הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע י”ח טבת תשע”א

 

המיילדות לא מילאו אחר פקודתו של פרעה.
כל מי שרואה את צורת ההתעללות במצרים, מבין שזה לא בכדי. למה דווקא לזרוק ילדים ליאור? למה לשקע ילדים באמת הבניין? מה פשר צורת המוות הנורא הזה, בשעבוד מצרים?
כדי להבין למה ירדנו למצרים – אלשיך הקדוש: מה עשה ה’ לבני ישראל לרדת מצרימה ולתת תחת סבלות מצרים את בניהם ובני בניהם 210 שנים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. מה פשעם ומה חטאתם? הרי לא חשוד הקב”ה שהוא עושה סתם דברים? אם מצרים הענישו את ישראל בעונשים מוגדרים, צריך לחפש למה.
 
אדמו”ר בעל נתיבות שלום מסלונים, גם הוא שואל על הירידה למצרים.
אם ירדנו למצרים לגלות, פירוש הדבר שהיה חטא. אין חטא ללא גלות. מפני חטאינו גלינו מארצנו.
בברית בין הבתרים זו הפעם הראשונה שהקב”ה מיידע את אברהם אבינו שבניו יגלו לארץ לא להם, ויעבדו 400 שנה ואחרי זה יצאו ברכוש גדול וגם את הגוי המשעבד ידון הקב”ה.
כשהקב”ה בישר לאברהם על הפיכת סדום, אברהם ניסה להציל אותם. כאן הקב”ה לא מבקש אפילו להפחית את העונש לפחות שנים, לא מנסה למנוע את הגזירה. הרי זה הילדים שלו. למה הוא לא מבקש קצת רחמים?
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם – לפחות שיסיר את העינויים. שום דבר. אברהם לא מבקש כלום. מדוע? שואל האדמו”ר מסלונים.
מה עניינה של גלות מצרים לרדת משם 70 נפש צדיקים וטהורים, ולצאת משם 60 ריבוא משוקעים במ”ט שערי טומאה, ברגע האחרון לפני שהיו משתקעים בטומאת מצרים בלי שאפשר יהיה להוציאם? מה העניין של הירידה למצרים?
 
בכל הספרים תמצאו רעיונות נשגבים על עניין הירידה למצרים. יש הרבה מאוד ביאורים על כך.
אני רוצה להביא קטע קטן מספר מגלה עמוקות של רבי נתן שפירא, על פרשת ואתחנן, יש לו 250 פירושים על המילה אעברה נא. באחד מהם הוא מדבר על גלות מצרים.
ידוע שהתקלקלו 4 דורות – אנוש, מבול, פלגה וסדום. אברהם ראה מלאכים עולים ויורדים בסולם. כל אחד עולה כמה שלבים, אחד יותר מהשני, אבל אחד יורד ואינו עולה. הנה סולם מוצב ארצה. ה’נה – כנגד פלגה. ס’ולם – כנגד סדום. מ’וצב כנגד מבול, א’רצה כנגד אנוש. 4 דורות אלו התגלגלו למצרים.
דור המבול שנשטפו במים ועדיין לא באו לידי תיקונם, השלימו תיקונם ע”י שהשליכו אותם ליאור.
אנשי סדום שבאו ללוט וביקשו את המלאכים, והקב”ה עיוור אותם והם נלאו מלמצוא את הפתח, מתו ב-3 ימי האפלה והשלימו תיקונם.
דור הפלגה שרצה למרוד בקב”ה ולבנות מגדל, ולא רצו גם להשתמש באבנים שהקב”ה יצר בבריאה, אלא לעשות בעצמם לבנים – הם עבדו בקש לייצר בלוקים. וכשלא השלימו את מכסתם, הכניסו אותם לקירות, וכך הושלם תיקונם.
כל זה הסביר הקב”ה לאברהם אבינו. אימה – אנוש, חשכה – מבול, גדולה – פלגה, נופלת – סדום.
אבל אחרי שכולם תוקנו במצרים, הם הוצאו במצרים. הוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים: ה’וצאתי – כנגד הפלגה, א’תכם – כנגד אנוש, מ’תחת – מבול, סבלות – סדום.
דור אנוש תוקן כאשר בני ישראל הצביעו ואמרו זה א-לי ואנווהו.
התמלא הבית אורה בהולדת משה, כנגד שהוכו בסנוורים בדור סדום.
דוד המלך: בדמעתי ערשי אמסה. מגלה עמוקות: זו התפילה של דוד המלך על תיקון הדורות: אמסה = א-אנוש, מ-מבול, ס-סדום, ה-פלגה.
 
הרב דסלר מכתב מאליהו חלק ב’ וחלק ג’ – יש מאמר ארוך לביאור עניין הגלויות. הגלויות נבראו לפני שנברא יצור אחד בעולם. בפסוק השני בתורה – והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלוקים – תהו זה בבל, בהו זה מדי, חשך זה יוון, על פני תהום זה מלכות אדום, שאין לה חקר כי היא כל כך ארוכה, והסוף רוח אלוקים מרחפת על פני המים, זה דור משיח.
עניין הגלויות נברא מלכתחילה. מה זה? בראשית ברא אלוקים בשביל ישראל, והיות שהקב”ה נותן תורה לעם ישראל, תהליך הזיכוך של עם ישראל הוא ע”י 4 גלויות.
 
אדם נוסע במהירות יתר, ונתפס פעם אחר פעם ולא מפסיק. מה הפיתרון לעצור אותו? לשים אותו בכלא עם עבריינים זה לא פיתרון. העצה הפסיכולוגית היא לשים אותו בבית לוינשטיין בעבודות שירות, יפגוש פצועי תאונות דרכים, יאכיל אנשים בלי ידיים ורגליים או משותקים, ואז יזכור אותם כשיצא לכביש במהירות, ויש סיכוי שזה יתקן אותו (לא בטוח).
חז”ל אומרים שזה לא עוזר לשכרות. אם תראה לשיכור את בזיונו של שיכור אחר, זה לא יעצור בו, להיפך… לא לכל דבר הפיתרון הוא לזעזע אותו עם הקיצוניות ההפוכה.
הרב דסלר אומר שלכל גלות יש תפקיד לתקן משהו בעם ישראל. לכל אחד מהגלויות יש גואל – בבל זה חנניה מישאל ועזריה (גמרא מס’ מגילה), גלות יוון זה חשמונאי כהן גדול ובניו, גלות מדי זה מרדכי ואסתר. אם תתבונן בגואל תבין את הגלות. זה לא סתם במקרה.
הרב דסלר לא מדבר על גלות מצרים, כיוון שלא נמצאת בפסוק השני של הבריאה. תהו זה בבל, לא מתחילים עם מצרים. הגואל שנבחר להוציא ממצרים זה משה רבנו. אם נבין מה זה משה רבנו נבין מה זה מצרים ולמה ירדנו שמה.
 
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. למשה רבנו יש הורים ואין להם שמות. הוא נולד בעילום שם. למה לא כתוב עמרם ויוכבד? למה מעלימים את שמות הוריו של משה רבנו? חז”ל שואלים: למה וילך? לאיפה הוא הלך? למה לא כתוב ויתחתן?
וילך – הכוונה שהתגרש מאשתו. מבית לוי – הכוונה מ”הפעם ילווה אישי אלי” – מהנישואין. הוא התגרש. ואח”כ התחתן איתה בחזרה.
התורה אומרת לנו, שלמשה רבנו יש הורים. שלא תחשוב שאיש האלוקים שעשה כל כך הרבה מופתים בקריעת ים סוף הוא מלאך. הוא ילוד אשה.
גמרא בבא בתרא: עמרם הוא מ-4 אנשים שאין בהם שום חטא, ומתו בעטיו של מלאך.
רמב”ם בהלכות תשובה אומר שכל אדם יכול להיות כמשה רבנו. אז אל תחשוב שבגלל שאבא שלו היה עמרם, הוא נהיה משה רבנו. לכן התורה בכוונה לא כותבת את שמו של אביו של משה.
 
משה רבנו היה חייב להיוולד בשבט לוי. לא בהכרח אצל עמרם ויוכבד. לכן אומרת התורה וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. לא משנה מי ההורים שלו, אבל חשוב שזה שבט לוי, לכן מדגישה התורה איש מבית לוי לקח את בת לוי – חייב להיות שבט לוי.
מהר”ל: היות ותפקידו של משה רבנו הוא להתעלות מעל החומר. שבט לוי היה המקודש ביותר בעם ישראל, כי את שמו נתן הקב”ה לשבט. המקום היחיד בתורה שכתוב על כן קרא שמו לוי. בכל מקום אחר כתוב ותקרא שמו. רש”י: מי קרא את שמו? שלח את המלאך גבריאל, הביא את הילד לפניו ואמר לו: לך יקראו לוי.
מתי התקדש שבט לוי? מדרש רבא בראשית רבא: גוי אחד שאל את רבי מאיר – האם יעקב אבינו הוא איש אמת, דכתיב “תתן אמת ליעקב”, והרי הוא הבטיח לקב”ה שיתן מעשר, במה הפריש מעשר מבניו? ענה רבי מאיר – שבט לוי הופרש מעשר לה’. אבל יש לו 12 ילדים, והוא צריך להפריש 1.2 ילדים. ענה רבי מאיר – חסר 0.4, כי יעקב אבינו צירף למניין השבטים גם את מנשה ואפרים, אז יש 14 שבטים. אז מה התשובה בזה? כי אם יש 14 שבטים יש 4 בכורות – ראובן בכור לאה, יוסף בכור רחל, דן בכור בלהה, גד בכור זלפה. יש 4 בכורות, ו-10 פשוטים. מעשר זה 1 – שבט לוי. ענה הגוי: אשריך ואשרי אומתך שאתה שרוי בתוכה.
אבל אם הוא היה יהודי, הוא היה ממשיך לשאול: אבל גם אפרים הוא בכור, אז יש 5 בכורות, אז הוא הפריש 1 על 9 ומגיע לו עודף… אבל הגוי לא שאל, אז אני לא ממשיך עם זה…
מהר”ל: שבט לוי הוא השבט הקדוש ביותר. ולכן משה רבנו חייב לצאת ממנו.
 
לאחר שנולד משה רבנו, כתוב “ותרא אותו כי טוב”. טוב משמע יפה. רמב”ם: אז היא צפנה אותו 3 חודשים כי הוא יפה? ואם הוא היה מכוער היא לא היתה מצילה אותו? הרי כל הנשים אוהבות את בניהן גם אם יפים וגם אם לא יפים. אם הוא לא היה טוב לא היתה חומלת עליו להצפינו?
רמב”ם ואור החיים הקדוש: היות שמשה רבנו נולד ל-6 חודשים ויום אחד, יש חשש שהוא נפל, ולא יחיה. מה הטעם להחביאו ולסכן את יוכבד? אם הילד בר קיימא שווה להסתכן בשבילו, אבל אם הוא נפל, למה לסכן? אם הוא נפל היא לא תטרח להצפינו. אבל היא ראתה שהוא יפה, שלם, ולכן אינו נפל, ולכן הטמינה אותו.
וכל זה כתוב במשפט אחד. הוא בר קיומא, ולכן מסרה את נפשה.
 
גמרא מסכת סוטא דנה מה פירוש “כי טוב הוא”. יש אומרים שנולד מהול. חכמים אומרים: בשעה שנולד משה התמלא כל הבית אור. הזוהר בבראשית עמ’ ע”ג: אור שברא הקב”ה מתחילה היה האדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, וראה דור אנוש שיחטאו לפניו, וגנזו. זה האור הגנוז שגנז הקב”ה מסוף העולם ועד סופו. ונתן אותו למשה 3 חודשים. מה העניין ששחרר הקב”ה את האור הגנוז למשה ל-3 חודשים?
בו’ בסיון הושם משה רבנו בתיבה. גמרא מסכת סוטה: מלאכי השרת טענו שמי שעתיד לקבל תורה בו’ בסיון, אז ביום זה שמים אותו ביאור ויטבע? הקב”ה שולח את בתיה בת פרעה שמוציאה אותו וקוראת לו בשם משה, כי מן המים משיתיהו. אבל זה שם מלשון הקודש, איך היא יודעת לקרוא לו בשם זה? למה לא שם בערבית? יתכן שקראה לו בשם ערבי, אבל התורה תרגמה לעברית, לשם משה. או שלמדה את לשון הקודש מהעבריות שהגיעו למצרים.
למה לא קראו לו משוי או נמשה, למה משה? כי אמרה בתיה בת פרעה: כשם שמשיתיהו אני מהמים, כך יהיה הוא מושה אחרים מהמים.
לא בתיה בת פרעה קראה בשמו של משה. אלא הקב”ה קרא לו עוד מקודם, בפסוק “בשגם הוא בשר”.
הקב”ה הציל את נוח כי משה עתיד לצאת ממנו. מה כתוב כאן? הרי הקב”ה הציל את נוח כדי שיצאו ממנו כל הדורות כולם.
 
כדי להגיע למדין, צריך לעבור על ההיסטוריה של משה, הוא גדל בבית פרעה, בגיל 20 יוצא לראות בסבלות אחיו, ומתערב בכל האירועים של המכות, ומלשינים עליו והוא בורח למדין. יש מדרשים שהוא היה בכוש. אבל אם נניח שהגיע מיד למדין, בן 20, אז 60 שנה הוא היה במדין, רועה את צאן יתרו.
הוא מגיע יום אחד להר סיני, להר האלוקים חורב, והקב”ה מראה לו מחזה, והוא הולך לראות מה המחזה הזה. משה לא הגיע לבד להר חורב, אלא עם כמה רועים. הוא רואה תופעה משונה, סנה בוער באש ואינו אוכל. אין מצב שאש לא אוכלת. היא חייבת לאכול. והנה מחזה של עץ קוצני בוער ולא נאכל. זה לא טבעי שאש לא אוכלת. הוא אומר לשאר הרועים שהוא הולך לראות מה קורה – “ויאמר משה (לרועים) אסורה נא ואראה את המראה הגדול, מדוע לא יבער הסנה”.
הקב”ה קורא לו “משה משה”. למה צריך לקרוא לו פעמיים? מדרש: לשון חיבה. גם לאברהם, ליעקב ולשמואל קרא הקב”ה פעמיים בשמם. אבל בכל שאר המקרים יש פסקא בין השמות, הפסק. אצל משה אין.
תשובת המדרש: אברהם מרגע שהתחיל להתנבא, פעמים התנבא פעמים לא. גם יעקב ושמואל. משה, מרגע שהחל להתנבא לא הפסיק להתנבא.
 
הציווי הראשון שהקב”ה אומר למשה רבנו הוא: של נעליך מעל רגליך. אומר הקב”ה למשה להוריד נעליים. מדרש במקום – מצאנו עוד מקום שנאמר לאדם להסיר נעליו, יהושע. אצלו כתוב של נעלך. נעל אחת. גם יהושע, גם משה וגם בבית המקדש הלכו בלי נעלים, כי בכל מקום שיש השראת השכינה הולכים בלי נעלים. אז למה אצל משה נעליך ואצל יהושע נעלך? יש הרבה מאוד תירוצים.
המדרש אומר שיש הבדל מהותי בין משה ליהושע. ליהושע נגלה מלאך ולמשה נגלתה השכינה בכבודה ובעצמה. תירוץ שני – ליהושע נגלה מלאך ביריחו, והאדמה לא היתה קדושה, ואילו למשה התגלתה השכינה במקום שהוא עצמו קדוש, בהר סיני. תירוץ שלישי – למשה זה הגילוי הראשון של השכינה, ליהושע כבר התגלתה השכינה מקודם.
 
נתחיל עכשיו לבאר הדברים אחד אחד:
גמרא במסכת ברכות דף ס’: בשעה שאדם נועל נעלים מברך ברוך שעשה לי כל צרכי. ברכה זו היא על הנעליים. למה הנעליים נקראים כל צרכי? סידור שער השמים של השל”ה הקדוש, בשם רבו המהרש”ל: דוד המלך אומר בתהילים פרק ח’ “תמשילהו במעשה ידיך”. הקב”ה המשיל את האדם על מעשה הבריאה: “כל שתה תחת רגליו” איפה? “צאנה ואלפים כולם וגם בהמות שדי”. צאן, בקר, ובהמות נוספות (סוסים וכו’).
דומם, צומח, חי ומדבר הם 4 שלבים בבריאה. דומם מזין את הצומח, הצומח יונק מהדומם. כשהחי אוכל מהצומח זה אומר שהוא שולט על הצומח והדומם. המדבר אוכל חי ושולט על החי, הצומח והדומם.
אם אנו לוקחים את הבהמה ועושים מעורה נעלים, אנו שולטים על החי, הצומח והדומם. ברגע שדורכים עם הנעל העשויה מעור שולטים על בעלי החיים. כל שתה תחת רגליו – לוקחים צאן, בקר וכל הבהמות.
כשנח יצא מהתיבה הקב”ה נתן לו לאכול בהמות. ואז הוא נתן לו את כל השליטה.
 
כשאדם נמצא לפני השכינה, הוא לא שולט על כלום, לכן מורידים את הנעליים, כי אין לאדם שלטון בכלל.
אוריה החיתי היה מורד במלכות, כי אמר לדוד המלך ואמר לו: ואדוני יואב. אם באים לפני המלך ואומרים לו אדוני יואב, זה מרידה במלכות. אם באים לפני המלך בנעליים, זו מרידה במלכות.
 
מדרש רבא: כמה היה שבטו של לוי מעולה בישראל. הם נשאו את כלי המשכן, והלכו בלי נעליים, משום שכינה שהיתה שרויה בארון וכליו.
בספר שמואל כתוב שעוזא אחז בארון והקב”ה הרגו. למה? גמרא: כי שגג ונגע בארון. ואחר אמר שעשה צרכיו לפני הארון. איך יתכן? ודאי שלא הדברים כפשוטם. אלא, היות שנגע בארון, והלוויים הלכו בלי נעליים כשנשאו את הארון, ועוזא היה עם נעליים כשנגע בארון, לזה קוראים שעשה צרכיו, כי על נעליים מברכים שעשה לי כל צרכי, אז זה נקרא שעשה צרכיו לפני הארון. ויכהו על השל – כי היה צריך לקיים של נעליך מעל רגליך.
 
כעת נסגור כל הקצוות: ישנה גמרא במסכת ברכות – אם אדם חולם שמגיע אליו מת בלילה לביקור מעולם האמת, לא להיבהל, זה בסדר גמור, זה דבר טוב. גם אם הוא מתיישב לאכול ארוחת ערב זה בסדר גמור, זה רק ביקור, הוא לא עומד להתיישב שם. הבעיה מתחילה כשהמת אחרי שגמר לבקר מתחיל להוציא חפצים מהבית. בחלום רואים שהוא מוציא חליפה, כובע, חולצה, שלייקעס – זה מתחיל להפחיד. אבל הגמרא אומרת שאם הוא מוציא בגדים, לא להיבהל. אבל אם הוא מוציא נעליים, יש לדעת שאחד מבני הבית עומד להסתלק לעולמו.
מי שחולם חלום כזה צריך לעשות הטבת חלום (או וידוי…).
מה הבעיה עם הנעליים? למה הכל בסדר אם הוא לקח את כל הבגדים? למה נעליים זה סימן שמישהו מת?
כשאדם לא רוצה להינשא ליבמה לאחר שאחיו מת בלי בנים, הוא צריך לעשות חליצה. חולצים את הנעל. למה דווקא נעל, למה שלא תוריד לו את הכובע? רואים שיש קשר בין הנעל לבין נשמת הנפטר.
 
כדי להבין את היסוד של הדברים, נציג 5 שאלות ששואל רבי חיים מוולוזין בספרו רוח חיים:
למה נאמר במשנה “משה קיבל תורה ומסרה ליהושע”? למה לא כתוב שיהושע קיבל תורה ממשה?
למה כתוב שמשה רבנו נבואתו היתה ב”זה” ושאר הנביאים נבואתם היתה ב”כה”?
למה ראה משה את הנבואה באספקלריא מאירה, ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה (זכוכית מחוספסת)?
למה אין פסקא בין השמות משה משה, ואילו אצל אברהם אברהם, יעקב יעקב ושמואל שמואל יש פסקא, מבדיל בין השם הראשון לשני, ומשה משה זו יחידה אחת?
למה משה רבנו צריך להוריד את 2 נעליו ויהושע רק נעל אחת?
 
רבי חיים מוולוזין מציב יסוד אדיר: כשנשמה של אדם יורדת לעולם הזה, זה רק חלק קטן של הנשמה. עיקר הנשמה נמצא למעלה. הקב”ה מוריד חלק קטן והיא נכנסת לתוך הגוף. החוצץ בין הנשמה שלמטה לנשמה שלמעלה זה הגוף. הוא החציצה בין 2 חלקי הנשמה.
כשם שהנעל היא המחזיקה את הגוף שנמצא בתוכה, כך בלשון מושאלת משתמשים חז”ל במילה נעל לגבי גופו של האדם. כמו שהנעל מחזיק את גופו של האדם כך הגוף מחזיק את הנשמה.
חז”ל מכנים את הגוף בשם הנעל של הנשמה.
אם הגוף נקרא נעל, אז אם המת בא לבית ולוקח את הנעל, צריך לפחד שהוא לוקח גוף של אחד האנשים. כי הכינוי של חז”ל למילה גוף הוא נעל.
לכן אין לחשוש שהוא לוקח את כל הבגדים, וגם המעיל, וגם הכובע וגם המטריה. אבל אם לקח נעליים יש להיזהר שמישהו הולך למות.
לכן כתוב בספר חסידים שכאשר אדם מת מן העולם אפשר לחלק את חפציו חוץ מהנעליים, וצריך לגזור אותן לחתיכות כדי שעני לא יוציא אותן מהזבל. מי שלוקח את נעליו של נפטר מסכן את חייו. יש דעות בהלכה שגם אם המת הזמין נעליים אצל סנדלר והן מוכנות אחרי מותו – יש לחתוך ולזרוק אותן.
שעשה לי כל צרכי – את הנעל אי אפשר להוריש, כי זורקים לפח. זה רק שלך, לכן שעשה לי כל צרכי. אפשר להוריש כובע, חליפה, ואפילו חובות. אבל נעליים אי אפשר להוריש, זה רק שלך.
 
הנעלים לגוף מחזיק את הגוף, הגוף נקרא נעל כי מחזיק את הנשמה.
מה מונע מהאדם להגיע לדבקות בקב”ה באופן מוחלט? הגוף. אבל אם אדם מזכך אתגופו עד שנהיה זך ואין לו שום תאוות וחומר? זוכה לדבקות בקב”ה ולגילוי שכינה. תלוי כמה זיכוך החומר. וכגודל הזיכוך כך גודל הדבקות. כל הנביאים כולם זיכו את החומר אך לא ביטלוהו לגמרי, אז זכו לראות את הקב”ה באספקלריא לא מאירה, אבל משה שזיכך את גופו לגמרי, זוכה לראות באספקלריא מאירה.
החודש הזה לכם ראש חודשים. לכן משה מתנבא ב”זה”.
אצל משה רבנו נאמר “ונחנו מה” – אני כלום. אין לך גם גוף, אז אתה יכול להתדבק בשכינה, ולכן משה משה בלי הפסק.
 
הקב”ה אומר למשה שהוא האדם שיוציא את בני ישראל ממצרים ויתן להם תורה. הוא כל הזמן צריך להיות מוכן לעלות לקב”ה ולרדת, כל הזמן צריך להיות מוכן לקבל פני שכינה. הוא צריך לבטל לחלוטין את הגוף. כלומר להוריד את הנעליים שהם ביטול החומר. נעל אחת פירוש הנעל שעושה הסנדלר. נעליים פירוש הנעל שהיא המשל לחומר, לגוף שמחזיק את הנשמה. משה צריך להוריד את נעליו במובן של לבטל לחלוטין את החומר.
 
משה התעכב במלון תחילה – הלך ללובי וביקש את המפתח של החדר. והקב”ה רצה להמיתו. למה? כי אם הוא מחובר לקב”ה ומתנתק מהחומר, הוא לא יכול להתעסק במלון. כדי לפגוש את הקב”ה צריך להיות מחובר אליו כל הזמן ולא להתנתק לרגע כדי להתעסק במלון. להתנתק זה אומר שלא מתעסקים בכלל בענייני חומר. לכן באותו רגע ביקש ה’ להמיתו.
 
כעת אנו יודעים שמשה רבנו היה מנותק מהחומר – פירוש הדבר מהתאוות.
תאוות זה לא פסול, זה מבורך כשזה בא במידה. אדם שיש לו תאווה לאכול, זה מבורך, אבל בהגבלה, תלוי כמה. אם הוא אוכל כמה שמותר וצריך זה בסדר גמור. אם אדם מנתק עצמו מתאוות האוכל הוא יכול להפוך לחולה אנורקטי, וידחפו לו זונדה לאף אוכל בכוח. צריך תאווה במידה. גם לשינה. לכל דבר.
כאשר אדם או דור מציף עצמו בתאווה, זה פסול, כי כל דבר צריך להיות במידה. גם כעס וגם שקר. מותר לשנות מן האמת במידה. אמנם בעל גאווה או שקר לא יכול להיראות בפני הקב”ה, אבל במידה, לשנות מן האמת מפני דרכי שלום – מותר וצריך. אחרת איך יהיו שידוכים…
 
ירדנו למצרים כי כולם היו נגועים בזוהמת חטא האדם הראשון. היות והנחש החטיא את חוה הטיל בה זוהמה. הזוהמה הזו מנעה מעם ישראל לקבל את התורה. כדי לקבל את התורה חייבים להתנקות מזוהמה זו. אין דרך אחרת. ממילא, כששאל יעקב אבינו את הקב”ה למה לא שלח את כל בניו של אברהם למצרים, גם יעקב וגם עשו, ענה הקב”ה שהוא שולח למצרים רק את מי שצריך לקבל תורה. מי שלא צריך לקבל תורה שיישאר עם הזוהמה.
לכן מורידים אותם למצרים, לעם הדומה לחמור, כולו חומר, ותיקון הזוהמה שהם יהיו במקום הכי טמא 400 שנה. לכן אברהם אבינו לא ביקש הנחה. לא מבקשים הנחה ממכונת כביסה. אפשר לקצר את התהליך, אבל הכביסה תישאר מלוכלכת.
אם עם ישראל יישאר מלוכלך, הוא לא יוכל לקבל תורה.
אם יעבדו גם ביום וגם בלילה, אפשר לקצר את התהליך ואפשר ב-210 שנה. אם יסחבו 2 בלוקים במקום אחד, עבודת פרך, אפשר לקצר את התהליך, אבל לא יהיה נקי.
לכן אברהם אבינו לא מבקש הנחה. אם רוצים שעם ישראל יקבל תורה, יש נשמות מאנוש, ממבול, מפלגה, מסדום – כולם צריכים לקבל כביסה ואין קיצורי דרך. לכן אברהם מסכים ללא טענות.
 
יורדים למצרים לגלות החומר – הגואל הוא משה רבנו, שמתנתק מהחומריות, מבטל את כל הגוף שלו. רק המנותק מהחומר הוא הגואל ממצרים.
 
רבי חיים ויטאל בשערי קדושה אומר: האדם מורכב מ-4 יסודות – עפר, רוח, אש ומים. כל יסוד מפעיל מערכת בגוף. דיברנו על זה בפרשת נוח. המערכת הנקראת מים מפעילה את התאוות. המים הוא סמל התאוות. המהר”ל מדבר על זה הרבה. כי המים זה חומר בלי צורה. צריך לשים אותו בכלי כדי שיהיה לו צורה. אין לו צורה משל עצמו. יסוד התאוות נמצא במים.
לפי זה מסבירים חז”ל מההיה העונש בדור המבול: הוא חטא בחמריות, כי השחית כל בשר דרכו. זאת אומרת שהמידה שנקראת מים גברה אצלם יתר על המידה. לכן הביא עליהם הקב”ה את עונש המבול וכיסה אותם במים. כולם טבעו במים כי היו חומריים. נוח יצא מן התיבה, לא בגלל שהיה ראוי לצאת מהמבול, גם הוא לא היה כדאי, אבל עתיד לצאת ממנו משה. משה הוא המשוי מן החומר. הוא נמשה מהמים. הוא הוצא מהחומר. ועתיד להוציא את בני ישראל מהמים, מגלות החומר. המים הם הסמל שעם ישראל נגאל. הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור, מפני ארונו של נס – יוסף הצדיק, שנס מניסיון של חומריות וברח. אז הים בורח. מי שבורח מניסיון של חומר, המים בורחים מפניך.
אז יוצא שמשה רבנו הוא הסמל של ההתנתקות מן החומר.
 
כשמשה רבנו נולד, ראתה אותו אמו כי טוב, וצפנה אותו 3 חודשים. ראתה שהוא מהול, תירוץ אחד. ראתה אור של ששת ימי בראשית, תירוץ שני.
בשעה שנולד משה רבנו הגיע למצב אדם הראשון לפני החטא, שלא היה בו שום יצר הרע, אלא יצר הרע היה בעץ הדעת, והקב”ה ציווה אותו שלא לאכול ממנו, כי שם יצר הרע. אדם ראשון נברא מהול. בלי שום יצרים. משה רבנו חזר לתחילה, לפני שאדם הראשון חטא. הוא נולד כאדם הראשון לפני החטא, מהול. אז כמו שאדם הראשון ביום הראשון זרח לו האור שהזריח הקב”ה בששת ימי בראשית במשך 36 שעות – מיום שישי בבוקר ועד מוצאי שבת, ולאחר מכן גנז אותו הקב”ה בתורה, אז כשמשה רבנו נולד נתמלא הבית אורה, כי היה מנותק מהחומר כמו אדם הראשון.
 
ימי השובב”ים המתחילים עתה, אלו הימים שאדם צריך לעבוד על התנתקות מהחומר. שמאפשרת לאדם לראות באור הגנוז.
עובר במעי אמו בא מלאך ומלמד אותו תורה. יושב וצופה מסוף העולם ועד סופו. אין לו גוף שעדיין יוצר את המסך של החציצה. הוא רואה את אור הגנוז. כשיוצא החוצה ויש גוף שחוצץ, מסתלק ממנו אור הגנוז.
אלו ימים שצריך לדעת להתנתק מהחומריות. אנו חיים בדור מאוד חומרי. הסטייפלר זוכר שהאשה היתה עושה יום שלם כביסה, יום רביעי, וביום חמישי יום של בישול. היום הכל חומרי ולכל אחד יש המון שפע. צריך להודות לקב”ה על השפע, אבל לדעת שהניסיון הוא להתנתק מהחומר.
כל השפע יוצר זמן מיותר לאנשים. פעם היו מגדלים תרנגולות בחצר ולא במקרר. בשביל לבשל לקחו תרנגול והלכו לשוחט, ואח”כ היו שאלות על השחיטה. היום גדולי תורה לא מתמצאים בהלכות שחיטה…
העבודה שלנו להתנתק מהחומר. יעזרנו ה’ ויביא לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
 

 

 

תגיות: , , , ,