הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י’ שבט תשע"א שבת שירה

  

פרשת בשלח נקראת שבת שירה, על שם שירת הים.
חז"ל בתנחומא על הפסוק "ויהי בשלח פרעה את העם": זה שאמר הכתוב חכם לבב ואמיץ כוח, מי הקשה אליו וישלם. חכם לבב זה הקב"ה, שנאמר עימו חוכמה וגבורה. מי הקשה אליו וישלם – אומר המדרש, בוא ותראה: דור המבול נתקשו כנגדו ושטפם במים, דור הפלגה נתקשו כנגדו – הפיצם בכל העולם, אנשי סדום – וה’ המטיר על סדום, פרעה אמר מי ה’, והקב"ה אמר לו שלח את עמי, ואף הוא התקשה, כיוון שבאה מכת בכורות, מיד שלחן.
המדרש רבא מביא פסוק: אמרו לאלוקים מה נורא מעשיך – הנצלבים צולבים את צולביהם, הנהרגים הורגים את הורגיהן. המן חשב לתלות את מרדכי ותלו אותו ואת בניו, פרעה אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, והוא הושלך לים.
כך מבאר המדרש – ויהי בשלח פרעה – הוא אולץ לשלוח. בהתחלה אמר שלא מכיר את הקב"ה ולא ישלח את העם, ובסוף נאלץ לשלוח. בכוח.
לעומת זאת, בירושלמי כתוב שפרעה ביקש והתחנן לשלח את העם, ככתוב בפרשת שבוע שעבר: ויקרא למשה ואהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי. אמר רב לוי: כשם שניתן כח בקולו של משה, כך ניתן כוח בקולו של פרעה. היה אומר: לשעבר הייתם עבדי פרעה, מכאן והלאה אתם עבדי ה’. באותה שעה היו ישראל אומרים הללויה, הללו עבדי ה’, ולא עבדי פרעה.
מדרש: אמר משה לפרעה – אלמד אותך דבר שלא תמות, כי אתה בכור. הרם קולך ואמור – בני ישראל, הרי אתם ברשותכם, הרי אתם בני חורין, קומו צאו מתוך עמי, עד עתה הייתם עבדי פרעה, מכאן ואילך אתם עבדי ה’.
משמע מכאן שמשה רבנו דרש שפרעה יוציא את המילים הללו מפיו. לשם מה צריך היכרזה זו? באה מכת בכורות, הוא רוצה לשחרר את העם. ולא רק שרוצה לשחרר – על הפסוק שמופיע בפרק י"א פס’ ח’, אחרי מכת חושך, אומר רבנו בחיי: אמר לו משה, אין אני וישראל יוצאים מרשותך, עד שתשלחנו אתה בעצמך. ותצווה אותנו לצאת, ואחרי כן נצא. לא נצא מפה כגנבים. אתה תתחנן בפנינו שנצא, ותכריז שאנו בני חורין ועבדי הקב"ה.
מה מונח כאן? לשם מה צריך שהוא יגיד? יש מכות, יצאו אחרי 10 מכות, לא צריך אישור. לשם מה צריך אישור?
 
רבנו בחיי על הפסוק הזה "צא אתה וכל העם אשר ברגליך" – יש בו סגולה לאשה המקשה לילד. זה דבר שהוא פלא. כך הוא כותב: והשתלחו ישראל והותרו ממאסרם בכוח עליון – זה הרי משה רבינו אמר לו. ועל כן היוצא מן הכתוב הזה השם הידוע לאשה המקשה לילד, וכוחו עצום לפתוח מוסרות הוולד שהוא אסור בבית האסורים, להוציאו ממסגר לאוויר העולם כדי שיזכה לתורה, כי אדם לעמל יולד. אשה המקשה לילד תגיד פסוק זה ותיוושע, התינוק נמצא במאסר, והוא ייצא מהמאסר.
 
שואלים המפרשים – למה צריך להגיד הרי אתם ברשותכם, הרי אתם בני חורין. הרי יכולים לצאת, אז בשביל מה צריך להגיד?
פרשת דרכים אומר תירוץ יפה: יש פסוק בפרשת ראה, מצווה הקב"ה לאדם שמוציא עבד לחירות, לאחר 6 שנות עבודה צריך להעניק לו מהצאן, מהגורן ומהיקב. ובפסוק לאחר מכן: וזכרת כי היית עבד במצרים. כשם שהקב"ה העניק לך במצרים ביזת מצרים, גם אתה תעניק לעבד העברי שלך כשהוא יוצא לחירות.
הגמרא בקידושין דף ט"ז דנה מי מקבל מצוות הענקה. יכול להיות שהתורה מדברת רק על מי שעבדו יוצא לחירות רק אחר 6 שנים. מנין יודעים שגם עבד שיצא ביובל, או עבד שאדונו מת ומיתתו משחררת אותו מעבדותו, או אמה עבריה בסימנים – גם הם מקבלים מצוות הענקה? תשלחנו וכי תשלחנו – זה אומר שגם הם בכלל המקבלים. אולי גם עבד שברח גם מקבל – וכי תשלחנו, רק אם אתה משלח אותו. הבורח לא מקבל הענקה.
יוצא שהבורח לא מקבל הענקה. אומר הפרשת דרכים – אם היינו יוצאים ללא שפרעה מודיע שאנו משוחררים, זה כמו בורחים, ולא זכאים למצוות הענקה. לכן עמד משה רבנו על כך שפרעה יגיד: הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, והוא ישלח אותנו.
 
נלך לתירוץ נוסף, ונראה ביאור חדש מדוע צריך להצהיר: הרי אתם ברשותכם.
כדי להבין את העניין, נקדים קודם בפרשת שירה. שירת הים היא השירה הראשונה שנאמרה בבריאה. מדרש: מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקב"ה אלא ישראל.
אדם הראשון לא אמר שירה. אברהם ניצל מכבשן האש ולא אמר שירה, ניצל ממלחמת המלכים ולא אמר שירה, יעקב ניצל מעשו ולא אמר שירה, ניצל מאנשי שכם ולא אמר שירה. כיוון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה. אמר הקב"ה לאלו הייתי מצפה, חיכיתי להם כבר 2448 שנים, שישירו לה’.
מי שקורא מדרש זה שואל שאלות ממדרש מפורש נגד זה – מדרש בבראשית רבה פרשה כ"ח אות י"ג: אדם הראשון פגש את קין ושאל מה נעשה בדינו ואמר שעשה תשובה. כיוון ששמע כוחה של תשובה, מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת. אז השיר הראשון נאמר בתקופה הראשונה של הבריאה. לא ניכנס מתי קין הרג את הבל, אם אחרי 50 יום או יותר. אבל כבר אז נאמרה שירה, אז למה המדרש טוען שלא נשמעה שירה?
מדרש נוסף אומר שהשירה השנייה היתה של אברהם אבינו. מדרש רבה פרשה מ"ג: בשעה שאברהם אבינו אמר למלך סדום הרימותי ידי לה’ א-ל עליון קונה שמים וארץ – ידיו של אברהם אבינו היו מבחינת שירה. זה מה שמשה רבנו אומר בשירה: אלקי אבי וארוממנהו – בלשון שאמר אברהם אבינו שירה, כך אני אומר שירה. אברהם הרים ידו, ובאותו לשון אומר משה שירה – ארוממנהו.
השירה השלישית נאמרה 7 ימים קודם שירת הים. בליל הסדר עם ישראל שר שירה לקב"ה (ישעיהו פרק ל’).
הנה יש כבר 3 שירות לפני שירת הים, אז למה המדרש אומר שלא נשמעה שירה עד שירת הים?
גם ילקוט שמעוני בפרשת שלח, אשר מונה 9 שירות שנאמרו בעולם עד ביאת הגואל, אז ישירו את השירה העשירית, טוען שהשיר הראשון היה בליל הסדר. אז איך יתכן שהמדרש טוען שעד כה לא היתה שירה?
שפת אמת: כל השירות שנאמרו עד שירת הים לא נקבעו לדורות, אלא נאמרו פעם אחת. זו לא שירה שאומרים אותה יום יום בכל תקופה ועונה. השיר היחיד שנקבע לדורות הוא שירת הים. אומרים אותו בכל יום ובכל מועד, ואין יום שמחסירים אותו. הזוהר שואל: מה כתוב בפסוק "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזו לה’, ויאמרו לאמור" – ויאמרו לאמור זה לדורי דורים, כדי שלא תשתכח השירה הזו לעולמים. מי שאומר בעוה"ז שירת הים זוכה ואומר אותה לעולם הבא, לשבח את הקב"ה בימות המשיח, בשמחת כנסת ישראל בקב"ה. לאמור – באותו זמן על הים, לאמור – כשיגיעו לארץ ישראל, לאמור – כשעם ישראל יהיה על אדמתו, לאמור – גם בגלות, לאמור – גם בגאולת ישראל, וגם לעולם הבא. השירה הזו היא נצחית, לעולם. אומרים אותה מאז ללא הפסקה ויגידו אותה עד בואו של משיח צדקנו. זו השירה שנקראת "אז ישיר".
למדנו את חשיבות השירה, עד כדי כך שרש"י במסכת סוטה, כותב שכל עם ישראל בבת אחת קיבלו נבואה באותה השירה. לא יתכן שכולם שרים אותה השירה אותו דבר. חייב להיות שכולה נאמרה ברוח הקודש, וכיוונו כולם לומר את השירה ככתבה. 5 מליון אנשים שרתה עליהם רוח הקודש וכולם אומרים אותה שירה.
 
אנו רוצים לעמוד קצת על שירת הים, להבין את המבנה שלה לפני שנגיע לנושא.
השל"ה בסידור שער השמים, מבאר את השירה שנקראת "אז ישיר": באתי להקדים ולהודיע, כי לבאר דברי השירה הזו, מיהו זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו (למי יש בכלל לב להתחיל לבאר את זה). אילו היו כל השמים יריעות קלף, וכל הימים דיו וכל הקנים קולמוסים, אין די בהם לבאר חלק אחד מאלפי אלפים ריבאות מהשירה הזו, ומה גם לאיש אשר כמוני. על כן לא באתי אלא לגלות איזה רמזים מפי סופרים ומעניות דעתי.
את ספר חרדים כתב רבי אליעזר עזיקרי, אחד מגדולי צפת בדורו של הבית יוסף. כתוב שם על אדם שרוצה להיחלץ בבת אחת משבי היצר הרע, בתהליך סגולי. הוא נותן 6 עצות לצאת ממצב של עבירה שאדם שקוע בו, ליצירת מהפך באדם, שכל מי שעושה אותם זוכה למחילת עוונות. סגולה ראשונה: מי שאומר אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, אפילו היה בו שמץ של מינות מוחלים לו. יש מחלוקת בחז"ל מה זה בכל כוחו – כל הכוח או כל הכוונה. סגולה שנייה: כל הזריז וזהיר בשמירת שבת בכל תנאיו ובכל דקדוקיו, אפילו עבד עבודה זרה מוחלים לו. אבל צריך לקיים בכל תנאיו ובכל דקדוקיו, לשם כך צריך ללמוד הלכות שבת. סגולה שלישית נוגעת אלינו – יכוון בשירת הים שאומרים בכל יום, לאומרה בקול ובשמחה רבה כאילו באותה שעה יצא ממצרים.
זה דבר קשה למי שרק עכשיו יצא מהמיטה… הוא עדיין בתוך הפוך, אז איך הוא יכול לצאת ממצרים? זה אפשרי למי ששוהה שעה קודם התפילה, ומתבונן מה הוא עומד לומר, ומכין עצמו לתפילה. צריך להיות גם בשמחה, וגם להרגיש שבאותה שעה יצא ממצרים.
איפה המקור לזה שזה מחילת עוונות? מדרש: ויסע משה את ישראל מים סוף – שהסיעם מעוונותיהם, שנמחלו להם ע"י השירה. אלה העצות של ספר חרדים. מביא המשנה ברורה להלכה, שאדם שאומר שירת "אז ישיר" בקול ובשמחה כזמן שיצא ממצרים, מוחלים לו על כל עוונותיו.
אני חושב שזו מציאה גדולה. אם אדם היה לו קנס של 50,000 ש"ח מהשופט, והוא אוהב ששרים לו מתחת לחלון ואז הוא מוחק את החוב – אנשים היו עומדים כל השבוע מתחת לחלון ושרים לו. מי לא ישמח להגיע למחילת עוונות ע"י אמירת שירת הים בקול ובשמחה?
 
ידוע לכולם ששירת הים בנויה בצורה מאוד מעניינת. יש 19 פסוקים בשירה. ישנו פסוק שאומרים שניים מקרא ואחד תרגום – ה’ ימלוך לעולם ועד, ה’ ימלוך לעולם ועד, ה’ מלכותיה קיים לעולם ולעלמי עלמיא. פעם ראשונה שאומרים בפסוקי דזמרה שניים מקרא ואחד תרגום. ומוסיפים פסוקים מנביאים וכתובים: תהילים – כי לה’ המלוכה ומושל בגויים. ספר עובדיה: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה’ המלוכה, ספר זכריה: והיה ה’ למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד. חסידים מוסיפים: ובתורתך כתוב לאמור שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד. זה המבנה של "אז ישיר".
מה זה הסדר הזה? 19 פסוקים מהתורה, 2 מקרא ואחד תרגום, פסוק מכתובים, 2 פסוקים מנביאים, ומסיימים בשל תורה: ובתורתך כתוב לאמור שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד?
 
לפני שנעמוד על עניין זה, נעמוד על שאלה עצומה של בעל ערוך השולחן, סימן נ"ב: איך יכול להיות שפסוקי דזמרה נפתחים מפסוקים מהכתובים ונביאים (רובם מתהלים), ובסוף, לפני שאומרים ישתבח, אומרים פסוקים מהתורה? זה נגד הסדר שקבעו חז"ל. גם בראש השנה הסדר הוא קודם תורה, אח"כ כתובים, ואח"כ נביאים. לא מצאנו שפותחים בכתובים, ואח"כ נביאים, ואח"כ מהתורה. הזוהר הקדוש שואל שאלה זו – איך יכול להיות שמקדימים פסוקים משירת דוד המלך מתהילים ואח"כ אומרים פסוקי תורה?
אומר ערוך לנר: לכן הרמב"ם פוסק בהלכות תפילה שאת השירה הזו אומרים אחרי ישתבח. ואח"כ ברכת יוצר אור. מוציאים את השירה מפסוקי דזמרה. אנחנו לא נוהגים כך, אלא מכניסים אותו לפני ישתבח, הקטע האחרון בפסוקי דזמרה. שואל ערוך לנר – איך יכול להיות דבר כזה?
אלא כיוון שהשבח של שירת הים הוא השבח המעולה ביותר של פסוקי דזמרה, הסמיכוהו מתקני התפילה לברכת יוצר אור. הסדר היה צריך להיות קודם תורה ואח"כ כתובים, אבל כדי להסמיך אז ישיר לברכת יוצר אור, סמוך לקריאת שמע, עשו אותו בסוף פסוקי דזמרה. הרמב"ם אומר אחרי ישתבח, ומתקני התפילה תיקנו לפני ישתבח.
למה צריך להסמיך לברכת יוצר אור, סמוך לקריאת שמע? כי זו הכנה לקבלת עול מלכות שמים. כי אומרים בתפילת ערבית: המעביר בניו בין גזרי ים סוף… ראו בניו גבורתו שיבחו והודו לשמו – ואז: ומלכותו ברצון קיבלו עליהם, משה ובני ישראל לך אמרו שירה. הפעם הראשונה שעם ישראל קיבל את מלכותו של הקב"ה, היתה בקריעת ים סוף. בהמשך אומרים: מלכותך ראו בניך, בוקע הים לפני משה, ואלי ענו ואמרו: ה’ ימלוך לעולם ועד – זה הפסוק שמופיע בשירת הים. יוצא שכל הפיוט של אז ישיר זה הכנה לקבלת עול מלכות שמים, קריאת שמע.
על פי זה נבין את הסדר – למה אומרים 19 פסוקים מהתורה ומוסיפים פסוק מהנביאים ומהכתובים? כמו בראש השנה. בסדר מלכויות מביאים פסוקים מהתורה, נביאים, כתובים ומסיימים בשל תורה "ובתורתך כתוב לאמור שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד". כמו ששם מסיימים בשל תורה, כך גם כאן מסיימים החסידים בשל תורה, כי זו קבלת עול מלכות כמו בראש השנה. אז יש פסוקים מהתורה, מהכתובים ומהנביאים.
 
ישנו בעל חיים שאומר את השיר "אז ישיר" בפרקי שירה. השור אומר זאת. מה הקשר לשור? הסוס קשור לשיר הזה, כי כתוב "סוס ורוכבו רמה בים". מה קשור השור? שור זה שיר. בספר ברכת השיר כתוב שהשור שר, השור זז לקול השיר, השוורים הולכים וחורשים לקול השיר, כי השיר ערב עליהם. לכן השור נקרא על שם השיר.
בפירוש אחר, בספר על פרקי שירה, כתוב שיוסף קוראים לו שור, וקריעת ים סוף היתה בזכות ארונו של יוסף, הים נס מפני הארון, אז השור שר – יוסף שר. עוד ביאור בספר שם משמעון: יש 4 חיות בכסא, הנשר מלך העופות, האריה מלך החיות, השור מלך הבהמות, והאדם מולך על כל בעלי החיים, וה’ מולך על כולם. לכן השור שר אשירה לה’ כי גאה גאה, והקב"ה מולך עלינו. הקב"ה מתגאה על גאים.
 
אנו אומרים בכל יום 3 פרשיות בקריאת שמע. 3 הפרשיות הן שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. למה קדמה "שמע" ל"והיה אם שמוע"? כי יש בה קבלת עול מלכות שמים, ובהיה אם שמוע יש קבלת עול מצוות. שואלת הגמרא – למה לא קדמה פרשת ציצית לפרשת והיה עם שמוע? כי ציצית נוהג רק ביום ולא בלילה, כסות לילה פטור מן הציצית, כי אינה נראית בלילה. אז למה מזכירים אותה בכלל? שיבחרו פרשה שיש בה הזכרת יציאת מצרים, ויש בה גם ביום וגם בלילה. כמו פרשת ריבית או משקולות. קוראים פרשת ציצית כי מוזכר בה יציאת מצרים. יש מצווה להזכיר יציאת מצרים גם ביום וגם בלילה, שנאמר כל ימי חייך – הימים וגם הלילות. אבל פרשת ציצית אינה נוהגת בלילה, ואילו ריבית ומשקולות מזכירה יציאת מצרים ונוהגת גם ביום וגם בלילה.
אלא שבציצית יש הרבה מעלות – יציאת מצרים, עול מצוות, דעת המינים, הרהור עבירה והרהור עבודה זרה.
 
אני רוצה לעמוד על מצוות ציצית, שלכאורה נראה שבמצווה זו אפשר לראות את כל ענייני יציאת מצרים. צריך לדעת איך מסתכלים על הציצית. נראה שהיא מדברת אלינו יציאת מצרים וקריעת ים סוף. הכל נמצא בציצית.
יש דרשה שאומר רבי משה הדרשן, בסוף פרשת שלח, שם הפרשה של ציצית. רש"י סותר עצמו בשני מקומות – בפרשת השבוע שלנו בפרק י"ד פס’ ה’ – ויוגד למלך מצרים כי ברח הים – כי פרעה שלח איתם מרגלים שבאמת הם יוצאים ל-3 ימים. אלו היו דתן ואבירם, והם חזרו לאחר 3 ימים לפרעה וביום הרביעי רדף אחריהם פרעה ואז עברו את הים ואמרו שירה. בקטע האחרון של פרשת שלח כותב רש"י על הפסוק כנפי בגדיהם לדורותם – כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים. כדי שנזכור שהקב"ה נשא אותנו על כנפי נשרים.
וכן אומר רש"י: 4 כנפות כנגד 4 לשונות של גאולה – והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. פתיל תכלת – על שם שיכול בכורות, מכת בכורות (שיכול בתרגום תכילה). ומכתם היתה בלילה, וצבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב. ו-8 חוטים בציצית כנגד 8 ימים ששהו ישראל מאז שיצאו ממצרים ועד שאמרו שירה על הים.
רש"י אומר שאמרו את השירה ביום השביעי, ובסוף פרשת שלח אומר שאת השירה אמרו ביום השמיני. רש"י סותר את עצמו וגם גמרא מפורשת, שבשביעי של פסח אומרים שירת הים. וגם בגמרא במסכת סוטה כתוב שמשה הושם ביאור בכ"א בניסן, שבה שרו את שירת הים, וזה שביעי של פסח.
שפתי חכמים שואל: אז איך יכול להיות שרש"י אומר שהשירה נאמרה ביום השמיני? ומתרץ שמונים 8 ימים מהיום שבו שחטו את קרבן פסח, ביום י"ד, כי באותו יום נאספו כל ישראל מכל מצרים, באו מגושן לרעמסס, לקחו את אלוהי מצרים ושחטו אותו, וזה היה התחלת הגאולה. בי"ד התחילה יציאה מצרים. אמנם יציאה בפועל היתה למחרת, אבל עצם השחיטה זה התחלת הגאולה, לכן מונים 8 ימים מאותו זמן ולכן יש 8 ימים בציצית. תירוץ נוסף – לפני מתן תורה הלילה הלך אחר היום ולא היום אחר הלילה, וזו היתה אחת הטעויות של בני ישראל כשמשה עלה להר. בקורבנות ידוע שהלילה הולך לאחר היום ולא ההיפך.
 
אחרי שרבי משה הדרשן כותב שכל עניין הציצית הוא כנגד יציאת מצרים, ו-8 חוטים הוא כנגד השירה ביום השמיני, נעמיק בעוד נקודה. יש גמרא במס’ מנחות דף מ"ג: למה ציווה הקב"ה לשים דווקא תכלת בציצית ולא צבע אחר? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד. כדי להיזכר בכסא הכבוד צריך להיזכר ברקיע, ולשם כך צריך להיזכר בים.
היה לי חבר בישיבה, שאמר שבחיים כמה דורות לא יצאו במשפחה שלו מתחומי ירושלים, בגלל צוואה מהסבא. לא מציעים להם שידוך מעיר אחרת. אז איך הוא ייזכר בים? מה קורה לאדם שלא רואה ים?
כלי יקר בפרשת שלח: למה מביאים גם דוגמה של ים וגם של שמים? כדי לעבוד את ה’ גם מאהבה וגם מיראה. הים זה סמל של יראה. הים רוצה לעבור את הגבול אבל מפחד מהקב"ה. תסתכלו על הים כמה הוא מפחד מהקב"ה ותפחדו גם אתם ממנו. מצד שני השמש זורחת בשמחה, והוא כחתן יוצא מחופתו. יום יום השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, לא משנה אפילו יום אחד כבר 5771 שנים. ממילא אם תתבונן בשמים ובארץ, תעבוד את הקב"ה ב-2 אופנים. אם לא מצליח בשמחה, תעבוד ביראה, ואם לא מצליח ביראה, תעבוד בשמחה.
חשבתי על רעיון – אין לי מקור – שמה שמונח בעניין זה, שתכלת דומה לים ולרקיע, התשובה פשוטה: בשני המקומות הללו, ים ורקיע, ראינו כולנו את הקב"ה. בים כל אחד אמר זה א-לי ואנווהו, וגם ראו את כסא הכבוד, בשעה שפתח הקב"ה את השמים 7 רקיעים בשעת מעמד הר סיני, אז חז"ל אומרים שנזכור את הקב"ה ב-2 המעמדות שראינו אותו. ולכן כשמסתכלים בציצית זוכרים את הים ואת השמים, וזה גם הסדר – קודם קריעת ים סוף ואח"כ מעמד הר סיני.
 
ידוע לכולם שאין דבר שאין לו מקור. אני מסתובב 30 שנה עם שאלה שלא היתה לי עליה תשובה, והשבוע מישהו נתן לי עליה מקור. למה לא מנגבים ידיים כשיוצאים מבית העלמין? אחד אמר לי שהסיבה שאין מגבות… אף אחד לא ידע להגיד לי מה הסיבה למנהג שנוהג בעם ישראל מאות ואלפי שנים. מה המקור. השבוע דיבר איתי יהודי על אפר הפרה האדומה, ותוך כדי הסביר לי שהסיבה שלא מנגבים ידיים זה כדי להמשיך לזכור את המת. אם הידיים רטובות לא מרימים טלפון… עד שמתייבש כמה דקות, חושבים על המת. זה בן איש חי בסוף פרשת תולדות – הסיבה שנשארים עם מים על הידיים אחרי הלוויה, כדי להמשיך לזכור את המת. תחשוב מאין באת ולאן אתה הולך.
אנו נוהגים (עדות אשכנז, ספרד וחלק מהתימנים) כשמתעטפים בציצית, לשים 2 כנפות מאחור ו-2 כנפות מקדימה. כתוב בשולחן ערוך, שזה כדי שיהיה מסובב במצוות, מוקף במצוות גם מקדימה וגם מאחורה. חלק מעדות תימן לוקחים כל 4 הכנפות מקדימה. גם להם יש מקור לכך – יש דעה כזו בדעת זקנים מבעלי התוספות.
המשנה ברורה מביא שנהגו לעשות חתיכת משי על הראש, כדי שלא ישנו את המקום של הציצית, שתמיד החלק של הראש יהיה למעלה. כך היה גם בקרשים במשכן, לכל קרש היה המיקום שלו.
המקור של השולחן ערוך זה מדרש בתהילים: כל עצמותי תאמרנה – כל אבר שבגופי היה מקיים מצווה. כשמגיע למצוות ציצית אומר: מאחרי ומלפני השלכתי 2 כנפיים של ציצית כשאני עומד בתפילה. הגאון מוילנא על השולחן ערוך, והבית יוסף על הטור – מביאים מדרש למה הולכים עם הטלית מקדימה ומאחורה: בשעה שעברו ישראל בים סוף, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ירד המלאך גבריאל והיה מקיף את ישראל ומשמרם כחומה בתוך המים, ומכריז ומזהיר את המים מימין – היזהרו בישראל שעתידים לקבל את התורה בצד ימין. ואת המים מצד שמאל הזהיר – היזהרו בישראל שיניחו תפילין בצד שמאל. ואל המים שמלפנים אמר – היזהרו בישראל שזהירים בברית מילה. ואל המים שמאחור אמר – עתידים ישראל להיזהר בציצית. מקור המדרש – מזמור קל"ו בתהילים. וגם בדעת זקנים מבעלי התוספות, בפרשת בשלח. וגם מביא זאת הבית יוסף בשם הרוקח.
אז הסיבה לא רק שנהיה מוקפים במצוות, אלא גם כדי שנזכור את קריעת ים סוף, שהמים היו מלפנים ומאחור.
 
אם מבינים את עומק הדברים, יכולים להגיע מכאן ליסוד נפלא.
עד כה אמרנו ש-8 חוטים כנגד 8 ימים שבהם נאמרה שירה. 4 כנפות כנגד 4 לשונות של גאולה. על כנפי בגדיהם כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים. תכלת כנגד מכת בכורות. מלפנים ומאחור כנגד ים סוף.
מה מונח בציצית שהיא כל כך מסמלת את יציאת מצרים ואת קריעת ים סוף?
יש גמרא במס’ מנחות דף מ"ג ע"ב, בה יש סדרת מימרות שרבותינו מנסים לפענח את סודה של מצוות ציצית. חז"ל אומרים: וראיתם אותו וזכרתם – ראה מצווה זו וזכור מצווה אחרת התלויה בה, קריאת שמע. מאימתי קוראים את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. תסתכל בחוטים של הציצית. למה זה דווקא המקור? מה העניין משיכיר בין תכלת ללבן, שמלמד על קריאת שמע?
שאלה נוספת: וראיתם אותו וזכרתם – תראה ציצית ותיזכר במצוות כלאיים. שהתורה הסמיכה איסור כלאיים למצוות ציצית. למה? לומר שעשה דוחה לא תעשה. עשה של ציצית דוחה לא תעשה של כלאיים.
שאלה נוספת: וראיתם אותו וזכרתם – תיזכרו בכל המצוות כולן. כי שקולה מצווה זו כנגד כל מצוות התורה. מה המיוחד בציצית שהיא כנגד כל המצוות כולן? זו לא מצווה כל כך קשה לקיום, למה היא כנגד כל המצוות כולן? ולא די בזה, אומרים חז"ל: וראיתם אותו וזכרתם – כיוון שנתחייב אדם במצווה זו, נתחייב בכל המצוות כולם. רש"י: כיוון שהאיר היום, נתחייב בכל המצוות, שרוב המצוות נוהגות ביום. כיוון שהגיע אדם לגיל י"ג שנה, נתחייב בכל המצוות. אבל ציצית אדם יש לו גם בתור ילד. תפילין זו המצווה הראשונה שהוא מקיים בגיל בר מצווה, אז למה הציצית מהווה סמל?
 
גמרא: כל הזהיר במצווה זו זוכה ומקבל פני שכינה. זה לא נאמר על תפילין. גמרא בשבת: כל הזהיר במצוות ציצית זוכה שלעתיד לבוא משמשים לו 2,800 עבדים. מה הוא יעשה איתם? איפה ישים אותם? התשובה – הם לא יהיו כאן בארץ, אלא יעבדו בשבילך ביפן, וישלחו לך כסף. הגאון הגדול רבי פנחס שיינברג הולך עם 18 או 20 טליתות, אז יהיו לו 56,000 עבדים. הוא יכול להחזיק את כל הכולל ואת כל המוסדות. למה יש את זה במצוות ציצית דווקא, ולא בתפילין?
 
ישנו מנהג, שכלה לפני החתונה משגרת לחתן טלית. המקור לכך בטעמי המנהגים – נוהגים שהאשה לפני החתונה משגרת לבעלה טלית. בני עדות המזרח נוהגים להתעטף בטלית מתחת החופה ומברכים שהחיינו, ומכוונים להוציא את האשה החדשה והדירה החדשה. ציצית מי שלובש אותה ניצל מהחטא, מן הזנות. לכן האשה שולחת טלית כדי שיינצל מהזנות. אדם נואף אשה חסר לב – כי חסר לו ל"ב חוטים (8 חוטים בכל כנף, 16 מקדימה ו-16 מאחורה זה 32). יש עוד כמה פירושים.
גם אצל רות המואביה כתוב שהיא מבקשת מבועז "ופרשת" – את הכנפות עלי. גם יוסף הצדיק הלך עם ציציות בחוץ. כתוב בפסוק: וינס ויצא החוצה. למה כתוב ויצא? ברור שנס החוצה. אלא שהוא הצליח לברוח מהעבירה כי הוציא את הציציות בחוץ.
יש עוד מנהג, כל מי שעוסק בברית מילה מתעטף בטלית. למוהל בתיק יש בד"כ כמה טליתות ספייר. למה דווקא במילה ולא בפדיון הבן? אם לצורך מצווה מתעטפים בטלית, למה לא בפדיון הבן?
שאלה אחרונה: רחמנא ליצלן, יהודי מסתלק לבית עולמו, עד שהוא מוכנס לקבר הוא עטוף בטלית. פוסלים אותה כדי שלא יהיה לועג לרש. לפני שמוכנס לקבר מורידים ממנו את הטלית והוא מורד רק בתכריכים. למה מורידים את הטלית? בין כה היא פסולה. למה צריך להלביש אותו בטלית פסולה בכלל? מכסים אותו עם הטלית, זאת אומרת שרוצים להעביר לנו מסר עם הטלית הזו. מה המסר?
 
כדי להבין את יסוד הדברים נסגור את כל הקצוות:
פרשת ציצית מופיעה בפרשת שלח. הקטע האחרון מדבר על ציצית. בקטע לפני כן מדברת התורה על פרשת המקושש. צלפחד היה המקושש, כך גילו לנו חז"ל. למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית?
ילקוט שמעוני פרשת שלח אות תש"נ: וימצאו איש מקושש עצים. אמר הקב"ה למשה – חילל זה את השבת, בשביל מה הוא חילל את השבת? למה צריך לקושש עצים? אין מה להסיק במדבר, אין מה לבשל בשבת, כי יש מן. לשם מה הוא קושש עצים? אמר לפניו: אדם שיש לו תפילין יש לו יראת שמים, הוא מפחד לעשות עבירה. בשבת אין תפילין, אז אין לו יראה הוא חילל שבת. אמר הקב"ה – צא וברור להם דבר שינהגו בו בשבת ובימים טובים, שנאמר: יעשו ציצית לדורותם. אין לדורותם אלא לדור תם. אין תם אלא יעקב – יעקב איש תם יושב אוהלים.
מה היסוד של ציצית, ומה זה דור תם?
 
מדרש בילקוט ראובני, פרשת שלח אות ק"ל: כשחטא אדם הראשון, הקב"ה עשה לו בגד. שם לו ציצית על בגדו.
אדם הראשון לאחר החטא קיבל ציצית, ועם ישראל לאחר חטא המקושש קיבל ציצית. מה המכנה המשותף בין אדם הראשון לבין המקושש?
כדי להבין, צריך להבין מה זה ציצית. מסכת מנחות: גדול עונשו של לבן מענשו של תכלת. כלומר אדם שלא שם בבגדו ציצית בחוטי לבן יקבל עונש יותר חמור ממי שיש לו ציצית לבנה בלי חוטי תכלת. משל למלך בשר ודם ואמר לשני עבדיו – לאחד שיביא חותם של טיט, ולשני חותם של זהב, ופשעו שניהם ולא הביאו. זה שאמרו לו להביא חותם של טיט יקבל עונש יותר גדול, כי זה יותר קל, כי זה מצוי ובכל זאת לא הביא. למה מדמים חותם של טיט לציצית? שכן עושים לעבדים, והציצית מעיד על ישראל שהם עבדי הקב"ה. הציצית זה סמל של העבדות לקב"ה. יש ירושלמי במסכת עבודה זרה, תוספות מביא את זה על הפסוק "ננתקה את מוסרותימו" – זה תפילין, "ונשליכה ממנו עבותימו" – זה ציצית. חותם שעושים לעבד בכסותו, לסימן הוכחה שהוא עבד, כך הציצית היא סמל שאנו עבדי הקב"ה.
עובד במפעל לובש חולצה של המפעל, ומכריז בזה שהוא עובד של המפעל. ציצית זה סמל שאני עבד של הקב"ה.
הציצית זה גם החותמת של הקב"ה. החותם של טיט, שהעבד שם על בגדו.
ספר למחר אעתיר: זו הסיבה שמסיימים פרשת ציצית במילה "אמת", כי חותמו של הקב"ה אמת. אז אם ציצית זה חותמת, היא מסתיימת באמת. זו החתימה. לא חסד ולא רחמים, כי אמת אינה ניתנת לזיוף, וזו המידה שנשארת לנצח. יוצא שהציצית היא יסוד שמגינה עלינו ואומרת לנו שאנו עבדים של הקב"ה.
 
על פי זה נוכל להבין, שאם כל פעם שלובשים ציצית מכריזים שאנו עבדי הקב"ה, אז כשרוצים לקבל עול מלכות שמים ועול מצוות, זה כשמכיר בין תכלת ללבן. לפני שאומרים שמע והיה אם שמוע, צריך להבדיל בין תכלת ללבן. זה זמן קבלת עול מלכות שמים.
על פי זה נוכל להבין למה מידה כנגד מידה שאדם שמניח ציצית, יהיו לו 2800 עבדים. כי אם האדם הכריז על עצמו שהוא העבד והקב"ה הוא האדון, כשיבוא משיח מידה כנגד מידה הוא יהיה האדון, ותחתיו יהיו עבדים.
 
הגענו אל הנקודה – תוספות במס’ בבא בתרא: המקושש לשם שמים התכוון. לא היתה לו שום הנאה מהעבירה שעשה. שהיו אומרים ישראל, כיוון שנגזר עליהם שלא ייכנסו לארץ ממעשה המרגלים, שוב אינם מחוייבים במצוות. אמר המקושש שהוא יראה להם שצריך לקיים מצוות ואיזה עונש יקבל מי שלא מקיים מצוות. הוא קושש ביום השבת לשום תועלת, והוציאוהו להורג. חז"ל אומרים שאם היה שומר שבת, מיד היו נגאלים. חטא זה נקרא עבירה לשמה, או חטא בחשבון. זה לא חטא להנאה, אלא לשם שמים.
החשבון שלו היה לקדש שם שמים. המעשה היה פסול.
האדם הראשון שעשה חטא לשמה, חטא בחשבון, היה אדם הראשון. ה’ ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים. ברגע שהאדם התחתן עם אשה והם נהיו שניים, התחילו לעשות חשבונות. החשבונות שאמרה לו האשה – תשמע, זה שכרגע אתה לא עושה עבירות, אין בזה מעלה רוחנית, כי גם השמש והירח לא עושים עבירות כי אין להם יצר הרע. אם תכניס לעצמך את הרע, ויהיה בך יצר הרע ואז תתגבר – זה נקרא ניסיון ועמידה בניסיון.
אז הם עשו חשבון שכך יהיה יותר קידוש שם שמים, אבל החשבון היה מוטעה.
הקב"ה אמר לאדם שיעשה מה שהוא אמר לו ולא יעשה חשבונות. התיקון שהקב"ה עשה לכך, זה ציצית. כי הציצית זה אמירה שאני עבד של הקב"ה. עבד עושה מה שאומרים לו. הנביא ישעיהו אמר לחזקיה המלך, שלא רצה להתחתן, כי ראה ברוח הקודש שייצאו ממנו בנים לא טובים – תעשה מה שאומרים לך, ואל תעשה חשבון.
גם המקושש עשה חשבון. כדאי לו לחלל שבת כדי שע"י זה תתחזק השבת. אז הקב"ה מצווה שעם ישראל ילבשו ציצית, שמלמדת את האדם: תעשה מה שאומרים לך. תהיה עבד של הקב"ה שעושה בדיוק מה שאומרים לו.
 
לכן נבין למה האשה משגרת לבעל טלית לפני החתונה. כי פעם אחת היא כבר הפילה אותו בחשבון, ואמרה לו לאכול מעץ הדעת. אז שייקח את הטלית, שהיא חותם של עבדות, ויעשה מה שהקב"ה אומר לו ויהיה עבד שלו.
ולמה בברית מילה? כי בגלל חטא אדם הראשון קיבל האיש ערלה. בלעדי החטא לא היתה ערלה. אדם הראשון נברא מהול, וקין והבל נולדו עם עורלה. אדם הראשון נברא שלם. העורלה זה בגלל חטא אדם הראשון. לכן המילה היא בגלל חטא אדם הראשון. לכן מטמינים את העורלה בתוך האדמה, אומר הבן איש חי, כדי להגיד לנחש – הא לך בגלל מה שגרמת לנו. הנחש מאכלו עפר. תאכל מה שעשית. אם ברית מילה זה תיקון חטא אדם הראשון, אז כל העוסקים במילה מתעטפים בטלית, כדי לומר שהם עבדי ה’ ולא יעשו יותר חשבונות.
אם כך, אדם שמסתלק לבית עולמו, עד הרגע האחרון לפני תיקון חטא אדם הראשון, הוא מכוסה בטלית, כדי לומר שהוא נכנס לאדמה בגלל שלא שמע מה שאמרו לו ועשה חשבון. ושכל הנשארים ילמדו מכך שלא לעשות חשבונות, אלא להיות ישרים. זה עניין כיסוי המת בטלית.
 
כעת נבין למה אומר השור: אז ישיר משה ובני ישראל. כי השור הוא סמל לעבדות. ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. גמרא בעבודה זרה: כשור לעול וכחמור למשא. שור זה סמל לעול.
אז ישיר משה זה המקום הראשון שקיבלו עול מלכותו של הקב"ה. ביציאת מצרים אמר פרעה עכשיו אתם עבדי הקב"ה, אבל עדיין לא קיבלו מלכותו ברצון. על הים קיבלו מלכותו ברצון. אז ישיר בנוי על סדר של מלכויות – פסוקים מהתורה, מכתובים ומנביאים, ומסיימים בתורתך כתוב לאמור: שמע ישראל. זה סדר המלכויות בראש השנה. ממליכים את הקב"ה ב"אז ישיר".
מתעטפים בטלית מלפנים ומאחור לזכר קריעת ים סוף. כי נהיינו עבדי הקב"ה בקריעת ים סוף. כששרו על הים. ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. שם ראו תכלת דומה לים, שמזכיר קריעת ים סוף, שדומה לשמים ומזכיר קבלת התורה.
 
הגענו לט"ו בשבט. כידוע לכולם, נוהגים להתכנס ולאכול מפירות ארץ ישראל. צריך לדעת שזה מנהג, ולאכול תולעים זה הדבר הכי חמור מבחינת האכילה. אכילת תולעת אחת זה 7 לאוים. אמנם ב"ה יש עשרות מינים כדי לברך עליהם. להכניס לפה תולעים זה דבר הכי חמור. תאנים זה דבר שכשמסתכלים בזכוכית מגדלת רואים שהם הולכים. בעיניים לא רואים. אנשים אוכלים פירות, מנהג לאכול פירות ארץ ישראל. אפשר לצאת ידי חובת חיטה באכילת לחם, ושעורה בשתיית בירה, וגפן לשתות יין, ולאכול זית ותמר לח, ויצאו ידי חובת כל ה-7 מינים. ואפשר לצרף תפוח. ובמקום לאכול תאנה – להגיד שירת התאנה בפרקי שירה, והרי זה כאילו אכלת. לא שווה המנהג בשביל תולעת אחת.
אבל אתרוג יש עניין לאכול בט"ו בשבט. נוהגים לאכול אתרוג שאיתו בירכו בחג הסוכות ולעשות מרקחת אותה אוכלים בט"ו בשבט, וגם מתפללים על אתרוג חדש לשנה הבאה. וגם אשה המקשה לילד, יתנו לה לאכול מהמרקחת הזו, ויצא הוולד בשלום.
אז גם פתחנו בפסוק "צא עם העם אשר ברגליך" שזו סגולה של רבנו בחיי ללידה בקלות, ואנו מסיימים בסגולה לאשה המקשה לילד לאכול מהמרקחת של האתרוג. כל זה קשור לציצית.
למה אוכלים אתרוג? אדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת. יש דעה במדרש שעץ הדעת היה אתרוג. רבנו בחיי על הפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון" – נאמר לכפר על מעשה אבינו הראשון. אדם הראשון אכל מעץ הדעת, ייקח את האתרוג, ינענע בו ויכפר על חטאו של אדם הראשון. בשעה שהקב"ה ציווה על העצים להוציא את טעם העץ וטעם הפרי שווה, כל העצים שינו מציוויו של הקב"ה ולא הוציאו טעם שווה. העץ היחיד שציית היה האתרוג. יוצא שהאתרוג בא לכפר על חטא אדם הראשון, שהיה חטא של חשבון. העצים עשו חשבון, שאם הם עושים טעם העץ והפרי שווה, האדם לא צריך לטפס למעלה כדי להוריד אגוז קוקוס, אלא יאכל את הגזע, ואז לא יהיו עצים. ולכן שינו מהציווי של הקב"ה כדי שאנשים יאכלו את הפירות ולא את הגזע. אז האתרוג מכפר על החטא, כי לא שינה מציוויו של הקב"ה, ונשאר ישר ולא עשה חשבון.
אז אחרי שמנענעים בו בחג הסוכות בחודש הראשון, ומכפרים על חטא אדם הראשון, עושים ממנו מרקחת, ואוכלים בט"ו בשבט בראש השנה לאילנות. א’ באלול זה ראש השנה למעשר בהמה, ולא מצאנו שמתכנסים ואוכלים מינים של בשר. למה חוגגים דווקא בט"ו בשבט? כי אדם הראשון חטא כשאכל מעץ הדעת, אז בט"ו בשבט, בראש השנה לאילנות, ששינוי ממה שהקב"ה ציווה, בזה שאוכלים אתרוג מתקנים את חטאו של אדם הראשון ואת החטא של העץ שעשו חשבון. ממילא אשה שתאכל ממרקחת זו, עפ"י ספר יפה ללב, נושעת מקושי הלידה. קושי הלידה בא מהקללה שקילל הקב"ה את האשה כי נתנה עצה לאדם הראשון. אבל אם יש תיקון של החשבון באכילת האתרוג, זה מתקן את החטא של האדם הראשון.
 
9 שירות נאמרו עד היום. השירה העשירית, שירו לה’ שיר חדש, שכולנו מצפים לה, שיבוא משיח צדקנו לגאלנו במהרה, ושם נשיר לפניו שיר חדש, במהרה בימינו אמן.

  

תגיות: , , , ,