הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ”א תמוז תשע”א

 

פרשת השבוע מטות היא הראשונה בשלוש השבתות הנקראות תלתא דפורענותא. השבוע היה 17 בתמוז, ונכנסנו לימי בין המצרים, ע”ש הפסוק “כל רודפיה השיגוה בין המצרים”.

תענית כ”ו: 5 דברים אירעו את אבותינו ב-17 בתמוז – נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר (בבית שני) ושרף אפוסטומוס את התורה והועמד צלם בהיכל (ע”י מנשה).

התמיד בוטל, אין יותר קורבן תמיד. אומרים כל יום את פרשת התמיד, ובזה מקיימים ונשלמה פרים שפתינו.

 

בכל יום בתפילת רצה אומרים: ואישי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון. כל המפרשים שואלים (טור, משנה ברורה ועוד), לכאורה יש כאן כפל לשון. כי היום לא מקריבים קורבנות אלא אומרים תפילות שקשורות לקורבנות. אז אין אישי ישראל היום, יש רק תפילתם. אז מה פירוש כפל הלשון? אומרים קורבן התמיד וזה כאילו מקריבים קורבן.

זבחים עמ’ אחרון: יש מזבח בשמיים שם מיכאל מקריב קורבן. איזה קורבן הוא מקריב? תוספות, זבחים ק”י: יש מי שאומר שמקריבים שם נשמות של צדיקים, ויש שאומר כבשים של אש. והיינו דאמרינן ב-18 ואישי ישראל ותפילתם מהרה תקבל ברצון. אשי ישראל הכוונה לכבשים של אש או לנשמות צדיקים. 

חגיגה י”ב: ברקיע הנקרא זבול, כנגד בית מקדש של מטה יש בית מקדש של מעלה, כנגד מזבח של מטה יש מזבח של מעלה, ומיכאל מקריב עליהם קורבנות.

 

הרמ”ע (רבי מנחם עזריה) מפאנו בספרו 10 מאמרות, במאמר אם כל חי, כותב: אליהו הנביא מקריב תמידין בבית המקדש של מטה. שהרי בית המקדש, אף על פי נחרב, בקדושתו עומד. עדיין נשאר בקדושה שלו. ואפשר שנגנזו לו קופות מתרומות הלשכה, כדי שיהיו באים משל ציבור. ומהימן ואסף וידותון משוררים, והוא עושה מגילות מגילות מהעורות של הכבשים, וכותב עליהם זכויותיהם של ישראל. גם רבי אליהו כהן מאיזמיר, בעל ספר שבט מוסר, כותב בספר מעיל צדקה (בשם ספר בית מידות): אלמלא אליהו לא היינו חיים באדום הרשעה, לא היינו יכולים להתקיים בגלות אדום, שמיום שחרב בית המקדש מקריב שני תמידין ביום וכותב על עורותיהן את המצוות והצדקות שישראל עושים בכל יום ויום.

החיד”א בספרו מחזיק ברכה (אורח חיים סימן ק”כ): כתב על זה דוד, שאליהו הנביא מקריב תמידין בבית המקדש, ולפי זה מובן טוב מה זה אישי ישראל, כפשוטו, קורבנות של כבשים כמו בזמן שבית המקדש היה קיים. כלומר היום אליהו מקריב עבורנו קורבנות.

 

בשבוע שעבר התחלנו לדבר על הפטרת פנחס, ואנו רוצים להמשיך לדבר בה. הזכרנו שפנחס הוא אליהו, וקינא במעשה השיטין ולאחר מכן קינא בעבודה זרה בהר הכרמל. אני רוצה להמשיך את הרעיון.

הזכרתי שהקב”ה אמר לאליהו הנביא שהוא לעולם מקנא. כשם שקינא בשיטים על עריות וכאן בכרמל מקנא על עבודה זרה, “חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך”. מכאן התקינו חכמים שיעשו מושב של כבוד לאליהו מלאך הברית. הקב”ה הבטיח לאליהו שכר שכל ברית מילה הוא יראה בעיניו. טור יורה דעה רס”ה מביא להלכה שעושים כסא לאליהו הנביא.

הזכרנו שבחטא העגל נהרגו 3,000 איש ובמעשה השיטים 24,000, כי חטא העגל היה בתוך עם ישראל, ובחטא השיטים עם ישראל דבק באומות אחרות. החטא היתה התערבות בגויים והתביעה עליהם היתה הרבה יותר חמורה. אליהו עצר את זה, את ההתערבות בגויים, וזו הסיבה שאחרי שעושים הבדלה בה מבדילים בין ישראל לעמים, מזכירים את אליהו הנביא שעצר את התבוללות ישראל בעמים.

 

ברית מילה זה אחד הדברים שמבדילים בין יהודי לגוי. גוי שמל עצמו ממשיך להיות ערל, ואינו נקרא מהול. אסור לגוי לשבות בשבת. אז לאחר שבת שמהווה ההבדל בין יהודי לגוי, נותנים לאליהו עוד שכר, שהוא יצר את החיץ בין ישראל לעמים וגרם שעם ישראל לא יתערבו בגויים, להיות בברית מילה שגם היא מבדילה בין ישראל לעמים.

הזכרנו שאותם 24,000 שמתו בשיטים היו כנגד אותם 24,000 שנהרגו במעשה דינה בשכם. בעל הטורים: זו הסיבה שציווה הקב”ה לצאת למלחמת מדיין 2,000 לכל מטה (אלף למטה), 12,000 לתפילה ו-12,000 למלחמה, כנגד 24,000 שנהרגו בשיטים. יוצא שגם מלחמת מדיין קשורה.

 

אנו רוצים להמשיך בהפטרה שהתחלנו בשבוע שעבר, ולהגיע ליסוד נפלא שיחבר אותנו לעבודה של 3 השבועות.

הסברנו את הפסוק הראשון בהפטרת פרשת פנחס, שאליהו הנביא רץ לפני אחאב, לתת כבוד למלך ישראל, כי אליהו שחט את 450 נביאי הבעל שליוו את אחאב בדרך להר הכרמל.

“ויגד אחאב לאיזבל את כל אשר עשה אליהו ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב”. אחאב אמר לאיזבל שאליהו הרג את 450 הנביאים. למה בפסוק מופיע 3 פעמים המילה כל? אברבנאל: הוא רצה להשמיע באזני איזבל כמה אליהו גדול. קודם כל הוא הוריד אש מהשמיים בכרמל ואכלה את הקורבנות והעצים והמים, ואצל נביאי הבעל והאשרה לא ירדה אש מהשמיים. דבר שני הצליח להוריד מטר, הבטיח שיירד גשם ואכן ירד גשם. בשלב שני הוא מספר לה כל אשר הרג. אמר אחאב לאיזבל: זקן כמוהו וחלש, הצליח לשחוט 450 בידיים שלו. אף אחד לא ברח. איך זה יכול להיות? הוא בא להגיד את גדלותו העצומה של אליהו, כדי שתכיר גם היא בכוחו.

איזבל היתה גויה, ואמרה לאליהו שתהרוג אותו למחרת. נס שהודיעה לו (מנחה קטנה), כדי שיהיה לו זמן לברוח. פרקי דרבי אליעזר כ”ט: אליהו לא ידע אם להילחם באיזבל או לא. אמר לו הקב”ה, בשעה שעשו רדף אחרי יעקב הוא ברח לשדה ארם. בשעה שפרעה רצה להרוג את משה הוא ברח למדיין. כששאול רדף אחרי דוד הוא גם ברח. אז גם אליהו צריך לברוח. זו התשובה מהקב”ה, וכך עושה אליהו.

הרמ”ע מפאנו בספר הגלגולים: איזבל היתה גלגולה של כזבי בת צור, שנהרגה ע”י פנחס, ולכן רוצה להרוג את אליהו הנביא שהוא פנחס, כנגד מה שעשה לה בגלגול הקודם.

 

אליהו עזב את מלכות ישראל והגיע לבאר שבע ששייכת למלכות יהודה, יחד עם נערו. הוא הלך במדבר במשך יום ואח”כ ישב תחת תומר דבורה ושאל נפשו למות וביקש מהקב”ה שייקח אותו מפה. רבנו בחיי: שלושה ביקשו בקשה זו. משה רבנו הראשון, שאמר “מחני נא מספרך אשר כתבת”, וכן אמר “הרגני נא הרוג, אם מצאתי חן בעיניך”. השני אליהו הנביא שביקש “קח נפשי כי לא טוב אני מאבותי”. השלישי יונה הנביא, שאומר “קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי”.

אחרי כן שכב אליהו לישון, ואמר לקב”ה: אשה אחת שלחת לעם ישראל ודבורה שמה, והיא יושבת תחת תומר דבורה, והיא הצליחה להחזיר את עם ישראל למוטב, דכתיב “עד שקמתי דבורה”. ואני לא הצלחתי להחזירם בתשובה. דבורה היתה טובה ממני, לכן אני מבקש שתיקח אותי מפה.

כתוב שאליהו שכב תחת הרותם, ובהיפוך אותיות הרי זה תומר. מי שמדבר לשון הרע מאכילים אותו גחלי רתמים (מעץ הרותם), והם בוערים 12 חודשים.

פתאום מלאך נוגע בו. “והנה זה מלאך נוגע בו”. מה פירוש המילה זה? אליהו ראה עוגת רצפים ואכל ממנה קצת. רבי חיים קנייבסקי כותב שפחד שאם יאכל הרבה יתחייב בנטילת ידיים וברכת המזון. שוב המלאך נוגע בו, ואומר לו שהוא יכול לאכול שיעור סעודה כי ב-4 המיל הקרובים אין מים לנטילת ידיים, ולכן מותר לו לאכול. מכוח אותה אכילה הוא הלך 40 יום ו-40 לילה ברציפות.

רדב”ז: מה המרחק מהר סיני לארץ ישראל? 11 יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע (הכניסה לארץ ישראל). מבאר שבע עוד 5 ימים, סה”כ 16 יום. אז לאן יש ללכת 40 יום ולילה?

הגיע להר סיני, למערה, זו נקרת הצור בה נתגלה הקב”ה למשה רבנו וגילה לו י”ג מידות של רחמים. פרקי דרבי אליעזר: 10 פעמים ירד הקב”ה לארץ. בין המקומות – סדום, דור הפלגה, בסנה, ושניים במערה – אחד עבור משה רבנו והשני עבור אליהו הנביא.

פסחים נ”ד: המערה הזו היתה אחת הדברים שברא הקב”ה בערב שבת בין השמשות.

אחרי שישן במערה, הקב”ה שואל אותו: מה לך פה אליהו. אליהו עונה: קנוא קינאתי לה’ צבקות. כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואיוותר אני לבדי… גם אותי רוצים להרוג, ואתה אמרת לי לברוח. עונה לו הקב”ה: צא מהמערה ותעמוד על ההר ותראה את השכינה עוברת, ורוח חזק שובר סלעים, לא ברוח ה’, לא ברעש ה’, לא באש ה’, ואחר האש קול דממה דקה. קול דממה דקה זו השכינה, וכל מה שקודם זו הכנה. במראה של האש והרוח והרעש, הראה לו הקב”ה מעשה מרכבה ופמליא של מעלה, כי עשה קידוש ה’ בהר הכרמל, שכולם צעקו שם ה’ הוא האלוקים, והוא שחט 450 נביאי הבעל.

בעל התניא בליקוטי תורה פרשת פנחס: המשכת גילוי אור אינסוף ברוך הוא למטה, לא ברוח ה’, אינה מתגלה למשרתי מעלה, עליהם נאמר המקדישים ליוצרם בנחת רוח. לא ברעש ה’, אלה האופנים וחיות הקודש עליהם נאמר ברעש גדול מתנשאים. גם על ידיהם לא נמשך האור האלוקי למטה. לא באש ה’, אלו השרפים, כי אין שם ההוויה מתלבש בבחינת אש. ואחרי האש קול דממה דקה, היינו קול התורה, דכתיב דברי חכמים בנחת נשמעים. וע”י התורה נמשך גילוי האור אינסוף ברוך הוא למטה.

הקב”ה גילה לאליהו הנביא גילוי עצום. שכל מה שהוא רואה במלאכים ובשרפים ובאופנים ובחיות הקודש, כל זה מיעוט למול אדם היושב ולומד תורה. כל מראות המרכבה הן כאין וכאפס לעומת יהודי היושב ועוסק בתורה, ועל זה נאמר קול דממה דקה, דברי חכמים בנחת נשמעים.

 

אחרי שרואה אליהו את המחזה הזה, יוצא אל פתח המערה, והשכינה מתגלית אליו ושואלת שוב: “מה לך פה אליהו”. תנא דבי אליהו זוטא פרק ח’: בין המראה הראשון שנתגלה לאליהו לבין השני עברו 3 שעות. אחרי שהראה לו מעשה המרכבה בחלוף 3 שעות שואל אותו הקב”ה שוב אותה שאלה. ואליהו חוזר על אותה תשובה מלפני 3 שעות: “קנוא קנאתי לה’ צבקות, כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה.

אזי אומר לו הקב”ה: תחזור בחזרה בדרך שלך לדמשק. אבל הוא הגיע מבאר שבע, ולא מדמשק. הקב”ה אומר לו, אם תלך בדרך זו שבה אתה מתנהג כעת, אז תמשיך לדמשק, ושם תמשח את חזאל למלך ארם, את יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל, ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך. מעתה הנביא החדש יהיה אלישע. עד כאן ההפטרה.

 

לפני שנתחיל, צריך לחזור על דברי הגמרא. כשמדברים על האבות הקדושים, נביאים, שופטים, מלכים, צריך להיזהר, כי אין לנו בכלל השגה בהבנה שלהם. אם ראשונים מלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים בני אדם אנו כחמורים, ולא כחמורו של פנחס בן יאיר. כשצריכים לדבר על אליהו הנביא צריך לקיים של נעליך מעל רגליך. אבל חז”ל לא סתם סיפרו לנו, הם רצו שנעמיק ונלמד לעבודת ה’ שלנו מה הקב”ה תובע מאיתנו לעבודת היום-יום. אין לנו עסק בהבנת אליהו הנביא, אנו רק מביאים את הדברים כדי ללמוד מה עבודת ה’ שלנו.

זוהר: לאחר שאליהו אמר לקב”ה פעמיים, בניך עזבו את הברית ושברו את המזבחות, אמר לו הקב”ה אי אפשי בנבואתך, כי אתה מקטרג על בני. העולם לא יכול לשאת את דברי הקטרוג שאתה מדבר על בני.

 

באר משה מאושרוב בספר מלכים עומד בהרחבה על דברי הפטרה זו (מקור הדברים מופיע באברבנאל). איך יכול להיות שאליהו הנביא כשהיה פנחס הקנאי שעצר את המגפה הקב”ה אומר שהוא קינא את קנאתו, ופתאום כשנהיה אליהו הנביא הקב”ה שואל למה אתה מקטרג על בני, ובגלל הקטרוג אני דוחה אותך מהנבואה ומושח את אלישע תחתיך.

שאלה נוספת שואל הרדב”ז חלק ו’: למה הקב”ה צריך לקחת את אליהו הנביא עד הר חורב כדי להראות לו את מחזה הנבואה, למה צריך להכניסו למערה של משה רבנו? ארץ ישראל היא המקום הטוב ביותר למחזות נבואה, למה צריך היה לסחוב את אליהו הנביא להר סיני 40 יום בלי אכילה ושתייה, ולמערה של משה, ושם להראות לו מראות, לא באש ולא ברוח ולא ברעש אלא בקול דממה דקה. למה אי אפשר להראות לו את זה בהר הכרמל?

 

באר משה מאושרוב והרדב”ז אומרים אותו רעיון בשינוי לשון.

נקדים הקדמה קצרה על מדרש בשיר השירים רבא פרק א’, על הפסוק “אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש”. הקב”ה לא אוהב שמשמיעים דברים רעים על עמו. אין לך שמח מישעיהו הנביא, כל 7 הנחמות שנקרא בע”ה אחרי ט’ באב, נאמרו ע”י ישעיהו הנביא. הוא אמר משפט אחד עליו שילם דבר נורא: כי בתוך עם טמא-שפתיים אנוכי יושב. אמר לו הקב”ה: על עצמך אתה יכול להגיד, כי איש טמא-שפתיים אנוכי. על העם אינך יכול להגיד. מיד שלח מלאך ובידו רצפה. רצפה זה רצות פה למי שאמר דלטוריה על בני. נביא שכל הזמן משמיע דברי נחמה לעם ישראל, אם פעם אחת אומר עליו טמא שפתיים, הקב”ה שולח אותו לרצות פה.

יבמות מ”ט: הנביא ישעיהו בן אמוץ ברח מנכדו מנשה והתחבא בתוך עץ. מנשה לקח משור וחתך את העץ בדיוק במקום הפה של ישעיהו הנביא והרגו, ללמדך כמה הקב”ה מדקדק במי שמשמיע דלטוריה על בניו.

אליהו הנביא מודיע לקב”ה: קנוא קנאתי לה’ אלוקי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו, את נביאיך הרגו בחרב. אמר לו הקב”ה: בריתי – שמא בריתך? מזבחותי – שמא מזבחותיך? נביאי – שמא נביאיך? אני יודע מה עשו לי, ולא צריך שתודיע לי. אני לא מחפש מנהיגים שיגידו לי מה עשו לי רע, אלא מנהיגים שיגידו שבח על הילדים שלי.

שלא נקטרג על אליהו הנביא שסתם עשה זאת. ילקוט שמעוני שכ”ה: 3 אנשים, אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן, אחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב. ירמיהו תבע כבוד האב וכבוד הבן. ואליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, שנאמר קנוא קינאתי. הוא כל הזמן תבע את כבוד הקב”ה. זו הסיבה שאמר אליהו הנביא לקב”ה שיקח אותו מפה, כי לא מסוגל לראות את חילול ה’ הנורא שעם ישראל לא שומר מצוותיו. כלומר היתה לו סיבה לתבוע כבוד הקב”ה. אבל הקב”ה הסביר לו שמנהיג צריך לחלק הנהגתו לשתיים – כשמדבר עם העם, צריך להוכיחו, וכשמדבר עם הקב”ה על עם ישראל הוא צריך להגיד לקב”ה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ – אין לך כמו עם ישראל.

 

רב אבהו וריש לקיש נסעו יחד עם החמור והגיעו לקיסריה. אמר רב אבהו: הגענו לקיסריה שהוקמה ע”י הורדוס ואלו שגרים שם עזבו את התורה. ריש לקיש לקח אדמה ודחף בפיו של רב אבהו. אמר לו – אין הקב”ה חפץ במי שיגיד דלטוריה על בניו. הקב”ה מכיר את קיסריה ואת הפקידים שם, הוא לא צריך שיגידו לו.

כשאדם מדבר עם הקב”ה על בניו צריך להגיד רק דברי שבח. לאחר שהקב”ה אומר למשה רבנו אחר חטא העגל שרוצה להשמיד את עם ישראל, עומד משה רבנו ומתפלל עד שנעשה חולה מרוב תפילות, עולה לשמיים 40 יום ולילה, ומתפלל לקב”ה שיסלח לעם ישראל על חטא העגל. חוזר חזרה ביום הכיפורים, בפעם השלישית שעלה, והקב”ה מוחל לעם ישראל ומוכן לתת לוחות שניות.

זה מה שעשה הקב”ה לאליהו הנביא. פסיקתא רבתי ד’: כל מה שעשה הקב”ה למשה עשה לאליהו הנביא. נגלה במערה, הוריד אש מהשמים בשבילו, 40 יום לזה ולזה. אחרי שאליהו הנביא משמיע דברי תוכחה על עם ישראל – עזבו בריתך, מזבחותיך הרסו – הקב”ה רוצה לעורר את אליהו הנביא. הוא נותן לו לאכול עוגת רצפים, נותן לו ללכת 40 יום ולילה, כמו שמשה רבנו התפלל 40 יום ולילה. הקב”ה רצה שיתעורר וילמד את לימוד הזכות של משה רבנו, אבל אליהו הנביא לא לומד מכך. מכניס אותו הקב”ה למערה, שם ביקש משה רבנו מהקב”ה לדעת את דרכיו, והקב”ה הראה לו י”ג מידות של רחמים, שם במערה בנקרת הצור. אולי ילמד אליהו הנביא מהנהגתו של משה רבנו, שם התגלו לו י”ג מידות רחמים. ראש השנה: ברית כרותה לי”ג מידות של רחמים שאינן שבות ריקם.

מראה לו הקב”ה את גלגלים וחיות הקודש – רעש ואש ורוח. הקב”ה לא צריך אש ורוח, אלא קול דממה דקה, מי שילמד על עם ישראל זכות ולא ישמיע דברי קטרוגים כאש.

אליהו הנביא לא מקבל את המסר וממשיך לקנא קנאת ה’ צבקות, אומר לו הקב”ה, אם אתה בוחר לקטרג ולקנא קנאת ה’, לך בדרכך זו לדמשק. בדמשק יש 365 בתי תפילה שכולם עובדים לשמש. תקטרג שם.

 

עד כמה משה רבנו ביקש רחמים על עם ישראל, גם כשהקב”ה אומר הניחה לי ואכלם. כלומר משה רבנו מחזיק את הקב”ה ומבקש ממנו לא לעשות לעם ישראל מה שמבקש לעשות לו.

אדם פשוט לחלוטין פעם אחת לימד זכות על ישראל, והקב”ה מינהו לשופט. גדעון היה בן לאב  עובד עבודה זרה, ועם כל זה, ליל הסדר הם עשו ביחד. איך מסתדר ליל הסדר עם עבודה זרה? רק מי שיודע את כוחו של יצר עבודה זרה באותם הימים יכול להבין זאת. הם יושבים בליל הסדר ובסיומו הוא יוצא החוצה ופוגש מלאך, ואומר לו: אבא הקריא לי את ההלל, ואמר בצאת ישראל ממצרים. אם אלו שיצאו ממצרים היו רשעים, כשם שעשה להם נפלאותיו בחינם, כן יעשה לנו. אנו מוקפים כעת במדיינים שרוצים להרגנו, אם תאמר שאנו לא בסדר, שיעשה לנו נפלאות כמותם. ואם צדיקים היו, יעשה לנו הקב”ה ניסים בזכותם. אמר לו המלאך: לך בכוחך זה והושעת את ישראל. גדעון זכה להיות מנהיג של עם ישראל בזכות שלימד עליהם זכות. זה מה שמחפש הקב”ה.

תנא דבי אליהו רבא ד’: מפני מה חמה מאירה למשה רבנו בעולם הזה? כי עשה רצונו של הקב”ה וכל ימיו היה מתאווה ומצפה שיהיה שלום בין ישראל לבין אביהם שבשמיים. כל חייו לימד זכות.

 

זה ההבדל בין פנחס לאליהו. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם. מה פירוש בתוכם? פנחס הרג את זמרי בן סלוא, ואח”כ תפסו ואמר לקב”ה: על דבר זה ימותו 24,000 מישראל? בעגל 3,000 וכאן 24,000. אחרי שקינא קנאתו, לימד על עם ישראל זכות. קינא בתוכם. כשהוא מדבר לקב”ה הוא מלמד זכות על עם ישראל. אמר לו הקב”ה: פנחס בן אלעזר הוא קנאי בן קנאי אבל משיב חמה בן משיב חמה. הוא יודע גם לקנא קנאת ה’ וגם ללמד זכות על עם ישראל.

 

כעת נוכל להבין יסוד נפלא. הקב”ה שולח את אליהו לנחם את חיאל בית האלי, ושם אחאב משמיע דברי נאצה, שאיך ייתכן שדברי יהושע מתקיימים ודברי משה רבנו לא מתקיימים, שאמר “ועצר את השמיים ולא יהיה מטר” אם יעבדו עבודה זרה. אליהו הנביא מבקש מפתח גשמים מהקב”ה, וסוגר את השמיים ל-3 שנים. אין גשם, אין מה לאכול. ואילו אליהו יושב בנחל כרית ומקבל מהעורבים בשר ולחם בבוקר ובערב, ואין לו דאגה.

בשבוע שעבר אמרנו שאין רע מהעורב, שמוכן שכולם ימותו, יהיו בתוך התיבה ויסבלו, ואין לו בעיה. הוא מוכן להביא לאליהו אוכל למרות שכל העולם סובל.

מהרח”ו: הקב”ה רצה להגיד לאליהו הנביא שאין יותר אכזר מהעורב, שמתאכזר אפילו לבניו. אם העורב האכזרי מביא לך אוכל ומרחם עליך, תרחם על עם ישראל ותפתח שערי גשמים. אליהו לא מבין את המסר וממשיך לשבת בנחל כרית.

הקב”ה רצה ללמד את אליהו איך מלמדים זכות. למה הקב”ה ברא עורב כל כך אכזרי, שמתאכזר גם לבניו? הוא מסרב לצאת מהתיבה ולא איכפת לו שכולם יישבו בתיבה ויסבלו, ונוח שואל בשביל מה צריך אותך, והקב”ה אומר לו שיצטרך אותו בעוד 1,400 שנה, כדי שיביא לאליהו אוכל. הקב”ה מחזיק מין של עורב 3,000 שנה מבריאת העולם ועוד 1,400 שנה מתיבת נוח, כדי שיביא אוכל לאליהו. שווה להחזיק יהודי אלף דורות, רק שבסוף ייצא ממנו מישהו. שווה להחזיק אותו, כי בסוף ייצא ממנו משהו טוב.

 

אח”כ שולחו הקב”ה לצרפתה לאשה שאין לה מה לאכול, ואליהו אומר לה שתתן לו בראשונה מהעוגה האחרונה שתאפה. הסיבה – הוא כהן, ומבקש ממנה הפרשת חלה. אבל מדובר בקומץ קמח ושמן, אין חיוב הפרשת חלה. אלא רצה הקב”ה שאליהו ילמד, איך אשה שאין לה מה לאכול נותנת לו לאכול כי הוא מבקש. כמה זכויות אפשר ללמד על עם ישראל. אחרי שהילד מת, מבקש אליהו את מפתח תחיית המתים, והקב”ה מבקש בחזרה את מפתח הגשמים, ושולח אותו לאחאב להגיד לו שיירד גשם. אליהו הולך להר הכרמל ואחאב נותן לו להרוג 450 נביאי הבעל. יש פה קידוש ה’ עצום, ואליהו מקטרג, שעם ישראל לא שומר ברית מילה, הרסו מזבחות והרגו נביאים.

אליהו תבע לכבוד הרב, לחילול ה’ לקב”ה, אבל את כבוד הבן לא תבע. אומר לו הקב”ה, לא זו הדרך, לך בדרכו של משה רבנו, מוליך אותו 40 יום ולילה במדבר בלי אוכל ושתיה, מביא אותו להר סיני. אחרי 3 שעות נגלה אליו הקב”ה ומראה לו אש ורוח, ושואל מה לך פה, ואליהו חוזר ואומר שוב את הקטגוריה על בניו.

אומר לו הקב”ה, למה הבאתי אותך להר סיני? היית צריך להגיד לי 70 אומות הסתובבת כדי לתת את התורה ואף אחד לא רצה מלבד עם ישראל שאמר נעשה ונשמע, תלמד עליהם זכות. אחרי זה הכנסתי אותך למערה ללמד עליהם 13 מידות של רחמים, ולא למדת. אם אתה תובע רק את כבודי ולא את כבוד בני, ממנהיג אני מחפש שיתבע גם את כבודי וגם את כבוד בני. כשמדבר איתם שידבר על כבודי, וכשמדבר איתי שידבר על כבוד בני ויגיד כמה הבנים שלי גדולים. היות ואינך הולך בדרך זו, ותובע רק את כבוד הקב”ה, אם כך תפקידך יסתיים, אתה עולה לשמיים ותהפוך לאליהו מלאך הברית, ומי שיילך תחתיך הוא אלישע.

לכן יש מאן דאמר שלהיות מלאך הברית זה שכר, ויש מאן דאמר שמדובר בעונש. למה עונש? כי אם אתה אומר שבני עזבו את בריתי, תלך לכל ברית מילה ותראה איך בני מלים את עצמם בששון ובשמחה, גם כאשר הם רחוקים מכל זיק של יהדות.

 

אם כך נבין יסוד נפלא. הבאר משה: פתאום מרגיש אליהו “והנה זה מלאך”. מה פירוש זה מלאך? המילה זה משמשת גם את המסנגר וגם את המקטרג. המקטרג משתמש בזה כי עם ישראל השתמש במילה זה בחטא העגל (נחמיה ט’) – זה אלוהיך אשר העלוך מארץ מצרים. אמר הקב”ה: הנה זה מלאך – תלמד עליהם זכות באותה המילה. הקב”ה אומר לו שמנהיג צריך להיות כמו משה רבנו, תובע את הכבוד של הקב”ה מעם ישראל ומהקב”ה את הכבוד של עם ישראל. הקב”ה אומר לו הרף ממני, ומשה אומר לקב”ה תהרוג אותי ולא תיפול ציפורן מציפרנם של עם ישראל. כך מדבר מנהיג דברי זכות, לכן הקב”ה לקח את אליהו להר חורב ולמערה, שילמד לתבוע את כבוד העם ולתת דברי זכות על מעשיהם.

 

אני רוצה לספר סיפור שקשור לנושא כוחותיו של עשו הרשע במספר 400, שזה הכוח שנקרא עין רעה (רבנו בחיי). לכן עפרון החיתי דרש 400 שקל כסף, לכן עם ישראל ירד למצרים. עשו וחילותיו באים במספר 400, וגם עמלק בא להילחם עם ישראל ממרחק של 400 פרסה. כנגד זה בעין טובה יש אליהו וחילותיו, וגם הם מספרם 400. כשאחד רצה לחטוא ונפל מהגג כדי לא לחטוא, תפס אותו אליהו הנביא מלמטה ואמר לו שהטריחו לבוא מ-400 פרסה.

אליהו זכור לטוב גימטריה 400. בשבוע שעבר דיברתי בשיעור על פרקי אבות על העניין של עין רעה. כנגד זה יש באליהו הנביא עין טובה. לכן במוצאי שבת יש דעות שצריך להגיד את המזמורים על אליהו הנביא 130 פעם, גימטריה של עין.

אח”כ הזכרתי העניין של אליהו מלאך הברית, שיש מרבותינו שאומרים שזה שכר, ויש שאומרים שזה עונש.

 

אחרי השיעור מספר לי יהודי סיפור, שכמה יהודים שמעו אותו מפני בנים וחתנים של בעל המעשה. היה מוהל מפורסם בשם רפאל אבוהב, שנהרג ביום הראשון של מלחמת המפרץ – הרגיש לא טוב ורצה שיביאו לו אמבולנס, ולא הביאו לו כי היתה אזעקה, והוא נפטר.

הוא היה מוהל וחזן מאוד מפורסם בתל אביב, הרב ניסים פרץ, ראש ישיבת בית אל, הוא חתנו וגם הוא מספר סיפור זה. יום אחד מתקשרת אליו אשה מהרצליה, ורוצה להזמינו לברית ביום רביעי בהרצליה פיתוח. איזור של וילות, הוא היה בטוח שיהיה ברית מפוארת, 300 איש על הבריכה. הוא מגיע בבוקר ופתחה לו עובדת זרה, ואין אף אנשים. יש בווילה תינוק, ואין אבא ואמא, הלכו לעבודה. התברר שהוא המוהל, הסנדק, אבי הבן, הכסא של אליהו, העומד ליד הסנדק מצד המוהל והעומד ליד הסנדק מצד הסנדק. כלומר הוא והתינוק בלבד. כשראה זאת, פרץ בבכי. אמר רבש”ע, ומי כעמך ישראל, יהודים מזמינים אותי למול ואין להם השגה שמישהו צריך להיות בברית. הוא מל אותו, נתן לו שם, טיפל בו ושכח מהסיפור.

אחרי 13 שנה מגיע טלפון, האם שואלת אם הוא זוכר את הברית בהרצליה פיתוח. ברית כזו לא שוכחים. האם מספרת שהילד השתגע, רוצה ללמוד בישיבה, רוצה שנקנה לו גמרא, ורוצה להיות דתי. הוא לא פגש אף דתי בחיים שלו, חוץ מהמוהל. לכן מבקשים ממנו שייקח אותו אליו, כי זה לא בשבילם. הרב אבוהב לקח אותו וגידלו וחינכו בישיבה, בזכות אותה ברית מילה.

אז אליהו מלאך הברית הקב”ה שולחו שיראה גם אנשים רחוקים מכל מורשת יהדות, עדיין נשאר בהם ניצוץ.

הגאון רבי חיים ברלין היה בוכה בשיר השירים בפסוק “הנך יפה רעייתי הנך יפה עינייך יונים”. למה היה בוכה? כי כשהיה אומר את הפסוק היה נזכר ביהודי אחד במוסקבה, קולונל גדול בק.ג.ב. שביקש ממנו למול את בנו, אבל אסור שיידעו כי יעשו לו צרות, לכן נוסע שבועיים מכאן ומבקש שידאג למילה. אחרי שבועיים הקולונל חוזר ומציע לרב תשלום, והרב מסרב ושואל מה הסיבה שמל אותו. ענה הקולונל, שאביו אמר לו לפני מותו, שהוא קומוניסט, ומי יודע אם יישאר לו יהדות בצבא הקומוניסטי, אבל בעוד כמה עשרות שנים לא יהיה קומוניזם, אז מאין יידע הבן שלו שהוא יהודי? שיבטיח לו שימול אותו, שיהיה לו חותם ברית קודש. הבטיח לו וזה מה שעשה.

הרב חיים מברלין אמר שזה מה שכתוב בפסוק בתהילים. יונה כשמתרחקת מהשובך תמיד חוזרת אחורה לראות אם רואה את השובך. יונה תמיד מסתכלת על השובך. הקב”ה אומר על כנסת ישראל “הנך יפה עינייך יונים”. שגם מי שמתרחק מהקב”ה, כל הזמן שומר על קשר עין עם הקב”ה.

 

מה למדנו מהפטרה זו? ויקרא רבה פרשה ב’ אות ג’: אחד עשה כתר לקב”ה, אמר לו אחד מה אתה עושה, אמר לו כתר למלך. אמר לו קבע כמה שאפשר יותר אבנים ומרגליות, כמה שיותר קישוטים, כי המלך ילבש את זה. אמר הקב”ה למשה: כל מה שאתה יכול לשבח ולפאר ולגדל את עם ישראל תעשה, כי אני עתיד להתפאר בהם.

בספר כתר מלוכה לבן איש חי, יש שיר פיוט שבח והלל על עם ישראל. כמה הם נותנים צדקה גם אם הם עניים מרודים, כמה הם מכבדים את השבת למרות קשיי פרנסה, כמה הם שמחים במצוות, מעונים בייסורים ולרגע לא מפסיקים ביטחון בקב”ה, שנאמר: לישועתך קיוויתי ה’. זה הדבר שהקב”ה משתבח בו, ביקרא דישראל, כמה הם דבוקים בו. אליהו הנביא תבע את כבוד הקב”ה ולא את כבוד הבן, והקב”ה אומר לו שיילך לכל ברית מילה.

 

על פי זה נבין מה כתב הרמ”ע מפאנו ב-10 מאמרות, שאליהו הנביא מקריב כל יום 2 תמידים, וכותב על עורותיהם את זכויותיהם של ישראל. עכשיו אליהו תובע את כבוד הבן. כשאנו נמצאים בגלות ומצפים כל יום שיתקיים והנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא, הדרך היא לשבח ולהלל ולספר את כבודו של ישראל, וכך נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

להאזנה בקובץ אודיו