הרב ברוך רוזנבלום

פרשת השבוע כ’ אדר ב’ תשע"א – שבת פרה

  

פרשת שמיני – בשנה רגילה הפרשה זו באה לאחר חג הפסח. הפרשה ידועה כפרשת המאכלות האסורות, ושבת לאחר מכן קוראים תזריע, ולאחר מכן מצורע, שעוסקות בענייני טומאת הצרעת ועניין לשון הרע, ורבותינו דורשים על כך שחג הפסח שמו פה-סח, כל ענייניו קשורים לפה. אז בפרשת שמיני לומדים מה מותר להכניס לפה, מאכלות אסורות, ובפרשת השבוע הבא מדברים על מה שאסור להוציא מהפה – לשון הרע.
 
דיברנו כמה שיעורים על נושא מאכלות אסורות ונושא נדב ואביהו. היום אני רוצה לעסוק בפסוק הראשון בפרשה: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל, ויאמר אל אהרון, קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים, והקרב לפני ה’. ואל בני ישראל תדבר לאמר, קחו שעיר עיזים לחטאת, ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה".
רש"י: ויהי ביום השמיני – למילואים. רש"י בא לאפוקי, שלא תחשוב לרגע שמדובר בשמיני בחודש ניסן, אלא הכוונה ביום השמיני למילואים, הוא ר"ח ניסן, שהוקם המשכן בו ביום ונטל 10 עטרות.
ביום הזה קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל, להשמיעם שעל פי הדיבור אהרון נכנס לשמש בכהונה גדולה, שלא יאמרו שמאליו נכנס. משה רבנו אומר לו לקחת עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים – להודיע שמכפר לו הקב"ה על מעשה העגל שעשה. בתורת כהנים כתוב שהיות ועם ישראל יש בהם העוון של מכירת יוסף, אז הם מביאים שעיר עיזים.
 
במסכת שבת דף פ"ז, מביאה הגמרא אילו 10 עטרות נתעטר אותו יום. כתוב ברש"י שהיום הזה נטל 10 עטרות, עשרה דברים משובחים שלא היה לפניו בבריאה. היום הזה היה ראשון למעשה בראשית, יום ראשון בשבוע.
מיד שואל המהר"ם שיף במסכת חולין, מה הגדולה בזה? 10 עטרות משמע שזה דברים שלא היו בעולם, אבל יום ראשון כבר היה בעולם, אז מה החידוש הגדול? עונה המהר"ם שיף, שהעניין הוא שהיות והיום הזה הושלמו בו מלאכת שמיים וארץ (מסכת מגילה דף י’: שהיתה שמחה לפני הקב"ה ביום הזה כיום שנבראו בו שמיים וארץ), אז זה לא סתם היום הראשון, אלא היום הראשון בו הושלמו מלאכת שמיים וארץ.
ראשון לנשיאים, זה היום הראשון בו הקריבו הנשיאים את הקורבנות, הקריב בו נחשון בן עמינדב. ראשון לכהונה, פעם ראשונה שהכוהנים התחילו לעבוד, עד אז העבודה היתה בבכורות. ראשון לעבודת הכהנים, ראשון לירידת אש מן השמים. ראשון לאכילת קודשים, ראשון לשכון בישראל – פעם ראשונה שהקב"ה לאחר חטא אדם הראשון השרה שכינתו בעולם הזה. ראשון לברך את ישראל – פעם ראשונה שהכהנים בירכו ברכת כהנים היה בר"ח ניסן. ראשון לאיסור במות וראשון לחודשים. ראשון לחודשים – זה שייך לר"ח ניסן, החודש הראשון.
תוספות במסכת שבת: למה לא כתוב ראשון להקמת המשכן? זה הרי היום הראשון שהקימו את המשכן. כתוב פסוק בפרשת פקודי: ויהי באחד לחודש הראשון בשנה השנית הוקם המשכן. למה זה לא מופיע כאן?
תירוץ ראשון – שהיה משה רבנו מפרק ומקים את המשכן במשך 7 ימים, אז זה לא נחשב היום הראשון בו הוקם המשכן. תירוץ שני – שכל מה שכתוב כאן שהיו ב-10 הדברים, היו בגלל הקמת המשכן, אז וודאי שזה נכנס בתוכו.
רבנו חננאל (מסכת שבת) ורבנו בחיי מוסיפים שני דברים נוספים ביום הזה. פעם ראשונה שהקריבו שעיר של ר"ח, והיום הראשון לשילוח טמאים ממחנה ישראל.
 
השאלה עליה אנו רוצים לעמוד – למה התורה פתחה בפסוק "ויהי ביום השמיני". חז"ל שואלים אם הכוונה לשמיני בניסן, ואומרים לא, הכוונה לר"ח ניסן. הראיה – 7 ימים ימלא את ידכם, הרי 7 ימי המילואים, וביום השמיני הכוונה ליום השמיני למילואים.
למה שהתורה לא תכתוב פשוט כמו בפרשת פקודי: ויהי באחד לחודש הראשון בשנה השנית קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל. שתכתוב ישר בר"ח ניסן. הקב"ה כתב ויהי ביום השמיני, וחז"ל מגיעים למסקנה בשמיני למילואים שזה ר"ח ניסן. אבל היתה מטרה לכתוב דווקא ויהי ביום השמיני.
אומר הכלי יקר תירוץ, ועל תירוצו נרחיב היום בס"ד דברים נפלאים שלומדים ממנו.
למה התורה מדגישה "ויהי ביום השמיני"? כי הקב"ה לא נראה במשכן בשבעת ימי המילואים. לפי זה צריך לתת טעם מה יום מיומיים, למה דווקא ביום זה שרתה שכינה. לפי שהיה זה יום השמיני לעבודה, ודבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת. זה שהיום הזה היה היום השמיני לעבודה הביא לו קדושה ביתר שאת. כי כל מספר שבע חול, ומספר שמיני בקודש.
כל מי שקורא את זה שואל עצמו איך יכול להיות דבר כזה, הרי כולנו יודעים שכל השביעים חביבים. כולנו מכירים מה שכתוב בחז"ל לגבי המספר 7. בכל אופן, הכלי יקר אומר שהמספר 7 הוא חול, המספר 8 הוא קדושה.
 
רבנו בחיי, שקדם אותו ב-500 שנה, לא שואל שאלה ולא אומר תירוץ. ויהי ביום השמיני – אומר רבנו בחיי: מצינו שרוב ענייני המשכן והמקדש סובבים על 8. שהם בגדי כהן גדול שמונה – ציץ וחושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ ומצנפת ואבנט ומכנסי בד. בשמי שמן המשחה והקטורת הם שמונה. 4 בשמי שמן המשחה – מור וקינמון וקינה וקידה, ו-4 בשמים בקטורת – נטף ושחלת וחלבנה ולבונה. שמונה בדים איתם נשאו את הכלים. 2 בדי הארון, 2 לשולחן, 2 למזבח הזהב ו-2 למזבח העולה.
גם הקורבנות שהיו מקריבים בביהמ"ק לא הוכשרו להיקרב כי אם אחר 8 ימים: "ומיום השמיני והלאה יירצה לקורבן אשה לה’" (פרשת אמור). אז גם הקורבנות הוקרבו רק ביום השמיני. גם השיר שהיו אומרים הלוויים, היו אומרים אותם 8 לחנים – למנצח על הנגינות, על מחלת, על עלמות, על המחילות, על השושנים, על הגיתית, על השמינית. אז לכן אומר רבנו בחיי, היות וה-8 הוא המספר החזק שנמצא בבית המקדש, והרבה דברים במקדש הולכים על הספרה 8, לכן המשכן פתחו אותו בפסוק ויהי ביום השמיני. הוא אפילו לא שואל שאלה, הוא אומר כפשוטו – זו הסיבה שפתחו ויהי ביום השמיני.
 
הייתי רוצה להוסיף על דבריו. כולנו מכירים גמרא במסכת יומא דף נ"ג ע"ב, שם כתוב שהכהן הגדול קיבל את הדם של הפר, שהאדם היה ממרס אותו, והכהן היה מקבל את זה ונכנס לקודש הקודשים ועמד בעת הקטרת הקטורת, והוא מזה מדם הפר אחת למעלה ושבע למטה. אנו אומרים זאת בתפילת מוסף של יום הכיפורים. אם אנו מונים אחת למעלה ושבע למטה, זה 8. אז יש מושג נוסף של 8 – חוץ מ-8 בגדי כהן גדול ו-8 בדים ו-8 בשמים והקורבן השמיני, יש גם העניין הזה.
למרות שבבית המקדש תמצא הרבה דברים שהם 7. המנורה שיש לה 7 קנים, והכינור שהיו מנגנים בו, היו בו 7 נימים. לעתיד לבוא (מסכת ערכין דף י"ג), יהיו 8 נימים. כרגע זה 7, שנאמר "שובע שמחות את פניך", אל תקרי שובע, אלא שבע. שבע נימים היה לכינור של בית המקדש. בימות המשיח יהיה 8 ובעוה"ב יהיו 10 נימים.
 
ישנה נקודה נוספת שקשורה לעניין של ה-8. במזמור קי"ט בתהילים, שיש בו 22 אותיות והוא מופיע בסדר האלפאביתא, ולכל אחת מהאותיות יש 8 פסוקים. למה דווקא 8? גם על ברית מילה אפשר לשאול למה זה 8, וגם על חנוכה. אבל אנו נספיק להקיף את כל השמיניות והשביעיות, כי זה קשור לפרשה.
על הפסוק בספר קהלת פרק י"א "תן חלק לשבעה וגם לשמונה", דנה הגמרא למה הכתוב דורש. רבי אליעזר: שבעה אלו שבעת ימי בראשית, ושמונה אלו 8 ימי מילה. רבי יהושע אומר 7 ימי הפסח ו-8 ימי החג. המדרש בקהלת רבה פרק י"א אות א’ אומר שהפסוק הזה מדבר על חנוכת המשכן. רבי יהודה פטר קריא במילואים. תן חלק לשבעה, אלו שבעת ימי המילואים, שנאמר כי שבעת ימים ימלא את ידכם. וגם לשמונה, דכתיב ויהי ביום השמיני. עד כאן דברים שמגלים לנו רבותינו סביב העניין של ה-7 וה-8.
 
מה זה המספר של השבע והמספר של השמונה, שהכלי יקר אומר שהפרשה פותחת "ויהי ביום השמיני", כי המספר 8 הוא המספר הקדוש, והמספר 7 הוא מספר חול. למה הוא מתכוון. מיד נראה מה כותב המהר"ל בתפארת ישראל, הוא לא מדבר על ה-7, רק על ה-8, ואומר שזו הנהגה שמעל לגדר הטבע. כל מקום שהנהגת הבורא למעלה מגדר הטבע, מספרה 8. מיד נראה למה הוא מתכוון.
 
אני רוצה להקדים הקדמה. הכלי יקר אומר כי ה-8 הוא המילה אז – 1 ו-7. אז מה אם זה המילה אז? כל קילוסיו של משה רבנו היו ב-8. ועיין בילקוט שמעוני בפרשת בשלח אות רמ"א: כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא ב"אז". הצלת נפשו ב"אז". מלאך רצה להרוג את משה רבנו כי התעכב במילה, וציפורה הלכה ומלה את בנה. ויירף ממנו, אז אמרה: חתן דמים אתה לי. אז משה רבנו ניצל באמצעות הפעולה של ציפורה, וכתוב "אז אמרה". קינטורו ב"אז". משה רבנו התלונן לקב"ה ואמר: ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה. שירתו ב"אז", שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל. ואף הפרשת הערים שמשה רבנו מפריש כתוב: אז יבדיל 3 ערים בעבר הירדן מזרח השמש.
מביא המדרש 4 פעמים "אז" של משה רבנו. התחלה של משה רבנו, שהולך לגאול את ישראל זה ב"אז", קנטורו ב"אז", אחרי קינטורו מגיעה שירתו של משה, ומשה רבנו מסיים את חייו בהפרשת 3 ערים, וגם שם מופיעה המילה "אז".
כמעט אותו מדרש מופיע בשמות רבה פרשה כ"ג: אמר משה, ריבון העולמים, במה שחטאתי לפניך בו אני מקלסך. אני משתמש באותה מידה בה חטאתי ובזה אני מתקן. חטאתי ב"אז", ואני מתקן ב"אז". אמר רב לוי בר חיא – משל למדינה שמרדה במלך. אמר המלך לשר הביטחון שלו, נלך ונילחם בה. ענה לו – אין אתה יכול. עזוב, למה להילחם? יש מושג חדש, כוחנו בהבלגתנו. מבליגים זה מראה עוצמה. נראה להם שאנו מבליגים, הם יפחדו מאיתנו. המלך הבין שזה טוב בשביל להשתיק גורמים מסוימים, אבל הוא צריך להראות את המלוכה שלו. אחרי ששר הביטחון הלך לישון, המלך גייס את היחידות המובחרות ויצא לכיבוש. בבוקר התעורר שר הביטחון ושמע בחדשות שבלילה כוחות מיוחדים כבשו את העיר בחזרה. המלך עמד בראש היחידות, נתן הוראות ופיקד. הבין שר הביטחון שעשה מעשה לא נכון, ובא לפייס את המלך. אמר למלך: בשביל שחטאתי לפניך בדבר, ואמרתי לך שאין אתה יכול, לכן אני רוצה לפייס אותך.
כך אמר משה לפני הקב"ה: יודע אני שחטאתי לפניך באז, שנאמר "ומאז באתי אל פרעה", והרי הטבעת אותו בים, לכך אני משבח אותך באז, דכתיב: אז ישיר משה. אומר המדרש: בוא וראה את דרך הצדיקים, במה שהם סורחים הם מתקנים. ממי הם למדים שצריך לתקן באותו דבר? שנאמר כי אעלה ארוכה לך וממכותייך ארפאך. ממכות שאני מכה אותם, מהן אני מרפאם. מניין? מהקב"ה. צא ולמד ממה שקרה במרה. משה רבנו הגיע למרה והמים מרים. ויורהו ה’ עץ. יש 3 דעות בחז"ל איזה עץ – הרדוף, ערבה, זית. מכל מקום, לכולי עלמא עץ מר היה. הקב"ה אמר למשה קח עץ מר ותמתיק את המר. בדרך כלל ממתיקים במתוק. כאן אומרים לו להמתיק את המר במר. זה מה שנאמר: ומכותייך ארפאך. מאותו הדבר, מהמר, אביא לך מתוק. מכאן למד משה רבנו את ההנהגה הזו, שבדבר שבו קלקל, ב"אז", התיקון גם ייעשה ב"אז".
 
אומר הכלי יקר: נסביר מה המילה אז. אז לא רק פירוש הדבר הספרה 8, אלא 1 רוכב על 7. כמו שהכהן הגדול מזה ביום הכיפורים 1 למעלה ו-7 למטה, פירוש הדבר 1 רוכב על 7. והוא כאשר הקב"ה שולט על 7 רקיעים, ועל 7 כוכבי הלכת ועל כל הנמצאים שנתהוו ב-7 ימי בראשית, זה המספר שנקרא 8. לכן דווקא מצד היותו שמיני, כאן השרה הקב"ה ביום הזה, כי זה הסמל של 1 רוכב על 7. למה הכוונה?
הייתי רוצה לעמוד על יסוד זה ולבארו עפ"י דברי המהר"ל. המהר"ל אומר שכאשר התורה מדברת על ריבוי, היא מדברת על ספרה 7. מצאנו בספר דברים בפרשת כי תבוא – בדרך אחת יצאו אליך, ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. למה בשבעה? אפשר להגיד בעשרה, בחמישה עשר, במאה. כי כשהקב"ה מדבר על ריבוי, הוא מדבר על הספרה 7.
 
מצאתי עוד נקודה בספרו של רבי שמשון רפאל הירש. הוא כותב שהספרה 7 מבטאת את שלמות מעשה בראשית. שלמות מעשה בראשית נמצא בספרה 7. שבת זה 7, שמיטה זה 7, קני המנורה, להיטהר מטומאת מת, מטומאת יולדת, מטומאת נידה, מטומאת מצורע – הכל תחת הספרה 7. 7 פירוש הדבר שלמות של ענייני העולם הזה. לכן כשאתה רוצה להתחבר לשלמות העולם הזה, אתה נשבע. המילה שבועה מקורה בספרה 7. כשאני רוצה להתחבר אל הבורא יתברך, בשלמות מה שנעשה בששת ימי בראשית, זה נקרא המילה שבועה. הראיה – כשאברהם אבינו הלך לכרות ברית עם אבימלך, כתוב באר שבע כי שם נשבעו שניהם, אבל כתוב שהוא לקח 7 כבשות, כי השלמות של העולם הזה נמצא בספרה 7.
לאור דברי רבי שמשון רפאל הירש, אני רוצה ללכת דרגה נוספת. המהר"ל אומר שהספרה 7 מבטאת את הטבע. הטבע מספרו 7, ולכן כל מי שנמצא בטבע מקושר לשבע. איפה זה נמצא? אומות העולם הם 70 אומות, השורש שלהם הם 7 העממים הנמצאים בארץ ישראל, שהם שורשי ה-70. לכן גם המצוות שהם חייבים לקיים הן 7 מצוות בני נוח, כי המספר 7 מסמל את ענייני שלמות העולם הזה.
 
המספר 8 מבטא את למעלה מגדר הטבע, הנהגת הנס שלמעלה מגדר הטבע. ההנהגה שלמעלה מגדר הטבע זה אורייתא, קודשא בריך הוא וישראל. פירושו – התורה לא נבראה בששת ימי בראשית, אלא תתקע"ד דורות לפני מעשה בראשית היא נכתבה. עוד לפני שיש עם ישראל בעולם, ישראל כבר עלו במחשבה. בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ – בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראה ראשית. לגביהם – המספר הוא 8, זה המספר של עם ישראל, כי הוא מבטא את למעלה מגדר הטבע.
המהר"ל בתפארת ישראל פרקים א’ וב’: מזמור י"ט בתהלים – למנצח מזמור לדוד, השמיים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעת, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, בכל הארץ יצא קוום ומקצה תבל מיליהם, לשמש שם אוהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו, לרוץ כגיבור לפני אורח, מקצה השמיים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו. ומהו הפסוק השמיני? תורת ה’ תמימה משיבת נפש. למה לא מתחילים עם תורת ה’ תמימה? למה רק בפסוק השמיני? כי שבעת הפסוקים הקודמים מדברים על 7 ימי בראשית. כשמגיעים לתורה היא מעל ה-7, היא שייכת ל-8, אז היא מופיעה בפסוק השמיני.
22 אותיות שנכתבה התורה על ידם, נגילה ונשמחה בך, דורשים חז"ל בך – בתורתך, התורה נכתבה בכ"ב אותיות. דוד המלך שר לתורה מזמור שלם, קי"ט בתהילים, על 22 האותיות שנכתבה התורה, ועל כל אות ואות הוא כותב 8 פסוקים, כי התורה היא למעלה מגדר הטבע, אז מספרה 8. דוד המלך שורר לקב"ה מזמור קי"ט בתהילים המבוסס על כ"ב אותיות שהן למעלה מגדר הטבע.
 
התורה ניתנה לאחר 7 שבתות תמימות תהיינה, אבל לא ביום ה-49, אלא ביום החמישים, היום הראשון של השבוע השמיני. כי התורה היא למעלה מגדר הטבע, אז היא ניתנת ביום הראשון של השבוע השמיני.
מסכת סוכה: בחג סוכות מקריבים 70 פרים כנגד 70 אומות העולם, ב-7 ימי חג הסוכות. מגיע שמיני עצרת, מקריבים בסה"כ פר אחד. הקב"ה אומר: עד עכשיו הקרבתם ל-70 אומות, עכשיו אתם מתייחדים איתי, אני ועם ישראל ביחד – פר אחד. היום הזה נקרא יום השמיני, שמיני עצרת, כי הקב"ה ואורייתא מתחברים ביחד – שמחת תורה – תורה, אורייתא וקודשא בריך הוא בשמיני עצרת. כי הם השלושה המחוברים למעלה מגדר הטבע.
 
הוספנו מדברי המהר"ל ומכאן ארצה להתקדם נדבך נוסף. אומר המהר"ל: העניין של "אז" 1 רוכב על 7, הוא העניין של מה שנקרא "פזל" – כשיש פזל מורכב מהרבה חלקים, החלקים נקראים בשם 7, כי כל ריבוי של המקרא זה 7. ריבוי מקרים נקרא בשם 7. כשמרכיבים הכל להיות תמונה אחת, קוראים לזה 1 רוכב על 7. גילית את ה-1 שמתחבא מאחורי כל החלקים. הרכבת את התמונה והיא יחידה אחת – זה פירוש הדבר 1 רוכב על 7.
 
נחזור אחורה 4 ימים, שקראנו את מגילת אסתר. ידוע לכולם, שבפורים בירכנו ברכה: הרב את ריבנו, הדן את דיננו, הנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו וכו’. לפני שמברכים את הברכה, יש 2 דקות דומיה – עומד הגבאי ומגלגל את המגילה. עד שהוא לא מגלגל עד ההתחלה וסוגר את המגילה, לא מברכים. למה צריך לחכות שיגלגל את כל המגילה עד ההתחלה?
מעשה שהיה כך היה, באחד מהספרים על החידושי הרי"ם מגור, מסופר סיפור. בתקופתו היה מרד של הפולנים נגד הרוסים. הרוסים שלטו בפולין והפולנים רצו עצמאות והכריזו על מרד. לפני תפילת מנחה האדמו"ר יוצא מחדרו ושואל את החסיד הראשון – מה הולך שם עם הפולנים? החסיד אמר שהוא לא יודע. שמע 30 הרוגים מהפולנים. הוא עשה פרצוף שהוא לא מבין מה האדמו"ר מתעניין מה קורה עם הפולנים, שימותו 200,000, מה איכפת לו? האדמו"ר ראה שהשאלה לא מוצאת חן בעיניו, ואמר לו שייכנס אצלו אחרי ערבית.
אחרי ערבית אומר לו האדמו"ר: לפני 2000 שנה היתה עיר בירה בשם שושן, ומלך בה מלך מטומטם בשם אחשוורוש (בחז"ל יש מחלוקת אם פיקח או לא, אבל לפי ההתנהגות שלו לא היה לו שכל). המלך החליט לעשות משתה אחרי 3 שנים. 180 יום עשה תצוגה של כלי המקדש, ואח"כ עוד 7 ימים ספייר. אחריהם הוא מבקש להביא את וושתי בכתר מלכות בלבד – שיגעון. השרים מודיעים לוושתי את בקשת אחשוורוש, וחוזרים לאחשוורוש עם תשובה שהיא לא מוכנה לבוא, ואמרה עליו ביזיונות קשים. שואל המלך את 7 הסריסים מה לעשות, והם אומרים לה להפריד את הראש מהגוף, אחרת זה ישפיע על כל 127 המדינות, הם יגידו שהמלכה צחקה על המלך ולא מצייתת לו, זה ישפיע על כל הבתים, כל הבעלים יהיו סמרטוטים. הורג אחשוורוש את וושתי. ואז יהודי מגיע לבית מדרש ואומר שאחשוורוש לא נורמלי – עשה משתה, ביום האחרון נהיה שיכור ומשוגע, ורצה להביא את וושתי עם כתר מלכות בלבד, וכל העיר כמרקחה. ואז יהודי בבית הכנסת אמר לו שיתבייש לו שכך הוא מדבר ליד ארון הקודש, מזכיר בבית הכנסת את המלכה הגויה המלוכלכת שהציקה לבנות ישראל, ועוד מדבר ניבולי פה. היהודי יצא החוצה, שטף את הפה והזדעזע ממה שהוא עשה. אחרי יומיים הוא הודיע שאחשוורוש הרג את וושתי. שוב כועסים עליו למה הוא מדבר ליד ארון הקודש דברים שלא מעניינים אף יהודי?
המלך אחשוורוש נשאר אלמן 4 שנים. מחפשים לו שידוכים בכל 127 המדינות. יש פרס לזוכה שיביא את השידוך ואוי ואבוי למי שמעלים בחורה מהשידוך. אחרי 4 שנים ב"ה מזל טוב, אחשוורוש התארס, לא פחות מאשר עם אשתו של ראש הסנהדרין, מרדכי היהודי. ה’ ירחם, אוי ואבוי. על זה כבר מדברים בבית הכנסת, זה כבר קשור אלינו. אם יהיו בעיות לחרדים, נפעיל את המלכה לטובתנו.
זה בשנת 7. ומה קרה בינתיים? עוד אירוע. בגתן ותרש חושבים להרעיל את אחשוורוש ומרדכי שומע. מה אדם נורמלי צריך לעשות? להניח להם להרעיל את אחשוורוש, ולהתפלל שהתרגיל יעזור, כי אשתו תחזור הביתה. היא נלקחה לשם בכוח ונמצאת שם באונס, אז אם הוא שומע שרוצים להרעיל אותו, שיתפלל שיצליחו – אותו ואת כל הממלכה. אבל הוא ניגש לאסתר ואומר לה שתגיד למלך שהם רוצים להרעיל אותו. התברר שזה נכון, ביררו שמרדכי אמר על כך, וכתבו אותו בספר הזכרונות. למה לא לתת לו תעודת הוקרה, שהציל את המלך? למה לא לקדם אותו, לתת לו משהו – הוא הציל את המלך ממוות.
זה משנת 7 ועד 12. פתאום המן גדל, וגוזר גזירה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. ואז אומרים לאסתר זה הזמן, תיכנסי לאחשוורוש. אבל היא לא נקראה למלך זה 30 יום. כאשר אבדתי אבדתי, מי יודע אם לא לעת הזו הגעת למלכות. היא נכנסת, והשרביט, ב"ה, כולנו יודעים את הסיפור, בלילה ההוא נדדה שנת המלך, הכל נגמר, מרדכי נהיה משנה למלך, מקבל את הבית של המן, את הטבעת, הוא רצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל. גמרנו את המגילה.
שואל החידושי הרי"ם: יהודי שהיה שומע סיפור, שוושתי לא רצתה לבוא. מה הוא אומר? שמחת זקנתי, מה איכפת לי אם היא רצתה לבוא או לא. למחרת שומעים שהמלך הרג את אשתו. מה זה מעניין? מחפשים 4 שנים שידוכים. מחפש נערה בתולה, בסוף מצא אשה נשואה בת 70. מה זה עסק שלי? שלב אחר שלב, כל פרט בפני עצמו אין לו קשר עם השני. איפה זה נגמר? בסוף המגילה, כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשוורוש וגדול ליהודים – עכשיו גמרת את המגילה, אספת את כל הפרטים כולם, אתה מגלגל הכל להתחלה והתברר לך שכל הסיפורים הכל חבילה אחת. אבל אם היית שומע סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור, לא היית יודע להרכיב את הפזל. מרדכי ואסתר כתבו מגילה וקשרו לנו כל הקצוות להיות מגילה אחת. לזה קוראים 1 רוכב על 7. כשיצטרפו כל הפרטים להיות אחד קוראים לזה 1 רוכב על 7. אז ישיר משה – כשכל היחידות מצטרפות לתמונה, לתמונה הזו קוראים 1 רוכב על 7, זה פירוש הספרה 8.
 
אם כך נוכל להבין מה אומר משה רבנו. הקב"ה אומר לו לגאול את עם ישראל ממצרים, ופתאום הוא רואה שיש רק צרות מהרגע שהוא בא. לוקחים ילדים ומשקעים אותם באמת הבניין, שמים במלט. הוא אומר לקב"ה: מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, רק צרות נהיה. הקב"ה אומר לו: כרגע אתה רואה רק את הפרטים, אבל כשתראה את התמונה הכוללת, תבין שכל מה שאני עושה מתחבר ביחד.
כשמשה רבנו מגיע לים סוף ורואה שכל אחד מקבל בדיוק את העונש שמגיע לו, אחד יורד כמו אבן, אחד יורד כמו עופרת, ואחד יורד כמו קש – כל אחד מקבל את עונשו. איך אמר יתרו: עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלוהים, כי בדבר אשר זדו עליהם – כל אחד קיבל את העונש שלו במדויק.
אם כל אחד קיבל את העונש שלו במדויק, נוכל להבין מה היסוד הגדול של העניין של "אז ישיר". אומר משה: ב"אז" קלקלתי וב"אז" תיקנתי. אני שאלתי "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה", אמרתי שאני רואה הרבה פרטים אבל לא רואה איך זה מתחבר. אחרי שהגיע לקריעת ים סוף הוא מתקן את זה ב"אז". זה התקנה שהוא מתקן ברגע שהוא מחבר את כל היחידות כולן להיות יחידה אחת.
אם כך אנו יכולים להבין את היסוד הנפלא. אנו אומרים בהגדה של פסח, בכל דבר ודבר אנו אומרים אחד מי יודע, שניים מי יודע, שלושה מי יודע, ובכל דבר ודבר תמיד חוזרים חזרה לאחד אלוקינו שבשמיים ובארץ. בכל ספרה אתה חוזר לנקודת האחד. אז 1 רוכב על 7.
 
 
אם אלה פני הדברים, אפשר להתחיל את השיעור.
ויהי ביום השמיני – היום השמיני זה אחד רוכב על שבע. היום הראשון בבריאה לא נקרא בשם יום ראשון, אלא בשם יום אחד. יש הרבה תשובות לכך. הרמב"ם אומר שאי אפשר לקרוא ראשון כל עוד אין שני. אם אתה לבד בתחנה, אתה לא יכול להיות הראשון, אין אף אחד אחריך. כשהגיע אחד נוסף, אתה נהיה הראשון.
המדרש בפרשת נשא אומר תירוצים נוספים – שמראשית הבריאה היה רצון הקב"ה להשרות שכינתו כאן בעוה"ז. אדם הראשון חטא, וסילק השכינה למעלה. כל דור העלה את הקב"ה יותר למעלה. כשבאו האבות הקדושים כל אחד הוריד את השכינה יותר למטה, עד שבא משה והורידה לארץ. כשהוקרב הקורבן הראשון, שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב – הושלמו מעשי בראשית. זה היום שהושלם בו מעשה בראשית.
תירוץ שני – היום הראשון לא נקרא הראשון כי הוא היה היום שבו הקב"ה היה היחיד בעולם. מהיום השני נבראו מלאכי השרת, והתחיל להיות שניים – יש הקב"ה ויש מלאכים. אמר רבי יצחק: הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום. אין שום מלאך ביום הראשון. שלא יאמרו מיכאל בוטח בדרומו של עולם, וגבריאל בצפונו של רקיע, והקב"ה באמצע. אלא אנוכי ה’ עושה כל, נוטה שמים לבדי. הקב"ה עושה הכל לבד. לכן היום הראשון נקרא בשם יום אחד.
 
נלך שלב נוסף – ביום השני נבראו מלאכים. ברגע שנבראו מלאכים, החלה בעיה שנקראת שניות. כדי להבין מה פירוש הדבר שניות, יש להקדים כמה הקדמות.
כשהקב"ה רצה לברוא את האדם זה היה ביום שישי א’ בתשרי, הוא נתייעץ עם מלאכי השרת. מלאכי השרת נחלקו לכיתות וחבורות, אמת ושלום מצד אחד, וחסד וצדקה מצד שני. חסד וצדקה אמרו ייברא, אמת ושלום אמרו אל ייברא. לקח הקב"ה את קבוצת המלאכים הנקראת אמת, והשליכה ארצה, וכתוב שהקב"ה עתיד להקימה, שנאמר: אמת מארץ תצמח.
הקב"ה כותב בתורה: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. למה לא כתוב "אעשה", מה זה "נעשה"? רש"י: יש פתחון פה למינים וכופרים לטעון שהקב"ה לא ברא לבד את העולם. אם כתוב "נעשה" פירושו שהקב"ה לקח את מלאכי השרת. אבל הקב"ה אומר שהמינים שרוצים לטעות יטעו, הוא רוצה ללמד את האנשים שלעולם יהא הגדול נמלך בקטן. אתה הולך לעשות דבר מסוים, לפני שאתה עושה אותו תתייעץ. אתה יכול לא לקבל את הדעה, אבל תשמע דעה נוספת, כי אתה משוחד על העניין. אתה להוט לקנות דבר מסוים, תתייעץ עם אנשים, מישהו יגיד לך לא לקנות שם כי יש שם רעש רב, אתה לא מודע לכל דבר, אל תחליט החלטות לבד. הקב"ה רוצה להעביר את המסר הזה, ולא איכפת לו שייטעו.
מדרש: שאלו את רב שמילוהי, כמה אלוהות בראו את העולם. אמר להם, אני ואתם נשאל לימים ראשונים, דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ. אשר בראו אין כתיב כאן, אלא אשר ברא. אז מה השאלה כמה אלוהות? שאלו, אז למה כתוב בראשית ברא אלוקים ולא אלוק? למה בלשון רבים? ענה להם: בכל מקום שמוצאים פתחון פה למינים, מוצאים תשובה. כתוב ברא, משמע שאחד ברא, לא הרבה. בהמשך שאלו אותו: למה כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו בלשון רבים? ענה להם: כתוב ויברא אלוקים את האדם, בלשון יחיד. המינים טענו שאם כתוב בלשון רבים יש טענה שגם מלאכי השרת הצטרפו. זה נקרא חטא השניות.
 
מסכת סנהדרין: אדם הראשון, מין היה, כופר בעיקר היה. מה פירוש כופר בעיקר? מה שייך לכפור ביום הראשון? מי נמצא מסביב? הקב"ה, אדם וחוה. המהרש"א: ממה שנעשה בתשובתו של אדם הראשון נבין מה היתה הכפירה. מסכת עבודה זרה דף ח’: אדם הראשון חטא ביום שישי. ביום שישי לא שקעה חמה, החמה שקעה לראשונה במוצאי שבת. במוצאי שבת לקח האדם 2 אבנים, שפשפן זו בזו ואמר ברוך מאורי האש. ביום ששקעה חמה, אמר אדם לחווה שהם הולכים למות. זה מה שאמר הקב"ה, ביום אכלך ממנו מות תמות. ביום ראשון בבוקר זרחה החמה, ואדם הראשון אמר שזו דרך העולם. כשזרחה החמה, אמר שהוא צריך לכפר על מה שעשה.
המדרש: כיוון ששקעה עליו חמה, אמר אוי לי שבשביל שסרחתי, יחזור העולם לתוהו ובוהו וזוהי מיתה שנקנסה עלי מן השמיים. היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה, וחווה בוכה כנגדו. כיוון שעלה עמוד השחר, אמר – מנהגו של עולם. עמד והקריב שור שקרניו קודמים לפרסותיו. שנאמר, ותיטב לה’ משור פר, מקרין מפריס. קודם יצאה הקרן ואח"כ הפרסות. אמר רבי יהודה בר שמואל: שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו. מסכת חולין דף ס’: בצביונו נבראו. הוא יצא מן האדמה, יצאה קודם הקרן. השור הראשון היה בעל קרן אחת. מהרש"א: אדם הראשון חטא בחטא שנקרא שניות. כלומר שאתה נותן מעמד לכוח אחר חוץ מהקב"ה. אם אתה אומר שיש כאן כוח אחר מבלעדי הקב"ה, לחטא זה קוראים שניות.
הדברים כתובים במהרש"א ובתורת חיים מסכת חולין. הנחש אמר לחווה שהקב"ה לא רוצה שהם יאכלו מעץ הדעת, כי הוא אכל מהעץ הזה ובזכות זה היה לו כוח לברוא עולמות. כל אומן שונא בני אומנותו, אז הקב"ה לא רוצה קונקורנציה, ולכן אמר להם לא לאכול. אם הם מאמינים שהקב"ה בא ומצא כאן עץ, פירוש הדבר שהיה כאן משהו לפניו. אם מאמינים שהיה כאן משהו לפניו מאמינים שיש כאן כוח אחר, וזה כופר בעיקר.
התיקון לחטא של שניות – להקריב שור בעל קרן אחת. שור בעל קרן אחת יחזיר בחזרה לייחוד של הקב"ה בעולם. קורבנו של אדם תמורת נפשו הוא בא, נפש תחת נפש. לפיכך אדם הראשון שחזר בו והודה על כפירתו ומחשבתו הרעה, ובא להקריב קורבן הודאה, בחר שור שהיתה לו קרן אחת על מצחו ושהיתה קודמת לפרסותיו, ובזה תיקן מה שחטא. כנגד שמה שכפר בייחודו של עולם, שהקב"ה הוא יחיד, היתה קרן אחת במצחו, עומד זקוף למעלה – רמז לו יתברך שהוא יחיד ויושב למעלה. ולפי שכפירתו של אדם היתה במחשבתו הבאה מן המוח, לפיכך בחר שור שיצאה לו קרן אחת באמצע.
 
מתי תוקן חטא אדם הראשון? מסכת שבת קמ"ו: חטא אדם הראשון תוקן במעמד הר סיני. פסקה זוהמתו של חטא אדם הראשון. במעמד הר סיני פתח הקב"ה 7 רקיעים והראה לכולם – אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו. כדי שלא יבואו שוב לחטא השניות, במעמד הר סיני עוף לא צייץ ולא פרח, חמור לא נער, פרה לא געתה, היתה דממה. וקולו של הקב"ה נשמע מסוף העולם ועד סופו, עד שרצו כל מלכי מזרח ומערב לשאול את בלעם מה הרעש הזה פה, שמא מבול בא לעולם. רק קולו של הקב"ה נשמע ושום קול אחר לא נשמע, כי אם היה נשמע קול נוסף, היו יכולים לחשוב שיש כוח נוסף. הקב"ה פתח 7 רקיעים – אין עוד מלבדו, רק הקב"ה. ברגע שהגיעו לאמונת הייחוד, תוקן חטא אדם הראשון, אין יותר חטא של שניות.
 
הקב"ה פתח את התורה באות ב’ – בראשית ברא אלוקים. כתוב במדרש שהאות א’ באה בתלונה למה לא פתח בה. כי באות ב’ יש ברכה. מהר"ל: זה לא סתם שזו אות שפותחת את המילה ברוך, הרי ב’ פותחת גם את המילה בכי. אלא המילה ברוך מבטאת את כפילות הברכה – ב’ זה ריבוי ביחידים, כ’ זה ריבוי בעשרות ור’ זה ריבוי במאות. הכל מכפיל עצמו, זה ריבוי של ברכה. לכן פתחו באות ב’. האות א’ התלוננה שהיא קודמת. חז"ל אומרים שבגלל שהיא פותחת את המילה ארור. אבל הקב"ה אמר לאות א’, שהוא יפצה אותה כי היא ישבה בשקט. במעמד הר סיני הוא יפתח באות א’, שנאמר: אנוכי ה’ אלוקיך. למה הוא פותח בא’?
ספר ים דרך על ההפטרות מביא זוהר: אמר הקב"ה לאות א’ – אעפ"י שבאות ב’ נברא העולם, את יחידה, אני יחיד, התורה אחת וישראל אחד. כולם יהיו מיוחדים באות א’. ולא סתם שהם מיוחדים באות א’. האות ב’ יכולה להביא לטעות של שניות. בוא ותראה, בשעה שתלמי המלך אמר לתרגם התורה ליוונית, שינו הזקנים ב-13 מקומות את הכתוב בתורה. הדבר הראשון ששינו – פתחו את התורה באלוקים ברא בראשית, במקום בראשית ברא אלוקים. כדי שלא יחשבו שהיה אחד שנקרא בראשית והוא ברא את אלוקים. יוצא שהתיקון נעשה בזה שפתחו ב"אלוקים ברא בראשית". "אנוכי ה’ אלקיך" החזיר אותנו בחזרה לאמונת היחוד.
 
אם אלה פני הדברים, הגענו אל "ויהי ביום השמיני". כמה זמן החזיק תיקון חטא אדם הראשון? ממעמד הר סיני, עד 17 בתמוז. 40 יום. שבת קמ"ו: חטא העגל החזיר אותנו לחטא הזה בחזרה. במעמד הר סיני פסקה הזוהמה, ובחטא העגל חזרה הזוהמה. חטא העגל הוא שוב חטא של שניות. אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. סנהדרין ס"ג: אלמלא ו’ שבהעלוך, לא היה נשאר מישראל שריד ופליט. אם היה כתוב "העלך" אין להם תקנה. התקנה היא "העלוך" – שיתפו עבודות נוספות חוץ מהקב"ה. איוו להם אלוהות הרבה. הם רצו כוחות נוספים, הורידו את השור שבמרכבה. אומר הקב"ה למשה: ראה ראיתי את עני בני ישראל – אני רואה שתי ראיות, אני רואה איך מורידים את דמות השור מהכסא ועושים להם את העגל. זאת אומרת ייחסו כוחות נוספים לבריאה. זה חטא העגל. פסק התיקון.
עכשיו מבינים מה התיקון שהקב"ה ציווה לתקן את חטא העגל. יורד משה רבנו מן ההר ביום הכיפורים, ואומר לעם שהקב"ה סולח על חטא העגל, אבל צריך לעשות משכן. אלה פקודי המשכן משכן העדות – עדות היא לכל באי עולם, שאני מוחל על חטא העגל. לא רק זה, למשכן עושים כיסויים. 4 כיסויים – הכיסוי הראשון היה תכלת, מעליו עורות עיזים, מעל עורות אילים מאדמים, והכיסוי העליון של המשכן עור תחש. פעם אחת בבריאה היה תחש, שם במדבר. התחש היה בגודל 30 אמה, 15 מטר אורך בהמה כדי לכסות את המשכן. לתחש אין שם בכלל, אדם הראשון לא נתן לו שם, הוא נקרא תחש, זה מילה של ססגונה, כי היו לו צבעים יפים. חז"ל: תחש לשעתו נברא, ואין יותר תחש (למרות שבספר יחזקאל כתוב ואנעלך תחש).
מסכת שבת דף כ"ח: לא יודעים מה זה התחש, בהמה או חיה, אבל לכולי עלמא הוא כשר, כי לתחש היתה קרן אחת במצחו. כי אדם הראשון שהקריב את הפר, הוא היה מקרין מפריס, היה לו קרן אחת. מה זה הדבר שהכיסוי העליון של המשכן נעשה דווקא מהתחש בעל קרן אחת – כי אם חטא אדם הראשון היה חטא של שניות, והתיקון היה בשור בעל קרן אחד להחזירו לאמונת הייחוד, ומעמד הר סיני היה התיקון המושלם "כי אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו", חטאו בעגל חזר חטא השניות, אז התיקון הוא המשכן, שמכסים אותו במכסה עור תחש בעל קרן אחת, להחזיר אותך למצב שהיה לפני החטא, שיש רק כוח אחד, אין שום כוח אחר מבלעדי הבורא.
 
ויהי ביום השמיני – למה לא כתוב באחד לחודש הראשון? מהר"ל: כי אם התיקון לחטא העגל הוא להוציא אותך מחטא השניות, להוציא אותך שלא תחשוב שיש כוחות אחרים, אז שמונה זה המספר של קדושה, כי הקב"ה זה 8 – הנהגה שלמעלה מגדר הנס, אורייתא זה 8 כי היה לפני בריאת העולם, וישראל זה 8. לכן 8 פסוקים יש בקי"ט, הכל זה 8. רמב"ם בתחילת פרשת תרומה: כל העניין של המשכן כדי שתשרה עליו שכינה דוגמת מה שהיה במעמד הר סיני – אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו. זה היסוד של המשכן.
ויהי ביום השמיני. כלי יקר: כי השמיני מבטא אחד רוכב על שבע. יש רק כוח אחד שפועל בבריאה, כל הפריטים מתאחדים לאחד. לכן הפרשה פותחת ב"ויהי ביום השמיני". כי 8 הוא קודש, משה קילוסו ב-8. אז פירושו 1 רוכב על 7. זה העניין של ויהי ביום השמיני – התיקון של המשכן הוא להחזיר אותנו לאמונת הייחוד.
 
נוכל כעת להתחבר לפרשת פרה. פרשת פרה נקרא למפטיר. כל פרשת פרה עוסקת בספרה 7. מדרש בפרשת חוקת: אמרות ה’ אמרות טהורות, כסף מזוקק שבעתיים. רבי חנן בן פאזי אמר: פרשת פרה יש בה משבעה שבעה. 7 פרות (7 פעמים המילה פרה), 7 שריפות, 7 הזיות, 7 כיבוסים, 7 טמאים, 7 טהורים, 7 כוהנים. למה הכל במספר 7? כי אפר פרה בא לטהר את המוות, וזה שייך לטבע. בעולם שלמעלה מגדר הטבע אין מוות. מסכת חגיגה: אדם הראשון לפני החטא קומתו היתה מן הארץ ועד הרקיע, והוא היה דבוק בקב"ה 24 שעות ביממה. לאחר החטא הנמיך הקב"ה את קומתו ל-100 אמה, ניתק אותו מהדביקות בבורא וגזר עליו מוות. כל זמן שאתה מחובר לבורא אין לך מוות. ברגע שניתק את עצמו והאמין שיש שניות, הוא קיבל עונש מוות.
 
הקב"ה תיקן את חטא אדם הראשון במעמד הר סיני – נתן לנו את התורה ואמר לנו להיות דבוקים בו באמצעות התורה. אם יש לך תורה, אין מוות. ככתוב: אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם. אם תיקנתם את החטא אין יותר מוות. זה החזיק מעמד 40 יום וחטאו בעגל, ואז "אכן כאדם תמותון". חוזרים חזרה למות. היחידים שלא מתים זה מי שדבק בקב"ה – ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם, חיים כולכם היום.
מסכת שבת דף ל’ ע"ב: מלאך המוות רוצה לקחת את דוד המלך. לא מצליח כי הוא יושב ולומד. החפץ חיים שואל – הוא לא אכל ולא ישן כל השבת? אז למה אי אפשר לקחת אותו? כי כל מה שהוא עושה למען התורה, זה חלק מהתורה, ואי אפשר לקחת אותו. הוא אכל וישן כחלק מהתורה. אבל כשהרעיש לו בעצים והוא בא לראות מה יש שם, הוא נפל במדרגות ומת. רואים מכאן שכל זמן שאתה מחובר לקב"ה, אתה לא יכול למות.
מסכת מועד קטן: רב חידא לא יכול מלאך המוות להגיעו, כי לא הפסיק לרגע ללמוד. מלאך המוות נענע את הארז, ניגש רב חידא לראות ומת. ללמדך מה פירוש הדבר כשמקיימים ואתם דבקים בה’ אלוקיכם. מי שדבוק בשמונה, שזה הקב"ה, מי שדבוק באורייתא שזה הקב"ה, הוא חי למעלה מגדר הנס, הוא למעלה מגדר הטבע, שם אין מוות, כי הנהגה של מוות זה הנהגה של טבע, והנהגה של 8 זה למעלה מגדר הטבע.
 
כשיבוא משיח צדקנו, והקב"ה ישחט את יצר הרע, כבר לא יהיה מוות, כי אז כבר לא יהיה יצר הרע, ונהיה בהנהגה שלמעלה מגדר הטבע כי נישאר דבוקים בהקב"ה כל הזמן. מי שדבוק בהקב"ה אין בו עניין של מוות.
הקריאה של פרשת פרה באה לעורר את העניין שהקב"ה כבר ישלח את משיח צדקנו. 9 פרות היו עד היום, והעשירית יעשה מלך המשיח. הוא יזה עלינו מאפר מי פרה אדומה, מי חטאת, ונזכה כולנו להיטהר ולהגיע לדבקות בקב"ה, ויקויים בנו "ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם חיים כולכם היום".
 

תגיות: , , ,