו מונים חודש ראשון חודש תשרי. היום הזה, א’ ניסן, 2448 לבריאה, מתחילים למנות חודש חדש, חודש ניסן. מה קרה?
ההנהגה של חודש תשרי זה הנהגה של טבע, זה ראש השנה של טבע, זה המניין של השנים בטבע. המניין של חודש ניסן זה המניין של השנים שעם ישראל קיבל, זו הנהגה שלמעלה מגדר הטבע. היא ניתנה אך ורק לעם ישראל, אין לאומות העולם הנהגה שלמעלה מגדר הטבע, כי אין הם יכולים לשנות את המזל. עם ישראל שמונח למעלה מגדר הטבע יכול לעלות למעלה מן המזל.
אם כך, בר"ח ניסן ניתן להם החודש, להורות להם שהוא למעלה מגדר המזל. בר"ח ניסן נולד יצחק אבינו, זה נגד המזל, כי לאברהם אבינו במערכת המזלות אין ילדים. בחודש זה קיבל יעקב אבינו את הברכות, זה היה בליל הסדר. כל המהות של עם ישראל היתה בחודש ניסן, כי בחודש זה יצאנו ממצרים, כי החודש הזה לכם ראש חודשים, בחודש הזה עליתם למעלה מן המזל, ההנהגה שלכם היא למעלה מגדר המזל.
 
על פי זה נוכל להבין, למה היוונים נלחמים כנגד החודש. החודש, פירוש הדבר – זה לא ברית מילה שעושה את עם ישראל כמעולים. המלחמה של היוונים היתה כנגד ההנהגה של הקב"ה בעם ישראל למעלה מגדר הטבע. הם חשבו שאם יבטלו את החודש הם יעקרו מעם ישראל את ההנהגה שלמעלה מגדר הטבע. לכן הנס של חנוכה היה 8 ימים. כדי להוכיח ליוונים שהם נלחמו בהנהגה שלמעלה מגדר הטבע, אז הנס שלהם יהיה בדיוק בהנהגה שלמעלה מגדר הטבע. שמונה זה אחד רוכב על שבע, הנהגה שלמעלה מגדר הטבע.
אם אלה פני הדברים, הבנו מה זה ר"ח, ולמה הקב"ה נתן אותו במצווה הראשונה שנצטוו, החודש הזה לכם ראש חודשים. תדעו לכם שאתם מונהגים בהנהגה אחרת. כי ע"י שבית הדין קובעים מתי ראש החודש, יש לזה השלכות גם לגבי הריגת בני אדם, וגם לגבי ילדות, כמו שכתוב בירושלמי, שעפ"י מה קובעים הסנהדרין ובית הדין לעבר את השנה, זה יכול לעשות שינויים בגופו של אדם. קטנה שנבעלה פחות משלוש, ואיבדה את בתוליה, אם החליטו לעבר את השנה, בתוליה חוזרים. עד כדי כך יש לזה משמעות, שהקב"ה אומר שאנחנו קובעים.
רבי חיים מוולוזין מבאר בזה פסוק בשיר השירים, לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. הקב"ה משבח את כנסת ישראל, מדמה אותה לסוסתי ברכבי פרעה. מה השבח בזה? ההבדל בין סוס רגיל לסוס של פרעה הוא אחד. סוס רגיל יש לו רוכב, והרוכב קובע. בסוס של פרעה זה היה להיפך, הסוסים הובילו את המערכה, ולרוכב לא היתה שום משמעות. הקב"ה אומר לכנסת ישראל, אתם קובעים לי מה לעשות, מה שאתם אומרים אני עושה. זה בא לידי ביטוי בקידוש החודש. אתם אומרים שהוא מקודש, הוא מקודש. החלטתם לעבר את השנה, אני מטפל בילדה שאיבדה את בתוליה. הכל תלוי בכוחות שלכם. ממילא למדנו מה זה הכוח של חודש ניסן. החודש הזה לכם ראש חודשים, ראש לחודשים של ההנהגה שלמעלה מגדר הטבע. תשרי היה ראש לחודשים של הנהגת הטבע.
 
אם כך אנו נכנסים בדחילו וברחימו לחודש ניסן. זה חודש בו ישועות מקיפות. חודש אדר שלפני זה, זה א’ד’ר – ר"ת אני ה’ רופאך. חודש אייר אחרי זה, ר"ת אני ה’ רופאך. אז זה מקיף אותו בישועות משני הצדדים.
אבל ראיתי בבני יששכר רעיון נפלא. היום ב"ה השתנו הטבעים, יש צרכניות ורשתות שיווק מזון, אבל פעם בכל רחוב היה מכולת, וזה היה החמצן של כל המשפחות. לא היה צריך כסף, היו באים למכולת ואומרים לרשום הכל. היו משפחות שהקפידו לא לעשות את זה, ולקנות רק במזומן, בעיקר ההונגרים. אבל דרכם של האנשים היה לרשום. למה הוא רושם לך בהקפה? הוא נותן לך אשראי על סמך מה שתשלם לו בסופו של דבר.

כאשר הקב"ה גואל את ישראל ממצרים, ואת עירום וערייה, אין להם שום דבר. ואראך מתבוססת בדמייך זה התחיל רק אחרי זה, בי"א. אבל הוא אומר למשה רבנו החודש הזה אתם נגאלים, על חשבון שתעבדון את האלוקים על ההר הזה בעוד חמישים יום. אז הקב"ה מושיע אותנו כבר עכשיו על שם מה שיהיה בעוד חמישים יום. אז זה חודש שבו הישועות מקיפות, אפשר לקבל ישועה בהקפה. בדרך כלל מי שצריך לישועה צריך להביא זכויות. אבל כשהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים לא היה בהם זכויות, הוא נתן להם בהקפה, אז בחודש הזה שבו הישועות מקיפות, הקב"ה נותן ישועות בהקפה. אז כל מי שצריך ישועה, שהקב"ה ישמיע לו ויביא לו ישועה בקרוב, ונזכה ויקויים בנו בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל במהרה בימינו אמן ואמן.

להאזנה בקובץ אודיו 

תגיות: , , ,