הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ”ג סיון תשע”א

 

פרשת השבוע קורח פותחת בפסוק: ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן, ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים, נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, ויקהלו על משה ואהרון ויאמרו להם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה’, ומדוע תתנשאו על קהל השם.

רש”י: אם לקחת לך מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה. מספיק שאתה מלך, לא היית צריך לתת לאחיך כהונה. רש”י טוען שקורח נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינה אותו משה נשיא, עפ”י הדיבור. בני קהת עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. עמרם בכור, נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול. השני לגדולה היה צריך להיות בן יצהר (קורח), אבל משה מינה לנשיא את בן אחיו הקטן מכולם. לכן אמר: הריני חולק עליו ומבטל את כולם.

כאן כתוב שנתקנא על נשיאותו של אליצפן, וכאן כתוב שלא היה צריך לתת לאהרון כהונה. כל העדה שמעה בסיני אנוכי ה’ אלוקיך. המעלה של משה אולי גדולה יותר, אבל כל העדה כולם שווים.

 

משה נפל על פניו. רש”י: מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סירחון רביעי (עגל, מתאוננים, מרגלים). במחלוקתו של קורח התרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו, ופייס עליו אוהבו פעמיים ושלוש, אבל לא בפעם הרביעית, כי חשש שמטריח את המלך ולא יקבל ממנו. לכן נפל משה רבנו על פניו, כי פחד שלא יצליח לעורר רחמים עליהם.

 

פרשת קורח יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא. יש אומרים שאין מקום שבו פרשת קורח אינה רלוונטית, היא יפה נדרשת בכל מקום. הרבה מדברים על הפרשה הזו, והייתי רוצה בע”ה לעמוד על נקודה שבסיסה נמצא בהפטרה, ואחרי שנסביר כמה דברים בפרשת השבוע נעבור להפטרה, ונראה איך הדברים מתחברים בפאזל.

 

השאלה הראשונה, מה זה המילה “ויקח קורח”. היא לכאורה לא במקומה. רש”י: לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מהעדה. למה לא כתוב ויחלוק קורח? האונקולוס תרגם “ואתפלג”. רבותינו אומרים לקח אותם בדברים, כמו שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה’. לקח אותם ע”י דיבור. התרגום יונתן בן עוזיאל אומר שלקח בפועל דבר מסוים כדי להתחיל את המחלוקת. לקח בגד שכולו תכלת, כלומר המחלוקת החלה בבגד שכולו תכלת. הוא לקח טלית. רש”י מביא חלק מהמדרש: לקח 250 טליתות והלביש על 250 איש, ושאלו את משה אם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם חייבת. עשו למשה רבנו קל וחומר – אם חוט תכלת אחד פוטר כל הבגד, איך זה שצריך חוט תכלת כאשר כל הבגד תכלת?

מדרש רבא פרשה י”ח אות ג’: ויקח קורח. מה כתוב בפרשה הקודמת? בסוף פרשת שלח מדובר על ציצית, ואותה לקח ואיתה החל לחלוק. שאל את משה: טלית שכולה תכלת, חייבת בציצית?

שאלה שנייה ששואל קורח: בית מלא ספרים פטור ממזוזה? ענה משה שחייב. חלק קורח ואמר פרשה אחת במזוזה בפתח הבית פוטר את הבית? והרי בית מלא ספרים, שיש בו ספר תורה שלם, לא פוטר את הבית.

 

אמר קורח למשה: דברים אלה לא נצטווית עליהם, אלא מליבך אתה בודם. לא הקב”ה אומר לך דברים אלה. המצאת אותם בעצמך.

בירושלמי סנהדרין מופיעה שאלה שלישית של קורח: מה דין אדם שיש לו בהרת כגריס על גופו. אמר לו טמא. שואל קורח, ואם הבהרת פרחה מלמעלה עד למטה? אמר לו טהור. באותה שעה טען קורח שהכל המצאות של משה ואהרון, כי לא יכול להיות שאם הבהרת מלמעלה עד למטה האדם טהור. התורה לא מהשמים, משה לא נביא, ואהרון לא כהן גדול.

 

במדרש אגדת אסתר כתוב דבר מעניין. משה שאל את קורח שאלה וקיבל תשובה. לאחר שקורח שאל על טלית, משה שאל אותו על מזוזה. אמר רב לוי, שני עשירים היו בעולם, אחד בישראל, ואחד באומות העולם. קורח מישראל והמן מאומות העולם. ושניהם שמעו בקול נשותיהם ונפלו. קורח שמע לאשתו ונפל, כשבא מבית המדרש אמרה לו אשתו: מה הלכה חידש לכם משה בבית המדרש? אמר: כך נאמר לי מפי הגבורה, שתעשו ציצית ותקשרו בו חוט תכלת. אמרה אשתו: תראה איך משה צוחק עליכם. כשהוא אומר עשו חוט אחד של תכלת, אני אעשה לך טלית שכולה תכלת. אמר לו משה: מה עשית? ענה: אמרת חוט אחד של תכלת על כנף, ואני עשיתי טלית שכולה תכלת. כלומר היוזמת את המחלוקת היתה אשתו של קורח. היא אמרה לו שהוא צוחק עליהם, ולמדה קל וחומר, שאם חוט אחד פוטר טלית שלמה, בגד שכולו תכלת על אחת כמה וכמה.

ענה משה לקורח בשאלה: כתוב בתורה וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. בית שהוא מלא ספרים צריך מזוזה או לא? ענה קורח שצריך מזוזה. ענה משה: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. אם בית מלא ספרים צריך מזוזה, כי כתוב “וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך”, אז למה בגד שכולו תכלת פטור מציצית? כתוב על כנפי בגדיהם, צריך להיות ציצית על הכנף. אמר משה לקורח: עברת על מצוותיו של הקב”ה נתגאית בעשרך. באותה שעה אמר משה לקב”ה שיביא עליהם גזירה, כיוון שאינם מקיימים התורה. וכן היה. ותפתח האדמה את פיה ותבלע אותם.

 

סיכום הדברים: על פי מדרש רבא שאלת המזוזה והטלית היא של קורח, על פי הירושלמי יש תוספת שאלה על בהרת. ואילו עפ”י המדרש אגדת אסתר קורח שאל על טלית, משה ענה לו בשאלה על מזוזה.

 

מה רצה קורח מציצית וממזוזה? למה הוא הביא את 2 הדוגמאות של ציצית ומזוזה?

התשובה שהציצית מסמלת את מצוות ה’, והמזוזה מסמלת קבלת עול מלכות שמים. למה קדמה “שמע” ל”והיה אם שמוע”? כי קודם קבלת עול מלכות שמים ואח”כ קבלת עול מצוות. פרשת ציצית זה קבלת עול מצוות (וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה’). קורח בחר 2 מצוות כנגד עול מלכות שמים ועול מצוות.

 

רבנו בחיי: קורח רצה לערער את מנהיגותו של משה. כיצד? אמר למשה, למה צריך מנהיג? כדי שיראה לעם מה לעשות. אבל אם כל בית הכנסת מלא גדולי תורה, מי צריך רב? כל אחד מהם הוא רב, ולא צריכים רב עליהם.

אמר קורח – אם הטלית היא לבנה, היא צריכה חוט אחד של תכלת שיזכיר את הים ואת הרקיע ואת כסא הכבוד. אבל אם כל הטלית תכלת, דהיינו אם כולם צדיקים, אז לא צריך חוט של תכלת, כי כולם תכלת. התכלת מזכיר לך להיות צדיק, ואם כולם צדיקים לא צריך תזכורת.

למה צריך מזוזה, כדי שתשמור על הבית. אבל אם יש מלוא הבית ספרי תורה, הוא שמור ולא צריך מזוזה.

עשה הכל משל על ישראל. המשילם לטלית שכולה תכלת ולבית מלא ספרים, והתכוון שכולם קדושים וכולם חשובים ומלאים מכל המעלות, אם כך למה להם למשתררים ולמתנשאים עליהם? והמשיל המשתררים לחוט של תכלת ומזוזה.

כלומר לא צריכים הנהגה, לא צריכים את משה ואהרון, כולנו קדושים, כולנו שמענו מפי הגבורה.

 

זה יסוד הדברים. נתקדם עוד נקודה.

ידוע לכולם שקורח יצא למחלוקת בגלל שעינו הטעתו. ראה שושלת גדולה יוצאת ממנו – שמואל הנביא, ששקול כנגד משה ואהרון, כמו שכתוב בתהילים “משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו”. אמר קורח: אם ממני יוצא בן ששקול כנגד משה ואהרון, הוא ירש זאת ממני, אז אני שקול כנגד משה ואהרון.

כאשר משה אמר שייקחו קטורת ואחד בלבד יצא ממנו והשאר ימותו כולם, קורח היה בטוח שהוא ייצא. למה? כי למד ממשה רבנו, כשמשה רבנו הרג את המצרי, כי ראה שלא עתיד לצאת ממנו שום דבר (ויפן כה וכה וירא כי אין איש). אבל אם יצא ממנו שמואל הנביא, ודאי שהוא יישאר. מה היתה טעותו? שבניו עשו תשובה והוא לא ראה את זה. משה רבנו ראה שהם עתידים לעשות תשובה ולהינצל, ומהם ייצא שמואל הנביא.

 

ספר קול אריה מסביר מה היתה הטעיית העין של קורח. קורח היה בטוח שאם יוצא ממנו שמואל, בגלל שהוא גדול ובגלל גדולתו זכה לנכד כזה. טעותו של קורח היתה שהוא לא זכה בנכד כזה בגלל שהוא קורח, אלא בגלל שנכנס לאדמה. למה?

גמרא בסנהדרין: מבני בניו של סנחריב התגיירו (שמעיה ואבטליון). מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. למה התגיירו נכדי סחריב ונכדי המן למדו תורה בבני ברק? היות ונעשה קידוש שם שמיים עצום, ש-185,000 ראשי גייסות מתו בלילה אחד, והתקדש שם הקב”ה בעולם על גבו של סנחריב וחילותיו, זו זכותו שנכדיו התגיירו.

גדולה הסרת הטבעת של המן יותר מ-48 נביאים ונביאות שהתנבאו לישראל. אז לא בגלל שהוא המן יש לו זכויות. אלא בגלל שקירב במעשיו את ישראל לאביהם שבשמים, ניתן לו שכר שנכדיו למדו תורה בבני ברק.

ופרעה הקריב – הקריב ליבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים. ע”י שרדף את בני ישראל, כולם צעקו לקב”ה, ובזכות זה התקרבו לאביהם בשמים. פרעה זכה שיש לו בת בשם בתיה, שעלתה שלמה לשמים. וכן זכה להישאר ולהתמנות למלך בנינווה, וכשהגיע יונה לעוררם אמר לעמו שייזהרו מהנביא ויחזרו בתשובה.

לפי זה, מה שזכה קורח בנכד שמואל זה לא בגלל הזכויות שלו, אלא בגלל שנכנס לתוך האדמה ויצא קידוש שם שמיים על גבו מכך.

 

כתוב במדרש: קורח שפיקח היה ומטועני הארון היה, מה ראה לשטות זו? תראו איזה צדיק ופיקח היה קורח. כי טועני הארון היו אנשים שאסור היה להם להסיח רגע אחד דעת מהקב”ה, אחרת ימות. לכן שבט לוי היה הקטן ביותר, כי הארון היה מכלה בהם. איך יכול להיות שאדם שכל הזמן דבוק בהקב”ה, יצא לחלוק על משה?

רבי יונתן אייבשיץ, בספרו דברי יונתן: קורח היה בשעת נשיאת הארון בן פחות מ-50 שנה. כי אחרי גיל 50 מפסיקים הלוויים לעבוד ולשרת. הם עובדים בין גיל 30 לגיל 50. יוצא שקורח היה בן פחות מ-50 שנה.

יש מחלוקת במסכת חגיגה י”ד: אין ממנים פרנס על הציבור אלא בן 50 שנה. ואחר אומר, עד שיודע 5 חומשי תורה. קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? כי מטועני הארון הוא, פחות מ-50 שנה, אז הוא לא יכול להיות נשיא, כי אין ממנים נשיא אלא מעל גיל 50 או שהוא יודע 5 חומשי תורה. אם לא ממנים אותו, מה הוא התקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שכנראה היה בן יותר מ-50 שנה. אז מה ראה קורח לשטות זו?

עינו הטעתה, כי ראה ששמואל יוצא ממנו. קורח הבין שנכדו שמואל התמנה להיות שופט בגיל 41, אז אפשר למנות נשיא לפני גיל 50, את מי שיודע 5 חומשי תורה. אז אפשר לחלוק על משה כבר עכשיו.

 

כעת נפתח את הנושא. השבת, שבת מברכים חודש תמוז, נקרא בהפטרה 24 פסוקים. 2 פסוקים מסוף פרק י”א של ספר שמואל, ו-22 מפרק י”ב בספר שמואל.

הלבוש שואל שאלה: למה מפטירים את ההפטרה הזו, מה היא קשורה לפרשת קורח? 3 תירוצים – א’ שמואל הוא נכד של קורח,  ב’ שמואל שקול כנגד משה ואהרון,  ג’ שמואל אמר משפט שאמר אותו משה. משה אמר: לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעותי אחד מהם. ושמואל אמר: את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי.

 

כדי להסביר על מה הולכת ההפטרה, צריך ללמוד קצת פסוקים לפני זה. מי שקורא את ההפטרה 24 פסוקים, ולא יודע מה העומק המונח בהפטרה זו, יצא ידי חובה, אבל צריך להבין על מה ההפטרה הולכת.

 

לאחר ששמואל מונה, נהיה נביא, זכה לנבואה, קיבל קריאות מפי הבורא יתברך, בהתחלה חשב שעלי קורא לו, אח”כ הבין שהקב”ה קורא לו. הוא קיבל נבואה, עלי נפטר לאחר ששמע שבניו מתו ונשבה ארון ה’, נפל מהכסא ושבר את המפרקת ומת, הוא היה בן 98 ונפטר. שמואל קיבל את ההנהגה, וחז”ל מספרים כיצד מסר נפשו למען עם ישראל. היה עושה דרכו ממקום למקום, איפה שקראו לו היה מגיע לשרת את עם ישראל, וחז”ל מאוד משבחים את הנהגתו זו של שמואל.

לאחר תקופה ששמואל מנהיג את ישראל, באים אליו זקני העם ומבקשים ממנו למנות להם מלך. בשפה פשוטה זו הדחה, כי עד כה שמואל מנהיג אותם, שופט וגם נביא, והם מאסו בו ורוצים מלך. שמואל מאוד נפגע, אבל שאל את דבר ה’ אם זה רצונו. פרק ח’ פס’ ה’: ויאמרו אליו, אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שים עלינו מלך לשופטנו ככל הגויים… ויתפלל שמואל אל ה’, ויאמר ה’ שמע בקולם לכל אשר יאמרו אליך, כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם.

 

הקב”ה אומר לשמואל שישלח לו את האדם שבחר בו להיות מלך. היה איש אחד מבנימין, קיש בן ימיני, גיבור חיל. היה לו בן בשם שאול, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו. נבחרה האישיות אותה רוצה הקב”ה שיהיה מלך. לקיש אבדו האתונות ושאול יוצא עם נערו לחפש את האתונות. לא מצאו עד רדת החשיכה. הנער מציע לשאול ללכת לנביא, שנקרא הרואה, ולשאול אותו. אפשר לחבר את זה לקורח, ששמואל ראה וקורח לא ראה, עינו הטעתו. ואילו שמואל ראה, ונקרא הרואה.

אומר שאול לנערו: תשורה אין לנו להביא לאיש האלוקים. איך אפשר ללכת לשאול בלי מטבע? עונה הנער: הנה, נמצא בידי רבע שקל כסף. הנה פירושו שהרגע בדרך נס נכנס רבע שקל כסף לכיס. יש להם מה לתת לנביא.

מה שקוראים היום נביא פעם קראו לו הרואה. לכו ונלכה עד הרואה, כי לנביא היום ייקרא לפנים הרואה. הוא יודע בדיוק איפה האתונות נמצאים ואפילו רואה אותן. מגיעים השניים לנביא, והקב”ה אומר לשמואל למשוח את שאול למלך וכך עשה.

 

שמואל מציג את שאול בפני כולם. כל העם הריע: יחי המלך. כולם בוחרים בו. ובני בליעל אמרו – מה יושיענו זה. מאיפה הביאו אותו, הוא מתאים להיות מלך? ביזו אותו ולא הביאו לו מנחה אבל הוא החריש. מיד אחרי זה שלח הקב”ה את נחש מלך עמון להילחם על ישראל, ועם ישראל נכנס לחרדה איומה ושאול הרגיע אותם, שינצחו אותם במלחמה. שאל את שמואל אם לצאת למלחמה והודיע לעם שאין מה לדאוג. וישם שאול את העם 3 ראשים, ויכו את עמון, וכולם ברחו ולא נשאר מהם כלום.

פתאום כל העם רואה שזה מלך, יודע להנהיג מלחמות. גם אלו שביזוהו הגיעו להכרה שהוא ראוי להיות מלך. אחרי שרואה שמואל שגם בני הבליעל התחרטו על מה שביזו את המלך, הולך לחדש את ההמלכה.

אז מתחילה ההפטרה שלנו. הולכים לחדש את המלוכה, כי בפעם הקודמת ביזו אותו. עכשיו כולם מסכימים ששאול הוא מלך ישראל.

לאחר שכל העם מסכימים, בא שמואל בפרק י”ב, 22 פסוקים, ומשמיע דברי תוכחה נוקבים על עם ישראל. למה עשיתם לי את זה, למה דחיתם אותי מההנהגה שלי. שירתתי אתכם נאמנה, הלכתי לכל מי שביקש אותי לבוא, אף אחד לא שילם לי נסיעות, לא ביקשתי מאף אחד חמור או שור. תגידו לי במה לא הייתי בסדר שביקשתם להחליף אותי? הוא עומד מול העם וצועק דברים נוראים. תגידו אם לקחתי ממישהו שקל. וכולם מכריזים ומודים פה אחד שלא עשק אותם בכלום ולא לקח פרוטה מאף אחד.

יצאה בת קול ואמרה: אתם מעידים בגלוי, ואני מעיד גם בסתר.

 

ואז אומר שמואל: ביקשתם מלך הקב”ה נתן לכם מלך. אבל הקב”ה מאוד כועס על זה.

באמצע נאום התוכחה שלו, יש פסוק מוזר שאין מבינים את הקשרו: “ה’ אשר עשה את משה ואת אהרון, והעלה את כולכם ממצרים”. הוא מדבר דברי תוכחה, למה זרקתם אותי, ופתאום הוא אומר ה’ עשה את משה ואת אהרון. מה זה קשור?

אומר שמואל: תראו כמה הקב”ה כועס עליכם, אקרא אל ה’ ויוריד גשם ומטר בזמן קציר חיטים. ויקרא אל ה’, ויתן ה’ קולות ומטר ביום ההוא, וירא כל העם מאוד את ה’ ואת שמואל.

מלבי”ם: למה עשה זאת? כי אמר להם, אין דבר יותר מבורך מגשם כשיורד בחורף, ואילו כשיורד בקיץ זה סימן קללה. שמואל מוריד גשם בקיץ, כי הבקשה שלהם למלך היא כמו גשם, שהוא דבר טוב כשבאה בעיתו. ואילו בקשתכם היתה לא טובה, כמו גשם שיורד בקיץ.

 

עד כאן ההפטרה שנקרא בשבת זו.

בואו נלמד סוגיא בגמרא וסוגיא בנביא, ונבין בדיוק מה קרה כאן לשמואל, למה רצו לזרוק אותו, מה הוא רוצה מהגשם, ומה ההכרזה על משה.

 

נראה פסוקים בספר שמואל בהתחלה. בהפטרת א’ דראש השנה נקרא פסוקים אלה. זה קשור להיום כי זו שבת מברכים תמוז, ותמוז זה ר”ת זמני תשובה ממשמשים ובאים, ובעלי השופרות מתחילים להתאמן. ראש השנה יחול השנה ביום ה’ בשבוע, ההפטרה קשורה לאלקנה וחנה, וקוראים אותה בראש השנה כי אז נפקדה חנה.

ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים מהר אפריים, ושמו אלקנה… ולו שתי נשים שם האחת חנה ושם השנית פנינה, ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים.

אלקנה לקח לעצמו מפעל חיים, להעלות את כל עם ישראל למשכן שילה. עם ישראל ישב תחת גפנו ותחת תאנתו ולא עלו משום מה למשכן שילה. אלקנה לן ברחובה של עיר עם משפחתו, וכולם שאלו אותו לאן הוא הולך, והוא אמר שהוא הולך לקיים מצוות עלייה לרגל. תוך 3 שנים העלה את כל ישראל למשכן שילה.

אמר לו הקב”ה: כך עשית לכבודי, חייך שאתן לך בן ששקול כנגד משה ואהרון. שכל ישראל יזכו בזכותו, וזה שמואל. עשרות שנים, 40 שנה היתה בת קול מפוצצת ואומרת: עתיד להיוולד איש אחד שנקרא שמואל, ששקול כנגד משה ואהרון. כל אשה שילדה בן קראה לו שמואל, אולי זה הוא.

 

חנה היתה נשואה לאלקנה 10 שנים ולא זכתה להיפקד. אמר לה אלקנה שייקח עוד אשה, או שייתגרשו. חנה הסכימה, אדרבה. הגר נכנסה לביתו של אברהם אבינו, בלהה וזילפה נכנסו לבית יעקב, וע”י זה נפקדו.

נכנסה פנינה, וילדה 10 ילדים תוך שמונה וחצי שנים. ולחנה אין ילדים. הנביא אומר: וכיעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה. היתה מקניטה את חנה לשם שמים, כדי שתזכה לילדים. היתה מכינה 10 סנדוויצ’ים כל בוקר, וצועקת לחנה מה להכין לילדים שלה בסנדוויץ’? מה להכין לילדים שלך לארוחת הצהריים? כל פעם שאמרה כך היתה חנה בוכה. בעבור הרעימה – כדי שתבכה. אחרי קול רעם מתחילים לרדת גשמים. כדי שיבואו לה ילדים.

 

כל שנה היה אלקנה עולה למשכן שילה עם פנינה ועשרת ילדיה וחנה. שנה אחת הוא רואה שחנה מאוד מדוכדכת ושואל אותה למה תבכה ולמה יירע לבבה, הוא יהיה לה במקום 10 ילדים.

מיד לאחר ששמעה זאת חנה, התפללה אל ה’ ובכתה. ונדרה שאם ייתן לה ילד, תקדיש אותו לה’.

מה קרה לה עכשיו? אלקנה אמר לה שהוא לא יבקש עליה יותר, אלא יהיה בשבילה כמו 10 ילדים. היא ראתה שהוא התייאש, אז הלכה לבקש בעצמה. בכתה וביקשה זרע אנשים, לא ארוך ולא קצר, לא שחור ולא לבן, לא חכם ולא טיפש. היא ביקשה שלא יהיה חכם מידי, כי היא נכדה של קורח, ומכירה את הסבא שהיה פיקח, והיא לא צריכה פקחים.

 

עלי חושד אותה לשיכורה, וגם ראה באורים ותומים אותיות שיכורה, כשהכוונה היתה לכשרה. והיא מסבירה שהיא קשת רוח, ושפכה ליבה אל ה’, ומרוב שיחה וכעסה דיברה כך. עלי שולח אותה לשלום ואומר לה שה’ שמע לתפילתה וימלא שאלתה. כתוב שלתך בלי א’, הכוונה לשלייתך. הבטיח לה שתלד בן.

ובאמת, לתקופת הימים הרתה וילדה בן. היא הבטיחה לקב”ה שכאשר ייגמל הילד, תביא אותו למשכן שילה. וכך היה, כעבור 24 חודשים העלו את הילד למשכן שילה. בפרים שלושה, ואיפה אחת קמח, ונבל יין.

והנער נער. לתינוק בן 24 חודשים קוראים נער. גם משה רבנו נקרא נער בגיל 3 חודשים. כשבתיה פתחה את התיבה ראתה נער בוכה. מיד נראה מה זה נער.

 

שחטו את הפר הראשון, ויביאו את הנער אל עלי. מה הקשר בין שני הדברים? ברגע שהביאו את הנער אל עלי, מיד מתחילה חנה לבכות על הילד ומתחננת על חייו. אל הנער הזה התפללתי, ויתן לי ה’ את שאלתי אשר שאלתי. ואנוכי השאלתיו אל ה’ כל הימים. מה הולך כאן?

בנביא הדברים לא ברורים, הגמרא בברכות דף ל”ד ע”ב מסבירה מה קרה: ברגע שהביאו את שמואל עם 3 פרים למשכן שילה, מביאה חנה את הפר הראשון ואומרת שהביאה לו דורון לאחר שגמלה את בנה. כשעלי קורא לכהן שישחט, אומר שמואל הקטן שלא צריך כהן, אפשר לשחוט גם בזר. השחיטה כשרה גם בישראל וגם בלוי. עלי רואה שילד בן שנתיים מסביר ששחיטה כשרה בזר. אומר לגדול הדור שיש לו טעות, לא צריך כהן.

עלי שואל אותו מאיפה הוא יודע, ועונה: כתוב והקריבו הכהנים, לא כתוב שחטו. שחיטה כשרה גם בזר.

יש הלכה שמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמיים. עלי הוא גדול הדור, ושמואל הורה הלכה בפני רבו וחייב מיתה. חנה מתחילה לבכות, ומזכירה לו מי היא, ועלי מסביר לה שהילד צריך למות, כי מורה הלכה בפני רבו. והוא ייתן לה ילד אחר יותר טוב. אבל חנה מתעקשת שאל הילד הזה התפללה, ומה שביקשה מה’ קיבלה. אי אפשר להרוג את הילד הזה.

 

המפרשים שואלים כמה שאלות. הן נמצאות בעץ יוסף שבעין יעקב, ובספר עלי ורדים.

מה היתה המחלוקת בין עלי לשמואל הקטן? האם עלי לא ידע את ההלכה ששחיטה כשרה בזר? ידע, אז מדוע אמר להביא כהן? למה לא אמר להביא שוחט?

ישנה הלכה שזריז ומהודר מה קודם? יש מצווה לעשותה בהידור, ומצווה לעשותה בפחות הידור אבל ביתר זריזות. דוגמא: המצווה המהודרת של סדר התעטפות בתפילת שחרית, מתעטפים בטלית ואח”כ מניחים תפילין. אם אדם שכח ביום ראשון להכניס את הטלית לשקית של התפילין, ומגיע לביה”כ ללא טלית, ואין טלית בביה”כ, ההלכה היא שיניח תפילין ללא טלית, הגם שהסדר בהידור הוא להתעטף בטלית קודם שמניחים תפילין, אבל אם אין אפשרות להדר, לא מחמיצים את המצווה, וקודם יניח תפילין.

עלי אומר להביא כהן כי בכל דבר עדיף כהן, הוא ראשון בזימון ועדיף בשחיטה. אמרו לו שאין כהן כרגע. והילד שמואל אומר שאם אין כהן שוחט ישראל. הידור מצווה שכהן ישחט, אבל אם אין כהן שוחט ישראל.

יש כאן ילד שמורה הלכה בפני רבו. השאלה אם הוא מבין מה הוא אומר או שאתמול למד את ההלכות עם אביו. עלי שואל אותו מהיכן הוא יודע, והוא עונה לו את המקור. והנער נער, יודע הלכות, לא תינוק בן שנתיים.

אז נכון שאין עונשים בדיני שמיים פחות מבן עשרים שנה, אבל מי שהוא יניק וחכים כן עונשים.

אומרת חנה, מורה הלכה בפני רבו חייב מיתה אלא אם כן רבו סלח לו. לכן מבקשת חנה שיסלח לו. אך עלי אומר שלא יסלח ויהרוג אותו, וייתן לה אחד יותר טוב. אבל חנה אומרת אל הנער הזה התפללתי – עדיף לה ילד אחד מהתפילה שלה, ולא ילד מהברכה של עלי. מה זה משנה אם הילד מהברכה או מתפילה?

 

התשובה נפלאה, של הגאון רבי ראובן שפירא. המגיד מדובנא שואל: למה אברהם אבינו היה עקר, שרה עקרה, רבקה עקרה, לאה עקרה ורחל עקרה. יצחק ויעקב לא היו עקרים. התשובה אם אברהם אבינו היה יולד בגיל 25, כל ילדיו היו נחשבים קשורים לתרח. כדי לנתק קשר עם ההורים, לא נתנו לו ילד 86 שנה. כדי לקבל ילד הוא צריך להתפלל. הוא התפלל שיהיו לו ילדים, ואז זכה לילדים מהגר. שרה אומרת לו שהיה צריך להתפלל שיהיו לו ילדים ממנה, ואז גם היא היתה נפקדת.

רבקה עקרה, כי אם היתה יולדת מיד הם היו נחשבים ילדי בתואל, שנולדו מהברכה של לבן אחיה. כדי שרבקה תלד צריך תפילות. עיני לאה רכות, אז ע”י זה באו לה בנים. רחל מבקשת מיעקב הבה לי בנים, והוא אומר לה תתפללי, שלא יהיו לך ילדים של לבן, אלא ילדים של תפילה.

 

ספר מעדני שמואל להרב טרוביץ, על ההפטרה של ראה”ש שואל למה עלי רצה להרוג את הילד.

ילקוט הראובני: בפרשת בלק כתוב שבלעם נאנח: אוי, מי יחיה משומו א-ל. אמר בלעם: קורח הכניס את כל ישראל לאדמה, ובסוף יהיה לו תיקון, כשיוולד שמואל קורח יבוא לידי תיקון. ידע עלי הכהן שאם חנה ילדה ילד והיא נכדה של קורח, הילד בא לתקן את קורח. הילד הקטן שואל אותו למה אתה מחפש כהן, שחיטה כשרה בזר. הסבא שלו התחיל מזה שהוא בא למשה עם טלית שכולה תכלת ושאל אם צריכה ציצית, וטען שההלכה כמותו ומשה סתם בודה מליבו. קורח בא לחלוק ולהורות הלכה בפני רבו. עלי רואה שהילד הזה מתחיל כבר מעכשיו לחלוק על רבו, ומרגיש שצריך להרוג אותו כשהוא קטן, ולתת לה ילד אחר יותר טוב.

אבל חנה מבינה מה הוא רוצה, ואומרת אל הנער הזה התפללתי. ילד שבא ע”י תפילה לא קשור לסבא שלו, זה ילד שאני ביקשתי שלא יהיה לו מורא על ראשו, לא יהיה לו פחד מאף אחד. אלו לא תכונותיו של הסבא קורח, אלא אלו תכונות שבאו ע”י התפילה שלי. אז מודה עלי, שצריך להשאיר את הנער.

 

כעת נוכל לקשור את הקצוות.

שמואל בא לתקן את קורח. התמנה לנביא, הוא עצמו גם לוי, ובס”ד הוא גם נביא וגם שופט. עכשיו עם ישראל אומרים לו זקנת, בניך אינם הולכים בדרכך, לך לחיים טובים ולשלום ותביא לנו מנהיג חדש. מה שעשית למשה בגלגול שהיית בו קורח, כך עכשיו אומרים לך העם לך הביתה, לא צריך מנהיג, שים לנו מלך, לא רוצים שופט ולא נביא. מה שעשית למשה רבנו, ואמרת – כל העדה קדושים, לא צריך מנהיג ושופט – עכשיו אתה אומר אותו דבר.

הוא נפגע ומוכיח אותם באותם פסוקים שמשה הוכיח אותם. אותם מילים שאמר משה רבנו, משתמש שמואל: את שור מי לקחתי ואת חמור מי לקחתי. אחרי ששמואל מבין שכל מה שהוא עובר עכשיו, שדחו אותו מהשפיטה ורצו מלך לשפטם ככל הגויים, הוא מבין שהוא משלם את חטאיו של קורח. ואז עומד שמואל מול העם ומכריז קבל עם ועולם: ה’ אשר עשה את משה ואהרון ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים. הוא מתקן מה שעשה בגלגול הקודם, שאמר שמשה בודה דברים מליבו ומינה את עצמו ואת אחיו ואת אליצפן. עכשיו הוא מודה שה’ מינה אותו ואת אהרון, הכל עפ”י ה’. בזה תיקן מה שעשה קורח למשה רבנו.

 

עכשיו נבין למה הוא מוריד גשם. משה רבנו הכניס את קורח לאדמה מהרבה סיבות. בין הסיבות, היות שקורח אמר שמשה רבנו לא אמת ותורתו לא אמת, מחזירים אותו לראשית הבריאה, אז נועץ הקב”ה במלאכי השרת אם לברוא את האדם, ומלאכי החסד אמרו ייברא, מלאכי הצדקה אמרו ייברא. ומלאכי השלום אמרו אל ייברא שכולו עושה קטטות, ומלאכי האמת אמרו אל ייברא שאינו דובר אמת. שניים כנגד שניים, אז הקב”ה השליך אמת ארצה. אז קורח שאומר שהתורה לא אמת ומשה לא אמת – משליכים אמת ארצה, מכניסים אותו לאדמה.

עכשיו שמואל מתקן אותו, הוא מוריד גשם, כי גשם מצמיח מן האדמה. אחרי שאמר שמשה אמת ואהרון אמת, התיקון הוא אמת מארץ תצמח, ושמואל מוריד גשם באמצע הקיץ והגשם יצמיח מחדש את האמת.

 

כעת נוכל להבין מה כותב החיד”א בספרו כסא רחמים, והכלי יקר בנביא, על מה שחנה מבקשת: ה’ ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל. הגמרא בסנהדרין מביאה מחלוקת אם יש לקורח תיקון. שיטת רבי אליעזר שיש לו תיקון, כי כתוב מוריד שאול ויעל. חנה הרגישה נקיפות מצפון כי קורח נכנס לאדמה בגלל שעינו הטעתו, שראה שממנו יוצא שמואל, וחנה ילדה את שמואל, ובגללה קורח עשה מחלוקת, וצריכה תשובה על כך.

חנה מבקשת מוריד שאול ויעל, שיוציא חזרה את קורח מהאדמה, כי שמואל יקדש שם שמיים כתיקון לקורח, ולא ייקח מאף אחד שום דבר.

בספר של מרן הרב אלישיב, כתוב שקורח ראה ברוח הקודש שייצא ממנו שמואל. שמואל יצא בשכר שאלקנה קיבץ אנשים לעלות למשכן. אז גם קורח קיבץ אנשים כדי להמרידם על משה רבנו. הוא לא הבין שמזה שמורדים במשה לא יוצא שמואל, אלא שמואל יוצא כשאוספים אנשים ומקדשים שם שמים בכך שמביאים אותם למשכן שילה. העין שלו ראתה, אבל לא דברים ברורים.

 

נוכל לסיים את העניין בסנסן אחד נוסף, וסגרנו את המעגל.

קורח לא סיים את התיקון, כי שמואל חי רק 52 שנה והיה צריך לחיות 70 שנה. ימי שנותינו בהם 70 שנה. חסר 18 שנה. מי מתקן אותן? האר”י: ממשיך לתקן רבי אלעזר בן עזריה שמונה להיות נשיא בגיל 18 שנה. הרי אני כבן 70 שנה, כי אני שמואל במקור. אם מחברים 52 עם 18 אז ביחד הריני כבן 70 שנה. אבל יש בעיה, לא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות. כי בלילה אומרים רק שמע והיה אם שמוע. ציצית לא אומרים בלילה כי אינו זמן ציצית. רבי אלעזר בן עזריה רצה שיגידו ציצית גם בלילה, ולא השלים את התיקון, עד שדרשה בן זומא ואומרים ציצית גם בלילה.

המחלוקת של קורח התחילה מציצית, אז אם יגידו פרשת ציצית בלילה זה יהיה תיקון לקורח שלקח טלית כדי לחלוק על משה רבנו.

 

הוא מקבל בגיל 18 מינוי להיות נשיא, ולא אומר מיד לחכמים קיבלתי, אף על פי שהוא הכי מתאים. הוא עשיר כמו קורח, גם חכם, גם כהן, הכל מתאים, האיש שכל המעלות יש בו. יש לו גם ייחוס, הוא עשירי לעזרא, שלא כרבי עקיבא שאין לו ייחוס. אבל הוא טוען שאינו זקן.

על שמואל הפיל הקב”ה זיקנה בגיל 52 ונראה זקן כבן 400. אז אמרו החכמים שיפילו עליו זיקנה כמו שמואל שהוא ממשיך אותו, וגם הוא יהיה זקן.

אבל הוא טוען שצריך לשאול את אשתו מה דעתה. הוא בן 18, אז אשתו בת 17, תלמידה בכיתת נשואות בסמינר. ספר מגדים חדשים במס’ ברכות: מה הוא הולך לשאול את אשתו? אם האר”י כותב שהוא ממשיך את שמואל, שממשיך את קורח, וגומר את התיקון שתיאמר יציאת מצרים בלילות בפרשת ציצית, מי יזם את המלחמה הזו? אשתו של קורח. אז הוא שואל את אשתו, והיא אומרת שלא ייקח את המינוי, כי בפעם הקודמת היא דחפה אותו לקחת, אז עכשיו שלא ייקח, והתיקון יהיה שלם.

 

כך מתחברת ההפטרה לפרשה, יחד עם ראש השנה, ליחידה אחת.

בעוד 3 חודשים ושבוע נהיה כולנו בראש השנה. יחול ביום חמישי בשבוע. אנחנו בשבת מברכים תמוז, ר”ת זמני תשובה ממשמשים ובאים. בע”ה לפני תקיעת שופר נגיד מזמור למנצח לבני קורח מזמור 7 פעמים בקולי קולות. ביום הדין מזכירים את הבנים של קורח? בפסוקים האלה יש הכל. זוכים בני קורח שמליוני אנשים כל שנה בראש השנה פעמיים אומרים 7 פעמים את המזמור שלהם לפני תקיעת שופר. למה?

3 בנים של קורח היו איתו עד הרגע האחרון. ברגע האחרון שמשה רבנו אמר לקורח אולי יחזור בו, אמרו הבנים שאם לא יקומו יכבדו את אביהם, ואם יקומו יכבדו את משה אבל אביהם ייפגע. החליטו לקום, ועליהם נאמר רחש ליבי דבר טוב. ברגע האחרון רחש ליבם דבר טוב, נפלו לבור ונתבצר להם מקום בגיהנם ושם שוררו פרקים אלו.

לפני תקיעת שופר ביום הדין, זכור שבני אדם שתפסו את עצמם ברגע האחרון ניצלו. גם אתה תתעורר ברגע האחרון לפני חיתום הדין. לכן אומרים למנצח לבני קורח מזמור.

 

נכנסים לחודש תמוז. קורח בא לפני תמוז כדי ללמדנו על ההכנה הגדולה ליום הדין, שמי שממהר להתכונן קודם ליום הדין מרוויח. יזכנו הקב”ה שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

להאזנה בקובץ אודיו

 

תגיות: , , ,